בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מצוות השירות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
20 דק' קריאה
סוגיית גיוס בני ישיבה, הינה אחת הסוגיות המעסיקות את בני דורנו מטרום הקמת המדינה ועד ימינו אנו. תכליתו של מאמר זה לנתח את הסוגיה בצורה הלכתית, על מנת שהחפץ לעיין בסוגיה ימצא בפניו קצה חוט המאפשר כניסה לעיון במקורות הדין. כמובן שלגבי מעשה, כמו בכל סוגיה הלכתית, יש לתלמיד לפנות לרבו משום שכך היא דרכה של תורה, שעוברת מרב לתלמיד.
ואמנם נדון בדברי חכמינו, כדרכה של תורה, אך אין בכך בכדי לבטל דעתו של מי מחכמינו אשר את מימיהם אנו שותים בצמא.

המצוות בשירות הצבאי:
כהקדמה לסוגיא יש להציג את המצוות אותם מקיימים כאשר מתגייסים לצבא.
א. הצלת ישראל מיד צר- הרמב"ם בהלכות מלכים(מלכים ה,א), מבאר מהו גדר מלחמת מצווה, אחת המלחמות היא מלחמה לשם "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", היינו כאשר בא אויב המאיים על עם ישראל מצווה לצאת ולהילחם בו 1 . אין ספק שהמציאות הביטחונית בה נמצאת מדינת ישראל אשר כל הזמן אויבים קמים עלינו והקב"ה מצילנו מידם, עונה על ההגדרה של צר הבא על ישראל, וממילא חיילי ישראל מקיימים כל הזמן מצווה זו.
ב. מקרה נוסף של מלחמת מצווה מוזכר בדברי הרמב"ן בהוספות לספר המצוות מצווה רביעית, והוא כיבוש ארץ ישראל:
"שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ".. וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצווה, וכן אמרו בגמרא סוטה: "אמר רבא: מלחמת יהושע לכבוש, דברי הכול חובה. מלחמת דוד להרווחה, דברי הכול רשות".. וממאמרם 'מלחמת יהושע לכבוש', תבין כי המצווה הזאת היא הכיבוש.. הרי שנצטווינו בכיבוש בכל הדורות..
ונראה שלא רק כיבוש הארץ בכלל, אלא גם הגנה מפני אוייב הבא לגרש את ישראל מארצם בכלל הדבר , שכן תכלית המלחמה ירושת הארץ.
ג. מצווה נוספת שמקימים גורמי הביטחון במדינת ישראל, הינה 'לא תעמוד על דם רעך'. כאשר ישנו יהודי מאויים חובה ביד מי שיש בידו להצילו ללכת ולהצילו מפני אלו הקמים עליו 2 וכך כותב הרמב"ם (רוצח ושמירת נפש א,י"ד):
כל היכול להציל ולא הציל עובר על (ויקרא י"ט ט"ז) לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל..וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.

אם כן שלוש מצוות מהתורה מקיים אדם המשרת בצה"ל ובשאר גורמי הביטחון במדינת ישראל, לכן כאשר אנו דנים למצוא על פטור של קבוצה באוכלוסייה מהשירות, יש להביא מקור חזק מספיק לפטור ממצות דאורייתא, ככל דיון הלכתי בנושאים מהתורה.


שבט לוי
הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל שמיטה ויובל י"ג, הלכה יב), מבאר מדוע לא נחלו שבט לוי נחלה
בארץ ישראל, בתוך דבריו, לכאורה, מבואר פטור של שבט לוי ממלחמה:
ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ד' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ד' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
מפשט דבריו עולה לכאורה ששבט לוי אינו מחויב במלחמה. בהלכה שלאחר מכן, והיא ההלכה המסיימת את ספר זרעים והלכות שמיטה, כותב הרמב"ם דברים על כל איש מבאי עולם שנדבה רוחו אותו, לדעה את ד':
הלכה יג: ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו, לדעה את ד' והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ד' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.
בתחילת הסעיף משווה הרמב"ם בין שבט לוי לבין כל אלו שהתנדבו ללמוד תורה, ולכן לכאורה כשם שיש פטור לבני לוי מן המלחמה, כך לכל מי שלומד תורה.

הבנה בדברי הרמב"ם
ראשית, יש להתבונן לגבי מה משווה הרמב"ם את לומדי התורה לשבט לוי. הרמב"ם ביאר ששבט לוי לא נחל את הארץ ולא זכה לחלק בביזה, כיון שהובדל מדרכי העולם עקב תפקידו לעבוד את ד' ולשרתו, לכן ד' דואג להם ומזכה להם חלק ונחלה. בהלכה הבאה הרמב"ם משווה את לומדי התורה שגם להם ד' "יזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו", היינו ההשוואה הינה רק לגבי הדאגה של הבורא כלפי מי שמסיר מעליו עול דרך ארץ ומשים על עצמו עול תורה, שד' מזכה לו חלק המספיק לו בעולם הזה. אין בדברים אלו רמז לכך שלומדי התורה פטורים מן המלחמה.


האם שבט לוי פטור ממלחמה
לכאורה ההבנה שהרמב"ם פוטר את שבט לוי ממלחמה, נסתרת ממקומות אחרים ברמב"ם.
אשת יפת תואר- 'דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע' 3 , והתירה ללוחמים לקחת אשת יפת תואר במלחמה, הגמרא דנה האם אף כהן מותר באשת יפת תואר, ולהלכה פסק הרמב"ם (מלכים ח,ד) שכהן מותר באשת יפת תואר:
"הכהן, מותר ביפת תואר בביאה ראשונה, שלא דברה תורה אלא כנגד היצר, אבל אינו יכול לשאנה אחר כך מפני שהיא גיורת".
ויש לשאול אם שבט לוי פטור ממלחמה, מה יש לדון בהיתר אשת יפת תואר לכהן, הרי הכהן לא אמור להימצא כלל במלחמה?
פטור החוזרים מהמלחמה - במלחמת הרשות התורה 4 מתירה לכמה סוגי אנשים לחזור מעורכי המלחמה, כגון מי שבנה בית ולא חנכו, והמארס אשה ולא לקחה. המשנה (סוטה מ"ג.) מבארת ש'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט' היינו כ"ג שארס אלמנה-שאסורה היא לו, וכן כהן שארס גרושה וחלוצה, אינם חוזרים מעורכי המלחמה וכך פסק הרמב"ם (מלכים ז,ח):
"..המארס אשה האסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, אינו חוזר".
ושוב עולה השאלה הנ"ל, אם שבט לוי פטור ממלחמה, מה שייך לדון בכהן המארס אשה האסורה לו, הרי הוא כלל לא אמור להמצא במלחמה מלכתחילה.

יישוב הסתירות ברמב"ם
בישוב הסתירות הנ"ל נאמרו מספר תירוצים.
חידושי הגרי"ז - הגרי"ז על הגמרא סוטה מ"ג, מתרץ:
"ונראה לומר בזה, דמש"כ הר"מ דשבט לוי לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, אין הכוונה שהם מופקעים כלל מיציאה למלחמה, דנראה דהיכא שצריכין להם בשעת המלחמה גם הם היו יוצאים, וכל עיקר כוונת הר"מ הוא שאין מוציאין אותן לכתחילה ליכנס למלחמה כשאר כל ישראל כיון שהם חיל ה' והובדלו לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכי ה' ומשפטיו, אך בודאי אם יהיו צריכים לכהנים בעריכת המלחמה גם הם היו יוצאים, וא"כ לא קשיא מידי".
היינו שבוודאי הכהנים יוצאים למלחמה ואף למלחמת הרשות וכדמוכח מההלכה לגבי החוזרים מעורכי המלחמה, אלא שיש פטור לשבט לוי כאשר אין צריכים להם ויש די בכח האדם הקיים גם בלעדיהם. ואם כן עולה שאין פטור גורף לשבט לוי (וכמובן לא לשאר לומדי התורה)., והפטור תלוי בשיקול הדעת של הממונים האם נדרש שירותם, מעין 'דחיית הגיוס' הקיימת היום לבני ישיבות.
דובב מישרים - הגאון מצ'יבין, בשו"ת דובב מישרים דן בסתירות הנ"ל, בתחילת דבריו (ג,ע"ג,ב: ב) מביא הוא סברא שכאשר כהן מארס אשה האסורה עליו(גרושה חלוצה וכו') הרי נתחללה קדושתו וממילא אין לו את פטור שבט לוי, כיון שגם לדברי הסובר 5 שנתחללה כהונתו של כהן שנשא גרושה, מדבר רק לגבי נישואין ולא באירוסין.
לכן, בכדי לתרץ מחדש הגאון (ג,ס"ט), שהכוהנים לא יוצאים בעורכי המלחמה אלא משמשים רק כמסייעים ומספקי מים ומזון ללוחמים (הצבא העורפי), והדיון בהיתר אשת יפת תואר שייך גם באלו שאינם ממש מעורכי המלחמה אלא שייכים בכלל למלחמה וכלשונו: "אם כן לכאורה מוכח דגם להני שלא היו יוצאין למערכה ממש, הותר מה שהיה מותר לעורכי מלחמה בשעת מלחמה".
על כל פנים אף מדברי הגאון מצ'יבין אין מקור ללמוד פטור גורף לשבט לוי, שכן מוטל עליהם לתמוך את הלוחמים באספקה.
ואחר הקידה ארצה ונשיקת כפות רגליו של גאון ישראל, לכאורה יש מעט דוחק בתירוץ זה, שכן הגמ' 6 מבארת "והבאתה - מלמד שלא ילחצנה במלחמה", ופרש רש"י שלא יבוא עליה במלחמה, והקשו עליו התוספות : "ותימה א"כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך", היינו שמפשט הדברים ההיתר באשת יפת תואר הוא בעת המלחמה ולא לאחר מכן 7 , ובכך אדם מפייס את יצרו, ועל פי דברי הגאון מצ'יבין יש להרחיב את משמעות הביטוי 'במלחמה' שאין הכוונה לסערת הקרב ממש, אלא אף אחר כך כשמגיעים השבויים במגע אם החיילים העורפיים, וכך צריך אף לבאר לשיטתו את מה שכתבה הגמרא "וראית בשביה- בשעת שביה", שאין הכוונה ממש בשעת השביה אלא אף אח"כ עד השלב שאדם מגיע לביתו, ויש מעט עיון בדבר. ואמנם יש לציין שבכסף משנה (מלכים ח,ג) כתב כדברי רש"י.

המקור הבא, אמנם לא מתייחס ישירות לדברי הרמב"ם אך כיון שהוא נוגע בסוגיות אלו ממש שאנו עוסקים, נדון בדבריו.
המרדכי (גיטין תל"ב) דן בשאלה האם כהן יכול לגרש את אשתו בתנאי, ולאחר מכן להמשיך לחיות אתה, וכתב שאין להביא ראיה שמותר הכהן באשתו אף שנתן גט בתנאי מהכלל ש'כל היוצא למלחמת בית דוד נותן גט כריתות לאשתו', שכן היוצא בחיילות בית דוד נתן גט בתנאי לאשתו ואף כהנים היו עמהם, דהא הגמרא דנה בהיתר אשת יפת תואר לכהן ובכל זאת אחרי המלחמה הותרו בנשותיהם, ולפחות כהן אחד היה בהם- משוח מלחמה, כל זה אינו ראיה, כיון שיש לומר דשמא אף הכהן משוח מלחמה 'היה חוזר לביתו ולא היה נכנס בעורכי המלחמה' 8 .
ולכאורה המרדכי אינו משיב על השאלה מדוע הגמרא דנה בהיתר אשת יפת תואר לכהן. הברכי יוסף (אבן העזר ו,ו) מבאר את כוונת המרדכי:
"אבל כונת המרדכי דאינו מוכרח ללכת הכהן, ומשום הכי בעי כהן מהו ביפ"ת, מאחר דיתכן דכהן לא ירד בתוך המלחמה, וכיון דסגי מדינא דלא ליזיל כהן, אינו מוכרח דכי שרי רחמנא יפ"ת הוא גם לכהן, וא"כ אי אזול כהני תיבעי לן אי (שרו) {שרי} ביפ"ת. וכיוצא הוא הנהו דאמרי פרט לאלמנה לכ"ג גרושה וחליצה וכו', בהולכים מדנפשייהו, אף שאינם מוכרחים. וא"כ גם הא דאמרינן כל היוצא למלחמה בית דוד וכו', יש מקום לומר דאין כהנים בכלל, מאחר דמשכחת לה דלא ליזיל כהן כלל. כן נראה לכאורה בכונת דברי המרדכי. ועדיין צריך ישוב".
כלומר אין חיוב לכוהנים לצאת למלחמה אלא אם רצו רשאים לצאת למלחמה, וממילא הגמרא דנה כיון שאין חיוב לצאת למלחמה שמא לא התירה התורה למתנדבים אלו היתר אשת יפת תואר.
ואם כן לכאורה יש ללמוד מדברי הברכי יוסף פטור ממלחמה לשבט לוי.
אולם ראשית יש להדגיש שאף הברכי יוסף מסיים דבריו "ועדיין צריך ישוב", וקשה לומר שזהו המקור לפטור כמה ממצוות דאורייתא כנ"ל, כאשר אף מקור זה צריך ישוב 9 .
ועוד, אף דברי המרדכי אינם נאמרים אלא כדחיה 'שאין להביא ראיה' מהיוצאים בצבאו של דוד ולא כאמירה ברורה ופשוטה שפטורים שבט לוי.
בנוסף דברי המרדכי שאף כהן משוח מלחמה אינו יוצא בעורכי המלחמה לכאורה נתונים במחלוקת הראשונים, שכן התוספות רא"ש 10 בביאורו לסוגיא של קדימה להציל בין סגן כהונה לכהן משוח מלחמה מבאר שקדימותו של כהן מלחמה להחיותו נובעת מכך שהוא "ראש עורכי המלחמה וחיי ישראל תלויים בו". כמו כן מצינו ברש"י (נזיר מ"ז:) שמבאר שקדימותו של כהן משיח מלחמה נובעת מכך " דתלו ביה רבים - דעביד מלחמה בשביל רבים", היינו שמהמקורות הנ"ל עולה שהכהן משיח מלחמה לוקח חלק פעיל ומרכזי במלחמה.

שבת הארץ י"ג,י"ב(עמ' 254 מה' מכון התורה והארץ)- מרן הראי"ה זצ"ל 11 בביאורו על הלכות שמיטה ויובל מבאר את דברי הרמב"ם העוסקים בשבט לוי כדלהלן:
"ונראה דאע"פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה, היינו לעשות מלחמה פשטית. כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל התנחלות שלו, שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחוייבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג"כ עבודת ה', שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה' הוא שייך לה יותר משאר כל העם" 12 .
כלומר, שבוודאי אין פטור לשבט לוי ממלחמות ישראל, דהא מה "שהובדל לעבוד את ד' לשרתו", אינו עומד בסתירה למחמות כלל ישראל שהרי המלחמה גם היא חלק מעבודת ד' ואדרבה המיוחד ככל שאדם יותר מיוחד לעבודת ד' יותר שייך הוא למלחמתם של ישראל 13 . אלא כוונת הרמב"ם בדבריו, ששבט לוי "לא עורכים מלחמה כשאר ישראל" אשר נלחמים על מנת לכבוש את נחלתם, שכן לשבט לוי אין נחלה וממילא אסור לו לצאת כשאר השבטים שיצאו לכבוש את נחלתם. היינו כעין שמצאנו בריש ספר שופטים ששבט יהודה ושמעון יצאו לכבוש את נחלתם וכן שאר שבטים עשו מלחמה שבטית לכיבוש נחלת השבט, אצל שבט לוי לא שייכת מלחמה זו.

על פי ביאור זה ניתן להבין מדוע כותב הרמב"ם פטור זה בהלכות שמיטה ויובל, ולא בהלכות מלכים העוסקות בדיני המלחמה, כיון שאין מדובר כאן בפטור כללי מצבא ד' אלא בדין פרטי הקשור בהלכות נחלה , בהם עוסק הרמב"ם בהלכה זו, שכן בהלכה זו מבואר שאין לשבט לוי נחלה וד' הוא נחלתו, וממילא הפועל היוצא של זה הוא, שאין לשבט לוי לצאת למלחמה לכיבוש נחלתו 14 .

סיכום
לסיכום חלק זה נאמר, שעסקנו בשאלה האם הרמב"ם פוטר את שבט לוי מדין מלחמות ישראל שיש בהם כמה מצוות מן התורה. הבאנו שלכאורה לדעה הסוברת ברמב"ם שיש פטור לשבט לוי ממלחמה, יש סתירה מכמה מקורות אחרים ברמב"ם. הבאנו כמה תירוצים והעולה מהם שאין פטור לשבט לוי ממלחמה, אלא או שפטורים הם כאשר יש עודף כח אדם, או שצריכים הם להיות חלק מהצבא העורפי התומך בלוחמים, או שהפטור המוזכר ברמב"ם הוא רק במלחמת נחלה שבטית שלא שייכת בשבט לוי. כמו כן אמרנו שעצם ההשוואה בין לומדי התורה לשבט לוי לכאורה שייך רק בהבטחת ד' לסייע לפורק עול דרך ארץ לקבל חלקו המספיק לו בעולם הזה, ואין כל השוואה לעניין עריכת המלחמה.


מקור לדברי הרמב"ם
כבר למדנו שבהשתתפות במלחמה מקיימים ג' מצוות מהתורה, ולכן הסוברים שיש בדברי הרמב"ם פטור לשבט לוי וללומדי התורה ממצוות אלו, צריכים לבאר מה המקור לפטור ממצות הללו.
הרדב"ז (שמיטה ויובל יג,יב) כתב על דברי הרמב"ם 'הוא מיושר דעתו וסברתו'. וא"כ קשה הוא שהרמב"ם חידש פטור ממצות ללא מקור אלא מסברתו.
יש המבארים שמקור דברי הרמב"ם הוא דברי הספרי (במדבר פרשת מטות פיסקא קנז):
"אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא, ארבעה ועשרים אלף דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף מה ת"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא להביא את שבטו של לוי".
בספרי נחלקו התנאים בביאור הפסוק "אלף למטה", לרבי ישמעאל הכוונה שכל שבט יקצה אלפיים לוחמים עבור המלחמה במדין, ואלו לדעת רבי עקיבא הכוונה בדברי הפסוק "לכל מטות ישראל" שאף שבט לוי, צריכים להשתתף במלחמה. ולכאורה מכאן ראיה ששבט לוי בדרך כלל פטור מההשתתפות במלחמה ואלו כאן יש ציווי מיוחד שאף שבט לוי מחויב להלחם.

אולם יש לציין, שלכאורה יש קושי בגרסא זו של הספרי שכן לדעת רבי עקיבא סך הלוחמים הינו שנים עשר אלף, ואם גם שבט לוי צריך להשתתף בליחמה הרי סך הלוחמים צריך לעלות לכדי שלושה עשר אלף לוחמים (הרי בית יוסף מחולק לשבטי אפרים ומנשה), לכן הגר"א שינה את הגירסא "להוציא את שבט לוי", וממילא הכוונה ששבט לוי חייב להילחם בכל מלחמה, אלא שכאן יש ציווי מיוחד שלא ילחם, ועל פי גירסא זו מקור זה מהווה חיוב להשתתפות שבט לוי במלחמה.
בנוסף, בספר דרך אמונה (ביאור ההלכה שמיטה ויובל יג,יב) כתב שאף לגירסא "להביא את שבט לוי", אין ראיה לפטור כיון "דאדרבה גלי רחמנא במקום א' למילף מינה בשאר מקומות"(על חיוב שבט לוי להלחם) 15 .
לכן נראה שקשה לומר שמקור הרמב"ם מדברי הספרי הנזכרים, וממילא לסוברים בדעת הרמב"ם ששבט לוי פטור יקשה, מה מקור הפטור ממצוות המלחמה?
אולם על פי ביאור 'שבת הארץ' דברי הרמב"ם מבוארים, כיון שאין בדברי הרמב"ם חידוש פטור, דהא שבט לוי חייב במצוות מלחמה ככל השבטים אלא שממלחמת כיבוש הנחלה הפרטית פטור שבט לוי כיון שאין להם נחלה ולא שייכת בהם מלחמה זו.

אנגריא
הגמרא סוטה (י.) מתארת את עונשו של אסא מלך יהודה 16 שהשתמש בתלמידי חכמים שימוש אסור:
"דרש רבא: מפני מה נענש אסא? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר: והמלך אסא השמיע את כל יהודה. אין נקי - מאי אין נקי? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
לכאורה פשט הדברים מורים שאסא נענש כיון שהשתמש בתלמידי חכמים למלחמתו במלך ישראל, ומכאן ראיה שאין לגייס תלמידי חכמים למלחמה.
אולם עיון במקור הדברים מראה אחרת, נאמר בפסוק (מלכים א, טו,כב): "וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת־כָּל־יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת־אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת־עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת־גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת־הַמִּצְפָּה". היינו אסא חייב את כולם להשתתף בפירוק 'הרמה', סוללת העפר שהוקמה במהלך המצור על העיר, אחר המלחמה, וכיון שזו אינה פעולה מלחמתית אין הצדקה לחיוב תלמידי החכמים בפעולה זו, וכן כתב המהרש"א (חידושי אגדות סוטה (י.): "ואפשר דקאמר, דגם מפני זה נענש אסא שעבר על דברי הכתוב 'נקי יהיה לביתו', אף על גב דבמלחמת מצוה אמרינן בסוף פרק משוח מלחמה- הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו כו', הכא לאו מלחמת מצוה היה. ובקרן אורה (סוטה מ"ד:) אדרבה לומד על חיוב תלמידי חכמים בלחימה: "וי"ל דהתם כבר הלך בעשא ממנו ע"י מלחמת ארם(לכן נענש אסא על השימוש בת"ח, מ.ב.צ). כמבואר בקראי התם. ומשמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן".

מקור נוסף לשימוש אסור בתלמידי חכמים שגרר עונש הוא הגמרא נדרים (ל"ב.):
"אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו..".
לכאורה מכאן מוכח ששימוש בתלמידי חכמים לתפקידי לחימה אסור וגורר עונש. אך נראה שאין ללמוד ממקור זה, כיון שלא מדובר היה במלחמה בגדרי מלחמת מצווה, דלא שייך גדר הצלת 'ישראל' קודם למתן תורה, ועוד שאף לו ניתן היה להגדיר לוט כישראל, הרי לא היה בו חיוב הצלה שכן רש"י מבאר (בראשית י"ג,י"א)על לוט : " 'מקדם'- נסע מאצל אברם.. ומדרש אגדה, הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו".


התעכבותו של עמשא
בגמרא סנהדרין (מ"ט.) מובא שעמשא שר צבאו של דוד התעכב בגיוס שבט יהודה למלחמה כיון שהחלו ללמוד, על אף מצוות המלך לגיייס את העם למלחמה, וצדק בטעמו שכן הענישו ליואב על שהרגו:
"אתיוה ליואב, דייניה.. מאי טעמא קטלתיה לעמשא? - אמר ליה: עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו'. אמר ליה: עמשא אכין ורקין דרש, אשכחינהו דפתיח להו במסכתא; אמר: כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפילו לדברי תורה - תלמוד לומר, רק חזק ואמץ. רש"י: אכין ורקין דרש - אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן, כדמפרש ואזיל, דאינו מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ - רקין מיעוטין, שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו".
אולם נראה שאין ראיה ממקור זה, כיון שהמדובר היה לא במלחמת מצווה, אלא מלחמה לתפוס את שבע בן בכרי שהיה מורד במלכות, ובמלחמה זו לא היה צורך וחיוב בגיוס תלמידי החכמים, וכך כותב מרן הרצי"ה בלנתיבות ישראל (א,כ"ג,למצות הארץ בית אל עמ' קס"ז, הע' *):"ושם לא היתה מלחמת מצוה להלכתה(אלא באו לתפוס את שבע בן בכרי, המורד מ.ב.צ)ואך לגבי הדין של מורד במלכות נתמעט שאינו שייך לדברי תורה".

ובגמרא מגילה (ג.) מובא שהמלאך הוכיח את יהושוע על ביטול התורה במחנה המלחמה:
ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו [וגו']..אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! - אמר לו: על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק מלמד שלן בעומקה של הלכה.
אך שם ניתן ללמוד שבזמן המלחמה היו פטורים מהלימוד, ככל עוסק במצווה הפטור מהמצווה, אלא שהטענה הייתה מדוע לא עסקו בתורה כשלא נלחמו וכביאור רש"י : ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה.

רבנן לא בעי נטירותא:
בגמרא בבא בתרא (ז:) מתבאר שתלמידי חכמים פטורים מההשתתפות ממס הבניה של מרכיבי הביטחון של העיר כיון שאינם צריכים שמירה :
"ת"ר: כופין אותו לעשות לעיר דלתים ובריח: .. רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן, אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב: אספרם מחול ירבון.. אלא הכי קאמר: אספרם למעשיהם של צדיקים - מחול ירבון, וקל וחומר: ומה חול שמועט - מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים - לא כל שכן שמגינים עליהם".
בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן לג)רצה ללמוד ממקור זה פטור לתלמידי חכמים מן הגיוס לצבא:
"הנה אף שעניין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל עניין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול גם מלהגין על המדינה כמפורש (פ"א דבבא בתרא ח' ע"א) הכל לאגלי גפא (לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות - רש"י) אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא.
וכנראה שהממשלה הכירה גם כן את זה, ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל.
אולם שו"ת רדב"ז (חלק ב סימן תשנב) כתב שהכלל "שרבנן לא צריכי נטירותא" אינו קיים אלא במקום שהם עצמם לא חוששים לנפשם 17 וכן לא שייך במקום חשש נפשות:
בזה הדבר ברור שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע אותם אבל אם הם מודים דבעו נטירותא וצועקים לאמר תעמידו שומרים הדבר ברור אצלי דחייבים לסייע עמהם דהודאת בעל דין כמאה עדים והא אמרו דבעי נטירותא וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם, וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות.
אם כן לדעת הרדב"ז אין ללמוד מדברי הגמרא פטור מגיוס לצבא המגן מפני סכנת הנפשות 18 .
כמו כן, בספר חשוקי חמד (בבא מציעא ק"ח.) באר על פי דברי הגאון הרב אלישיב זצ"ל במקום שהסכנה קיימת, לא שייך לומר שרבנן לא צריכי נטירותא, והרי כבר כתבנו שבכל יום קיימת מניעה ממש

של גופי הביטחון נגד פעילות עוינת על עם ישראל:
מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב העיר, דכל מה שת"ח פטורים, היינו כשעדיין לא באה מכת הגניבות, שאז תורתם תגן שלא יפגעו, אבל כשהמכה החלה, והגנבים השתלטו על המקום ומכירים כל מבואותיו, אין סומכין על הנס וחייבים להשתתף.
ואפשר להביא ראיה לדבריו מהסוגיא דבבא קמא (דף קטז ע"ב) שיירא ההולכת במדבר ועמד עליה גייס, מחשבין לפי ממון. וכך נפסק ברמב"ם (פי"ב מהלכות גזילה ואבדה הי"א) ואמאי לא חילקו הרמב"ם ורבותינו בין ת"ח לשאר העם. אלא על כורכך, כשהת"ח נמצא בתוך הסכנה הרי הוא כשאר העם וחייב להשתתף 19 .
בנוסף יש להעיר שאינה מובנת הראיה מהמקור של "רבנן לא בעי נטירותא" לגבי חיוב השתתפות בלחימה של גורמי הביטחון להציל את ישראל מיד צר. כיון שיש לדמות העניין לתלמיד חכם היושב ולומד ורואה חברו שטובע בנהר, וכי יעלה על הדעת שיאמר שאינו מחויב להציל ישראל חברו כיון שהוא-התלמיד חכם אינו מאויים והוא מוגן מכח תורתו?! גם מי שמוגן מחוייב להציל את חברו הנתון בצרה דלא תעמוד על דם רעך וכן הצלת ישראל מיד צר אינה תלויה באיום הסכנה המוטל על המציל אלא זו חובה על כל איש ישראל 20 .

תורה מגנא ומצלה
ניתן לטעון שאין חיוב לתלמידי חכמים להשתתף בלחימה וזאת משום שהתורה הקדושה בה הם עוסקים מגינה עליהם ואין להם צורך להילחם בכדי להינצל. אולם נראה שבמקום סכנת נפשות אין לסמוך בלבד על כך ש'התורה מגנא ומצלה', וכך התבאר בגמרא סוטה (כ"א.): אלא מעתה, דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה? אמאי לא הגינה עלייהו? אלא אמר רבא: תורה, בעידנא דעסיק בה - מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה - אגוני מגנא, אצולי לא מצלא".
וביאר ה מהרש"א (חידושי אגדות סוטה כ"א.): אלא אמר רבא תורה כו' בעידנא דלא עסיק אגוני מגנא כו'. קצת קשה דאכתי כיון דמגנא לעולם למה מתו דואג ואחיתופל קודם זמנם כדאמרינן פרק חלק אמאי לא הגינה תורה עליהם? וי"ל דלא קאמר תורה מגנא אלא מפורעניות ויסורין ולא ממיתה וקל להבין.

היחס הנכון בין צרכי הרוח לצורכי הצבא 21
לאחר שלמדנו שנראה שאין פטור לעוסקים בתורה ממצוות המלחמה וההגנה על עם ישראל, יש לדון מה היחס בין לימוד התורה לגיוס לצבא.
נראה שבכל מלחמה שיש הכרח לגיוס כללי ללא פטור של אף אחד מישראל, הרי אף לומדי התורה צריכים להשתתף במצווה זו. אולם ברוב המקרים, המציאות מאפשרת שחרור של חלקים מן האוכלוסייה מן הצבא עבור צרכים חיוניים, ורק כח האדם ההכרחי משתתף בתעסוקה המבצעית. נראה כי הצורך של האומה לגדל תלמידי חכמים וגדולי תורה, בוודאי אינו נופל משאר העניינים החיוניים, ובדברים הקצרים שלהלן ננסה לבאר את העניין.
בגמרא סנהדרין (מ"ט.) מבואר ערכם וחשיבותם של שני הצדדים- המשלימים זה את זה, לימוד התורה ועשיית המלחמה:
"אמר ר' אבא בר כהנא: אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב: 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא'.
מה טעם דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו?
- משום דיואב על הצבא.
ומה טעם יואב על הצבא?
- משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו".
וכן בגמרא מכות (י.): "א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים?
מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה".
העולה מהמקורות הנ"ל, שכמו שברור ומובן שיש צורך באנשי צבא שיגנו על האומה, יש צורך לאומה להקים לה גדולי תורה אשר שוקדים בכל הכח על תלמודם ללא הפרעה, זהו האינטרס הציבורי הכללי.
שנינו ( ברכות ס"ג:): "אמר ריש לקיש, מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (במדבר יט, יד) "זאת התורה אדם כי ימות באהל", בגמרא זו מבואר גודל ההשקעה הנדרשת בכדי להתעלות בלימוד התורה, לימוד ללא היסח הדעת ובהתמסרות מלאה, וכמו כן דרשו חז"ל את הנאמר בשיר השירים ( ערובין כ"א:): "שחורות כעורב - במי אתה מוצא דברי תורה? במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אומר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב".
ולא רק זו, אלא לימוד זה צריך להתחיל כבר משנות הנערות כבגמרא קידושין (ל.): "'חנוך לנער ע"פ דרכו' - ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: משיתסר ועד עשרים ותרתין; וחד אמר: מתמני סרי ועד עשרים וארבע".
אם כן, ברור הוא שיש לאפשר לחפצים בכך את האפשרות ללמוד ללא הפרעה ובהתמסרות גמורה בכדי שנזכה לגדל גדולי תורה גאונים וצדיקים, ואין זה עומד בסתירה לצורך הלאומי בקיום הצבא, שכן כל זמן שיכול הצבא לאפשר את דחיית הגיוס ללומדי התורה והוא אינו נצרך לשירותם בדחיפות, יש לדחות את הגיוס עד לביסוסם בתורה וביראת שמים כך שלא תפגע ההתפתחות התורנית, ויש לאפשר זאת ללא הפרעות.
ואסיים בדברי מו"ר הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א:
"וכבר נשאלה השאלה בפגישה שנתקיימה בין נציגי ראשי הישיבות וועדת שרים. מורנו ורבנו(הרב צבי יהודה זצוק"ל) אמר בפגישה זו בערך כך: 'האינטרס של כולנו, כל ישראל, הוא תקומת הצבא ותקומת התורה. קיום הישיבות נוגע לא רק לנו, אלא לכל הדעות זהו עניין אלמנטרי יסודי לכל אדם בישראל. הכרח הוא לגדל גאונים וצדיקים אנשי חזון גדולים. זה נוגע לכל העם, ומכאן המשך קדושת המשק והנשק'.





^ 1."אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו".
^ 2.כדי לסבר את האוזן במציאות ההצלה של גורמי הביטחון, ניתן להביא את נתוני השב"כ על כמות הפיגועים שסוכלו לשנת 2020 (למניינם) בחסד ד': 430 פיגועים משמעותיים - 283 פיגועי ירי, 70 פיגועי דקירה, עשרה פיגועי דריסה, 62 מטעני חבלה, וחמישה אירועי חטיפה.
^ 3.קידושין כ"א:
^ 4.דברים כ'.
^ 5.היינו לדברי הרא"ם (שהובא במג"א קכ"א, ס"ק נ"ט) הסובר שכהן שעובר על איסור כהונתו, אינו מחלל רק את זרעו אלא מחלל אף את עצמו כל זמן שהוא חי עם אשה האסורה עליו.
^ 6.קידושין כ"ב,א
a class="footnote" name="7b" href="#7a">^ 7.
^ 8. מרדכי (גיטין תל"ב): נשאל לה"ר יצחק אם כהן יכול לגרש אשתו על תנאי ולומר לה על פה אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט כי היכי דלא תיפול קמי יבם ואם יכול לקיימה ולהחזירה אם עמד והשיב דיכול לעשות.. אמנם אין להביא ראיה מכל היוצא למלחמת בית דוד כו' דהא גם כהנים היו עמהם ולכל הפחות צריך להיות עמהם כהן אחד הקורא מי האיש הירא ורך הלבב דא"כ מה שאל התלמוד פ"ק דקדושין כהן מהו ביפת תואר תיפוק ליה דכהן היה במלחמה דגם כהן משוח היה במלחמה אלא ודאי לא קאי עליה דשמא היה חוזר לביתו ולא היה נכנס בעורכי המלחמה.

^ 9.יעויין שו"ת משפטי עוזיאל (ח"ט חו"מ ג'), שהשואל מעיר שלא התייחס הרב עוזיאל לדברי הברכ"י הנ"ל, והשיב לו הגבצמ"ח, שטעם שלא הזכיר דברי הברכ"י משום שאף מרן החיד"א לא החליט דבריו להלכה דהא סיים ועדיין צריך יישוב, ועוד שברור שלא התירה התורה אשת יפת תואר אלא למי שחייב לצאת בעורכי המלחמה ולא הייתה מתירה התורה 'יפת תואר' אלא לאלו החייבים בצבא ולא למתנדב למלחמה, ומשום שלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר, והתורה שדרכיה דרכי נעם לא תפתח פתח של היתר לאלה המתנדבים לצבא כדי להתיר להם אשת יפת תואר, ודין יפת תואר חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, וזה בישראל וכ"ש בכהן(שאסור בנוכריה) ויש לומר שלא היה רשאי להתגייס כדי שלא יכשל באיסור אשת יפת תואר(אם השתתפותו בלחימה הייתה רק מכח התנדבותו).
בנוסף, הסברא שהכוהנים מתנדבים למלחמה לא מובנת מכח המשנה סוטה מ"ד. "ר' יוסי אומר אלמנה לכ"ג.. הרי הוא הירא ורך הלבב" ומלמדת שחוזר הוא מעורכי המלחמה, ואם מדובר במתנדב מי מחייבו שלא יחזור מהתנדבותו קודם שיכנס במערכת המלחמה (ולכן לא מובן מה משמיעה המשנה שהוא לא יכול לחזור מכח ארוסתו הא ממילא יכול לחזור אם רוצה מכח התנדבותו, מ.ב.צ).
ואין להוציא משנה וגמרא מפשטם וסתמיותם אלא במקום קושיא, וכאן אין קושיא אלא אף סיעתא, שכן ' הכל יוצאין למלחמה ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה', והכל -ריבוי הוא ואין להוציא ממנו כהנים ולווים, דהא כיבוש הארץ מצווה מן התורה שבכל הדורות וכדברי הרמב"ן בהוספות לספר המצוות, ואין הכהנים פטורים מכל מצוות עשה שבתורה אלא מצווים הם במצוות קדושה המיוחדות לשבטם. ע"כ מדברי הגאון הרב עוזיאל זיע"א.
^ 10. תוספות הרא"ש (הוריות יג.): איבעיא להו לענין טומאה סגן ומשוח מלחמה איזה מהן קודם. הך בעיא איתא נמי בנזיר בריש פ' כ"ג..אבל הכא מתניתין בקדימה להחיותו איירי..משום דפשיטא ליה דלהחיותו משוח מלחמה קודם לפי שהוא ראש ערכי המלחמה וחיי ישראל תלוין בו..
^ 11.ואגב זה, יש המבארים את אגרת תת"י באגרות הראי"ה, שעל פיה יוצא שדעת מרן הרב קוק הייתה שבחורי ישיבה אינם צריכים להתגייס לצבא, המובאה הנ"ל מספר שבת הארץ, מעידה שדעת הרב שאין מקום לפטור את העוסקים במלאכת הקודש ממצות המלחמה, ואת המקורות המובאים באגרת הנזכרת יש לבאר על פי ההקשר שלה, היינו גיוס לצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, דבר שלא שייך בו משום מלחמת מצווה, ועוד נדון במקורות אלו לקמן בע"ה.
^ 12.ועיין גם לשו"ת משפטי עוזיאל (חלק ט עמ' רט"ז) שכתב כעין דברים אלו: "אלא פירוש דברי הרמב"ם הוא, שהכהנים 'לא עורכים מלחמה כשאר ישראל', כל שבט הולך לבדו או בלוית שבט אחר וכובש את חלקו בנחלת הארץ כמבואר בספר שופטים (פ"א וי"ח), וזהו שאמר: "לא עורכין מלחמה..ולא נוחלין ולא זוכין לעצמו בכח גופן אלא הם חיל השם" אבל במלחמת כלל ישראל לכיבוש הארץ, שהיא נקראת מלחמת מצוה, ודאי שהכהנים שווים בחיובם לכל איש מישראל, שכולם יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה(במשנה סוטה מ"ד:) וזה פשוט וברור".
^ 13.כעין שאמרו חז"ל בסוטה (מ"ד:) דאף הירא מעבירות שבידו חוזר מעורכי המלחמה ושם מדובר אפילו בעבירות דרבנן, והוראתה לדעת שהיוצאים במלחמות ישראל בוודאי אנשי מעלה עובדי ד' הם.
^ 14.רווח נוסף בהסבר זה נוגע לשאלה (שתידון לקמן) שלפי דברי הסוברים שיש לבני לוי פטור מן המלחמה, מה המקור של הרמב"ם לפטור זה שכן נושאי הכלים של הרמב"ם לא ציינו מקור ואדרבה הרדב"ז כתב שדין זה הוא מדעתו של הרמב"ם, וקשה מאוד לומר שיפטור הרמב"ם ממצוות המלחמה ללא מקור. ע"פ דברי מרן הראי"ה אין צורך במקור משום שאין כאן היתר מיוחד אלא זו ההשלכה הפשוטה לדין שאין שבט לוי נוחל את הארץ כשאר שבטים ואין כאן פטור מיוחד הזוקק מקור.
^ 15.ואמנם ביאר שם שדעת הרמב"ם שיכולים הכהנים להתנדב אם ירצו, וכבר דנו בשיטה זו לעיל בדברי המרדכי והברכ"י.
^ 16.שהיה אחד המלכים הצדיקים ביותר ממלכי בית דוד, עליו נאמר הביטוי המיוחד (מלכים א,ט"ו,ט):"ויעש אסא הישר בעיני ד' כדוד אביו".
^ 17.ודל"ב.
^ 18.לענ"ד אין כוונת האגו"מ ללמוד מהמקור הנ"ל פטור מגיוס לצבא אלא הוא כעין מראה מקום לחשיבות הלימוד.
^ 19.ואולם עיין בציץ אליעזר ח"ב,כ"ה אות ד' שרבנן פטורים מלשלם את מסי השמירה אף מנפשות, ובלבד שלא צועקים לשמירה וכרדב"ז.
^ 20.כדברים הללו כתב מו"ר הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א ולהבדיל בן החיים אף הגאון הרב ליכטנשטיין זצ"ל במאמריהם החשובים בתחומין חלק ז', עיי"ש.
^ 21.הדברים לקמן לקוחים ממאמרו של מו"ר ראש הישיבה הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א, "גדולי תורה- זה צורך האומה" ואם טעיתי בהבנתי עמי תלין משוגתי.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il