דרשת שבת הגדול | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

שבת ומועדים
שבת הגדול

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

שבת הגדול
למה נקרא שבת הגדול, הטעם המפורסם ביותר הוא של טור אורח חיים הלכות פסח סימן ת"ל: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב "בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית" ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם, ונמצא שבעשירי בחודש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מיטתו ושאלום המצריים למה זה לכם, והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול".
אולם לא התבאר מדוע נצטוו בפסח מצרים לקחת את השה לקורבן ארבעה ימים מקודם הקרבתו ולא כמו פסח דורות, שדי היה לקחת שה ביום י"ד (כאשר הוא מבוקר ארבע ימים)?
עונה על כך רש"י שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק ו: "והיה לכם למשמרת - זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה, ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים, ואומר (זכרי' ט יא). גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה:"
כלומר, הקדים לקיחת הפסח ארבעה ימים לפני הקרבתו כדי שיהיו עסוקים במצוות ובזכותן יגאלו.
לקיחת הקורבן במצרים היה מעשה של מסירות נפש ועל זה נאמר בדמייך חיי, מפני שבכך התגרו במצרים לקחת את אלוהי מצרים, להראות להם שאין באלוהיהם ממש, "אמרו לו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שם /שמות/ ח כב) אמר להן מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים מה בשחיטתו" 1
ובזה גם התקיימה ההבטחה (שם פרק יב פסוק יב) וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, ובכך הוכיחו ישראל שהם פורשים מע"ז, "משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצוה" 2 .
למדנו מכאן שהקב"ה לא הסתפק בכך שהגיע זמן הגאולה, והוא מחויב לקיים הבטחתו לאבות שיוציא את בני ישראל ממצרים, אלא הקב"ה מזמן לנו מצוות שנהיה ראויים לגאולה.
יחזקאל הנביא ממשיל את ישראל לנערה שבגרה וכבר הייתה ראויה לנישואין, אלא שהיא ערום ועריה וצריכה בגדי כלה, וכך בפרק טז פסוק ז – יד: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי: וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן: וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי: וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ: וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ: וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אכלתי אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה: וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲ-דֹנָי ה':
ולמה היו זקוקים להכנה של ארבעה ימים לקחת את הפסח לפני הקרבתו, יש מפרשים (משכיל לדוד) כדי שיספיקו לימול ולהבריא שלושה ימים לפני הקרבת הפסח ויהיו מוכשרים לצאת ממצרים.
אולם ברש"י נאמר שהם מלו בלילה של פסח, והתערבבו שני הדמים דם פסח ודם המילה. מדוע חיכו עד אז?
מובא מדרש רבה שמות פרשה יט סימן ה:
"והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקדוש ברוך הוא שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקדוש ברוך הוא לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע מן הרוחות שבג"ע הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן והיה ריחו הולך מהלך מ' יום נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח היה אומר הקדוש ברוך הוא אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה, והקב"ה עובר ונוטל כאו"א ונושקו ומברכו שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה ".
לפי זה ישראל היו צריכים את הזמן הזה של ארבעת הימים, כדי להשתכנע ולקבל על עצמם לימול ולהקריב את הפסח, ועד הרגע האחרון של ליל הפסח הגיעו אחרוני הרוצים לימול, ומלו עצמם באותו הלילה, וכנראה הייתה הוראת שעה שהם יכולים לימול בלילה כדי שיוכלו לאכול את הפסח.
מכל זה עלינו ללמוד על חשיבות שבת הגדול לדורות, שצריך זמן להכין עצמנו לקראת חג הפסח, ובזה תלויה הצלחת הסדר, וההשפעה הרוחנית שבו.
לפי דרישה על הטור שם: נקבע זכרון הנס הגדול תמיד בשבת, למרות שלא תמיד יוצא בעשירי בניסן מפני שהשבת מסוגלת להכנה זו. וז"ל:
"ולי נראה דמשום הכי נקרא כל שבת שלפני פסח שבת הגדול ואפילו אינו חל בעשירי ולא ימים שאחריו משום שידוע שבזמן שציוה משה לישראל על לקיחת קרבן פסח דרש להם טעמו וסודו ובפרט שעל ידי זה מנען מעבודה זרה שעבדו במצרים כמו שדרשו רז"ל (מכילתא שמות פר' יא) על משכו וקחו משכו ידיכם מעבודה זרה וכו' ואותה דרשה שייכא דוקא בשבת שהוא יום המנוחה וגם יום השבת הוא מוכן ומזומן ללמוד בו שיש לו סגולה מצד יתרון הנפש שבאדם בשבת להועיל לכל מבקש תורה".
ובזכות בדמייך חיי נזכה גם לגאולה העתידה כפי שמנבא הנביא זכריה פרק ט פסוק ט – יב:
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת: וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ: גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ:שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ:

^ 1.מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ה
^ 2.מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יא

שבת הגדול