בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

תיקון חטא המרגלים - שלוש מעלות באמונה

שכחת אהבת ה' והמחשבה שה' שונא אותם היא חוסר אמונה גדול. חוסר האמונה הזה הוא יסוד בחטא המרגלים. לפי זה ההבנה הגדולה והידיעה שה' אוהב אותנו היא תיקון חשוב לחטא המרגלים. והתיקון הזה נעשה בברכת "אהבת עולם אהבתנו" שאומרים כל בוקר בתפילה.

undefined

הרב שמואל אליהו

סיון תשפ"ג
14 דק' קריאה 60 דק' צפיה
חטא המרגלים – חטא של צדיקים
ראוי להתענות ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ
כתוב בשו"ע כי יש ימים שראוי להתענות בהם בכל שנה ושנה, אבל התענית הזאת היא לא חובה. בכלל הימים נאמר כי ראוי לצום בי"ז באלול כי בו מתו "מתו מוציאי דבת הארץ" (שולחן ערוך תקפ). והקשה הבית יוסף: למה להתענות לדורי דורות בכל שנה מרוב צער ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ? הרי היינו אמורים להיות שמחים באותו יום, שנאמר "באבוד רשעים רינה". ועונה "שֶׁמָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכוּ שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּשׁוּבָתָם מִצְטַעֲרִינַן, דְּמִסְּתָמָא שָׁבוּ וְלֹא נִתְקַבְּלוּ" (והביאו משנ"ב ס"ק ח).

נִקְרְאוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְרָאוּי לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם
והסביר השל"ה כי מוציאי דיבת הארץ היו צדיקים גמורים שטעו בעניין ארץ ישראל ולכן מסתמא שבו בתשובה ולא הועיל להם. "נִרְאֶה לִי טַעַם הַיָּשָׁר כִּי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיקִים גְּדוֹלִים הָיוּ כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב 'כֻּלָּם אֲנָשִׁים'. וְעוֹד בְּוַדַּאי צַדִּיקִים גְּדוֹלִים הָיוּ מִדִּהֲיוֹ 'רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל' מִסְּתָמָא הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם עָשׂוּ.
וְאַנְשֵׁי דּוֹר מִדְבָּר יָדַעְנוּ שֶׁדּוֹר דֵּעָה הָיוּ, וְהֵם הָיוּ הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם. אִם כֵּן רָאוּי לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁבַּדָּבָר זֶה זָדוּ וּמִשּׁוּם עֲבֵרָה הָאַחַת לֹא יִהְיוּ נֶחֱשָׁבִים לָרְשָׁעִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה הַתְּשׁוּבָה מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַחְטִיאֵי רַבִּים וְכָל הַמַּחֲטִיא רַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
וְלֹא זוֹ בִּלְבַד מָה שֶׁגָּרְמוּ הֶזֵּק גָּדוֹל לְכָל יִשְׂרָאֵל אִם כֵּן הֶחֱטִיאוּ מַמָּשׁ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגָרְמוּ הֶזֵּק לְכָל יִשְׂרָאֵל וּלְכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי אִלּוּ לֹא חָטְאוּ - לֹא הָיוּ בָּאִים לְמֵי מְרִיבָה וְהָיוּ מֹשֶׁה מַכְנִיסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם כֵּן שֶׁעֲבֵרָה אַחַת הָיוּ לֹא נִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה אֲבָל מִכָּל מָקוֹם נִקְרְאוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְרָאוּי לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם". (בגדי ישע תקפ).

שלא נלמד ממעשי המרגלים ולא נוציא דיבת הארץ רעה
כותב הב"ח "וְעַל כֵּן מִדֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם זֶה לְדוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיָּשִׂימוּ לְלִבָּם הֶעָוֹן הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל הָרְשָׁעִים וְלֹא יַחְזְרוּ עוֹד לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים" (ב"ח תקפ).
זאת אומרת שהתענית היא בשבילנו שלא נעשה כמעשיהם ולא נשמע ללשון הרע שלהם כנגד העלייה לארץ ישראל. אפשר להביא ראיה לדבריו מהרא"ש שאמר כי מוציאי דיבת הארץ לא היו המרגלים עצמם, אלא אחרים שלמדו מהם והלכו בדרכם (שו"ת הרא"ש כלל יג סימן כא). לכן הבה"ג לא קורא להם "מרגלים" אלא "מוציאי דיבת הארץ". ונתקן הצום בשביל כל הדורות שלא נלמד ממעשיהם הרעים של ה"צדיקים" הללו ולא נוציא דיבת הארץ ח"ו.

שלושה חטאים של חוסר אמונה
צריך להבין את סיבת הטעות ושורש החטא כדי שלא נלך בדרך הרעה שלהם ולא ניפול בחטא החמור שנפלו בו צדיקים. וכפי הנראה התורה מלמדת אותנו שלוש בחינות שונות של החטא הזה ומהן אנחנו צריכים להתנקות. א] המרגלים אמרו על ארץ ישראל שהיא ארץ אוכלת יושביה ועל כן הם מואסים בה. ב] המרגלים לא האמינו ביכולות של עם ישראל ועל כן הם קראו לעם "חגבים". ג] המרגלים מרדו בה' והפרו את דברו.

החטא הראשון שקראו לארץ ישראל "אוכלת יושביה"
הם בכו בכייה של חנם ואני אקבע להם בכייה לדורות
על מאיסת הארץ של המרגלים אומר דוד המלך "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'" (תהילים קו כד-כה). באותו הדור נאמר "וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר", ועל הדורות הבאים נאמר "וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת" (רמב"ן במדבר יד א. רש"י תהילים קו כז). כי מאותה בכייה של חינם נגרמה בכייה לדורות רבים בחורבן הבית, בראשונה ובשנייה, ואחר החורבן התפזרו ישראל בכל העולם עד עת הגאולה. היינו דכתיב "וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת" (רמב"ן במדבר יד א. רש"י תהילים קו כז). הכל בגלל שמאסו בארץ חמדה.

האם זבת חלב ודבש או אוכלת יושביה?
המתבונן בחטא זה רואה שהמרגלים שמואסים בארץ חמדה יודעים שהיא ארץ טובה. "טוֹבָ֣ה הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ" (דברים א כה). הם עצמם אומרים עליה שהיא ארץ "זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ" (במדבר יג, כז). אם כן למה הם מואסים בה? חכמינו בגמרא אמרו כי המילים הללו נאמרו בשעה שהם רואים את הכנענים מתים ואומרים שארץ ישראל היא "אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙" (במדבר יג לב). ולא הבינו שהקאת הארץ את הכנענים היא ממעלותיה של הארץ ומרוב חיבתם של ישראל.

גם מידת אוכלת יושביה לטובת ישראל באה
במדרש מובא כי הייתה זו הסחת דעת הכנענים שלא יכירו את המרגלים ויהרגו בהם, שהכרת פניהם של בני ישראל שונה ממראה הכנענים. מה עשה הקב"ה? "אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה. עַל כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה שֶׁהָיוּ הַמְּרַגְּלִים נִכְנָסִים הָיָה רֹאשׁ הַמְּדִינָה נִגַּף אוֹ מַלְכָּה הָיָה נִגָּף כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים לְהוֹצִיא מֵתֵיהֶם וְאֵין נוֹתְנִים דַּעְתָּם לִמְרַגְּלִים שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ אוֹתָן".

וְלֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׁין כִּסְדֹם
הטובה שנעשתה לטובתם התפרשה על ידי המרגלים לרעה. "כְּשֶׁבָּאוּ אֵצֶל מֹשֶׁה וְאֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ מָה הָאָרֶץ? בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ, מֵתִים הָיוּ רוֹאִים. וּמָה הֲנָיָה 'אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׁין כָּאָבוֹת (הושע ט) 'כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר' (שראו רעב בארץ ולא הרהרו אחרי הקב"ה) וְלֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׁין כִּסְדֹם". על זה מקונן הנביא "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים", לְכָךְ אָמַר עַד אָנָה יְנָאֲצוּנִי" (במדבר רבה טז).

החטא השני: חוסר אמון בעם ישראל
עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם
הבעיה השנייה של עם ישראל הייתה שהם לא האמינו בכוחותיהם של ישראל. המרגלים ראו את הענקים וחשבו שהם חזקים יותר מהם. כאשר כָּלֵב אומר "עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ" אומרים לו המרגלים "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ". הם מספרים "כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם". עוד הם אומרים "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם" (דברים א כח).

וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּֽחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם
הם לא מסתפקים בתיאור גדולת הענקים ואומרים על עצמם שהם חלשים מאוד. "וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם" (במדבר יג לג). ומחמת עוצמת הבעיה שלא הייתה רק בדור ההוא מלא כל ספר דברים במילים של משה המחזקות את עם ישראל. "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים כ א).
האיסור לפחד ולהפחיד אחרים נאמר בתורה פעמים רבות (רמב"ם ספהמ"צ). כי הקלקול של המרגלים שוכן בתוך עם ישראל ולכן חוזרת ומלמדת אותנו התורה שהפחד מאויבים אסור למרות שהם רבים ממך: "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא".

טעו וחשבו שהם לא מספיק צדיקים להיכנס לארץ ישראל
כתב החפץ חיים: "לִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מְאוֹד, מַהִי הַסִּבָּה שֶׁהִטְעֲתָה אוֹתָם לֵרֵד פְּלָאִים כָּל כָּךְ, וְהִטְעוּ אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאַף הַסַּנְהֶדְרִין טָעוּ בָּזֶה, כְּדִכְתִיב וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וְגוֹ', ופירש"י סַנְהֶדְרָאוֹת. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאָמְרוּ כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, וּפֵרְשׁוּ חָזָ"ל שֶׁכִּבְיָכוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם, וְאֵיךְ אָמְרוּ שְׁטוּת כָּזוֹ?
והסביר כי הכול בא מצדיקות מקולקלת. הם חשבו " שֶׁלְּנַצֵּחַ גִּבּוֹרֵי כֹּחַ כָּאֵלּוּ וְעִם רַב כְּזֶה צָרִיךְ לְזֶה זְכוּת גְּדוֹלָה מְאוֹד שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל בְּגֶדֶר צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים" וכיוון שבני ישראל חטאו בחטא העגל ובחטאים אחרים - אינם ראויים לארץ ישראל אע"פ שעשו תשובה.
כך מסביר החפץ חיים כי אנשים צדיקים עלולים להיכשל במחשבה הזו יותר מאחרים. "כִּי בֶּאֱמֶת כָּל מָה שֶׁהָאָדָם חָשׁוּב יוֹתֵר, הוּא מַכִּיר אֶת עֶרְכּוֹ הַדַּל יוֹתֵר". כמו שמצינו שאמר דוד כי "אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם". "וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הִצִּיעוּ לִפְנֵיהֶם הַמְּרַגְּלִים שֶׁדּוֹרָם אֵינוֹ חָשׁוּב בְּעֵינֵי ה' מִצַּד רֹעַ מַעֲשֵׂיהֶם וְקָשֶׁה עֲרָפָם, וְאֵינָם רָאֳיָם שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס לְהִתְגַּבֵּר עַל עֲנָקִים כָּאֵלּוּ, נִתְקַבֵּל הַדָּבָר מְאוֹד בְּעֵינֵיהֶם".
ובאמת זו טעות. כי המחשבה "שֶׁהַבְטָחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּנְתִינַת הָאָרֶץ הִיא דַּוְקָא אִם נִהְיֶה צַדִּיקִים, הִיא טָעוּת מֵעִקָּרָהּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְדַקְדֵּק עַל הָאָדָם לוֹמַר אוֹשִׁיעֵךְ רַק בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק, רַק אוֹמֵר לוֹ: לֹא אוֹשִׁיעֵךְ אִם תִּהְיֶה מוֹרֵד ח"ו. וְלָזֶה סִיְּמוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכֶלֶב וְאָמְרוּ אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֵד בהקב"ה לַעֲקֹר מִצְווֹתָיו בְּכַוָּנָה, יוּכַל לְקַוּוֹת לְכָל טוּב" (תקציר דברי חפץ חיים שמירת הלשון חלק ב פרק יט. עיין שם באריכות ובפרוט רב).

אהבת עולם של ה' לעמו במדבר
לכן מזכיר להם משה את האהבה הגדולה של ה' אליהם במצרים למרות שהם היו במ"ט שערי טומאה. כמו כן הוא מזכיר להם את אהבת ה' אליהם במדבר שנשאם כמו שנושא איש את בנו. "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה" (דברים א). כל זאת למרות שפעמים רבות הם הכעיסו את ה' במדבר לא השליכם ולא איבדם במדבר.
שכחת האהבה הזאת והמחשבה שה' שונא אותם היא חוסר אמונה גדול. "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם". חוסר האמונה הזה הוא יסוד בחטא המרגלים. "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים פרק א כז). לפי זה ההבנה הגדולה והידיעה שה' אוהב אותנו היא תיקון חשוב לחטא המרגלים. והתיקון הזה נעשה בברכת "אהבת עולם אהבתנו" שאומרים כל בוקר בתפילה.
הבעיה השלישית שקשורה בשנייה – מרידה בה'
אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ
הבעיה הגדולה של המרגלים הייתה שמתוך המחשבה שהם קטנים וחגבים ומתוך המחשבה שארץ ישראל אוכלת יושביה הם הגיעו למסקנה שה' שונא אותם. ובאמת המחשבה של אדם על עצמו שהוא חשוב כעפר עלולה להתפרש אצל עמי ארצות כענווה יתירה. אבל זו טעות קשה. הניסיון מלמד שכאשר איש או אישה, נער או נערה מזלזלים בעצמם הם נופלים לחטאים הגדולים ביותר ומזלזלים בסופו של דבר במי שאמר והיה העולם.
יש מצווה לאדם להתנהג בענווה מול אנשים אחרים, לא לנקום ולא לנטור, אבל יש גם מצוה שיגבה ליבו בדרכי ה'. שיזכור כי הוא בן מלך "ואתה בחרתנו מכל העמים" וכשהמרגלים אחזו רק במידת החגבים והזלזול הגיעו למרידה בה'. לכן אומר להם משה "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" (במדבר יד ט).

כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם
כך אומרת הגמרא על הפסוק "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ". לכאורה מדובר כאן על חולשתם של ישראל. ובגמרא למדו כי החולשה הזאת היא כפירה במי שאמר והיה העולם: "אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, 'כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ', אַל תִּקְרִי 'מִמֶּנּוּ', אֶלָּא 'מִמֶּנּוּ' - כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם".

הענווה הפסולה והגאות בדרכי ה'
כי הענווה האמיתית היא לדעת שעם ישראל חזק כמו אריה "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג כד). רק שלא ישייך האדם את הכוח לעצמו בלבד לומר "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אלא יזכור כי הכוח ממנו. "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ח יח). שאם אין לך כוח – ח"ו ה' לא מקיים את בריתו. לכן התיקון לחטא הזה הוא בהכרה במעלת עם ישראל. ולכך תיקנו חכמים לומר כל פעם בברכת המזון "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים: הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים: הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים". ויש אומרים בנוסח יותר מהודר: "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים". כל זאת שלא יגיע האדם חלילה לידי ענווה פסולה ששוברת את רוחו ומביאה אותו לכפור שמי שאמר והיה העולם.

שלושת הדברים הללו – בכייה לדורות
לשון הרע על הארץ – בכייה לדורות
בימי יחזקאל - אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית
לשון הרע שאמרו המרגלים על ארץ ישראל הפך להיות בכייה לדורות. כך מוציאים בני דורו של יחזקאל הנביא דיבה על הארץ."כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' יַ֚עַן אֹמְרִ֣ים לָכֶ֔ם אֹכֶ֥לֶת אָדָ֖ם אָ֑תְּ וּמְשַׁכֶּ֥לֶת גּוֹיַ֖יִךְ הָיִֽית" . ולמה אמרו כך בדור של יחזקאל הנביא? כיוון שלפני דורו גלו מהארץ עשרת השבטים. אחריהם גלה המלך יהויכין וכל משפחת המלוכה "וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" (מלכים ב פרק כד יד).
על כן הוציאו בני ישראל לעז על ארץ ישראל שהיא גירשה גם את תושביה הכנענים וכעת היא מגרשת את תושביה היהודים. ולא ידעו ולא השכילו להבין כי זאת מעלת ארץ ישראל שמרוב קדושתה לא מקבלת רוצחים ונואפים ואנשים שפלים במיוחד שמורדים בה' יתברך. ובמקום לחזור בתשובה הם מואסים בארץ.

דברי יחזקאל – נבואה לדורנו
דברי יחזקאל הנביא הם נבואה לדורות ולפני מאה וחמישים שנה היו רבים שהתנגדו לעלייה של יהודים לארץ ישראל. חלק מהמתנגדים היו "צדיקים" ששמרו תורה ומצוות והצדיקו את התנגדותם בכך שעם ישראל הוא לא צדיק מספיק, וחלקם היו פורקי עול. אלה גם אלה לא האמינו מספיק במעלת הארץ ודיברו בגנותה של הארץ או בגנות עם ישראל. הם לא האמינו ביכולת של עם ישראל להתקיים בארץ ישראל ולנצח את אויביו. בסופו של דבר התנתקו רוב המתנגדים גם מה' יתברך.

המלריה, הביצות והיתושים שמרו על הארץ למעננו
חלק מהמתנגדים קראו לארץ ישראל "ארץ אוכלת יושביה" ולא רצו לעלות לארץ בגלל המלריה, הביצות והיתושים שהיו בה. הם לא הבינו כי המלריה, הביצות והיתושים נועדו למנוע מהגויים לשבת בארץ הקודש. כך אומר הפסוק "ושממו עליה אויביכם היושבים בה" – לטובתנו ולא לרעת עם ישראל. שלא יגורו בה גויים כל ימי גלותנו. כך אומרת התורה "וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ" (שמות כ"ג כ"ח). ומפרש רבנו בחיי כי השם צִּרְעָה כולל לחרקים רבים, "כגון יתושים וצרעים וזבובים ודבורים, והם מינים הרבה, שם הכלל צִּרְעָה".
היתושים הללו גרשו את הערבים במשך אלפים שנה מהארץ, הם גרשו גם את חיל המשלוח הבריטי שלא ישתקע פה. ב-1918 בלבד דווחו יותר מ-28 אלף מקרים של מלריה בקרב החיילים הבריטים. מי שהסתכל עליהם בלי להתבונן היה עלול לומר שזאת ארץ אוכלת יושביה. מי שהתבונן הבין שאין לארץ ישראל חסד יותר גדול מהשממה והיתושים הללו שעליהם הבטיחה התורה.

לָכֵן אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי עוֹד
בזכות היתושים הללו נשארה הקרקע הטובה ביותר של ארץ ישראל פנויה להתיישבות יהודים. הערבים לא היו מסוגלים לעבד אותה ומכרוה ליהודים בזול. ברגע ששלטון הבריטים הסתיים, הסתיים גם תפקיד היתושים. בתוך שנתיים הצליחו היהודים לייבש את כל הביצות, לגלות מתחתן את האדמות הטובות ולהקים במקומן יישובים פורחים.
היהודים עשו בשנתיים מה שלא הצליחו הגויים לעשות באלפי שנים. מה שלא הצליחה לעשות האימפריה העות'מנית הגדולה. מה שלא הצליחה לעשות האימפריה הבריטית היותר גדולה ויותר מתקדמת מדעית.
בשעה זו התקיימה נבואת יחזקאל "לָכֵ֗ן אָדָם֙ לֹא־תֹ֣אכְלִי ע֔וֹד וְגוֹיַ֖יִךְ לֹ֣א תְשַׁכְּלִי־ע֑וֹד נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י הֽ': וְלֹא־אַשְׁמִ֨יעַ אֵלַ֤יִךְ עוֹד֙ כְּלִמַּ֣ת הַגּוֹיִ֔ם וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖ים לֹ֣א תִשְׂאִי־ע֑וֹד וְגוֹיַ֙יִךְ֙ לֹא־תַכְשִׁ֣לִי ע֔וֹד נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י הֽ'" (יחזקאל לו, יג-טז).

הלוחמים נגד עלייה לארץ ישראל בדורנו לקו בשלושת הדברים
הברון העשיר שלא האמין בנבואת ה'
דוגמה לחטא המרגלים בדורנו היה הברון מוריס הירש, שהיה אחד מגדולי העשירים של אירופה לפני מאה ועשרים שנה. הוא התנגד מאוד לעליית יהודים לארץ ישראל, סירב לתרום להתיישבות בארץ ותרם הון עתק כדי לעודד יהודים להגר לצפון ודרום אמריקה. הוא הקים בארגנטינה יישוב יהודי שנקרא על שמו מוזס-וייל. גרו בו 12 אלף יהודים והם קראו לה "ירושלים דארגנטינה".
מקום של כבוד היה שמור לברון בבית הכנסת לה-ויקטורי בפריס. במקביל לאמונתו ולתרומותיו העצומות למען העם היהודי הוא לא האמין בפתרון של ארץ ישראל. ומתוך כך הוא הגיע למסקנה שאין סיכוי לקיום עם ישראל ולכן תמך בנישואי תערובת (דברים בריאיון שהתפרסם בעיתון "ניו יורק הראלד" ב־1889). את חזון ההתבוללות שלו מימשו רבים מהיהודים שעברו בעידודו לצפון אמריקה ולדרום אמריקה. את החזון הזה מימש גם בנו לוסיאן שהביא ילד מגויה בלי נישואין.

תנועת הבונד שהייתה ואיננה
הסיפור העצוב השני הוא סיפורה של תנועת הבונד שהייתה תנועה לאומית של יהודים בפולין, ברוסיה ובחלקים מאירופה. תנועה גדולה שהתנגדה להתבוללות. היא גם התנגדה לעלייה כי היא חשבה שאפשר לשמור על קיום העם היהודי בגלות, אבל לא הבינה את הכלל של "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם". בסופו של דבר נספו רוב חבריה בשואה, ואלה שלא נספו התבוללו בין הגויים.

סיפורה העצוב של התנועה הרפורמית
זה גם הסיפור של התנועה הרפורמית שהתנגדה לעלייה ולהתיישבות. בוועידת פיטסבורג בשנת 1885 הכריזו רבני הרפורמה "אין אנו רואים עוד עצמנו כעם אלא כעדה דתית ועל כן אין אנו מצפים לא לשיבה לארץ ישראל. ולא להחזרת אלו מן החוקים הנוגעים למדינה יהודית". התנועה הזו רצתה ליצור חיים יהודיים בארה"ב במנותק מישראל ושללה במוצהר נישואי תערובת.
גם כאן תוכניות לחוד ומעשים לחוד. בפועל מתבוללים 85% מחברי התנועה הרפורמית ונישאים לאינם יהודים. מחקר שנערך על ידי ארגון Interfaith Family מעלה כי 84% מהרבנים הרפורמים בארה"ב עורכים נישואי תערובת.

ההתבוללות מגיעה גם לקהילות האורתודוקסיות
מכת ההתבוללות מכה גם בקהילות ששומרות על היהדות המסורה לנו מדור דור. אצל חלק מהאורתודוקסים ההתבוללות ניכרת כבר היום, אצל אחרים ההתבוללות מגיעה בשלבים. 25% מהאורתודוקסים הפכו לקונסרבטיבים. 30% מהקונסרבטיבים הפכו לרפורמים. אלה שהגיעו למחוזות הללו מתבוללים ללא שום מעצורים. מסתבר כי המרידה בארץ ישראל מביאה בסופו של דבר למרידה בה' ולהתנתקות מעם ישראל.

תיקון חטא המרגלים
עלייה לארץ – קידוש השם
בפרשת השבוע אומר משה רבנו כי כאשר עם ישראל לא עולה לארץ ישראל זה חילול השם. למה יאמרו הגויים "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר". לכן חשוב שיהודים יעלו לארץ ישראל, כי כך העולם רואה שהבטחת ה' מתקיימת במלואה ויהיה קידוש השם. "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲ-דֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר". וכן נשבע ה' "וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ" (במדבר יד כא)
מכאן יבין כל יהודי שכאשר יהודים עולים לארץ מתקדש שם ה' בעולם. מכאן יבין כל מי שגר בארץ ישראל או מגן עליה כי הוא שותף לקידוש השם מסוף העולם ועד סופו. ומאידך מי שמשתהה מלעלות לארץ ישראל מפסיד את זכותו לקדש שם שמים ברבים. ולכן יזדרז כל יהודי לעלות לארץ ולא ישתהה אפילו יום אחד.

התיישבות ביו"ש – תיקון חטא המרגלים
המתיישבים ביהודה ושומרון מתקנים את חטא המרגלים ביתר הידור. הם לא מאפשרים שארץ ישראל תהיה שממה או ביד זולתנו מהאומות, וזה חלק ממצוות ירושת הארץ לפי הרמב"ן בספר המצוות.
בהתיישבותם הם מגלים כי הם מאמינים בדבר ה' על אף שיש מתנגדים רבים בעולם; על אף הערבים שזורקים אבנים ולפעמים בקבוקי תבערה; על אף המשטרה שלפעמים רודפת את המתיישבים שלא כדין; על אף בתי המשפט שמתעללים בהם ועל אף המתנגדים להתיישבות מקרב היהודים בארץ. הם דבקים בדבר ה' ומאמינים בו.
הם לא מתייאשים על אף כל הגירושים, ההרס וזריקות האבנים. הם מאמינים בכל ליבם כי דבר אלוקינו יקום לעולם. כל ההתיישבות היא מתוך אמונה בדברי הנביאים על ערי יהודה "מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם" (ישעיה מד כו). מתוך דברי הנביאים על הרי השומרון "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן" (ירמיהו לא).
האמונה הגדולה הזאת היא התיקון הכי גדול לחטא המרגלים שהיה לנו בכייה לדורות ובעזר השם יהיו ימי החורבן לימים של ששון ושמחה לכל בית ישראל. אמן ואמן.

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד
פעם באתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל עם יהודי שהגיע מצרפת לביקור בארץ ישראל. כששאלתי אותו למה הוא לא עולה לארץ הוא אמר לי כי הרב שלו בצרפת אמר לו לא לעלות לארץ ישראל והוא לא רוצה להפר את דבריו. אמרתי לו שאקח אותו לרב הכי גדול בעולם, ונראה מה הוא יגיד לו על כך, וכך הבאתי אותו אל הרב אליהו זצ"ל.
הרב אליהו התקשר בו במקום לאותו הרב שאמר ליהודי לא לעלות לארץ ישראל ושאל אותו איך הוא אומר דבר כזה, הרי ישנה מצוות עשה לעלות לארץ ישראל. הרב מצרפת הצטדק והסביר כי אמר ליהודי לא לעלות כדי שלא יתקלקל ברוחניות.
הרב אליהו השיב לו כי בארץ ישראל ישנן הרבה ישיבות והרבה תלמודי תורה והרבה שיעורי תורה ורבנים. ואילו בצרפת ישנה התבוללות גדולה ולמעלה מחמישים אחוז מהגברים נשואים שם לגויות והילדים שלהם כלל לא נחשבים ליהודים.
הרב מצרפת השיב כי בארץ ישראל ישנה סכנה מערבים. אמר לו הרב אליהו כי הסכנה מהערבים בצרפת גדולה יותר מבארץ ישראל, שעיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.
כעת הרב מצרפת שתק. הרב זצ"ל אמר ליהודי לעלות לארץ ישראל והוא אכן זכה ועשה עלייה.

אין שאלה
מספר הרב שאול דמרי, לשעבר מנהל המקומות הקדושים: בשבת בר-המצווה של ישי שיחיה, בנו של הרב שמואל אליהו שליט"א, הרב זצ"ל היה חולה אבל הגיע לצפת לחגוג עם משפחתו. אחרי תפילת ותיקין ולפני הקידוש שנערך במקום, ניגש אל הרב זצ"ל הרב דוד לחיאני, הרב של בית-החולים, ואמר: כבוד הרב, יש לי שאלה מפרשת השבוע. להפתעת כולם הרב לא השיב לו כפי שהוא עושה בדרך כלל, אלא עצר אותו ואמר: לא עכשיו, אל תשאל. במקום לשמוע את שאלתו, הרב פנה אלי ואמר: חכם שאול, תגיד אתה דבר תורה.
הייתי קצת נבוך, מדוע הרב מבקש ממני לדבר? ולמה הוא לא נפנה לשמוע את שאלתו של הרב לחיאני? אבל אם הרב מבקש, אני לא מהרהר אחריו. לכן פתחתי ואמרתי: בזמן המפגש הראשון בין יהודה לבין יוסף, יוסף אומר ליהודה "מרגלים אתם", ויהודה משיב לו: "לא היו עבדיך מרגלים". כוונתו של יהודה הייתה: אני ואתה לא נהיה מרגלים ולא נוציא דיבת הארץ רעה, כי ממני יצא כלב בן יפונה, ממך יצא יהושע בן נון, ואלה שניים מתוך 12 המרגלים שלא הוציאו דיבת הארץ רעה. כלב בן יפונה הלך לחברון כדי לממש את הבטחתו של יהודה.
לאחר שסיימתי את דבריי, נפנה הרב זצ"ל לרב לחיאני ואמר: האם קיבלת תשובה לשאלה שלך? הרב לחיאני לא הצליח להסתיר את ההלם שגרמו לו דבריו של הרב והשיב: זה בדיוק מה שרציתי לשאול!

דיבורים טובים . אני בישיבה תיכונית ויש לי חבר שירד מהדרך והחיים שלו מאוד לא פשוטים. הוא בסוג של פנימייה סגורה ואני מנסה לדבר איתו קצת כדי לנסות לחזק אותו. אבל הדיבור שלו ממש מקולקל וקשה לי לשמוע את הדיבור הזה. מה לעשות?

אם אתה מרגיש שהוא מקלקל אותך והוא בפנימייה סגורה - עזוב אותו. אם הוא ינסה לחזור לקשר בריא בלי דיבורים מקולקלים - תדבר איתו. בשום אופן לא להמשיך קשר שיש בו דיבורים מקולקלים. בהצלחה ענקית.


ירידה לשם עלייה . אחותי ואחיי ומשפחותיהם מתגוררים בחו"ל, תודה לאל בקהילה יהודית, ושומרים על דרך ה'. אני מעוניינת לראות את משפחתי והם רוצים שאגיע לבקר בקיץ. במידה ואטוס
אקח עמי את ילדי הקטן בן ה3.5. אני חוששת שמשהו יקרה למטוס, כי אלו חודשים המועדים לפרעות. אבל הדבר החשוב הוא שאינני רוצה לפספס את בואו של המשיח וירידתו של בית המקדש מן השמים אם יגיע בשעה שאשהה בחו"ל.

כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה ט) לגבי יציאה זמנית "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ". מותר גם לצאת לסחורה ליציאה זמנית. "וכן יוצא הוא לסחורה".
מחלון וכליון לא מתו מיד כשיצאו לחו"ל. אבל הם התחתנו עם נשים נוכריות ואחר כך כלו ונאבדו. ולצערנו מה שקרה להם קורה להרבה יהודים בחו"ל. או שהם מתחתנים עם נוכריות או שהם שוכחים את היהדות שלהם. וגם כשהם יראים ושלמים, הדבר קורה להרבה מהילדים שלהם. לכן כל כך החמירו חכמינו שלא יצאו אנשים לחו"ל.
ויש מתירים לצאת לדבר מצווה אחר, ואם את נוסעת לא רק בשביל הגעגועים אלא משום כיבוד אב ואם, או כדי לעורר אותם על מעלת ארץ ישראל ולעודד אותם לעלייה, זו מצווה גדולה. אבל לנסוע סתם אין היתר מבורר לכך.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il