בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה 12 דק' צפיה
בעבור שמו הגדול, ר"ל כי הש"י מפרנס לכל כדי שיהיה אל העולם קיום, וזה בעבור שמו הגדול שאם לא יהיה לעולם קיום על מי יהיה נקרא שמו הגדול, כמו שאמר יהושע על ישראל שאם חס ושלום יעשה כליה בישראל ומה תעשה לשמך הגדול, וכי יהא נקרא שמו הגדול על עצים ואבנים ולכך אמר בעבור שמו הגדול כי הוא זן וכו'. ועוד כי הפרנסה הוא קיום האדם ושם הויה הוא שנותן הויה וקיום לעולם, ולכך אחר שברא העולם והעולם צריך לקיום מיד זכר השם הזה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וגו', ומפני כך זכר דוד המלך במזמור הודו לה' כי טוב וגו' כ"ו פעמים לעולם חסדו, ובאחרונה שהשלים מספר כ"ו כנגד מספרו של שם הגדול זכר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, כי זה הוא על הכל מה שהוא ית' נותן לחם לכל בשר לכך הוא נזכר באחרונה ובו יושלם מספר כ"ו לעולם חסדו שהם כנגד מספר השם המיוחד. ועוד כי המזונות הם על ידי השם ית' בעצמו ולא על ידי מלאך ולכך הפרנסה מתיחס לשם המיוחד בפרט ואין להאריך בזה. וזכר ד' דברים כי הוא זן מה שצריך אל אכילתו והוא חיותו, פרנסה הוא שאר צרכיו וזה נקרא פרנסה, ומטיב לכל הוא הטובה שעושה עם הבריות לבד מצרכיו והוא תוספת טובה כמו שאמרנו למעלה, ומכין מזון לכל בריותיו וכו' וזה נאמר על שאר הנבראים, ושייך בזה ומכין מזון ולא לשון נתינה כי האדם שייך שהוא נותן לו וזוכה בו האדם אבל בשאר נבראים לא שייך לומר רק ומכין מזון לכל בריותיו:
ברכה זאת פותחת הזן את העולם ומסיים הזן את הכל והחתימה יותר מן הפתיחה, וזה כי תחלה אמר הזן את העולם, ור"ל מצד כי העולם הוא צריך לפרנסה הש"י מפרנס אותו ונותן לו קיום וזהו מצד העולם עצמו, אבל החתימה הזן את הכל זה הוא מצד הש"י אשר הוא חפץ ורוצה לפרנס את הכל וזהו מצד העלה בלבד. וכמו שאמרו ז"ל הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים ופירושו מפני כי הש"י הוא חפץ להשפיע הטוב מצד עצמו, ולכך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים עד שיכול להשפיע כי בלא תפלה כאשר הוא עצמו אינו חפץ למה ישפיע הש"י להם, ולכך הוא מתאוה תפלתן עד שישפיע הטוב, ולכך חתם הזן את הכל שכך הוא חפץ מצד עצמו ית' לפרנס את הכל והבן הדברים האלו מאד:
ברכה שניה נודה לך, ברכה זאת התחלתה נודה לך וכן בסוף ועל הכל אנו מודים לך ולא כן הראשונה ולא השלישית. כי מה שנתן להם הארץ אשר מן הארץ חיי האדם, ולא כן ברכת המזון שהוא ית' מפרנס אותו כל שעה ולא נקרא שנתן לו חיים כאשר מפרנס את האדם שעה אחת כי אין זה כל חייו, אבל הארץ נתן להם למתנת עולמים אשר מן הארץ הם חיים כל ימיהם, ולכך כמו שכל הודאה כאשר נתן לו החיות ועל זה שייך הודאה כך נותן הודאה על הארץ, לכך אנו מתחילין בברכה זאת נודה לך ומסיים בנודה לך. אבל בנין בהמ"ק דבר זה אינו חיות האדם כמו שהוא הארץ שהוא חיות האדם ושייך בזה הודאה גמורה, וכן תמצא בכל הודאה שההודאה תמיד על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך, מפני שנתן לנו החיים כאשר נתן לנו הארץ וכמו שאנו אומרים ברכה ועל חיינו וכו', לכך תקנו הודאה תחלה וסוף.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il