י"ז בתמוז | הרב אליהו ברין | בית המדרש

שבת ומועדים
י"ז בתמוז

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חלווה בת פרחה

5 דק' קריאה

בדרך כלל בזמן הצומות חושבים יותר על מה שהיה, ועל השלבים שהכינו לקראת החורבן. חושבים הרחק אחורה, כשבעצם צריך לחשוב על ההווה, כדברי הרמב"ם. אמנם הדברים אינם מנותקים, לא צריך לחשוב רק על החזרה בתשובה אלא גם להגות באבילות על החורבן, אבל צריך לדעת שנקודות התורפה של השלבים של החורבן הן לא רק ענין לשעתו, אלא ענין לדורות, שורש של כל מיני חולשות שבהווה.

יש להבין, אם כבר יש דיני אבילות על החורבן, מדוע ישנו יום מיוחד לציין את הבקעת העיר, את תחילת החורבן וכו'?
המשנה בתענית מביאה ענינים נוספים מעבר להבקעת העיר: נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, שרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. י"ז בתמוז חורג משאר התעניות, הוא מקביל לט' באב: חמשה ארעו בזה וחמשה ארעו בזה, יחד: עשרה דברים, שזו מציאות שלימה. י"ז בתמוז הוא הכנה לפורענות, וט' באב הוא גמר הפורענות.

בירמיהו כתוב שבתשעה לחודש הובקעה העיר ולא בי"ז, הכיצד? הבבלי עונה על כך שזה במקדש ראשון וזה במקדש שני, ואילו בירושלמי ענו שיש כאן קלקול חשבונות. מה שנשלח לגלות שבתשעה לחודש הובקעה העיר זו טעות בחשבון עקב הצער. המשילו זאת שם למלך שחשב חשבונות, ואמרו לו שנשבה בנו ונתקלקלו חשבונותיו, ואמר שיעשה זה ראש לחשבונות. כל הסדרים נתקלקלו, המציאות נתהפכה, זה מה שגרם י"ז בתמוז. אבל אז גם נהיה סדר חדש, וי"ז בתמוז הוא תחילת הסדר. מכאן ואילך סדר של גלות.
מהי הנקודה המכרעת בי"ז בתמוז?

הקדום ביותר מבין חמשת הדברים שארעו בי"ז בתמוז הוא חטא העגל, ובתשעה באב - חטא המרגלים. האור שמח אומר שחטא המרגלים היה חמור יותר, כי לחטא העגל היתה סליחה והיה תיקון, ואמנם תשעה באב חמור יותר. אבל, ישנה הבחינה בה חטא העגל חמור יותר, אמנם לא היתה כאן מחיה טוטאלית של דור שלם, אבל ישנה פריעה לדורות של "וביום פקדי ופקדתי". נשתברו הלוחות.

בברכות פרק חמישי מובאת תפילתו של משה שאמר שכסא של שלוש רגלים (האבות) לא יכול לעמוד לפני רבש"ע וכיצד יעמוד כסא של רגל אחת (משה רבנו)?, ואחר כך כתוב שתפילתו של משה היתה שמסר עצמו למיתה עליהם. ומבאר הרב קוק בעין אי"ה שם שמשה היה איש האלוקים, אדם מעל הכל, אין שום מציאות שדומה לו, ולכן היה ראוי שיצא ממנו עם שלם. אבל הוא לא מצא שום תכלית לחייו ללא ישראל, הוא מסר את נפשו על כלל ישראל, ובזה צירף עצמו לעם ישראל והוסיף על שלמותם. כיוון שביטל עצמו כלפי עם ישראל לא יכל גם להכנס לארץ, שהרי עם ישראל גם לא נכנס.
הכסא של שלוש רגלים, זהו שורש המידות והתכונות של האומה הישראלית, ואנו רואים שהן חשובות יותר מאשר הכסא של רגל אחת, שזו התורה של משה. משה כבסיס לעצמו - אין למעלה ממנו, אבל כבסיס לעם ישראל אין כמו האבות. חטא העגל מבטא את חוסר היכולת לעמוד מול הקדושה העליונה שבמתן תורה. שור זהו הצד החומרי, עצמיותו של עם ישראל מבלעדי התורה. מתן תורה היה התרוממות גבוהה מדי בשבילם. החטא הזה מבטא את קצה גבול היכולת של עם ישראל. זה היה החיבור הגמור של שמים וארץ, וזו שעת המבחן של ישראל. מובא במדרש שמתן הלוחות היה בדיוק בזמן חטא העגל. חטא העגל ביטא את חוסר היכולת לקבל את התורה. לכן, אמר הקב"ה שמשה ראוי לכך ועם ישראל לא ראוי. אבל משה אומר שלא זה העיקר, אלא קידוש השם, הטמון בעצם מציאותם של עם ישראל בעולם כעם סגולה, בני אברהם, יצחק ויעקב, הוא שווה שיתקיימו. ואמנם, יקלטו מה שיוכלו לקבל מן התורה, למרות שלא יוכלו להיות בשלימות המדרגה.
שבירת הלוחות מורה על שינוי ההנהגה של עם ישראל, ומעבר לדרך דיעבדית של יסורים וסיבוכים. זהו י"ז בתמוז שהוא ההכנה לתשעה באב.

הגמרא ממשיכה ואומרת שמשה התפלל עד שנחלה, והסביר הרב קוק זצ"ל שתיקון חטא העגל צריך כח, יותר מאשר הכח הטבעי. תשעה באב הוא יותר חמור, כי י"ז בתמוז הוא הסיבה, הצמצום וחוסר היכולת של עם ישראל לעמוד בכל האתגרים, ותשעה באב הוא המציאות עצמה - התוצאה של הדברים.
אולם הקב"ה מגלגל את המציאות, ולא עם ישראל. כל הבריאה כולה תלויה בעם ישראל, אבל הוא כלי ההופעה האלוקית. מצד זה, אין בעם ישראל מום, ומהבחינה הזו הם בשיא השלימות, שהרי בין כך ובין כך קרויים בנים. אבל כשמתמודדים עם זה בפעל בעולם הזה, ישנן חולשות ויש גבולות, וזהו י"ז בתמוז, שהוא שורש כל הנפילות וכל החולשות.

בתשעה באב שנחרב בית המקדש, יש כביכול פגיעה גם בסגולת ישראל, בכסא של שלוש רגלים שנשאר אפילו לאחר חטא העגל. כשהדור מאס בארץ חמדה, זה מראה שאין לו אפשרות להוביל בכלל את המהלך האלוקי הזה, ומוכרחים דור אחר. המאיסה הזו היא עיכוב במקום חיבורם של עם ישראל עם העולם. זהו חורבן אמנם, אבל בבחינת "כילה זעמו בעצים ובאבנים". ישנה תוכנית חלופית לזמן הגלות, ביטול של המציאות, על מנת להגיע למציאות חדשה ולבנין שלישי. כדעת אביי שם בגמרא ש"ויחל משה" זה שהחלה לקב"ה. פירוש הדברים, שישנו פגם בשלימות ההנהגה של הקב"ה בעולם, משה ביקש שמציאות ישראל תימשך, אמנם עם סיבוכים, אבל שההופעה תימשך. אותה ההופעה של לוחות ראשונים, תופיע בלוחות שניים, אבל בדרך אחרת. כל הסיבות של י"ז בתמוז הן בעצם סיבות של תורה, וזהו הכשלון בחוסר היכולת להגיע ליכולת הרוחנית, לשמימיות.

ואולם, ישנו חשבון יותר עמוק. לאו דוקא של המציאות של עם ישראל בפעל, אלא המציאות המוחלטת של עם ישראל - סגולת ישראל. לכן, נצרכים לעשות את כל התהליכים בצורה מסובכת יותר, חולה, כביכול.
תשעה באב הוא נפילה בנשמה, ויש בו נחמה בו ביום. בט' באב יש כילוי של הכל, והכריתה הזו מכריחה גם את התיקון. לכן, גם הנחמה טמונה בו עצמו, ואילו י"ז בתמוז, כל כולו מראה את חסרון היכולת והחולשות.

כוחו של עם ישראל הוא בקרבן התמיד, כמו שמבאר הרב קוק בעולת ראי"ה, וזה בתוך תוכו של בית המקדש. אנחנו מכירים התרוממות רגעית וזמנית, אבל עליה תמידית ובלתי פוסקת היא באה מכוחו של קרבן התמיד. עליה של מדרגה אחר מדרגה. אנו מעלים את התמימות הזו, והשלימות הזו שבנו, והיסוד של זה הוא בנצחיות של הקרבן. התורה משולה לניצוצות של נבואה, שמעלים את האדם במדרגות באופן זמני, אבל זו עבודת ה', תמיד בכל מצב ובכל אופן, הכל מחובר אל הקודש. המוצקות הזו מסוגלת לפעול גדולות, והיא המעלה היותר גדולה.
"עולת", זה אותיות "תולע". תולעת היא חיה קטנה שאוכלת לאטה, אבל הורסת הכל - לאט, לאט.עולת התמיד היא בדיוק ההיפך, הולכת ובונה חוסן לאט לאט. התמידיות משמרת שלא תהיה נפילה כתוצאה משגרת החיים.
בחורבן בית המקדש עיקר הפגיעה היתה בהמשכת הקדושה התמידית באמצעות קרבן התמיד. ובאמת נצפה לתיקון השלם, ולשמחה הגדולה של החזרת בית המקדש למקומו והחזרת המציאות השלימה והתמידית.

השל"ה הקדוש מביא שבעשרה מקומות מוזכרת קרן: אצל יצחק, יעקב, דוד וכו'. ובזמן החורבן ניטלו כל הקרנות הללו וניתנו לאומות העולם. זו החיה הרביעית בעלת הקרנים. ומה שייכות העטרות הרוחניות הללו של צדיקים עולם לאומות העולם?
הסביר השל"ה שזה ניתן להם, פירוש שהמפתח בידם לכלות את הופעתם של הקרנות הללו ביתר שלימות, וזהו הסדר של הופעתם. הגלות אמנם גרמה לפיזור ונפילה של עם ישראל, אבל גרמה גם לאפשרות לעבור בין האומות ולקדש שם שמים, וללקט את ניצוצות הקודש והטוב שבעולם כולו. ועתידים הימים הללו שהעוצמות שלהם יהיו עוצמות של קודש, ועתידים הימים לההיפך לימים טובים לישראל.

י"ז בתמוז

עוד בנושא י"ז בתמוז