התורה אומרת בפרשת ויגש: "אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם.... כל נפש בניו ובנותיו שלושים ושלש". וקשה - לכאורה מנו צאצאי לאה רק שלושים ושתיים? עונים על כך רש"י ויתר המפרשים, שמנו גם את יוכבד, בתו של לוי, שנולדה בין החומות בכניסה למצרים. כפי שנאמר בפסוק בפרשת פנחס (כ"ו, נ"ט): "ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים", ומפרש רש"י שם: "לידתה במצרים ולא הורתה במצרים, כשנכנסו לתוך החומה ילדתה והיא השלימה מנין שבעים".

לומדים אנו מכאן יסוד חשוב ביותר - יוכבד היתה בגדר עובר כאשר משפחת יעקב ירדה למצרים, וכאשר מונים את בני לוי לא מזכירים אותה אלא רק את גרשון, קהת ומררי. אולם כאשר מונים את כל צאצאי לאה מונים גם אותה, משווים אותה לשאר הילדים החיים, כי דין עובר כמו כל חי אחר, ללא הבדל.

יוכבד זו, שכבר בהיותה עובר בבטן אמה זכתה להימנות כמו כל צאצאי יעקב החיים, הפכה ברבות השנים לאשה שלזכותה ניתן לזקוף את כל גאולת ישראל ממצרים - יוכבד היתה המיילדת הראשית של בנות ישראל במצרים, ובזכותה גזירת פרעה לא יצאה לפועל. היא זו שילדה את מרים, שהיתה שותפה לה במלאכת המיילדות של נשות ישראל, ומרים היתה זו שהחזירה את אביה עמרם אל אשתו (לאחר שגירשה בגלל גזירת פרעה), ובעקבותיו עשו כך גם שאר בני ישראל.

ובנוסף כמובן, יוכבד היתה אמו של משה רבינו, מושיען של ישראל, ואמו של אהרון הכהן, שיחדיו חוללו את האותות והמופתים והוציאו את בני ישראל ממצרים. ללא יוכבד, ללא העובר הזה, שהעניקו לו חשיבות מיוחדת כבר בירידה למצרים, לא היה עם ישראל נגאל ממצרים.

מכוח יחס נכבד זה של התורה אל העובר פועלת אגודת "אפרת" ככל יכולתה כדי להציל כמה שיותר עוברים. עובר הוא נפש חיה לכל דבר, ואיננו יודעים מה עתידו של כל תינוק יהודי. לדאבונינו, במדינת ישראל היחס אל העוברים מחריד! עשרות אלפי עוברים נקטלים בכל שנה, ואנו בכוחתנו הדלים עושים ככל יכולתינו לעמוד ולעצור את הסכר. ב"ה אנו אכן זוכים להציל אלפי עוברים בכל שנה, אולם אין ספק שחובה על כולנו לעשות יותר כדי לעצור את המגפה, כי עובר הוא, כאמור