בית המדרש

  • מדורים
  • פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • האזינו
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
21 דק' קריאה

ער"ה תשרי התשפ"ה
מפטיר שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל
פרשת הַאֲזִינוּ – שבת שובה
עלון חידושי תורה ופרפראות מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת האזינו 52 פסוקים = וַיַּבְדֵּל , הוֹאִיל , חָמַד
וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א ד). הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים א ה). הָהָר חָמַד אֱ-לֹהִים לְשִׁבְתּוֹ (תהלים סח יז)
נ"ב פסוקים בהאזינו לפי שעברו ישראל על התורה שהיא נ"ב פרשיות. נ"ב תיבות מ- בְּרֵאשִׁית בָּרָא עד יום א' ושם רמוז החורבן, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. ואין ראשית אלא משה דכתיב (דברים לג כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, לומר לך שבזכות משה רבינו נברא העולם. (ילקוט האזובי) נ"ב פסוקים בהאזינו, ולפי שעברו עליהם, לכך לא עבר איש ביהודה נ"ב שנה. (בעה"ט)
מזל חודש תשרי – מאזניים . המאזניים מסמלים גם את ימי הדין של ראש השנה ושקילת הזכויות ומה שנגדם, כדי לזכות להיחתם בספרם של צדיקים גמורים. יש גם שמוצאים במאזנים סמל לבריאת העולם, שהרי בכל הבריאה הכל נעשה במידה ובמשקל בהשגחה העליונה. יש שמצאו רמז בשם מאזניים לאיזון בין היום והלילה בתקופת תשרי, שהם שווים באורכם בחלוקת שעות היממה. בחודש תשרי מסתיים הקיץ ומתחילה תקופת הסתיו. הימים מתקצרים והאוויר נעשה קריר ולקראת סוף חודש תשרי יתחילו במסיק הזיתים. חודש תשרי הוא חודש הבריאה והמשפט ובעיקר חודש של המלכת ה' עלינו, והוא משופע בחגים ובימים מיוחדים יותר מכל חודשי השנה.
כתיב: אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד .(תהלים סב י) אמר רבי חייא בשם ר' לוי: כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה, בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת – מוחל להם הקב"ה במזל מאזנים בחודש תשרי: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם .(ויקרא טז ל) (ב"ר טז)
חודש תשרי הוא חודש נשגב הנקרא 'חודש האיתנים' מפני שבחודש זה נולדו האבות הקדושים איתני העולם ובו גם נפקדו בילדים .בחודש זה שולט מזל מאזניים המרמז על שני צדדים – שותפות בין בני הזוג, וגם זוגות שכבר התייאשו ח"ו מלזכות בילדים יש להם תקווה גדולה בחודש המסוגל זה להיפקד בזרע של קיימא. כדאמרינן (ונתנה תוקף) בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה.(ר"ה יא א) כתיב (תהלים מה ב) רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב – כתב הבן יהוידע בשם ספר שערי גן עדן שיש שם קדוש ונורא והוא שם רח " ש שמגרש החיצונים, וצריך כל אדם לכוין בשם זה קודם תפלתו בפטום הקטורת והוא יוצא מסופי תיבות 'מל ח טהור קדש ' והוא טוב גם כן לזכירה. עוד כתב שם שמצא בספר מקור השמות כתב יד ששם ' רחש ' מסרו יעקב אבינו ע"ה בעת פטירתו לבניו כדי להזכירו בעת צרה וממנה יושעו. התחלת עשרת ימי תשובה שבהם תתגלה הארת הבינה הוא יום ראש השנה וסופם הוא יום הכיפורים, אך אין הגילוי של הארת הבינה בהתחלת יו"ד ימי תשובה שהוא יום ראש השנה דומה לגילוי הארת הבינה בסופם שהוא יום הכיפורים, אלא הדמיון הוא כך דהתחלת יו"ד ימי תשובה דומה לאור השחר וסופם שהוא יום הכיפורים דומה לנץ החמה, ואמרתי בראש השנה שהוא שחר שבו מתגלה אור הבינה כמו אור שחר יתעורר ויתגלה שם זה הנקרא רח"ש שהוא אותיות שחר שכחו לגרש החיצונים כנזכר לעיל כי 'שחר' הוא אותיות 'רחש'. כמו"כ ראש השנה הוא ראש חודש וגם הוא יום טוב שנקרא שבת ולכן גם ביום טוב אומרים (תהילים צ״ב:א׳) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת וראשי תיבות ר אש ח ודש ש בת הוא רח"ש שמתגלה בו שם רח"ש לגרש החיצונים המקטרגים. גם אמרתי יום ראש השנה הוא ראש חודש וגם הוא ראש שנה, ולכן ר אש ח דש ש נה ראשי תיבות רח"ש . לכן ביום ראש השנה נפקדו ונזכרו שלשה צדקניות ש רה ר חל וח נה, אשר ראשי תיבות שמותם הוא רח"ש שמתגלה ומאיר ביום זה. (בן יהוידע ר"ה שם)
חדש תשרי מזל מאזנים עולה בגימטריא כלשון הכתוב (תהלים קב, יד) תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ . (1447) (רמזי אש)
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי .(לב א) ז' תיבות בפסוק, כנגד ז' כפולות בג"ד כפר"ת [שבע כפולות בג"ד כפר"ת מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום והיכל הקודש מכוון באמצע והוא נושא את כולם. (ספר יצירה נוסח הגר"א ד)], שהם אבות כל השביעיות ובהם נבראו שבעה רקיעים [וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן. (חגיגה יב ב)], שבעה ימים בשבוע, שבעה שערי נפש [פה, עין ימין, עין שמאל, אף ימין, אף שמאל, אוזן ימין, אוזן שמאל. (ספר היצירה)], שבעה כוכבים שצ"ם חנכ"ל [שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה] שבעה גבורים העומדים על פתחי היכל, שבעה ימים [יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָת, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָתָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי, וְיַם אַסְפַּמְיָא, וְיָם הַגָּדוֹל. (בב"ב עד ב)], שבעה מדברות [שבעה מדברות ברא הקב"ה, ומכלם לא בחר אלא 'מדבר קדש', והעביר בו ישראל כשיצאו ממצרים. (פדר"א פי"ח)]. וַ אֲדַבֵּרָה וְ תִשְׁמַע – ר"ת ו"ו, כנגד י"ב שבטים, ובהם ברא הקב"ה י"ב מזלות, י"ב חודשים בשנה, י"ב מנהיגים באדם [וּשְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים וּשְׁנֵים עָשָׂר מַנְהִיגִים בַּנֶּפֶשׁ וּשְׁנֵים עָשָׂר לֶחֶם הַפָּנִים עַל הַשֻּׁלְחָן.(במד"ר י"ד) [ב' ידים ב' רגלים ב' כליות טחול כבד מרה המסס קיבה קורקבן. (ספר יצירה פ"ה)]. הרי כלל לך כל העולם כולו בפסוק זה. והפסוק מתחיל בה' ומסיים בי', הרי י"ה, שבהם ברא הקב"ה את העולם כולו ובגלגול אלפא ביתא שנאמר (ישעיה כו ד) כִּי בְּיָ-הּ יְ-הוָה צוּר עוֹלָמִים , קרי ביה צר עולמם, כלומר בי"ה יצר את כל העולם הזה והעולם הבא. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם . (בראשית ב ד) [דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: בְּהִבָּרְאָם בה"א בראם הוי, העוה"ז נברא בה"א. ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול. והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד. מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב יז) וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְ-הוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא .ואומר (שם) וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף .(רבינו אפרים)
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה – הפסוק התחיל ומסיים בי"ה , לומר שמלבד שמים וארץ העיד עליהם שם י"ה, ויש בו ל"ב אותיות. ומסיים ב- פִי . וכן ל"ב פעמים האות פ' מופיעה בפרשה, וכנגד ל"ב פעמים א-להים מ- בְּרֵאשִׁית בָּרָא ועד יוֹם הַשִּׁשִּׁי . הַ אֲזִינוּ הַ שָּׁמַיִם וַ אֲדַבֵּרָה וְ תִשְׁמַע הָ אָרֶץ אִ מְרֵי פִ י. ר"ת של הפסוק בגימטריא גיהנם . (108) בכלל העדות שהעיד עליהם שמים וארץ, רמז להם שהעובר על דבריו סופו שיירש גיהנם. (ילקוט האזובי)
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ . (תהלים פא ד) אותיות שלפני ' חֹדֶשׁ ' הם ' גזר ', אותיות שלפני ' שֹׁפָר ' הם ' קרע ', אותיות שלפני 'כסה' הם ' דין ' . הרמז בזה כי השופר יקרע את גזר הדין. (טעמי המנהגים בשם מהר"י מריזין)
כִּי שֵׁם יְ-הוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ . (לב ג) בפסוק זה יש שבע תיבות - רמז לשבעה ימים שקוראים בתורה. שני, חמישי, שבת, ר"ח, חולו של מועד, יו"ט ויום כיפור. ובפסוק זה יש עשרים וחמש אותיות, רמז למספר העולים לתורה, שלושה בימי חול ובשבת במנחה, ארבעה בר"ח ובחול המועד, חמשה ביו"ט, ששה ביום כיפור ושבעה בשבת, שהם ביחד עשרים וחמש. וזה פירוש הפסוק כִּי שֵׁם יְ-הוָה אֶקְרָא , רמז לקריאת התורה. (תורת החיד"א)
שופר בגימטריא תקפ"ו – הלכות שופר נמצא בשו"ע סימן תקפ"ו , [דיני שופר של ראש השנה] אע"פ שלא התכוין המחבר לכך, כי מהשמים הסכימו על ידו לפי שעשה את חיבורו לשם שמים, וכל העוסקים במלאכת שמים לשמה מראין להם סימן טוב מה שלא עלה בדעתם. (סידור היעב"ץ)
שופר בגמטריא אברהם יעקב יוסף (586) והם נתנו מהשנים שלהם 70 שנה לדוד המלך. אברהם אבינו היה אמור לחיות 180 שנה, כמו יצחק, אך אברהם ויתר לדוד על חמש שנים וחי רק 175. יצחק חי את כל ה- 180 שנה. יעקב היה אמור לחיות 175 שנה כמו אברהם, אך חי רק 147 שנה ואם כך, נתן לדוד עוד 28 שנים. יוסף, שהיה אמור לחיות 147 שנים, כמו יעקב וחי רק 110 שנים, נתן לדוד עוד 37 שנה. כך קיבל דוד שבעים שנה במתנה מן האבות (5+28+37=70).ושיעור השופר הוא כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדו ֹ וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן והוא בשיעור טֶפַח שֹוֹחֵק. (ר"ה כז ב) דוד בגמטריא י"ד . ואיתא (ר"ה טז.) אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. נמצא שהשופר מזכיר לנו את זכותם של אברהם יצחק יעקב יוסף ודוד ע"ה.
סגולה בפרשה - סגולה ללמוד בכל יום שירת האזינו והוא מסוגל להינצל מאפיקורסות ומדעות הכוזבות. (אגרא דפרקא, בני יששכר) כתב המהר"ל מפראג שקריאת הפרשה היא סגולה להצלחה ולאריכות ימים. כתב החיד"א - סגולה לחן והצלחה לומר בכל יום אחרי תפלת שמונה עשרה את הפסוקים א-ב-ג מפרשת האזינו. (עבודת הקודש חלק כף אחת סימן ל)

שאלות


א. ראיה בפרשה לתחיית המתים מן התורה.
ב. במוסף של ראש השנה בחתימת ברכת השופרות אנו אומרים: 'כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך ברוך אתה ה' שומע תרועת
עמו ישראל ברחמים'. יש לעיין מדוע על שופר נאמר לשון שמיעה, ועל תרועה לשון האזנה. [והקשר לפרשה]
ג. באיזה מקרה בעל תוקע שתקע והוציא את עצמו ואת אחרים ידי חובה, לא יכול לתקוע שוב להוציא אחרים ידי חובה. (לדעת חלק מהמפרשים)
ד. רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַ אֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. (לב לט) לכאורה התיבה אֲנִי כתובה בכפל לשון.
ה. סימן בפרשה - הזי"ו ל"ך.
ה. משה רבינו חתם את שמו בשירת האזינו.
ו. יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ . (לב י) מה הטעם דכתיב יְבוֹנְנֵהוּ בכתיב מלא ו'.
ז. עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ . (לב מט) כיון שלא אמר לו מתי לעלות היה יכול למשוך הרבה זמן ולא
לעלות מיד והיה מאריך ימים, ולכאורה הרי הוא ממהר מיתתו והוי פיקוח נפש.
ח. כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְ-הוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם . (הושע יד י) מָשָׁל לְלוֹט וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו עִמּוֹ. הֵן שֶׁנִּתְכַּוְּונוּ לְשֵׁם מִצְוָה – 'וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם',
הוּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְשֵׁם עֲבֵירָה – 'וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'. (נזיר כג א). לכאורה כיצד נאמר על לוט וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם והרי שוגג היה.
ט. וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בֽוֹ . (לב לז) איזה אויב אמר אֵי אֱלֹהֵימוֹ של ישראל בשעה שנכנס לקודש הקדשים שחירף וגידף כלפי מעלה.
י. אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם .(לב מא) כתיב (תהלים קמט) וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם - חרב בעלת שתי פיות
חדודה משתי הצדדים. (מצודת דוד) וכתיב (שופטים ג טז) וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת גֹּמֶד אָרְכָּהּ. תרגום יונתן - וַעֲבַד לֵיהּ אֵהוּד חַרְבָּא וְלָהּ תְּרֵין
פּוּמִין. חרבו הקשה של הקב"ה כמה פנים יש לו? הרשעים נדונין בה והצדיקים מתפחדין ממנה אך היא מסורה בידם.
י. מספר הפעמים שנקרא הקב"ה אב בפרשה, מספר הפעמים בפרשה שנקראו ישראל בנים, מלבד הפסוק בָּנָיו מוּמָם .
כ. ראיה בפרשה שעל ברכות מדאוריתא כברכת המזון וברכת התורה שלפניה, יש מצות עשה לענות עליהן אמן.
ל. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן .(לב מד), כתיב (במדבר יג טז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ .
מספר השנים שהושע נקרא יהושע, מדוע כעת חזר לשמו הקודם.
מ. הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ (לב ו) לכאורה יש לשאול ממי קנאם הקב"ה.
נ. מי נכתב פסק דינו בעשרת ימי תשובה ומת כיון שלא עשה תשובה.
ס. מה הטעם שנוהגים בעשי"ת בתפילה לומר עושה 'השלום' במרומיו.
ע. מה הטעם שראש השנה לא יכול לחול בימים ראשון רביעי ושישי בשבוע. לא אד"ו ראש .
פ. יִרְאַת יְ-הוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה . (משלי י כז) איזה דבר בד"כ מקצר ימיו של האדם.
צ. בעשרת ימי תשובה תיקנו לומר בשתי הברכות הראשונות, 'זכרנו' בברכת האבות, ו'מי כמוך' במחיה המתים. וכך בב' האחרונות 'וכתוב לחיים
טובים' ו'בספר חיים'. לכאורה איתא (ברכות לד.) אָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו לֹא בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, אֶלָּא
בְּאֶמְצָעִיּוֹת. כיצד אנו מבקשים בקשות הקשורות לחיים בשלוש ראשונות ואחרונות.
צ. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל . (לב לט) מה הטעם שאמר מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא ולא אמר 'אני מחצתי וארפא' כשם שאמר
בתחילה אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה .
ק. מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג ח) גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי . וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִילָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא
נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לט יג) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְ-הוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ . (ברכות לב ב) מה הטעם שאע"פ שכל השערים ננעלו
חוץ משערי דמעה.
ק. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. (לב נ) איתא (בב"ב יז.) ארבעה מתו בעטיו
של נחש ואלו הן: בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד. בזוהר [דף נז] מובא כי גם לוי לא מת כי אם בעטיו של נחש.
מה הטעם שמשה רבינו ע"ה לא מת בעטיו של נחש, עליו נאמר (דברים לד י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ-הוָה פָּנִים אֶל פָּנִים .
ר. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה . (לב ל) לגבי ברכה כתיב (ויקרא כו ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ . נמצא שמידת
פורענות מרובה ממדה טובה, וקי"ל (סוטה יא א) לְעוֹלָם מִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה מִמִּדַּת פּוּרְעָנוּת.
ש. יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם . (לב יז) פרש"י - לֹא יָרְאוּ מֵהֶם; לֹא עָמְדָה שַׂעֲרָתָם מִפְּנֵיהֶם. דֶּרֶךְ
שַׂעֲרוֹת הָאָדָם לַעֲמֹד מֵחֲמַת יִרְאָה; כָּךְ נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד שְׂעָרוּם – לְשׁוֹן וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם (ישעיה יג, כא( ' 'שְׂעִירִים' הֵם שֵׁדִים. לֹא
עָשׂוּ אֲבוֹתֵיכֶם שְׂעִירִים הַלָּלוּ. מה הטעם שנקראים שדים.
ת. מנין התיבות בפרשת האזינו.
ת. מה הטעם שאומרים קודם התקיעות ז"פ לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר . (פרק מ"ז בתהלים) ופסוקים שהם ר"ת קר"ע שט"ן ופסוק מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ,
עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. והקשר לתקיעת שופר.











תשובות
א. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל . (לב לט) כְּתִיב: ״אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה״, וּכְתִיב: ״מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא״. הַשְׁתָּא אַחוֹיֵי מַחֲיֵי, מְרַפֵּא
לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה שֶׁאֲנִי מֵמִית - אֲנִי מְחַיֶּה, כְּמוֹ שֶׁמָּחַצְתִּי - וַאֲנִי אֶרְפָּא. פרש"י - כיון שאמר שהמתים הוא מחיה פשיטא
דהמחוצים (המוכים) יכול לרפאות אלא הא אתא לאשמועינן דלא תימא אמית ואחיה לאו דמתים חיים קאמר אלא אני אמית את המתים ואני מחיה וזן
את החיים ובורא את הנולדים להכי כתיב בתריה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא כשם שמה שמחצתי אני ארפא דאין רפואה אלא במוכה כך אותו עצמו שאני
ממית אני מחיה. מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא , מָה מַכָּה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד. מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. (פסחים סח.)
ב. בעל תשובה לבו נשבר בקרבו – תרועה רומז למי שהוא בעל תשובה, שהקולות מפסיקים ומתחילים כל העת רמז למי ששב ונופל ושב. תקיעה הוא
קול פשוט רמז למי שהיה מאז ומעולם צדיק . לכן אמר לגבי 'שופר' לשון שמיעה, שהוא מרחוק, אבל על 'תרועה' אמר לשון האזנה, שהוא מקרוב,
כמו שנאמר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי . והטעם כי קָרוֹב יְ-הוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב ומאזין מקרוב לשוועתו של שבור הלב ובעל
התשובה. (פמ"ג או"ח תקצ"ב).*
ג. גר לא יכול להוציא אחרים ידי חובה לאחר שיצא ידי חובה בעצמו משום שאין לו ערבות. (לשיטת רש"י) ותנן במסכת ראש השנה: 'זה הכלל, כל
שאינו מחוייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'. ופירש רש"י: שהרי כל ישראל ערֵבים זה בזה במצוות. (ר"ה כט א) *
ד. ד' גלויות כנגד ד' פעמים אֲנִי בפסוק, כלומר אני עמכם בכל גלות וגלות, כדכתיב (ישעיה סג ט) בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר . (רבינו אפרים) *
ה. ה -הַאֲזִינוּ (דברים לב א). ז - זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם (לב ז). י - יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ (לב יג). ו - וַיַּרְא יְ-הוָה וַיִּנְאָץ (לב יט). ל - לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ
זֹאת (לב כט). כ - כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי - עד סוף השירה (לב מ), והשביעי מסיים את הפרשה כולה (9 פסוקים). הם סימן לחלוקתה של פרשת האזינו
בין העולים לתורה. כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע. (שו"ע או"ח תכח, ה) מלשון זיו וזוהר, והוא
מתקנת עזרא, שיחזור הזיו והזוהר לישראל, שכן שירת האזינו היא נחמה גדולה והבטחה בעניין הגאולה ובנקמת ישראל מאויביהם, ובכפרתם
מעונותיהם. (רבינו בחיי) * וכן אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָ ם (לב כו). ס"ת למפרע משה , וסמיך ליה לוּלֵי , וזה מש"כ (תהלים קו כג) לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד
בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו . (בעה"ט)
ה. הַ אֲזִינוּ, יַ עֲרֹף, כִּ י, הַ צּוּר, שִׁ חֵת, הֲ לַיְהוָה, התחלת הפסוקים בגימטריא משה . ולמה חילק את מ' של משה בד' פסוקים, לפי שהיה ד' ימים לומד דיבור
אחד, שהרי י' הדברות במ' יום, וכן עשה הקב"ה לקח ה' משמו וברא עולמו, וחתם י' התחלת שמו בד' אותיות אבג"ד (בגימטריא י') ה"ו כמו יהו .(הרוקח)
ו. ו' סיון ניתנה התורה - נתן להם ו' דברים ואלו הן תורה עדות, פקודי, מצוה, יראה, משפט. (בעה"ט)
ז. זריזין מקדימים למצוות (ספרא תזריע) ומשום כך נזדרז לקיים מיד אף על פי שעל יד זה ממהר מיתתו, כיון שהוא מצווה על ידי הקב"ה לא שייך בזה
פיקוח נפש. (טעמא דקרא) *
ח. חָטָא לוט בוודאי קודם זה איזה חֵטְא הדומה לזה במזיד לכך נכשל בשוגג באיסור חמור כזה. (בן יהוידע שם)
ט. טיטוס הרשע בשעה שנכנס לקודש הקדשים אָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ – זֶה טִיטוּס הָרָשָׁע שֶׁחֵירַף וְגִידֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה. נָטַל סַיִיף וְגִידֵּר (דקר) אֶת
הַפָּרוֹכֶת, וְנַעֲשָׂה נֵס וְהָיָה דָּם מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא, וּכְסָבוּר הָרַג אֶת עַצְמוֹ, כלומר, חשב שכביכול הרג את הקדוש ברוך הוא, שהרי יוצא דם.(גיטין נו ב)
י. י"ו פנים לחרבו הקשה של הקב"ה – לפי שהזכיר כאן חַרְבִּי וסמוך לו מיד וְ תֹאחֵז לרמוז חרב י"ו , והרשעים נדונין בה והצדיקים מתפחדין ממנה אך
היא מסורה בידם, וזהו שתמצא בשיר חדש לעתיד (תהלים קמט) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם, קרי ביה י"ו פיות . (רבינו בחיי, רבינו אפרים).*
י. י"ט פעמים נקרא הקב"ה אב בפרשה, י"ט פעמים נקראו ישראל בנים מלבד הפסוק בָּנָיו מוּמָם . י"ט סליחות בחומש דברים מלבד לֹא יֹאבֶה יְ-הוָה
סְלֹחַ לוֹ (לעיל כט), י"ט פעמים בן , בני , בנים, בחומש (בפרק) ראשון במשלי, וכנגדם עם ברכת למשומדים י"ט ברכות. (הרוקח)
כ. כִּי שֵׁם יְ-הוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ .(לב ג) כתב הרמב"ן - ובפרק ג' של ברכות (כא) אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר: כִּי שֵׁם
יְ-הוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ . וכו', והעולה מזה שברכת התורה לפניה מצות עשה דאורייתא. ובגמרא דבני מערבא (פרק ז') אמרו כתוב בתורה
ברכה לפניה ואין כתוב בה ברכה לאחריה מה כתוב בה לפניה כִּי שֵׁם יְ-הוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ כתוב במזון ברכה לאחריו ואין כתוב בו
ברכה לפניו מה כתוב בו לאחריו וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ ואין כתוב בו ברכה לפניו ומנין ליתן את האמור בזה לזה וכו'. מכל זה נתבאר שהברכה הזו
מן התורה ואין ראוי למנותה מצוה אחת עם הקריאה כמו שמקרא בכורים אינו נמנה אחת עם הבאתו וספור יציאת מצרים עם אכילת הפסח. (מצוה טו)
ל. ל"ח שנים נקרא הושע יהושע שהרי האות י' נוספה לשמו בשנת שליחת המרגלים שהיא השנה השניה לצאתם ממצרים. וכעת חלפו ל"ח שנים.
ואיתא (סנהדרין קז .) אמר לו [הקב"ה לדוד] ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר (במדבר יג, טז) וַיִּקְרָא
מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ . לפי ששרה נקראה בתחילה שרי. ושמה השתנה למשך ל"ח שנים שהרי ילדה בגיל תשעים, ושנה לפני כן נשתנה שמה
ונקבע שתלד, וסך ימי חייה קכ"ז שנים סה"כ ל"ח שנים. לכן כעת כשהסתיימו ל"ח שנים חזר שמו להיות הושע. (כפתור ופרח, לוית חן) *
מ. מיכאל שר ישראל – דכתיב (דניאל י כא) כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם . איתא בחז"ל כשהקב"ה נתן לכל מלאך אומה אז נפלו ישראל למיכאל. אמר הקב"ה
למיכאל מכור לי אומה שלך ואעשה אותך שר וכהן ברקיע וכן עשה. וזהו הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ . ומיכאל מקריב נפשות הצדיקים הנהרגים על קידוש
ה' יתברך והנשמה עולה לרקיע אל האל והנפש אל תחת כסא הכבוד. (מושב זקנים בשם ר' אליעזר מוורמשא)
נ. נבל נפסק דינו בעשרת ימי תשובה ומת. דהיינו שהיה רשע גמור ומ"מ האריך לו הקב"ה אף ונתן לו עשרת ימי תשובה לחזור בתשובה, וכיון שלא
חזר בתשובה נפסק אז דינו. דכתיב (ש"א כה לח) וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְ-הוָה אֶת נָבָל וַיָּמֹת . אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים
שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. פי׳ שנתן לו עשרה ימים לשוב בתשובה ולא שב.
ס. ספריא"ל בגימטריא השלום (381) וכן בגימטריא עושה (381). והוא מלאך הממונה על הכתיבה ואנו מזכירין אותו שיכתוב אותנו לחיים טובים
ולשלום. (טעמי המנהגים בשם מהרי""ל, מטה אפרים)
ע. ערבה ביום השביעי אין לו תשלומים ליום השמיני. ואם יהיה ראש השנה ביום ראשון, יהיה יום שביעי של חג בשבת ותדחה ערבה. דהיינו שלא
לבטל את מנהג חיבוט ערבה כשהושענא רבה חל בשבת, ושאני שופר ולולב שיש להם תשלומים למחר. (כל בו) א"נ כדי שיום הכיפורים לא
יחול בימים שישי או ראשון, אדם שנפטר ביום הראשון מתוך אחד הימים הצמודים יום הכיפורים ושבת, לא יוכל להיקבר במשך יומיים, ויש בזה
משום 'חילול כבוד המת'. א"נ לא ייוותרו ירקות טריים לאכילה בתום הימים הצמודים שבת ויום הכיפורים, מפני שהם נלקטו יומיים קודם.
פ. פחד מקצר ימיו של האדם - לא כן יראת ה' שהיא תוסיף ימי האדם. (מלבי"ם)
צ. צרכי ציבור שואלים – לפי שכל ישראל צריכין לה, רב יהודה לא אמר אלא ביחיד שאין לו לבקש דבר הצריך לו, כגון חולה או פרנסה. (טעמי
המנהגים בשם ספר האורה) וזהו לְמַעַנְךָ אֱ-להִים חַיִּים .
צ. צדיקים עתידים להחיות מתים (פסחים סח.). לגבי מיתה אמר אֲנִי אָמִית כי המיתה בידו יתברך. אך לגבי תחיית המתים לא אמר 'אני אחיה', כי לא רק
הקב"ה מחיה מתים אלא אף הצדיקים לעתיד לבוא. לעומת זאת לגבי רפואה אמר וַאֲנִי אֶרְפָּא דווקא, לפי שאני מרפא רפואה שלימה ואמיתית ולא
כרפואת בשר ודם. *
ק. קב"ה בעצמו מקבל הדמעות, לפי שעל כל השערים ממונים המלאכים, חוץ משערי דמעה אין מלאך ממונה עליהם זולתי הקב"ה בעצמו. (אהבת יהונתן)
ק. קללת חכם אפילו על חנם היא באה – לפי שמשה רבינו אמר (במדבר יא טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה
בְּרָעָתִי. א"נ משום חילול השם – דכתיב (במדבר כ יב) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ
אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם . ואיתא (יומא פו א) אבל מי שיש חילול השם בידו מיתה ממרקת.
ר. רדיפה בעלמא היא בפורענות אבל לא נזוקים מהם. ובברכה עדיף דכתיב וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב . (מושב זקנים)
ש. שודדים דעתו של אדם לכך נקראו שדים. (חזקוני) א"נ לפי שמשכנם במקום שדוד, כגון המדבר ועיקר מציאותם בקצוות, כגון פאת צפון שהוא חרב
מפני הקור.(רמב"ן) א"נ השדים נקראו כן בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים.(ראב"ד) א"נ נקראו שדים על טעם אמים משוד הדעת(א"ע)
א"נ שדים זה ש"ד [ר"ת שפיכות דמים] (אדרת אליהו) *
ת. תרי"ד תיבות בפרשת האזינו – לפי שבשירה הזאת כלול כל התורה כולה עם כל מצוותיה כמנין חָרוּת (בגימטריא תרי"ד) עַל הַלֻּחֹת. וכמנין חכמה
בינה דעת (בגימטריא תרי"ד). ושקולה כנגד עשרת הדברות שבהן נכלל כל התורה כולה. (אדרת אליהו) *
ת. תקפ"ז תיבות יש במזמור זה כולל הפסוקים שאומרים ר"ת קר"ע שט"ן ופסוק מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. והוא בגמטריא שופר עם
הכולל. וכן יש במזמור שבע פעמים אֱ-לֹהִים , ויכוין שעל ידי התקיעות ימתקם. (טעמי המנהגים)

מקורות / חידודון *

ב. א"נ קודשא בריך הוא שומע קול שופר היינו את התקיעה, אבל לתרועה שהיא שבירת הלב [גנוחי גנח ילולי יליל] הוא מאזין מקרוב. דכתיב (תהלים לד יט) קָרוֹב יְ-הוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ . (תהלים נא יט) זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה . (ושלל לא יחסר)
ג. דא"ר חלבו קשין גרים לישראל כספחת פרש"י - דכתיב בגרים (ישעיהו יד) וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב . לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן. ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים . כתבו התוספות - מה שמקשה רש"י דלא חשיב בסוטה ערבות דערב רב י"ל לפי שלא ידע חשבונן מיהו במכילתא אמר דערב רב היו כפלים כיוצאי מצרים ור"י מפרש דלפיכך קשים שמטמעים בישראל ואמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף ע:) אין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל וכן נראה דהתם על ההיא מילתא מייתי דר' חלבו.
ד. רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וגו'. כפל לומר ב' פעמים אֲנִי אֲנִי כנגד שתי טעיות של עבודה זרה שרמזנו בפסוק שלפני זה, לזה אמר אֲנִי פירוש ולא אחר שאתם חושבים בו לאלוה גמור, וכנגד עבודה זרה שעושים לאמצעי אמר אֲנִי הוּא פירוש לבדי, וגמר אומר וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אמצעי ביני לבין הנבראים. (אוה"ח)
כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית. ג"פ אֲנִי , כנגד ג' גליות. וַאֲנִי , כנגד גלות ד'. דכתיב (יחזקאל א א) וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה . לומר שבכל הגליות הקב"ה עמנו להצילנו. (בעה"ט)
ה. ה - חמשה שקוראים בתורה בראש השנה שחל בחול, ז - שבעה שקוראים בראש השנה שחל בשבת, י - עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ו - ששה קרואים ביום הכיפורים שחל בחול, ל - שלושים תקיעות שתוקעים בראש השנה, כ - עשרים יום שמתענים בהם היחידים, עשרה ימים לפני ראש השנה, ועשרה ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים. (שבולי הלקט, מחזור ויטרי בשם רב סעדיה גאון). א"נ כדי שלא יתקוטטו עם הבעל קורא אם תיפול קריאתם בתוכחה. (אבודרהם)
ז. זריזין מקדימים למצוות - יש שכתבו שהוא מטעם שלא יראה שמתרשל בקיום המצווה, וכך כתב המאירי: ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן ולאחוז בדרכי האבות. (מאירי יומא כח ב). טעם אחר כתב הרמח"ל - קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצווה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב. על כן הזהירו זכרונם לברכה 'ושמרתם את המצות', 'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה'… ואמרו 'זריזים מקדימים למצוות (מסילת ישרים שער הזריזות( .
י. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל .(שה"ש ג ז) כתב הבני יששכר – במקוה יש תתק"ס לוגין , לפי שבריה בטילה בתתק"ס. שהוא י"ו פעמים ס'. כל בריה יש בה ד' יסודות, וכל יסוד כלול מכולם. הרי י"ו יסודות. ע"כ צריך ביטול ס' פעמים י"ו, ועי"ז מתבטלין הקליפות לילית רבתי ולילית זעירתא (לילית לילית בגימטריא תתק"ס). והכי ביאורו כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה איזה חרב אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ ר"ל חרבו של הקב"ה שיש לה י"ו פנים, ששים גבורים עם ששים חרבות הרי הוא תתק"ס לבטל הקליפות הנ"ל.
ל. כתב הכלי יקר - הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן . לפי שלא קראו יהושע כ"א על שם יה יושיעך מעצת מרגלים וכל זמן שאחד מן אותו דור היה קיים היה נקרא בשם יהושע, וכאשר תם כל הדור ההוא לא היה מקום לתפלה זו וחזר וקראו הושע. כתב האוה"ח - ואומרו וְהוֹשֵׁעַ ולא אמר ויהושע כמו שקרא לו משה, לפי שתוספת היו"ד היא ליקר וגדולה כרמוז במאמר (במדבר י"ג, ט"ז) ויקרא משה להושע וגו' וכשהשוום הכתוב ואמר הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן הסיר היו"ד, על דרך אומרו (ישעי, י, טו) הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ . [פירש המלבי"ם - לאמר כי בכח עצמו חצב העץ, וכן אתה הלא ה' הרימך ונתן לך כח, מוסיף "לאמר אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר כי הגרזן יוכל להתפאר עכ"פ במה שעקר החציבה שנעשה ע"י הורדת הגרזן על העץ נעשה מעצמו, והגם שהתחלת הפעולה שהיא ההרמה מיוחס אל האדם, מ"מ הגמר ייוחס אל הגרזן עצמו, וכן תאמר במשל שהגם שה' הרים אותך ונתן לך ממשלה על העמים, מ"מ גמר הפעולה מה שכבשת ארצות וגרשת עמים רבים זה יתיחס אל כחך בעצמך, אבל האִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפו , המשור המנסר בארזים, גם גמר הפעולה נעשה בכח האדם שמוליכו ומביאו בכחו ומנסר בו, וכן גם גמר הפעולה והכיבוש הכל היה רק בכח ה'].
מדרש ספרי : הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן - ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר במדבר יג וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ , ומה ת"ל הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן ? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? ת"ל הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן , הושע בצדקו - אעפ"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו. כיוצא בו אתה אומר שמות א וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם . וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו - ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו. כיוצא בו אתה אומר שמואל א יז וְדָוִד הוּא הַקָּטָן . וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: ודוד היה רועה את צאן אביו, ואעפ"י שנעשה מלך על ישראל - הוא דוד בקוטנו.
א"נ בתחילה היה יהושע צריך סעד לתומכו, ברם עתה לאחר שנכנס תחת משה ונתמנה להיות מנהיג על ישראל, ואמרו חז"ל (אבות ה יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו – שוב לא היה צריך סעד לתומכו. (שלמה חדשה) והטעם שימנעו משמים מחטוא, כדאמרינן [ביומא דפ"ו] שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בג"ע. (תפארת ישראל שם) כי גדול כח הרבים כאשר התחבר למדריגה העליונה הזאת אשר אין שנוי לה הן בחטאו הן בצדקתו. (דרך חיים למהר"ל)
הושע בן נון בגימטריא ולא זחה בדעתו . (539) (ברכת פרץ)
א"נ כתב רש"י (דברי הימים ב לו) כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים וכן (במדבר יג, טז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ , והכל כדי להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו . לפיכך קודם שהסתלק משה רבינו ומסר ההנהגה ליהושע כתיב שמו הקודם הושע להראות כי אין משה רבינו כבר מושל בו דיהושע יהיה מנהיג ומ"מ אח"כ כתב יהושע דנתוסף לו שם י"ה בשמו ע"כ נשאר השם יתברך בשמו. (פרדס שמאי)
צ. עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵּתִים . כתב הבן יהוידע : נראה לי בס"ד מה שיהיה להם מעלה זו לעתיד מפני דעתה על ידי מעשיהם הטובים מחיים ניצוצי הקדושה בבירור שעושים להם מן הקליפה וכן מבררים ניצוצי נשמות המגולגלים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] ומחיים אותם ולכן בזכות זה יזכו להחיות גופים המתים. ובזה יובן בס"ד הוֹשִׁיעֵנוּ אֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ (דברי הימים א' טז, לה) שאנחנו מהללים אותך שאתה מחיה המתים גם אנחנו נתהלל בה שנהיה גם אנחנו מחיים מתים. וכיוצא בזה פרשתי הפסוק הנזכר על מאמר (בבא בתרא עה:) עתידים הצדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה ד, ג)'וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ' . והנה בגמרא דריש הכא 'כְּדָבְרָם' על אליהו זכור לטוב ואלישע הנביא ע"ה ונראה דנרמזו באות מ"ם סתומה דתיבת 'כְּדָבְרָם' שמספרה ת"ר [600] והם כל אחד יש בשמו חמשה אותיות וידוע מה שאיתא בספר יצירה, חמשה אבנים בונים ק"ך בתים ואם כן כל אחד יש לו ק"ך צרופים של חמש אותיות שמספרם ת"ר אותיות כמנין מ"ם סתומה וזהו 'כְּדָבְרָם' רוצה לומר 'כדבר מ"ם' ולעיל דרש כְּדָבְרָם 'כמדובר בם' רוצה לומר 'כמדובר במ"ם'. (בן יהוידע – פסחים סח.)
ש. יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים - יתכן ששרשי שדד והדל"ת ראויה להיות דגושה, ובא הנח תמורת הדגש, והענין כי שם שדי הוא לשבח ושם שדים לגנאי, כמו שיש שמות הרבה בל"הק תחלף ענינם משבח לגנאי בשינוי הנקודות, קָדוֹשׁ וקָדֵשׁ, כָבוֹד וכָבֵד, עוֹז ועַז , וזולתם, אף כאן לשדים בציר"י למתראים תקיפים ומשפיעים, כי עובדיהם יאמינו שיש בהם כח משפיע, אבל באמת לא אלוה הם, פי' אין בהם שום כח לא להרע ולא להטיב. (ביאור יש"ר על התורה)
א"נ לדבר שדוד. סרוח ונמאס ולא אלוה. שאין בהם לא כח ולא אלהות אלוה לשון חוזק ודיין. (בכור שור) א"נ וידוע שהשדים הם שודדים ומזיקים לעוות אדם בריבו.(צרור המור)
ת. הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי . (לב א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם בגמטריא תרי"ג כלומר האזינו לתרי"ג מצות. (בעה"ט)
תרע"ד (674) פרשיות יש בתורה , מהן 54 הן ראשי סדרות – פרשות השבוע, להוציא פרשת ויחי, היות ואין בה לא פרשה פתוחה ולא סתומה, ולהוסיף 'ויהי בנסוע אהרן' וכן 'ויהי העם כמתאוננים' אשר פעמים נמנות כפרשות בפני עצמן. אם נפחית את 54 פרשות השבוע מסך 674 הפרשיות , נקבל 620 פרשיות כמנין תרי"ג מצות דאוריתא ושבע מצות דרבנן. מהן 255 פרשיות פתוחות – כנגד רמ"ח מצוות עשה ועוד ז' מצוות עשה דרבנן, וכן 365 פרשיות סתומות – כנגד שס"ה מצוות לא תעשה. (פניני הגר"א) א"נ ובני קרח לא מתו . פרש"י - הֵם הָיוּ בָעֵצָה תְּחִלָּה, וּבִשְׁעַת הַמַּחֲלֹקֶת הִרְהֲרוּ תְשׁוּבָה בְלִבָּם, לְפִיכָךְ נִתְבַּצֵּר לָהֶם מָקוֹם גָּבוֹהַ בַּגֵיהִנּוֹם וְיָשְׁבוּ שָׁם (סנהדרין ק"י) כתב הגור אריה - משמע דלא מתו, אבל חיים נמי לא הוו, והיינו שנתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם. והיינו מפני שהרהרו תשובה בלבם, ותשובה גמורה לא עשו, ולפיכך לא חיים ולא מתו, ונתבצר להם מקום גבוה וישבו שם.
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח . (תהלים מב א) פרש"י - אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתתה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורים הללו ועלו משם ושרתה עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד. לפיכך אומרים מזמור זה לפני התקיעות כדי לעורר אותנו בתשובה ואפילו בהרהור תשובה.

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il