פרשת השבוע: משיב הרוח ומוריד הגשם. על השנה שעברה ועל השנה הבאה, ובבסיסן - תקווה | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
וזאת הברכה

3 דק' קריאה

שנת מלחמת חרבות ברזל התחילה ביום בו הכרזנו משיב הרוח ומוריד הגשם, יום אחרי יום חיבוט ערבות.
בשבועות האחרונים הצלחותיו של עם ישראל, בסייעתא דשמיא עצומה, וגבורה נפלאה של כוחות הבטחון, מבשרים, בע"ה, על שנה חדשה מבחינות רבות.
נעיין במהות חגי תשרי ומתוך כך נציע מבט אופטימי עם תקווה, וגם מתווה לשנים הבאות.
ראש השנה, בלשון חז"ל, הוא 'יום הדין' - "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים". אף על פי כן הוא יום שמחה ותקווה, בעיקר בגלל האמונה החזקה בעוצמת הברית שנכרתה בין הקב"ה וכנסת ישראל.
עם ישראל, לאורך אלפי שנות גלות, שנותר ללא ארץ, ללא זכויות אדם, נתון רוב הזמן בשעבוד למלכויות רשע וסכנת גירוש, תחת מסעי צלב פוגרומים ושואה איומה, לא איבד את התקווה והמליך על עצמו מחדש, בכל שנה, את בורא עולם ומלכו.
ביום העשירי לשבת המלך על כסאו, ביום צום ופרישה מעניני העולם הזה, עם ישראל מציין את היום בו בישר הקב"ה לעמו – סלחתי! חמישה ימים אחר כך, עם ישראל נוטל את ארבעת המינים ועוזב את קורת הגג, שהגנה עליו כל ימות השנה מחורב וממטר (ע"פ ישעיה ד, ו), ויוצא אל הסוכה. ביום השביעי הוא שם את הדגש על הערבה, וביום השמיני הוא מכריז משיב הרוח ומוריד הגשם. הפן החקלאי של חג זה מודגש מאוד, חג הסוכות הוא גם "חג האסיף" (שמות לד, כב), אבל, ברשות הקוראים הנאמנים, ננסה להציע כיוון נוסף ושונה.
בראש השנה, כאמור, אנו ממליכים על עצמנו מחדש את בורא עולם יש מאין. בהמלכה זו טמונה גם הכרזה על אופטימיות חזקה. אם הקב"ה הוא בורא עולם יש מאין, הרי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הקב"ה איננו חלק מההויה, הוא חיצוני לה והוא מהווה אותה, כשמו כן הוא - היה הווה ויהיה. אם כך, חוקי הטבע, שהמרכזי שבהם הוא כי רק החזק שורד, אינם חלים על עמו וצאן מרעיתו, הממליכים אותו עליהם. קיומו של עם ישראל - עם הנצח ¬מובטח, גם אם הוא החלש שבעמים, גם אם במשך אלפי שנים הוא יהווה סמל לחולשה פיזית, ויאבד כל סממן לאומי. יהודים שמחו בראש השנה גם בחשכת הגלות. הם הכריזו בעצם קיומם כי הרוח חשובה מן החומר.
לכן, הצעד הבא אחרי ראש השנה הוא יום הכיפורים. ביום זה אנו מביאים לידי ביטוי את האמונה כי עולם החומר הוא בעצם ה"אין", וה"יש" הוא העולמות הרוחניים. הצרכים הגשמיים כמו אכילה שתיה, סיכה וכו' נעלמים, אומנם ליום אחד, אבל האמונה תעמוד במוקד ההחלטות, ברקע ובקביעות 'מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא'. .
אחרי הכרזה זו, אפשר להתקדם לצעד הבא - ההודעה קבל עם ועדה, כי 'בטחון איננו תוצאה של גג פיזי מעליך'. הסוכה בעלת שתי דפנות והשלישית אפילו טפח, שכל יתרונה הוא ב'צל עובר', היא זו שמעניקה בטחון. כל זה בתנאי שכל ארבעת המינים מאוגדים, כולל הערבה, זו שביום השביעי ניתנת בצד המזבח, שמכריזה: 'כל ישראל ערבים זה לזה'.
עתה ניתן להכריז משיב הרוח. אנו משליכים יהבנו על רוח, רוחניות, ערכים של חסד, צדקה וצדק. חברה יהודית ערכית מבינה שעוצמתה ברוחה, ולא בנכסיה הגשמיים.
אם נעצור כאן נקבל תמונה חלקית של החיים המלאים כיהודים.
לפני יותר משבעים ושבע שנים זכינו להקמתה של מדינת היהודים בארץ ישראל, בארץ שבה גם החול הוא קודש. החזון לא נעצר בחיי הפרט שמעדיף רוחניות על פני גשמיות, החזון הוא מדינת מופת שעוסקת בחקלאות ותעשיה, מדינה הדואגת גם לשכבות החלשות, מדינה בה מערכת המשפט מגינה על החלש מפני התעמרות החזק, מדינה המבוססת על ערבות הדדית מכל הבחינות. מדינה המבטיחה בטחון איש ולאומי לאזרחיה, שכולם נושאים בעול. מדינה שבה גם מי שחושב שהוא אתרוג, יודע שהוא לא שווה בלי הערבות שאיתו. לכן, יחד עם משיב הרוח מוכרז מיד גם מוריד הגשם.

נתפלל כי בקרוב יתגשם חזון הנביאים, וכל באי עולם יבואו לבקש תורה והדרכה רוחנית וגשמית בירושלים של מטה, היונקת את משמעותה מירושלים של מעלה.

נאחל לכל עם ישראל שנה של התרוממות הרוח ומתוך כך גם ברכה בגשם.

וזאת הברכה

פרשת שבוע