פרפראות בפרשה א-ת פ"ש וירא | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
וירא

24 דק' קריאה

מרחשון התשפ"ה
מפטיר וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים (מ"ב ד א)
פרשת וירא
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת וַיֵּרָא 147 פסוקים = טוֹב עַיִן
טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל. (משלי כב ט)
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ - עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. (אבות ה יט)

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם .(יח א) מלמד שנראה לו בשביל המילה. מילה בגימטריא פה (85), אין לך מי שיתן פתחון פה לפני הקב"ה אלא הנימולים. מ"ם יו"ד למ"ד ה"א בגימטריא ק"ף שנה, כנגד שנותיו של אברהם אבינו ע"ה עם ה"א שנתוסף בשמו, וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל (במדבר כג כג) בזכות פעל בגימטריא ק"ץ . (190) בזכות אברהם פעל, מילה בא"ת ב"ש ימכ"ץ גימטריא קָלָל (160), זוכה המהולל להיות במחיצת מלאכי השרת שנאמר בהם (יחזקאל א ז) וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל , המילה מכפרת כקרבן עולה, ולכן עֹלָה בגימטריא כמילה (105), וכל האמור במילה נזכר בעולה, הָעלָה קדֶשׁ קָדָשִׁים (זבחים נג ב) וישראל נקראו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפון קרי בה בַּצָּפוּן, שהוא צנוע, במקום שנקרא (שה"ש ז ב) חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת , כך המילה מקבל דמה בפיו שהוא כלי שרת, שבו משבח להקב"ה בצפון , הפה נקרא בית הסתרים, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנות , מי שנולד לו בן נותן ממנו שתי מתנות א' למוהל וא' לבעל הברית, שֶׁהֵן אַרְבַּע , אב ואם ומוהל ובעל הברית, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט זו פריעה וְנִתּוּחַ זו המילה, וְכָלִיל לָאִשִּׁים , כולה לגבוה, כָּלִיל גימטריא המילה (90), כליל זו עטרה, כ הנים ל וים י שראלים ל בדם ר"ת כָּלִיל . וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ .(יח יח) בזכות המילה - יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹ ל וְעָצוּם ס"ת מילה . (רבינו אפרים)

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הוָה - ולא אמר וַיֵּרָא יְ-הוָה אֶל אַבְרָם ולא הזכיר את שמו וגם היה לו להקדים את שם ה' אליו כדכתיב (יב ז) וַיֵּרָא יְ-הוָה אֶל אַבְרָם . הכוונה הוא שנתגלה אליו ה' היינו אותו ה' המיוחד אליו למדתו מדת החסד היינו י-הוה בניקוד סגול להיות טפח החסד מתגלה בפומא דברית כנודע, על כן מעת שנימול נתגלה אליו אותה י-הוה . והנה אברהם בעת המילה היה בן צ"ט שנים. סגול בגמטריא צ"ט (99) על כן ראה ג' אנשים ניצבים עליו כעין סגול, מיכאל מימין, גבריאל משמאל, רפאל באמצע. (אגרא דכלה) וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה בגמטריא אלו מיכאל גבריאל ורפאל. (701) (ילקוט האזובי, בעה"ט)

איתא במדרש אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד נדמה לו בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי. אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן בני אדם מהוגנין.(מ"ר מח ט) והוא רמז על ג' חלקי העולם, שליש ימים שליש ישוב שליש מדברות. הוא גם כן מרמז על ג' חלקי דברי תורה, תורה שבכתב שניתן במדבר, תורה שבעל פה שעיקר שורשה בארץ ישראל שהוא ישוב, ותורה שיתגלה על ידי מלך המשיח היא כנגד ימים. וגם מרמז על ג' חלקי דברי תורה, אברהם מידתו חסד דנפקא מחכמה והיינו כנגד תורה שבכתב ה' חומשי תורה שכנגדם במאמר יְהִי אוֹר ה' פעמים אורה. ויצחק מדתו גבורה עלאה דנפקא מבינה, והיינו תורה שבעל פה מבין דבר מתוך דבר, ויעקב מידת דעת פנימיות מכ"ע והוא נגד תורה שבעל פה שיתגלה לעתיד על ידי משיח שהם שורש תורה שבעל פה מבועי דחכמתא לתתא. (פרי צדיק)

יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל בגמטריא להכניס את האורחים . (847 עם הכולל). פֶּ תַח הָ אֹהֶל ר"ת פה בגימטריא מילה, להורות כי הנימול יש לו פה נגד מידת הדין לנצחה, וזהו כְּחֹם הַיּוֹם , חום הרבה המורה על מידת הדין ואש של גיהנם. כְּחֹם הַיּוֹם בגמטריא הוי גיהנם (129) לומר כי עתיד אברהם לישב בפתחה של גיהנם ואין מניח להכנס כל הנימול ושמר על הברית רק מעלהו מיד.(פענח רזא) וכדאיתא במדרש - א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכו, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם, הה"ד (תהלים נה כא) שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ . כְּחֹם הַיּוֹם , לכשיבא אותו היום שכתוב בו (מלאכי ג') כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר . (מ"ר פרשה מח ז) פרש"י - יום זה לשון שמש הוא שכך אמרו חכמים אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאין בה וזהו שנאמר (מלאכי ג יט-כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וגו' שֹׁרֶשׁ וְעָנָף ברא ובר ברא.

איתא (שבת ט ב) וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת אֲכִילָה? - רַב אָמַר: מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. וְלָא פְּלִיגִי: הָא לַן, וְהָא לְהוּ. שבבבל היו נוהגים לחגור עצמם בחוזקה, והתחלת האכילה היא כשמתיר את חגורתו. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם (יח ה) ר"ת למפרע: ה תר ח גורה ק ודם א כילה ו אוכל. דבר אחר: וְ אֶקְחָה פַ ת לֶ חֶם וְ סַעֲדוּ לִ בְּכֶם ר"ת בגימטריא עולה כמנין המוציא (152), מכאן ראיה למה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מו.) בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ.(ילקוט האזובי)
פת בגימטריא תלמוד (480). א"ר יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא. (ב"ר מח יא)
איתא במדרש (ילקו"ש בראשית יח יט) אברהם היה מקבל עוברים ושבים. משהיו אוכלין ושותין הוה אמר להו: ברך! אמרו ליה: מה נימא? אמר: ברוך אל עליון שאכלנו משלו. אם קבל עליו וברך, הוה אכיל ושתי ואזיל; ואם לאו, הוה אמר ליה: הב מה דעלך, והוה אמר ליה: מה אית לך עלי? אמר ליה: חד קשיטה דחמר בעשרה פולרין, וחדא ליטרא דקופר בעשרה פולרין, וחד עיגול דפיתא בעשרה פולרין. מאן יהב לך חמרא במדברא? מאן יהב לך קופר במדברא? מאן יהב לך פיתא במדברא? מאן יהב לך עיגולא במדברא? מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר: ברוך אל עליון שאכלנו משלו; הוי מתחילה צדקה ולבסוף משפט.

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-הוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-הוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו .(יח יט)
יְדַעְתִּיו בגימטריא נאמן הוא בייסורין (501 עם הכולל), שנאמר (נחמיה ט ח) וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. אֲשֶׁר יְצַוֶּ ה אֶת בָּנָי ו ס"ת תורה , אֲשֶׁר יְצַוֶּה בגימטריא ברית (612). אֲשֶׁר יְצַוֶּה בגמטריא תלמידי חכמים (612), רמז שבניו יהיו תלמידי חכמים בעלי תורה. לְמַעַן הָבִיא בגמטריא י"ח, כי י"ח אמירות אמר לו עד כאן, כנגדן י"ח אִמְרָתְךָ בתמניא אפי (תהלים קיט), וכן במשלי י"ח אמירות, י"ח פסוקים מן וַיֵּרֶד יְ-הוָה בֶּעָנָן עד לֹא תַחְמֹד (בפרשת יתרו) (הרוקח)

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (כב יז) מצינו לפעמים שמדמה את ישראל לכוכבים, ולפעמים לחול אשר על שפת הים, ולפעמים לעפר. כי בזמן השלוה וההצלחה הוא ממשילם לכוכבים לשון גדולה, ובזמן שהאומות קמים על ישראל לכלותם ולא יוכלו להם, כמו הגלים המתנשאים כאילו רצו לשטוף את כל העולם ומיד כאשר יגיעו אל החול הם נשברים, כך באומות. ובזמן השפלות כי בזמן שיהיו כעפר לדוש בדיוטה תחתונה, משם יעלו משפל מצבם ויפרצו לכל רוח. (כלי יקר) והנה ראשי תיבות של שני המינים הללו בברכה הנזכרת הינם כח , שהוא כ וכבים ח ול. ובזה יובן רמז הכתוב (דברים ח יח) וְזָכַרְתָּ אֶת י-ְהוָה אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל , שנתן לך שתי ברכות אלו של 'כוכבים' ושל 'חול' כדי לעשות בזה חיל, וצריך אתה לזכור חסד זה תמיד. (מלאך הברית) אברהם אבינו נהג כדין המובא בגמרא (ברכות מו.) בעל הבית בוצע ואורח מברך. וכדאיתא בשו"ע (או"ח קסז יד) ואם יש עמהם בעל הבית הוא בוצע, ואפילו אם האורח גדול. (עץ הדעת טוב)

וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה . (כב כד) כתב המלבי"ם - גם מלכה לא נפקדה בבנים ונפקדה לעת זקנותה בזכות אברהם, ונודע לאברהם שיוכל לקחת אישה לבנו ממשפחתו, ועיקר הסיפור בשביל רבקה ואגב יודיע משפחתה, ושנולד לנחור י"ב בנים, כמו שנולדו ליעקב שמונה בני גבירה וד' בני פילגשים, בענין שגם משפחת אברהם נתברכו בזכותו. האם מעכה זה בן או בת? הספורנו כתב - והגיד המגיד שגם פילגשו ילדה את מעכה שהיתה כמו כן ראויה לבנו אם לא יבחר ברבקה ולא יצטרך לזרע כנען. משמע שהיא בת . מפרשים אחרים סבורים ש"מעכה" הוא בן. כתב הרבי מליובאוויטש זצ"ל כי יש עדיפות לפירוש זה, בהיותו מתאים להשוואה שעורכים חז"ל בין 12 הבנים של נחור לבין 12 השבטים בניו של יעקב אבינו. מהשוואה זו עולה כי כל ה-12 הם בנים. (ליקוטי שיחות חלק ל) ואכן, השם "מעכה" נפוץ יותר (בתנ"ך) בקרב נשים, הוא מופיע לעתים גם ביחס לגברים, מסתבר שזה אחד מהשמות שמתאימים לשני המינים. (וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה, וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ, וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה ועוד).
למה זכה מעכה להיות זה שבו נחתמת הפרשה ? כתיב (משלי כא יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף . מ תנת ע ניים כ ופה ה אף ר"ת מעכה . (ספר הגור)
וְאֶת מַעֲכָה ר"ת ו ידוי א חר ת שובה מ געת ע ד כ סא ה כבוד ואמרו חז"ל (יומא פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ (מכון שם עולם). פרשה זו נקראת גם בראש השנה – מעכה ר"ת מ לך ע ל כ ל ה ארץ. (מנחה בלולה)

שאלות

א. וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים .
(כב ט) על מי נאמר שבשעת העקידה טרד הקב"ה את השטן עליו כדי שלא יקטרג על אברהם ויצחק ע"ה.
ב. ראיה בהפטרה שכאשר אדם מתפלל את תפילתו יכלול את עצמו בין הרבים.
ג. וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם . (כא יז) פרש"י - מִכַּאן שֶׁיָּפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה מִתְּפִלַּת אֲחֵרִים עָלָיו,
וְהִיא קוֹדֶמֶת לְהִתְקַבֵּל. וביאר השפתי חכמים – הלא גם אמו בכתה ומדוע שמע אלוקים לקול הנער, אלא מכאן שתפלת חולה יפה מתפלת אחרים.
לכאורה קשה מהא דאמרו חז"ל (ברכות ה ב) אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.
ד. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת . (יח ו) מה הטעם דאמר קֶמַח סֹלֶת , והם שני מינים שונים.
ה. הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת. (כ ה) לכאורה וְהִיא גַם הִוא הינו כפל לשון. הול"ל גַם
הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא.
ו. ראיה בפרשה שאין היצר הרע שולט במלאכים.
ו. ראיה בפרשה שמלאכי השרת אינם יודעים מחשבות שבלב האדם.
ז. וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְ-הוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר. (יט טז) מה הטעם דכתיב בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ
וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו. הול"ל וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְאִשְׁתּוֹ וּבְשְׁתֵּי בְנֹתָיו.
ח. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה (כב ב) פרש"י - אמר לו שני בנים יש לי אמר לו אֶת יְחִידְךָ אמר לו
זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמר לו אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אמר לו שניהם אני אוהב אמר לו אֶת יִצְחָק . כיצד אהב אברהם את ישמעאל והכתיב (כא יד) וַיִּקַּח
לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם פרש"י - וְלֹא כֶסֶף וְזָהָב? לְפִי שֶׁהָיָה שׂוֹנְאוֹ עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וכן בפסוק (כא ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה
לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. פרש"י - לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה ד"א לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת ד"א לְשׁוֹן רְצִיחָה. וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלט) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְ-הוָה אֶשְׂנָא .
ח. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֺן הָעִיר . (יט טו) מה המרחק מסדום
לצוער, והוא כנגד המרחק משיעלה עמוד השחר עד נץ החמה.
ט. וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה . (כב ז) מה הטעם שלא הזכיר יצחק לאביו את הַמַּאֲכֶלֶת.
י. מה הטעם שבית דין של מטה מענישים ל"ט מלקות (אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת) ובין דין של מעלה מענישים את המלאכים ששגו בששים מלקות של אש.
כדאיתא (חגיגה טו.) אַפְּקוּהּ לְמֶיטַטְרוֹן ומַחְיוּהּ שִׁיתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא. וכן (בב"מ פה ב) אָמְרִי בִּרְקִיעָא: מַאן גַּלִּי רָזַיָּא בְּעָלְמָא? אָמְרִי: אֵלִיָּהוּ. אַתְיוּהּ לְאֵלִיָּהוּ
מַחְיוּהּ שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא. אֲתָא אִידְּמִי לְהוּ כְּדוּבָּא דְנוּרָא, עָל בֵּינַיְיהוּ וְטַרְדִינְהוּ.
י. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ .(כב י) מספר הבדיקות אותם צריך לעשות בסכין לפני השחיטה אותם קיים אברהם אבינו ע"ה.
כ. וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ . (יט ג) פרש"י - פֶּסַח הָיָה. מה הטעם שהקדים השתיה לאכילה.
כ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם . (כב ה) דרשו חז"ל עם הדומה לחמור. מה הטעם
שלא לקח את אליעזר איתו והלא היה אליעזר צדיק. דכתיב (טו ב) וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. נוֹטְרִיקוֹן: "דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה" מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים
(יומא כ"ח ע"ב) וכתיב (יד יד) וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת . פרש"י - "חֲנִיכוֹ" כְּתִיב, זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ:
אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, וְהוּא מִנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ.
ל. באיזה גיל היה יצחק אבינו ע"ה בעת העקידה.
מ. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ (יח י) מה הטעם דאצל אלישע כתיב (מ"ב ד טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אתי ]אַתְּ] חֹבֶקֶת
בֵּן. ולא כתיב שׁוֹב אָשׁוּב .
מ. וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ .(כא ה) מה הטעם דכתיב מְאַת שָׁנָה ולא כתיב מֵאָה שָׁנָה.
נ. וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת .(יח ו) איתא במדרש (ב"ר מח יב) שהיו שלש סאים לכל אחד. לכאורה לשם מה היה צריך כל כך
הרבה פת לג' אנשים.
נ. מספר השנים שהיתה סדום קיימת עד שנתמלאה סאתה.
ס. וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת י-ְהוָה עָלָיו . (יט טז) לשם מה היו צריכים לאחוז בידם ? המלאכים מתוארים
כאנשים והם אוחזים בידה של אשתו והוא רחוק מן הצניעות. וכ"כ רבינו יונה - ואסור ליגע באשת איש בידיה ובפניה או בכל אחד מאיבריה מן התורה.
ע. וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. (מלכים ב ד ח) מי היה בנה של
אבישג השונמית, אמו היא אחותה של האישה השונמית שאירחה את הנביא אלישע בביתה.
ע. וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ . (כ ז) מה הטעם דכתיב מוֹת תָּמוּת
בכפל לשון.
פ. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם . (יט יב) מנין הפסוקים במגילת רות והקשר לבועז,
מה הטעם שהקדימו את חָתָן לבניו ובנותיו.
צ. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה . (יט כה) מכאן משמע שהפיכת סדום היתה לפני מיתת שרה. לכאורה קשה
מהגמרא (סנהדרין קט ב) שאליעזר עבד אברהם הזדמן לסדום אמרו לו בוא ושכב על המיטה אמר להם נדר נדרתי מיום שמתה גבירתי איני שוכב על
המיטה. משמע שמיתת שרה קדמה להפיכת סדום.
ק. כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה (יט יג) מספר השנים שנדחו המלאכים ממחיצתם לפי שגילו מסתריו של הקב"ה. והיה להם לומר כִּי מַשְׁחִית יְ-הוָה .
ר. וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל .(כ ג) מה הטעם שהתרה הקב"ה באבימלך וגבי
פרעה לא התרהו ומיד הכהו.
ר. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ .(יח ז) מנין השנים משנולד אברהם ע"ה עד שירד יעקב אבינו ע"ה
מצרימה.
ש. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ . (יח ד) פרש"י - כַּסָּבוּר שֶׁהֵם עַרְבִיִּים שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַאֲבַק רַגְלֵיהֶם, וְהִקְפִּיד שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס עֲבוֹדָה
זָרָה לְבֵיתוֹ. לכאורה כיצד אברהם אבינו לא הבין שהם מלאכים, שהרי ידוע שלמלאך שהוא ישות רוחנית אין צל, וא"כ היה יכול לשים לב שלא היה
להם צל. באיזה שעה המלאכים הגיעו לאברהם אבינו ע"ה.
ת. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ . (יח ד) פרש"י - תַּחַת הָאִילָן. וכן תרגום אונקלוס וְאִסְתְּמִיכוּ תְּחוֹת אִילָנָא. איתא בחז"ל שהיה זה
בסוכות (תוס' ראש השנה יא א) כיון שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה כיצד קיים מצות סוכה תחת האילן ומחובר פסול לסוכה.

תשובות

א. איוב הוכה בשחין בשעת העקידה. כתיב (איוב ב ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְ-הוָה וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד [וְעַד] קָדְקֳדוֹ . איתא בליקוטי
תורה לרבינו האר"י ז"ל : אִ יּוֹב בִּ שְׁחִין רָ ע מִ כַּף ר"ת אברם . היה זה בשעת העקידה של יצחק שטרד הקב"ה את השטן שלא יקטרג על אברהם וימות
יצחק, נתן לו איוב למרק עונו. כתב החיד"א אפשר לרמוז בזה כי ר"ת וַ יַּעֲקֹד אֶ ת יִ צְחָק בְּ נוֹ הוא איוב . דבשעת העקידה נמסר איוב לידון שלא יקטרג
השטן על אברהם. (נחל קדומים)
ב. בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת (מ"ב ד יג) פי' בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה ע"י שרי צבאותיו המניעים את המערכת,
והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים. (מלבי"ם) איתא בזוהר (ויצא קס ב) - שֶׁהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, יִכְלֹל אֶת עַצְמוֹ בֵּין
רַבִּים, בַּכְּלָל שֶׁל הָרַבִּים. וּבֹא וּרְאֵה, הַשּׁוּנַמִּית, כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע (מלכים ב ד) הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא , הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ
אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁשּׁוֹלֶטֶת מַלְכוּת הָרָקִיעַ לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן,
וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהּ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ. (זוהר מתורגם) (עבד המלך)
ג. גויים לא שייך דבר זה ורק בישראל יש את הדין של 'כל ישראל ערבין זה לזה' על כן יכולים להתפלל זה בעד זה. וכמו שאבר אחד חולה מרגישים כל
האיברים כך כשאיש אחד מישראל בצער מרגישים כולם. ולכן נשמעה תפילת ישמעאל יותר משל הגר. (כתב סופר עה"ת בשם אביו החת"ס) וביאר 'הכתב
סופר' לפי שהקרובים אליו הם נוגעים בדבר לא חשובה תפילתם יותר מן החולה עצמו ואדרבה תפלתו עדיף בזה שיוצאת בבכי ותחנונים יותר מן הלב
על כן וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר ולא קול אמו.
ד. דק ומנופה ביותר – כי הקמח היותר נקי מיקרי קמח סולת. לדעת חז"ל חג הפסח היה, והנה סולת גמור אינו אלא בחטים לתותים היינו השריית גרעיני
הדגן במים. ובפסח אי אפשר ללתות. והגם שמדינא דגמרא בבקיאים הדבר מותרים ללתות הנה אברהם אבינו ע"ה החמיר על עצמו. לפיכך לא רצה
להשתמש בסולת לתותה, רק בקמח סולת.(אגרא דכלה) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ (יט ג) זה פסח בגמטריא אָפָה וַיֹּאכֵלוּ .(160 עם הכולל) (רבינו אפרים)
ה. ה גר, י שמעאל, א ליעזר ר"ת היא , היינו שאלתי גם את בני הבית וכולם אמרו לי שהיא אחותו. (הגר"ח קנייבסקי)
ו. וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ (יח ה) אָמַר רַב אַחָא וְסַעֲדוּ לְבַבְכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, הֲדָא אָמְרָת אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בַּמַּלְאָכִים. (מ"ר מח יא)
איתא (בב"ב יב ב) אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה: קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה, יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי לְבָבוֹת; לְאַחַר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה – אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר:
(איוב יא יב) אִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב – וּכְתִיב (שמות כז ח): נְבוּב לֻחֹת , וּמְתַרְגְּמִינַן: חֲלִיל לוּחִין. פרש"י - חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו. (נחל קדומים)
ו. וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. (כב יב) ולא אמר אֲשֶׁר
אָהַבְתָּ משום שמלאכי השרת אינם יודעים מחשבה שבלב האדם. כמו שכתוב (ד"ה ב ו ל) כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם (כי אתה לבדך בוחן
כליות ולב) ואהבה היא מכוחות הנפש הנסתרים מהנבראים זולת הבורא יתברך. (משך חכמה) *
ז. זכות ידם הפתוחה לאורחים ועניים החזיקו ובה הוציאוהו. כדאיתא (סנהדרין קט ב) ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא
שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה. [כתוב בחז"ל (ספר הישר) שהיתה זו ביתו של לוט 'פלטית' שמה] ובאמת לוט היה קמצן וכילי
בטבעו כמעט ממונו חביב עליו יותר מגופו, דכתיב וַיִּתְמַהְמָהּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת מָמוֹנוֹ, ולכן גדלה זכות צדקתו ועל ידי כך החזיקו האנשים בידו מצאו כח
לפדותו מיד שְׁאוֹל בזכות ידו הפתוחה לעניים, בעבור מידה אחת טובה שנשארה לו מבית אברהם אבינו לתת מפתו ולפתוח ידו לעני.(ר' יוסף נחמיה עה"ת)*
ח. חולה שעמד מחליו מוחלין לו על כל עוונותיו (נדרים מא.) ותני שאחזתו חמה אם כן אחר שקם מחליו נמחלו עונותיו ושפיר אהבו אאע"ה. (פרדס שמאי)
ח. חמשה מילין בין סדום לצוער, וכנגדה משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה מרחק חמשה מילין. שכן כתיב וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה , וכתיב (יט כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא
עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה . ומסדום לצוער חמישה מילין. (החזקוני, מדרש רבה נ י)
ט. טמונה היתה תחת בגדו כדי שלא להבעית ביותר את יצחק. (אזנים לתורה) *
י. י"ג שנה ומעלה מענישים בית דין של מטה, ג' פעמים י"ג עולה ל"ט. ובית דין של מעלה אין עונשין כי אם מבן עשרים ולכן מלקים ששים שהם שלש
פעמים עשרים. (דעת זקנים בשם ר' יהודה החסיד) *
י. י"ב בדיקות עושים לסכין לפני שחיטה – איתא במדרש (תנחומא צו יג) וּמִנַּיִן שֶׁבָּדַק הַסַּכִּין. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י). חֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת וַיִּקַּח
אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וְתִמְצָא י״ב, כְּמִנְיַן הַבְּדִיקוֹת שֶׁעוֹשִׂין לַסַּכִּין אַבִּשְׂרָא וְאַטוּפְרָא וְאַתְּלַת רוּחְתָא. וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה (ש״א יד, לד), זֶה בַּגִּימַטְרִיָּא י״ב
הֲוֵי. היינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו, ואח"כ מוליכה ומביאה על ציפורנו משלש רוחותיה, שהם פיה ושני צדדיה, כדי שלא יהיה בה פגם כלל. *
כ. כוסות שתיית היין קודמין לאכילת מצה (קידוש ומגיד) לכן הקדים המשתה למצות. וסמך וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ לטֶרֶם יִשְׁכָּבוּ רמז שאין מפטירין אחר
הפסח אפיקומן. (טעמא דקרא) והאוה"ח פירש - כי הוא עשה משתה לכבודם אבל הם לא אכלו אלא מהמצות כי לוט לא קיים התורה כאברהם לזה לא
רצו לאכול מזבחי משתהו כמו שאכלו מבן הבקר אשר עשה אברהם זולת מהמצות, ויודעים היו המלאכים שהוציא תרומותיו ומעשרותיו. או להיות
שעדיין לא היו כהנים בעולם נעשו הם כהנים ואכלו תרומה אבל לא טבל.
כ. כהן גדול היה אברהם אבינו – והמקום הוא מקום קודש הקדשים. וכבר נאמר (ויקרא טז יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד
צֵאתוֹ , וגם אין להביא שמה את החמור דוגמת הר סיני שנאמר בו (שמות יט יג) אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה . לכן אמר להם שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר
ודרשו חז"ל עם הדומה לחמור (יבמות סב.), שהרי עבדים הם עם הדומה לחמור וישמעאל הוא עבד (מאחר ואמו היתה שפחה מנחה בלולה) כמו אליעזר.
(אזנים לתורה) *
ל. ל"ז שנים היה יצחק אבינו בעת העקידה. (רבינו בחיי, חזקוני, שפתי כהן, אוה"ח) וכדאיתא בפדר"א (פרק ל"א) – בן שלשים ושבע שנה היה יצחק בלכתו אל
הר המוריה וישמעאל בן חמשים שנה. *
מ. מלאכים קיימים לעולם. אבל אלישע בשר ודם, אמר שמא ימות ולא ישוב. (ב"ר נג ב, פענח רזא)
מ. מחוברים כל המאה שנה ליום זה – שכל ימיו היה משתוקק ומצפה שיהיה לו בן שיכנס בברית השם יתברך וכעת נשלמה תשוקת כל המאה שנים ביום
זה. (אגרא דכלה)
נ. נאפת הפת יפה בזמן שהתנור מלא (ביצה יז.). ולכך היה צריך הרבה פת שיתמלא התנור ויהיה מותר לאפות הכל. לפי שהיה סבור שהם ערביים ואסור
לאפות ביו"ט לצורך גוי. (טעמא דקרא) *
נ. נ"ב שנים היתה סדום קיימת. ושלותה כ"ו. ושל צוער נ"א שנים. (ילקו"ש) *
ס. סכנה היא ושעת אימה ופחד – ובשעת סכנה אין יצר הרע שולט. ללמדנו שבשעת סכנה אם צריך לסייע בידי אישה מותר לאחוז בידה. (משיבת נפש)
א"נ לפי שלא היה בכוחם לברוח משום הפחד. (ראב"ע) כתיב (ישעיהו ו ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ . המלאכים נקראים שרפים לפי שהם עשויים מאש
לפיכך נגלו להם בצורת אנשים, כשאחזו בידיהם ולא נשרפו. וכן וַיֹּאכֵלוּ נִרְאוּ כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ (ב"מ פו ב). לשון כלוי והכילוי הוא בשריפה. (ר' סעדיה גאון)
ע. עידו הנביא היה בנה של אבישג השונמית שהייתה אחותה של האישה הגדולה שאירחה את הנביא אלישע בביתה ועשתה לו עליית גג. (ילקו"ש מ"ב רכח)
ע. עולם הזה והעולם הבא. (רבינו אפרים) א"נ נתחייבת שתי מיתות על גזל ועל אשת איש. (מלבי"ם)
פ. פ"ה פסוקים במגילת רות . פֹה בגימטריא בועז . עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ לפיכך אמר חָתָן קודם בניו ובנותיו רמז לו שיזכה שיתחתנו עמו
שמואבית ועמונית מותרת. (הרוקח)
צ. צוער לא נתהפכה לפי שלא נתמלאה סאתם, ומה שכתוב שאליעזר נזדמן לסדום אינו סדום ממש אלא צוער שהיא סמוכה לסדום. (חזקוני) דכתיב (יט כ)
הֲלֹא מִצְעָר הִוא פירש המלבי"ם - שיש בה מעט אנשים וגם אינה עתיקה בשנים ועוד לא נתמלאה סאתה. (וכעין זה בפענח רזא) *
ק. קל"ח שנים נדחו המלאכים ממחיצתם על שנתגאו ותלו הדבר בעצמם. וממהפכת סדום שהיה אברהם אבינו באותה שעה בן צ"ט שנה עד שבאו מלאכי
א-להים הללו ליעקב תמצא קל"ח שנה. וזה שכתוב שם עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ , כלומר אותם שעלו במהפכת סדום עכשיו יורדים בו, וכל הזמן הזה נענשו ולא
הלכו בשליחות של מקום כלל. (ב"ר נ ט) (רבינו בחיי) ואע"פ שכוונתם לטובה כי המלאכים נדונין בדבר קל מפני החכמה יתירה שבהם. (דעת זקנים)
ר. רשע היה פרעה ואלמלא שעשהו מוכה שחין לא היה משגיח בבת קול ושמא היה נוגע בשרה אמנו. ועוד שאבימלך לא נהג בה ביזיון אלא דרך כבוד
שלח אחריה שרים ונכבדים שנאמר (כ ב) וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, ועשה בה ליקוחין שנאמר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה , וגלוי וידוע לפני הקב"ה שאבימלך היה
צדיק וחשש על התראתו. אבל פרעה לא שלח אלא כתיב (יב טו) וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה , ולא עשה בה ליקוחין, שכבר היתה לו אישה אחרת. (רבינו
אפרים) כתב ראב"ע - ובא המלאך בחלום אל אבימלך בעבור כבוד אברהם ופה כתוב לקיחה וכן עם פרעה. רק על פרעה הביא נגעים גדולים ועל ביתו
ונגעי אבימלך וביתו לא היו כן כי צדיק היה מפרעה .
ר. ר"ץ שנים משנולד אברהם אבינו ע"ה עד שירד יעקב אבינו ע"ה למצרים. וסימנך וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (מגילה יז.) (הרוקח)
ש. שעה שישית היא חצות היום ואז החמה בראש כל אדם ולכן לא היה צל. שהרי כתוב (יח א) כְּחֹם הַיּוֹם . (מדשן ביתך)
ת. תלוש היה והיתה הסוכה כשרה – וכדאיתא במדרש רבה (פי"ד סימן ב) וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ שעשה להם סוכה. (טעמא דקרא) א"נ נתחכם לעשות סוכה
תחת האילן ולהרבות סכך על הענפים של האילן, דממה נפשך , אם עובדי השי"ת הם הענפים נתבטלו ברוב והיא סוכה כשרה, ואם ערביים הם הלא
בבן נח לא אמרינן ביטול ברוב, דדבר זה חידשה התורה לישראל ולא לבן נח ואם כן לאו סוכה היא ויכולין גם עכו"ם לישב בה, דקי"ל שאין עכו"ם
נכנסים לסוכה. (חקל יצחק)
מקורות / חידודון *
ג. כתב פתח עינים - לכן נ"ל לפרש הטעם משום דאיתרע מזליה ומדת הדין מתוחה כנגדו עכ"ל ולפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל בסוד מ"ש שם פ"ק דברכות יהב ליה ידיה ואוקמיה שהיו מכונים בשם ניחא פירש"י דהתם נמי פירושו אין דעתו מכוונת לומר השם ולכוין בו. ואותה שאמרו יפה תפלת החולה על עצמו יותר מתפלת אחרים עליו אינה ענין לזה דהתם לענין תפלה הוא מכוין על עצמו להתפלל בלב נשבר יותר מתפלת אחרים עליו. (סנהדרין צה.)
בניהו - אך מקשים עקרות דרבקה אבינו ע"ה לא היתה מצד הרוגז ח"ו אלא מאהבה כדי שתתפלל כי הקב"ה יתאוה לתפילת הצדיקים? ונראה לי בס"ד דהאבות לא היה דרכם להתפלל על שום מחסור על עצמם להדיה, חדא דאין חבוש מתיר עצמו (ברכות דף ה:), ועוד לא היו רוצים ליהנות ממעשה נסים להדיה לעצמן, אך היו מתפללין על אחרים בעבור אותו מחסור וממילא נזכרין ונושעים הם, וכן כאן יצחק אבינו ע"ה לא התפלל על אשתו להדיה אלא התפלל על עקרות שיש בעולם וממילא נפקדה אשתו. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחת אמאי המתין עשרים שנה, די להמתין עשר שנים ויהיה מתפלל? ובזה ניחא דהוא היה רוצה להתפלל בכללות על כל עקרות שיש בעולם, וקודם עשרים שנה לא מצא ברוח הקודש שעקרות שבדור ראויים הם לתפלתו שיתפלל עליה, ואחר עשרים מצא ברוח הקודש כן, והתחיל להתפלל על עקרות שבעולם, וממילא נפקדה אשתו, וכן אמרו רז"ל (מדרש רבה נג, ח) להדיה נפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה נפקדה רבקה נפקדו כמה עקרות עמה.(בניהו - סוכה יד.)
ו. איתא במסכת שבת (יב ב) דאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. והקשה התוס' שם דאפילו במחשבה שבלב יודעים. כתב המהרש"א (סנהדרין צב ב) אלא דסבירא ליה להתוס' דלשון ארמי ומחשבה בלב תלוי הדדי דאלו שמכירין לשון ארמי מכירין מחשבת שבלב. ואיתא (בב"מ פו ב) דאלו שלושה אנשים היו גבריאל מיכאל ורפאל, וכתב בספר המנהיג שמיכאל וגבריאל ורפאל הממונים על ישראל מכירין לשון ארמי. א"כ הני שלושתן מכירין גם כן מחשבות בני אדם. (פרדס שמאי)
ז. ר' יהודה אומ' הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון ישרף באש פליטת בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי העיר וראתה עני אחד מדקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליו שנ' (איוב ל, כה) "עגמה נפשי לאביון", מה עשתה בכל יום היתה יוצאה לשאוב היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומאכלת לאותו עני אמרו אנשי סדום העני הזה מאין הוא חי וכשידעו בדבר הוציאו אותה להשרף אמרה רבון כל העולמים עשה משפטי ודיני מאנשי סדום ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד באותה שעה אמר הב"ה ארדה נא ואראה אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה שנ' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה הכצעקתם אין כתיב כאן אלא הכצעקתה. ד"א הולך את חכמים יחכם זה לוט שהיה הולך עם אברהם אבינו עליו השלום ולמד מדרכיו וממעשיו הטובים אמר מה עשה אברהם אבינו עליו השלום עשה ביתו בית קבול לחרן וכל מי שהוא נכנס ויצא היה מקבלו ומאכילו ומשקיהו ואומר להם אמרו אחד הוא אלהי אברהם בעולם וכשבא לוט כך היה עושה וכיון שהכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בידו בפת לחם לעני ולאביון ישרף באש והיה מתיירא מאנשי העיר מאנ"שי הע"י מעשות יום ויעש לילה שנ' ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום ולמה היו יושב בשער סדום אלא שהיה מתיירא מאנשי העיר מעשות יומם וראה שני המלאכים מהלכים ברחוב העיר והיה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם אמ' להם בואו ולינו בתוך ביתי ואכלו ושתו לכו לדרככם לשלום ולא קבלו האנשים עליהם והחזיק בידם שלא ברצונם לתוך ביתו שנ' ויפצר בם מאד ראה אותם אחד מאנשי העיר ורץ והגיד לכל אנשי העיר ונקבצו כלם כמנהגם משכב זכור כנשים שנ' ויקראו אל לוט ויאמרו לו ומה עשה לוט כשם שנתן משה נפשו תחת העם כך נתן לו את שתי בנותיו תחת שני המלאכים שנ' הנה לי שתי בנות ולא קבלו עליהם אנשי העיר מה עשו להם המלאכים הכו אותם בעורון עד שעלה עמוד השחר וכשם שהחזיק לוט בידיו של המלאכים והכניסם לתוך ביתו כך החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו והוציאו אותם מחוץ לעיר שנ' ויתמהמה ויחזיקו האנשים אמ' להם אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש עירית אשתו של לוט נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא וראת אחרי השכינה ונעשית נציב מלח שנ' ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח: (פרקי דר"א פרק כה)
ספר הישר – ותצא פלטית בת לוט כיום לשאוב מים ותיתן את הלחם בכד המים ותלך לשאוב מים ותט אל מקום האיש העני ותוציא את הלחם מכדה ותיתן לעני ויאכל. ויתפשו את פלטית ואת הלחם ביד העני ההוא. ויקחו את פלטית ויביאו אותה לפני שופטיהם ויאמרו אליהם, כזאת וכזאת תעשה היא אשר כלכלה את האיש ההוא בלחם על כן לא מת ימים רבים. עתה דברו לנו מה משפט האישה הזאת על אשר עברה את דתינו. ויתקבצו כל אנשי סדום ועמורה, ויבערו את האש ברחוב העיר ויביאו את האישה וישליכוה באש ותשרף ותהי לאפר.
ט. הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה . ולא הזכיר המאכלת מפני שגם שחיטה לחולין טעון דבר תלוש לא מחובר אבל אש ועצים אינו רק בעולה שיהיו חדתי מוכנים לגבוה ומזה ילפינן שגם חולין טעון דבר תלוש לשחיטה ועיין תוספות פ"ק דחולין דף ט"ז. (משך חכמה)
א"נ לפי שדרך בני אדם להוליך בדרך חרב או מאכלת מפני האויבים או מפני חיות הרעות. (אברבנאל)
א"נ המאכלת של עקידת יצחק לא היתה של מתכת אלא של עץ קרומית של קנה. כדאיתא (חולין ג.) בכל שוחטים בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. פירוש שהוא עשב הגדל באגם שחותך כסכין (ברטנורא חולין פ"א ב). ובזה מדוקדק שיצחק לא אמר 'הנה המאכלת' מפני שהיתה של עץ, ובמה שאמר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים נכלל בזה גם המאכלת. (חידושי חת"ס – חולין טו.)
י. ומחייוהו שיתין פולסי. בעין יעקב הבי' משם התוס' דמלקו' של מטה ל"ט כי עונש ב"ד מי"ג וג' י"ג ל"ט ולמעלה דעונשין מך' ג' הם שיתין עכ"ד. והא דב"ד של מעלה מענישין מך' הוא מפורסם בבבלי פ' ר' עקיבא באגדה על פ' לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה (ישעיהו א יח) . ומהר"ר צבי בתשובה סי' מ"ט צדד בההיא אגדה דקאמר דל עשרין דלא מענשת דלפי האמת גם בדיני שמים מענישין פחות מעשרים אלא דיצחק אע"ה בקש שלא יענישם כמו דור המדבר וכו' עש"ב ודבריו תמוהים שהרי הא דאין מענישין בשמים פחות מבן עשרים הנה אמת ומפורש בירושלמי פ"ב דבכורים. ובזהר הקדוש בכמה דוכתי וגם התוס' הכא פשיטא להו ודוק. (פתח עינים שם)
כתב האור החיים - ולא יקשה לך מה משפט יערוך ה' לבני אלים יושבי שמים שיוצדק לומר עליהם שם אלהים הלא תמצא שאמרו ז"ל (חגיגה טו.) במעשה מט"ט שדנוהו לפני אלישע ומחיוהו שתין פולסי דנורא, וגם אליהו וכו' (ב"מ פה:) וכמה משפטים לשרי מעלה, והגם שאין להם יצר, עם כל זה ימצא בהם הטעות, כי לפעמים לא יכוונו אל האמת וישגו, וצא ולמד ממעשה המלאך מט"ט ואליהו כי שגגו וכן יקר מקרה ויענישם ה' אפילו על השוגג מה שאין שופט במשפט זה ליושבי ארץ, ובזה יתאמת מה שפירשנו ונכון: (אוה"ח בראשית א א)
י. כתב השו"ע - בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא, דהיינו, שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו, ואח"כ מוליכה ומביאה על ציפורנו משלש רוחותיה, שהם פיה ושני צדדיה, כדי שלא יהיה בה פגם כלל. ויבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים. וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקתה שמא נפגם הציפורן בחודה של סכין, ואולי יש פגימה בצדדין שלא הרגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הצפורן. (שוע יוד יח ט)
כ. שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר עם הדומה לחמור - יתכן כי מפני שעוד לא נזדככו ליטהר מכל שמץ עו"ג אף אחרי שהיו מגודלים בבית אברהם שכל ימיו היה מזהיר על העו"ג בכ"ז היה ירא כי אחרי אשר יראו כי מלאך ד' שולח לו אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר כו' ונזדמן איל אחר תחתיו ויחשבוהו לענין אלקי ויתנו לו כבוד של מעלה לכן אמר שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר ורמז להם שהם עם הדומה לחמור אשר התפעלות קלה תוכל להיות לפעולה אצלם לבטל כל מה שמלאו אזנם לשמוע מאברהם ולכן חשד אותם ע"ז, וזה יתכן עפ"י דרך הדרש שנתנבאו ונשובה אליכם ודו"ק. (משך חכמה)
ומה שכתוב בעקידה וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְ-הוָה מִן הַשָּׁמַיִם כו' הוא לפי שבעת העקידה שהיה מקריב אברהם בנו להשי"ת היה אז התגלות אלוקות כמו שהיה לכהן גדול ביום הכפורים לפני ולפנים שע"ז נאמר וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד ופי' בירושלמי אפילו אותן שכתוב פניהם פני אדם לכן לא היו יכולין להיות על ההר אז רק קרא מן השמים שהמלאך לא היה יכול לגשת אל ההר לכן אמרו במדרש כי אברהם היה ככהן גדול אז בעת העקידה ולכן לא היו יכולים המלאכים לבוא שמה ודו"ק בזה וזה שאמר אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר י-ְהוָה יֵרָאֶה . (משך חכמה)
א"נ יבואר ע"פ המשנה (כלים פ"א מ"ח) הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם. לפנים מהר הבית היה סורג גבוה עשרה טפחים ולפנים ממנו החיל עשרה אמות ושתים עשרה מעלות היו שם. (רבינו שמשון) דעכו"ם אסורים להיכנס לחיל לפיכך לא רצה אברהם אבינו שילכו עמו להר המוריה. (אמרות ה)
ל. כתב האבן עזרא - ורבותינו ז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים. ואם דברי קבלה נקבל. ומדרך סברא אין זה נכון. שהיה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלוי' ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה ואין בכתוב מאומה על יצחק. ואחרים אמרו שהיה בן חמש שנים גם זה לא יתכן בעבור שישא עצי העולה. והקרוב אל הדעת שהי' קרוב לי"ג שנים . והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו והעד שאביו הסתיר הסוד ממנו ואמר אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה כי אילו אמר לו אתה העולה יתכן שיברח.
נ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְמַלְּאָהּ אִשָּׁה כָּל הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת נֶאֱפַת יָפֶה בִּזְמַן שֶׁהַתַּנּוּר מָלֵא. הקשה הצל"ח ז"ל תינח אפיה, ואיך תהיה רשאית לרדות ככרות יותר מצורך בו ביום? ותרץ דהטעם הוא משום דהתירו סופן משום תחלתן עיין שם. ונראה לי בס"ד דאין צורך להאי טעמא אלא משום דבכל ככר אומרת הא עדיפה לי דודאי אי אפשר שיהיו הככרות שבתנור שוין וכמו שאמרו לעיל דף י"א 'רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא' אבל קודם אפיה אי אפשר להתיר בכך משום דהבצק כולו שוה ולכן הטעם באפיה הוא משום שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא. (בן יהוידע – ביצה יז.)
כתב המשך חכמה - מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת פירוש שמשלש סאים יהא סולת וזה עשרון מסאה כדאמר בלחם הפנים (מנחות דף ע"ו) כיון דמחטים ומישן כו' ועשרון הוא מאכל אדם והאכל במ"ז ה"ז בריא ומבורך (עירובין פ"ג) וחייב בחלה ואסור לטמא חולין הטבולין לחלה (עו"ג נ"ו) לכן שרה שפירסה נדה לא לשה זה
נ. אמר רב: לעולם יחזור אדם לישב בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עוונותיה מועטין. אמר רב חנן: מאי קראה? דכתיב: הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה . מאי קרובה? אילימא דמקרבא וזוטרא, הא חזי לה! אלא מתוך שישיבתה קרובה עוונותיה מועטין. ואמר ר' יצחק: ישיבתה של צוער נ"א שנה, שנאמר אמלטה נא, בגימטריא נ"א. ושל סדום נ"ב, ושלותה כ"ו, דכתיב: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ . (ילקו"ש )
צ. כתיב בספר הישר - ויהי מימים ותשלח שרה את אליעזר סדומה אל לוט, לפקדו בשלום ולראותו. וילך אליעזר סדומה וכו'. משמע ששרה בחייה שלחה אותו.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

וירא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש