פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויצא | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויצא

קטגוריה משנית

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

19 דק' קריאה

כסליו התשפ"ה
פרשת ויצא
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת 148 פסוקים = אֵם הַבָּנִים , חלום נבואה
מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ (תהלים קיג ט)
אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם ״, וְאֵין ״עֲמִידָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל ״. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״ וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב ״, וְאֵין ״שִׂיחָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״ תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה׳ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ ״. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם ״, וְאֵין ״פְּגִיעָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי ״ (ברכות כו ב). וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵ ר ס"ת רבא , כיון שעסק בהוויות דאביי ורבא. וַ יֵּצֵא יַ עֲקֹב מִ בְּאֵר שָׁ בַע ר"ת וימש , כיון שבא לחרן מיד וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ . וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אמר יעקב זקני תיקן תפילת שחרית, אבי תיקן תפילת מנחה, אני אתקן תפילת ערבית, אם תראה לי השכינה והמלאכים אז אדע שתפילתי מקובלת ואני מן אבות העולם, מיד וְהִנֵּה יְ-הוָה נִצָּב עָלָיו . (רבינו אפרים) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר ס"ת אבר , יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע ס"ת ערב , רמוז בזה שיעקב תיקן תפלת ערבית כנגד אברים ופדרים שהיו מקריבים לאחר קרבן התמיד של בין הערבים. (חת"ס)
בשמותיהם של האבות ניתן למצוא רמז ל-3 התפילות שהם תיקנו: האות השנייה בשמו של כל אחד מהאבות רומזת לזמנה של התפילה המיוחדת לו: אב רהם- ב וקר, יצ חק- צ הריים, יע קב- ע רב. (מנורת המאור)
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (כח יא) ג' פעמים נאמר בפסוק מקום . א"ר שמואל בר נחמן כנגד ג' פעמים שהיום משתנה: בערבית צריך אדם לומר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ. בשחרית צריך לומר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ. במנחה צריך אדם לומר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. (ב"ר סח)
א"נ ג' פעמים כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא. (בעה"ט)
וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶ ר (כח טז) ס"ת צבור , לומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור. (ברכות ו.) תפלת צבור אינה חוזרת ריקם (שם ח.) עוד כאן רמז שבמקום הזה יעלו צבור לרגל. ועוד הראהו היאך התפילה עולה ואין שטן יכול כי אין לו רשות נגד תפילת הרבים. (רבינו אפרים) זהו אָכֵן יֵשׁ י-ְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה . עֲשָׂרָה - קָדְמָה שְׁכִינָה וְאָתְיָא. אֱ-‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים פב א) עדה במילוי עי"ן דל"ת ה"א בגימטריא עשר . (570) (הרוקח) ואיתא (תענית ח.) אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וכו' כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר. פרש"י - בצבור תפלתם נשמעת ואע"פ שאין לב כולם שלם. ביחיד אינו אלא א"כ לבו מכוון. שהרי לענין התפלה נאמר כאן אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים . (פענח רזא) הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא שַׁעַר לַעֲלוֹת מִשָּׁם הַתְּפִלּוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת לַשָּׁמַיִם.

מהפסוק וְהִנֵּה יְ-הוָה נִצָּב עָלָיו עד וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ יש את כל אותיות אלפא ביתא מלבד אותיות סטן ף'. כי סטן אף בורח מתפלות ישראל וכתיב אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא יחיד לְשָׂטָן לוֹ דייקא כשהוא ביחיד. הרי השטן אף אינו עם הצבור לכן וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶ ר (כח טז) ס"ת צבור . אָכֵן יֵשׁ י-ְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה במקום הצבור השכינה עמהם. (אמרי נועם) ענוה בגימטריא סמא"ל (131) דאינו שולט במי שהוא עניו. והנה בתהלים שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד י-ְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי הינו מזמור קל"א בגימטריא סמא"ל דאינו שולט בו. וְ הִנֵּה יְ -הוָה נִ צָּב עָ לָיו ר"ת עניו . וס"ת גימטריא חי . רמז דלהיותו עניו היה מרכבה לשכינה ואינו שולט שטן ואף. דעל ידי הענוה מתבטלות כל גזרות רעות וחי. (חומת אנך)
יעקב אותיות יבקע לרמוז שהאוחז במדת הענוה בחינת יעקב יש בכחו לבקוע רקיעים בתפלתו, וביום שבת קודש שנשלם אז השם יעקב כידוע – ז' פעמים הויה בגימטריא יעקב – נמתקים בו כל הגבורות בחסדים ורחמים. וז"ש וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע , בש"ק שנקרא באר שב"ע, השם יעקב משיג שלימות, ואז מסוגל לבקוע רקיעים ולבטל הדינים, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה החרון אף חלף והלך לו. (אהבת שלום)
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה . (כט יח) ראה כי שם יעקב ורחל ישאו יחד כי יכלו ז'. היינו יעקב ורחל מתחלקים בשבע. (חומת אנך) יעקב 182=7/26 , רחל 238=7/34. יעקב + רחל = 420 :7 = 60 . רומז לששים ריבוא נשמות קדושות של עם ישראל.
ישראל ר"ת י ש ש ישים ר יבוא א ותיות ל תורה.
וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא (כח יא) רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן שָׁכַב אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב, וּמָה הָיָה אוֹמֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים קכד, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל , יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל , יִשְׂרָאֵל סָבָא. (ב"ר סח) בראשית ר"ת י עקב א מר ת הלים ב עת ש היה ר ועה. (אגרא דכלה בראשית יא)
וַיֵּצֵא יַעֲקֹ ב מִבְּאֵר שָׁבַע ס"ת ארבע לומר שסוף יציאתו זאת לישא ד' נשים. ואותיות ארבע לא כסדרן, לומר בערבוב נשאן, רחל שהיתה ראויה לו איחרה לו לקוחיה, אח"כ השפחות בהיפוך, תחלה שפחת רחל הנשואה באחרונה ואח"כ שפחת לאה הנשואה ראשונה. (פענח רזא)
איתא במדרש (שמות רבה פרשה ב): 'מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש', ואמרו עוד: 'הנה זה עומד אחר כתלינו, אחר כותל המערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם'. ואיתא בזהר (שמות דף ה) אמר רבי יהודה, מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא, דכתיב (שה"ש ב ט) הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ , והוא ראש אמנה לכל עלמא. (עבד המלך)
מה הטעם שהיה טמון בבית עבר דווקא ארבע עשרה שנה ? אלא לפי שיצחק בירך אותו (כז כב) הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו . י"ד בגמטריא ארבע עשרה. ויצחק בירך את עשיו (כז מ) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ נמצא שלימוד התורה מגינה מפני עשיו, י"ד כנגד י"ד. א"נ יעקב הבין שלבן לא יסכים לתת לו את בנותיו אלא עבור שבע שנות עבודה לפחות עבור כל בת, ועל כן למד תורה במשך זמן כזה שיהיה כנגד הזמן בו ישהה בבית לבן.

וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד ] בָּא גָד ] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד . (ל יא) מה כוונתה במילה "בָּגָד"? ראתה לאה שיהיה לו מזל שהוא עתיד ליטול חלק בארץ לפני כולם ולכן קראה שמו גד. תרגום יונתן – וַאֲמַרַת לֵאָה אָתָא מַזְלָא טָבָא בְּרַם בְּנוֹי עֲתִידִין לְמֵירוֹת אַחַסַנְתְּהוֹן בְּקַדְמֵיתָא מֵעִבְרָא לְיַרְדְנָא וּקְרַת שְׁמֵיהּ גָד. חז"ל דרשו שגד נולד מהול. דגד לשון קציצה וכריתה הוא כמו (דניאל ד יא) גֹּדּוּ אִילָנָא ופי' בא חתוך כלומ' שנולד מהול. (בעה"ט) והנה, לפניו היו תשעה אנשים שנימולו, והם: אברהם, יצחק, יעקב, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, ונפתלי. והמילה בָּגָ"ד בגימטרייה שווה למספר תשע. (רבינו בחיי) כתב הספורנו - ונכתב בָּגָד מלה אחת כי היה ההריון לה בוגד כמו אכזב שפסק ההריון ממנה אחר שהתחיל כענין (איוב ו טו) אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל . כתב רבי חיים פלאג'י - וביום י' לחודש (חשון) שנולד גד כמו שכתוב שם, יהיה היום הזה למזל טוב לכל העושה דבר, וביום טובה יהיה טוב כי זכות גד חופף עליו כל היום ההוא, וכן כל חודש כסליו כי מזלו גד יהיה מוצלח להרים מזלו לכל עסקיו וכל ענייניו בעזרתו יתברך שמו . (מועד לכל חי סימן כו)

שאלות

א. ראיה בפרשה דבני בנים הרי הם כבנים.
א. וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא . (כא יח) פרש"י - לְשׁוֹן מִעוּט: בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב, אֲבָל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר
לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. לכאורה איך יתכן שלא ישן ארבע עשרה שנים, דאיתא (שבועות כה.) האומר שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין
אותו וישן לאלתר. פרש"י - משום שבועת שוא דדבר שא"א הוא. וכל שכן ארבע עשרה שנים.
ב. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים (כח כב) פירש המלבי"ם - שיהיה מקום מוכן להשראת השכינה לעולם. לכאורה כיצד עשה יעקב
מזבח מן האבנים ששם מראשותיו, וקי"ל (זבחים קטז ב) מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט. כלי שנשתמש בו
הדיוט לא ישתמש בו גבוה.
ב. שמות בני לבן אשר נולדו לו בשנה הרביעית לשבת יעקב בבית לבן בזכות יעקב.
ג. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה . (כט כח) כיצד יעקב אבינו נשא שתי אחיות בחייהן והרי האבות קיימו את כל התורה
כולה.
ד. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת . (כט לה) מה הטעם שדווקא עכשיו הודתה וברכה את ה'.
ה. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה . (ל ג) לכאורה איזה שייכות יש שתיבנה אישה אחת מחברתה.
ו. ראיה בפרשה למה שאומרים 'אזנים לכותל'.
ז. וַיַּצֵּל אֱ-לֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי . (לא ט) לכאורה הול"ל 'אֲבִיכֶן', דלנקבות צריך לומר בנו"ן. וכן בפסוק (כט ט) כִּי רֹעָה הִוא הול"ל היא.
ח. אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ . (כח כ) מדוע ביקש לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ הול"ל לֶחֶם
וּבֶגֶד , שהרי הלחם מיועד לאכול והבגד ללבוש.
ט. וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת .(ל לז) לכאורה קשה ממה שאומרים בהושענא רבה
'מיחם במקלות בשקתות המים', וכי יש לנו להזכיר רמאות של צדיק ח"ו. [וכן 'לְמַעַן קִדַּם שְׂאֵת בְּרָכָה. הַנִּשְׂטַם וּלְשִׁמְךָ חִכָּה. מְיַחֵם בְּמַקְּלוֹת בְּשִׁקֲּתוֹת
הַמַּיִם. לְדָמְתָה לְתָמָר', וכן 'מקלות פיצל ברהטים בשקתות המים' דמזכיר זכות יעקב בזה].
י. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה . (כח י) ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה. (סנהדרין צה ב). מה המרחק
בין באר שבע לחרן אותו הלך יעקב ביום אחד.
כ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי (כא כט). בנות כמה היו התאומות רחל ולאה בשעה שיעקב התחתן אתם.
ל. עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (לא לב) פרש"י - וּמֵאוֹתָהּ קְלָלָה מֵתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ. באיזה גיל נפטרה רחל אמנו ע"ה.
מ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת (כח טו) מה הטעם דכתיב אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת ולא כתיב אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת .
מ. וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן . (לא יח) מה הטעם שלא הזכיר את
רבקה אמו שהיתה עדיין בחיים.
נ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה (כט כה) פרש"י - אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה. לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה [רָחֵל] שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה, אָמְרָה:
עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי; עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים. מה היו הסימנים שמסרה רחל ללאה, אותם מסר יעקב לרחל.
ס. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה . (כח י) פרש"י - וְלָמָה הִזְכִּיר יְצִיאָתוֹ? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר, הוּא
הוֹדָהּ הוּא זִיוָּהּ הוּא הֲדָרָהּ. יָצָא מִשָּׁם, פָּנָה הוֹדָהּ פָּנָה זִיוָּהּ פָּנָה הֲדָרָהּ. לכאורה הרי כשיצא יעקב מבאר שבע נשאר שם יצחק אביו שהיה צדיק כמותו.
ע. שם אשתו של לבן.
פ. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם ״, וְאֵין ״פְּגִיעָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה
וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי . (ברכות כו ב) לכאורה קשה מהגמרא (חולין צא ב) וַיֵּלֶךְ חָרָנָה כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא
התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום כד צלי בעי למיהדר [כאשר סיים שם להתפלל, רצה לחזור לחרן] אמר הקב"ה
צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש. משמע שהתפלל מבעוד יום ומסתמא היא תפילת מנחה שהרי היה בדעתו לחזור קודם השקיעה.
צ. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הוָה לִי בֵּן אַחֵר . (ל כד) איתא בחז"ל (סדר עולם רבה פ"ב) כל השבטים נולדו בשבע שנים חוץ מבנימין כל אחד ואחד
לשבעה חודשים. מה הטעם שהנולדים לשבעה חודשים חיים ולשמונה מתים.
ק. אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱ-לֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. (לא נ) לכאורה הרי היו שם יעקב בניו ונשותיו, ובני לבן ואחיו.
ק. וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים . (כט יד) מדוע לבן אמר עַצְמִי וּבְשָׂרִי בכפל לשון, והוא היינו הך.
ר. וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ . (לא יד) וַתַּעַן לשון יחיד וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ לשון רבים. מה הטעם דלא כתיב
וַיַּעֲנוּ רָחֵל וְלֵאָה .
ש. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ . (כט טו) לכאורה הרי לבן רשע גדול וחומד ממון אחרים, כדכתיב (כט יג)
וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ פרש"י - כַּסָּבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ, שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵבִיא וְהֵם בְּפִיו. ולא ייתכן שחמל על יעקב לפי
שהיה עובדו חינם.
ת. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ . (כט יא) פרש"י - לְפִי שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. מה הטעם שצפה דווקא עכשיו ברוח
הקודש שאינה נכנסת עימו לקבורה.

תשובות

א. אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק (כח יג) מלמד דבני בנים הרי הם כבנים. וכל הברכות תלויין בזכות אברהם שהוא נתבשר תחלה בברכות, וליצחק
נאמר (בראשית כו כד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי . לפי שלאברהם וליעקב נאמר אֲנִי יְהוָה לכך נאמר אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ .(הרוקח, החזקוני)*
א. ארעי היה ישן ולא שינת קבע כדאמרינן (תענית יב ב) נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר. היינו מתנמנם. אמנם באותה הלילה פשט כל גופו על גבי הקרקע לישן
כל הלילה שינת קבע. (ילקוט האזובי)
ב. במת יחיד היא ואין להקפיד. (החזקוני) א"נ יעקב אבינו לא שכב על האבנים ממש אלא עשאם מרזב, ולא מקרי תשמיש לענין מעילה, ואם כן הוא הדין
לענין שימוש גבוה בזה. (החת"ס ע"פ הזית רענן) א"נ אם נעשה שינוי בדברי ההדיוט, מותר להשתמש בו לגבוה, והוא הדין באבנים ששכב עליהם יעקב
אבינו שכידוע נעשו לאבן אחת. (שוהם ויקר על בעה"ט ע"פ חידושו של המג"א) א"נ מה שצדיק שכב עליו לא נקרא דבר הדיוט אלא דבר שבקדושה.
(דף על דף בשם הגר"מ פיינשטיין)
ב. בעור בכורו ומשנהו אלוב והשלישי מורש. ויתן ה׳ ללבן עושר וכבוד ובנים ובנות, ויפרוץ האיש מאוד מאוד בעבור יעקב. (ספר הישר)
ג. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. (יבמות כב.) וי"א לאה ורחל משתי נשים היו, וגוי אין בניו מתייחסים אלא אחר האם, כדנפקא לן מ- כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ
מֵאַחֲרַי (דברים ז ד), לכך הותרו ליעקב. (החזקוני) א"נ ע"פ הדיבור הוא שנאמר (ל ב) הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי והוא התיר לי. (חומת אנך) *
ד. דוד המלך ראתה שעתיד לצאת משבט יהודה וכל המלכים משבט יהודה והוא עתיד להודות לה' בספר תהלים. ולכן אמרה הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הוָה . תרגום
יונתן - וַאֲמָרַת הָדָא זִמְנָא אוֹדֵי קֳדָם יְיָ דְמִן בְּרִי דֵין עָתִיד לְמֵיפַּק מַלְכִין וּמִינֵיהּ יִפּוֹק דָוִד מַלְכָּא דְעָתִיד לְאוֹדוּיֵי קֳדָם יְיָ. א"נ לפי שבשלושת החושים ראיה
שמיעה משוש אין שום ברכה לא על מראה נאה ולא על קול נעים רק על הרגשת הריח יליף מכֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ דבר שהנשמה נהנית כו' לכן בראובן
שמורה על ראיה ושמעון על שמיעה ולוי על משוש אין ברכה רק ביהודה שכתוב (ישעיה יא ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְ-הוָה כתוב הודי'ה. (משך חכמה) *
ה. ה' הוא אות של פריה ורביה. וסימנך (בראשית מז כג) הֵא לָכֶם זֶרַע . לכל האימהות היה אות ה' בשמה חוץ מרחל. לכן סמכה להיבנות מבלהה שיש לה ב'
ההי"ן שתחלוק לה אחת. כאשר קרה בשרה (שרי) שלא היה לא לה ולא באברהם (אברם) ה' בשמם ונחלקה י' שלה לב' ההי"ן. (פענח רזא) *
ו. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ . (לא ד) איתא (ברכות ח ב) אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַמָּדִיִּים, כְּשֶׁחוֹתְכִין אֶת
הַבָּשָׂר - אֵין חוֹתְכִין אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלְחָן, כְּשֶׁנּוֹשְׁקִין -אֵין נוֹשְׁקִין אֶלָּא עַל גַּב הַיָּד, וּכְשֶׁיּוֹעֲצִין - אֵין יוֹעֲצִין אֶלָּא בַּשָּׂדֶה. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מַאי
קְרָאָה 'וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ'. פרש"י - דאמרי אינשי אזנים לכותל .
ז. זכרים יורשים – שעל ידי ביאת יעקב לבית לבן נתברך בבנים זכרים, אם כן מקודם היו הבנות בגדר בנים לירש את רכושו וקניינו לולי יעקב, על כן
אמר יעקב שה' הציל המקנה שהיה של אביהם בהיותם כבנים, ונתן ליעקב שלא יפסיד את ירושת נשיו מאביהן ע"י סיבת ברכתו שנתברך בבנים. ועתה
לא יפסידו כלום שיהא ליעקב בעליהן את מה שהיו ראוין לירש. (יסוד אוהל מועד) וכן כתבו התוספות (בב"ב קטו) שבמקום שאשה נוטלת ירושה כזכר,
כותב עליה הפסוק בלשון זכר. וכן בפסוק כִּי רֹעָה הִוא לפי שדרך זכרים להיות רועים ולא נקבות, ורחל דעשתה מעשה זכרים שייך לשון זכר הוא בו'.
(פרדס יוסף)
ח. חולה שיש לו לחם ואינו יכול לאכול - מה מועיל לו הלחם? וכן הבגד אין לו ערך אם בעליו 'קְצִיר וּרְמֵי בְּעַרְסֵיהּ' חולה ומוטל במיטתו. לפיכך התפלל
לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ רצונו לומר פרנסה ובריאות. (אזנים לתורה) א"נ הב לי פרנסה באופן ההולם אותי לא בדרך של בזיון (מ.ש.ת.) *
ט. טובתו של לבן נתכוון יעקב אבינו, שהיה לוקח מקלות לוז ופיצל בהם פצלות לבנות והיה קושר את האלים ועזים שלו וכן היה עוטף את צאן לבן בבגד
פשתן כדי שלא יתרבו מהצאן של לבן (מושב זקנים) פרש"י - הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְבִיאִין אוֹתָן מֵעֵדֶר הַמָּסוּר בְּיַד בְּנֵי לָבָן לָעֵדֶר שֶׁבְּיַד יַעֲקֹב) ב"ר עג,י) יעקב
לא רצה ליהנות מאותן היולדות אלא מהעקרות ועל ידי תיקון המקלות, ואנו מתפללים כמו שסייעת ליעקב אבינו ע"ה כן תרחם לכנסת ישראל שנקראת
עקרה שנאמר (ישעיה נד א) רָנִּי עֲקָרָה (מנחת יהודה) *
י. י"ז יום מרחק בין באר שבע לחרן, ובשתים עשרה שעות הלכן יעקב. (החזקוני) *
כ. כ"א שנים היו רחל ולאה בשעה שיעקב התחתן איתם ותאומות היו והוא היה בן פ"ד . וכשבאתי אצלך היו ימי כמנין מָלְאוּ . (77) (ר אפרים) וכן כתב
בסדר עולם רבא לרבי יוסי בן חלפתא דרחל ולאה היו תאומים ונשאו ליעקב בהיותם בנות כ"א. (ב.א.ח. דרשות) הָ בָה אֶ ת אִ שְׁתִּי כִּ י מָ לְאוּ יָ מָי וְ אָבוֹאָה
אֵ לֶיהָ. ר"ת עולה פ"ד . (פרפראות לחכמה)
ל. ל"ד שנים כמנין לֹא יִחְיֶה , שבשנת י"ד היתה כשבא יעקב לחרן (כמו שהיתה רבקה כשנזדמנה ליצחק - יבמות סא.) ו- זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ וביציאתו
משם מתה בדרך מפני קללת יעקב. [היינו בשנת ל"ד של רחל] (הרוקח) וי"א ל"ו שנים (סדר עולם רבה פ"ב) רָחֵל גְּנָבָתַם אותיות גנב מת , כי קללת חכם
אפילו ע"ת היא באה. (רבנו אפרים)*
מ. מת יעקב אבינו במצרים - לרמז שישוב כשהוא מת ממצרים להאדמה הזאת. (משך חכמה)
מ. מחלה לו על כבודה – משום שאמרה (כז מה) וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם וכל זמן שלא שלחה אליו הרי מחלה לו על כבודה, אבל יצחק אמר רק (כח ב)
וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה . ולכן לא מחל על כבודו ומפני כן הלך אל יצחק אביו. (משך חכמה)
נ. נדה חלה והדלקת הנר, היו הסימנים שמסרה רחל ללאה כמו שמסרן יעקב לרחל. (דעת זקנים) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל בגימטריא כמו אז מסר לרחל ג'
סימנין . (866 עם הכולל) (רבינו אפרים) *
ס. סומא חשוב כמת – וכלוא היה יצחק בבית. א"נ כשיש בעיר שנים ושלושה צדיקים ההוד וההדר מרובה, כי אינו דומה זכות הרבים לזכות היחיד, פנה
אחד מהם ודאי נחסר ההוד וההדר של אותו צדיק. (ילקוט האזובי)
ע. עדינה (ספר הישר)
פ. פלג המנחה התפלל ערבית מבעוד יום. כתבו התוס' – דקי"ל כר' יהודה דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל (ערבית)
מבעוד יום קצת. (ברכות כו ב) א"נ התפלל מנחה ומיד ערבית. וזכר לדבר וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם בגמטריא (793) במנחה וערבית . (פענח רזא) *
צ. צדק משמש בחודש השני וכן בחודש התשיעי והוא כוכב החיים, לבנה שהיא שביעית, והוא כוכב ממונה על החיים. וע"כ הנולד בשביעי יחיה. לפי
הסדר שצ"ם חנכ"ל [שבתאי צדק מאדים חמה כוכב לבנה] אבל כשיכנס בשבתאי שהוא בחודש השמיני (במחזור השני) לפי שטבעו של שבתאי הוא קר
ויבש שהוא טבע המיתה על כן הולד לא יחיה בשמיני כי ימית אותו בטבעו שהוא טבע המיתה. שבעה כוכבי לכת הללו שנים מהם טובים ומועילים מאד
והם צדק ונוגה. שנים מהם מזיקים מאד והם שבתאי ומאדים. שנים מהם בעלי אורה והם חמה ולבנה, ונשאר כוכב שהוא אמצעי מזוג טוב עם הטובים
ורע עם הרעים. (רבינו בחיי) *
ק. קרובים היו ופסולים לעדות (כדאיתא בסנהדרין כז ב) – וזהו אֵין אִישׁ עִמָּנוּ כשר להעיד. (פענח רזא) א"נ לבן בא לבדו בלי איש וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו היינו
הכלבים שהיו עמו. ולכן אמר אֵין אִישׁ עִמָּנוּ דקרובי יעקב ודאי לא יעידו לרעתו ואין איש יוכל להעיד לטובתו ולכן אֱ-לֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ .
(טעמא דקרא)
ק. קרוב משפחה מצד האב נקרא 'עצמו' שהרי העצמות באות מכח האב, וקרוב משפחה מצד האם נקרא 'בשרו' שמכח האם מקבל עור ובשר. כדאיתא
שלשה שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו. (נדה לא.) לבן היה קרוב ליעקב גם מצד אביו יצחק וגם מצד אמו רבקה. שהרי אברהם ונחור היו אחים. יעקב
היה נכד אברהם, ולבן נכד נחור. נמצא שהיו בני דודים מצד האב. ואלו רבקה היתה אחות לבן, הרי שלבן הוא דוד יעקב מצד האם.
(חידושי אגדות, פניני הגר"א)
ר. רחל לבדה ענתה לפי שהיא היתה עיקרו של בית דתרי קלי לא משתמעי ובהסכמת לאה וענתה עבור שתיהן. תרגום יונתן - וַאֲתָבַת רָחֵל בְּאַסְכָּמוּתָא
דְלֵאָה וְאַמְרָן לֵיהּ. (טעמא דקרא) ואיתא במדרש (ילקו"ש) למה מתה רחל תחילה? ר' יהודה אומר: מפני שדיברה בפני אחותה. *
ש. שומר חנם פטור מגניבה ואבידה – אמר לבן אם יעקב יהא שומר חנם יהא פטור במקרה גניבה ואבידה, מוטב שיהא שומר שכר באופן שאתן לו שכר
מועט ואז יתחייב בגניבה ואבידה, ונמצא כל ימיו עובדני חנם. וזהו הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם . (ילקוט האזובי)
ת. תכלית הנישואין וסיבתן הוא יום המוות, לפי שהזיווג מזכיר לאדם את יום המיתה והוא צריך להעמיד תולדות תחתיו, כי לולא המוות לא היה צורך
בזיווג. ואז צפה ברוח הקודש שלא תכנס עמו לקבורה. וכן איתא (ברכות לא.) אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב הַמְנוּנָא זוּטֵי בְּהִלּוּלָא דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: לִישְׁרֵי לַן
מָר. אֲמַר לְהוּ: וַי לַן, דְּמִיתְנַן. וַי לַן, דְּמִיתְנַן. אָמְרִי לֵיהּ: אֲנַן מָה נַעֲנֵי בָּתְרָךְ? אֲמַר לְהוּ: הֵי תּוֹרָה, וְהֵי מִצְוָה דְּמַגְּנוּ עֲלַן. (אזנים לתורה)

מקורות / חידודון *

א. א"נ לפי שיעקב היה בחיי אברהם שהיה עוסק בתורה והמצות והיה מחבבו ביותר, ומרוב חיבה היה קורא אותו בני, לכך קראו הקב"ה אביו, אבל יצחק שהיה אוהב עשיו הרשע יותר ממנו לא קרא הקב"ה אביו. (רבינו אפרים) א"נ ביצחק לא הזכיר אביך מפני שהוא אבי עשו ג"כ. או משום שיצא מארץ ישראל ואינו מכבדו אשר נענש ע"ז במכירת יוסף ועשיו מכבדו לא הזכיר אביו ולכך בוישלח קאמר יעקב אלקי כו' אבי יצחק משום שחזר לארץ ישראל ללכת אל אביו. (משך חכמה)
וכן וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי (לא יג) כתב רבינו חננאל ז"ל כזב לבן באמרו והבנים בני שהרי כשאמרו בני בנים הרי הם כבנים לא אמרו כן על בני בנות. (רבינו בחיי) וי"ל דלגבי לבן שהיה בן נח משפחת האם הוי משפחה לבן נח, אבל גבי יעקב שקיים תורה, משפחת אם אינה קרויה משפחה, לכן אינם כבנים. (מושב זקנים)
א"נ לפי שיעקב (לשיטת לבן) הינו עבד עברי שנמכר, וכתיב (שמות כא ד) הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ . (מושב זקנים) ומה שקנה העבד קנה רבו. (פענח רזא)
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ. (כט ה) הזכירו על שם זקנו ולא עלשם בתואל אביו – דבני בנים הרי הם כבנים. (רזא דמאיר)
ג. כיצד יעקב אבינו נשא שתי אחיות בחייהן ? כתב הרמב"ן – וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ (ויקרא יח יח) . ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות ולא אמר כן באשה ובתה (בפסוק הקודם) ואשה ואמה (להלן כ יד) כי הנה שאר ואסורות אפילו לאחר מיתה. נמצא שהטעם שאסרו ב' אחיות שלא יבואו להתקנאות זה בזה, ורק בחייה שייך קנאה , אם כן ברחל ולאה שהיו אוהבים מותר. (פרדס יוסף)
ד. מה ראתה לאה שלא הודתה עד עתה ? לפי שבג' לידות הראשונות ראתה שלושה רשעים יוצאים מהם, כשילדה את ראובן ראתה שיצא ממנו דתן ואבירם, שמעון ראתה זמרי בן סלוא, לוי ראתה קרח, אבל כשילדה את יהודה ראתה שיודה על מעשה תמר. (פענח רזא)
ה. יעקב סיפר לרחל ששרה נפקדה על ידי שהכניסה צרה לתוך ביתה ועשתה גם היא כן. (ב"ר פע"א)
י. חַמְשָׁא נִיסִין אִתְעֲבִידוּ לְיַעֲקב בִּזְמַן דִנְפַק מִן בֵּירָא דְשָׁבַע. נִיסָא קַמָא אִתְקַצְרוּ שְׁעוֹי דְיוֹמָא וּטְמַע שִׁימְשָׁא בְּלָא אִשׁוּנֵיהּ מִן קֳדָם דַהֲוָה דְבִירָא מִתְחַמָד לְמַלָלָא עִמֵיהּ. נִיסָא תִנְיָינָא אַרְבַּעְתֵּי אַבְנַיָא דְשַׁוִי אִיסָדוֹי אַשְׁכַּח יַתְהוֹן בְּצַפְרָא לְאַבְנָא חָדָא. נִיסָא תְּלִיתָאָה אַבְנָא דַהֲווֹ כָּל עֶדְרַיָא מִתְכַּנְשִׁין וּמְגַלְגְלִין לָהּ מֵעִילוֹי פֻּם בֵּירָא גִלְגַל יָתָהּ בַּחֲדָא מִן דְרָעוֹי. נִיסָא רְבִיעָאָה דְטָפַת בֵּירָא וּסְלִיקוּ מַיָא לְאַנְפּוֹי וַהֲוָת טַיְיפָא כָּל יוֹמִין דַהֲוָה בְּחָרָן. נ ִיסָא חֲמִישָׁאָה קָפְצַת אַרְעָא קוּמוֹי וּבְהַהוּא יוֹמָא דְנָפַק אָזַל לְחָרָן. (תרגום יונתן) כתב רבינו בחיי - הלך לו ביום א' מבאר שבע עד חרן שיש שם מהלך ג' ימים. ולפי הענין הזה למדנו שתי קפיצות, האחת בלכתו מבאר שבע עד חרן שהלך שם ברצונו. והשנית למען לא יצטרך לטרוח ולשוב. וילך בגימטריא בו ביום (66) (בעה"ט)
ל. וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה גימטריא והנה רחל בת י"ד (720) , שהיתה אז בוגרת כדמשמע בסדר עולם. (רבינו אפרים)
ח. לחם בגימטריא ג' פעמים י-הוה 78=3/26 שהם שלוש ספירות ראשונות כתר חכמה בינה הנמשך מהם בני חיי ומזוני. והוא מורה על ברכה שלימה.(מלאך הברית)
ט. י"ל למה עשה כן שנראה במרמה ח"ו עושה הדבר והיה לו להניח הדבר שיהיה בידי שמים מאיליו ונ"ל בס"ד כי יעקב אע"ה ראה ברוה"ק שתלד הצאן עקודים נקודים וטלואים כאשר היה אח"כ וזה מוכרח להיות מאיליו בנס לכך עשה המקלות כדי שיהיה הנס קרוב לטבע שאין רצונו להנות ממעשה נסים. (ב.א.ח. דרושים)
נ. כתב החיד"א – הסימנים שמסר יעקב לרחל היו שתיגע רחל בבוהן רגלו הימנית, ובוהן ידו הימנית, ותנוך אזנו הימנית. (מדבר קדמות ז יב בשם חסד לאברהם)
פ. כתב התורת חיים – נראה דהיינו הא דתיקן יעקב תפלת ערבית באותה שעה ולא תיקנה קודם לכן, דשמא נאנס ולא התפלל מנחה, לפי ששקעה עליו החמה שלא בעונתה וקיימא לן מי שנאנס ולא התפלל מתפלל שתים. הראשונה לשם חובה והשניה לתשלומין, לכן עמד ותיקן תפילת ערבית והתפלל אותה שתים. (חולין צא)
צ. והנני מזכיר לך טעם הנולדים לשבעה שהם חיים והנולדים לשמונה מתים . דע כל אחד ואחד משבעה כוכבי לכת משמש חדש אחד, וסדורם ג"כ שצ"ם חנכ"ל. אבל סדר הבריאה הוא חל"ם כצנ"ש לשבעה ימי בראשית. והסדור הזה של חדשי העבור שבתאי משמש חדש ראשון, וצדק חדש שני, וכן בכלם עד לבנה שהיא שביעית, והוא כוכב ממונה על החיים. וע"כ הנולד בשביעי יחיה. אבל כשיכנס בשבתאי שהוא חוזר חלילה והוא שמיני לפי שטבעו של שבתאי קר ויבש שהוא טבע המיתה על כן אין הולד חי בשמיני כי ימית אותו בטבעו שהוא טבע המיתה, ויחזיר אותו טפה כשם שהיה בו מתחילה. אבל כשיעבור השמיני יכנס בתשיעי שהוא צדק והוא כוכב החיים והטוב אז יחיה. והנה רוב הנולדים הם לט' חדשים והם לכוכב צדק שהוא התשיעי בחזרת חלילה, ויש נולדים לעשרה חדשים והם למאדים, ויש נולדים לי"א חדשים והם לחמה. ורז"ל אמרו עובדא הוה ברבה תוספאה דאשתהי ולד עד תריסר ירחי שתא ואכשריה, כלומר שאע"פ שלא היה בעלה מצוי עמה אעפ"כ הכשירו ולא החזיק אותו בחזקת ממזר אלא בחזקת כשר, דכל זמן דלא עברו עדיין י"ב חדש אמרינן רוב בעילות הלך אחר הבעל שלפעמים הולד שוהה י"ב חדש. ודע כי שבעה כוכבי לכת הללו השנים מהם טובים ומועילים מאד והם צדק ונוגה. והשנים מהם מזיקים מאד והם שבתאי ומאדים. והשנים מהם בעלי אורה והם חמה ולבנה, ונשאר כוכב שהוא אמצעי מזוג טוב עם הטובים ורע עם הרעים. (רבינו בחיי - בראשית כט לב)
ר. והרד"ק פירש - ורחל היתה ראשונה למענֶה, כי היתה אוהבת את יעקב מאד, כמו שהוא היה אוהב אותה. והבאר מים חיים פירש - פירוש שהיו שניהם עונות כאחת שלא כדרך אלו הממתיקים סוד יחד שנותנים דעתם ומחשבתם תחילה להתישב ולהתיעץ מה נעשה, ואחד אומר כך ואחד אומר כך עד שנגמר בפי שניהם את המעשה אשר יעשון ולא כן הם כי שניהם כאחת ענו ואמרו בלשון אחד ודברים אחדים ותשובה גמורה לא בדרך עצה להתיעץ עוד כי אם תשובה גמורה ובזה ידע כי ודאי מאת ה' היתה זאת והיא נפלאת בעינינו וזה אומרו ותען רחל ולאה ותאמרנה לו שניהם כאחת ענו ואמרו התשובה שלא בדרך העצה כאמור. הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ . א"נ הקדימה רחל ללאה כבר ידוע מה שאמרו במ״ר. וי״ל עוד שהיא נרגשה ביותר מהזכרת הנדר באשר היא עיקר אשתו ובאמת מתה תחלה ואולי מפני איחור הנדר שנתבקרה פנקסו של יעקב ע״ז כדאיתא בב״ר פ׳ פ״א. (העמק דבר)
מדרש שכל טוב - כשם שבקריאה רחל תחילה, כך בענייה רחל תחלה, ולמה כתיב ותען לשון יחידה, א"ר יוסי ראית מימיך אדם קורא לשמעון, וראובן עונה אותו, אלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו, אלא שלאה הודית לדברי רחל, שנאמר ותאמרנה לו העוד לנו. ה' פתוחה ונחטרת לשון תימה, כלומר וכי יש לנו עוד חלק ונחלה בבית אבינו, שנעמוד כאן ונצפה לירש מנכסיו
ת. אָמַר לְהוּ: וַי לָן דְּמִיתְנָן, וַי לָן דְּמִיתְנָן . נראה לי בס"ד כפל הלשון על עונש חטא האדם עצמו, ועל עונש חטא אחרים שנתפס בו מדין ערבות, גם ב' פעמים ווי [22] בגימטריא דם [44], והם אותיות דם ד'אדם' כשהם לבדם בהסתלקות האל"ף הרומז לאחדות, ורומז גם כן לאילוף התורה, שאם יתחבר האל"ף יהיו אותיות אדם שלמים ויסתלק הווי, ואמר להם הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוָה הרמוזה באלף, וְהֵי מִצְוָה שגם הם רמוזים באל"ף, כי כולם נכללו בעשרת הדברות שמתחילים באל"ף.
(בן יהוידע – ברכות לא .)
לכאורה, הרי רב המנונא נתבקש לשיר כדי לשמח חתן וכלה, מדוע אם כן הזכיר להם את יום המיתה - דבר המביא לידי עצבות? יש שתרצו, כי הזכרת יום המיתה אצל חז"ל לא הביאה עליהם עצבות. להיפך, היו שמחים כאשר נזכרו ביום זה, כדכתיב )משלי לא כה) וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן . כי אין שמחה כהתרת הספקות ואין מקום להכרת האמת כמו יום המיתה. כאשר הזכיר רב המנונא את יום המיתה נזכרו בתכלית האדם ושמחו. א"נ חכמים ביקשו ממנו שישיר להם וישמח אותם. אמר להם: ווי לן דמיתנן , כלומר: אם רוצים אתם לשמוח, עליכם לא להסיח דעת מיום המיתה ועם זאת לשמוח. אם תצליחו לעשות זאת, סימן הוא ששמחתכם היא אמיתית. אולם אם שמחתכם תתאפשר רק מתוך התעלמות מיום המיתה, אין זו שמחה כי אם הוללות.

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

ויצא