פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש וישלח | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
וישלח

קטגוריה משנית

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

21 דק' קריאה

כסליו התשפ"ה
מפטיר חֲזוֹן עֹבַדְיָה (עובדיה א א)
פרשת וישלח
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 153 פסוקים = אבק וחול
מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱלוּ אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד (חולין צא.)
בפרשה מצות לא תעשה אחת והיא אזהרת גיד הנשה. (ספר החינוך)
' אָבָק ' ראשי תיבות 'א ורה ב רכה ק דושה' גם ' אָבָק ' [103] גימטריא חֶסֶד אֵ־ל [103] ולכן קודם מלחמתו עם שר עשו אמר הכתוב וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה (בראשית לב, כב) מִּנְחָה [103] גימטריא ' אָבָק '. 'מַּחֲנֶה ' [103] גימטריא ' אָבָק ' שעשה לו הכנה באבק הקדוש קודם שנלחם עם שר עשו וגבר ישראל. (בן יהוידע – חולין צא.) ' אָבָק ' ר"ת א ות ב רית ק ודש. דהנה עשיו שורש עמלק, ואחז"ל שנשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, והיינו מפני שעמלק פגם בברי"ק כמרומז בר"ת אֲ שֶׁר קָ רְךָ בַּ דֶּרֶךְ שהם ר"ת א ות ב רית ק ודש, ובאמצעות פגם זה נחסר הכסא, אבל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם ע"י נטירת ברי"ק משלים הכסא, וז"ש שֶׁהֶעֱלוּ אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד. (אהבת שלום)

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם . (לב ד) התיבה מַחֲנָיִם בצירוף וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים עולים בגימטריא עֹנֶג שַּׁבָּת (825)
לכך שפיר הכניע בכוחם את עשיו, על דבר מה שאמרו חז"ל (שבת קיח ב) אלמלי משמרין ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון. בזכות שבת קודש מכניעין כל האויבים וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה. אֶל עֵשָׂו אָחִיו היינו שבכח שבת נעשה לו עשיו לאח עדאז"ל (שבת קיט ב) ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. (אהבת ישאל)
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ (לב כו) מאי טעמא נגע המלאך בכף ירכו יותר משאר אבריו?
כיון שראה שלא היה יכול לו, חשב שהוא מלאך כמותו, ולכן שלח ידו ונגע בכף ירכו כי המלאך אין לו כף הירך. (מושב זקנים) ויש אומרים כי המלאך חזר על כל אבריו ולא מצא דבר ערוה זולתי כף הירך, שהרי נשא ארבע אחיות, כי גם זלפה ובלהה אחיות הן אליבא דמאן דאמר בנות לבן היו, ולפי שהיה כפוף אחריהן בבית של לבן נגע בו לרמוז לו כי ראוי לחסר ממנו מעט, כי זה החוש הוא חרפה לנו. וי"א נגע בצדיקים העתידים לצאת ממנו וזה דורו של שמד. (ילקוט האזובי) וכ"כ רבינו בחיי – בקש המלאך למצוא לו עון אשר יתגבר בו עליו ולא מצא, ומזה אמר וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ , כלומר לא היה לו יכולת להתגבר עליו מצד שום עון רק מצד עון שתי אחיות שנשא בחייהן זהו וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ , והיה העונש במקום החטא. רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה כדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו כמו שאמרו) שיר השירים ב ז( אמר רבי חייא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול ומה היו עושים בדורו של שמד היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותיהן מהן ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה והכל סבלנו ועבר עלינו כמו שרמז (לג יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם . (רמב"ן) ואיתא (מגילה יג.) 'אֵין אִשָּׁה מִתְקַנְּאָה אֶלָּא בְּיֶרֶךְ חֲבֶירְתָּהּ', ולכן נענש בירך. (שפתי כהן)

עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה . (לב לג) הַנָּשֶׁה בגימטריא שני , כי שניהם אסורים בירך ימין ושמאל, לכך יש בפסוק ב' פעמים גִּיד הַנָּשֶׁה , ולהודיע רמז פנימי וחיצון אסורים. למה נגע בירך, שרמז לו ביוצאי ירכו שיעשו דין סוטה לנפול ירך. כל אדם יזהר שלא ישים ידו כשישן על גיד הנשה, מפני שבעלי החלומות יבהלוהו, כי שם חצי הגוף, או כשאדם עושה שאלת חלום יזהר פן תהיה ידו אצל גיד הנשה כי נָשְׁתָה גבורתו וחכמתו, על כן נעשה בגיד הנשה. (הרוקח) כי נשתנה חכמתו וגבורתו על כן נענש בגיד הנשה, שהרי השתחוה כ"ב השתחוויות הוא ונשיו ובניו אל עשיו, לכפר על כ"ב שנים שלא קיים מצות כבוד אב ואם. (רבינו אפרים)
רמז לצומות נרמז בפסוק: לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה . לא יאכלו היינו צום. 'את'- ת שעה א ב, ת ענית א סתר. 'גיד'- ג′ בתשרי (צום גדליה), י′ בתשרי (יום כיפור). 'גיד'- בגמטריא י"ז, רמז לצום י"ז בתמוז. 'הנשה'- אותיות השנה , כי בימים האלה בשנה לא יאכלו בני ישראל, לפי שהם ימי צום. (אוצר חיים, בשם 'שפתי כהן'). להורות שדברי הצומות הללו הכל היה מההתאבקות שהתאבק הסמא"ל עם יעקב, גרם שישתעבדו בישראל וימשכו התעניות הנזכרים שיהפכם הקב"ה לששון ולשמחה בב"א. (כלי פז) אלו ארבעה צומות רמוזים בשם הוי"ה שעולים כ"ו כזה - צום הרביעי וצום החמישי, וצום העשירי, ארבעה וחמשה ושבעה עשר הרי כ"ו. לומר שכל מי שאינו מתענה בהם כאילו כופר בה' יתברך ח"ו. (מנחת יהודה)
איתא בזוה"ק (וישלח ק"ע ב) משום שיש באדם מאתים ארבעים ושמונה איברים כנגד מאתים ארבעים ושמונה מצוות התורה שהם נתנו להעשות, וכנגד מאתים ארבעים ושמונה מלאכים שהתלבשה בהם שכינה והשם שלהם כשם רבונם, ויש באדם שלש מאות ששים וחמשה גידים, וכנגדם שלש מאות ששים וחמש מצוות שלא נתנו להעשות וכנגד שלש מאות ששים וחמשה ימות השנה, והרי תשעה באב אחד מהם, שהוא כנגד סמא''ל, שהוא אחד מאותם שלש מאות ששים וחמשה מלאכים [ימים], ולכן אמרה תורה לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה , א''ת לרבות תשעה באב שלא אוכלים בו ולא שותים, ולכן ראה הקדוש ברוך הוא הכל, ונרמז בהם רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, בכל ימות השנה ובכל איברי יעקב, ולא נמצא פרט לאותו גיד הנשה, מיד תשש כח יעקב, ובימות השנה מצא יום תשעה באב שבו התחזק ונגזר דין עלינו ונחרב בית המקדש, וכל מי שאוכל בתשעה באב כאלו אכל את גיד הנשה. ויש באדם שס"ה גידין נגד שס"ה ימים שבשנת החמה ושס"ה לאוין שבתורה, וגיד הנשה מכוון כנגד תשעה באב. (טעמא דקרא)

איתא בגמרא (מנחות מג ב) חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. הֻקַם עָ"ל (ש"א כג א) כנגד מאה ברכות שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים בא דוד המלך ע"ה ותקן להם מאה ברכות כיון שתקנם נעצרה המגפה (מ"ר יח). וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב (לב כו) כַּף בגימטריא 100, זהו רמז לאותם מאה איש שימותו מישראל בכל יום. והתיקון למיתתם ע"י מצות מאה ברכות, רמוז בשינוי שמו של יעקב לאחר האבקותו עם המלאך. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז כ) 'אֱמֶת ' בגימטריא 441. ' ישראל ' בגימטריא 541. אלו ה-100 שנוספו בתיבת ישראל – מרמזים על מצות ה-100 ברכות המצילה מן המות. (חת"ס)

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר . (לב כה) פרש"י - שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם. מדוע חזר יעקב דווקא על פכים קטנים?
יעקב הוא איש אמת, 'אמת' בגימטריא 441. אם נוסיף לאמת את ה'פך' שהוא בגימטריא 100 נקבל 'ישראל' בגימטריא 541. זה מה שרצה יעקב לתקן באותו מקום. אבל בא שרו של עשיו ובלבל ותקע 'כף' – הפוך מ'פך', ומ"מ ניצח יעקב ולא הסכים לשחרר המלאך עד שברכו וקרא שמו 'ישראל'. (חת"ס)

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל . (לה י)
יעקב אבינו נקרא בשם 'ישראל' – לפי שהיה סוף האבות, וראשי התיבות של שמות האבות והאמהות הם 'ישראל'. י' – יצחק, ש' – שרה, ר' – רבקה רחל, א' – אברהם, ל' – לאה. ובו נשלמו אבות בני ישראל. (ספר הקושיות, מנחה בלולה)

וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ . (לג ה) מה הטעם שהזכיר שם אֱ-לֹהִים .
כי אֱ-לֹהִים במילוי ההי"ן כזה: אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם עולה בגימטריא רצ"ה , כמנין פריה . וידוע כי 'פריה' קאי על הזכרים ו'רביה' קאי על הנקבות, כמו שאמר רבינו הקדוש לבנו כשנולדה לו בת (בב"ב טז ב) רביה באה לעולם. והנה עשיו לא ראה את דינה כי יעקב הצניעה, ולא ראה אלא הילדים שהם הזכרים. ולזה אמר הַיְלָדִים הזכרים האלה שאתה רואה חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ – שם אֱ-לֹהִים דייקא, שעולה מספר 'פריה', לכן זכיתי בהשפעתו לריבוי הזכרים שהם פריה. (מלאך הברית)

שאלות

א. כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים וַתִּרְצֵנִי . (לג י) האם יתכן לומר שפני עשיו הם כמו פני אלוקים?
א. אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן . (לו כז) שלושה אסור להסתכל בפניהם וסימנך אֵצֶר .
ב. וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר . (לד כד) אצל שבט לוי מצינו דכתיב (שמות לב כב) מִי לַי-הוָה
אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי . פרש"י - מִכָּאן שֶׁכָּל הַשֵּׁבֶט כָּשֵׁר. ואילו אצל שבט שמעון מצינו (סנהדרין פב ב): א"ר יוחנן חמשה שמות יש לו: זמרי, ובן
סלוא, ושאול, ובן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי. זמרי על שנעשה כביצה המוזרת, בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו, שאול על שהשאיל עצמו
לדבר עבירה, בן הכנענית על שעשה מעשה כנען, ומה שמו? שלומיאל בן צורי שדי שמו. וכתיב (במדבר כה ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים
אָלֶף . איך ייתכן ששניהם עשו מעשה קנאות ויצא משמעון זמרי בן סלוא. מי היתה אשתו של שמעון.
ג. וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע . (לו כב) לכאורה היה ראוי שתמנה למעלה עם בני שעיר (לו כא) וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן ותמנע אחותם. שהרי
המנהג היה ליחס את הבת אל האחים.
ד. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ . (כח כב) איתא בחז"ל קיים יעקב את דבריו כי נתן להשם יתברך
מעשר מכל אשר לו ואפילו מן הבנים. (רבינו בחיי בשם המדרש). כעת היו ליעקב י"א בנים, שהרי בנימין טרם נולד, וראובן היה כבר קדוש בקדושת בכור
א"כ נותרו עשרה שמהם צריך לעשר אחד, מדוע לא עישר יעקב את שמעון שכן הוא היה אחרי הבכור.
ה. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים . (לב יב) מה ראה יעקב אבינו ע"ה שפחד.
ו. ראיה בפרשה שתלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה.
ז. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה . (לב לג) לכאורה קשה כיון שנתרפא
יעקב למה לא הותר לאכלו.
ח. כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי . (לב כא) ארבעה כתות אינם מקבלים פני שכינה וסימנך חשמ"ל.
ט. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר . (לב כה) באיזה תאריך זה היה.
י. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם . (לד כג) מה הטעם דכתיב אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם
הול"ל אשר בידכם.
י. וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר (לו כד). כתיב (לו יד) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן. משמע שענה היתה
אישה. מה הטעם דכתיב הוּא עֲנָה .
כ. וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו . (לה כט) מספר השנים שזכה יעקב לשמש שנית את יצחק אביו עד
פטירתו.
ל. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין . (לה יח) לכאורה קשה דהא מצוה לקיים דברי המת ולמה שינה יעקב את שמו
לקרותו בנימין.
מ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (לב ח) לכאורה מאחר שפגעו בו מלאכים שבאו ללוותו ולשמרו, דכתיב (לב ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים
למה היה מתיירא מעשיו. איך קראו למלאכים שפגשו את יעקב.
מ. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי . (לו ב) מה הטעם שלא מזכיר את יהודית בת בארי
שלקח אותה עשיו לאשה. דכתיב (כו לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי .
נ. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם . (לב ד) לכאורה למה שלח יעקב אליו לשעיר והלא עיקר ישיבתו של עשיו היתה
בארץ כנען.
ס. וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר .(לג יח) מהם ב' המצוות שהאדם עושה אותם בשלימות בכל גופו.
ע. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם . (לב ד) פרש"י - מַלְאָכִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ לִקְרָאתוֹ לְלַוּוֹתוֹ לָאָרֶץ. מַחֲנָיִם –
שְׁתֵּי מַחֲנוֹת: שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ עִמּוֹ עַד כַּאן, וְשֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לִקְרָאתוֹ. (לב ב-ג) מַחֲנָיִם ר"ת מ אותם ח יילים נ טל י עקב מ לאכים. (בעה"ט)
לכאורה קשה איך יצאו מלאכי ארץ ישראל לחו"ל לשעיר שבאדום בשליחות זו.
פ. וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר . (לג יח) נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת מבעוד יום. הדא
אמרה ששמר יעקב אבינו את השבת קודם שנתנה. (ילקו"ש וישלח קלג) ועוד איתא (ילקו"ש תורה עא) אברהם שאין כתיב בו שמירת שבת ירש את העולם
במידה, שנאמר (יג יז): קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ . יעקב שכתוב בו שמירת שבת: וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר . נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין
מבעוד יום, ירש את העולם שלא במידה, שנאמר (כח יד): וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה . וכן בפיוט מַה יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ - נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירַשׁ בְּלִי
מְצָרִים נַחֲלָה. מה הטעם שאצל אברהם שאין כתיב בו שמירת שבת מכל מקום שמר את השבת ומדוע לא ירש אלא במידה. לעומת יעקב שכתוב בו
שמירת שבת שירש את העולם שלא במידה.
צ. וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ. (לד כד) מה הטעם שאינו אומר כֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ כמו גבי אברהם (לעיל כג י) כשקנה השדה מעפרון.
ק. וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר . (לב יז) אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרווח להם
מצרותיהם. (ב"ר פרק ע"ה יג). מנין השנים שעברו בין גלות עשרת השבטים לגלות יהודה ובנימין. רמוז בפסוק (תהלים פ ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ .
ר. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל . (לג כ) פרש"י - מִי שֶׁהוּא אֵ-ל, הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הוּא לֵא-לֹהִים לִי, שֶׁשְּׁמִי יִשְׂרָאֵל. לכאורה כיצד
קרא למזבח אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל והרי עדיין לא נקרא שמו ישראל מפי הקב"ה, ועדיין היה שמו יעקב.
ש. וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר . (לד כה) וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת. (לד כט) כיצד הלך יוסף יחידי
לשכם ולא פחד, ואנשי העיר שכם היו להם קרובים ומחותנים סביבות שכם, והיא סכנה גדולה עבורו.
ת. אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם . (לה כו) לכאורה הרי בנימין לא נולד בפדן ארם, שהרי נולד באפרת היא בית לחם.
ת. וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ . (לד כד) מספר הגברים שנימולו בעיר שכם ומספר הילדים שנימולו.

תשובות

א. אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: עֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז א): וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת , מִשּׁוּם
דְּאִסְתַּכַּל בְּעֵשָׂו הָרָשָׁע. (מגילה כח א) וזה שאמר יעקב רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים כמו שאסור להסתכל על אלוקים דכתיב (שמות לג כ) כִּי לֹא יִרְאַנִי
הָאָדָם וָחָי , הוא הדין בפניך. (ר' יונתן אייבשיץ) *
א. א ישה, צ לם, ר שע, אסור להסתכל בפניהם, וסימנך אֵצֶר . ומי שנושא פנים לכל אלה הם בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן , אבל מי ששומר על עיניו יזכה לכל טוב.
(החיד"א)
ב. בונה הכנענית היתה אחת מבנות שכם ושמעון לקח אותה לאישה והיא הולידה את שאול. ולפי ששמעון נהנה בדיעבד מהמעשה שנעשה שע"י זה לקח
אישה משם לכן גרם שיצא מזה זמרי בן סלוא שהוא שאול בן הכנענית. לעומת לוי שלא נהנה כלל. (טעמא דקרא ע"פ ספר הישר) וי"א ששמעון התחתן עם
דינה בגיל תשע שנים וילדה את שאול בן הכנענית, ושש שנים אחר פטירת יעקב נישאת לאיוב והיא היתה בת ששים ושלוש והוא בן עשרים ושמונה.
(מנחת יהודה בשם הילקוט)
ג. גדול שבאחיו היה, ולכן קורא לה אחות לוטן. וכן (כח ט) אֲחוֹת נְבָיוֹת וכן (שמות טו כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן , (שם ו כג) אֲחוֹת נַחְשׁוֹן (רשב"ם,
החזקוני) א"נ אחות לוטן היתה בת אביו ובת אמו, לא אחות שאר האחים ולכן רצה ליחס אותה אליו, או שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב ואיננה בת
שעיר החורי. (רמב"ן)
ד. דינה התחתנה עם שמעון כמובא במדרש (ב"ר פ יא) ומאחר והיא אסורה לכהן כיון שהיתה אצל שכם, אם כן יכול היה להקדיש את לוי לה'. ויעקב ידע
שהקדושה מגיעה ללוי והוא זה שצריך להיות כהן ולכן איחר עד עתה את הנדר. (תפארת יהונתן)
ה. המן ראה ופחד, ראה שעתיד לעמוד מזרע עשיו מי שבקש להרוג טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד ונפל לבו מפחד. וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה ס"ת המן . ואמרינן במגילה
(טז.) אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתְבִי רַבָּנַן קַמֵּיהּ וּמַחְוֵי לְהוּ הִלְכוֹת קְמִיצָה לְרַבָּנַן, מצאו המן למרדכי שהיה מראה לחכמים הלכות קמיצת המנחה. וזהו וַיִּקַּח מִן הַבָּא
בְיָדוֹ מִנְחָה גימטריא איש יהודי . (347 עם הכולל). (רבינו אפרים, הרוקח) וכן הַ צִּילֵנִי נָ א מִ יַּד ר"ת המן . וזהו וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים שבקש לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג
וּלְאַבֵּד וכו' מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. (בעה"ט, פענח רזא)
ו. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר . (לב כה) אמר רבי יצחק מכאן לתלמיד שלא יצא יחידי בלילה. פרש"י - מדקאמר עד עלות השחר
שמע מינה לא ניתנה רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה, שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק. כתבו התוס' - אומר ר"ת דדוקא נקט תלמיד
חכם משום דמזיקין מתקנאים בהם כדאמרינן ג' צריכין שימור מלך ות"ח וחתן, והא דאמרן בריש פסחים (דף ב.) 'לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי
טוב', דמשמע כל אדם, מדלא נקט תלמיד חכם. התם מיירי ברחוק מן העיר מפני המכשולות והליסטים. (חולין צא.) *
ז. זכר לנס כדי שיזכרו את הנס שנאבק עמו המלאך ולא הרגו, ורק הוזק בו. (תוס' השלם) א"נ קנס הוא לפי שהניחו את אביהם יחידי. (מושב זקנים, פענח
רזא) לזכרון גבורתו של יעקב וגם שעשה לו הקב"ה שלא מת. (רשב"ם) א"נ לצד שנזדעזע הַגִיד ממקור הקדושה ושלט בו הקליפה, בחינה זו - בכל מקום
שהיא - נטמאה ואסרה הבורא, כי הוא היודע, ותמצא סוד בזה, כי גיד זה אין בו טעם, והוא סימן לבחינת הקליפה כי אין בה טעם כיון שנעקרה קדושה
ממנו. (אוה"ח)
ח. ח נפנים ש קרנים מ ספרי לשון הרע ל יצנים ר"ת חשמ"ל . ד' כתות אלו אינם מקבלים פני שכינה (סוטה מב.). ואם תאמר כיצד מצינו ביעקב שהחניף
לעשיו הרשע ? יעקב דיבר עמו דברים המשתמעים לשתי פנים שיחשוב כי נכנע לפניו ומקבל מרותו ובאופן כזה שאינו מחניף בבירור אין בזה איסור.
(כד הקמח - חנופה) *
ט. ט"ו ניסן בלילה – כמו שאמר הפייטן (נרצה הגדה של פסח) : וַיָּשַׂר יִשְׂרָאֵל לְמַלְאָךְ וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח בגימטריא ליל
פסח . (218) (ספר גימטריאות – רבינו יהודה חסיד) *
י. יצר הרע דכעס שיעקרו מתוכם – יעקב אבינו אמר (בראשית מט ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה . ואיתא (שבת קה ב) המקרע בגדיו בחמתו יהא
בעיניך כעובד ע"ז. )פרדס שמאי) א"נ לפי שכל מעשה קדמה לו המחשבה, והרהור עבירה קודם שיעשה המעשה. ועל כן צוה להם לטהר תחילה חטא
ההרהור ואמר הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם ממש, כי אמר יעקב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱ-לֹהִים בִּלְבָבָם (איוב א ה) והיו מהרהרים בע"ג שבידם,
וְהִטַּהֲרוּ . כי על ידי זה יברא לכם ה' לב טהור. (כלי יקר)
י. ירשה את אביה צבעון כזכר, לפיכך כתיב הוּא עֲנָה . (ר"ת בב"ב קטו ב) ראיה מבנות צלפחד דכתיב (במדבר כז ז) נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה. להן מבעי ליה
למימר, לפי שבענין הירושה אם אין לו בן הרי הם עומדים במקום זכרים לכל דבר על כן אמר נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם כמדבר לזכרים להורות שהם כזכרים לכל
דבר ירושה. (כלי יקר) (מדשן ביתך)
כ. כ"א שנים זכה יעקב לשמש שנית את אביו, ויצחק חי עוד בשעת מכירת יוסף. (אזנים לתורה)
ל. לשון הקודש הוא והיא קראה לו בלשון ארמי. ולא חשיב שינוי השם ממש. א"נ לעת זקנותו הושיעה לו ימינו וזרועו שנשען עליו כעל מקלו אז קרא לו
בן ימין ולא מתחלה.(פענח רזא – רזא דמאיר). והמלבי"ם כתב - וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי ר"ל בן כחי, שכחי נתן לו כי היא מתה על ידו, ושם זה עצמו קרא לו
אביו שם בן ימין שבימין נמצא האון והכח. ילקו"ש - בֶּן אוֹנִי בן צערי בלשון ארמי. וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין בלשון קודש.
מ. מיכאל שר של ישראל וסמא"ל שרו של עשיו באו ללוותו, בשביל כך וַיִּירָא יַעֲקֹב שכשם שמיכאל בא לעזרו כך סמא"ל בא לעזור לעשיו. (החזקוני)
ועוד לפי שכשהבטיחו הקב"ה היה לבדו אבל עתה היו לו בנים לפיכך היה ירא, וזהו שאמר הכתוב (לב יב) פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים וכן וְעַתָּה הָיִיתִי
לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת , וזהו כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה כתרגומו יְחִידַי, ובשביל זה היה ירא. (הרא"ש, דעת זקנים)
מ. מתה בלא בנים – והאחרות המנויות כאן ילדו. (החזקוני) וכן כתב הא"ע (כו לד) יְהוּדִית שם (זהו שמה) ולא הוליד (עשיו) ממנה. ורש"י פירש –
אָהֳלִיבָמָה – הִיא יְהוּדִית וְהוּא כִּנָּה שְׁמָהּ 'יְהוּדִית' לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו.
נ. נשיו היו בשעיר – אמר יעקב מסתמא לא ימצאו אותו כי אם אצל נשיו אע"פ שעיקר ישובו בארץ כנען, לפי שלבו נמשך אחריהם. א"נ הלך לשעיר
לכבוש הממלכות להיות כפופים לפניו. (מושב זקנים)
ס. סוכה וישוב ארץ ישראל – והוא רמוז בפסוק (תהלים עו ג) וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ היינו מצות הסוכה, וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן היינו ישוב ארץ ישראל. (הגר"א)
ע. עתידין ישראל לירש את שעיר והוא גם מארץ ישראל מאותן ג' ארצות. דכתיב (בראשית טו יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי . פרש"י - עֶשֶׂר אֻמּוֹת
יֵשׁ כַּאן, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה גוֹיִם? וְהַשְּׁלֹשָׁה אֱדוֹם וּמוֹאָב וְעַמּוֹן, וְהֵם 'קֵינִי קְנִזִּי קַדְמֹנִי', עֲתִידִים לִהְיוֹת יְרוּשָּׁה לֶעָתִיד. (מושב זקנים, פענח רזא) *
פ. פרהסיה שמר יעקב אבינו את השבת היינו לפני כל אנשי העיר לפיכך זכה בנחלה בלי מיצרים, לעומת אברהם אבינו ששמר בצינעא ולכן לא התפרסם
הדבר בתורה ולא ירש אלא במידה. (ושלל לא יחסר בשם שו"ת 'אפרקסתא דעניא' סימן שפא)
צ. צער היה לכולם כשמלו שכם וחמור ואנשי עירו ויצאו מחוץ לעיר, לעומת אצל אברהם שעשה קנין משדה שמחו כולם ובאו לראות. (מושב זקנים)
ק. קל"ג שנים היה בין גלות עשרת השבטים לגלות יהודה ובנימין. וְרֶוַח תָּשִׂימוּ גימטריא באתב"ש קל"ג . גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. בגמטריא קל"ג .(רבינו אפרים)
ר. רוח הקודש ידע שהאומה שיצא ממנו יקראוהו ישראל אבל לא ידע ששמו יהיה גם כן ישראל. (טעמא דקרא)
ש. שלום עשו עמהם כנגד כל האומות לפיכך שבו את טפם ואת נשיהם כדי שיצטרכו יושבי סביבות שכם לעשות שלום עמהם. (מושב זקנים)
ת. תפילה שהתפללה רחל בפדן ארם שאמרה (ל כד) יֹסֵף יְ-הוָה לִי בֵּן אַחֵר , מתוך כך מעלה עליו הכתוב כאילו נולד בפדן ארם. ד"א מאחר שרובם נולדו
בפדן ארם כאילו נולדו שם כולם. כמו שמצינו בפרשת ויגש (מו כז) כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים , ויוסף ושני בניו ויוכבד בכלל,
שהכתוב הולך אחר הרוב. (החזקוני)
ת. תרמ"ה (645) איש נימולו והילדים מאתים שבעים ושש. (ספר הישר) *

מקורות / חידודון *

א. כתב המג"א - והא דאמרינן אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע הכא מיירי שרואהו ומ"מ נראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראיה בעלמא מותר וכמ"ש ריש סימן רכ"ט (הרואה הקשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואסור להסתכל בו ביותר) ע"ש ובב"י ואסור לומר כמה נאה כותי זה. (מגן אברהם על אורח חיים רכה)
ו. מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה. קשיא איך נעלם דבר זה מן יעקב אבינו ע"ה ויצא יחידי בלילה? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דברכות (ברכות מג:) ירח חשיב כשנים ועם האדם ההולך נעשו שלשה דאין נראין ואין מזיקין עיין שם וידוע דאותה הלילה היתה ליל ט"ו בניסן וכמו שאמר הפייטן בהגדה של פסח ואם כן הלבנה זורחת כל הלילה לכן יצא יחידי ולא חש אך נראה דאחר שיצא מוכרח לומר שנעשה ענן ונתכסית הלבנה ונשאר לבדו ואז וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית כב, ג). (בן יהוידע – חולין צא.) כתב הרמב"ם (דעות ה ט) לא יצא תלמיד חכם יחידי בלילה אלא א"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו כל אלו מפני החשד.
ח. אמר ישעיה ע"ה (ישעיהו ל"ג, י"ד) פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים הזכיר פחד אצל החוטא ורעד אצל החנף שהוא קשה מן הפחד לפי שהחנפים מחניפין להקב"ה והן נענשין בעונש גדול, והוא שאמר (שם) מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם והזכיר בעונשם אש אוכלה ומוקדי עולם כענין שכתוב ברשעים (שם סו) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה , אמנם מצינו חנופה שהיא מותרת בענין אחד והוא שיתנהג אדם עם הרשע בדרך מוסר ויכבדנו ויעמוד מפניו ויאמר לו שהוא אוהב אותו זה מצינו שהוא מותר כשהוא צריך אליו ומפני היראה, שכן מצינו ביעקב שאמר לעשו הרשע )בראשית ל"ג, י ( כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ וגו', רבי יוחנן אמר מותר להחניף את הרשעים בעוה"ז שנא' כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ וגו' ופליגא דרבי פדת דאמר רבי פדת (תהלים ק"א( דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי וכתיב (איוב י"ג, ט"ז) כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא , דעת רבי יוחנן שמותר להחניף את הרשעי' מפני היראה שכן החניף כאן יעקב לעשו ודעת רבי פדת שאף מפני היראה אסור משום שנא' דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי , וזה שהחניף יעקב לעשו חנופה כזו מותרת לפי שהוא לשון כולל שני משמעיות לשבח ולגנאי שהרי ראיתי לשון ביזוי הוא מלשון )תהלים כ"ב, י"ח ( הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי ) ישעיהו ס"ו, כ"ד( וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר שהוא שתי מלות די ראון, וכן אֱלֹהִים לשון ע"ז הוא, ואם יבין הרשע לשון השבח אין אנו חוששין בזה וכענין שאמר איהו מטעי נפשיה אנא לא מטעינא ליה, וכן מצינו שהתירו חכמים לתלמיד חכם לומר (נדרים פ"ז דף סב ב) עבדא דנורא אנא (פרש"י - עבד של עבודת כוכבים פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס. נורא שם עבודת כוכבים) כדי שיניחו לו את המכס מפני שהוא לשון כולל הקב"ה וע"ז, הקב"ה שנמשל כאש שנא' )דברים ד', כ"ד ( כִּי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא , ע"ז כגון מולך, ולשון כזה שהוא נשמע לשני פנים ומפני היראה מותר אפילו לדעת רבי פדת: כיון שמדת החנופה משימה את האדם תועבת ה' ראוי לאדם שיתרחק ממנה שלא יחלל שפתיו בדבריו להצדיק רשע או להרשיע צדיק ושיהיו כל דבריו כנים ואמתים וכל אמרי פיו (בארץ) [באמת] ושיעשה כל מעשיו באמת ובתמים כי אין האדם זוכה לחיי עולם לתת לו מהלכים בין העומדים אלא במדת התמימות היא המדה אשר בה נשתבחו הצדיקים ואבות העולם, הוא שכתוב בנח (בראשית ו ט) אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה , וכתוב באברהם (שם יז א) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים , וכן תמצא ביעקב (שם כה כז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, ואמר שלמה (משלי י', ט') הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח ביאורו שילך בטוח לעולם הבא, וכן הזכיר דוד ע"ה כי מי שיש לו מדה זו הוא מן הגרים באהל השי"ת ומן השוכנים בהר קדשו, והוא שאמר (תהלים טו א) יְ-הֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וגו' ואמר (שם מא יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם . (כד הקמח – חנופה)
ילקוט שמעוני - אמר ר' שמעון: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר (ישעיה לב ה): לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ , מכלל דבעולם הזה שרי. ריש לקיש אמר מהכא: כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים וַתִּרְצֵנִי ופליגא דר' לוי, דאמר ר' לוי: משל דיעקב ועשו למה הוא דומה? לאדם שזימן את חבירו, והכיר בו שמבקש להרגו. אמר לו: טעם תבשיל זה, שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ביה מלכא? מסתפי ולא קטלא ליה. (ילקו"ש בראשית לג י)
ט. זמן מסוגל לניסים בכל הדורות - בכל הדורות זכו בני ישראל לניסים ונפלאות בזה הלילה, החל מאברהם אבינו במלחמתו עם המלכים בלילה הזה וניצחם – 'גר צדק נצחתו כנחלק לו לילה', בלילה זה מתו כל חיילי סנחריב – 'חילם לא מצאו בקומם בלילה'. בלילה זה גאל הקב"ה את שרה מתחת יד אבימלך – 'דנת מלך גרר בחלום הלילה', הקב"ה נגלה ללבן הארמי והזהיר אותו מלפגוע ביעקב – 'הפחדת ארמי באמש לילה', בלילה זה יעקב נלחם במלאכו של עשיו וניצח אותו – 'וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה'. עוד: שישים ריבוא בכורי מצרים מתו באותו הלילה – 'זרע בכורי פתרוס מחצת בחצי לילה', יעל הרגה את סיסרא באותו לילה – 'טיסת נגיד חרושת סלית בכוכבי לילה', וכן עוד ניסים עצומים כמו שמבואר בפיוט: 'אז רוב ניסים הפלאת בלילה'. (נרצה - הגדה של פסח)
וי"א יום הכיפורים היה – ולכן יעקב ניצחו משום שביום הכיפורים ניטל כחו של המלאך. (דברי יהונתן)
י. המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו וכו' לא זו אף זו קתני המקרע בגדיו דמורה דהוא כעס גדול דקורע בגדיו מעל גופו לא זו אף זו דמשבר כליו שחוץ לגופו ואפילו כלי קטן הערך, אף זו דמפזר מעותיו ויכול ללקטם ולא יאבד שום דבר כיון שהוא בחמתו הוי כעע"ז. ואפשר דנקט הני לרמוז בכלל דבריו דע"י הכעס מקרע בגדיו חלוקה דרבנן אשר טרח לקנות. ומשבר כליו כלי חמדה היא התורה שבכתב ושבע"פ וע"י הכעס הלהן תשברנ"ה לילך לסט"א. והמפזר מעותיו מצותיו שהן עיקר העושר מפזר בכעסו לסט"א בין הקליפות. (פתח עינים – שבת קה ב)
ע. מדוע יעקב שלח כמה מלאכים ולא מלאך אחד – לפי ששלח ב' משלחות, אחת אל יצחק אביו לראות אם עשיו נמצא שם ומשמש אותו, ואחת לשדה אדום. וכיון שיש מלאכים השייכים לארץ ישראל ויש ששייכים לחו"ל – אי אפשר לשלחם גם לכאן וגם לשם, לכן שלח אחד ליצחק שבאר"י, ואחד לשדה אדום שבחו"ל. (תפארת יהונתן)
ת. ויהי מספר כל זכר אשר היו בעיר אשר נמולו, שש מאות וארבעים וחמישה איש והילדים מאתים ושבעים ושישה. אך חדקם בן פרד אבי חמור ושישה אחיו לא שמעו אל שכם ואל חמור אביו ולא מלו, כי היה דבר בני יעקב נמאס בעיניהם. ויחר אפם מאוד על הדבר הזה כי לא שמעו להם אנשי העיר, ויהי ביום השני בערב וימצאו שמונה ילדים קטנים אשר לא מלו אותם כי החביאום אמותם מפני חמור ושכם בנו ומפני אנשי העיר. וישלחו אליהם שכם וחמור אביו להביאם לפניהם ולמולם, וידלגו עליהם חדקם וששת אחיו בחרבותיהם ויבקשו להמיתם. ויבקשו להמית גם את שכם ואת חמור אביו, ויבקשו להמית גם דינה עמהם על הדבר הזה. ויאמרו אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם, האין בבנות כל אחיכם הכנענים אישה כי תקחו לכם מבנות העברים אשר לא ידעתם תמול שלשום. ותעשו את כל המעשה הזה, את אשר לא ציוו אתכם אבותיכם עד עולם. התחשבו כי תצליחו במעשה הזה אשר עשיתם, ומה תשיבו ותענו בדבר הזה לאחיכם הכנענים כי יבואו מחר וישאלו אתכם בדבר הזה. והיה אם לא יישר ולא ייטב בעיניהם את מעשיכם, ומה תעשו לכם על נפשותיכם ועל נפשותינו אנחנו אשר לא שמעתם בקולנו. וכי ישמעו כל יושבי הארץ וכל אחיכם בני חם את מעשיכם לאמור, בעבור אישה עברית עשו שכם וחמור אביו וכל יושבי עירם את אשר לא ידעו ולא ציוום אבותיהם עד עולם. אנה תנוסו ואנה תוליכו את חרפתכם כל הימים, לפני יושבי ארץ כנען אחיכם. ועתה לא נוכל לעמוד בדבר הזה אשר עשיתם, ולא נוכל לסבול ולשאת את העול הזה עלינו אשר לא ציוו אבותינו לנו. הנה אנחנו למחר והלכנו ואספנו את כל אחינו הכנענים היושבים בכל הארץ, ובאנו כולנו יחד ונכה אתכם ואת כל אשר אתם בוטחים עליהם ולא נשאיר להם ולכם שריד. ויהי כשמוע חמור ושכם בנו וכל אנשי העיר את דברי חדקם ואחיו, ויפחדו ויראו מאוד לנפשם מדבריהם וינחמו על כל אשר עשו. ויענו שכם וחמור אביו את חדקם אביהם ואחיו ויאמרו אליהם, כל הדברים אשר דיברתם אלינו נכונה הוא. עתה אל תאמרו ותחשבו בלבבכם כי מאהבת העברים עשינו את המעשה הזה אשר לא ציוו אותנו אבותינו, אך על כי ראינו כי לא היה לבם וחפצם לעשות דברינו על אודות בתם לקחתה לנו כי אם בדבר הזה. ונשמע בקולם ונעש את המעשה הזה אשר ראיתם, עד אשר נמצא את מבוקשנו מהם. והיה כאשר נמצא את חפצנו אשר שאלנו מהם, ושבנו עליהם ועשינו להם את הדבר אשר תאמרו אלינו. ועתה חכו נא והתמהמהו עד אשר ירפא בשרינו ונתחזק והלכנו עליהם יחד, ועשינו להם את אשר היה עם לבבינו ולבבכם. ודינה בת יעקב שמעה את כל הדברים האלה אשר דיברו חדקם ואחיו, ואת אשר השיבו אותם חמור ושכם בנו ואנשי עירם. ותמהר ותשלח נערה אחת מנערותיה אשר שלח אביה לשמרה בבית שכם, אל יעקב אביה ואל אחיה לאמור. ותלך השפחה ותגד את כל דבריהם אל יעקב ואל בניו לאמור, כזה וכזה יעץ חדקם ואחיו עליכם, וכזאת וכזאת השיבו להם חמור ושכם ואנשי עירם. ויהי כשמוע יעקב ובניו את הדברים האלה, וימלאו חמה וקצף עליהם ויחר אפם עליהם מאוד. וישבעו שמעון ולוי ויאמרו, חי ה׳ אלוקי כל הארץ כי כעת מחר לא ישאר בכל עיר שריד ופליט. ויתחבאו עשרים בחורים ולא מלו, וילחמו הבחורים ההם עם שמעון ולוי ויהרגו שמעון ולוי מהם שנים. ושנים ברחו מהם וימלטו, וילכו ויבואו אל בארות החמר אשר בעיר. ויבקשו שמעון ולוי ולא ימצאום, ויוסיפו עוד שמעון ולוי ויתהלכו בעיר ויהרגו כל אנשי העיר לפי חרב לא השאירו שריד. ותהי מהומה גדולה בתוך העיר, ותעל צעקת כל אנשי העיר השמימה ויצעקו כל הנשים וכל הילדים. ושמעון ולוי הרגו כל העיר, לא השאירו זכר בכל העיר. ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, ויוציאו את דינה מבית שכם ויצאו משם. וילכו וישובו בני יעקב ויבואו על החללים, ויבוזו את כל חילם אשר בעיר ואת אשר בשדה. ויהי הם בוזזים את כל השלל ויעמדו עליהם כשלוש מאות נשים וישליכו עליהם עפר ויכום באבנים, ויפן אליהם שמעון ויהרוג את כולם לפי חרב. וישב שמעון לפני לוי ויבוזו את העיר, ויבוזו גם את צאן ואת הבקר וכל הבהמה בזזו וגם את יתר הנשים ואת הטף. וינהגו כל אלה ויפתחו שער העיר, ויצאו ויבואו אל יעקב אביהם בגבורה. (ספר הישר)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

וישלח