בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישלח
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
15 דק' קריאה
בראשית פרק לב פסוק ח - יג (פרשת וישלח)
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
אנו מוצאים שיעקב אבינו ע"ה התיירא מעשו כששמע שהוא הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו, והוא מתכונן לרע מכל, חוצה את המחנה שלו לשנים כדי להציל מה שאפשר, "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה", ומתפלל תפילה המלמדת על חששו הגדול, "פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים", וזאת למרות שהקב"ה הבטיח לו הבטחה ברורה, בראשית פרק כח פסוק טו (פרשת ויצא): "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ", וחזר והבטיח לו "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ", לפני יציאתו מלבן.
נשאלת השאלה מדוע יעקב מפחד וכי אינו סומך על הבטחת ה'?
מצאנו בחז"ל גישה הרואה בחיוב את הפחד שלו, וגישה הרואה בכך חטא, נעיין בדבריהם ונראה האם יש מחלוקת או שאפשר להגדיר מתי הפחד רצוי ומתי לא.
שמא יגרום החטא
רש"י בראשית פרק לב פסוק יא (פרשת וישלח)
קטנתי מכל החסדים - נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א
ודוד מי קרי לנפשיה חסיד? והכתיב לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי: למה נקוד על לולא? - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו! - שמא יגרום החטא;
כדרבי יעקב בר אידי, דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב: ויירא יעקב מאד! אמר: שמא יגרום החטא ,
כדתניא: עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית; עד יעבר עמך ה' - זו ביאה ראשונה, עד יעבר עם זו קנית - זו ביאה שניה; מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא .
למדנו מכאן שלא רק יעקב פחד שמא יגרום החטא, גם דוד פחד, ואכן יש מקום לפחד הזה, כמו שראינו שעליית עזרא לא הייתה מלווה בניסים כפי שהובטח, אדרבה העליתם הייתה כרוכה בקשיים רבים וזאת מפני שהחטא גרם.
ראוי לפחד ולא לסמוך על הבטחה
בראשית רבה (וילנא) פרשה עו סימן א (פרשת וישלח)
ויירא יעקב מאד ויצר לו, ר' פנחס בשם ר' ראובן שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתייראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (שם /תהלים/ קלה) כי יעקב בחר לו י-ה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא והנה אנכי עמך, ובסוף נתיירא שנאמר ויירא יעקב, הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר (שם /תהלים/ קו) לולי משה בחירו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא כי אהיה עמך, ולבסוף נתיירא (במדבר כא) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתיירא, ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן משם ר' נתן ראוים היו ישראל כלייה בימי המן אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם, אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקדוש ברוך הוא ואמר לו והנה אנכי עמך נתיירא אנו על אחת כמה וכמה. הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא) ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ.
לפי מדרש זה נכון עשה יעקב שפחד ולא סמך על ההבטחה, וממנו למדו ישראל בזמן המן שלא לסמוך על ההבטחה של התורה והנביאים שבסוף תהיה להם גאולה, ולא אמרו שבוודאי "נצח ישראל לא ישקר", אלא פחדו וחזרו בתשובה ובזכות זה נצלו, ונהפכה גזרת המן לישועה גדולה.
בראשית רבה (וילנא) פרשה עו סימן ב (פרשת וישלח)
א"ר יודן אמר לו המקום שוב אל ארץ אבותיך אעפ"כ ויירא יעקב מאד, אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה , ר"ה בשם ר' אחא אמר הנה אנכי עמך אם יהיה א-להים עמדי אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז, ר"ה בשם ר' אחא אמר (שמות ג) ויאמר כי אהיה עמך ואין דבר רע מזיקך, וכתיב (שם /שמות/ ד) ויהי בדרך במלון , אלא שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה, ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורן אמר (מלכים א א) ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר, והלא כבר נאמר (דברי הימים א כב) הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה אלא אמר הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון .
למדנו מכאן "שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה", וראיה לדבר, שה' הבטיח למשה רבינו שיהיה עמו ואעפ"כ בדרך במלון בקש להמיתו, ורק צפורה הצילה את משה. ולכן, דוד המלך הזדרז להמליך את שלמה בנו, ולא סמך על ההבטחה של ה' ששלמה בנו ימלוך אחריו, ואמר "הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון".
הבטחה לטובה לנביא אינה חוזרת אפילו אם יחטא, ואם כן מדוע פחד יעקב?
לכאורה קשה על האמור לעיל, שנבואה לטובה יכולה להשתנות אם יגרום החטא, ממה שמפורש בספר ירמיהו פרק כח פסוק ט: "הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת", ובזאת נבחן הנביא אם הוא נביא אמת, בבוא דבר הנביא יבחן אם הוא נביא אמת. וכך נפסק ברמב"ם 1 . ואם כן לא מובן איך חשש יעקב שתתבטל ההבטחה לטובה בגלל החטא?
כך שואל המזרחי (רא"ם) ועונה : בראשית פרק לב פסוק ח
"ושמא יש לומר, שאני הכא שההבטחה היתה לעצמו, ואין בחלופה הכְזבת הנביא, אבל כשההבטחה היא לאחרים, שיש בחלופה הכזבת הנביא, אפילו על תנאי אינו חוזר. דמהאי טעמא יש לחלק בין מחשבת ה' לטובה ובין דבורו לטובה, שהטעם הוא מפני שבדבורו איכא הכזבת הנביא, ולא במחשבתו".
המזרחי מבחין בין נבואה לאחרים לבין נבואה לעצמו. נבואה שנאמרת לאחרים אינה משתנה, אבל נבואה לעצמו יכולה להשתנות, ונראה לבאר דבריו: כאשר הנבואה נאמרת לאחרים יש צורך לאמת את דברי הנביא שיהיה הוכחה שהוא נביא אמת, אבל בנבואה לעצמו כמו כאן, שהקב"ה הבטיח זאת ליעקב בעצמו, ולא אמר לו למסור נבואה זו לאחרים, אין צורך לאמת את הנבואה, כי הנביא עצמו יודע שה' דבר אליו, ולכן נבואה כזאת יכולה להשתנות לרעה.
המזרחי שם מקשה על תרוצו מהגמ' (ברכות ד א) שהזכרנו לעיל: "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" כו'. שזו נבואה הכתובה בתורה לאחרים ואיך זה שהיא לא התקיימה במילואה?
ומתרץ כיון שסוף כל סוף עלו לארץ "בביאה שניה" ובזמן עזרא נחשב שההבטחה התקיימה.
גור אריה למהר"ל (שם) כתב ליישב:
"דשאני הכא שלא היתה הבטחה ברורה ומפורשת אלא רק נרמזה בהיקש של עד יעבור עם זו קנית",
נראה שנבואה שאינה מפורשת, מלמדת על מה שראוי להיות, אבל אין הכרח בדבר שכך יהיה בדיוק, והכל תלוי בעם ישראל אם יהיו ראויים לזה.
ועדין קשה לענ"ד לומר שנבואה לטובה אינה חוזרת רק משום שזו הדרך לבחון את הנביא, ויותר נראה לומר שנבואה לטובה אינה חוזרת, מפני שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, והקב"ה חפץ להיטיב ולכן לא חוזר בו, וראיה לכך ממשה רבינו, (ברכות ז א):
"דאמר רבי יוחנן משם רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו. מנא לן, ממשה רבינו שנאמר לו (דברים ט, יד) 'הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול' ואף על גב דבעי רחמי עלה דמלתא ובטלה, אפילו הכי אוקמיה בזרעיה, שנאמר (דברי הימים א' כג, טו - יז) 'ובני משה גרשום ואליעזר ובני אליעזר רחביה הראש ובני רחביה רבו למעלה' ותני רב יוסף: למעלה מששים ריבוא".
לכן נלע"ד לתרץ מדוע חשש יעקב שמא יגרום החטא. לא מפני שלא האמין שההבטחה תתקיים בסופו של דבר, אולם בינתיים עד קיומה הם עלולים לעבור קשיים רבים, כמו שמצאנו שיעקב סבל בבית לבן, ועוד נכונו לו קשיים בדרכו לארץ, מיתת רחל וצרת דינה וכו', ולכן התפלל שהקב"ה יציל אותו מצרת עשו.
צדיקים רוצים לזכות לקיום ההבטחה בזכות
שפת אמת שמות פרשת בשלח שנה תרלא
אך נראה כי מדרך הצדיק לצעוק אף על מה שנבטח . שמאמר הש"י הוא אחר שלימות פעולותיו של האדם. ותפילה וצעקה בכלל פעולת אדם השלם לא-להיו. ולזאת מה שיהי' נושע ע"י תפילה וצעקה. הוא הישועה שנבטח עליו. ונראה שאין מבטיחין באמת. רק למי שיודע זה . שצריך צעקה גם אחר ההבטחה. [וז"ש אין הבטחה לצדיקים. וי"ל שלכך לא נאמר לישראל ההבטחה שלא היו צועקין. והש"י רצה שיצעקו כמ"ש במד' השמיעיני את קולך. אבל משה רבינו ע"ה אף שנבטח צעק. ולכך נאמר לו ההבטחה כנ"ל]:
כלומר, הצדיק רוצה לזכות לקבל את הבטחת ה' בגלל שהוא ראוי לה, ולא כמתנת חנם, ומחדש שפת אמת שאף הקב"ה לא מבטיח רק למי שיודע שלא יסמוך על ההבטחות, אלא יתפלל ויחזור בתשובה ומעשים טובים.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א
תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על - ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין - שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל - דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-להיך מיסרך, וכתיב בתריה: כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא - דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.
מדוע המתנות ניתנות מתוך ייסורים? כדי שיזכה בהן בדין ויהיה ראוי להם, ולא יהיו כמו אוצר שהמלך הפקיד בידו ואינו שייך לו.
יעקב חטא במה שפחד
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דעמלק פרשה ב
יעקב נתן לו רמז ולא חש שנ' והנה אנכי עמך ושמרתיך (שם /בראשית/ כח טו) והוא היה מפחד ויירא שנ' ויירא יעקב מאד וייצר לו (שם /בראשית/ לב ח) אדם שהקב"ה הבטיחו היה ירא ומפחד אלא שאמר יעקב אבינו אוי לי שמא יגרום החטא. דוד נתן לו רמז וחש שנ' גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך (שמואל א' יז לו) א' דוד וכי מה אני ספון שהכתי חיות רעות אלו אלא שמא עתיד ליארע לישראל דבר והם עתידין להינצל על ידי. מרדכי נתן לו רמז וחש שנ' ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו' (אסתר ב יא) אלא אמר מרדכי איפשר חסידה זו תנשא לערל זה אלא שמא עתיד ליארע לישראל דבר והם עתידין להנצל על ידה:
נאמר במדרש שדוד נרמז והבין את הרמז, מתוך מה שקרה לו, וקבל חיזוק שיתגבר על גלית כמו שהתגבר על הארי והדוב. וכן מרדכי נרמז והבין את הרמז, שעליו להשתמש באסתר להצלת עם ישראל למרות הסיכון שבדבר. לעומתם יעקב לא הבין את הרמז.
אולם לא מובן מדוע ההבטחה המפורשת שניתנה ליעקב נקראת רמז?
נראה מפני שלכאורה יעקב היה צריך לחשוש שמא יגרם החטא, אבל מתוך התבוננות בכל הקורות אותו איך שה' הציל אותו מלבן, שהקב"ה רוצה שימשיך בדרכו ויסמוך על ההבטחה ולא יחשוש שמא יגרום החטא.
אנו מוצאים שיעקב פחד גם בחלום בבית אל במשל הסולם. וכך במדרש ויקרא רבה (וילנא) פרשה כט סימן ב (פרשת אמור):
ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו הה"ד (עובדיה א) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יכול לעולם אמר לו (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד"א (ישעיה לט) מארץ רחוקה באו אלי מבבל (ירמיה ל) ואת זרעך מארץ שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה ואותך לא אעשה כלה אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא אימתי בחדש השביעי.
לפי המדרש יעקב פחד לעלות בסולם שמא גם הוא ובניו צפויים לרדת, ומסיים המדרש שאילו יעקב היה מאמין והיה עולה, לא היו ישראל גולים בארבעה הגלויות, וכמו בחלום, כך במציאות יעקב פוחד מעשו, וזה לא היה נכון. ובגלל פחדו נאלץ לתת לו מנחה גדולה ולהתרפס בפניו, וזה גרם שנגזרו עליו גלויות בגלל זה. 2
מתי צריך לפחד ומתי לא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א
ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון. חזייה דקא מפחיד, אמר ליה: חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים. אמר ליה: והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד! - אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב.
הגמ' מבררת מתי פחד חיובי ומתי שלילי, אשרי אדם מחפד תמיד בדברי תורה, לתקן את מעשיו על פי התורה, ולחזור עליה תמיד שמא ישכח אותה, אבל למעשה לא יפחד ויפעל ויעשה ויאמין שה' יהיה בעזרו, וכשראה רבי ישמעאל ברבי יוסי תלמיד שמפחד לקנות בשוק של ציון, פחד משתק מעשיה הוא חטא.
וכך נראה להסביר את סוף המדרש שהובא לעיל בראשית רבה (וילנא) פרשה עו סימן א (פרשת וישלח)
ויירא יעקב מאד ויצר לו, ר' פנחס בשם ר' ראובן שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתייראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים...הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא) ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ, אמר להון אנשיתון מה אמר לכון (ירמיה לא) כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה, אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד אלא ותפחד תמיד כל היום .
היה לנו ללמוד מהארץ והשמים שאינם מתמוטטים, משמע שהקב"ה רוצה בקיומם, כך עלינו לפעול ולעשות טוב בעולם, ולא לפחד כל היום, אדרבה אשרי אדם מפחד תמיד מאי עשיה.
החטא הגורם הוא הפחד המשתק
יהושע נואם לפני מותו לפני בני ישראל ומספר להם את חסדי ה' עמם, ומוכיח להם שכל אשר הבטיח להם התקיים לא נפל דבר, וחוזר על כך פעמיים:
יהושע פרק כא פסוק מא – מג: וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ: וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם: לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא: פ
יהושע פרק כג פסוק יד: וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד:
שואל הרלב"ג הרי ישראל לא כבשו את כל הארץ כפי שהקב"ה הבטיח להם, ואיך יהושע אומר שלא נפל דבר מהבטחתו יתברך?
רלב"ג יהושע פרק כא פסוק מג: ואח"ז זכר שלא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא ואף על פי שכבר נשארו בהן עדין כמו שזכר במה שקדם הנה זה בלתי סותר מה שנזכר בזה המקום כי כל הגוים אשר נלחמו בהם נפלו בידם ואולם נשארו אלו בסבת עצלות יהושע וישראל לא בסבת העדר השגחת השם ית' מהם :
ומתרץ שהקב"ה קיים את הבטחתו ובכל מה שנלחמו הצליחו, אבל על מה שלא נלחמו בעצלות יהושע לא נכבש על ידם, ולא מאי קיום ההבטחה אלא מחוסר עשיה של ישראל.
ולפי זה אפשר לפרש שהחטא שגרם שעליית עזרא לא תהיה כמו של יהושע, היא שלא עלו כולם ולכן לא זכו לניסים כמו שזכו עליה כמו יהושע, כי הקב"ה לא עושה נס למי שאינו עושה כנדרש.
מדוע יעקב נענש על על השנים שהיה בבית לבן?
רש"י בראשית פרק לז פסוק לד (פרשת וישב)
ימים רבים - עשרים ושתים שנהג משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פסוק ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקבד כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן:
יעקב נענש שלא ראה את יוסף כ"ב שנה בגלל שהתעכב מלראות את אביו כ"ב שנה. ולכאורה יעקב התעכב בבית לבן מחמת אילוץ ולא ברצון, הוא נאלץ לעבוד שבע שנים ברחל, ובגלל שלבן החליף אותה בלאה נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות, ואחר כך עוד שש שנים כדי לצאת עם רכוש, ולמה נענש על כך?
נראה שעיכובים אלו היו עצת הסיטרא אחרא, ואם לא היה נכנע לתכתיביו של לבן, היה יכול לחזור קודם, ונראה ללמוד זאת מהמדרש הבא, המדבר על המאבק של יעקב עם המלאך באותו הלילה, בראשית רבה (וילנא) פרשה עז סימן ב (פרשת וישלח)
ורבנן אמרי לארכילסטים נדמה לו לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך, העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומשכח מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה א"ל פרקמוס (נ"א פרמקוס) (= היינו מכשף), א"ר פנחס באותה שעה נטל אבינו יעקב פוקרין ונתן לו בתוך צוארו א"ל פרקמוס פרקמוס, א"ר הונא בסוף אמר המלאך אני מודיעו עם מי הוא עוסק מה עשה נתן אצבעו (נ"א צור) בארץ התחילה הארץ תוססת אש, אמר לו יעקב מן דא את מדחיל לי אנא כוליה מינה, הה"ד (עובדיה א) והיה בית יעקב אש וגו'.
יעקב אבינו שם לב שהוא מעביר את צאנו ומוצא דברים ששכח מאחור, חוזר ומעביר ושוב מוצא ששכח מהצאן מאחור, ואז הוא מבין שיש כאן מעשה תעתועים של מכשף שגורם את זה והוא נאבק עמו, נראה שכל זה היה סימן ליעקב שגם מקודם העיכוב שלו בבית לבן לא היה באמת לצורך אלא מעשה תעתועים של הסיטרא אחרא שעיכב אותו בגלות, ולכן עליו להיאבק בתופעה זאת ולעלות לארץ.
מחילות שנסתתמו מחוץ לארץ לישראל
לפי מה שהסברנו על העיכוב של יעקב בחו"ל נראה לבאר את המעשה המסופר בירושלמי, מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ב (פני משה מתרגם את הירושלמי שם):
הוה קאים רדי: היה עומד וחורש ונפסקה הפרה מתוך עול המחרישה מלפניו והיתה רצה והוא רץ אחריה רצת והוא רץ אחריה עד שבזמן מועט נמצאה בבבל וכדאמר לקמן דרך מחילות היו ואגב מייתי לכל הני עובדי ושאלו אותו אימתי יצאת ממקומך וא"ל יום הזה ואמרו באיזה דרך באת ואמר בזה הראה אותו לנו וכשיצא להראות להם נעלם ממנו ולא הכיר באיזה הדרך:
המחרשה שפסקה מעבודתה מסמלת את הקושי בפרנסה בארץ ישראל, וזה היה המניע של בעליה לרוץ אחרי הפרה - היינו הפרנסה עד שהגיע לבבל, וכך מצא את עצמו מהר בבבל, כאילו עבר מחילות שקצרו את הדרך, אולם לחזור היה לו קשה כי המחילות נסתתמו. מתברר שהיציאה הקלה מהארץ והקושי לחזור אליה הוא מעשה שטן, ונראה שלכן האבות רצו להיקבר בארץ שמא לא יזכו ל"מחילות" 3 וממילא יהיה קשה להם לעלות לארץ, וזה מה שקרה ליעקב בבואו לחרן, וסיבת עיכובו שם.
העיכוב בנדר הביאו לכל הצרות שעבר יעקב
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ח
[לה, א] ויאמר א-להים אל יעקב קום עלה בית אל. (ח) ואמר רבי ינאי הנודר ואינו משלם פנקסו מתבקרת לפני הקדוש ברוך הוא ואומר היכן פלוני בן פלוני שנדר נדר ביום פלוני, בא וראה כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם וידר יעקב נדר לאמר וגו' (בראשית כח), השיבו על כל דבר ודבר, הלך ונתעשר ובא וישב לו ולא שלם את נדרו הביא עליו עשו ובקש להרגו נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים לא הרגיש, הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגו שנאמר ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו שנאמר וירא כי לא יכול לו ונעשה צולע, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת דינה שנאמר ותצא דינה, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת רחל שנאמר ותמת רחל ותקבר, מסייע ליה לרב שמואל בר נחמן דאמר כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות שנאמר אם אין לך לשלם וגו' אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה הריני מודיעו שנאמר ויאמר א-להים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם...
מיד ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו וגו' ונקומה ונעלה בית אל וגו' מהו כן? שבשעה שנדר מה הוא אומר אם יהיה א-להים עמדי שלא נטעה אחר עבודת כו"ם, ושמרני מגלוי עריות, בדרך הזה משפיכות דמים, ועל שאחר את נדרו לקה בשלשתן, עבודת כו"ם מנין דכתיב הסירו את אלהי הנכר, גילוי עריות מדינה, שפיכות דמים ויהרגו כל זכר, ללמדך שאיחור נדר קשה משלשתן שעל שאחר את נדרו לקה בשלשתן.
לפי תנחומא כל הצרות שעבר יעקב בבית לבן, ואחר כך במפגש עם המלאך, שרו של עשו, באו לעורר אותו לחזור לארץ ישראל ולקיים את נדרו, יעקב לא הבין את הרמז, וגם אחרי שכבר עלה לארץ התעכב מלקיים נדרו, ובאה לו צרת דינה, שהיו בה עבירות חמורות של שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות, עד שהקב"ה אמר לו בפירוש "לא הגיעוך הצרות האלו אלא על שאחרת את נדרך, אם את מבקש שלא יגיעוך עוד צרה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר".
לסיכום,
למדנו שיש מדרשים שרואים בפחד של יעקב דבר חיובי, שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה, ומאידך יש מדרשים שרואים בפחד של יעקב חטא, שלא בטח בה' כפי שצריך היה.
ומצאנו הדרכת חז"ל מתי פחד הוא חיובי כאשר זה מביא לחזרה בתשובה, ולהתחזקות תמיד בדברי תורה, ועל מי שמפחד כך נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד", אולם אם הפחד משתק מעשייה הרי זה פחד שלילי.
ויעקב אבינו שהתפלל והכין עצמו לתפילה דורון ומלחמה עשה כפי שצריך לעשות, ולא נמנע מעשייה בגלל פחד, וזה מעשה חיובי, אולם ככל שהתעכב מלעלות לארץ ומלהיפגש עם קשיים היה זה פחד שלילי ועל כך נענש.
עוד פירשנו שהחטא הגורם לאי קיום הבטחת ה' הוא כאשר לא עושים מה שנדרש, והברכה אינה יכולה לחול על אי עשייה. וזה חטא שגרם ליהושע לא לכבוש את כל הארץ, וזה החטא שגרם שעליית עזרא הייתה פחותה מעליית יהושע.
עלינו ללמוד ממעשה אבות לפחד שמא יגרום החטא, לתקן את מעשנו ולהתפלל שהקב"ה יגאל אותו כפי שניבאו הנביאים, ומאידך לא לפחד מעשייה של ישוב הארץ ומלחמה נגד שונאנו, והקב"ה יהיה בעזרנו ויצילנו מידם, "בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה".




^ 1.רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י הלכה ד: "שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו".
^ 2.עיין עוד רשב"ם בראשית פרק לב פסוק כג - כט (פרשת וישלח), שהמלאך בא לעכב את ויעקב לא יפחד ויברח.
^ 3.תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד א: יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות. כיוצא בדבר אתה אומר: וישבע יוסף את בני ישראל וגו', א"ר חנינא: דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה? שמא לא יזכה למחילות.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il