בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של חג
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • עיונים בעניני חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
11 דק' קריאה
פתיחה
במאמר זה נשתדל לעמוד על מהותו של חג החנוכה ועניינו, ואפשר שיעלה בידינו להציג ממד נוסף לחג קדוש וגדול זה. ננסה ללמוד ולבסס את הדברים על ידי בחינת הקשרו של חנוכה ומיקומו בין שאר מועדי השנה, ולשם כך יש להקדים מעט.
הצבת המועדים שבשני חלקי השנה זה כנגד זה
כשמתבוננים בזמני המועדות ובסדרם, ניתן לראות בנקל שהמועדות שבשני חצאיה של השנה מקבילים בהתאמה ברורה זה כנגד זה.
אחד בתשרי הוא ראש השנה ויום הדין, וכנגדו אחד בניסן הוא יום גדול ומיוחד שנטל עשר עטרות (שבת פז, ב), ואף נחלקו תנאים (ר"ה יא, א) אם העולם נברא בניסן או בתשרי.
העשירי בתשרי הוא יום הכיפורים, וכנגדו עומד העשירי בניסן, שגם הוא יום מיוחד, שלגביו נאמר (שמות יב, ג): "בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות" וגו'. ביום זה גם נבקע הירדן בימי יהושע, ואנו מציינים כיום את תאריך מיוחד זה ב"שבת הגדול" (מייחסים יום זה לשבת שלפני פסח, היות ובשנה של יציאת מצרים – העשירי לחודש חל בשבת).
ביום ט"ו בתשרי מתחיל חג הסוכות, ובולטת הקבלתו לחג הפסח: שניהם ביום הט"ו בחודש, שניהם חגים של שבעה ימים שהראשון בהם הוא יו"ט ובשניהם יש מצוות מיוחדות (סוכה וארבעת המינים, לעומת אכילת מצה ואיסור חמץ). קשר זה מתבטא באופן ברור גם בהלכה, בכך שלמדנו (סוכה כז, א) מגזרה שווה שאכילת ליל יו"ט הראשון בסוכה היא חובה כמו בליל יו"ט הראשון של פסח 1 .
עד כאן הדברים נראים ברורים ומתאימים, אלא שמכאן ואילך לכאורה יש הבדל גדול, שהרי אחרי סוכות יש יום טוב – שמיני עצרת – ואילו בסופו של פסח אין עוד חג. אך באמת אין זה הבדל, כי גם לאחר הפסח יש חג "עצרת", דהיינו חג השבועות, שהרי ידועים דברי הרמב"ן 2 , שימי ספירת העומר הם כעין "חול המועד ארוך" המחבר בין פסח לשבועות.
נראה שלא בכדי שני ימים אלו (שבועות ושמחת תורה) קשורים במיוחד לתורה, שבועות הוא יום מתן תורתנו, ושמיני עצרת הוא יום שמחת תורה. דבר זה מעיד כי מועדים אלו מוצבים זה כנגד זה.
כנגד איזה חג עומד חנוכה?
החג הבא בתור הוא חנוכה, ויש להתבונן: מהו המועד המקביל לחנוכה?
כאמור לעיל, שמחת תורה עומד כנגד חג השבועות, אלא ששבועות נדחה ב-43 ימים אחר שביעי של פסח (משום ספירת העומר), בניגוד לשמיני עצרת שממוקם מייד לאחר סוכות. לכן נראה שיש למנות משבועות ואילך את מניין הימים המבדילים בין שמיני עצרת לחנוכה, וכך נוכל לדעת איזה מועד מוצב כנגד חנוכה.
משמיני עצרת שהוא בכ"ב בתשרי, ועד היום הראשון של חנוכה, כ"ה בכסלו, יש 61 יום, בהנחה שתשרי מלא וחשוון חסר; ואם שניהם מלאים (שהרי חשוון לפעמים מלא ולפעמים חסר) – 62 יום. 3 כעת נמנה מספר זה משבועות (לא כולל) ואילך.
על פי הלוח שלנו, סיוון תמיד מלא ותמוז חסר. אם נמנה 62 יום (כנגד מקרה שחשוון מלא), ייפול התאריך בט' באב בדיוק, ואם נמנה רק 61 יום (כנגד מקרה שחשוון חסר) יצא החשבון בערב ט' באב. בכל אופן, ההקבלה בולטת – תשעה באב.
ההקבלה העניינית בין שני ימים אלו ברורה מאוד: שניהם קשורים למקדש; ימי אב מציינים את חורבן המקדש, ואילו ימי החנוכה מציינים את חנוכתו המחודשת. בנוסף, בתשעה באב אנו מציינים גם את חטא המרגלים, שנבע מחוסר האמונה של בני ישראל במדבר, לעומת ביטחונם של החשמונאים בה' לצאת למלחמה מעטים מול רבים.
(לגבי המשך הקבלת המועדים הנוספים, דהיינו ט"ו בשבט ופורים ראה בהערה 4 )
ובעז"ה יש לי תנא דמסייע בהקבלה זו שבין חנוכה לט' באב, והוא הגר"ש פישר זצ"ל בספרו בית ישי 5 , שמבאר שם שחנוכה וט' באב הם זה כנגד זה, שבחטא המרגלים פגמו ישראל בחוסר בטחונם בספירת הנצח, ולכן הוקבע להם אותו יום לחורבן ירושלים, כדאמרינן (ברכות נח, א) "והנצח זו ירושלים". והנה החשמונאים מתוך בטחונם הגמור בקב"ה זכו לתקן ספירת הנצח, ולכן זכו לשחרר את ירושלים ולחדש את עבודת המקדש. וזהו שכתב האר"י דחנוכה בנצח, וכן כותב הבני יששכר כמה פעמים שחנוכה בנצח.
מדוע חנוכה נחגג לדורות
אלא שלפי זה יש לשאול: היות ועיקר נס חנוכה נוסד סביב שחרור בית המקדש וחנוכתו, עם החורבן היה ראוי לבטל את השמחה בו, ומה טעם יש עוד לחגוג? ודבר זה אף מתעצם ביתר שאת לאור מה שביררנו קודם, שחנוכה מכוון כנגד תשעה באב, שהוא באמת יום אבל!
ובאמת הגמרא במסכת ר"ה (יח, ב) דנה בדבר, דלכאורה כיוון שבטלה מגילת תענית היה ראוי לבטל גם את חנוכה! ואומרת שם הגמרא דשאני חנוכה דמפרסם ניסא, ופירש רש"י: "כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצוות והחזיקו בו כשל תורה, ולא נכון לבטלו".
ואף שטעם זה מיישב את הדבר מצד גדרי ההלכה, מכל מקום נראה דאכתי יש מקום להוסיף תבלין אמאי חוגגים אנו חג זה אף לאחר החורבן, במיוחד היות שחג זה סובב בעיקרו סביב המקדש (שכעת חרב).
נראה שנוכל לעמוד על דבר זה כשנתבונן על ההבדל המהותי בין סוג המועדות שבשני חלקי השנה (וכפי שחילקנום לעיל).
ההבדל המהותי בין שני חצאי השנה
נקל להבחין בהבדל שבין המועדות שמניסן לתשרי, לבין המועדות שמתשרי עד ניסן.
המועדות שמניסן לתשרי, דהיינו פסח, שבועות, תשעה באב וט"ו באב, מתאפיינים בכך שהם מיוחדים לעם ישראל, והם מציינים את ייחודו משאר העמים ומאורעות חשובים שקרו לו: לגבי ר"ח ניסן נאמר (שמות יב, ב) "החודש הזה לכם ראש חודשים", וכבר ביאר הרמב"ן 6 שאף שאיננו ראשון בשנה, הוא "ראשון לשם שנקרא לו אנו לזכרון גאולתנו". 7 שבועות מציין את מתן תורה, "אשר בחר בנו מכל העמים". תשעה באב מציין את החורבן ואת הגלות של עם ישראל. ט"ו באב גם הוא ייחודי לעם ישראל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" (תענית ד, ח) – ובגמרא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכא, א) נתבארו שמונה סיבות אפשריות לשמחה בט"ו באב, וכולן נוגעות לדברים המיוחדים לעם ישראל 8 .
לעומת זאת, המועדים שמתשרי עד ניסן הם מועדים "אוניברסליים". בראש השנה "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (ראש השנה א, ב). יום הכיפורים הוא יום חיתום הדין לכל העולם. בסוכות מקריבים פרים כנגד אומות העולם, ולעתיד לבוא אומות העולם עתידים לחוג את חג הסוכות, וכבר נכתב רבות על כך שסוכות הוא חג "אוניברסלי" (אמנם לימדו אותנו חז"ל ששמיני עצרת הוא חג מיוחד לישראל, אך מכל מקום הוא בא כתוספת לחג הסוכות). ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, דבר הקשור לטבע ולכלל העולם. ואף שפורים הוא יום תשועה לישראל, התשועה התרחשה בחו"ל ותחת מלכות אחשוורוש, ומרדכי נעשה שר במלכותו, וכן "רבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח, יז).
נראה שגם על חג החנוכה יש להסתכל מצד משמעותו ה"אוניברסלית". 9 מרכז החג הוא אמנם בית המקדש (כמקביל לט' באב), אך חשיבותו של המקדש אינה רק מצד משמעותו המיוחדת עבור עם ישראל, אלא גם מצד משמעותו עבור העולם כולו. וכנראה, אף שמצד ישראל זכרון המקדש מעורר צער ונהי על חורבנו, מצד משמעותו הכלל עולמית מעלה זכרון המקדש דווקא שמחה, על אף חורבנו, ולכן אנו ממשיכים לחוג אותו מדי שנה אף לאחר החורבן.
מדוע? מה תוכן המשמעות העולמית הזו, שלא התבטלה? והאם מדובר בדבר שאפשר לראות בפועל?
פורים וחנוכה סוף כל הניסים – חיובי או שלילי?
בגמרא ביומא (כט, א) איתא: "אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר ("למנצח על אילת השחר")? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה – אף אסתר סוף כל הניסים". ומקשה הגמרא: "והא איכא חנוכה!?" ומתרצת: "נתנה ליכתב קאמרינן".
ותמה ר' יונתן אייבשיץ בספרו 10 , שהדבר נראה מהופך – הלא שחר הוא סוף הלילה ואחר כך מאיר היום, ואילו אסתר היא סוף הניסים ואחר כך דווקא הגיע החושך, שחשכו עינינו וניטל כבוד הניסים מאיתנו. ואדרבה, היה לו להמשיל אסתר לשקיעת החמה, ולא לשחר!
ומבאר שם ה"יערות דבש" בטוב טעם שאין הקב"ה עושה ניסים על חינם, אלא רק מפני הצורך. בדורות הראשונים, שהיו נמשכים אחר עבודה זרה ומעשי אצטגנינות, וסברו כי הם המורידים להם את השפע – הוצרך הקב"ה לעשות להם ניסים על מנת לעקור דעה רעה זו מליבם, ולתקוע בליבם דת האמת כי לד' הארץ, וזו הייתה מטרת כל הניסים והנפלאות שנעשו מעולם; אבל אחר פורים וחנוכה חלה התקדמות, ושוב אין כל כך צורך בניסים (וראה שם כיצד מבאר הדבר לפי דרכו).
משמעות הניצחון על היוונים
בימי היוונים נפל דבר, הייתה זו הפעם הראשונה (בהיסטוריה היהודית) שגויים גזרו גזֵרות נגד הדת, ורצו לכפות על ישראל כפירה בד' יתברך ועבודה זרה ("כתבו לכם על קרן השור: אין לנו חלק באלוקי ישראל"). נצחונם של המכבים על היוונים במאבק זה, שכלל את שחרור המקדש וחידוש העבודה בו (שזהו סמל ניצחון האמונה בד' כנגד גזרות הדת ועבודת האלילים), 11 מסמל את תחילתו של עידן חדש, שבו האמונה בא-ל אחד מנצחת את התרבות האלילית, ובסופו של דבר אף מתפשטת בעולם כולו תחתיה.
נראה שהדבר המרכזי ביותר שכנגדו נלחמת התורה הוא איסור עבודה זרה. איסור זה מוזכר פעמים אין ספור (הרמב"ם בריש הלכות עבודה זרה מונה 51 מצוות הקשורות לאיסור זה), ואכן העולם העתיק היה שטוף לחלוטין בעבודת אלילית פגאנית, באופן שקשה לנו להבין. אמנם גם כיום יש עמים אליליים, אך הם אינם תופסים את הבמה התרבותית, ואילו הדתות הנפוצות בעולם המודרני הינן הנצרות והאיסלם – שעל אף חסרונותיהן (הרבים והגדולים מאוד), 12 נראה שיש בהופעתן התקדמות ובשורה גדולה (לגויים), לעומת עבודת האלילים המגושמת שהייתה שוררת בכל העולם קודם לכן. וכבר כתבו כן הרמב"ם והכוזרי, 13 שדתות אלו הן אמצעים והכנות לתקן כל באי עולם במלכות שדי, להכשירם שיהיו ראויים לקבל טהרת הדת בפינת הייחוד האמיתי 14 .
שורש המהפכה – מרד החשמונאים
נראה ששורש מהפכה זו התחיל במרד החשמונאים. אביא כאן דברי הרב זאב סולטנוביץ מישיבת הר ברכה, שהסביר דבר זה יפה ב"בינה לעיתים" 15 , בפרק על "שרשי מרד החשמונאים":
למרות שממלכת החשמונאים, בסופו של דבר, הידרדרה במהירות והיתה לממלכה מתיוונת, הרי שעצם המרד ועצם ההתנגשות, לא רק המדינית אלא התרבותית-ערכית, הבליטו את ההבדלים בין התרבויות. על ידי טהרת המקדש מן האלילים הציבה היהדות תשתית לתרבות שהלכה והתעצמה בקרב העם, הם הפרושים-החכמים . אמנם התרבות הרשמית של ממלכת החשמונאים, כלומר בית חשמונאי עצמו שהידרדר עד להורדוס ובניו, היתה התרבות היוונית, אך הפרושים הצמיחו את התרבות היהודית השונה, הבליטו את השוני ואפשרו תשתית של מהפכה תרבותית בעולם כולו. אמנם לא מספקת לטעמנו, משום שבסופו של דבר זו לא היתה מהפכה יהודית ממש, אבל בכל זאת הנצרות והאיסלם הן מהפכות אנטי-אליליות ואנטי-יווניות במידה רבה. מי שמכיר את הכתבים הנוצריים יודע עד כמה הכינוי 'יווני' הוא כינוי שנוא ל'אלילי מתחכם', לעומת האמונה התמימה והטהורה שצריכה להיות נחלת בעל האמונה הנכונה, כלומר אצל הנוצרי.
לסיכום, שורשי ההתנגשות בין התרבויות והמהפכות שיבואו בעקבותיה, נוצרו במרד, בהתקוממותו ובהצלחתו.

השמחה בחנוכה – "מיפרסם ניסא"
הזכרנו לעיל את דברי הגמרא בר"ה (יח, ב) שחנוכה לא בטל (אף שבטלה מגילת תענית) משום ד"מיפרסם ניסא". לפי דרכנו, ייתכן שיש להבין בזה משמעות מיוחדת – שאף שחרב בית המקדש, תוצאותיו של אותו הנס ואותות הניצחון לא בטלו, והן עדיין ניכרות ומפורסמות בכל העולם. התהליך של הפצת האמונה בתנ"ך ובא-ל אחד לא נפסק עם החורבן, אלא אדרבה מוסיף והולך, ובעז"ה בסופו של דבר יתוקן ויתגלה הדבר באופן שלם, בלא ה'סיגים' והסילופים של הנצרות והאסלאם.
ממלכת כהנים
על פי דברינו, נראה שיש לבאר מדוע נתגלגל שבראש מלכות חשמונאי עמדו כהנים (בלי להיכנס להיבט ההלכתי שבדבר).
את הפסוק (שמות יט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וגו', מפרש הספורנו:
כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד , כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא, כאמרו 'ואתם כהני ה' תקראו', וכאמרו 'כי מציון תצא תורה'.
וכעין זה מפרש ר"א בן הרמב"ם (בשם הרמב"ם, שמות יט, ו):
ופירוש ממלכת כהנים, שהכהן של כל עדה הוא המנהיג שהוא הנכבד שלה והדוגמה שלה, שאנשי העדה ילכו בעקבותיו וימצאו את הדרך הישר על ידו, ואמר, תהיו אתם בשמירת תורתי מנהיגי העולם, היחס שלכם אליהם כיחס הכהן אל עדתו, ילכו העולם בעקבותיכם ויהיו מחקים את מעשיכם ויתהלכו בדרכיכם, זה טעם שקבלתי בפירוש (מקרא) זה מן אבא מרי ז"ל.
כעין זה כתב מהר"ץ חיות 16 , שכאשר עם ישראל מנחיל לעולם את האמונה באלוקים, האמונה בסיפורי התנ"ך, ומציב בפני האנושות דרך מוסרית – זוהי הבחינה שעם ישראל הוא "ממלכת כהנים", שהם ככהנים לכלל העולם ללמדם ולהדריכם.
לפי מה שביארנו לעיל, זה אכן היה תפקידה ההיסטורי של ממלכת החשמונאים, להציב את עם ישראל ככהנים לכל שאר האומות, להאיר לעולם את דרך האמונה, ולהציב אלטרנטיבה אמונית כנגד התרבות ההלניסטית ושאר תרבויות העמים.
סיום
כרגע אנו עדיין בעיצומה של המהפכה שטרם נשלמה, ואין לנו אלא לצפות להשלמת התהליך בביאת משיח צדקנו, שאז יתקיים בשלמות "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחד"(צפניה ג, ט) 17 .




^ 1. ואף ששביעי של פסח הוא יו"ט, בניגוד לשביעי של סוכות שאינו אלא חול המועד, מכל מקום הושענא רבה נחשב כעין יום טוב ואינו כשאר ימי חול המועד, וכמו שכתב בשו"ע (או"ח תרסד, א): "ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב" (עיי"ש עוד במנהגי הושענא רבה).
^ 2.ויקרא כג, לו.
^ 3. אם מקדשים על פי הראייה, ייתכן באופן עקרוני שיהיו תשרי וחשוון חסרים, ואז ההפרש יהיה שישים יום.
^ 4. נראה בפשטות שט"ו באב עומד כנגד ט"ו בשבט, וצריך לומר שט"ו באב אינו מושפע מהתוספת של ספירת העומר, אלא זמנו קבוע באמצע החודש החמישי של אותה מחצית שנה.
אלא שלפי חשבון זה לפורים אין מקבילה, שהרי ספירת העומר נוספה בין פסח לשבועות, ואם כן המועד שהיה צריך להיות בי"ד באלול נדחה ב-42 יום, ושוב אין מקום בשנה לחוגגו. אך נראה שיש מקבילה גם לפורים, והיא יוצאת בימים של ספירת העומר (שנוספו במקום הימים של סוף השנה), ויש לחשב זאת כך: בין היום האחרון של חנוכה לבין פורים מבדילים 70-71 יום, (כשכסלו מלא חנוכה מסתיים בב' בטבת ואז יש 28 ימים מטבת, וכשכסלו חסר חנוכה מסתיים בג', ויש מטבת 27 יום, ואליהם יש להוסיף 30 משבט ו13 ימים מאדר); וכאמור מט' באב (שהוא כנגד חנוכה) ועד סוף אלול, יש רק 49 יום. ולכן ייתכן שיש לחשב מט' באב 70-71 יום לאחור , וכך על כל פנים נשמר ההפרש שבין חנוכה לפורים, וזה יוצא בתוך ספירת העומר. ואמנם אם מחשבים לאחור 70 יום מט' באב (8 ימים מאב, 29 של תמוז, 30 של סיוון ועוד שלושה באייר), מגיעים לתאריך כ"ו באייר. כ"ו באייר הוא היום שבו התחילה מלחמת ששת הימים, הוא גם מציין את נפילת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ונקרא "יום השחרור וההצלה".
^ 5. דרשות סי' כ"ח. הפנה אותי למקור זה הרב משה חביב שליט"א.
^ 6.שם.
^ 7. וכעין זה בדרשות הר"ן באורך, שאף שאינו באמת ראש החודשים, מכל מקום לכם הוא נחשב ראש חודשים, שבו יצאתם ממצרים ונהייתם לעם.
^ 8. וכן כ"ו באייר, שהוא כנגד פורים כפי שהבאנו בהערה 4, הרי בו התחילה מלחמת ששת הימים, שהיא ישועה לישראל.
^ 9. אפשר שדבר זה מתבטא בדברי בית שמאי, שביום הראשון מדליק שמונה נרות ומשם פוחת והולך כנגד פרי החג, שכידוע הם כנגד האומות.
^ 10.יערות דבש דרוש ג.
^ 11. בית המקדש מבטא יותר מכול את היות ישראל דבוקים בא-ל אחד ורחוקים מע"ז, וזה משפיע אף על הגויים כשהם נפגשים בכך, וכמו שכתב רש"י בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, יט) על הפסוק "עמים הר יקראו", שעל ידי פרקמטיא של זבולון תגרי עכו"ם באים אל ארצו, ואומרים: "הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה", והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד, והם אומרים: אין לך אומה כשרה כזו, ומתגיירים שם, שנאמר: שם יזבחו זבחי צדק.
^ 12. לפי הרמב"ם נצרות היא עבודה זרה, והרב זצ"ל האריך להתייחס למגרעותיה של המינות, וכן דת האסלאם, אף שלפי הרמב"ם אינה עבודה זרה, מכל מקום היא דת שקר וכפירה בתורה. ומלבד זאת, הלא רואים אנו יום יום הצרות שמעוללים לנו המוסלמים בשם דת שקרם.
^ 13. כתב הרמב"ם בסוף פרק יא מהלכות מלכים, על "אותו האיש" שאף שהוא גרם רעות גדולות, לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ד', מכל מקום "מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ומחשבותינו מחשבותיו, וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ד' ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחד, כיצד, כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים: דברים נסתרות יש בם ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח (-אותו האיש ימ"ש) וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".
בסגנון דומה כתב הכוזרי במאמר רביעי סי' כג: "האומות האלה הן רק הכנה והקדמה למשיח המיוחל שהוא הפרי, כולם יהפכו פרי כאשר יכירו בו, והעץ יעשה אחד, אז יוקירו השורש שהיו מבזין אותו".
^ 14. לשון מהר"ץ חיות בהקדמה לשו"ת שלו, שזו דעת "שרי התורה האלו (הרמב"ם והכוזרי) לפי דבריהם לעיל".
^ 15. אתר ישיבת הר ברכה.
^ 16.בהקדמתו לשו"ת.
^ 17. וכמו שכתב הרמב"ם בסוף פרק י"א מהלכות מלכים.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il