בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • הדרך להנהגה
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • יב - הנהגה
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה
אין די בהנחת כיפה על ראש המדינה
"ככל הגוים אשר סביבותי", זה הביטוי המציין את הבשלות להנהגה מלוכנית בישראל.
בניגוד למקובל בתודעה ההמונית, אין כאן כל שלילה בדרישה שההנהגה תדמה למקובל בתרבות הפוליטית של אומות העולם. אדרבה, מבאר הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו לתורה ("העמק דבר", דברים יז, יד) שעל-מנת לקבוע מהו המשטר הראוי למדינה במצב נתון, אין להסתמך על הידיעה ההלכתית לבדה, שיש מצוות עשה להעמיד מלך, כי אם גם לבחון את מצב התרבות הפוליטית בעולם באותו זמן:
"יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך היא ספינה בלא קברניט. ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצות עשה, שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה. משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצות עשה לסנהדרין למנות מלך".


אחד הלקחים העולים מדברי הנצי"ב, הוא שהנהגת המדינה דורשת מעורבות במדעי המדינה. אי-אפשר לנהל מדינה רק מתוך ההכשרה של בית המדרש הפנימי, המספק את צורכי הרוחניות והמוסר של היחיד ושל הקהילה. צריך להיות מצוי במהלכי המחשבה המדינית של התרבות הכללית, בפילוסופיית המשטר המדיני, הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית, על-מנת שלא לשגות באשליות אוטופיות בדבר "המדינה האידיאלית על-פי תורה". המדינה הינה תמיד מחוברת אל הריאליה, גם כאשר התוכן האידיאי המדריך אותה הוא נשגב, כפי שהיא המדינה שלנו (אורות עמ' קס, ז).

ביטוי מובהק לסכנה שיש בהפקדת הגורל הלאומי בידי אנשי קודש בלתי מלומדים בהוויות המדע המדיני והחולין, יש בממלכת החשמונאים. הדור הראשון, שהיו כולם צדיקים ונלחמו בחירוף נפש נגד ההתייוונות, הקימו מדינה שהפכה למתייוונת, שראשיה מסואבים בכל נוראות ההנהגה ההלניסטית. הסיבה לכך איננה היעדר מסירות נפש לעניינים שבקדושה, כי אם האשליה שעל-ידי העמדת כוהני ה' בראש המדינה תיפתרנה כל הבעיות. אך האמת היא שהמדינה הממשית באותם הימים היתה זו היוונית, ומאחר שלא הגו הכוהנים משנה מדינית הכוללת את כל דרישות החיים, וסברו שדי בהנחת כיפה על ראש המדינה, נכשלו. לעומתם, מלכות בית דוד מפנימה גם יסוד שמקורו באומות העולם, "אתי מרות המואביה", והיא מבחינה זו "ככל הגויים". מובן מאליו שהמלכות הישראלית כוללת הקרנה רוחנית שהיא גם למעלה ממלכות האומות, "שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל" (רמב"ם חגיגה פ"ג ה"ו). אלא שקשה למלא את שתי הפונקציות כבר בראשית יסוד המלכות, ולכן נחלקה הפעולה המשיחית לשני שלבים: משיחיות בן יוסף ומשיחיות בן דוד. עניין זה הוסבר היטב במשנתו של הרב יהודה אשכנזי זצ"ל בספרו שראה אור לאחרונה, "מספד למשיח?" (הוצאת ספריית חוה).

מנהיג עם בשורה לאנושות
לקח נוסף מדברי הנצי"ב, מהכיוון ההפוך, עולה בעקבות שאלה המתבקשת מאוד למקרא דבריו. כיצד ייתכן שמצווה כל כך קרדינלית כהעמדת המלך תהיה תלויה במצב העניינים אצל אומות העולם? אמנם מצאנו מצוות רבות שתלויות בתנאים חיצוניים על-מנת שיחול החיוב לקיימן, אך לא מצאנו היתלות מהותית בגויים כי אם במצווה זו. כאן אנו נוגעים בשאלה יסודית. עצם זה שהתורה דרשה הקמתה של מדינה, ישות מדינית, "ואעשך לגוי גדול", מורה על כך שלא די בהקמת ישות דתית לשם תיקון העולם. קהל היעד של הדת הוא חיי הפרט הפנימיים. אבל המנוף העיקרי המניע את גלגלי החיים הוא הפוליטיקה. משום כך יש לפעול במסגרת ישות פוליטית, העשויה לשנות את הלכי החיים של האנושות כולה: "לגוי גדול... ונברכו בך כל משפחות האדמה". יוצא שהקמת המשטר המדיני בישראל מכוון להשפיע השפעה אוניברסלית. ברור הדבר שאי-אפשר להשפיע בלי להימצא במידת מה במדרגתו של המושפע. משום כך קבעה התורה את החובה להתאים את המשטר לתרבות הפוליטית של הזמן, כך שייווצר צינור השפעה על אומות העולם.

כל זה מחייב את המנהיג הפוליטי להיות חדור בהכרה שהוא מייצג אתוס ייחודי, בעל מסר אוניברסלי, המקדש שם שמים לעיני אפסי ארץ. עליו לדאוג לא רק לתקינות ענייני המדינה פנימה, אלא גם לדאוג לכך שהמשטר יוכל להוות דגם לחיקוי, או על כל פנים להשראה, בעבור כל העולם. מובן שאם המנהיג אינו חש שהוא נושא בקרבו בשורה בעבור האנושות, ובייחוד אם הוא משועבד מבחינה תרבותית לסולם הערכים של אומה אחרת, אין הוא יכול לתפקד. כך מבאר הרב קוק זצ"ל (אדר היקר עמ' קלז) את כישלונו של אחאב במלחמה כאשר ריחם על בן הדד, כנובע מכך שלא הרגיש אחאב שיש לו זכות מוסרית להכניע את אויבו עד כלה, משום שאין הוא נושא בשורה מיוחדת המעלה אותו מעליו.

המלך קורא כל ימי חייו בתורה, ואסור ליבטל ממנה יותר מכל אדם בישראל (עי' אבן האזל הל' מלכים). אך אינו קורא בה כדרך שכל יהודי קורא בספר התורה הפרטי שלו, אלא קורא שם את ההנחיה למדיניותו העולה מתוך פשוטו של מקרא, ולא מתוך מדרשו. אופייני לכך הוא האופן שבו קרא אמציה מלך יהודה את הכתוב בדברים כד, טז בתור הנחיה למדיניותו, כעדות הכתוב בדברי הימים ב (כה, ד), שלא כדרשת חז"ל בסנהדרין, הלומדת מן הכתוב את פסול הקרובים בעדות.

סמכויותיו של המנהיג נרחבות ביותר, שכן הוא שואב את כוחו מכך שהוא האצלה של העם הריבוני, המעניק לו את הזכות לייצג אותו. הלא גם ריבונותו של העם נרחבת מאוד, עד כדי הזכות ליטול נפשו של יחיד אם טובת הכלל דורשת זאת (רמב"ן סוף ויקרא), ומשום כך גם סמכות השלטון נרחבת מאוד. אך דווקא עובדה זו גם מגבילה את כוחו, בכך שאין הוא יכול לעמוד בניגוד לרצון הציבור המפורש, וכביטויו המפורסם של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: "הממשלה בשביל העם, ולא העם בשביל הממשלה".

אין המנהיג פטור מביקורת. "מלכי בית דוד דנין, ודנין אותן". אמנם במצב של חולשה מוסרית של השלטון קבעו רבותינו לגבי מלכים שאינם במדרגה של בית דוד שהמלך אינו עומד למשפט: "מלך לא דן ולא דנין אותו". אך ייתכן לתקן את החסרון הזה על-ידי העמדת שיטת משטר דמוקרטית. ידועה המחלוקת בין התנאים, ואחר כך בין הראשונים, אם ישנה עדיפות למשטר מלוכני (כדעת הרמב"ם), או למשטר דמוקרטי (רס"ג ור"י אברבנאל). ראוי לציין בהקשר שלנו את אחד מטיעוניו של רבנו יצחק אברבנאל לטובת הדמוקרטיה: "בהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים... ובהיות הנהגותיהם זמניות והם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מועטים, יהיה מורא בשר ודם עליהם". על רקע זה, יש לראות בחיוב את הדרישה הגוברת בימים אלה בציבור לחקור את מנהיגיו, גם כאשר אין הוא יודע להסביר לעצמו את פשרו המוסרי האמיתי של דרישתו זו.

מצאנו בספר שמואל שני מלכים שכשלו, שאול ודוד. שאול נפסל מהמלוכה משום שחטאו היה ביטוי לחולשה מדינית, מה שאין כן מעידתו של דוד במעשה בת-שבע, שנגע לפרטיותו, שעם כל מה שדרשה תיקון, לא פגעה ביכולת עמידתו נגד אויבי ישראל. הרב יהודה אשכנזי היה מבטא זאת במשפט קצר: "מה שאני מבקש מראש ממשלה איננו להיות רב, כי אם להיות ראש ממשלה".

כל אלה אינם אלא מעט מן המעט ממה שיש להתבונן בעניינים אלו. תן לחכם ויחכם עוד.

_______________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il