בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וארא
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
מנהיגים שיודעים לאחד את עם ישראל בענווה, ומנהיגות המאפשרת מגוון דעות וכן חילוקי דעות (רמז לכך יח"ד: ראשי תיבות 'יש חילוקי דעות'), הם לצערנו "מוצר נדיר". האחדות מושגת מתוך מתן כבוד הדדי לריבוי הדעות וההשקפות. הכבוד ההדדי הוא תוצאה ישירה של ענווה, הדורשת הצטמצמות של כל אחד, כדי לאפשר מקום גם לשני. כך נדבקים בשכינה, בקודשא בריך הוא ובדרכיו, 'הכל יכול וכוללם יחד'.
יעקב אבינו, שהשתוקק כל ימיו לראות את משפחתו המאוחדת, השאיר צוואה - ברכות לצאצאיו, שם הוא קבע חד משמעית כי ה"נזר" יהיה מונח על ראשו של יוסף, אבל גם ליהודה יש זכות להיות שותף. כך יושג איחוד בין בניה של רחל לבניה של לאה. עדיפותו של יוסף הייתה מעוגנת במציאות, שהרי הוא המשנה לפרעה שאיש איננו יכול להרים את ידו או את רגלו בלי רשותו. זכות קדימה זו, מקבלת ביטוי גם במעמדו המיוחד של בנה הבכור של שפחת רחל – דן, שבהווא אמינא של יעקב, משיח הוא צאצא שלו - שמשון. כך מבואר במדרש: "וכן אמר יעקב שהמשיח יצא מדן שנאמר דן ידין עמו כאחד, זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד" (בראשית רבתי עמוד 244, עיינו גם ברש"י בראשית מט, טז).
אם כך, נחזור לשאלה שהעלנו בדברינו לפרשת שמות תשפ"ה, איך משתלבת העברת ההנהגה למשה רבנו בהתחלת ספר שמות, עם דברי יעקב אבינו?
כתשובה ראשונה ענינו כי שבט אפרים, בכורו של יוסף, נכשל בניסיון המנהיגותי המרכזי, כשניסה להוציא את עם בני ישראל ממצרים לפני הזמן, ושילם על כך מחיר כבד.
נפנה עתה לכיוון אחר, שיתאחד בהמשך עם הכללים שקבע יעקב אבינו. כדי להוציא את העם ממצרים ולקבל את התורה, היה צורך במנהיג מאוד מיוחד בעל שתי תכונות: הראשונה, הוא חייב לרכוש סממני הנהגה, שניתן לזכות בהם רק במחיר גדילה כנסיך בארמון המלך (גם אפרים ענה לדרישה זו). השנייה, עליו להיות משכמו ומעלה, גבוה מכל העם באופן משמעותי, כדי שאף אחד בהמשך הדרך, לא יוכל לחלוק עליו בבחינת "משה אמת ותורתו אמת - לא תהיה מוחלפת לעד".
כך, באופן חד פעמי, נבחר משה רבנו, שאיננו צאצא של יוסף וגם לא של יהודה.
ברור כי מי שלא היו מרוצים מנתינת ההנהגה למשה רבנו, היו בני שבט אפרים, שתמיד הקפידו בנושא (עיינו כדוגמא שופטים ח, א-ג וכן שם יב, א-ו). משה רבנו התמודד עם האתגר בדרך מעניינת, ומינה כסגנו את יהושע בן נון, וכך הכריז: 'אינני מתיימר לתפוס את ההנהגה, באופן קבוע'. ההנהגה נותרת בידי שבט אפרים לשעה ולדורות. לכן, כבר במלחמה כנגד עמלק, יהושע הוא המנהיג-השותף "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, ט). כך מדגיש גם רש"י במקום: "בְּחַר לָנוּ - לי ולך, השווהו לו". גדולתו של משה רבנו, הענק שבענקים גם בענוותנותו, מתגלה במלא עוצמתה. הנכונות לחלוק הנהגה למען האחדות, היא המפתח לניצחון על עמלק והיא התנאי להצלחה מול כל האתגרים.
כאן המקום לשאול: אבל מה עם יהודה? והתשובה ברורה: גם ליהושע בן נון יש שותף-חבר: כלב בן יפונה. על הפסוק: "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה" (דבהי"א ב, יח) דורשת הגמרא במסכת סוטה "כָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוליד את עזובה אשה ... - בן חצרון? בן יפונה הוא! בן שפנה מעצת מרגלים" (דף יא ע"ב).
חז"ל מזהים את כלב בן יפונה - שותפו של יהושע, עם כלב בן חצרון, בנו של פרץ - בכורו של יהודה מתמר, אבי השושלת המלכותית.
כך, תחת הנהגתו של משה רבנו, מתאחד עם ישראל. לצד משה, המנהיג העניו מוצבים יהושע בן נון משבט אפרים בן יוסף בנה של רחל, וגם כלב בן יפונה בן חצרון - בן פרץ משבט יהודה, המייצג את לאה.
גם כאן, ולאורך ההיסטוריה, נדרשת ענווה להשגת אחדות.

נתפלל לרפואה שלמה והחלמה מהירה וטובה לפצועים היקרים ובתוכם איתמר חיים בן ציפורה, נחמה למשפחות הנופלים המזהירות בגבורתן ובגבורתם של בניהם ובנותיהן, חזרה מהירה וטובה לבתיהם של כל החטופים והעקורים.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il