- הלכה מחשבה ומוסר
- צדקה והלואה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה ז"ל
הצדקה - מעודדת את הבטלנות?
מדינת ישראל שרויה במשבר כלכלי עמוק. על סדר היום הציבורי עולות סוגיות חברתיות כלכליות, מטה לחמם של משפחות רבות נשבר, הנתונים הרשמיים של המוסדות הרשמיים מדאיגים את כל הגורמים הממשלתיים ומצביעים בצורה ברורה על עליה חדה ומתמדת בעוני. הנושא קיבל חשיבות עליונה וזכה לעלות על סדר יומה של התקשורת בעקבות מקרי רצח והתאבדות על בסיס כלכלי. אנשים שעול החובות הקשה מנשוא הכביד עליהם העדיפו להשאיר לנושים מכתב התאבדות והשאירו את משפחתם וידידיהם ללא אב ורע.
מהי חובתה של החברה כלפי העניים?
במקורות שלפניכם הבאנו מספר התייחסויות הלכתיות בהקשר למצוות הצדקה.
הכוונה ללימוד המקורות.
1. בתורה נצטווינו לעזור למיעוטי יכולת ולתת להם את הצרכים הכלכליים לקיום חייהם. מצווה זו היא החשובה ביותר ממערכת מצוות עשה כפי שכותב הרמב"ם במקור מספר 1.
2. עד היכן מצוות הצדקה? – עיינו במקור מספר 2.
3. לאור דברים אלו אנו תמהים - האומנם? העני ישב בטל בביתו בחוסר מעש, אל לו לדאוג לפרנסתו, וכל אשר נדרש לו לקיומו יקבל מן הצדקה?
יתרה מזאת, הצדקה עשויה לעודד את הבטלנות וחוסר העשייה. אם העני היה יודע שגורלו נתון אך ורק בידיו, היה מתאמץ עמל ויגע לפרנסת אנשי ביתו ולא היה נתמך מעזרת הציבור. אדם שנותן צדקה עשוי להרגיש בשעה שהוא נותן מממונו לפרנסת העניים שזהו מעשה בלתי מוסרי, ושעצלן, בטלן וחסר מעש גוזל את כספו שלא בצדק. העני לא עמל ויגע בעמל כפיו להרוויח את כספו.
האם התורה מעודדת בטלנות וחוסר יצירה?
חלילה, אחד הערכים החשובים של היהדות הוא העבודה ועמל הכפיים. לכן, גזל היא אחת העברות החמורות שבתורה.
מתוך עיון במקורות נקבל תמונה שונה לחלוטין. העני שנצרך לצדקה אינו טפיל ומוצץ את דם העשירים, אלא אדם שנקלע לחוסר ולמצוקה כלכלית. נכון שחובתם של בעלי האמצעים היא לספק את צרכיהם של העניים, אבל מצד שני חובתם של העניים היא להתאמץ להסתדר לבד ולא להזדקק לבריות כלל. מתוך נדיבות מרבית של העשירים ואי רצון להזדקק לבריות של העניים תבוא השלמות של החברה כמובא במקור מספר 3.
4. יש גם לזכור שמעלתה של הצדקה אינה לתת מעות לעני אלא למצוא לו עבודה וכן אנו רואים במקור מספר 4.
5. הבעיה הכלכלית של העם אינה תלויה רק בתמיכות הממשלתיות שמועברות לנזקקים, אלא בעיקרה זוהי בעיה חברתית, ערכית. הנזקקים צריכים להתאמץ למצוא את מקור מחיתם בעמל כפיהם ועליהם לראות בתמיכה נתון של הכרח שאינו רצוי.
לסיכום: הצדקה אינה חובה רק של העשירים. ישנה גם חובה על העניים לא להזדקק לצדקה. מי שנוטל מן הצדקה ואינו מנסה למצוא מקור למחייתו, הצדקה תשחית את מידותיו ותגרום לו לבטלנות ולחוסר עשייה.
1. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה א'
2. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז' הלכה ג'
3. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח-יט'.
לכן
אבל מצד שני
4. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י
מהי חובתה של החברה כלפי העניים?
במקורות שלפניכם הבאנו מספר התייחסויות הלכתיות בהקשר למצוות הצדקה.
הכוונה ללימוד המקורות.
1. בתורה נצטווינו לעזור למיעוטי יכולת ולתת להם את הצרכים הכלכליים לקיום חייהם. מצווה זו היא החשובה ביותר ממערכת מצוות עשה כפי שכותב הרמב"ם במקור מספר 1.
2. עד היכן מצוות הצדקה? – עיינו במקור מספר 2.
3. לאור דברים אלו אנו תמהים - האומנם? העני ישב בטל בביתו בחוסר מעש, אל לו לדאוג לפרנסתו, וכל אשר נדרש לו לקיומו יקבל מן הצדקה?
יתרה מזאת, הצדקה עשויה לעודד את הבטלנות וחוסר העשייה. אם העני היה יודע שגורלו נתון אך ורק בידיו, היה מתאמץ עמל ויגע לפרנסת אנשי ביתו ולא היה נתמך מעזרת הציבור. אדם שנותן צדקה עשוי להרגיש בשעה שהוא נותן מממונו לפרנסת העניים שזהו מעשה בלתי מוסרי, ושעצלן, בטלן וחסר מעש גוזל את כספו שלא בצדק. העני לא עמל ויגע בעמל כפיו להרוויח את כספו.
האם התורה מעודדת בטלנות וחוסר יצירה?
חלילה, אחד הערכים החשובים של היהדות הוא העבודה ועמל הכפיים. לכן, גזל היא אחת העברות החמורות שבתורה.
מתוך עיון במקורות נקבל תמונה שונה לחלוטין. העני שנצרך לצדקה אינו טפיל ומוצץ את דם העשירים, אלא אדם שנקלע לחוסר ולמצוקה כלכלית. נכון שחובתם של בעלי האמצעים היא לספק את צרכיהם של העניים, אבל מצד שני חובתם של העניים היא להתאמץ להסתדר לבד ולא להזדקק לבריות כלל. מתוך נדיבות מרבית של העשירים ואי רצון להזדקק לבריות של העניים תבוא השלמות של החברה כמובא במקור מספר 3.
4. יש גם לזכור שמעלתה של הצדקה אינה לתת מעות לעני אלא למצוא לו עבודה וכן אנו רואים במקור מספר 4.
5. הבעיה הכלכלית של העם אינה תלויה רק בתמיכות הממשלתיות שמועברות לנזקקים, אלא בעיקרה זוהי בעיה חברתית, ערכית. הנזקקים צריכים להתאמץ למצוא את מקור מחיתם בעמל כפיהם ועליהם לראות בתמיכה נתון של הכרח שאינו רצוי.
לסיכום: הצדקה אינה חובה רק של העשירים. ישנה גם חובה על העניים לא להזדקק לצדקה. מי שנוטל מן הצדקה ואינו מנסה למצוא מקור למחייתו, הצדקה תשחית את מידותיו ותגרום לו לבטלנות ולחוסר עשייה.
1. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י' הלכה א'
חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
2. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז' הלכה ג'
לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, אם אין לו כסות מכסים אותו, אם אין לו כלי בית קונין לו, אם אין לו אשה משיאין אותו, ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש, אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו, ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו. 1
3. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח-יט'.
לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים, גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.
לכן
כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, והרי הוא בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם,
אבל מצד שני
וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל כגון זקן או חולה או בעל יסורין ומגיס דעתו ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא חטאות ואשמות,
וכל מי שצריך ליטול וציער ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה'.
וכל מי שצריך ליטול וציער ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה'.
4. רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י
מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
^ 1 יש להדגיש ששיטת הרמב"ם היא הקיצונית ביותר אבל פוסקים רבים חולקים על קביעתו לספק לעני כפי מחסורו.
מצוות הלוואה חלק ב'
הרב אליעזר מלמד | י"ד טבת תשס"ח

"לא תהיה לו כנושה"
הרב שמואל הולשטיין | יז אדר א תשס"ח

ריבית בתשלומים
הרב ניר אביב | תמוז תשע"א

הפרשת מעשר כספים
הרב הראשי דוד לאו | אדר תשע"ד

הרב צביקה בן דרור

גידול כלבים ונזקיהם
תורה בכותרות
ט"ו תמוז, התשס"ד

הצדקה - מעודדת את הבטלנות?
י"ד טבת תשס"ד

מי צריך לעשות תשובה
תורה בכותרות
תשרי, התשס"ה
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה ללמוד גמרא?
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
דיני פלסטר בשבת
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח

תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
כל אשר דיבר ה' נעשה
ליקוטי מוהר"ן תורה קצ
הרב יהודה מלמד | י"ב סיון תשפ"ג
מפגש שאול ושמואל
שמואל א' פרק ט יד-יז
הרב שמעון קליין | י"א סיון תשפ"ג
