ענג שבת לפרשות יתרו-משפטים | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
ענג שבת

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
יתרו

11 דק' קריאה

ב ס"ד,
ערב שבת קודש
פרשת יתרו - משפטים
עלון מס' 9 (שנה שלושים ותשע) (1376)
ט"ז בשבט ה'תשפ"ה (14.02.2025)
מועדי השבת יתרו

ענג שבת (281)

רבנים שונים

317 - עונג שבת פרשת בא-בשלח

318 - ענג שבת לפרשות יתרו-משפטים

319 - עונג שבת פרשת תרומה-תצוה-פורים

טען עוד

ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.49– 18.03
ת"א 17.04 – 18.05
חיפה 16.54 – 18.03
ב"ש 17.05 – 18.06
אילת 16.58 – 18.04
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת יתרו – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.52 – 4.46
זמן הנחת תפילין 5.34 – 5.27
הנץ החמה (מישור) 6.24 – 6.17
הנץ החמה (הנראה) 6.29 – 6.23
ס"ז ק"ש מג"א 8.23 – 8.20
ס"ז ק"ש הגר"א 9.07 – 9.04
חצות היום 11.55 – 11.54
מנחה גדולה 12.25 – 12.25
שקיעת החמה 17.27 – 17.32
צאת הכוכבים ב' 18.17 – 18.22
דף יומי: סנהדרין ס - סו

מועדי השבת משפטים
ער"ש מוצ"ש
י-ם 16.55– 18.09
ת"א 17.10 – 18.10
חיפה 17.00 – 18.09
ב"ש 17.13 – 18.11
אילת 17.06 – 18.09
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת משפטים – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.45 – 4.39
זמן הנחת תפילין 5.26 – 5.20
הנץ החמה (מישור) 6.16 – 6.10
הנץ החמה (הנראה) 6.22 – 6.15
ס"ז ק"ש מג"א 8.20 – 8.16
ס"ז ק"ש הגר"א 9.04 – 9.00
חצות היום 11.54 – 11.53
מנחה גדולה 12.25 – 12.24
שקיעת החמה 17.33 – 17.37
צאת הכוכבים ב' 18.23 – 18.27
דף יומי: סנהדרין סז - עג

לעילוי נשמת אליעזר בן חנה וחיים דורף ז"ל, יהי זכרו ברוך!

הכל בזכות "וו" אחת.
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ידועים דברי רש"י על הפסוק הפותח את פרשת משפטים:
"ו אלה המשפטים - כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש ".
לדברים האלה של רשי יש מספר משמעויות:
הראשונה היא הלכתית. הדינים על פיהם אנחנו צריכים לפסוק בשאלות משפטיות ובשאלות ממוניות צריכים להיות על פי דין תורה. כמה הצטער הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זכר צדיק לברכה, סבו של נשיא המדינה דהיום, על כך שעם הקמת המדינה לא קיבלה עליה המדינה את חוקי התורה ואת דיני השולחן ערוך כבסיס למשפט המדינה. כאב גדול כאב, הוא ואחרים, על כך שהמשפט העברי הפך להיות כמעט אות מתה בספר החוקים העברי. לדבריו לא רק כאב וצער יש פה אלא אף חילול השם שאנו נקראים לתקנו באמצעות פנייה לבתי דין לדיני ממונות הפוסקים על פי תורה.
הנקודה השניה עמד עליה בעיקר הרב קוק ואמר שבניגוד לדתות אחרות, תורתנו הקדושה לא עוסקת רק במזבח, כלומר רק בקרבה אל השם, רק בתחושות קודש אלא "סומכת את הסנהדרין אצל המזבח", כלומר מורידה את כל האידיאלים הגדולים, את כל החזון הגדול של מעמד הר סיני, של קולות וברקים על ההר, מורידה את זה אל החיים היומיומיים, אל שאלות של בן אדם לחברו, אל דיני שומרים ואל דיני נזיקין. ללמדנו שהתורה ניתנה משמיים אך ניתנה לבני אדם על הארץ ובאמצעות משפטי התורה אנו מקדשים את חיי היום יום.
וכך כותב הרב קוק בספרו אורות "המינות (הנצרות) הפקירה את המשפט. תקעה את עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו". ובהמשך מוסיף הרב קוק "עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם אשר יגלה על ידי משיח אלוקי יעקב והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים".
הנקודה השלישית מבארת יותר בעומק מה ההבדל בין מגמת משפטי התורה לבין חוקי העמים שגם הם משתדלים לייצר מערכת משפט. ועל זה כותב הרב קוק בספרו ערפילי תואר שהבדל יש במגמת המשפט.
המשפט האזרחי והפלילי עניינו לייצר סדר ומשמעת כדי לאפשר חיים תקינים בבחינת "אלמלא מוראה של מלכות איש את ראהו חיים בלעו".
הסדר עניינו למנוע מריבות, למנוע שחיתות, לייצר הוגנות בסיסית המאפשרת לחיות זה לצד זה.
אולם התורה לא מסתפקת ברמה בסיסית זו אלא דורשת באמצעות מערכת המשפט והחוקים של התורה כיצד לממש את צלם אלוקים שבאדם. כיצד לכבוש את היצרים המשחיתים את הודו של האדם ולהפוך אותו לאדם עליון . וכך כותב אחד מנאמני רוחו של הרב קוק הרב זלמן פינס: "הצדק המשפטי עיקר עניינו להגן על זולתי מפני, מפני מעשיי, לא כן הצדק המוסרי, (של התורה) סוף מגמתו הוא האני שלי לעשות אותי לאדם עליון".
חז"ל כינו את סדר נזיקין במשנה בשם "ישועות". הרב קוק ראה בביטוי זה משמעות גדולה לכך שעיסוק בדיני ממונות על פי תורה יביא את הגאולה ואת הישועה וכך הוא כותב בספרו אורות התשובה בפרק יג: "חיבה חמימה מאוד יש לעיון ולשינון של עמקי ההלכות שבין אדם לחברו והמקצוע היותר גדול שבתורה שהוא דיני ממונות הולך ומתרחב, וכיוון שהצורה הרוחנית של הצדק האלוקי מתגלמת בחיי מעשה הרי היא מופיעה מוסיפה עוז... ".
אתגר גדול יש לתופסי התורה ולקהילות שמכוונות את דרכן על פי תורה, לנהל את כל ענייני הממונות שבתוכן על פי אורה של תורה ומתוך כך נזכה כולנו בעזרת השם לישועה גדולה ולאור גדול מאת מלך אוהב צדקה ומשפט. הרב אלישע פיקסלר, רב שדמות מחולה

העלון מוקדש לזכר ולע"נ בעלי, אבינו וסבינו יעקב יוסף שמעון בן אליהו חיים כהן ז"ל, נפטר ב-י"ח בשבט תש"ע. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ יצחק שלמה בן גרשון הלוי לדרהנדלר ז"ל, נפטר ב-י"ח בשבט תשס"ח. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ מרת נעמי מר ז"ל, נפטרה ב-י"ט בשבט תש"נ. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ ישראלה (אלה) בת גרשון הוטרר ז"ל, נפטרה ב-כ' בשבט תשע"ב. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ יהודה בן אלתר יצחק לקס ז"ל, נפטר ב-כ"ז בשבט תשפ"ד. יהי זכרו ברוך!

דיני השבוע ומנהגיו

שבת פרשת יתרו
ההפטרה: "בשנת מות המלך עזיהו" (ישעיהו ו, א). הספרדים מסימים בפסוק יג: "זרע קדש מצבתה". האשכנזים קוראים גם את פרק ז עד פסוק ו: "ה' צבאות תעשה זאת".
עמידה ב"עשרת הדברות"
כתב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קמו סעיף ד), ש"אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה", והרמ"א כתב שם ש"יש מחמירין ועומדין", ובמשנה ברורה (שם ס"ק יט) הביא פוסקים שהכריעו כדעת השולחן ערוך, שאין חובה לעמוד בשעת קריאת התורה, אך כמובן יש בזה משום הידור. מקובל בציבור לעמוד בקריאות מסוימות - מאחר שאין להבחן בין קריאה לקריאה, כאילו קריאה שעומדים בה יש בה חשיבות יתירה, והרי אין מקום להעדיף חלק מסוים בתורה על פני שאר דברי התורה. מוטב לעמוד לפחות בכל העליה, שבה הפסוקים שנוהגים לעמוד בהם. לגבי "עשרת הדברות" בפרשת יתרו – יש לעמוד מתחילת הקריאה לשישי ועד שביעי.

שבת פרשת משפטים
ההפטרה: "הדבר אשר היה אל ירמיהו" (ירמיהו לד, ח).
מברכים החודש: אדר
המולד: ליל שישי, שעה 7, ו-2 דקות.
ראש חודש אדר ביום השישי וביום שבת קודש, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
אין אומרים אב הרחמים. אין מזכירים נשמות (משנה ברורה רפד, יז).
במנחה: אומרים "צדקתך".

ברכת החודש – אין אומרים "ולמחרתו"
מן התורה אין ראש חודש אלא יום אחד בלבד – הראשון לחודש החדש. 2 ימי ראש חודש, יום השני עיקר ויום הראשון אינו בא אלא מן הספק, שהיה בזמנו, כשחיכו לעדי החודש. משום כך נמנה יום ראשון של ראש חודש עם החודש שעבר (ל' בחודש שעבר), ומהיום השני מתחילים למנות את החודש שנכנס. לכן, אין להוסיף את המילה "ולמחרתו" בברכת החודש.
ראה: כצאן יוסף, ספר מנהגים. מופיע גם בסידור ווילנא. גם בלוח "דבר בעתו", שער זמנים בעתם. ראה גם בלוח לארץ ישראל של טוקצינסקי.

יום חמישי כ"ט בשבט, ערב ראש חודש אומרים במנחה יום כיפור קטן ואין אומרים תחנון. (משנה ברורה תיז, ד).
יום כיפור קטן - תקנת הר"מ קורדבירו מהטעם שבר"ח מתכפרים עוונות החודש, וזהו שנאמר: "זמן כפרה לכל תולדותם", לכן, המבקש בערב ראש חודש, יהיה לו ראש החודש לכפרה שלמה.
בערבית: יעלה ויבוא

יום שישי ושבת קודש ראש חודש
יום שישי בשחרית: חצי הלל, קדיש שלם. שיר של יום. ברכי נפשי. קריאה בתורה. למוסף חולצים התפילין (שולחן ערוך תכג, ד. משנה ברורה כה, נט).
מנהגי ראש חודש מתבטאים בעיקר בשינויים בתפילה: בתפילת עמידה ובברכת המזון מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא, ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים הלל, ברכי נפשי וקריאה בתורה. אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף. אין אומרים תחנון. בקהילות הספרדים יש האומרים את "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של ראש חודש. התימנים נוהגים להוסיף לפני כן את הפיוט "שער הרחמים".

השוכח יעלה ויבוא בתפילת ערבית , אם נזכר לפני שחתם" "ה', המחזיר שכינתו לציון" – חוזר ל"יעלה ויבוא". אם אמר כבר שם ה' – אינו חוזר. זה הכלל בערבית השוכח לומר יעלה ויבוא – אינו חוזר, מפני שאין מקדשים את החודש בלילה (שולחן ערוך ורמ"א תכב, א ומשנה ברורה ב, ג).
השוכח יעלה ויבוא בשחרית: או בתפילת מנחה , אם עדיין לא הזכיר את שם ה' בברכת 'המחזיר שכינתו לציון', חוזר ואומר 'יעלה ויבוא'. אם הזכיר שם ה', מסיים 'למדני חוקיך', וחוזר ואומר 'יעלה ויבוא'... 'ותחזינה'... (משנה ברורה תכב, ה, וביאור הלכה קיד). הנזכר אחרי שהתחיל 'מודים', כל עוד לא סיים תפילתו חוזר ל'רצה' ואומר 'יעלה ויבוא' וממשיך כסדר התפילה עד גמירא. נזכר אחרי הפסוק 'יהיו לרצון' (השני - לפני 'עושה שלום'), חוזר לתחילת שמונה-עשרה. ואינו צריך לחזור "ה' שפתי תפתח". (שולחן ערוך תכב, א ומשנה ברורה. שערי תשובה שם, ד וכף החיים טו).
וכן כששכח בראש חודש שחל ביום שישי בתפילת מנחה ולא אמר 'יעלה ויבוא', מתפלל תפילת העמידה של ערבית של שבת ('אתה קידשת') וכאמור. שכח בשחרית בראש חודש שחל בשבת ולא אמר 'יעלה ויבוא', מתפלל של מנחה ('אתה אחד') פעמיים ואומר בשתיהן 'יעלה ויבוא'. שכח במנחה בשבת ראש חודש ולא אמר 'יעלה ויבוא', מתפלל במוצאי שבת פעמיים של חול, וכאמור.
שליח ציבור ששכח לומר בתפילת לחש 'יעלה ויבוא', כל עוד לא סיים חזרת הש"ץ דינו כדין היחיד ששכח וחוזר כאמור לעיל. אך אם סיים תפילת הלחש – יכול לכוון לצאת ידי השלמה בחזרת הש"ץ (ולא צריך לחזור על תפילת לחש), אם בחזרת הש"ץ שכח ינהג כתפילת לחש, אבל אם נזכר לאחר סיום החזרה – מפני טורח הציבור שוב אינו חוזר מראש התפילה (שולחן ערוך קכו, ג ומשנה ברורה תכב, א), אלא סומך על תפילת מוסף שעתיד להתפלל.

הפסק בהלל
אסור להפסיק בדיבור בכל ההלל – אפילו לא בין הפרקים (שולחן ערוך תכב, ב). לענות אמן ובודאי אמן יהא שמיה רבא – מותר.

המאחר לבית הכנסת בהלל
המאחר לבית הכנסת והציבור עומדים בהלל, יאמר אותו תחילה ואח"כ יתפלל (משנה ברורה תכב, טז). כל זה בתנאי שאמר קודם ברכות התורה, ובתנאי שנותר זמן לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. העומד בפסוקי דזמרה והגיעו ציבור להלל – יפסיק, ויאמר עם הציבור, אבל בלא ברכה (שם במשנה ברורה). המאחר ואמר הלל עם הציבור, ואחר כך נזדמן לו מנין שבו התפלל, רשאי לומר שוב הלל בלא ברכה.

למוסף – חולצים התפילין (שולחן ערוך תכג, ד. משנה ברורה כה, נט), אבל יעשו זאת לאחר אמירת הקדיש שליח ציבור לפני מוסף (כדעת האר"י, כדי להשלים 4 קדישים בתפילין). במשנה ברורה תכג, י ושער ציון דוגל דוקא בכך שלא להפסיק בין קדיש לתפילה, והוא קובע: "ויש נוהגים לחלוץ הרצועות קודם יהי רצון שנשמור חוקיך..." ב"ובא לציון". בסידור בעל התניא הסביר את המשנה ברורה בכך שמי שנוהג לומר שיר של יום בשחרית וברכי נפשי עם קדיש משלים בכך כבר 4 קדישים עם תפילין.
שכח ולא הוריד התפילין והתחיל מוסף – לא יחלצן (משנה ברורה כה, סא)
ראוי, נאמר במשנה ברורה (סו, לה), שהש"ץ יסמן לקהל להתחיל בתפילת מוסף כולם יחד איתו.

יעלה ויבוא בברכת המזון
שכח לומר 'יעלה ויבוא' - אם עדיין לא אמר שם ה' בברכת בונה ירושלים, חוזר ל'יעלה ויבוא' ובנה ירושלים'; ואם כבר סיים את הברכה, אך לא פתח עדיין בברכה שלאחריה ב'ברוך', אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון'', וממשיך בברכה שלאחריה.

זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט

חימום עוגת סופלה בשבת
השאלה העומדת לפתחנו היא האם מותר לגרום לשינוי מצב צבירה בשבת ממוצק לנוזל וההפך. לדוגמא, בשר עם שומן קרוש שלאחר החימום יהפוך לנוזל, או חימום עוגת סופלה שהשוקולד שבתוכה יהפוך נוזלי. וכן הוצאת מים קפואים או גלידה מהמקפיא שיהפכו למים.
בגמרא כתוב שאסור לרסק שלג בשביל שיזובו מימיו אך מותר ליתן הקרח לתוך הכוס והוא יזוב מאליו (שבת נא,ב). נחלקו הראשונים מהי סיבת האיסור. לדעת רש"י סיבת האיסור היא "מוליד" ("דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה, שבורא המים האלו"). ספר התרומה לעומתו כתב שהטעם לאיסור ריסוק שלג הוא משום "נולד" (בדומה לביצה שנולדה בשבת האסורה במאכל). לדבריו, מסיבה זו צריכים להימנע מהנחת פשטידה עם שומן קרוש של בשר בסמוך לאש ("והני פשטיידא בימות החורף צריך לשמור ביום השבת שלא יתן סמוך לאש לחמם מפני כי השמנונית הנקרש עתה נמחה על ידו"). לעומתם, הרשב"א והרמב"ן כתבו שהסיבה לאיסור ריסוק שלג היא כי הדבר דומה למלאכת דש (איסור סחיטת פירות). הנפקא מינה ההלכתית בין שלוש הדעות היא, שלדעת הרשב"א מותר לרסק גם בידיים אם יש נוזל בכוס (כשם שמותר לרסק אוכל לתוך אוכל). לרש"י רק עשייה אקטיבית בידיים כמו ריסוק, אסורה משום "מוליד" אך הנחה לצד מקור חום שתגרום להפשרה מותרת וכך פסק השלחן ערוך (" והוא נימוח מאליו ואינו חושש; וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו, מותרים") (שכ:יט). לבעל התרומה כל שינוי במצב צבירה אסור בשבת כי הנוזל נחשב לדבר חדש שנולד בשבת. וכך פסק הרמ"א ("ויש מחמירין ונהגו להחמיר , מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה")
לפיכך יוצא שבמקרים הבאים, כגון חימום בשר עם ציר או שומן קרוש שיהפוך נוזלי, או להוציא מים או גלידה מהמקפיא שיהפכו למים, וכן חימום עוגת סופלה שהשוקולד שבה יימס, בני ספרד הנוהגים כשלחן ערוך מקילים ובני אשכנז הנוהגים כרמ"א מחמירים. אלא שמצאנו שגם לבני אשכנז יש כמה סניפים להקל.
ראשית, המשנ"ב כתב החמירו כשיש "הרבה שומן על הפשטיד"א שכשיהיה נימוח יהיה זב לחוץ ויהיה מינכר" (ס"ק ק"ה), ולכן דווקא בשר שומני רב שנקרש, כמו אסאדו וכדומה, יש להחמיר אך בשר עם מעט שומן ניתן להקל. כמו כן, כתב הרמ"א ש"במקום צורך" ניתן להקל. עוד כתב המשנה ברורה להקל אם מניחים את התבשיל לפני שהפלטה נדלקת ("קודם שהוסק התנור מותר להניח הפשטיד"א" (סקק"ו)). הגרש"ז אויערבך חידש שבעל התרומה החמיר רק בשומן שאין דרך לאכלו אלא לאחר שנימוח, ולכן הוא נחשב ל"נולד", אך דבר שנאכל גם כשהוא קרוש כמו ציר של גפילטע פיש או כמו עוגת סופלה, לא נאסר (שש"כ פ"א הע' קכג). הרב ווזנר בשבט הלוי נשאל האם מותר להוציא דברים קפואים כמו מים או גלידה שיהפכו נוזליים והתיר זאת כי לדבריו ספר התרומה החמיר רק בחימום כנגד המדורה אך לא במקרה שנפשר ונעשה נוזל מאליו (שבט הלוי חלק ז סימן מ).

לסיכום נחלקו הפוסקים האם מותר להפוך מאכל יבש לנוזלי. בני ספרד מחמירים רק בפעולה אקטיבית של ריסוק דבר קפוא בידיים. בני אשכנז נהגו להחמיר. אך גם לשיטתם יש להקל במקרים הבאים: כשיש מיעוט ציר או שומן קרוש, במקום צורך גדול, אם מניחים לפני שהפלטה נדלקת, מאכל שנאכל גם קרוש וגם נוזלי, בהוצאת מאכלים קפואים מהמקפיא ללא הנחה ליד מקור חום.

הנהגה לדורות / עו"ד דוד שפירא / מחבר הספר תורת המשא ומתן
תפקיד הכהן: בין הנהגה דתית לאזרחית
לאחר הדיון במינוי שופטים ומלך, התורה מתייחסת לתפקיד הכהן. בניגוד לשופט ולמלך, שתפקידיהם וסמכויותיהם מפורטים בהרחבה בחומש דברים, פרשת שופטים מתמקדת דווקא בתנאי המחיה של הכהנים: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כׇּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי י״י וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן." פער זה בין היעדר פירוט סמכויות לבין העיסוק המפורט בתנאי המחיה מעורר שאלות על מהות תפקיד הכהן במערכת השלטונית.
מוסד הכהונה קדום למתן תורה. המקרא מזכיר דמויות כמו מלכי צדק שהיה "כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן," יתרו שהיה "כהן מדין," וחותנו של יוסף שהיה "פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן." רש"י מבחין בין שני סוגי כהונה: "כל לשון כהן, לשון משרת לאלהות הוא, חוץ מאותן שהן לשון גדולה." הבחנה זו מרמזת על הקשר המורכב בין סמכות דתית לסמכות אזרחית בתפקיד הכהן.
נקודת מפנה משמעותית בהתפתחות תפקיד הכהן מתרחשת לאחר מות נדב ואביהו. עד לאירוע זה, תיאור תפקיד הכהנים מתמקד בעיקר בענייני המשכן. אולם מיד לאחר מותם, הקב"ה פונה לאהרן ומרחיב את סמכויותיו: "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הַחֻקִּים." הנצי"ב רואה בפסוקים אלו הענקת סמכות מהפכנית - הכוח לפרש את התורה ולפתח את התורה שבעל פה. לדבריו, מינוי זה נועד גם לנחם את אהרן על אובדן בניו, שכן העיסוק בתורה "גורם שמחת הנפש המשכחת כל צער ויגון."
המקרא מזכיר את הכהנים ותפקידיהם מעל 300 פעמים, במגוון רחב של תחומים. מעבר לתפקידיהם הדתיים המובהקים כמו עבודת הקורבנות, טהרת המצורע והבאת העומר, הכהנים ממלאים תפקידים משפטיים ומנהליים מגוונים. הם חברים בבית הדין הגדול, אחראים על ערי מקלט, מפקחים על הליך הסוטה ומשתתפים בטקס עגלה ערופה. ברמה הלאומית, הם משתמשים באורים ותומים, משתתפים בספירת העם, בחלוקת שלל מלחמה ובהנחלת הארץ. באופן משמעותי במיוחד, הם אחראים על שמירת ספר התורה של המלך.
ריבוי התפקידים מעלה שאלה מהותית: האם המשטר המקורי שנועד לעם ישראל היה אמור להיות משטר כהני? הפסוק "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט:ו), שנאמר ערב מתן תורה, עשוי לרמוז על כך. מעורבות הכהנים בבית הדין הגדול, תפקידם בשמירת ספר התורה של המלך, והיותם אחראים על "הוראת החוקים," מצביעים על תפקיד מרכזי במערכת השלטונית.
מיקום פרשת הכהנים בספר דברים, לאחר פרשות השופט והמלך, מרמז על תפקיד הכהונה במערכת האיזונים והבלמים. בעוד השופט אחראי על משפט צדק והמלך על הנהגה מדינית, הכהן מופקד על שמירת התורה ופרשנותה. איסור הנחלה לכהנים והתלות במתנות העם מבטיחים שהם לא יצברו כוח כלכלי-פוליטי מופרז, בדומה למגבלות על המלך.
המודל המקראי של הכהונה מציע תובנות חשובות לדיון העכשווי על מבנה השלטון בישראל. חשיבות ההפרדה בין סמכות דתית לכלכלית, תפקידם של מומחים בפרשנות החוק ובשמירתו, והצורך באיזון בין סמכויות שונות במערכת השלטונית - כל אלה רלוונטיים לדיונים העכשוויים על מבנה השלטון בישראל. הדיון בתפקיד הכהן משלים את התמונה המורכבת של מערכת השלטון המקראית, המשלבת בין רשויות שונות תוך יצירת מערכת של איזונים ובלמים. במיוחד מעניין לראות כיצד התורה יוצרת מערכת שבה כל רשות מרסנת את האחרת: הכהנים שומרים על ספר התורה של המלך ומשתתפים בבית הדין הגדול, השופטים מפקחים על יישום החוק על ידי כל הרשויות כולל הכהנים, והמלך מספק את המסגרת המדינית שבתוכה פועלות כל הרשויות. מודל זה של איזונים הדדיים עשוי לתרום לדיון העכשווי על היחסים הראויים בין הרשויות במדינת ישראל המודרנית.

יתרו

ענג שבת