עונג שבת פרשת תרומה-תצוה-פורים | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
ענג שבת

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
תרומה

14 דק' קריאה

ב ס"ד,
ערב שבת קודש
פרשת תרומה – תצוה - פורים
עלון מס' 10 (שנה שלושים ותשע) (1377)
ל' בשבט ה'תשפ"ה (28.02.2025)
מועדי השבת תרומה

ענג שבת (281)

רבנים שונים

319 - ענג שבת לפרשות יתרו-משפטים

320 - עונג שבת פרשת תרומה-תצוה-פורים

טען עוד

ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.01– 18.14
ת"א 17.15 – 18.15
חיפה 17.06 – 18.14
ב"ש 17.18 – 18.16
אילת 17.11 – 18.14
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת תרומה – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.38 – 4.31
זמן הנחת תפילין 5.19 – 5.11
הנץ החמה (מישור) 6.09 – 6.01
הנץ החמה (הנראה) 6.14 – 6.06
ס"ז ק"ש מג"א 8.15 – 8.11
ס"ז ק"ש הגר"א 8.59 – 8.55
חצות היום 11.53 – 11.52
מנחה גדולה 12.24 – 12.22
שקיעת החמה 17.38 – 17.43
צאת הכוכבים ב' 18.28 – 18.33
דף יומי: סנהדרין עד - פ

מועדי השבת תצוה
ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.06– 18.19
ת"א 17.21 – 18.21
חיפה 17.12 – 18.20
ב"ש 17.24 – 18.21
אילת 17.17 – 18.19
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת תצוה – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.30 – 4.22
זמן הנחת תפילין 5.10 – 5.03
הנץ החמה (מישור) 6.00 – 5.53
הנץ החמה (הנראה) 6.05 – 5.57
ס"ז ק"ש מג"א 8.10 – 8.06
ס"ז ק"ש הגר"א 8.54 – 8.50
חצות היום 11.52 – 11.50
מנחה גדולה 12.22 – 12.20
שקיעת החמה 17.43 – 17.48
צאת הכוכבים ב' 18.33 – 18.38
דף יומי: סנהדרין פא - פז

מחלוקת בין אחים
בשעה שמרדכי תובע ודורש את התערבותה של אסתר לבטל את גזרותיו של המן, פוקדת אסתר את מרדכי: " לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי". דבריה של אסתר הן תשובה לאמירתו של המן הרשע: " וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים...". המן ניצל את חולשת העם, בהיותו מפוזר ומפורד ומבחינתו זה היה הרגע הכי מכונן לפגוע בעם ישראל. אסתר הבינה שהצלחתה תלויה בהתכנסותם של כל היהודים. לפני קום המדינה נרצח ד"ר חיים ארלוזורוב זה היה ארוע שהסעיר את היישוב היהודי. באותה תקופה החריפה המחלוקת בין תנועת העבודה לתנועה הלאומית הרוויזיוניסטית וכמעט שהגיעו לכדי מלחמת אחים. הרב קוק זצ"ל כאב את כאב הפירוד של העם באותה תקופה ולפני פורים נשא דרשה והתמקד בדבריו של המן:
"אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע באומרו 'ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד' אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד? 'עם אחד' מצד אחד, 'ומפורד' מצד שני? אל תתמה על החפץ. ישנם פלאים בעולם. והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהוייתו גם כן את הפלא ההוא, ובמהותו העצמי הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד ... הננו קרובים להכיר כי ישנה תרופה גם למחלת הפיזור והפירוד שלנו. וסוף כל סוף עם אחד אנחנו ועם אחד נהיה, ועוד הפעם יקום ישראל, באמרתו הנצחית של " לך כנוס את כל היהודים ... המחלות הנפשיות ותוצאותיהן הגופניות, אינן מקננות אלא בצד הזיבורית של האדם, הצד הפומבי והמפורסם שלו. אבל הצד הגנוז שלו, הצד הבלתי ידוע שלו, הוא תמיד מלא אומץ, מלא חיים וכח. ומאוצר בריאותו הגנוזה יש סיפוק (=אפשרות) להשפיע על הצד הידוע והפומבי שלו, המטעה אותו לחשוב על עצמו שהוא חולה ורצוץ, בשעה שבאמת הוא בעל נפש אמיצה בריאה ומלאה חיים ועוז" ...
לדעת הרב קוק דבריו של המן נכונים. אנו עם אחד למרות שאנחנו חלוקים עד כדי פירוד וקיטוב. זה נס ופלא בקיומו הנצחי של העם. הרב משווה את מצבו של העם היהודי למחלה. הצד החיצוני נראה רע אבל בפנים גנוז כח נפשי אדיר שיכול להתמודד עם המחלה. הגוף יתרפא באמצעות נפש אמיצה וכבירה. המן הראה לאחשוורוש את הצדדים החיצוניים של האומה, שאנחנו מפוזרים ומפורדים. אסתר שלפה את תרופת הפלא והכריזה על כינוס כל היהודים. משמעות הכינוס מוסברת על ידי שפת אמת וזו לשונו:
"... וכשיש אחדות בישראל אינו יכול אותו הרשע לשלוט בנו רק כשחסר האחדות. ולכן אמר שהם מפוזר ומפורד ויוכל לשלוט בהם. ואסתר אמרה לך כנוס . וכן נתקיים הכינוס כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. ובכח הכינוס והקהילה נעשה הישועה"
רק אחדות יכולה להגן על עם ישראל מפני אויביו, ולכן בפורים אנו מרבים במשלוח מנות ובמתנות לאביונים שכן דרך נתינה ואהבה נוכל להגיע לאחדות. דבריו של הרב קוק זצ"ל כאילו נכתבו בימינו. הרגשת הפירוד והקיטוב ניכרת מאד בשנתיים האחרונות. שונאי ישראל מביטים בנו ומבינים שזה הזמן לתקוף ולפגוע. כדי שנוכל להמשיך ולחלוק אחד על השני דרושה תשתית של "כנוס את כל היהודים" שמשמעותה, ההבנה שאנחנו עם אחד. כמו משפחה , אנחנו אחים. רק ההכרה בכך, יכולה להכיל את המחלוקות שבתוכנו. בתוך משפחה ניתן להתווכח, ויותר מכך רק בתוך משפחה ניתן להגיע לפשרות והבנות. המשימה שמוטלת עלינו בימים אלו להדגיש את היותנו אחים בתוך משפחה אחת גדולה. להדגיש את המשותף לנו, זו משימה ארוכת טווח אבל היא תנאי הכרחי לדיאלוג ושיח כן ואמיתי.
הרב מאיר נהוראי, רב המושב משואות יצחק יו"ר רבני ורבניות בית הלל

העלון מוקדש לזכר ולע"נ אליעזר בן חנה וחיים דורף ז"ל, נפטר ב-ל' בשבט תשפ"ד. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' אברהם משה בן יחיאל מיכל פרצ'יק ז"ל, נלב"ע ב-י"א באדר תשס"ט. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ רחל גרינברג בת ר' ישראל דוד ז"ל, נפטרה ב-ב' באדר א' תשע"ד. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ אטל פולק שני בת הרץ נפתלי הרץ ז"ל, נפטרה ב-ט' באדר תשע"ח, יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ מרת רחל כץ בת ר' יצחק ז"ל, נפטרה ב-י' באדר ב' תשל"ו. יהי זכרה ברוך!

דיני השבוע ומנהגיו
שבת ראש חודש פרשת תרומה, שקלים
מוציאים 3 ספרי תורה. בספר הראשון 6 קרואים בפרשת תרומה. מניחים ספר שני על הבימה, אין אומרים חצי קדיש, מגביהין הספר הראשון, ובספר השני קוראים לשביעי בפרשת פנחס "וביום השבת... ובראשי חדשיכם" (במדבר כח, ט-טו). מניחים ספר תורה שלישי אצל השני, אומרים חצי קדיש, ומגביהין הספר השני. בספר השלישי קוראים למפטיר בפרשת כי תשא מתחילתה עד לכפר על נפשותיכם. מגביהין ספר התורה השלישי, וקוראים ההפטרה.

ההפטרה: "בן שבע שנים יהואש" (מלכים ב' יב, א).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.

שבת ראש חודש
בתפילה שחרית אומרים יעלה ויבוא. אחר התפילה חצי הלל. בשיר של יום מוסיפין "ברכי נפשי". במוסף אומרים אתה יצרת במקום תכנת שבת (שולחן ערוך תכה, א).
מתפללים מוסף של שבת ושל ראש חודש, 'אתה יצרת' (במקום 'תיכנת שבת'). טעה ואמר 'תיכנת שבת' במקום 'אתה יצרת' – אם נזכר לפני שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, חוזר ל'אתה יצרת'; ואם נזכר לאחר שכבר הזכיר את שם ה', מסיים 'למדני חוקיך' ('ברוך אתה ה' למדני חוקיך') וחוזר ל'אתה יצרת'; ואם נזכר אחרי שהתחיל 'רצה' – כשיגיע ל'והשב את העבודה' מוסיף ואומר 'ונעשה לפניך חובותינו בקרבן מוסף יום ראש החודש הזה' וממשיך בברכת 'רצה' על הסדר; ואם נזכר אחרי חתימת הברכה 'המחזיר שכינתו לציון' לפני שפתח ב'מודים', אומר כנ"ל 'ונעשה לפניך חובותינו בקרבן מוסף יום ראש חודש הזה' וממשיך 'מודים' וכו'; ואם כבר התחיל 'מודים', כל עוד לא סיים תפילתו חוזר ל'אתה יצרת' ומתפלל על הסדר; ואם כבר סיים תפילתו, אפילו לא עקר רגליו אלא כבר אמר 'יהיו לרצון... צורי וגואלי' שלפני 'עושה שלום במרומיו' – חוזר ומתפלל תפילת מוסף של שבת וראש חודש (כך פסק הגרש"ז אויערבאך זצ"ל).
אמר 'אתה יצרת' אך טעה בחתימת הברכה ואמר 'מקדש השבת' בלבד (או שאמר 'רצה נא במנוחתנו קדשנו במצוותיך' וכו'), יצא ידי חובתו.

במנחה אין אומרים 'צדקתך'.

זמן קידוש לבנה: מליל שלישי ד' באדר ועד ליל שישי י"ד בחודש.
כשמברך הברכה אינו פונה אל הלבנה, אלא פניו לכיוון שמתפללים ונותן עיניו בה ומברך, וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח), כי יסתכל בה רק פעם אחת ואח"כ אסור להסתכל בלבנה.

יום חמישי, ז' באדר, יום הסתלקות משה רבינו הוא יום 'חברא קדישא'– תענית צדיקים. סדר תפילה מיוחד עם סליחות וקריאה בתורה בשחרית ובמנחה. יום זה מוקדש לתפילה על הקברים, לבקשת מחילה מן המתים שמא לא נהגו עם מי מהם כראוי לו לפי כבודו.

שבת זכור פרשת תצוה
הספרדים נוהגים לקרוא את פיוטו של רבי יהודה הלוי "מי כמוך" לפני הוצאת ספר תורה.
מוציאים 2 ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת השבוע. מניחים ספר תורה שני על הבימה ואומרים חצי קדיש. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת כי תצא (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק" - חיוב מהתורה. הקורא יכוון להוציא ידי חובה והשומעים יכוונו לצאת.
יש מאחרונים סוברים שגם נשים חייבות לשמוע קריאה זו. קטן לא עולה למפטיר.
מותר לטלטל ספר תורה בשביל חולה או אסיר שישמע קריאת זכור. אנוס שלא שמע קריאת זכור יכוון בקריאה בפורים לצאת ידי חובת מצוה זו.
ההפטרה: הספרדים: "ויאמר שמואל אל שאול" (שמואל א' טו, א). האשכנזים מתחילים מפסוק ב': "כה אמר ה' צבאות".
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה אומרים "צדקתך".

יום חמישי י"ג באדר: תענית אסתר.
מועדים: הצום מתחיל בעלות השחר. י-ם: 4:39, ת"א: 4:42, חיפה: 4:41, ב"ש: 4:42, אילת: 4:41.
סיום הצום: צאת הכוכבים (א): י-ם: 18:09, ת"א: 18:07, חיפה: 18:08, ב"ש: 18:09, אילת: 18:06.

שחרית: סליחות, "עננו", קריאת התורה – "ויחל". האשכנזים מפטירים במנחה 'דרשו ה' בהמצאו' (ישעיהו נה, ו). מי שלא השלים הצום אומר 'עננו' אבל במקום 'ביום צום תעניתנו' אומר: 'ביום צום התענית'.
אומרים אבינו מלכנו ותחנון גם במנחה.
זכר למחצית השקל

בזמן שבית המקדש היה קיים, בחודש אדר כל זכר מישראל חייב היה להביא את שקלו להקרבת קרבנות הציבור. אף בזמן הזה נוהגים לעשות זכר למצות מחצית השקל. המנהג לתת אחר מנחה ועד לפני קריאת המגילה.
הנתינה כזכר למחצית השקל היא במטבע היוצא במדינה הנושא את השם 'חצי' (למשל: חצי שקל, חצי לירה, חצי דולר). למעשה נוהגים לתת שלשה חצאי מטבע, משום שבפרשת מחצית השקל (שמות ל, יג-טו) נאמרה שלש פעמים המלה 'תרומה' או 'מחצית'. לפיכך נותנים דווקא במטבעות שנקראים חצי (ודאי לא בשטרות נייר). יש המקפידים לתת שלשה חצאי מטבעות העשויים ממתכת של כסף, דוגמת מחצית השקל של תורה, שהיה של כסף. נהוג כי בבתי הכנסת יהיו שלשה מטבעות של כסף הנושאים את השם 'חצי'. (שו"ע או"ח תרצד, א באור הלכה). בכף החיים (שם אות כ) מובא המנהג לחשב לפי שווי חצי שקל כסף אמיתי.
מדובר בין 7 ל-8 גרם כסף.
בעדות המזרח יש שנהגו לתת שווי משקלו של מטבע מחצית השקל של תורה, שהוא קרוב ל-10 גרם כסף. נחלקו בחובת מחצית השקל אם היא מגיל עשרים או מגיל שלש-עשרה, וכיוצא בזה לגבי נתינה לזכר למחצית השקל. אך נהגו לתת גם בעבור קטנים ונשים, המנהג הרווח לתת כנגד כולם, אפילו כנגד עובר במעי אמו. ומי שנתנו בעבורו פעם אחת, אין פוסקים לתת בעבורו עד שיגדל ויתן בעצמו.
זהירות רבה יש לנהוג בנתינה - כי היא רק "זכר למחצית השקל". אין לומר כי היא ל"מחצית השקל", שכן המקדיש לבית המקדש בזמן הזה הקדשו הקדש והוא אסור בהנאה אפילו לצרכי מצוה וצדקה.
מחיר מחצית השקל – כאמור מדובר על 7 עד 8 גרם כסף. המידות בכסף הן לפי אונקיה. האונקיה שווה 31.1 גרם. ויש אומרים לתת שווי מחצית השקל, 9 גרם כסף והוא כ-30 ₪ (כה"ח).
מצוות מחצית השקל בתורה נועדה להדגיש את האחדות והערבות ההדדית של עם ישראל. כל יהודי היה נותן תרומה של מחצית השקל, והסכום הזה היה מיועד למימון העבודות בבית המקדש. הכספים נאספו לקופה אחת, ששימשה למימון הקרבנות השוטפים, כמו קרבנות התמיד, ומימון הוצאות אחרות של המקדש. המצווה מתוארת בספר שמות, בפרשת כי תשא, שם מצווה ה’ על משה לקחת "כופר נפש" מכל בני ישראל. רק גברים מגיל מעשרים שנה חייבים (רמ"א בשם ברטנורא). אמנם לדעת הרמב"ם ותוס' יו"ט- מי"ג שנים. מעיקר הדין נשים וקטנים פטורים (מג"א). אך כתב בעל 'תורה תמימה', שכולם חייבים.
פורים משולש

קריאת מגילת אסתר בפרזין ובמוקפין ביום חמישי בערב וביום שישי בבקר.

בכל שנה בה חל ליל הסדר במוצאי שבת יהיה פורים משולש.
בירושלים, כבערים מוקפות חומה מימי יהושע, נחוג פורים ב-ט"ו באדר הוא שושן פורים של הפרזים. השנה שושן פורים חל בשבת, ובירושלים הוא משולש דהיינו נחוג שלשה ימים: א. בחמישי בערב ושישי קוראים המגילה עם ברכותיה ומצוות מתנות לאביונים. לא אומרים על הניסים ולא קוראים בתורה. ב. שבת: אומרים בירושלים על הניסים. מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא. בספר השני מפטיר בפרשת בשלח: "ויבוא עמלק". ההפטרה: כמו בפרשת זכור: "כה אמר ה' צבאות". ג. יום ראשון: משלוח מנות וסעודת פורים, ואין אומרים 'על הניסים'.
בזמננו, לפי הלוח העברי, פורים משולש יכול לחול רק בערים המוקפות חומה כמו ירושלים, החוגגים בט"ו באדר.
קודם מקרא מגילה מברך הקורא (צריך לעמוד) 3 ברכות: על מקרא מגילה, שעשה ניסים ושהחיינו. בעדות המזרח לא מברכים שהחיינו בקריאה בבקר. בברכת "שהחיינו" יש לכוון גם לסעודת פורים ולמשלוח מנות, ונותנים מתנות לאביונים - לפחות ל-2 אביונים.

חיוב קריאת המגילה (שולחן ערוך סימן תרפז, משנה ברורה)
"חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום... של לילה זמנה כל הלילה עד עלות השחר. של יום זמנה כל היום, מהנץ החמה עד שקיעת החמה". אנוס יכול להקדים ולקרותה משעלה עמוד השחר.
"מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצוות" (שם סעיף ב').
הכל חייבים בקריאת מגילה (שולחן ערוך סימן תרפט)
"אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו" (שם ב'). המשנה ברורה (שם ב, ד): "יצא ידי חובתו – וצריך שיכוין הקורא להוציא והשומע לצאת כדין שאר מצות שאחד מוציא חבירו". (וכן בשולחן ערוך תרצ, יד). לכן, נהוג וראוי שהרב או בעל הקורא יפנה תשומת לב הקהל, לפני הקריאה שהקורא מתכוון להוציא ידי חובה ושהציבור יתכוון לצאת ידי חובת הקריאה של בעל הקורא. אין יוצאים ידי חובה מקריאת קטן.
גם נשים חייבות על אף שזו מצוה שהזמן גרמא, מכל מקום כיון שהנשים היו באותו הנס, שהיתה הגזירה להרוג גם את הנשים, לכן הן חייבות. מחנכים את הקטנים והקטנות שהגיעו לגיל חינוך, לשמוע קריאת מגילה. (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפט).
אשה הקוראת לעצמה, וכן אם שומעות הנשים קריאה שלא בבית הכנסת, וקורא לפניהן מי שכבר שמע קריאת המגילה – תברך אחת הנשים את ברכת "לשמוע מקרא מגילה". נשים אינן מוציאות ידי חובה את האנשים. אבל אשה מוציאה ידי חובה את חברתה (משנה ברורה שם ב') שער הציון שם בסעיף טו מוסיף וסובר בשם התוספות שאין האשה מוציאה נשים רבות אלא רק את חברתה... (כף החיים, שם יט).

דיני קריאת המגילה (שולחן ערוך סימן תרצ)
צריך לקרוא במגילה ולא בעל פה, ובמגילה כשרה. קורא בין עומד בין יושב, אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחילה מפני כבוד הציבור. את הברכה יש לקרוא מעומד. אף השומעים את הברכות יעמדו (משנה ברורה שם). יש אומרים שהשומעים אינם צריכים לעמוד בשעת הברכה (כף החיים).
צריך לשמוע את כל הפסוקים, מתחילתה. אם השמיט מילה – דעת רוב הפוסקים שלא יצא ידי חובת קריאת המגילה. מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה, לא יקרא עם הש"ץ אלא שומע ושותק. יש לקרוא את המגילה לפי סדר הכתוב. השומע את המגילה בלשון שאינו מבין, יצא ידי חובה.
"אין לשוח בעוד שקורין אותה" (שולחן ערוך תרצב, ב) המשנה ברורה (שם) מוסיף: "אין לשוח... היינו בין השומע ובין הקורא אסור להם לשוח לכתחילה ואפילו בדברי תורה. ולענין דיעבד יש חילוק דהשומע אם שח בעת הקריאה לא יצא אפילו אם חיסר לשמוע תיבה אחת דהא לא שמעה כולה, אבל הקורא יצא.
אם שח בין הברכה לתחילת הקריאה בין השומע ובין הקורא הפסיד הברכה. וכן בין הקריאה לסוף הברכה גם כן אסור להפסיק (שם תרצב, ב, ט).

תפילות בפורים (שולחן ערוך סימן תרצג)
הספרדים אומרים לפני תפילת ערבית 'למנצח על איילת השחר' (תהלים כב).
בתפילת העמידה מוסיפים 'על הניסים'. אחר שמונה עשרה קדיש 'תתקבל' והספרדים אומרים חצי קדיש. קוראים את המגילה. אחריהן אומרים האשכנזים 'אשר הניא','הרב את ריבנו' ו'שושנת יעקב' . והספרדים אומרים שלש פעמים: 'ארור המן, ברוך מרדכי... [גם האשכנזים צריכים לומר כן ב'שושנת יעקב']. אומרים'ויהי נעם... ואתה קדוש' . קדיש שלם. יש מהאשכנזים המדלגים על 'תתקבל' והספרדים אומרים עם 'תתקבל'.
בשחרית: אחרי חזרת הש"ץ חצי קדיש וקוראים בתורה ל-3 קרואים בפרשת בשלח: 'ויבוא עמלק'. הספרדים כופלים פעמיים על הפסוק האחרון, להשלים את הקריאה לעשרה פסוקים.
אחרי קריאת התורה – חצי קדיש. האשכנזים מחזירים את ספר התורה לארון הקודש, אין חולצים את התפילין וקוראים את המגילה עם תפילין. מברך תחילה שלש ברכות כמו בערב פורים, בברכת 'שהחיינו' מכוונים גם על משלוח מנות וסעודת פורים. המברך צריך לכוון להוציא ידי חובה את השומעים גם על זה. אחר שכורך את המגילה מברך הקורא 'הרב את ריבנו' ואומרים 'שושנת יעקב'. אומרים 'אשר הניא', ויש שאין אומרים בבקר 'אשר הניא' והאדר"ת העיר על כך שאין אומרים משום שאמרו פיוטים בתפילה. לכן, מי שאינם אומרים פיוטים יאמרו 'אשר הניא', 'אשרי' 'ובא לציון' וכו'.
הספרדים משאירים את ספר התורה על שולחן הקריאה. אומרים 'אשרי' 'ובא לציון' עד 'מעתה ועד עולם' וקוראים את המגילה, מברכים אחריה ואומרים 'ארור המן' וכו', 'ואתה קדוש', קדיש 'תתקבל' ומחזירים ספר התורה להיכל וכו'.
ברית מילה: אם יש ברית מילה נוהגים לעשות את הברית אחר קריאת המגילה.
מנחה: נוהגים להקדים מנחה לסעודת פורים (שולחן ערוך תרצה, א-ב ובמשנה ברורה)

אבל בתוך השבעה
השולחן ערוך פותח (תרצו, ד): "כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ובפורים". בהמשך הוא מסייג ומביא דעה הפוכה. וממשיך שם: מותר לילך לבית הכנסת לקריאת המגילה בערבית ובשחרית (לפי תוס' פק מועד קטן). כל זה כשאינו יכול לאסוף מנין בביתו – אם יכול עדיף לקרוא במנין במקום אבלו. וכאן מוסיף השולחן ערוך: "ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו (הרא"ש ומנהגים) וכן נוהגין ואפילו אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים, אבל דברים שבצנעה נוהג ואע"פ שאין נוהג אבילות בפורים עולה למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת וכן פסק הרב בעצמו בטור יורה דעה סימן תא". אם חל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה – לא יצא משם עד שיתפלל ערבית וישמע קריאת מגילה (תרצו, ה).

על הניסים
בתפילות העמידה, בברכת 'מודים' מוסיפים 'על הנסים'; וכן בברכת המזון אחרי 'נודה לך'.
ב"פרזים" אומרים על הניסים בי"ד אדר בלבד, וב"מוקפים" בט"ו בלבד. האומר בשניהם – אינו צריך לחזור. בעיירות המסופקות (אם מוקפות חומה מימי יהושע) כמו צפת, טבריה, עכו, חיפה, יפו, לוד, באר שבע, חברון, שכם – אומרים לכתחילה בשניהם (שולחן ערוך תרצג,ב ומשנה ברורה ד, ותרפד, יז. בפאת השולחן ג, טו ובעוד יוסף חי, תצוה, כתבו שיאמרו ביום ט"ו באלקי נצור ולא במודים).
שכח בתפילת העמידה ולא אמר 'על הנסים' - אם נזכר לפני שאמר את שם ה' בחתימת 'הטוב שמך ולך נאה להודות', חוזר ל'על הנסים' וממשיך 'ועל כולם'. נזכר לאחר שכבר ביטא את שם ה' בחתימת הברכה, אינו חוזר, אך אומר בסוף התפילה לפני 'יהיו לרצון': 'יהי רצון מלפניך שתעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר' וכו' ואומר 'יהיו לרצון' וכו'.
שכח בברכת המזון ולא אמר "על הניסים"- אם נזכר לפני שאמר את שם ה' בחתימת על הארץ ועל המזון, חוזר ל"על הניסים" וממשיך "ועל הכל". נזכר לאחר שכבר ביטא את שם ה' בחתימת הברכה, אינו חוזר, אך אומר לפני 'הרחמן הוא יזכנו': 'הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר' וכו' ואומר 'ועל הכל' וכו'. (שולחן ערוך ומשנה ברורה סי' תרפב)
בברכה מעין שלש (על המחיה / על הגפן) אין מזכירים 'על הניסים' כלל (שם).

מתנות לאביונים - מעות פורים לעניים (שולחן ערוך סימן תרצד)
חייב כל אדם, בין איש ובין אשה ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים (לכל עני מתנה אחת). יכול לתת כסף או מאכל. רשאי לתת את המתנות באופן שהאביון לא ידע ממי קיבל והנותן לא ידע למי נתן, כלומר מתן בסתר. הנתינה לגבאי צדקה, ולחלוקה לעניים בו ביום – ביום הפורים, ולא אחרי החג.
משלוח מנות יתן באופן שהמקבל ידע ממי קיבל, והנותן למי נתן. יש לתת מנות ממש – דברי מאכל ומשקה. . מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים, יתומים ואלמנות, ודומה לשכינה, שנאמר: 'להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים'.

סעודת פורים
מצוה להרבות בסעודת פורים, ובאכילת סעודה אחת יוצאים ידי חובה. חיוב הסעודה ביום דוקא. האוכל סעודת פורים בלילה – לא יצא ידי חובה. מכל מקום, גם בלילה צריך לשמוח. ראוי ללבוש בגדי שבת כבר בליל פורים, ויהיה שולחנו ערוך. (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצה).

נשים חייבות במקרא מגילה
"הכל חייבין במקרא מגילה, הכל כשרין לקרות את המגילה, לאיתויי מאי? לאיתויי נשים, וכדר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס" (ערכין ב, ב סיפא) הנס של ההצלה מגזירת "להשמיד להרוג ולאבד". הרשב"ם בפסחים (ק"ח, ב) הוסיף שעיקר הנס היה על ידן, כלומר ע"י אסתר. הדגש של הגמרא הוא מהמילה "הכל".
נשים מוציאות את הזכרים
הגמרא שם בערכין אומרת "לאיתויי נשים! שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא את הזכרים ידי חובתם! זהו דעת רש"י שם מאחר והן חייבות כגברים. הרמב"ם פסק כך, כדעת רש"י, להלכה. אומר הרמב"ם במשנה תורה: "הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכים את הקטנים לקרותה ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה" (הלכות מגילה פרק א הלכה א-ב).
אומנם התוספתא (מגילה ב, ז) סוברת: "נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן". ערוך השולחן (או"ח סי' תרפט, א) תיקן את גירסת התוספתא וכתב שלשון התוספתא צריכה להיות שנשים חייבות בשמיעתה, אבל אינן מוציאות הרבים מפני שאין זה כבוד הציבור.
המגיד משנה על הרמב"ם שם דוחה את דברי התוספתא וסובר שאין לקבלה כי זה נגד המשנה בערכין. השלטי גיבורים אומר שזהו גם דעת הרי"ף שנשים מוציאות את הרבים ידי חובת קריאת מגילה. זהו דעת השולחן ערוך (או"ח סי' תרפט, א) וגם ערוך השולחן, (או"ח, תרפט, ו).
התוספות בערכין (ג, א) "לאתויי נשים" מביאים את דעת בה"ג שאע"פ שנשים חייבות בקריאת מגילה אין אינן יכולות להוציא אנשים. וביאר הטורי אבן (מגילה ד) שחיוב האנשים בקריאת מגילה כיון שנאמר ברוח הקודש ולכן הוא כעין חיוב דאורייתא ואמנם נשים היו באותו נס אבל חיובן רק מדרבנן ומי שחייב רק מדרבנן אינו יכול להוציא חיוב דאורייתא.
בקריאת המגילה יש שתי מצוות: א. פרסום הנס. ב. זכירת מחיית עמלק. ואומר על כך ספר החינוך שנשים פטורות ממחיית העמלק וחיובן בקריאת המגילה רק משופ פרסום הנס, ולכן אינן יכולות להוציא האנשים שחיובם מחיית העמלק.
בכל מקרה, גם לדעת הבה"ג אישה מוציאה נשים ידי חובת שמיעה. הרא"ש מביא את דברי הבה"ג ואומר: "דלא תימא אף נשים אינן יוצאות אלא בקריאה חשובה של אנשים. קא משמע לן שהאישה מוציאה חבירתה" (מגילה פ"א, סי' ד). זוהי סברת השולחן ערוך בדעה השניה של "יש אומרים" (שם תרפט, ב).
נראה לקבל את דעת הגר"א והסברו: הסברא הראשונה בשולחן ערוך (שם) היא העיקר שנשים חייבות בקריאת המגילה ומוציאות את הגברים ידי חובתם "דההיא תוספתא לאו דסמכא היא דגמרא פליג על התוספתא (שם).

תרומה

ענג שבת