בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נח
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך "קומי אורי" גיליון 13

על מה המלחמה?

העימות עם אומות העולם בהסטוריה היהודית הוא ביטוי למאבק בין כוחות רוחניים שונים. הרב יצחק שילת סוקר את יחסי ישראל עם האומות דרך הפרשיה של יצירת העמים באנושות.

undefined

הרב יצחק שילת

כסלו תשס"ז
4 דק' קריאה
טומאה, קודש וחול
הולך ומתברר כי המלחמה הבאה המאיימת על העולם היא מלחמת דת. האיסלאם הלוחמני, בדמות אל-קאעידה ואיראן, מסמן כאויביו את ישראל ואת אמריקה, קרי: את היהודים ואת הנוצרים. בשורות הבאות ננסה לעקוב אחרי ההתמודדויות של עם ישראל עם אומות העולם לאור התורה.

התפלגות האנושות לעמים מתוארת בפרשת נח: "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם הוא אבי כנען. שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ" (בראשית ט). מיד בסמוך לזה מסופר המעשה בשכרותו של נח, ובתגובתם של בניו למצבו של אביהם:

"וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ. ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית, וערות אביהם לא ראו. וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ויאמר ברוך ה' א-להי שם ויהי כנען עבד למו. יפת א-להים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו".

הסיפור המכונן הזה מציג שלושה אבות-טיפוס של האנושות: חם אבי כנען, המתנהג בצורה נבזית (כאשר הנכד, כנען, הוא הגורם, כדברי חז"ל, וכמתבקש מלשון קללתו של נח); שם, אציל הרוח, היוזם את ההתנהגות הקדושתית ("ויקח שם"); ויפת, המצטרף אל שם. בהתאם לכך באה תגובתו-נבואתו של נח: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו"; "ברוך ה' א-להי שם... וישכון באהלי שם", ברכה, בשם הוויה, והשראת שכינה; ו"יפת א-להים ליפת", הרחבה, בשם א-להים, המסמל את כוחות הטבע. לשון אחרת: הטומאה, הקודש והחול. החול הוא לפי טבעו נייטרלי, הוא יכול להצטרף אל הקדושה, כהצטרפותו של יפת אל שם, והוא יכול גם לרדת ולהישפל אל הטומאה.

אחרי המעשה הזה מתארת התורה את היווצרות העמים: "אלה משפחות בני נח לתולדותם בגוייהם, ומאלה נפרדו הגויים בארץ אחר המבול". מבני בניו של שם היה עבר, שממנו מגיעה השלשלת בסוף הפרשה אל אברהם העברי. מבני חם - מצרים וכנען, וכנען ילד את צידון ואת חת ואת היבוסי ואת האמורי וכו'. מבני יפת - גומר ומגוג ומדי ויון וכו'.

ההתמודדות הראשונה של עם ישראל היא עם בני חם: עם מצרים היתה מלחמה פסיבית, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ועם כנען - היושב ב"ארץ כנען" - מלחמה אקטיבית המוטלת על עם ישראל. בדרך, בצאתנו ממצרים קרה אותנו עמלק, שאליו נחזור בהמשך. ארץ כנען מקיאה את יושביה בגלל התועבות שהחל בהן כנען האב: "אל תיטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם, ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה ותקיא הארץ את יושביה" (ויקרא יח). עם ישראל נקרא להפוך את ארץ כנען לארצם של אברהם יצחק ויעקב, לארץ-ישראל.

מלחמת שבעת עממים היא מלחמה בעבודה זרה ובתרבותה: "כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם" (דברים יב). המלחמה הזאת הסתיימה בניצחון, מכיבוש הארץ בידי יהושע, ועד ל"ביטול יצרא דעבודה זרה" בראשית ימי בית שני (יומא סט עמוד ב).

היכן מסתתר עמלק?
בימי בית שני מתחילה ההתמודדות עם בני יפת. תרבות יוון, שהחלה בהישגים מדעיים, פילוסופיים ואסתטיים של חול, ב"יפת א-להים ליפת", לא השכילה להתחבר אל הקדושה, והיא הידרדרה ונפלה לזרועות הטומאה. אנטיוכוס אפיפנס ייצג את הקלוקל שבתרבות יוון: "וחושך - זו מלכות יוון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיה". גם התרבות המערבית של ימינו, שהיא במידה רבה המשכה של תרבות יוון, נוטה לסור מן המדע, הטכנולוגיה והקדמה החברתית, אל הירוד והקלוקל. המאבק בהתייוונות, כאז כן היום, הוא מאבק תרבותי המתנהל בתוך עם ישראל בין ממשיכי דרכם של החשמונאים לבין אלה הרוצים להיות ככל הגויים.

מה קרה עם בני שם? מאברהם אבינו יצאו יצחק וישמעאל. מיצחק יצאו יעקב ועשו. מיעקב יצא עם ישראל. ישמעאל ועשו הם הכי קרובים וגם הכי בעייתיים. קנאתם בנו ושנאתם אותנו היא ההרסנית ביותר. הנצרות והאיסלאם מיוחסות לאדום ולישמעאל. מצד אחד - קרובות אלינו. דתות מונותיאיסטיות. מפיצות בעולם הגויי את יסודות אמונת ישראל (ע' רמב"ם, הלכות מלכים פי"א, בדפוסים הלא-מצונזרים). מצד שני - הן השאור שבעיסה, מצירות לנו לאורך כל הדורות. "קליפת ישמעאל" נלחמת בנו ביתר שאת מאז חזרנו לארצנו במאה השנים האחרונות. "קליפת אדום", אחרי מסעי צלב ואינקוויזיציות ארוכי שנים, התמתנה מעט בדורות האחרונים.

אולם יש עוד גורם סמוי הפועל בעולם. מעשו אבי אדום יצא גם עמלק. עמלק - שורש הרשעה העולמית, יסוד הכפירה. "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, ולא ירא א-להים". לפיכך, "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". אין השם שלם ואין הכיסא שלם עד שימחה שמו של עמלק. על כן - "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" דווקא, ואז "והיתה לה' המלוכה", "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

היכן מסתתר עמלק? אין אנו יודעים. אולם, חז"ל מוסרים לנו, על-פי דברי הנביאים, כי המלחמה האחרונה תהיה "מלחמת גוג ומגוג" (ע' רמב"ם, הלכות מלכים פי"ב). מקור השם הזה ביחזקאל (לח-לט). גוג מתואר שם כנשיא ראש משך ותובל, היושב בארץ המגוג, מצפון לארץ ישראל. והנה בפרשת נח למדנו: "בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. ובני גומר אשכנז" וכו'. אם מלחמת גוג ומגוג אמורה לסיים את התהליך של מחיית עמלק, ואז יהיה השם שלם וכיסאו שלם, יוצא שעמלק חדר בין השאר לעמי אירופה. האם גרמניה הנאצית אינה מתקשרת אצלנו עם עמלק? במיוחד בזוכרנו את הגמרא במגילה (ו עמוד א): "ואמר ר' יצחק מאי דכתיב אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה, אמר יעקב לפני הקב"ה ריבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק, זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו". ובהגהות יעב"ץ שם: "כמדומה רוצה לומר גרמניא, היא אשכנז שלנו". ויש להוסיף שהשם 'גוג' מזכיר בצלילו את 'אגג' מלך עמלק. מאידך, אגג הקדום שלח יונקותיו לפרס, הלא היא איראן, וממנו המן בן המדתא האגגי.

כוחות הרשע העולמיים רוחשים בסתר. ככל שמתקרבת הגאולה הם מתפרצים ונושאים ראש. אולם כבר הבטיחה תורה: "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד" (במדבר כד). מלחמת הדתות, ועל גביה מלחמת הכפירה באמונה, מלחמת הרשע בצדק, תסתיים בניצחונם של ישראל. נצחון האמונה והצדק. "על הרי ישראל תיפול, אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך... וידעו הגויים כי אני ה' קדוש בישראל". חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו.

_________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il