- פרשת שבוע ותנ"ך
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
21
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ואם רואים משהו שלא מסתדר, אז תדע שלא הבנת אותו כמו שצריך. אין דבר כזה להאמין בדבר לא הגיוני, אמנם צריך לשמור על ענווה. מותר לומר שאינני מבין. דוגמאות אחדות למדנו בשיעור הקודם שעניינן ללמדנו כי אין דברי חכמים פירוש הפסוקים, אלא מטרתם העברת מסר.
הגמרא במסכת גיטין (ז.) מביא את המדרש הבא, "א"ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב קינה ודימונה ועדעדה א"ל מתוותא דארץ ישראל קחשיב א"ל אטו אנא לא ידענא דמתוותא דא"י קא חשיב אלא רב גביהא מארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין".
המסר נהדר, אין מקום לקנאה כלל. אמנם מה הקשר בין המסר לפסוק שמדבר בכלל על סדר הנחלות של ארץ ישראל?
שתי תשובות בעניין, הרמב"ם מסביר שפסוקים כאלו הם כעין מליצת השיר, כמו שהמשורר משתמש באמצעים מלאכותיים כדי ליצור רעיון. לדוגמה יגיד המשורר "השמים בוכים", כמובן שאינם בוכים אך ישנו כאן ביטוי היחס אל הגשם.
פשט ודרש – הרב משה גנץ (5)
הרב משה גנץ
1 - אין מקרא יוצא מידי פשוטו
2 - כמליצת השיר
3 - המדרש אינו פרוש הפסוק
טען עוד
אם כן בתוך כל הבריאה טמונים כבר כל מה שעתיד להתפתח ממנה, כך מברכים 'המוציא לחם מן הארץ'. הוא ברא את כל האמצעים עד שבסוף התהליך נוצר לחם, הכל מיוחס לריבונו של עולם.
באותו אופן מסביר הרב קוק על התורה, כאשר האדם קורא את התורה נדלקים אצלו דברים, לדוגמה התנא אצלנו שראה את המילה "קנאה ודימונה" ונדלק אצלו מתוך קריאת הפסוק רעיון זה. את הפשט מדבר הקב"ה אל כלל האומה, אך האדם עצמו גם כן שומע בתוך התורה את הקול הפנימי שלה.
הרמב"ם אומר שזהו משהו מלאכותי, מליצת השיר, כלומר אין זהו פירוש הפסוק האמתי אלא הלחמה כדי שהרעיון שעלה בראשי יכנס בצורה טובה יותר. הרב לוקח את זה צעד קדימה, האדם דלה מבאר התורה משהו שאינו כתוב בה אלא עלה אל ראשו מתוך קריאת הפסוק. לזה קורא הרב באור, לא פירוש הדבר אלא ביאור תוכנו הפנימי.
דרושים רבים הנם על דרך הביאור, אסוציאציה מספיקה בזה, אמנם צריך בזה זהירות רבה והרבה ענווה. רב'ס מלאים בדרך זו, מי שמכיר את תורת רבי נחמן פוגש את זה כל הזמן בפירושיו לפסוקים.
"וימת תרח בחרן" (בראשית יא, לב) כתוב בסוף פרשת נח ומיד לאחר מכן "לך לך", על כך אמרו חז"ל שאברהם קיבל את ההוראה לצאת בהיותו בן שבעים וחמש ויצא לדרך הרבה לפני מותו של תרח, אם כן מדוע נקדמה מיתתו להליכת אברהם. דרשו חז"ל שלא יאמרו כי אברהם לא כיבד את אביו.
הנה לפי האמת אברהם לא קיים כיבוד אב, כמובן בצדק, הוא ציית להוראה א-לוקית ללכת. אמנם אנשים לא יבינו כיצד אברהם אבינו לא כיבד את אביו ולכן הקדימה התורה את סיפור מיתת תרח. דבר זה הינו כי לא מעניין אותנו מה באמת היה קודם, אלא מה המסר שעלינו ללמוד מהם. וכך חז"ל לימדו אותנו את התורה.
נראה בדבר כמה דוגמאות.
בכל יום אנו אומרים את שירת הים ובה "תשלח חרונך יאכלמו כקש" (שמות טו, ז), למה נמשל החרון? לאש שאוכלת קש. על כן דרשו במדרש, שיש ג' כתובים, כעופרת כאבן וכקש ומכך למדו שהכעס על המצרים בתוך המים היו בו שלושה מדרגות.
ואמנם הפסוק מדבר על "יאכלמו כקש" כעס באש לא בתוך המים, אם כן מהי דרשת חז"ל? אלא שחז"ל רצו ללמד שיש מדרגות שונות ברשעים והקב"ה מקפיד על דיוק בעונש. זהו מסר חשוב מאוד. גם בין הרשעים יש דרגות- הצדק הא-לוקי מדויק.
חז"ל דורשים רחוק מאוד מן הפשט שמדבר על אש, אין לכך שום תירוץ מלבד ההבנה שחז"ל הבינו שלא באה התורה לספר סיפורים כי אם לחנך!
זהו ביאור, אם מישהו שם לב לפירוש מסוים הרי שזה מה שהתורה אמרה לו. הפשט הוא מה שכולם מבינים, את הדרש למדו חז"ל אנו לא מבינים אותו אך את המסר אנו יכולים להבין.
ובמקום אחר "ארור עושה מלאכת ה' רמיה" (ירמיה מח, י) מספרת הגמרא על דו-שיח בין דוד ליואב, אודות מלחמת עמלק, ובסופו מקלל דוד את יואב במילים אלו. ובסוף הפסוק כתוב "וארור מונע חרבו מדם", דורשת על כך הגמרא יש אומרים שהרגום ויש אומרים שלא הרגום. (בבא בתרא כא, ב).
דבר ראשון צריך להבין שאין כאן פירוש הפסוק. עוד נבין שהפסוק נאמר בירמיה, הרבה אחרי דוד. אך המדרש לא יודע מה היו מילותיו המדויקות של דוד, אם באמת היתה שיחה כזו רוח הדברים כמו הפסוק ולכן רשמו המדרש. כל הדרשה סביב הפסוק אף שאין זה פשטו, שבו נאמר כי העושה מלאכת ה' רמיה ומונע חרבו מדם הוא ארור. למדו חז"ל שמלאכת ה' רמיה היא בפירוש התורה במלחמת עמלק וחיבור בין חלקי הפסוק ועוד חייבו מיתה ולא רק ארור.
אלא רצו חז"ל ללמדנו שאדם שיש לו תפקיד עליו לעשותו בשלמות.
גמרא נוספת מגמרא בברכות על בניהו בן יהוידע שהכה את שני אריאל מואב וכו' (ברכות יח.). נשאל נא מדוע בית המקדש מכונה מואב, ומה עניין השלג וכל יתר הדברים? אלא יש להבין כי גבורה אינה כמחשבת הגויים אלא "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד, א). אין חשוב מה היה באמת, אלא חשוב המסר הגדול שגבורה אמתית היא גבורה בתורה.
אין חובה להבין את הפסוקים כפי המדרש, אלא אפשר להבין את הפסוק כפי פשטו, וכך למדנו בשיעור הקודם ונבין גם כן את המסר של המדרש.
אמנם כאן ישנה שאלה שמן הפסוקים בפשט עולה שבח לגבורה הגופנית ואילו מן המדרש עולה שלא חשובה גבורה גופנית כי אם רוחנית בלבד. התשובה היא שהתנ"ך נאמר בזמן שישראל יושבים על אדמתם ואז אפשר לשבח כל גבורה, שגם גבורת הגוף חשובה. אמנם בזמן הגלות אין ללמד על הגבורה גופנית, אין הפסד בגלות על פשט הפסוק כיוון שאין מקום להופעת הגבורה הגופנית בגלות. בגאולה יש מקום לחדש את לימוד התנ"ך כי אז ישנם עוד ערכים.
אם כן למדנו מן הפסוק את שבח הגבורה, המדרש בא ללמדנו שגם כשאין גבורה גשמית יכולה להופיע גבורה משובחת בהופעת הגבורה הרוחנית, המסר של התנ"ך שייך בכל התקופות, ובשובנו ארצה יש לחדש גם את המסר של פשט הפסוק.
זהו מה שאמר הרב סלובייצ'יק שבישיבות לא לומדים תנ"ך כיוון שאיננו יודעים ללמד. הישיבות שלומדות כמו בהופעה הגלותית אי אפשר ללמד בהם תנ"ך אלא רק את המסרים של דברי חז"ל שעל גביו.
נוסיף עוד דוגמה "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג, יח), ודרשו חז"ל אחד מחמישה עלו ויש אומרים במדרש אחד מחמשים ויש אחד מחמש מאות ויש אף דעה אחד מחמש מאות. גם כשיש ששה בכרס אחת לא מגיעים למספרים כאלו. אלא ברור שחמושים הכוונה היא לכלי נשק.
מחדש הרב מהו הסבר המדרש, נדמיין לעצמנו שכנגד כל אחד שיצא ממצרים מתו ארבע. הנה שפסח צריך להיות יום אבל על כך ששמונים אחוז מעמ"י מתו. עד יציאת מצרים היו משועבדים בחומר ובלבנים, ואין ההבדל שעכשיו אפשר לעבוד במה שרוצים, כי אז יש לבכות על המתים.
אך המבין שיציאת מצרים עניינה שנולד עכשיו עם שיוביל את העולם כולו לתכליתו. אזי צריכה להיות אמירה שכלל לא מעניין כמה מתו בדרך. חבל שמתים, אך אין להצטער גם אם היו המתים רבים מאוד, נולד העם שיוביל את העולם לתכליתו.
בענווה ובזהירות אפשר לומר דבר זה גם על השואה, אם מדינת ישראל נולדה רק בעקבות השואה וללא זה לא היתה קמה אין קושיא. כי החושב שכל עניין המדינה הוא מקום מפלט מן הפוגרומים אזי השואה נוראה ואיומה.
למבין שמדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם אזי הדברים נצבעים מעט אחרת, כמובן בהססנות יש לומר כן. אך על יציאת מצרים אמר הרב שהיא "האביב של העולם כולו". ישנו כאן תקווה לתיקון העולם כולו.
אפילו אילו לא מתו כלל, שהרי חמושים הכוונה מזוינים. אין זה משנה, המסר של המדרש הוא שיציאת מצרים שווה הכל, ישנו כאן דבר אדיר עם מסר לעולם כולו, ששווה כל מחיר. נולד העם שיגאל את העולם. יצאנו ממצרים!
הרב משה גנץ
איך להבין את ההיסטוריה?
עין איה שבת, פרק שני, ח' - חנוכה
כ"ז כסלו תשפ"ג
חזון ופרספקטיבה
מסיבת חנוכה – ראיונות עם רבנים מהישיבה
ב' טבת תשפ"ה
דרך אחידה בפסיקת הלכה
עין אי"ה שבת א' פרק א' פסקה פ"ה
י"ט אדר א' תשפ"ד
למה חייבים לתת צדקה
עין איה שבת פרק ב פסקה כ"ז
ט"ו אלול תשפ"ד
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
לקום מהתחתית של התחתית
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
גוונים השונים בעבודת ה' אצל עמ"י, והתייחסות לתקיפת הכור באיראן
שיחת מוצ"ש פרשות בהעלותך תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ח סיון תשפ"ה
מכת הקארטה המדוייקת!
הרב נתנאל יוסיפון | סיון תשפ"ה
כשמכים את ראש הנחש - בא אור גדול
הרב שמואל אליהו | י"ז סיוון תשפ"ה
