- פרשת שבוע ותנ"ך
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
13
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נושא זה של ביאור המדרשים הינו חלק משאלה גדולה ורחבה, כיצד להתייחס לדברי חז"ל שאינם מסתדרים עם השכל הישר?
בעיסוק שאלה זו נפתח בדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק (פירוש המשנה למסכת סנהדרין פרק י), שלוש קבוצות אנשים קיימות ביחס לפירוש דברי חז"ל:
הקבוצה הראשונה- מקבלת את כל דברי חז"ל כפשוטם. זו קבוצה ענייה מאוד בדעת. בטוחים הם שאנשים מאמינים הם, מקבלים את דברי חז"ל גם כנגד השכל. אבל מן הדבר יוצא לא טוב, הם מגחיכים את דבריהם העמוקים של חז"ל. במקום להיות "עם חכם ונבון" קוראים לעם ישראל "עם סכל ונבל", שהרי כל השומע אותם חושב על חז"ל שהם סתם אמרו דברים שאין להם קשר עם המציאות.
דרשנים רבים משתייכים אל קבוצה זו, מחשיבים את זאת למעלה. המאמין מקבל גם דברים שהם כנגד השכל, אך יוצא שהם מורידים את חז"ל להיות בגובה שלהם, ובכך מאבדים את כל התוכן העמוק ומלא החוכמה במסווה של אנשים מאמינים.
הקבוצה השניה- גם קבוצה זו מקבלת את דברי חז"ל כפשוטם, אך בעקבות זאת דוחה את דבריהם. קבוצה זו גרועה מן הדרשנים. כיוון שאת קוצר הבנתם הם משייכים לחז"ל, מזלזלים הם בחכמים, במקום להבין כי דבריהם עמוקים לאין ערוך משכלם הדל.
פשט ודרש – הרב משה גנץ (5)
הרב משה גנץ
3 - המדרש אינו פרוש הפסוק
4 - אמונה באה עם השכל
5 - תפוחי זהב במשכיות כסף
טען עוד
כמובן שצודקים הם, אם הפשט לא מתקבל על הדעת, כנראה הטמינו בו חז"ל תוכן סמוי. בקבוצה זו מבינים שדברי חז"ל הינם על דרך משל, עלינו מוטלת המשימה להבין שלא כך הוא הפשט ולקלף את העטיפות עד קבלת המסר העמוק שחבוי בדבריהם.
ראב"ע כתב שהשכל הוא המלאך בין הקב"ה לאדם. ניתן לאדם שכל, עליו להשתמש בו ובכך לפתח את האמונה. כל עתידה של האמונה תלוי בתבונת הלומדים, כמובן, על ידי שיפרשו את דברי חז"ל בענווה מרובה. אין לשים את השכל בצד בעת הלימוד ח"ו.
אמונה צריכה ללכת יחד עם השכל
לפעמים כתובים דברים שאינם כפשוטם, צריך לטפל בזה. אנחנו אומרים שלא יכול להיות שחכמים פירשו באופן לא הגיוני, גם החכמים ידעו שלא יכול להיות כן. הם ציפו שנבין זאת ולכן היו מוכנים לותר על פשט הדברים, בכך נשים אל ליבנו שמתחבא כאן תוכן עמוק ועלינו לגלותו.
ניתן כמה דוגמאות לדבר:
"ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (בראשית כג, יז-יח). לפי הפשט, לפנינו משפט אחד המספר על משא ומתן. לפי פירושו של רש"י, "ויקם- תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך". השדה התרומם מכך שעבר לרשות אברהם, כיצד שדה מתרומם? כמובן, בא המדרש ללמד על מעלתו של אברהם.
באופן מיוחד, כאן טעמי המקרא מתאימים למדרש. יש סוף פסוק באמצע המשפט, ובכך מתאים הוא לתוכן המדרש. ויקום שדה עפרון, הוא התרומם למעלה חדשה, ומדוע? "לאברהם למקנה", כיוון שעבר לידו של מלך. מלמדים אותנו הטעמים לשים לב, לפנינו אירוע משמעותי. לכבוד מעלת אברהם אבינו, כאילו מתרומם השדה למעלה חדשה.
"ברוח אפך נערמו מים" (שמות טו, ח). נערמו, לכאורה לשון ערימה. אך בתרגום אונקלוס מתורגם "חכימו מיא", לשון עורמה. כיצד מים יכולים להתחכם בעורמה? רצה המדרש ללמדנו שהטבע משתף פעולה עם ריבונו של עולם. לא צריך להכריח את הים, דומה הדבר שיש לו דעה והוא מתאים את עצמו ליד ה'. כך היהודי הפשוט ששומע את דברי התרגום, (כמנהג הקדום לתרגם תוך כדי הקריאה בתורה כדי שכולם יבינו) מתרגש, המים עזרו לעם ישראל. במכילתא פירוש זה מופיע בצורה מפורשת יותר, להשמיענו שאין באמת עורמה למים, אלא הטבע שלהם משתף פעולה עם התוכנית הא-לוקית ומתוך כך עזרו לעם ישראל.
דוגמה נוספת נביא, שננסה לעמוד על האמת על אף שנובכים אנו מעט בפירושה. הגמרא במסכת יומא (כב, א), בנוגע לפייס שנעשה במקדש מביאה הלכה, אסור למנות את ישראל ולכן בפייס היו מונים את אצבעות הכהנים. מהיכן לומדים הלכה זאת? כתוב בפסוק "ויפקדם בטלאים" (ש"א טו, ד), כדי לספור את הלוחמים הביא כל אחד טלה וכך ידעו מה מספרם. וכי יעלה על הדעת שספרו מאתיים אלף טלאים רק כדי לדעת מהו מניין הלוחמים, לחיילי צבא שאול לא היה אצבעות שאפשר למנות אותם בהם?
ומוסיף רב נהילאי בשם שמואל, "כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים". אנו לומדים עוד מדרשים מהדרך המקורית של שאול במפקד חייליו. פרשני התנ"ך מסכימים ש'טלאים' הוא שם של מקום, בדיוק כמו 'בזק', נשאל אם כן אנחנו שאלה של בעלי בתים, כל חייל היה צריך להגיע עם טלה מהבית לצורך המפקד? הפלפלנים כמובן לא שואלים שאלה זו, אם כתוב טלאים מן הסתם כך היה, אך הדבר אינו מתקבל על הדעת.
הקושיא כאן היא טובה, תירוץ טוב עוד אין, אך ננסה להציע משהו.
שם של מקום לא מקבל 'ה' הידיעה, מתוך שניקד התנ"ך את הבי"ת של המלה 'בטלאים' בפתח, הבנו שמסתתר כאן מסר חבוי.דרשה זו אינה אמתית אך רבי יצחק בנה אותה על גב הפסוק, הניקוד הזמין אותו למצוא עוד תוכן שמתאים לשם המקום.
הרמב"ם כותב על מציאות דרשות מסוג זה בהקדמתו למשנה, לפעמים יש לחז"ל הלכה והם רוצים באיזה אופן למצוא לה מקור. על כן ישנן דרשות תומכות, הן באות לאחר שכבר מכירים את הדין ורוצים להסמיכו למקרא.
אסמכתא היא מצווה דרבנן או הלכה למשה מסיני שמצאו לה רמז בפסוק. דרשות מסוג זה נקראות פירוש מקובל, לקחו דרשה מקובלת ורמזו אותה על ידי פסוק, יכול להיות שגם היא מוכנה לעיתים אסמכתא. ישנן דרשות יוצרות, מן הפסוק לומדים מסר. כאן רבי יצחק רצה להביא מקור להלכה שלא למנות את ישראל והמציא דרשה. לא אכפת לרבי יצחק שאין היא אמתית.
אגדה יפה נוספת מובאת במסכת שבת (נה, א), "...אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם - לא יקבלו מהם. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי - להם מי גלוי? והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי - אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו".
דרשה יפה, זקן בחור ובתולה נמסרו ביד המשחית, והוא החל מן הזקנים שהיה בידם למחות ולא מחו. אך הקורא בספר יחזקאל (פרק ט) מבין שהפירוש הוא בדיוק הפוך, בפרק לפני כן תואר שיו הם משתחוים אל השמש בפתח ההיכל. מדוע דרש המדרש שמדובר בזקנים שיכלו למחות ולא מחו, בעוד שבאמת היו אלו זקנים שעבדו עבודה זרה. כמאמר הפסוק "וממקדשי תחלו, כלומר החל המשחית מן המשתחוים לשמש תחילה, ואלו הם אותם הזקנים.
רצה המדרש ללמדנו, יהודים, אם אתם רואים דבר לא טוב, עליכם למחות. כדאי לראות את הדברים בספר יחזקאל ולהבין שזקנים אלו מנוולים הם, אך מסר זה של הדרשן חשוב הוא כדי לדעת לא להיות אדישים. אם יש בכוחם למחות ותשתקו, כביכול אתם הקדושים בהם צריכה להתחיל הפורענות.
"איש באמונתו יחיה" רגילים לומר, לא כן משמיע הדרשן. צדיק באמונתו יחיה! מוטלת עלינו האחריות לעם ישראל וצריך להוכיח ולתקן. העניין הוא שלנו, גם אם המעשה שלו. המסר חשוב ובשבילו שווה להפוך את הפסוק ולעוקרו מן הפשט.
ש: המסר יפה מאוד גם בלי הפסוק, מדוע צריך לעקור את הפשט?
ת: זה מחזק אותו, אתה שומע דרשה על פסוק וזה מכניס למסר עוצמה. כך יש לשומע אמון במסר.
עלינו להודות שלא כל מקום אנו יכולים להבין, אך מקומות רבים אי אפשר לומר ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו". הרי לא יכול להיות שחכמים לא יודעים מה הוא פשוטו של מקרא, ולכן אנו מוכרחים להבין שישנו כאן מסר ששווה להרויח, גם אם איננו יודעים תמיד להצביע מהו המסר.
הגמרא בפרק הכונס (בבא קמא ס, ב) מביאה מדרש יפה "ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער. ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם לה'. (ש"ב כג, טו-טז)", הגמרא דורשת שדוד המלך שאל כאן שאלה הלכתית, כנראה התחבאו פלישתים בתוך השדה ודוד שאל אם מותר לו לשרוף את השדה של אדם אחר בשביל להניס את הפלישתים. ענו לו שמלך פורץ גדר, וכן המים שהביאו לו ולא רצה לשתותם, הכוונה היא שלא אמר את ההלכה בשמם כיוון אומרים הלכה בשם המוסר עצמו למות על דברי תורה.
הרד"ק בצדק, תמה כיצד מבינים את כל הדברים המוזרים האלו בתוך הפסוק? האם לפתע יש לדוד זכרונות מעיר ילדותו ומתאווה הוא לשתות מן המים באמצע המלחמה? שלושה גיבורים חשבו שדוד מתכוון לפשט הדברים והלכו להביא לו מים, התפלא דוד כיצד הם מסכנים עצמם ולא מבינים שיש עומק בדבריו, ולכן גם לא אומר את הדברים בשמם?
פירוש הדברים כך הוא, הלומד תנ"ך יודע שדוד גיבור מלחמה, והקורא תהילים פוגש את דוד כמשורר גדול. רצו חז"ל להדגיש שדוד היה גם תלמיד חכם, לכן הם הלבישו עליו כמה הלכות.
פשוטו של מקרא אינו דחוק, חנן פורת הסביר שדוד נזכר בילדותו כאן. לומר כך זה בסדר, איננו מתיימרים להבין את כל הסיפורים מה באמת היה שם ומדוע כך הוא. כך למדנו מן הרמב"ן, אם נמצא בפסוק דבר מוזר לא נעקור אותו מפשטו רק כדי להסתדר. אבל בהחלט עלינו לדרוש על עומק הטמון בו, עומק זה הוא כבר תוכן שחז"ל יצקו אל הפסוק ואנחנו צריכים לחשוף אותו.
הרב משה גנץ
תורת אמת אנושית
עין איה שבת א' פרק א' פסקה נ"ד
ה' תשרי תשפ"ד
מדוע האדם נברא כיצור אנוכי?
עין איה שבת א' פסקה י"ג
י"א טבת תשפ"ג
ההכרה בתשובה
עין איה שבת פרק ב' פסקאות לט-מ
ח' טבת תשפ"ה
דרך אחידה בפסיקת הלכה
עין אי"ה שבת א' פרק א' פסקה פ"ה
י"ט אדר א' תשפ"ד
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
לקום מהתחתית של התחתית
למה משווים את העצים לצדיקים?
חירופו של גולית
שמואל א, פרק יז' פסוק ח'- יא'
הרב שמעון קליין | ט"ו סיוון תשפ"ה
גוונים השונים בעבודת ה' אצל עמ"י, והתייחסות לתקיפת הכור באיראן
שיחת מוצ"ש פרשות בהעלותך תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ח סיון תשפ"ה
רוחות של דין ותקווה / הרב יאיר קרטמן והרב יעקב יקיר
רבנים שונים | סיון תשפ"ה
