פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש אמור | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
אמור

19 דק' קריאה

אייר התשפ"ה
מפטיר וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק (יחזקאל מד)
פרקי אבות פרק ד'
פרשת אמור
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת אמור 124 פסוקים = דיינים, עדים.
בפרשה 63 מצוות, מתוכן 24 מצוות עשה ו-39 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : טומאת הכהנים לקרוביהם ובכללה שיתאבלו כל אחד מישראל על ששה מקרוביו הידועים ⋅ קידוש זרע אהרן ⋅ כהן גדול שישא נערה בתולה ⋅ מצות הקרבן להיות תמים ⋅ מצות הקרבן שיהיה משמונת ימים ולמעלה ⋅ קידוש השם ⋅ שביתה ביום ראשון של פסח ⋅ קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח ⋅ שביתה בשביעי של פסח ⋅ קרבן העומר של שעורים ביום שני של פסח ⋅ ספירת העומר ⋅ קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום העצרת ⋅ שביתה ממלאכה ביום עצרת ⋅ שביתה ביום ראש השנה ⋅ קרבן מוסף ביום ראש השנה ⋅ תענית ביום עשירי בתשרי ⋅ קרבן מוסף ביום עשירי בתשרי שהוא נקרא יום הכיפורים ⋅ שביתה ממלאכה ביום הכיפורים ⋅ שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות ⋅ קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות ⋅ שביתה ממלאכה ביום שמיני של סוכות ⋅ קרבן מוסף ביום שמיני של סוכות שהוא נקרא שמיני עצרת ⋅ נטילת לולב ⋅ ישיבת סוכה. לא תעשה : שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים המובאים בכתוב ⋅ שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו ⋅ שלא ישא כהן אשה זונה ⋅ שלא ישא כהן אשה חללה ⋅ שלא ישא כהן אשה גרושה ⋅ שלא יכנס כהן גדול באהל המת ⋅ שלא יטמא כהן גדול בשום טומאה במת ⋅ שלא ישא כהן גדול אלמנה ⋅ שלא יבעול כהן גדול אלמנה ⋅ שלא יעבוד כהן בעל מום ⋅ שלא יעבוד כהן בעל מום עובר ⋅ שלא יכנס בעל מום להיכל ⋅ שלא יעבוד כהן טמא ⋅ שלא יאכל כהן טמא תרומה ⋅ שלא יאכל שום זר תרומה ⋅ שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה ⋅ שלא יאכל ערל תרומה ⋅ שלא תאכל חללה מן הקודש ⋅ שלא לאכול טבל ⋅ שלא נקדיש בעלי מומין להקריבם למזבח ⋅ שלא נתן מום בקדשים ⋅ שלא נשחט בעלי מומין לשם קרבן⋅ שלא נקטיר אימורי בעלי מומין ⋅ שלא נזרוק דם בעל מום על המזבח ⋅ שלא לסרס אחד מן המינין ⋅ שלא להקריב קרבן בעל מום מיד הגוים ⋅ שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד ⋅ שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם ⋅ שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח ⋅ שלא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח ⋅ שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות יום ששה עשר בניסן ⋅ שלא לאכול קלי מתבואה חדשה עד היום ההוא ⋅ שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה עד הזמן הנזכר ⋅ שלא לעשות מלאכה ביום חג השבועות ⋅ שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של תשרי ⋅ שלא לעשות מלאכה בעשרה בתשרי ⋅ שלא לאכול ולשתות ביום הכיפורים ⋅ שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות ⋅ שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת.

ליל כ"ח באייר, מ"ג בעומר, הוא יום פטירת שמואל הנביא זיע"א , הנביא הראשון בשלשלת קבלת הנביאים, ורבים נוהגים לעלות לציונו ולעורר זכותו, בהיותו שקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צט) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ .
תפילת חנה זוהי התפילה שהתפללה חנה בהיותה עקרה, ואכן נענתה וילדה את שמואל. מתפילה זו למדו חז"ל הלכות תפילה רבות. תוכנה של תפילה זו היא תפילת הודיה של חנה אמו של שמואל הנביא (שמואל א', פרק ב', פסוקים א'-י'), ולאחר מכן לקט פסוקים שונים. מקובל לומר תפילה זו לאחר הדלקת נרות שבת, כסגולה לזרע של קיימא ולגידול קל . יש נוהגים לומר תפילה זו בכל בוקר קודם תפילת שחרית, והיא סגולה להכרית את המזיקים והמקטרגים על התפילה , שהרי נאמר בה: יְ-הוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָיו . עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה. במדרש מסופר שארבעים שנה לפני שנולד שמואל הנביא, יצאה בת קול משמים והכריזה ש'עתיד לעמוד צדיק אחד ושמו שמואל'. הודעה זו נודעה והתפרסה בעם ישראל ו'כל הנשים היולדות בנים - קראו בשמותם שמואל', ו'היה הבת קול מתמיד, וכך היו הנשים יודעות שלא נולד שמואל עדיין', והם המשיכו לתת את השם שמואל. ו'כשנולד שמואל בן חנה, פסקה הבת קול וידע כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא'. אמרו חז"ל ש'כל אותן הבנים שאימותם קראו לילדיהם 'שמואל' זכו לנבואה, והן הן חבל הנביאים המתנבאים. זהו פירוש הפסוק (תהלים צט ו) שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ מפני שנקרא שמם שמואל – נתנבאו'.
א"ר יהודה מאי דכתיב אל הנער הזה התפללתי הוה ליה למימר אל 'הבן' הזה התפללתי אלא אמרה חנה יהי רצון שבשעה שיגדל ישתדל בעבודת המקום, כמו עכשיו שהוא נער. וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו יזכה למעלת שמואל הנביא , דכתיב (שם ב יט) 'וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה', וכי תעלה על דעתך כך , אלא צדקתו וזכותו היה גדל עמו תמיד, בתפילת אמו. ולדעתיה דרבי יהודה מעיל ממש הוא כפשוטו. (זוהר חדש כרך א' בראשית דף יג עמוד א). שמואל הנביא נפטר בגיל 52, זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו.

רמז לתורה בקרבנות - מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַי-הוָה . (כג יז)
לֶחֶם תְּנוּפָה זכר לתורה שנקראת לחם שנאמר (משלי ט ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי . שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים זכר לשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שִׁבְעַת כְּבָשִׂים זכר לשבעה חומשי תורה. וכתיב (משלי ט א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה . פַר, אֵילִם שְׁנָיִם, שְׂעִיר עִזִּים, וּשְׁנֵי כְבָשִׂים, הרי ו' כנגד ששה סדרי משנה. כְּבָשִׂים, פַר, אֵילִם שְׁנָיִם, שְׂעִיר עִזִּים, וּשְׁנֵי כְבָשִׂים הרי י"ג, כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. י"ג אותיות בשמות האבות אברהם יצחק יעקב. וכולן רמז שהזכירה במקום עשיה. (רבינו אפרים)

סגולה להסרת הדאגות : יאמר מיד אחר ברכות השחר בלי הפסק כלל בשום דיבור, שלוש פעמים: 'מיכאל הכהן הגדול שר ואפוטרופוס של ישראל'.
(הגר"ח פלאג'י)

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם . (כג מג)
ג' מצוות שמצוותן בעשרה טפחים, ופסולים למעלה מעשרים אמה. כִּי בַסֻּכּוֹת זהו מצוות סוכה. כִּי בָרְחוֹב נָלִין (בראשית יט ב) זהו מצוות עירוב. כִּי נֵר מִצְוָה (משלי ו כג) זהו נר חנוכה. וזהו ר"ת י' כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' – י' טפחים כ' כשר ל' למעלה מ' מעשרים נ ' נר ס ' סוכה ע' עירוב פ ' פסול. כל הפסוקים הללו מתחילים במילה כִּי . והרמז כ' אמה פסולה י' טפחים כשרה. (שמחת הרגלים, ילקוט חמישאי)
פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל (כג מ) – רמז לארבעת המינים שצריכים להיות אגודים בלולב, כתוב בשיר השירים (ז ט) אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, אֶעֱלֶה ר"ת א תרוג ע רבה ל ולב ה דס, וכולם אגודים בְתָמָר הוא הלולב. (הגר"א)

שאלות

א. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַי-הוָה . (כב כז) מה הטעם שהקרבן ירצה דווקא
מיום השמיני ולא מיום אחר.
א. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת . (כג מב) דרשו חז"ל (תו"כ) הָאֶזְרָח להוציא את הנשים. כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים
פטורות חוץ מג' מצוות. וסימנך אמן .
ב. וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי . (כד י) פרש"י בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְלַמֵּד
שֶׁנִּתְגַּיֵּר. מה הטעם שקורא לו בֶּן אִישׁ מִצְרִי והדין הוא שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר, והיה לו להתייחס אחר אמו ולא אחר אביו.
ג. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲ‍שֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם . (כא י) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל
אותיות גדלהו. ה' גדול (ילקוט האזובי) ובמדרש – שיהא גדול מאחיו בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה בכבוד. ואם אין לו, אחיו הכהנים מעשירין
אותו, שנאמר וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו , גדלהו משל אחיו. ומעשה בפנחס הסתת שמנוהו כהן גדול ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים ומלאו המחצב
לפניו דינרי זהב. מה הטעם שצריך הכה"ג להיות גדול יותר מאחיו.
ד. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת . (כד כא) מה הטעם שמכה בהמה והוא דיני ממונות נכתב ביחד עם מכה אדם שהוא דיני נפשות.
ה. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַי-הוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ . (כב כט) במדרש (ויק"ר כז יב) לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם כל ההודיות
בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם הה"ד )ירמיה לג, יא ( קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְ-הוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב אלו
ההודיות מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְ-הוָה זה קרבן תודה. והוא טעון ביאור – מדוע יתבטלו כל הקרבנות ואילו קרבן תודה יתקיים? מדוע הזכיר כאן בשמחת
ירושלים קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה .
ו. כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. (כא ב) מה הטעם שבכהן הדיוט הקדים אמו לאביו, ואילו בכהן גדול הקדים אביו לאמו.
דכתיב (כא יא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא.
ז. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַי-הוָה . (כג כז) מה הטעם שיום
הכפורים נקבע דווקא בעשירי לחודש השביעי הוא י' בחודש תשרי.
ח. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הוָה תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. (כד כח) מה הטעם דכתיב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בכפל לשון.
ט. בתאריך זה נהפכה סדום, החלו העוסקים במלאכת המשכן, חזרו ענני הכבוד לישראל אחרי חטא העגל, החל מרדכי לצום שלושת ימי הצום של אסתר,
ומיד אחריו – הנס של תליית המן הרשע.
י. אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו . (כא א) מה הטעם שהזכיר הכתוב את איסור טומאת המת בלשון נֶפֶשׁ , ולא אמר 'למת
לא יטמא' או 'לאדם לא יטמא'.
כ. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה . (כד יד) פרש"י - הַשֹּׁמְעִים אלו העדים, כָל לְהָבִיא
אֶת הַדַּיָּנִים. מה הטעם שהעדים והדיינים חייבים לסמוך את ידיהם על ראשו של המקלל ?
ל. שם כולל ל- קרבן, תורה, אישה.
מ. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ . (כג יג) מאחר וכתיב וְזֶרַע אֵין
לָהּ למה לי כִּנְעוּרֶיהָ .
מ. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַי-הוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם . (כג ג) כׇּל הַמְשַׁמֵּר
שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ , אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה [כְּדוֹר] אֱנוֹשׁ — מוֹחֲלִין לוֹ. (שבת קיח:) מהי ההדגשה כְּהִלְכָתוֹ .
נ. מצוה על הכהן (כהן הדיוט) להטמא לקרובו הנפטר. שבעת הקרובים, שמצוה על הכהן להטמא להם, הם: א. אביו, ב. אמו, ג. בנו, ד. בתו, ה. אחיו
מאביו, ו. אחותו מאביו שעדיין לא נישאה, ז. אשתו. באיזה מקרה אסור לכהן להיטמא לבנו או בתו. והם לא חללים דהיינו שאמם אינה גרושה או
חלוצה, ולא גיורת. כמו"כ הוא לא נזיר.
ס. וַיֹּאמֶר יְ-הוָֹה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו . (כא א) לא כתיב כאן אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן משום דהך פרשה נוהג
רק בכהן הדיוט ולא באהרן שהוא כהן גדול דאינו מטמא לז' קרובים. (פרדס שמאי). מה הטעם שהתחיל בדין כהן הדיוט שמותר לו להיטמא לשבעת
הקרובים, היה לו להתחיל בדין כהן גדול שהוא חשוב יותר.
ע. וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו .(כא א) פרש"י - בְּנֵי אַהֲרֹן – וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. מה הטעם
שבנות אהרן רשאיות לטמאות למתים.
פ. כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו . (כא ב) מה הטעם דכתיב קָּרֹב חסר, וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו כתיב קְּרוֹבָה מלא.
צ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. (כד כ) מה הטעם שהוצרכה התורה לפרט שֵׁן תַּחַת שֵׁן , שהרי היינו יכולים
ללמוד שן מעין. מה ההבדל ביניהם שהוצרכו להיכתב בפירוש.
ק. וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ-הוָה מְקַדִּשְׁכֶם . (כא ח) פרש"י - נְהֹג בּוֹ קְדֻשָּׁה, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר וּלְבָרֵךְ
רִאשׁוֹן בַּסְּעוּדָה. כתב הרמב"ם - נצטוינו בזה לכבד הכהנים לפארם ולנשאם ונָשִׂים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה. (סה"מ עשה לב). באיזה מקרה אין
חיוב של מצות וְקִדַּשְׁתּוֹ לכהן, והוא לא חלל.
ר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְ-הוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי . (כג ב) למה אנו אומרים בו' בסיון 'זמן מתן תורתנו',
ואנן קיימא לן כרבי יוסי דבז' בסיון ניתנה התורה.
ר. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו - שיהא גדול מאחיו בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה בכבוד. ואם אין לו, אחיו הכהנים מעשירין אותו. (יומא יח.) על מי
נאמר שהיו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו, ואע"פ שאינו כהן גדול.
ש. כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו . (כא ב) פרש"י - אֵין שְׁאֵרוֹ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ. מה הטעם שאשתו נקראת שארו. למה לא כתב
אשתו בפירוש.
ת. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד (כב כז) מדרש פליאה 'מכאן לתחית המתים מן התורה'. והוא טעון ביאור.

תשובות

א. אדם הראשון הקריב את הקרבן הראשון באחד בשבת. שהרי ביום שישי סרח, ושבת ראשונה לא ניתנה להידחות אצלו, וזה היה ביום השמיני לבריאת
העולם. אמר הקב"ה כמו שאדם הראשון הקריב ביום השמיני כך מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה . (רבינו אפרים) א"נ אמר הקב"ה לישראל לא תביאו לפני
קרבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבוע בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. (רבינו בחיי) *
א. א כילת מצה, מ גילה, נ ר חנוכה ר"ת אמן . כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות חוץ מג' הללו, כי כל שישנו בבל תאכל חמץ יש בקום אכול מצה.
(עטרת זקנים) וכן (במדבר ה כב) וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן - סימן.
ב. בני נח נחשבו ישראל קודם מתן תורה ולכן המקלל התייחס אחר אביו ולא אחר אמו, ורק כשגדל התגייר מדעתו ונמול. (הרמב"ן, החזקוני, הדר זקנים)
ג. גדול הוא ממיכאל השר הגדול, דכתיב (טז יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ . דרשו רז"ל אפילו אותן שכתוב בהן
(יחזקאל א) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם , אפילו מלאכים לא יהיו באהל מועד. וכהן גדול נכנס לפני ולפנים ומתפלל על ישראל ומקטיר קטורת. (מושב זקנים)
ואמרינן 'מיכאל הכהן הגדול שר ואפוטרופוס של ישראל'. שבשעה שנחנך בית המקדש, שם הקב"ה שני כהנים גדולים. אהרן הכהן למטה, והמלאך
מיכאל השר הגדול למעלה, וכמו שרמוז בפסוק, "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם ", "נראה", הם אותיות "אהרן", ו"אליכם", הם אותיות מיכאל. ששניהם
נתמנו כהנים גדולים, זה בבית המקדש בעולם הזה, וזה בעולמות העליונים. לפיכך לא ראוי שהכהן הגדול יהיה פחות מאחיו הכהנים אלא גדול מהם.
ד. דינם שוה בדיני נפשות ובדיני ממונות לענין דרישה וחקירה. מִשְׁפַּט אֶחָד , משפט של אחד הקב"ה שהוא אחד, אותו משפט שנתן לכם בהר סיני לא
כמשפטי העכו"ם ודיניהן. (רבינו בחיי) ורש"י פירש - וְכָאן דִּבֵּר בְּעוֹשֶׂה בבהמה חַבּוּרָה, וּבְמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הֲרָגוֹ אֶלָּא עָשָׂה בּוֹ חֲבוּרָה, וּבָא
לְהַקִּישׁוֹ לְמַכֵּה בְּהֵמָה: מַה מַּכֵּה בְּהֵמָה מֵחַיִּים, אַף מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מֵחַיִּים, פְּרָט לַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה. ואונקלוס וכן תרגום יונתן - וּדְיִקְטוֹל בְּעִירָא יְשַׁלְּמִנַּהּ
וּדְיִקְטוֹל אֲנָשָׁא יִתְקְטִיל. לשון 'קטל'. א"נ כאן הוסיף דין מכה הגר ובהמתו. וכן שלעיל מדובר שהכהו במקום מסוכן וכאן מדובר שהכהו במקום שאינו
מסוכן. (הראב"ע) וי"א שלעיל מדובר על בית דין של מטה, וכאן מדובר בבי"ד של מעלה במקרה והמזיק או ההורג התחמק מן הדין. (עבודת הקודש)
ה. הודאה למקום על חסדו וטובותיו לא נגמרים לפיכך תמיד יקריבו קרבן תודה. ואמרו חז"ל 'שלשה מוחלים להם עוונותיהם' ואחד מהם 'חתן'. לעתיד
לבוא כתיב (ירמיה נ כ) כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר , יהיו הכל דומים לחתן שנמחלים עוונותיו, ופן תאמר (קהלת ב ב) וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה הלא כתיב וְגִילוּ
בִּרְעָדָה (תהלים ב יא) כדי שלא יבואו לידי חטא, לזה אמר קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה , דהשמחה תהיה כשמחת חתן וכלה אשר
עוונותיהם נמחלים, ודרשו חז"ל (פסחים קיב.) הוֹדוּ לַה׳ שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ: עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, וְאֶת עָנִי בְּשֵׂיוֹ, וכן כאן ישמחו בה' ויאמרו (ישעיה
יב א) אוֹדְךָ יְ-הוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי ונתפזרנו בגויים וע"י זה גבה חובתנו על כן מביאים תודה בית ה' להודות על הצרות שיצאו ע"י לחירות. ושאר הקרבנות
באים לכפר על חטא. ולעתיד לבוא (ישעיה יא ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְ-הוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים .(אמרות ה')
ו. ודאי שהיא אמו, וכדי לדרוש כי אין צריך לומר אמו אלא אפילו לאביו שאפשר להסתפק בו אם הוא אביו יטמא. אבל ב' לֹא יִטַּמָּא ' בכהן גדול הקדים את
אביו, כי אין צריך לומר אביו שהוא ספק אלא אפילו לאמו שהיא ודאי לא יטמא. (רבינו בחיי)*
ז. זכות אברהם אבינו שנתנסה בעשור ומל עצמו בעשור. ] שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם
אבינו, ומכפר על כל עונותינו. פדר"א פכ"ט] וזכות יצחק שהיה נסיון עשירי וזכות יעקב שנתברך בעשור בפסוק (בראשית כז כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-להִים עשרה
תיבות ואמר (בראשית כח כב) עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ . והתחיל אַךְ רמז לג' אבות שראשי תיבות של שמותם ( א 'ברהם י 'צחק י 'עקב) ביגמטריא אַךְ . (ר אפרים)*
ח. חם היה לחם הפנים ביום הלקחו דהיינו בשבת הבאה כמו שהיה חם בשעת נתינה על השולחן דהיינו בשבת הקודם. שֶׁנֶּאֱמַר (ש"א כא ז): לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם
בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ . (חגיגה כו:) וזה רמז הכתוב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת , היינו בשבת הבאה יַעַרְכֶנּוּ היה חם כ"כ כמו בשעת עריכתו על השולחן.(פרדס שמאי)*
ט. ט"ז ניסן הוא יום קצירת העומר.
י. ישראל יש לו השארת נפש לאחר מיתתו. (פענח רזא) ולכך מת גוי אינו מטמא. א"נ לפי שסבת המיתה היא שהנפש נפרדת מהגוף. (הרד"ק) א"נ כינה
הכתוב את הגוף המת בשם נֶפֶשׁ כי היא העיקר באדם והגוף נקרא על שמה. (החינוך מצוה רסג).
כ. כפרה היא על חטאם – משום שבבית הדין נדרשו העדים לחזור על דברי המקלל, והדיינים אף הם נאלצו לשמוע אותה מפי העדים, לפיכך נתבקשו
לכפר ולנקות את השפעת הקללה הנוראה על ידי שסומכים ידיהם עליו, והוא מלבד את עוונו שלו, ישא גם את חטאם. (פניני הגר"א) לומר עוון זה שאנחנו
עושים להזכיר את השם יהי על ראשך כי אתה גרמת לנו. (הרא"ש)
ל. לחם - כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב (כא ח) תרגום אונקלוס קוּרְבַּן. לֶחֶם זו תורה, כמה דאת אמר (משלי ט ה) : לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי . (ילקו"ש בראשית כה).
כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט ו) הלחם היא כנוי על אשתו, תרגום אונקלוס אִנְתְּתֵיהּ . כענין שכתוב (שמות ב) קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם . וכתיב
(משלי ל) אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ . וכן באר בסמוך כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ . (רבינו בחיי)
מ. מעוברת איננה אוכלת מלחם אביה, אע"פ שבשעת הגירושין או בעת שהתאלמנה לא היה ולד. לכך כתיב כִּנְעוּרֶיהָ . (החזקוני בשם המדרש)
מ. מחשבה, דיבור ובמעשה צריכה להתבצע שמירת השבת ורק אז שמירת השבת היא מושלמת וזוהי ההדגשה 'כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ מוֹחֲלִין לוֹ' רק
שמירה מעולה כגון זו היא מועילה לו כדי שימחלו לו על כל עוונותיו. (בניהו – שבת קיח:) *
נ. נֵפֶל הוא כינוי לתינוק שנפטר בתוך 30 יום או שנפטר במעי אמו הרי אביו הכהן לא רשאי להיטמא לבנו ולבתו אם נולדו נֵפֶל . (ספרא)
ס. סמך טומאה לטומאה – דלעיל מיניה כתיב (כ כה) אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא . לפי שכהן גדול אינו מטמא בשום טומאה לעולם וכהן הדיוט מטמא במקצת
לשבעה קרוביו. (הרוקח, רבינו אפרים)
ע. עבודה הכהונה בבית המקדש היא בזכרים ולא בנקבות לפיכך רשאיות להיטמא למתים. א"נ לפי שהנשים גרמו מיתה לעולם לכך רשאיות להיטמא
למתים. (הרוקח) לכך אמר הכתוב (ירמיה ט יט) וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי , שהן הביאו מיתה שיש בה נהי והם הולכות לפני המיטה. (מושב זקנים)
פ. פסולה אשתו אינו מטמא לה לכך כתיב חסר, ורק אם אשתו כשרה מטמא לה. אבל באחיו ובאחותו אפילו הם ממזרים מטמא להן לכך כתיב מלא.
(טעמא דקרא)
צ. צומחת השן כשהאדם גדל ואינו נולד עמה, לעומת העין שנבראה עם האדם. ועוד ששן אינה אֵבֶר מרמ"ח האיברים שהרי אין לה בשר וגידים ועצמות,
אלא היא כלי טחינה. בדרך זו יש לבאר את שאר הדברים שהתורה פירטה שהם: יד, רגל, כויה, פצע, חבורה, שיש בכל אחד דבר שאינו בחבירו.(ר בחיי)
ק. קטן והוא כהן אין חיוב של וְקִדַּשְׁתּוֹ , דהא כתיב כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב וקטן לאו בר עבודה הוא. (מג"א או"ח רפב ו) *
ר. ראוי היה שתינתן תורה בשישי בסיון רק שמשה רבינו ע"ה הוסיף יום אחד מדעתו על ימי הגבלה משום דדרש (שמות יט י) וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר . היום
כמחר, מה למחר – לילו עמו, אף היום – לילו עמו. ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו – דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא.(שבת פו:) נמצא דבזה
גופא שלא ניתנה תורה בששי בסיון הדבר הזה בעצמו נתחזקו יסודי תורתנו להאמין באמיתת דברי חכמים. לכך אנו אומרים שהוא 'זמן מתן תורתנו'. *
ר. ראש ישיבה – היו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו כדאמרינן לגבי כהן גדול בסיפרא וביומא (דף יח.) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו גדלוהו משל אחיו. (רש"י
תענית כא. ד"ה מלך) (עבד המלך)
ש. שארית וקיום לאיש בעולם גורמת האשה לבעלה בכך שהיא מולידה לו בנים. וכן יוסף אמר לאחיו (בראשית מה ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם
שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ. תרגום אונקלוס שְׁאָרָא – שאר. (הכתב והקבלה) א"נ לפי שאשתו מפרנסתו והרי היא שארו, היינו מזונו הקרוב אליו דכתיב (שמות כא י)
שְׁאֵרָהּ .. לֹא יִגְרָע . פרש"י – מְזוֹנוֹת. (רשב"ם) וכל אשתו כגופו דמיא אע"פ שלא נבראת עצם מעצמיו כ"א זאת הפעם ביצירה ראשונה מ"מ מאחר
שלדורות היא מאירה עיניו בשארו ומזונו, ע"כ ראוי שיטמא לה. ולא אמר אשתו בפירוש כדי לפרש הטעם למה הוא מטמא לה. (כלי יקר) *
ת. תכלית בריאת האדם להגיע לשלימות בעוה"ב בתחית המתים שאל"כ נמצא שהבהמה עדיפה מהאדם שהבהמה כשנולדת מיד היא הולכת שהרי שור בן
יומו קרוי שור כאשר יולד בן יומו הוא בשלימותו אוכל ושותה ובדעתו כמו שור הגדול רק עדיין אינו נתגדל כל כך בגדלו ובעביו משא"כ אדם מבחר
שברואים הולך ומתגדל בבנין וחוזק גופו ובדעתו בחכמתו ובנסיונותיו תמיד מוסף והולך דעת כל ימי חייו עד יום האחרון והוא תמוה כי ביום מלאת
בשכלו ובדעתו הוא הולך אל בית עולמו ועל מה ולמה הי' לו כל למודו והכנתו הלא בעולם הנשמות אין צריך לכל זה אלא מוכח מזה תחיית המתים
שאז יעמדו הכל בגופם ובתוארם ובשכלם ובדעתם. (תורת משה – חוה"מ פסח)

מקורות / חידודון *

א. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה - אמר הקב"ה אם ישחט ביום ראשון יהא נראה כשוחט לשם שמים וארץ שנבראו ביום א' ואם יום ב' יהא נראה כאילו שוחט לרקיע שנעשה ביום ב' וביום ג' לים וליבשה וביום ד' לשם מאורות וביום ה' לשם שרצים וביום ו' לשם אדם, אלא ימתין עד שבעה ימים וידע שבראתי העולם בששת ימים ונחתי בשביעי וישחט לשמי. (בעה"ט)
תשובות נוספות - מחשש שהוא נפל. (בכור שור) משום שכל הפורש ממקום צחנה וטומאה טעון פרישה שבעת ימים לפני שיכנס למחנה שכינה. כדוגמת זב מצורע וטמא מת. (חזקוני) יש צורך שיעברו על הקרבן 7 ימים, רמז לשבעת ימי בראשית. (ריקאנטי)
ו. כתב הראב"ע - וטעם להזכיר אמו קודם האב כי הזכר חי יותר מהנקבה ברוב הפעמים, ולרוב תמות אמו לפני אביו.
מדוע בכהן גדול הקדים את אביו לפני אמו, ההיפך מכהן הדיוט ?
כהן גדול נמשח אחרי שאביו מת והוא ממלא את מקומו, כדכתיב (ו כט) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו . אם כן אצל כהן גדול קודמת תמיד טומאת האב לטומאת האם, משום שאף אם אמו מתה קודם הרי עדיין לא היה כהן גדול. (מ. ש. ת.)
ז. פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים , אימתי ירד משה מן ההר? אמר רבי יהודה בר שלום: ק"כ יום עשה משה אצל הקב"ה. כיצד? בשישה בחודש נתן להם עשרת הדברות וכתיב בו: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָא-ֱלֹהִים ועשה שם ארבעים יום כ"ד מסיון וי"ו מתמוז, הרי מ' יום. ירד בי"ז בתמוז ראה את העגל ושבר את הלוחות. וחזר ועלה בעשרים. עשה שם עשרה מן תמוז וכל חודש אב הרי ארבעים יום. עלה בראש חודש אלול כשא"ל פסל לך . עשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי. וירד בעשור והיו ישראל שרויים בתפילה ותענית. ובו ביום נאמר לו למשה: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ . וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר )ויקרא טז( כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְ-הוָה תִּטְהָרוּ . מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן לא
ח. סילוקו כסידורו . לענין שהיה רך ומה שאמר הפסוק חום ביום הלקחו לאו דוקא אלא דחם לא היה דאיכא מ"ד במנחות (דף צה:) שהיא נאפת מערב שבת ואי אפשר. שישמור החום עד השבת אם לא שנאמר לדבריו נשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבקר. (תוס' – חגיגה כו:)
נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, כְּסִדּוּרוֹ כָּךְ סִלּוּקוֹ - טעם לנס זה ללמדנו על התורה שרמוזה בלחם הפנים שיהיה התלהבות וחמימות חשק האדם בה בסוף שעת לימוד שנתייגע כהתחלת שעת לימודו שעדיין לא יגע. (בן יהוידע – שם)
ובמסכת שבת (קיט: ) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת ב' פעמים לומר העורך שולחנו בשתי הלחם ובוצע – יזכה שיערכנו בשבת האחרת. וכן שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת - מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו - מלאך רע אומר: יהיה רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו. (ילקוט האזובי)
מ. על דרך הרמז ניתן להוסיף ששמירת השבת צריכה להיעשות באהבה גמורה: אהבת המחשבה, אהבת הדיבור ואהבת המעשה, וכנגד שלושת האהבות הללו נשנו ל"ט מלאכות האסורות בשבת, ששלושה פעמים 'אהבה' עולה בגימטריא ל"ט, כמנין המלאכות האסורות בשבת. (בניהו שם)
טעם למספר זה מאת השם יתברך היה כך לעשות אזהרת שבת כמספר ט"ל , לרמוז אף על פי שחומר האדם מצד טבעו יראה את השבת כמשא כבד מכח אזהרותיו, הנה האדם צריך להתגבר על חומרו וישמור שבת במנוחה, שיהיה נח לו בשמירתו כמו הטל שיורד בנחת, וכמו שנאמר (דברים לב, ב) תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי . וזה שאמר כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ דייקא, רצונו לומר תהיה נוחה עליו שמירתו כמו ה'טל' הרמוז בהלכות השבת. או יובן הכוונה כמו הטל שיורד בהסתר כן האדם ישמור השבת בהסתר שהוא הרהור הלב, וכיון דשומרו גם בהרהור שהוא בהסתר אז כדאי הוא לכפר אפילו על עון עבודה זרה.
ודרך דרש אפשר ליתן טעם דאע"ג דישראל בכל אופן הם בנים דקי"ל כר"מ כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה ואב שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ בזיונו אינו מחול כמ"ש הפוסקים וכתיב (במדבר טו לא) כִּי דְבַר יְ-הוָה בָּזָה . אך כאשר ישמרו שבת כהלכתו כי ה' ברא העולם בו' ימים וכביכול נח בשביעי א"כ אנו מודים דכ"ע דיליה ומצי מחיל ולכן בשמירת שבת נמחל אפילו על עבודה זרה.
והגם דכתב הרמב"ם ז"ל דבימי אנוש לא היה ע"ז ממש אלא היו עושים כוכב או מזל לאמצעי. אפשר דדור אנוש היו טועים בכך אבל אנוש עצמו היה עע"ז גמורה אלא שאומר לדור להמשיכם בתחילה בטענת אמצעי וז"ש אפילו עע"ז כאנוש דייקא שהוא עצמו היה עע"ז ממש ואפ"ה נמחל לו. (מראית העין – שבת קיח:)
ק. ונפקא מינא בכהן בעל מום וכהן קטן וכן בכוהנת – שאינם עובדים בבית המקדש אך אוכלים מן הקרבנות.
הגרע"א דחה זה דהא כהן בעל מום מצוה לקדשו כדאיתא בספרי אע"ג שאינו ראוי לעבודה. (מ"ב רפב ס"ק טו ושעה"צ אות טו) (עבד המלך)
ואפשר לומר ממה שדרשו חז"ל (סוטה כג, ב) את הכתוב ' בְּנֵי אַהֲרֹן – ולא בנות אהרן', שלא נאסר על אשת כהן ובת כהן להיטמא למתים. ומכאן אתה למד שכל פרשת אמור נאמרה אל הכהנים ולא אל הכוהנות, ובכלל זה מצות 'וקדשתו' שנאמרה רק על כהנים זכרים.
כתב המנחת חינוך - והנה המ"א סימן רפ"ב כתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר בזבחים ובר"מ ע"כ נ"ל לפי דעת הרהמ"ח דגם קטן וחרש מצוה לכבדם. והנה כהן פ"ד וכ"ש נ"ל דגם כן מצוה לכבדם. אך לשיטת הפוסקים דמותר אף בנשים פסולות מן התורה כמבואר לעיל מכל מקום דוקא לענין קדושת הזיווג אבל הוא אוכל בקדשים ככל בע"מ כמבואר בתורה וכתות כו' עי' בח"מ אם כן הוי כמו בעל מום ומצוה לכבדו. (מנחת חינוך – רסט)
ר. זו שאלת המגן אברהם על שו"ע תצד א, תשובת החת"ס.
כתב המגן אברהם - קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קי"ל דבעי לפרושי ו' עונות כמ"ש ביורה דעה סי' קצ"ו (וכמדומה שראיתי קושיא זו באיזו פוסק) ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון. ובאמת הרמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה פסק דא"צ לפרוש רק ג' עונות וכתב הכסף משנה בגירסת הרמב"ם והרשב"א דחכמים סבירא להו ג' עונות ופסק כוותייהו ע"ש - וא"כ מנהגנו הוא על פי הרמב"ם ומ"ש בי"ד כר' יוסי היינו לחומרא ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה ביום נ"א לספיר' דהא יצאו ממצרים ביום ה' והתורה ניתנה בשבת כבר תי' הי"מ דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות ואפשר דהיינו דקאמר יום א' הוסיף משה מדעתו ואין כאן מקומו, בליל שבועות אין מקדשין של הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב 'תמימות תהיינה' (ע"ה ומ"ב):
ש. פירוש 'שאר' בכל מקום בשר הדבק והקרוב לבשרו של האדם נגזר מלשון שאר כלומר שאר בשרו מלבד בשר גופו ויקראו הקרובים שאר אל כל שאר בשרו. (הרמב"ן – שמות כא ט)
שארו היא מילה נרדפת לקרובו, כמו שאומרים 'שאר בשרו' מאחר וכל הקרובים כבר מפורשים ונזכרים בהמשך הפסוק לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו , על כרחך ששארו בא לרבות את אשתו. גם מהמילים הַקָּרֹב אֵלָיו למדים זאת, שהרי אין לך קרוב לאדם יותר מאשתו. והראיה שרק באשתו הדין הוא שכל קרוביה פסולים להינשא לו כאילו הם קרובים שלו. (פניני הגר"א)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

אמור

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש