- פרשת שבוע ותנ"ך
- לך לך
- משפחה חברה ומדינה
- ברית מילה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה ז"ל
"עשרה דורות מאדם עד נח... עשרה דורות מנח ועד אברהם" 1 . האדם הראשון, נח, ואברהם אבינו ע"ה, מציינים שלושה שלבים בסדר התפתחות המין האנושי:
אדם הראשון - האדם הראשון הינו יצירה אלוקית מושלמת. אין להקדוש ברוך הוא כל מתווך ושותף בעשייתו, וממילא הוא היצור המושלם ביותר שחי אי-פעם עלי אדמות. ייתכן, שדווקא בנקודה זו טמון חסרונו הגדול של האדם הראשון- כיון שהוא כל-כך מושלם, הוא חסר את היכולת להתחבר עם המציאות המגושמת של העולם בו הוא חי, וממילא חסר הוא את היכולת לרומם את העולם. לכן, נכשל המפגש שלו עם העולם, והוא חוטא. משול אדם הראשון לעץ שענפיו מרובים אך שורשיו דלים, אחיזתו של עץ כזה בקרקע חלשה היא, ודווקא ריבוי ענפיו יחיש את נפילתו.
נח - צדיק תמים 2 , בניגוד לאדם הראשון, נח מצליח לחיות עם העולם המגושם בשלום, ולהישאר בצדקותו. אולם גם הוא, כאדם הראשון אינו מצליח להשפיע על בני דורו, ולרומם את סביבתו. הוא צדיק פרטי, שעבורו דרך הפתרון להתמודדות עם העולם מבלי להסתכן בכשלון וחטא היא- ניתוק מן הסביבה. ייתכן, שכאן החלה טעותם של המינים, הגורסים כי הדרך היחידה לדבקות בה' ולשלמות אנושית היא הניתוק מן החומר.
אברהם אבינו - אברהם אבינו הוא הראשון המצליח לחבר רוח וחומר ולהשפיע על סביבתו בהצלחה. את כל תפקידו בעולם רואה אברהם אבינו בהעלאת המציאות ממדרגה למדרגה, מתוך קישור מלא עמה. למן הרגע שבו הוא מגלה כי לעולם יש בורא אחד שברא עולם אחד, מאוחד, שבו אין סתירה בין רוח וחומר, הוא מנסה להעביר מסר זה בכל דרך אפשרית לסביבתו, ובכך מתחיל תהליך מואץ של תיקון עולם וכיוונו אל מגמתו הסופית, אל הזמן בו - "יהיה ה' אחד ושמו אחד" 3 . על-מנת ליישם באופן מוצלח את הקישור המלא בין המציאות החומרית לבורא עולם, יש הכרח לעלות לארץ-ישראל, שבמהותה מבטאת את קידוש החומר, ארץ גשמית, שהיא גם ארץ קדושה. על רקע זה בא הציווי 4 -"לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
לך-לך
בתחילתה של הפרשה, עדים אנו לציווי האלוקי - "לך-לך מארצך וממולדתך... אל הארץ אשר אראך". גם כאשר נתבונן על ציווי זה כפשוטו, יש כאן נסיון קשה. אברהם אבינו נדרש לעזוב את הרקע הרוחני הטבעי שלו, ולהתחיל דרך חדשה, דרך אשר אין הוא יודע את תכליתה.
אברהם אבינו נדרש לעזוב את ארצו, מולדתו, ובית אביו, ולכוון פניו אל עבר יעד לא נודע- "הארץ אשר אראך" 5 . למעשה, יש כאן נסיון בתוך נסיון. לא רק שנדרש אברהם לעזוב את ארצו ומולדתו, הליכתו היא ללא תכלית ברורה. ייתכן, שהקדוש ברוך הוא נמנע מלהגדיר את תכלית ההליכה, משום שבאמת לא ניתן לבאר די הצורך את ערכה ומעלתה של ארץ-ישראל, בחוץ לארץ. על כן נדרש אברהם ללכת מארצו. רק כאשר יזכה להיכנס לארץ, יזכה להבין את תכלית הליכתו מארצו וממולדתו.
אולם, נדמה שעומק נוסף יש לציווי. יש הרוצים לקבוע את גורלו ומהלך חייו של אדם, על-פי זמן הולדתו המדויק, ומקום הולדתו, אסטרולוגים בלשון ימינו, 'אצטגנינים' בלשון חז"ל. חז"ל קבעו ש"אין מזל לישראל" 6 . בקביעה זו, יש למעשה הכרה בעצם מציאות המזלות, וביכולת ההשפעה שלהם על המציאות. אולם, מכריעים חכמינו שישראל הם למעלה מן המזלות, בכחם לשנות את מהלכי הטבע, ולהתחבר עם הנהגת ה' שמעל המזלות.
בשולחן ערוך 7 מוצאים אנו שאין לאדם לכוון חייו על-פי המזלות, אולם אם ידוע לו מזלו, אסור לו לפעול באופן הנוגד את מזלו. המזלות הם סימנים נמוכים להנהגת המציאות. הדרישה מאברהם אבינו היא לקחת גורלו בידיו, לדבוק בבורא עולם, ובכך, להתעלות מעל להנהגת המזלות.
ההשקפה הגורסת שעולם ומלואו תלויים במקום לידתו, ובעת בה נולד האדם, מחלישה את כוחות הרצון והיצירה שבאדם. אדם בעל השקפה כזו, מוצא בעצמו רצון קלוש לפעול ולשנות בעולם, מאחר ולדידו, הכל כבר קבוע וידוע מראש. מטעם זה גם, ראוי לאדם למעט את הישענותו על ברכותיהם של צדיקים, על סגולותיהם וקמעותיהם. הישענות כזו, בשעה שהיא הופכת למרכז ההתמודדות של האדם עם הקשיים בהם הוא נתקל במהלך חייו, מחלישה את כוחו לפעול ולתקן את אישיותו. אמנם, כאשר ברכותיהם של צדיקים באות כתוספת על-גבי עבודת האדם, כאשר בקשת הברכה באה אחר ההשתדלות האישית, יש לה בהחלט מקום.
" ויאמר ה' אל אברהם לך לך...". אברהם ממלא אחר ציווי ה', ובא לארץ כנען. אחר הכניסה לארץ, זוכה אברהם אבינו להתגלות אלוקית נוספת - " וירא ה' אל אברם, ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת". מכוח קדושת הארץ ומכוח עמידתו בניסיון, זוכה אברהם אבינו להתגלות אלוקית במדרגה גבוהה יותר. הקדוש ברוך הוא לא רק מדבר אל אברהם אבינו, אלא גם נראה אליו - "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" 8 .
בהמשך, הולך אברהם אבינו ומחזק את אחיזתו בארץ, שוב אין הוא עובד ה' יחידי בעולם. הוא הולך וקורא בשם ה', מפרסם את האמונה בבורא עולם. אולם מכאן ואילך, שוב אין הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו בלשון "וירא" - "וה' אמר אל אברהם...שא נא עיניך וראה" 9 לכאורה, יש כאן נסיגה בעצמת ההתגלות, אולם, אין הדבר כן. חז"ל שאלו 10 , כיצד יכול ישעיה הנביא לומר-"וארא את ה'", והלא משה רבנו אמר -"כי לא יראני האדם וחי"?! ומתרצים- כאן באספקלריא המאיר וכאן באספקלריא שאינה מאירה. כאשר מגיע האדם להזדהות מוחלטת עם בוראו, כמדרגת משה רבנו, מכיר הוא בכך שאין יכולת באדם לקלוט את הגדולה האלוקית במלואה. אברהם אבינו מתעלה למדרגה שמעבר לראיה. שוב, אין הוא קולט אל עצמו את ההתגלות האלוקית אלא מתוך הזדהות מוחלטת עם בוראו, הולך וקורא בשם ה' לרחוקים.
אברהם אבינו - "אתערותא דלתתא"
במהלך חייו, נתקל אברהם אבינו בקשיים רבים- נסיונות. אולם, אם נתבונן היטב בפסוקים, נגלה כי לכל קושי שנתקל בו אברהם אבינו קדמה התעוררות מצידו, המרמזת על נכונותו ויכולתו לעמוד בקושי. הקושי מגלה נכונות זו, ומהוה "מקפצה" לקראת השגת מדרגה חדשה בקניין ארץ-ישראל.
אנו זוכרים שבסיומה של הפרשה הקודמת לקח "תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם, ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" 11 . הוי אומר - התעררותו של אברהם ללכת לארץ כנען לא באה כתוצאה מציווי ה', אלא קדמה לו, ובעקבות התעררות זו, בא הציווי -"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בלשונו של הזהר הקדוש- כל אתערותא דלעילא, צריך שתהיה קודמת לה אתערותא דלתתא 12 . הקדוש ברוך הוא חפץ להשפיע שפע טוב על בריותיו. אולם, על-מנת שתתברך האנושות בשפע זה, צריכה היא להקדים מצידה הכנה לקבלת שפע זה. אברהם אבינו מיחל בדרכו לכיוון ארץ כנען, כאשר באמתחתו הבטחה אלוקית, שכר הצלחתו בנסיון, עזיבת מולדתו בציווי ה': "לזרעך אתן את הארץ הזאת" 13 .
אברהם אבינו מגיע אל יעדו, בעקבות הצו האלוקי "לך לך...אל הארץ אשר אראך", ומפרש רש"י - "לך לך - לטובתך ולהנאתך", אך עדיין רחוק הוא מן הטובה וההנאה, המנוחה והנחלה. קשיים רבים עוד צפויים לו בארץ המובטחת לזרעו -"ויהי רעב בארץ" 14 . אברהם אבינו נתקל במצב לא נעים, מצד אחד הינו מחויב לציווי אלוקי לחיות בארץ כנען, אולם התנאים בארץ, אינם מאפשרים את קיום הציווי, ואברהם נאלץ לרדת לארץ מצריים. בארץ מצריים, מלאת הזימה, נדרש אברהם אבינו לדאוג מיופיה של אשתו, שרה נלקחת לבית פרעה. אברהם, בטוח כי איבד את אשתו, דבר שהיוה עבורו טרגדיה נוראה בודאי. אולם, דווקא במקום זה, מתגדל שמו של אברהם, המפרסם שם שמים במצריים שטופת הזימה, ע"י קידוש ה' הגדול שבא מכח אי יכולת המצרים לשלוט באברהם ובאשתו, ומגלה שתפקידו של הרעב היה להביאו לפרסם שם שמים דווקא במצריים. למרות כל הקשיים, אין אברהם אבינו נוטש את חלום ירושת הארץ, ואינו משתקע במצריים. הוא ממתין לרגע הראשון שבו יוכל לחזור לארץ כנען, ולהמשיך את קיום הציווי האלוקי, בדיוק בנקודה שבה הוא הופסק מחמת הרעב. וכשרגע זה מגיע, מייד הוא חוזר - "עד המקום אשר היה אהלו בתחילה, בין בית-אל ובין העי" 15 . הצלחתו של אברהם אבינו בעמידה בקושי הגלות מן הארץ, מזכה אותו בהבטחה חדשה 16 בקניין הארץ, גדולה ומפורטת מן הראשונה בהיקפה- 17 "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם 18 ". לא עוד קניין רק בארץ הזאת, אלא הרחבת תחום הקניין לכל מלא ראות העין- צפונה ונגבה וקדמה וימה. לא רק זרעו של אברהם יקנה את הארץ, כי אם אברהם עצמו, זוכה כבר כעת לקניין בארץ-"לך אתננה". בהבטחה זו, מובטח לראשונה לאברהם אבינו שקניין הארץ לו ולזרעו נצחי יהיה-"עד עולם".
אחר שעומד אברהם אבינו בהצלחה בנסיון הרעב, ומוכיח דבקותו בארץ כנען למרות קשיים טבעיים המתעוררים בארץ, כרעב, עומד אברהם אבינו בפני נסיון נוסף, קשה מקודמו -המלחמה בארבעת המלכים. חז"ל, לימדונו שלמעשה כוונה מלחמת ארבעת המלכים נגד אברהם אבינו 19 . כונת ארבעת המלכים היתה להחליש את הסביבה התומכת של אברהם אבינו, ובכך להכשיר את האיזור לקראת מלחמה באברהם עצמו. כאן מגלה אברהם קושי נוסף בדרכו לקיים את הציווי האלוקי לישובה של ארץ כנען - אויבים, המבקשים לסלקו מן הארץ המובטחת לו. ושוב, אין הוא נרתע, ויוצא מכח בטחונו המלא בהבטחה האלוקית לירושת הארץ ע"י זרעו,למלחמת מנע נגד אויביו. התמודדותו המוצלחת בקושי זה, מזכה אותו בהבטחה חדשה, המחוזקת בברית בין הבתרים - "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצריים עד הנהר הגדול נהר פרת " 20 . כאן, אין עוד הבטחה עתידית לקניין הארץ- "נתתי", הארץ כבר נתונה זה מכבר לאברהם ולזרעו. ההבטחה מורחבת אל מעבר גבולות ראות עיני אברהם, אל עבר גבולותיה העתידיים של ארץ ישראל, גבולות אותם עדיין לא זכה עם-ישראל לכבוש מעולם. למעשה, בפסוק זה מוצאים אנו רמז ראשון בתורה לביאת משיח לעתיד לבוא, ולגאולת ישראל. דבר ה' לא ישוב ריקם, על-כן, מוכרחת גאולה לבוא, על-מהת לקיים את הברכה האלוקית בקניין הארץ - "מנהר מצריים עד הנהר הגדול נהר פרת". על דרך זו, מוכיח הרמב"ם 21 שעתיד עם ישראל להיגאל מן האמור בפרשת ערי המקלט- "ויספת לך עוד שלוש ערים". מכיון שעדיין לא נוספו אותן ערים, אין כל ספק שערים אלו יתוספו על ערי המקלט בעת גאולה. אמנם, בדברי נביאים יכולים אנו למצוא עדויות רבות, מפורשות וברורות בדבר גאולת ישראל העתידה, וביאת משיח. בהבטחה זו, מובטח אברהם אבינו לראשוןנה שזרעו יזכה לגבור על כל עשרת העממים המבקשים להפריע לו לקנות את ארץ-ישראל בשלמות 22 .
מפרשת לך-לך, יכולים אנו ללמוד השקפה בריאה על אופן ההתקדמות הראויה של האדם בעולם. התקדמותו של אברהם אינה פשוטה, היא כרוכה במורכבות. הולדת יצחק באה דווקא מתוך נדיבותה של שרה כלפי הגר שפחת אברם, נדיבות המביאה להולדת ישמעאל. בהשקפה ראשונה, יכולים אנו לשאול עצמנו- מדוע יש צורך בהולדת ישמעאל כהכנה להולדת יצחק? מדוע צריך אברהם לברך את ישמעאל, בטרם יזכה לבן משרה?! לכאורה, קשיים רבים היו נחסכים מעם-ישראל אלולי אותה נדיבות! אולם, עלינו לדעת כי דווקא דרך ההתמודדות עם קשיים וההתגברות עליהם, מתגבר האור ומגיע לשיא זיכוכו. האור הגדול, הוא דווקא זה היוצא מתוך החושך, ואליו מגמתו של עולם. ללא הקשיים, לא היה העולם יפה ומאיר יותר, העולם יפה ומאיר בזכות התמודדותנו עם קשיים, והתגברותנו עליהם. האדם, בהתמודדותו המוצלחת עם קשיים, בונה בתוכו כוחות חיים מחודשים, זוכה הוא ליתר דבקות בבוראו, ונפשו מתרוממת ומזדככת. כל קושי צריך האדם לראות כנסיון הבא לרומם אותו ממצבו. כל עוד לא יוצר האדם קשיים מיותרים לעצמו, הרי מובטח הוא שקשיים שנתקל בהם במהלך חייו לא לעצור את מהלך התקדמותו הרוחנית באו חלילה, אלא לסייע לו ולקדמו באו.
אברהם ולוט
"ויהי ריב בין רעי מקנה אברהם, ובין רעי מקנה לוט..." 23 . דרכו של אברהם לפתרון העימות היא היפרדות מלוט. על פתרון זה, מוצאים אנו בדברי חז"ל שתי השקפות מנוגדות 24 :
"...ר' יודה אומר- כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפירש לוט מעמו. אמר הקדוש ברוך הוא: לכל הוא מדבק, וללוט אחיו אינו מדבק?!".
הקדוש ברוך הוא מצפה מאברהם אבינו שכשם שדאג לקרב רחוקים אל האמונה בה', כך ינהג גם עם בן אחיו, יקרבו, ויתקן את דרכיו. אולם אברהם אבינו מבכר להיפרד מלוט, וכתוצאה מכך, לוט הולך ומשתקע ברשעת סדום, ומסיע עצמו מקדמונו של עולם.
לעומת השקפה זו מוצאים אנו בדברי חז"ל גם השקפה אחרת 25 :
"ר' נחמיה אמר- כעס היה לו להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו. אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו ליורשו? אם-כן, ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק, ויורישם את שלו!"
לפי השקפה זו, אין הקדוש ברוך הוא מרוצה מן החיבור בין אברהם ללוט. החיבור עם לוט עלול לפגוע בהתרוממותו הרוחנית של אברהם אבינו. יש בו סכנה לעתיד זרעו של אברהם, ועל-כן, ההפרדות מלוט רצויה.
שתי השקפות מנוגדות אלו עומדות בפנינו תמיד כאשר חפצים אנו לקרב רחוקים. מחד, יש ערך רב לקירוב רחוקים אל הקדוש ברוך הוא, ויש הקפדה אלוקית על הנמנע מלקרב רחוקים. מאידך, ההתקרבות לרחוקים על-מנת לקרבם, טומנת בחובה סכנה של התקרבות יתר, העלולה לסכן את הישגנו הרוחניים. במדרש, אין אנו מוצאים הכרעה בין דעות ר' יודה ור' נחמיה, ונדמה, שלא בכדי. אין צורך בהכרעה בין ההשקפות, מאחר ושתיהן דברי אלוקים חיים. בבואנו לעסוק בקירוב רחוקים, עלינו להיות מודעים לשתי ההשקפות הנזכרות בדברי חכמינו, ומתוך עירנות לחשיבות הפעולות לקירוב רחוקים, וכן לסכנה הכרוכה בפעולות אלה, לפעול. אמנם, בדרך כלל, קירוב רחוקים יגרור בעטיו גם ירידה רוחנית מסוימת, הנובעת מעצם ההתקרבות לרחוק. אולם, עלינו לחשב הפסד מול רווח, ואומרים לו לאדם חטא חטא קל, על-מנת למנוע חברך מחטא חמור 26 .
אהבת הבריות
דמותו של אברהם אבינו מרתקת, בהיותו חריג לסביבתו, צור איתן ההולך נגד הזרם. כבר בהיותו בן שלוש שנים מכיר הוא את בוראו בעולם שטוף אליליות, הנתון לתפיסות עולם מצוצמצמות, ולמן הרגע שבו מכיר אברהם אבינו את בוראו, משהציץ עליו "בעל הבירה" 27 , מייד הוא נרתם לעבודת הקדש של פירסום שם ה' בעולם. על כך זוכה הוא לכינוי - "אברהם העברי", שדרשוהו חכמינו ז"ל 28 -"כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד". דווקא על רקע זה, מפליאה דרשת חז"ל 29 :
"'אחות לנו קטנה' זה אברהם שאיחה את כל באי עולם . קפרא אמר- כזה שהוא מאחה את הקרע ..."
כיצד יש בכוחו של אדם זה, המנוגד כל-כך באופיו ובהשקפותיו מבני דורו, להביא לאיחוי כל באי עולם?! התשובה לשאלה זו מצויה בהבנת עומק תכונת אהבת הבריות של אברהם אבינו.
את הפסוק "אהבת צדק ותשנא רשע" 30 , דרשו חז"ל על אברהם אבינו. בקריאה פשוטה של הפסוק, רגילים לפרש פסוק זה כבא לומר שמי שאוהב צדק, בהכרח, מטבעו חייב הוא לשנוא את הרשעות ואת הרשעים הנושאים אותה. אולם דרשת חז"ל מהפכת לחלוטין את הבנת הפסוק בהסיבה את הפסוק על אברהם אבינו:
"אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: 'אהבת צדק ותשנא רשע' אהבת לצדק את בריותיי, ותשנא רשע: מאנת לחייבן " 31 .
אוהב הצדק הוא זה האוהב לראות את הטוב שבבריות, ושונא הרשע הוא זה המבכר ללמד זכות על הבריות, תחת לחייבן. וכך רואים אנו בפרשת חורבן סדום, כאשר אברהם אבינו מוסר נפשו להצלת ערים מלאות חטא ורשע בעבור צדיקים מועטים שאולי מצויים באותן ערים. תכונה זו הינה המשך ישיר מהאמונה המוחלטת בא-ל אחד, אותה מפיץ אברהם בעולם. מאחר ויש א-ל אחד בלבד, ו"אין עוד מלבדו", הרי שלא ייתכן שיהיה רשע אמיתי ומוחלט בעולם, וממילא מתחייב שבכל אדם באשר הוא, קיימת נקודת אור וטוב, אותה יש לגלות וללבות על-מנת שתהיה המרכזית, העיקרית והמובילה את מהלך חייו. ממילא ייתכן שביכולתם של צדיקים מועטים לעשות מהפך בדרכי חשיבה והתנהגות של רבים, באמצעות חשיפת נקודת האור החבויה בכל אחד מן הבריות. זהו שורשה העמוק של תכונת אהבת הבריות של אברהם אבינו, ובזכותה זכה לאחות כל באי עולם.
"אנוכי מגן לך"
על אף תכונת אהבת הבריות שבו, מגלה אברהם עזות ונחישות נגד הקמים עליו להשקיט את קולו, כפי שקוראים אנו בפרשת מלחמתו בארבעת המלכים. אחר הניצחון הגדול שנוחל אברהם במלחמה, זוכה הוא להבטחה אלוקית - "אל תירא אברהם, אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד" 32 . חז"ל שאלו עצמם שלוש שאלות בעקבות הבטחה זו:
א. מהו הדבר שירא אברהם מפניו אחר הנצחון על ארבעת המלכים?
ב. מהי הסכנה האורבת לאברהם, שמפניה היה צורך בהבטחה-"אנכי מגן לך"?
ג. מדוע צריך היה אברהם לחוש להמעטת שכרו, חשש שמפניו באה ההבטחה-"שכרך הרבה מאוד"?
משיבים חז"ל במדרש 33 :
"ר' לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד... אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים 34 היו... ר' לוי אמר אוחרי, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אוכלוסין ובאים ועושים עמי מלחמה אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אל תירא אנכי מגן לך'...ורבנן אמרי חדא, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא... שכרך הרבה מאד".
ממדרש זה יכולים אנו ללמוד על שלמותו המוסרית של אברהם אבינו, שגם בעת מלחמה, חושש הוא לטוהר הנשק שמא בטעות יפגע בחפים מפשע ומן ההבטחה האלוקית יכולים אנו מלמד הקדוש ברוך הוא את אברהם כי כאשר יוצא הוא למלחמת מגן על-מנת למגר את הקמים עליו ומבקשים להשתיק את קולו בעולם, אין לו לפחד מכשלון מוסרי, אין לו לפחד מהשלכות פוליטיות העלולות לסכן את מעמדו בעולם, ואין לו לפחד מהמעטת שכרו לעתיד לבוא-"שכרך הרבה מאוד". ומעשה אבות זה, סימן לבנים הנלחמים נגד הקמים עליהם, ומבקשים לבטל תקומת ישראל בארצו. ההבטחה האלוקית שמורה להם, שמלחמתם תהא בשלמות המוסר, ולא ייהרגו אלא "קוצים כסוחים", ולכן, אל להם להתבהל מגינויי האומות, ולא לירא שמא נפגם טוהר נשקם. וכן, מובטחים הם ששכר מלחמתם רב, ושום נזק וצרה לא תצמח מעמידתם האיתנה נגד הקמים עליהם.
ברית המילה
עם סיום הפרשה, עדים אנו לשיא השלמות אליה מגיע אברהם אבינו - מצוות ברית המילה. אחר מאה שנה של התעלות והתקדשות זוכה אברהם להגיע למדרגה שבה, מתגלה קדושתו הפנימית גם על מעשיו החיצוניים, וקדושת הנשמה מופיעה בשלמות הגוף, ע"י מצוות ברית המילה. ומכח מדרגה רמה זו, מנחיל אברהם לזרעו אחריו את אותה מדרגה של קדושת הגוף, עד שמגיל שמונה ימים הם נימולים, ומגלים כי טבועה בהם מאביהם אברהם תכונת הופעת הקדושה, בגוף. תכונה זו הינה מהותית וקנויה לעם-ישראל גם ללא קשר לקיום מצוות ברית המילה, אשר לא נועדה אלא לגלות תכונה זו, כפי שלימדונו חז"ל 35 , שגם תינוק יהודי שנשבה ולא נימול, או יהודי שלא נימול משום הסכנה, שמתו אחיו בעקבות המילה, גם הם קרוים "מולים", בעוד שהגוי, אף אם ימול עצמו, מתייחסת אליו ההלכה כערל לכל דבר. את הביטוי למדרגה עליונה זו של אברהם אבינו, מוצאים אנו בתחילת פרשת "וירא" - "וירא אליו ה' באלני ממרא". לשם מה נצרכה התגלות אלוקית זו? איזו שליחות הוטלה על אברהם, איזו בשורה נתבשר? בכתובים לא מוזכרת כל שליחות או בשורה, ואכן, התגלות זו הינה ללא תכלית מיוחדת, אברהם אבינו נמצא במדרגה שבה ההתגלות האלוקית אליו אינה אמצעי לצורך שליחות או בשורה, אלא התגלות לשם התגלות - "ביקור אישי".
^ 1 מסכת אבות, פרק ה', משניות ב', ג'.
^ 2 בראשית ו', ט'.
^ 3 זכריה י"ד, ט'.
^ 4 בראשית י"ב, א'.
^ 5 שם.
^ 6 שבת קנו ע"א; נדרים לב ע"א.
^ 7 שולחן ערוך, יורה דעה, קעט, סעיף א.
^ 8 בראשית, יב, ז.
^ 9 בראשית יג, יד.
^ 10 יבמות, מט ע"ב.
^ 11 בראשית י"א, ל"ב.
^ 12 ראה זהר בראשית, לך לך, דף פו ע"ב.
^ 13 בראשית י"ב, ז'.
^ 14 שם, שם, י'.
^ 15 שם, י"ג, ג'.
^ 16 אמנם, קודמת פרשת ריב רועי אברהם עם רועי לוט, והפרידה של אברהם אבינו מלוט לברכה, אולם לימדונו חז"ל כי זכאי היה אברהם לברכה כבר בעלייתו ממצריים, אלא ש"כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו"(תנחומא ויצא י', הובא ברש"י).
^ 17 הגם שלחיזוק בברכת הארץ מתוספת ברכת ריבוי הזרע-"ושמתי את זרעך כעפר הארץ", מכל מקום, פשטי המקראות מורים כי מוקד הברכה הוא ברכת הארץ, שבעקבותיה, בעקבות הברכה-"לך אתננה ולזרעך".
^ 18 שם, שם, ט"ו.
^ 19 ראה: בראשית רבה מ"ב, ז'.
^ 20 בראשית ט"ו, י"ח.
^ 21 רמב"ם, מלכים, יא, הלכה ב.
^ 22 שם, שם, י"ט.
^ 23 בראשית יג, ז.
^ 24 בראשית רבה, פרשה מא, אות ה.
^ 25 שם.
^ 26 ראה תוספות, שבת, ד ע"א, ד"ה וכי.
^ 27 כינוי לבורא העולם, ע"פ בראשית רבה ל"ט, א'.
^ 28 שם, מ"ב, ח'.
^ 29 שם, ל"ט, ג'.
^ 30 תהילים מ"ה, ?
^ 31 בראשית רבה מ"ט, ט'.
^ 32 בראשית ט"ו, א'.
^ 33 בראשית רבה מ"ד ד'.
^ 34 מדברי המדרש מתבאר שכונתו לרשעים, שממילא היה בכונת הקדוש ברוך הוא לסלקם מן העולם.
^ 35 נדרים פרק ג' משנה י"א.
^ 2 בראשית ו', ט'.
^ 3 זכריה י"ד, ט'.
^ 4 בראשית י"ב, א'.
^ 5 שם.
^ 6 שבת קנו ע"א; נדרים לב ע"א.
^ 7 שולחן ערוך, יורה דעה, קעט, סעיף א.
^ 8 בראשית, יב, ז.
^ 9 בראשית יג, יד.
^ 10 יבמות, מט ע"ב.
^ 11 בראשית י"א, ל"ב.
^ 12 ראה זהר בראשית, לך לך, דף פו ע"ב.
^ 13 בראשית י"ב, ז'.
^ 14 שם, שם, י'.
^ 15 שם, י"ג, ג'.
^ 16 אמנם, קודמת פרשת ריב רועי אברהם עם רועי לוט, והפרידה של אברהם אבינו מלוט לברכה, אולם לימדונו חז"ל כי זכאי היה אברהם לברכה כבר בעלייתו ממצריים, אלא ש"כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו"(תנחומא ויצא י', הובא ברש"י).
^ 17 הגם שלחיזוק בברכת הארץ מתוספת ברכת ריבוי הזרע-"ושמתי את זרעך כעפר הארץ", מכל מקום, פשטי המקראות מורים כי מוקד הברכה הוא ברכת הארץ, שבעקבותיה, בעקבות הברכה-"לך אתננה ולזרעך".
^ 18 שם, שם, ט"ו.
^ 19 ראה: בראשית רבה מ"ב, ז'.
^ 20 בראשית ט"ו, י"ח.
^ 21 רמב"ם, מלכים, יא, הלכה ב.
^ 22 שם, שם, י"ט.
^ 23 בראשית יג, ז.
^ 24 בראשית רבה, פרשה מא, אות ה.
^ 25 שם.
^ 26 ראה תוספות, שבת, ד ע"א, ד"ה וכי.
^ 27 כינוי לבורא העולם, ע"פ בראשית רבה ל"ט, א'.
^ 28 שם, מ"ב, ח'.
^ 29 שם, ל"ט, ג'.
^ 30 תהילים מ"ה, ?
^ 31 בראשית רבה מ"ט, ט'.
^ 32 בראשית ט"ו, א'.
^ 33 בראשית רבה מ"ד ד'.
^ 34 מדברי המדרש מתבאר שכונתו לרשעים, שממילא היה בכונת הקדוש ברוך הוא לסלקם מן העולם.
^ 35 נדרים פרק ג' משנה י"א.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
דרישת המדינה היהודת מישראל ומאומות העולם
לנתיבות ישראל - עמוד קכא - "נצח אומתנו"
ח' שבט תשפ"ב
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק י' - י"א (1)
שיעור מס' 99
כ"ו סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (1)
שיעור מס' 90
ט"ו סיון תשפ"ג
מתנות בחינם
משמעות המילים והדיבור שלנו
סוד ההתחדשות של יצחק
פסח שני
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקשר בין ניצבים לראש השנה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
בריאת העולם בפרשת לך לך
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
מה מברכים על ברקים ורעמים?