בדיקת חמץ

שבת ומועדים
בדיקת חמץ

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

2 דק' קריאה

החיד"א בספר ברכי יוסף דן בשאלה מעניינת. אחד חטף מחברו מצוה. אחד בדק חמץ במקום חברו וחברו תובע אותו על כך.

ומעשה שהיה כך היה: שני אנשים גרו בחצר אחת. לאחד בית גדול ובו כמה אולמות וחדרים רבים. לשני בית קטן ובו חדר אחד. בליל י"ד בניסן, בזמן בדיקת חמץ, שניהם, כל אחד בביתו, בירכו על בדיקת חמץ והתחילו לבדוק. העני סיים את הבדיקה כעבור זמן קצר. הוא ראה שהעשיר הספיק לבדוק רק אולם אחד ונשארו לו עוד הרבה חדרים. הלך העני ובדק את החמץ בכמה חדרים של העשיר.

כאשר הגיע העשיר לחדרים אלו, אמר לו העני: כבר בדקתי את החדרים ואין אתה צריך לבדוק אותם. עשיתי זאת להקל עליך כי ראיתי שהמלאכה רבה לפניך. כעס העשיר ואמר, למה עשית זאת, למה חטפת ממני את המצוה, אני רציתי לקיים את המצוה בעצמי.

נשאל החיד"א מה דינו של זה. החיד"א מביא שרבו הסתפק בשאלה דומה:
אדם שכר בית מחברו ביום י"ג בניסן, ולערב כאשר בא השוכר לבדוק את החמץ, אמר לו המשכיר שהוא כבר בדק את הבית מחמץ ואין צורך עוד לבדוק. ונשאלה השאלה האם יש כאן מקח טעות, שכן השוכר רצה לבדוק בעצמו. ההלכה אומרת שהחוטף מצוה מחברו חייב לשלם לו עשרה זהובים. אם-כן, מוכח שאדם מקפיד אם הוא מפסיד מצוה. וכעת אם יש כאן מקח טעות, יכול השוכר לחזור בו מהשכירות, כי הוא שכר בית בחזקת שאינו בדוק על-מנת לבדוק.

והשיב, שכל דין חוטף מצוה שחייב לשלם לו עשרה זהובין, זה רק בחוטף מצוה דאורייתא, אבל חוטף מצוה דרבנן, אינו חייב. ומכיון שמצות בדיקת חמץ היא מדרבנן, כי מדאורייתא מספיק ביטול חמץ, ואין צורך בבדיקת חמץ, על כן פטור.

אולם החיד"א עצמו מביא שיש פוסקים שגם בחוטף מצוה דרבנן חייב לשלם עשרה זהובין ואין הבדל בין מצוה מן התורה למצוה מדרבנן.

כמה זה עשרה זהובין בכסף של היום? כמה חייבו חכמים לשלם על חטיפת מצוה? לפי ערך הזהב היום, התשלום הוא מעל 2000 ש"ח. כלומר אם אדם חטף מצוה מחברו, כגון שחברו שחט עוף, והשוחט עוף מצוה עליו לכסות את דם השחיטה בעפר, ובא אחר וחטף ממנו את מצות כיסוי הדם, מעשה כזה היה וחייבו רבן גמליאל עשרה זהובין שהם למעלה מ-2000 ש"ח. מכאן למדו שאם אדם חטף מחברו מצות ברכת המזון שיש בה ארבע ברכות, חייב לשלם 40 זהובין, למעלה משמונת אלפים ש"ח.

ראו כמה ישראל מחבבין את המצוות. בשאלות מעניינות דנו רבותנו. הם לא שאלו כיצד אפשר להיפטר מבדיקת חמץ, אולי על-ידי שימכרו את הבית לנכרי בי"ג ואז נפטרים מבדיקת חמץ. החיד"א ורבותיו נשאלו שאלות הפוכות. כי האדם הבריא אוהב המצוות ומחבבן ואינו רוצה שיחטפו ממנו מצוות. המצוות יקרות לו יותר ויותר מעשרה זהובין. גם מצוות דרבנן.

אכן באותה שאלה שהעני בדק במקום העשיר, שם פטר החיד"א את העני, שכן העשיר בירך על הבדיקה וגם בדק חלק מהחדרים, ורק את השאר חטף ממנו השכן, וזה רק שיירי מצוה, ועל כן אינו חייב.

פסח כשר ושמח.

בדיקת חמץ