בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של חג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' ישראל חיים בן הרב דוב בער לבנון ז"ל

נר איש וביתו - אור הבית היהודי

מובא בפסיקתא, שהמשכן גמר להיבנות בכ"ה כסלו, אך נחנך רק בניסן, חודש שנולד בו יצחק. לפיכך, נס חנוכה, הקשור במקדש אירע בכ"ה בכסל, כדי לפרוע, כביכול, את החוב של חודש כסלו. אך, מדוע לא נחנך המשכן כבר בכסלו, כמו שהיתה המחשבה מתחילה? מהו ההבדל ביניהם?

undefined

הרב דוד דב לבנון

כסלו ה'תשס"ב
7 דק' קריאה
חנוכת המשכן במחשבה
מובא בפסיקתא שהמשכן נגמר בכ"ה בכסלו, והקב"ה לא אפשר את בנייתו וגמרו עד ניסן, חודש שנולד בו יצחק (עמוד העבודה), יום שנבראו בו שמיים וארץ, ואם כן הפסיד כסלו! לכן הבטיח לו הקב"ה שעוד ישלם לכ"ה בכסלו בעתיד, והיה זה בימי החשמונאים שחנכו את המקדש והמזבח, בשמחה גדולה ובהודיה לה' על הנסים ועל הפורקן שעשה להם הקב"ה וקבעום לדורות בהלל והודאה.

מדברי הפסיקתא משמע שכ"ה בכסלו היה הזמן המסוגל מעיקרא לחנוכת המשכן, ולכן זכה כסלו שיפרע לו את חובו בפעם אחרת לעשות בו חנוכת המזבח, אבל לפי זה קשה מדוע באמת לא זכו לגמור את המשכן ולחנוך אותו אז, כפי מה שעלה במחשבה?

נראה לבאר זאת על פי הכלל שאמרו חז"ל "בקש הקב"ה לברא את העולם במידת הדין, וראה שאינו יכול להתקיים, ובראו במידת הרחמים" 1 . ומפרש רבי צדוק הכהן מלובלין, שמה שעלה במחשבה לבראותו הוא האידיאל האלוקי בבריאת העולם, אלא שלעת עתה בתחילת הבריאה שאינו יכול להתקיים כך והקדים את מידת הרחמים למידת הדין, אבל בסופו של דבר עתיד העולם להתקיים במידת הדין כפי שעלה במחשבה, וסוף מעשה במחשבה תחילה 2 . ולפי זה אפשר להסביר גם את עניין חנוכת המשכן, שעלה במחשבה לעשותה בכסלו, והוא החודש המסוגל לכך, כיוון שקרוב ומחובר לחודש תשרי, הוא החודש שעלה במחשבה לברא עולם במידת הדין, אבל למעשה קבע הקב"ה לעשות את חנוכת המשכן הראשונה בחודש ניסן, שבו נבראו שמיים וארץ במידת הרחמים, ובזכות אבות של יצחק אבינו עמוד העבודה, כדי שיוכלו יותר בקלות להשרות בו את השכינה. ורק בשלב שני, ולאחר דורות, יזכרו לעשות חנוכת המשכן בכסלו כפי שעלה במחשבה.

מה היה משכן כפי שעלה במחשבה, נראה להקדים את מה שהסתפקו המפרשים, האם הקמת המשכן היא מצווה לכתחילה, או שנתנה בדיעבד, ככפרה על חטא העגל. ואלמלא חטאו לא היו צריכים להקים משכן, כדי להשרות את השכינה. כדרשת השל"ה על הפסוק"ושכנתי בתוכם" - "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל", היינו, שלכתחילה צריך לשאוף שהשכינה תשרה בכל בית ובית מישראל, וכך עלה במחשבה במידת הדין, אבל כיוון שחטאו בחטא העגל, ואי אפשר היה לכל אחד להתעלות למדריגה זו, למעשה - נצטוו להקים משכן במידת הרחמים. ולכן מובן מדוע נגמר במשכן בחודש ניסן, שהוא חודש הרחמים, שבזכותו יתכפר להם עוונם ויצליחו להשרות את השכינה בתוכם ע"י המשכן.

אולם השראת השכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל כפי שעלתה במחשבה שתהיה בכסלו. אנו מוצאים, שמתשרי - זמן צווי המשכן ועד כסלו, עסקו בנדבת המשכן ובבניתו, למעשה הם גמרו להביא את נדבתם בשני בקרים שנאמר "בבוקר בבוקר" . ומיד התחילו בעשיית המלאכה, ובכ"ה בכסלו כאשר הכל היה מוכן לחנוכת המשכן. לבם היה מלא בציפיה לראות את המשכן מוקם, והשכינה שורה בו. אך דא עקא, הציפיות הגדולות נשארו במחשבה ולא יצאו אל הפועל במעשה, ונתעכב בניין המשכן. מפני שלא הגיע הזמן להקים משכן בדרגה גבוהה כל כך. אולם היה משהו בכל ההתנדבות שלהם בחינת משכן שבלב, כפי שעלה במחשבה, מפני שבנדבת לבם הם עשו את השכינה משכן בלבם בבחינת "בלבבי משכן אבנה".

והנה חודש כסלו נחשב לסיום תקופת תשרי 3 , וכמו שתשרי הוא זמן בריאת העולם במחשבה במידת הדין, כך גם כסלו עלה במחשבה לעשות משכן לשכינה התחתונים. ומה שלא זכו בכסלו במדבר, זכו לאחר דורות, ששילם הקב"ה לחודש כסלו בחנוכת בית חשמונאי, וזכו ישראל לעשות מה שעלה במחשבה תחילה. עצם המלחמה נגד היונים, אופיה היה מלחמת תרבות, בין תורת ישראל לחכמת יון, ובחירתם בחכמת התורה, הוכיחה שהשכינה שורה בישראל, כפי שעלה במחשבה. ולכן מצות הדלקת הנרות שבמקדש נשארה לדורות, ובבית של כל אחד ואחד, נר איש וביתו, ונתקיים מה שעלה במחשבה "ושכנתי בתוכם - בתוך כל אחד ואחד".

הבית - מקדש מעט
חג החנוכה בא להאיר את קדושת הבית היהודי. למשך שמונה ימים הופך הבית להיות מקדש מעט, ומדליקים בו את נרות המנורה. מדברי רמב"ן נראה שהדלקת הנרות בבית הוא המשך של קיום מצוות הדלקת הנרות במקדש 4 . וכן בר"ן 5 משווה נרות חנוכה למנורת המקדש, ומסביר מדוע אסור להשתמש בנרות דעשאום כמנורה במקדש. וכך ניתן להסביר את התקנה להדליק "נר איש וביתו" נר אחד לבית עבור כל בני הבית. והמפרשים התקשו בתקנה זו היכן מצאנו מצווה כזאת שהיא חובת הגוף על כל אחד ואחד, ובכל זאת אם יש נר אחד בבית יצאו כולם? 6 אבל לפי הרעיון שעשאום כמנורה במקדש, מובן מדוע גם בבית תקנו מעיקר הדין הדלקה אחת "נר איש וביתו" כמו במקדש.

נר איש וביתו
עיקר התקנה של הדלקת נרות חנוכה היתה "נר איש וביתו", לאחד את כל בני הבית כאחד. והפוסקים האחרונים למדו מכאן שאיש ואשתו אחד הם לגבי נרות חנוכה, ולכן גם לפי מנהג אשכנז שמדליקין נר לכל אחד ואחד ומוסיפים והולכים, נהגו שהבעל ואשתו מדליקין ביחד נר אחד לשניהם, שאשתו כגופו 7 . נראה שכוחו של נר חנוכה להאיר בפתח ביתו מבחוץ אם נשמר מבפנים שלימות המשפחה, איש ואשה זכו שכינה ביניהם, השראת השכינה כמקדש, ורק כך אפשר להמשיך לבית בישראל מצוה זו של הדלקת הנרות שהיתה במקדש.

הגזירה על שלימות הבית היהודי
גזירות של היוונים בדור החשמונאים הופנו לבטל את קדושת המשפחה בישראל. כמו שמובא ברמב"ם: "ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם" 8 וכן אמרו בגמרא שגזרו היוונים: "בתולה הנישאת תיבעל להגמון תחילה", ובגלל זה נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה "שאף הן היו באותו נס" ומפרשים רש"י ורשב"ם שהן היו עיקר הנס. בגלל שעיקר הגזירה הייתה מוטלת עליהן דווקא 9 . וכן נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בערבי חנוכה בזמן הדלקת הנרות, מפני הנס המיוחד שהיה להן , כפי שבארנו.

על פתח ביתו מלחוץ
ה"שפת אמת" אומר שהיוונים ביקשו לפרוץ פרצות בבית המקדש ולעשות מרשות היחיד רשות הרבים (בפ"ב מסכת מידות מובא שיוונים פרצו י"ג פרצות בסורג שבהר הבית והחשמונאים סתמום ותקנו י"ג השתחוויות של הודיה כנגדן. ומובא בתוספות יו"ט בשם הרא"ש שהסורג נעשה כדי להתיר טלטול בתוכו כרה"י, ואם כן היוונים רצו לבטל את רה"י). ולכן מידה כנגד מידה עשה הקב"ה שתהיה התגלות הקדושה גם ברה"ר, למרות ההדגשה הזאת להאיר החוצה, עדיין צריכה ההדלקה להיות בטפח סמוך לפתח, קשורה עם קדושת רשות היחיד, ומתוך רשות היחיד יבקע האור החוצה לרה"ר "עד שתכלה רגל מן השוק" - "רגלא דתרמודאי". מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין ע"פ הגמרא ביבמות, שתרמודאי הוא שם מקום שבו יהודים התחתנו עם גויים בנשואי תערובת, והבנים היו ספק יהודיים, ולפי דעת כמה מהאמוראים שם דינם בספק ממזרים, כיון שעכו"ם הבא על בת ישראל בולד ממזר (ואין הלכה כן), ונרות החנוכה באים לכלות את הקלקול של אותם יהודים התרמודאים שנתרחקו ממקור קדושת המשפחה בישראל. יוצא שגם הפניה אל רשות הרבים היא באותו עניין של חיזוק רשות היחיד של איש וביתו.

נר שבת עדיף משום שלום ביתו
" אמר רבא פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו " 10 . כלומר, אדם עני שאין לו אפשרות לקנות שמן לשני נרות יעדיף נר שבת על נר חנוכה משום שלום ביתו. מפרש רש"י "'ותזנח משלום נפשו' זו הדלקת נר בשבת, שבני אדם מצטערין לישב בחושך ". לפ"ז "שלום" מתייחס לנפשו של אדם שתהיה בשלווה והשקט בשבת 11 . נראה שהרמב"ם פירש באופן שונה, וז"ל " נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו 12 , גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום " 13 . היינו שלום בין איש לאשתו, וזהו "שלום ביתו" כפשוטו.

ואפשר לומר, כיון שנר חנוכה בא כדי להקרין החוצה את קדושת הבית, על פתח ביתו מבחוץ, לכן צריך להתבסס על שלום בית מבפנים. ולכן תקנו "נר איש וביתו" ואשתו כגופו. וכדי לחזק את היסוד של "איש וביתו", נתנו חז"ל קדימה לנר שבת שהוא כנגד שלום ביתו לפני נר חנוכה.

"הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים"
"'הדודאים נתנו ריח' - זה ראובן שהציל את יוסף, 'ועל פתחינו כל מגדים' - זה נר חנוכה" 14 . הדרשנים עמלו לפענח את הקשר בין ראובן ונר חנוכה. ונראה לומר שראובן רצה בשלמות ביתו של יעקב והסמל לכך הם הדודאים שהביא לאמו, שהפכו להיות אות חרוט על דגלו של ראובן, לפי המפרשים מטרת הבאת הדודאים היתה להגביר את פריון ההולדה של אמו. לכאורה ראובן כבן היה צריך להיות מעוניין מבחינתו האישית שלא יהיו לה עוד ילדים שיקחו מחלקו בירושה, אעפ"כ עשה זאת מפני כבודה של אמו שהרגישה את עצמה שנואה לעומת אחותה האהובה, וחששה שתדחה מנחלת הבית להיות כשפחה, וע"י שירבו בניה תהפוך להיות "עקרת בית" - עיקרו של בית יעקב. וזה מסביר מדוע אחרי מות רחל, כאשר יעקב בחר באהל בלהה הלך ובלבל יצועי אביו, מקנאת אמו שנדחתה להיות פחת משפחת רחל. אמנם מייד אח"כ הרגיש שהגדיש את הסאה, ופגע ביעקב, היה ראשון לפתוח בתשובה על כך בשק ותענית, ונראה ש"כתשובת המשקל", עשה מעשה בכיוון הפוך וביקש להציל את יוסף להשיבו אל אביו, למרות שידע שע"י זה הוא מסכן את מעמדו כבכור, העיקר להשיב את שלום הבית, ועל שם מעשיו נקרא ראובן - "ראו מה בין בני לבן חמי", שלא נטר ליוסף על שלקח הבכורה ממנו. וזהו "הדודאים נתנו ריח" - הריח מסמל מעשה שעושה רושם כריח מופץ למרחוק בדומה לבעלי תשובה שהעיזו לשנות דרך, כמו שדרשו חז"ל: "'וירח את בגדיו' - ריח בוגדיו, אלו בעלי תשובה, שהיו בוגדים וכשחזרו בתשובה נותנים ריח שעושה רושם. וכן צדיקים גמורים שהתגברו על יצרם, וריחם נודף למרחוק. כמו שדרש רבא: "'הדודאים נתנו ריח' - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא" 15 , עתה אחרי שנבנה הבית של יעקב בשלמות בזכות ראובן, שדודאיו נתנו ריח טוב, ונתברר שכוונתו הייתה לטובה להעמיד את בית יעקב בשלמות, בא שלב שני: "על פתחינו כל מגדים" להאיר את הבית בנר מצווה ותורה אור, שיתן את פרותיו הטובים, מגדים מתקתקים ערבים לחיך, על פי המדרש יש קשר בין סוכות וחנוכה, ולפי זה אפשר לומר שבסוכות אנו בונים בית לשכינה וחוסים בצילא דמהמנותא, מדירת עראי אנו נכנסים לדירת קבע שהשכינה בתוכה.

ועל זה נאמר "הדודאים נתנו ריח" - בבנין הבית היהודי ע"י עבודת התשובה המאפינת את חודש תשרי שתחילתו בר"ה ויוה"כ בתשובה מיראה, וסופו בסוכות בתשובה מאהבה. עד שמגיעים לחנוכה שבו אנו מדליקים נרות להאיר את הבית בנר מצווה, בעובדות ובמעשים טובים, וזהו - "ועל פתחינו כל מגדים" שזה עיקר התשובה שתביא בפועל למעשים טובים.


^ 1 רש"י בראשית
^ 2 עיין עוד במאמר הקודם אות ב'
^ 3 במשנה "מחג ועד כסלו מביא ואינו קורא". ובספרים חסידיים "זאת חנוכה" הוא גמר החתימה של ימי הדין.
^ 4 הרמב"ן בפרשת בהעלותך מפרש "שלך גדולה משלהם שאתה מעלה ומטיב את הנרות" - ע"פ המדרש, שניחם את אהרון, שעתידים בניו לעשות חנוכת בית חשמונאי, ע"י הדלקת נרות המקדש, שלא יהיה לה ביטול עולמית, וגם אחרי שיחרב הבית ימשיכו להדליק את הנרות בחנוכה. משמע מדבריו, שנרות החנוכה הם המשך המצווה של הדלקת נרות במקדש.
^ 5 בסוגיית חנוכה במסכת שבת
^ 6 עיין פני יהושע בסוגיה בשבת
^ 7 'תרומת הדשן' והמהרש"ל נחלקו אם יכולים הבעל והאישה להיפרד בקיום מצוות הדלקה אם אחד מכוון שלא לצאת בהדלקת השני). עיין שו"ע או"ח סימן תרע"ז בט"ז סק"א
^ 8 פ"ג הלכות חנוכה ה"א
^ 9 שבת כ"ג., פסחים ק"ח:
^ 10 שבת כ"ה
^ 11 העדיפות של נר ביתו בשבת, מפני עונג שבת דאורייתא ונר חנוכה דרבנן.
^ 12 המהר"ל מסביר מדוע שם ה' נמחק על שלום ביתו מפני ש"שלום" הוא גם כן משמותיו של הקב"ה, ואפשר להוסיף על כך את מה שאמרו חז"ל: "איש ואישה זכו שכינה ביניהם", שמשניהם נכתב שם ה' (י' מהאיש וה' מהאישה), ולכן מותר למחוק את שם ה', כדי לכתוב שם אחר במקומו, כפי שהוא מתגלה בשלום בית.
^ 13 סוף הלכות חנוכה
^ 14 ילקוט ראובני - ויצא
^ 15 עירובין כ"א:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il