בית המדרש

  • כא - לא שכחנו ולא סלחנו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

נריה בן אורה יוכבד

השלכות הגירוש על המשפחה

חלק מהנזקים הנלווים לגירוש הוא התערערות הפירמידה המשפחתית. על התופעות של סדיקת התא המשפחתי ועל דרך וכלים ליציאה מהקשיים.

undefined

הרב אליקים לבנון

כח באב תשס"ז
4 דק' קריאה
הקדמה
מרן הרב חרל"פ זצ"ל, בהקדמה לחיבורו "בית זבול" למסכת סנהדרין, מבאר שיש הבדל בין משפטי התורה, שהם משפטי ה', לבין משפטי בני-אדם.
המשפט האנושי רואה לפניו אדם שסרח בעבירה, ודן אותו לפי חומרת מעשהו. שופט אנושי מביא בחשבון רק את הנידון עצמו, ואינו יכול לראות את ההשלכות שיש לפסק הדין על סביבתו של הנידון. למשל, אם רוצח נידון למיתה, כאשר הוא מוצא להורג, הרי גם אשתו וילדיו נותרים כאלמנה ויתומים, אם כן גם הם נענשים על העבירה שנעשתה, וכן כל המעגל המשפחתי, לפי קרבתו לנידון, נושא גם הוא בעונש. ומי השופט האנושי אשר יוכל לשקול את העונש הסביבתי? לעומת זאת, כאשר הקב"ה מורה בתורה על ענישת האדם, משפט התורה מעריך את הקשר של סביבתו הקרובה של העבריין, ובהתאם לחומרת השייכות והסיוע, נענשת גם הסביבה.
כיום ברור לכל בר-דעת, שמאחורי הרעיון לגרש יהודים מביתם לא עמדה שום תוכנית אלא רק רוע לב ואכזריות, אשר שירתו מישהו. ודאי לא את עם ישראל ואת ארץ-ישראל.
יוזמי המהלך הנפשע הצליחו לסמא את עיני העם כולו, הן מהתוצאות הישירות של הגירוש, נטישת חבלי ארץ אהובים, עליית החמאס, ירי רקטות לעבר דרום הארץ ועוד ועוד, והן מההשלכות הסביבתיות, אשר אינן נופלות ברעתן מהנזקים הישירים.
אחד מהנזקים הסביבתיים הוא התערערות המערך המשפחתי.
כמה עצום התשלום שמשלם הדור הזה על עזיבת התורה ומשפטיה. ישמשו הדברים כגורם מזרז לשיבה האמיתית לתורה, אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
תורת הפירמידות
ציבור בנוי לעולם מכמה רמות: צדיקים, בינוניים ורשעים. הצורה הנכונה היא לבנות את החיים הציבוריים כפירמידה. העיקרון שעליו מושתתת הפירמידה היא: בחלק התחתון מרוכז הרוב הכמותי – ככל שעולים, האיכות עולה והכמות יורדת, עד שראש הפירמידה הוא למעשה נקודה אחת. כך, למשל, אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. כלומר, בראש הפירמידה המלכותית עומד מלך אחד, וכן בשאר תחומי החיים הציבוריים.
חיים קהילתיים בנויים משתי מערכות של פירמידות. האחת היא החיים החברתיים, המעורבות של משפחות בעשייה הקהילתית, כאשר חלק מהמשפחות שותפות פחות מאחרות, וחלק אחר שותף פעיל יותר, ובראש חיי החברה עומד גורם מרכזי אחד, שהוא ראש הפירמידה. לעתים זה רב הקהילה, לעתים ראש הקהל או גורם מרכזי אחר.
בתוך הפירמידה הקהילתית בנויות הפירמידות המשפחתיות, שאף הן ערוכות לפי אותה מתכונת: ראש המשפחה, בדרך כלל האב, ומתחתיו כל בני המשפחה, האישה והילדים.
כל פירמידה משפחתית יונקת בסופו של דבר את בריאותה מהפירמידה הציבורית, ומשתלבת יחד עם חברותיה, המשפחות.
היחיד, הפרט, שואב את חוסנו משתי הרמות הללו: בראש ובראשונה מהמשפחה, ומעליה, מהפירמידה החברתית הציבורית אשר אליה הוא שייך. זעזוע של הציבור ואבדן המבנה ההיררכי שלו, בהכרח משליך על המערך המשפחתי, ומתוך כך גורם לסדקים עמוקים אצל כל יחיד.
עקירת משפחה אחת ממקומה הטבעי, מזעזעת את המשפחה. עקירת יישוב שלם, מזעזעת את כל התשתית הציבורית והחברתית, ומותירה קהילה שלמה כצאן אשר אין להם רועה. עקירת חבל ארץ שלם, היא בבחינת ריסוק איברים בקנה מידה של שואה בעבור אותו חבל ארץ.
היחיד מחפש את המשפחה כדי להתלות בה, ואינו מוצא. המשפחה מחפשת את הקהילה כדי להיתמך בראשי הקהל, והם אינם. הקהילה נושאת עין לחברותיה, הקהילות השכנות, והן נגוזו. השבר כולל ומקיף את כל הדרגות כולן.
המשפחה
כאמור, המבנה הבריא של המשפחה הוא פירמידה, אשר בראשה ניצב אבי המשפחה, אשתו נתמכת בו, כלשון התורה: "ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך". מתחת לשניהם נמצאים הילדים. מעמדו של האב כמנהיג ומוביל הוא בעל משמעות וחשיבות מכרעת למערכת המשפחתית כולה.
אב המאבד את מקום עבודתו, מתגורר עם משפחתו תקופה ארוכה בבית-מלון, ללא הווה וללא עתיד, וגם אחר כך, כשהמשפחה עוברת לדיור זמני נמשך למעשה מצב אבדן הדרך – אב כזה אינו יכול להיות עמוד מרכזי התומך בכל המשפחה. מי שאין לו לשם מה לקום כל בוקר, מפני שאיש אינו ממתין לו, ובעצם איש אינו צריך אותו, קשה לו מאוד לתפקד כראש המשפחה. תלונות של גברים על כך שהם מרגישים שנשותיהם חדלו לכבד אותם, הופכות לשגרה. ובאותה מסגרת, מתלוננות נשים על תגובות של כעס וחוסר סבלנות מצד בעליהן. הילדים חשים בהתרופפות המשפחתית, חשים כאובדי דרך ומחפשים תמיכה במקומות שהם משענת קנה רצוץ.
כאן אנו נתקלים בתופעת הבריחה. כאשר אדם נמצא במצב לא טוב, והוא סבור שאין בכוחו לצאת ממצבו, הוא יכול לקבל שתי החלטות: האחת, להסכים בנפשו שזה המצב הנכון בעבורו ברגע זה, ולהשלים עם כך השלמה גמורה. השנייה, לנסות ולברוח על כנפי הדמיון למחוזות אחרים, שבהם אין הוא צריך לתת דין וחשבון לעצמו.
את מצב הבריחה אנו מזהים במקרים רבים. מי שרע לו, עלול לברוח לשתיית משקאות חריפים ולשכרות, או לחילופין לסמים. מי שרע לו, עלול לברוח אל אכילת יתר. ובמקרים קיצוניים, אנשים בורחים אל המוות, ושולחים יד בנפשם.
מצבים נוספים של בריחה: עישון סיגריות, התמכרות לאינטרנט (או למחשבים), השתקעות בלימודים, לימודי קודש או לימודי חול, מתוך הזנחת המשפחה. כל אלה הינם ביטויים שונים לתופעת הבריחה.
לא בכל המקרים אנו מזהים את הבריחה, אולם היא קיימת באחוזים גבוהים של המקרים.
כאשר נסדק המבנה המשפחתי, המצב הנכון והטוב הוא לבחור באופציה הראשונה: להשלים עם המצב, אשר כרגע אין אפשרות לצאת ממנו, ומתוך כך לבנות את הבסיס לשינוי המצב. אולם עינינו הרואות כמה קשה ללכת בדרך זו, הדרך הקלה יותר היא הבריחה. לכן אנו מוצאים כיום משפחות אשר חלקן אינן במקומן. באבות, הפגיעה היא בהתנערות מעול הפרנסה. באמהות, עלולה להיות פגיעה ברצון להשקיע במשפחה, בגידולה ובטיפוחה. בנערים ובנערות, שם הפגיעה היא בעלת עוצמה ורוחב: התנערות מהמדינה, מהצבא, בריחה לסמים ולקשרים עם חבורות רחוב, נטישה של ערכי תורה ומצוות וכד'.

עוד אבנך ונבנית
הפסוק "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" עוסק אמנם בבניין עם ישראל, אך כוחו יפה כדי להתוות דרך ליציאה מהקשיים המשפחתיים.
כדרכו של ציבור מאמין, בראש ובראשונה יש להשלים ולהסכים עם המצב, למרות הקשיים. מתוך ההסכמה, שיש בה היסוד של "קבלת הייסורים", צריך לחזור ולייצב את הפירמידות. הראשונה, ייצוב הציבור, על-ידי הסכמה ציבורית על המנהיג. גם כאשר יש חילוקי דעות, אפשר ברצון טוב להרים את ראש הפירמידה.
ומתוך כך לחזור למבנה המשפחתי: לתת כלים לאבות, בתוך המצב הירוד, לחזור ולהנהיג את ביתם ומשפחתם. הנשים אשר יזהו את השינוי בבעליהן, יחזרו ויתמכו בסידור ההיררכיה הפנימית. וכאשר יחושו הבנים והבנות שיש להם בית לשוב אליו, אכן יחזרו מבריחתם ויתחברו עם המשפחה.
מסכת עדויות נשנתה "בו ביום" (ברכות כ"ח א'). כלומר, לאחר החורבן, כאשר ננטש המרכז בירושלים ועבר ליבנה. וגם שם, ירד במקצת רבן גמליאל דיבנה מגדולתו, בעת שמינו את רבי אלעזר בן עזריה להיות דורש שבת אחת מתוך שלוש.
בסיום המסכת (עדויות ח' ז') אנו לומדים – וחכמים אומרים: אין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם, שנאמר: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
לאחר החורבן של גוש-קטיף וצפון השומרון, נזכה בקרוב לקיום דבר ה' ביד מלאכי נביאו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il