בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בא
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • והגדת לבנך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אליהו בן הדרה

undefined
7 דק' קריאה
שלוש פעמים בפרשת בא נזכרת המצווה של "והגדת לבנך" לספר ביציאת מצרים לבנים, פעם נוספת נזכרת המצווה בפרשת ואתחנן שבספר דברים. הדברים נאמרים בארבעת הפעמים בסגנונות שונים, ולכן פרשו חז"ל שמדובר בארבעה בנים שונים בדרגתם הרוחנית וביכולת הבנתם, "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (הגדה של פסח). ולמדה אותנו התורה שיש לענות לכל בן לפי חכמתו ולפי רצונו לדעת, "חנוך לנער לפי דרכו".
כך נהג הקב"ה כאשר נתן תורה למשה רבנו, נאמר " משה ידבר והאלקים יעננו בקול " ואמרו חז"ל (שמות רבה פרשה ה) " בקול שהיה יכול לסובלו ", וכן כשנתן תורה לישראל עמו, דרשו חז"ל "( תהלים כט) 'קול ה' בכח', בכחו לא נאמר אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד ".
וכן עשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד מטעם זה, אמרו חכמי המדרש (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ט עמוד א) " אנכי ה' א-להיך. למה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד? כדי שיהא כל אחד ואחד אומר אני נצטויתי. בשבילי נתנה התורה כדי שאקיימנה. ולא שיאמר דיו לעולם חוץ ממני ". ובעומק יותר, כל אחד מישראל שמע את קול ה' המדבר אליו, וקלט חידושי התורה לפי שורש נשמתו, וכך נמצא במשך הדורות שתלמידי חכמים מחדשים חידושי תורה, וחז"ל אומרים עליהם ש"כל תלמיד ותיק שעתיד לחדש בתורה נאמר למשה מסיני", וכיצד יכלו לכוון לכך, אלא משום שנשמות כל ישראל לדורותיהם היו על הר סיני וכל אחד שמע וקבל את חלקו המיוחד בתורה, וכאשר הוא עמל בתורה הוא נזכר באותם החידושים ששמע בסיני ומוציא אותם לאור עולם.
והנה במצוות ספור יציאת מצרים מחויב כל אחד מישראל מצד עצמו, ואפילו אין לו בן הוא מצווה לספר לעצמו, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה א) " מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות י"ג) 'זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים' וכו' ". וצריך להבין מדוע בכל ארבעת הפעמים שכותבת התורה מצווה זו היא נאמרת כהגדה לבנים? נראה לומר, שמלבד החשיבות המיוחדת שנותנת התורה להעביר את ספור יציאת מצרים לדורות הבאים, יש ללמוד מכאן שכל אחד מישראל בפסח הוא בבחינת בן שמתחיל ללמוד, וכבן עליו להתעניין מחדש בדבר ולשאול שאלות כאילו עכשיו הוא מתחיל ללמוד 1 . וכמו שישראל במצרים שנולדו מחדש להיות עם, כך בכל שנה ושנה כביכול מתרחשת לידה חדשה, ויציאת מצרים חדשה, וכך כל אחד צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא מצרים ונולד מחדש ועליו נאמר "והגדת לבנך".
וכך שנו רבותינו בתלמוד (פסחים דף קטז ע"א) " תנו רבנן: חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה ". הכל בדרך שאלה ותשובה כבן השואל ועונים לו. ולכן נאמר בהגדה של פסח " ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח ".
ולפי זה נראה שבכל אחד כלולים ארבעת הבנים, והוא צריך לעבור תהליך התפתחותי מהבן הרשע לשאינו יודע לשאול לתם ועד לבן החכם. ואם ישאל איך יראה אדם עצמו כבן הרשע שאינו מאמין!? אף אתה אמור לו, שהאמונה היא דבר עמוק ודרגות רבות לה, וגם משה אמר על ישראל "והן לא יאמינו לי", והקב"ה ראה בכך חוסר אמונה ואמר לו "אתה סופך לא להאמין", וכל אחד צריך לבדוק את עצמו אם הוא מאמין מספיק בגאולה, ושמא מתוך יאוש הוא שואל מה העבודה הזאת לכם, עתה בפסח הזמן לברר זאת ולקבל תשובות לכך.
דבר נוסף שלמדנו ממצות ההגדה לבנים, שבכל ארבעת הפעמים שהתורה כתבה זאת היא מדברת על המציאות שישראל באו אל הארץ.
(שמות פרק יב) "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם".
(שמות פרק יג) "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: וגו' וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".
(שמות פרק יג) "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וגו' וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(דברים פרק ו) "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' א-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: וגו' כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה".

והדבר אומר דרשני! ונראה שכל קיום הפסח שייך רק לאחר שנכנסו לארץ. ובמדבר ישראל קיימו רק פסח אחד, כפי שנאמר בתורה (במדבר פרק ט)
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: וגו' ".
והנה יש מחלוקת בין חכמינו ז"ל אם הם כלל לא נצטוו להקריב פסח במדבר 2 , ומה שהקריבו בשנה השנית היה על פי הדבור 3 . או שהחטא גרם שלא הקריבו פסח במדבר חוץ מפעם זו, וכך כותב רש"י (במדבר פרק ט) " בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד ". ולמה לא הקריבו פסח במדבר? מפני שלא יכלו למול עצמן (יבמות דף עב ע"א) " משום דלא נשיב להו רוח צפונית, דתניא: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא? איבעית אימא: משום דנזופים הוו, ואי בעית אימא: דלא נבדור ענני כבוד ".
הסבר זה של חז"ל מעורר כמה שאלות, כיצד רוח צפונית יכולה לפזר את ענני הכבוד, שאינם ענני גשם רגילים, אלא עננים של נס שהיו מחסה לישראל והנחו אותם במדבר? ועוד שענני הכבוד הגנו עליהם מחום ועדיפים על רוח צפונית, ומדוע לא יכלו למול את עצמם במדבר?
נראה לומר, שהמילה היא תיקון בטבע, ועליה אמרו חז"ל שמעשי אדם יפים משל הקב"ה, והיא שייכת כאשר ההנהגה היא טבעית, ואז "מבשרי אחזה א-לוה". ולכן מילה מתאפשרת כאשר רוח צפונית טבעית פועלת ולא הנהגה נסית של ענני הכבוד. וזה משמעות הדבר שאם היתה נושבת רוח צפונית היו מתפזרים ענני הכבוד. ולפי זה החטא שלהם היה שלא נכנסו לארץ והתעכבו במדבר בגלל חטא המרגלים, ואם היו נכנסים לארץ היו יכולים לקיים את הפסח. ורואים מכאן עד כמה נואלו המרגלים שחשבו שעדיף להישאר במדבר תחת הנהגה נסית של הקב"ה, והפסידו את מצוות הפסח.
בין כך ובין כך למדנו מכאן שקיום הפסח שייך רק בארץ ישראל, וזאת מפני שתכלית יציאת מצרים היתה שיגיעו לארץ ויחיו בהנהגה טבעית וגם בה יאמינו שהכל מאת ה'', כמו שאומר הרמב"ן (שמות פרק יג פסוק טז) " ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד ". נמצא שכל ניסי מצרים היו הכנה לכניסתם לארץ שבה ימאנו בניסים הנסתרים הטמונים בטבע.
והנה עוד לפני שישראל מקריבים את הפסח במצרים, ולפני שקורה הנס של מכת בכורות, כבר מוצאת התורה לנכון לבשר להם שעתידים בבואם אל הארץ שיהיה להם בן רשע שיאמר דברי התרסה על הפסח (שמות פרק יב) "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ".
מדוע היה זה מן הנכון לספר להם זאת כאן? זאת ועוד, לאחר שהתורה מפרשת את השאלה והתשובה לבן, שלפי חז"ל הוא הבן הרשע, נאמר " ויקד העם וישתחוו" ופירש רש"י "ויקד העם - על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם ". ולפי הנ"ל קשה מדוע שמחו כל כך על בשורת הבנים אם אלו הרשעים ששואלים בדרך התרסה?
רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל עונה על השאלה השניה, מפני שאומנם הרשע " אילו היה שם לא היה נגאל ", כפי שמצאנו, שלא נגאלו הרשעים במצרים, אבל מאחר שהבן הרשע הוא מבניהם של אלו שנגאלו ממצרים, מובטח לו "לבל ידח ממנו נדח", והוא עתיד לחזור בתשובה, ועל בשורה זו הם שמחו... ובודאי מה שקרה במצרים שהקב"ה הוציא אותם ממ"ט שערי טומאה, ממצב שלא רצו להיגאל, ולא רצו לאכול מן הפסח, ורק "חמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", אמרו חז"ל "אחד מחמש מאות", והשאר מתו במכת החושך, ולמרות המצב הרוחני הירוד הזה ישראל נגאלו ויצאו ממצרים, הוא אות וסימן שיכולים לצאת ממצב כזה ולהיגאל, וזה תקדים שיש בו עידוד לבן הרשע שלא יתייאש מלחזור בתשובה.
וכן אפשר לומר שהבשורה על הבנים שיהיו במצב ירוד כזה כבן הרשע ויחזרו בתשובה, בא כדי להראות להם במבט חיצוני שאינו עליהם ממש, שמזה יוכלו יותר לקבל ולהאמין שיש להם תקוה להיגאל, ולצאת ממצרים.


^ 1 נראה כך להסביר את החידוש שמסר ר' יהושע (חגיגה דף ג ע"א) " 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!", ויש גורסים שם "אלא - כדי ליתן שכר למביאיהן", היינו, שלמסקנה גם האנשים וגם הנשים באים כמו טף לקבל את חווית ההקהל. וזה מתאים לר' יהושע שעליו אמרו בפרקי אבות פרק ב משנה ח "רבי יהושע אשרי יולדתו", והוא גם אומר (ראש השנה דף י עמוד ב) "רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם", ועל כן זה זמן לנהוג כטף וכבן הלומד על יציאת מצרים.
2ספרי זוטא פיסקא ט ד"ה ד. וידבר משה לעשות הפסח ויעשו את הפסח בראשון, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם לימד שהפסח בראשון כבר לימד הא מה אני מקיים וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא בפסח הראשון בלבד.
^ 3 ואפשר להסביר זאת, מפני שהם חטאו בעגל, ולכן היו צריכים לכרות ברית חדשה עם ה' על ידי קרבן פסח. כפי שמצאנו בנ"ך שכל מקום שהם פרשו מע"ז מוזכר פסח, כפי שהיה בכניסתם לארץ בזמן יהושע בגלגל, וובזמן יאשיהו המלך וחזקיהו המלך.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il