"מוסיף והולך"

ימי החנוכה ממלאים את הלבבות שמחה, אלו ימים של אור ושל שמחה. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. והאור מוסיף והולך ואיתו השמחה הולכת וגוברת מיום ליום. לכל דבר יש הזמן שלו. עת לכל חפץ. ולא במקרה ימי החנוכה מתחילים בכ"ה בכסלו, לא במקרה אירע הניצחון והתחדשות העבודה בבית-המקדש בכ"ה בכסלו. יש ביום הזה משהו מיוחד. בחודשים תשרי, חשוון וכסלו, אור השמש מתמעט והולך עד תקופת טבת, ומתקופת טבת אור החמה מוסיף והולך. הווי אומר, חודש טבת, הוא החודש שבו אור החמה מוסיף והולך. היום גדל והלילה מתקצר, עד תקופת תמוז, בו אור החמה בשיא תוקפו ומאז הוא מתחיל להתמעט. נמצא שכ"ה בכסלו הוא חמישה ימים לפני ר"ח טבת, לפני התחלת האור המוסיף והולך. האור הרוחני מתחיל אפוא להאיר חמישה ימים לפני האור הגשמי, כמו שאמרו חכמים שבתשרי נברא העולם, והכוונה שבאחד בתשרי, ביום השישי לבריאת העולם, נברא האדם. הווי אומר, שחמישה ימים לפני בריאת האדם שהוא עיקר הבריאה, ביום הראשון שהוא כ"ה באלול, ביום זה נברא האור: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". האור הזה הוא האור הרוחני, האור העליון, שקדם בחמישה ימים לבריאת האדם שהוא עיקר הבריאה, ועל כך נאמר "בתשרי נברא העולם". וכן בכ"ה בכסלו הופיע האור הרוחני, אור הנרות במקדש, חמישה ימים לפני ר"ח טבת שבו מתחיל האור הגשמי, לאור החמה, להיות והולך וגדל.ועוד דבר אירע ביום כ"ה כסלו. בפסיקתא רבתי נאמר שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו. אמנם המשכן לא הוקם בפועל עד ר"ח ניסן, אבל המשכן היה מוכן ומושלם בכ"ה בכסלו. ואין זה מקרה, כי היום הזה, כאמור, הוא יום מיוחד, יום הופעת האור הרוחני, האור העליון הקודם להופעת האור הגשמי שמופיע בר"ח טבת. ובמשכן ובמקדש מופיע האור הרוחני, ועל-כן המשכן נגמר בכ"ה בכסלו. ובכ"ה בכסלו נכנסו ישראל להיכל אחר ניצחונם את היוונים וחידשו את עבודת המקדש והדליקו נרות במנורה במקדש. אלו דברי המהר"ל הנפלאים על מהותם הסגולית של הימים האלו, ימי החנוכה. וכיוון שאמרנו שהימים הללו במהותם מתאימים לניסים והנפלאות שנעשו בהם, אלו ימים שמסוגלים להופעת אור רוחני, אור הקדושה, אם כן נמצא כי בכל שנה בימי החנוכה מתחדשת עלינו הופעה רוחנית, אלא שפעמים שהיא גלויה כבימי החשמונאים ופעמים שהיא נסתרת ורק בפנימיות הלב נדלק ניצוץ חדש של אור קודש, שעדיין סמוי ולא נראה ורק בעתיד יראה. כן הדבר בכל שנה ושנה בימי החנוכה. מתחדשת עלינו הופעה רוחנית, אלא שפעמים שהיא גלויה כבימי החשמונאים ופעמים שהיא נסתרת ורק בפנימיות הלב נדלק ניצוץ חדש של אור קודש שעדיין סמוי ולא נראה ורק בעתיד ייראה. כן הדבר בכל שנה ושנה בימי החנוכה, ועל אחת כמה וכמה בתקופה זו בהיותנו כאן שוב בארץ-ישראל המקודשת. ימי החנוכה מאירים לנו וממלאים אותנו עוז וגבורה גשמית ורוחנית ומהם אנו צוברים כוחות, אמונה ומעשה להמשך גאולתנו ופדות נפשנו. ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו.