בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פניני הלכה - חנוכה
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
11 דק' קריאה 43 דק' צפיה
להורדת קובץ pdf מעוצב של סדר ההדלקה


ט - המצווה בהדלקה

הדלקת הנרות היא המצווה, וכן תקנו חכמים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה". ולכן אם הדליק נרות שיכולים לדלוק חצי שעה, ומישהו הפילם בטעות וכבו לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, אינו חייב לחזור להדליקם, הואיל וכבר קיים את המצווה בעת ההדלקה. ואפילו אם הדליק נרות מסוג גרוע, שיש חשש מסוים שמא יכבו, כיוון שבדרך כלל הם דולקים חצי שעה, יצא ידי חובה. אבל פסקו האחרונים שבכל אופן אם הנרות כבו לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, ראוי להחמיר ולהדליקם, כדי שידלקו כשיעור חצי שעה שתקנו חכמים (שו"ע תרעג, ב; מ"ב כז).



ואם הדליקם במקום שלא יוכלו לדלוק חצי שעה, כגון במקום שהרוח נושבת, ואכן הרוח באה וכיבתה את הנרות לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, לא יצא ידי חובה, מפני שכבר כשהדליקם לא היו ראויים לדלוק חצי שעה. לדעת רוב הפוסקים עליו לחזור להדליקם בברכה, אולם למעשה יחזור וידליקם בלא ברכה, מפני שיש בזה ספק, וכלל הוא: ספק ברכות להקל. 1



כאמור, הדלקת הנרות היא המצווה ולא הנחתם במקומם, לפיכך, אם היה נר דולק מבעוד יום במקום הכשר לנר חנוכה, כיוון שהנר לא הודלק לשם מצווה, אין יוצאים בו ידי חובה. ואף אם יגביהנו בעודו דולק ויניחנו שוב במקומו לשם מצווה - לא יצא. אלא עליו לכבותו ולהדליקו לשם מצווה, ואין צורך להגביה את החנוכיה ולהניחה לשם מצווה (שבת כג, א; שו"ע תרעה, א).



וצריך להדליק את הנרות במקום הנחתם, ואפילו אם בעל הבית חולה ואינו יכול לקום ממיטתו, אין מביאים לו את הנרות כדי שידליקם ליד מיטתו ויעבירום אח"כ למקומם, אלא בעל הבית יברך ואדם אחר ידליק עבורו את הנרות במקום הראוי להם (בא"ח וישב ו). ואם הניח את הנרות על אדן החלון אבל שכח לקרבם לחלון לפני ההדלקה, רשאי לקרבם מעט אחר ההדלקה, כדי שיראו יותר טוב לעוברים ושבים ברחוב. 2



י - איסור הנאה מהנרות

אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, בין תשמיש של חול, כגון לספור מעות לאורם, ובין תשמיש של קודש, כגון ללמוד בספר לאורם. מפני שהנרות מקודשים למצוות נר חנוכה, וכשם שאסור ליהנות מהנרות שבמנורת המקדש כך אסור ליהנות מנרות חנוכה שנתקנו כזכר לנס שהיה במנורת המקדש. ועוד, שהנרות נועדו לפרסום הנס, ואם ישתמש לאורם, יראה כמי שהדליקם כדי להאיר (שו"ע תרעג, א). 3



אסור להשתמש בנותר מן השמן או הנרות שהודלקו לשם נרות חנוכה ולא נתכלו, מפני שבעת הדלקתם הוקצו למצווה. אם יוכל להשתמש בהם לצורך נרות חנוכה בימים הבאים מה טוב, ואם אינם ראויים לשימוש או שנותרו לאחר הלילה השמיני, יעשה להם מדורה וישרפם (שו"ע תרעז, ד; מ"ב יח). או שישפוך את השמן הנותר בכיור, ואת הפתילות שנותרו יניח בפח. והנרות שנותרו בחבילה, והשמן שנותר בבקבוק מותרים לכל שימוש.



התחיל להדליק את הנרות וכבה השמש, לא ידליק את השמש מנר מצווה, מפני שהשמש הוא נר של חול, ואין להדליק נר של חול מנר של מצווה. ואם אזלו לו הגפרורים, ואם לא ידליק את השמש מנר חנוכה לא יוכל להמשיך להדליק את שאר הנרות, ידליק את השמש מנר חנוכה. 4



מעיקר הדין צריך להדליק את הנרות למשך חצי שעה בלבד, ואם המשיכו לדלוק אחר חצי שעה, מותר ליהנות מהם. אולם נהגו להחמיר שלא ליהנות מהנרות גם אחר חצי שעה, מפני שגם אז עדיין יש פרסום נס, ואם יהנה מהם, יראה כמי שמבזה את המצווה. ועוד, שהואיל והתקין את הנרות לצורך מצווה, ולא חשב ליהנות מהם אחר חצי שעה, יש אומרים שכל הנר נתקדש למצווה, ואסור להשתמש בו לצורך חול. 5



יא - החנוכיה והשמש

ראוי להדר ולהדליק את הנרות בחנוכיה נאה, כל אדם לפי יכולתו. ויש שנהגו להדר לקנות חנוכיה מכסף או זהב. ומי שאין לו חנוכיה יכול להדביק את נרות השעווה על משטח ישר ולהדליקם, וכן יכול ליקח כוסיות ולהניח בהם שמן ופתילה ולהדליקם. ובכלים בזויים, כדוגמת כלי חרס מפויחים, אין להדליק את הנרות (שו"ע תרעג, ג; מ"ב כח; כה"ח ס-סב).



יש להקפיד שיהיה רווח בין הנרות, כדי שכל נר יראה לבדו ויתפרסם הנס. בנוסף לכך, יש לחוש שאם יהיו קרובים מידי, שלהבתם של שתי נרות תתאחד ואזי לא יצא בהם ידי חובה, כי יראו כמדורה ולא כנר. בנרות שעווה מצטרף חשש נוסף, שאם יהיו קרובים מידי ימיסו זה את זה ולא יוכלו לדלוק כשיעור חצי שעה (שו"ע תרעא, ד, והמפרשים סביבו).



מצד הדין, גם אם לא הניח את הנרות בגובה שווה ובשורה שווה, כל זמן שהנרות מופרדים זה מזה, והעומד לידם יכול לסופרם שהם כנגד ימי החנוכה, מקיימים בהם את המצווה. וכן אם הניח פמוטות בעיגול, כיוון שכל נר עומד לעצמו, קיים בהם את המצווה. אבל לכתחילה יש להעמיד את הנרות בשורה שווה, כדי שכל הרואים יוכלו לראות את הנרות ביחד, ולהבחין במספרם שהוא מכוון כנגד הנס (רמ"א תרעא, ד, באו"ה ד"ה 'ומותר').



כדי שלא יבוא אדם לידי איסור של שימוש לאור הנרות, נהגו להדליק נר נוסף לשמש, שאם יצטרכו באותו מקום לאור, ישתמשו לאור השמש. ובחדר שיש בו תאורת חשמל, מעיקר הדין אין צורך בשמש, ואע"פ כן רבים נהגו להדליק שמש, כדי להבליט את ההבדל שבין נרות המצווה שאסור לנו להשתמש לאורם לנר השמש שמותר לנו להשתמש לאורו. 6



אולם כדי שלא נטעה במספר הנרות, מניחים את השמש בגובה שונה או במרחק מן הנרות, כדי שיהיה ניכר לכל הרואים, מי הם הנרות ומי הוא השמש. ונהגו להניחו גבוה יותר, כדי שאם יצטרכו שם לאור יהיה ניכר שמשתמשים לאורו ולא לאור שאר הנרות (שו"ע ורמ"א תרעג, א, מ"ב כ).



יב - סדר העמדת הנרות והדלקתם

הבא לסדר את החנוכיה עומד בפני התלבטות: היכן עדיף שיקבע את הנר ביום הראשון, והיכן יקבע את הנר השני ביום השני, ומאיזה נר עדיף להתחיל להדליק. ואף שבכל דרך שינהג יקיים את המצווה כ"מהדרין מן המהדרין", המנהג המובחר ביותר הוא שיקבע את הנר ביום הראשון בצד ימין של החנוכיה, מפני שיש להעדיף תמיד את צד ימין על שמאל. וביום השני יוסיף עוד נר לשמאלו, ואחר שיברך ידליק תחילה את הנר הנוסף ואחריו את הנר שלימינו. ושני טעמים לכך: א) מפני שעדיף להתחיל בנר הנוסף שמבטא את התגדלות הנס. ב) אחר שידליק את הנר השמאלי יצא שיפנה לצד ימין כדי להדליק את הנר שלימינו, וכפי שאמרו חכמים (יומא טו, ב) שבכל פניות שאדם פונה עדיף לפנות דרך צד ימין. וכך בכל יום יוסיף עוד נר לצד שמאל, וידליק אותו ראשון ואח"כ יפנה לצד ימינו וידליק את שאר הנרות. וראוי לעמוד בעת הברכות לצד שמאל החנוכיה, כדי שהנר הקרוב אליו יהיה הנר שהוא עומד להדליק ראשון, וכך לא יחשב כמי שמדלג על שאר הנרות כדי להדליקו (שו"ע תרעו, ה, מ"ב יא). 7



יג - לקראת ההדלקה

אסור להתחיל לאכול חצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות שהוא בצאת הכוכבים (כמבואר בהמשך יג, ד). ואפילו ארוחה קלה אסור להתחיל, שמא יימשך בסעודתו וישכח להדליק נרות. וכן אסור לשתות משקה משכר. אבל מותר לאכול פירות וירקות. ואפילו לחם או מזונות, עד שיעור כביצה (כ- 56 גרם) מותר לאכול. וכן אסור להתחיל באותה חצי שעה בעבודה שעלולה להימשך זמן רב. וכן לא ילך לישון באותו הזמן. ואם יבקש מחברו שיזכיר לו להדליק נרות בזמן, רשאי להתחיל באותה חצי שעה לאכול ולעבוד או לישון. ובכל אופן, גם אם התחיל בכל הדברים הללו בהיתר, היינו יותר מחצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות, כיוון שיגיע זמן צאת הכוכבים צריך להפסיק ולהדליק נרות, כדי שלא יפסיד את זמן ההדלקה שתקנו חכמים (מ"ב תרעב, י, שעה"צ שם, פניני הלכה תפילה כה, ט).



מי שהוא באמצע עבודתו ואינו יכול לשוב לביתו להדלקת נרות בצאת הכוכבים, רשאי להמשיך בעבודתו עד שיסיים, אבל יזהר שלא לאכול עד שיקיים את המצווה (ועיין להלן יג, ו, ויג, ט).



גם ללמוד תורה אסור משעה שיגיע זמן הדלקת נרות, אבל אם מתקיים באותו הזמן שיעור קבוע, ואם יבטלוהו יתקשו לקיימו במועד אחר, עדיף לקיים את השיעור, ובסוף השיעור יזכירו לכולם להדליק נרות (עיין להלן יג, 12).



יד - הדלקה בבית כנסת

נהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ומברכים על הדלקתם את כל הברכות שמברכים בבית. ואף שלפי תקנת חכמים צריך להדליק נרות בבית בלבד, נהגו להדליק גם בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס יותר. ונוהגים להניח את הנרות בכותל הדרומי של בית הכנסת, בדומה למקומה של המנורה במקדש. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהדלקה שמדליקים בבית הכנסת. ואפילו מי שהדליק את הנרות בבית הכנסת בברכה לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור ולהדליק לאחר מכן בביתו את נרות החנוכה בברכה (שו"ע תרעא, ז). 8



נוהגים להדליק את הנרות בין מנחה לערבית, מפני שאז מירב האנשים נמצאים בבית הכנסת ויתפרסם הנס יותר, אבל אחר תפילת ערבית האנשים כבר מזדרזים לחזור לבתיהם להדלקת נרות. ובמקום שמאחרים להתפלל ערבית, כגון בשעה שמונה, ידליקו את הנרות לפני תפילת ערבית.



בערב שבת, במקום שנוהגים להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, מדליקים נרות לפני מנחה, ובמקום שמקדימים להתפלל מנחה כעשרים וחמש דקות לפני השקיעה, ידליקו נרות אחר תפילת מנחה, ויקפידו לסיים את ההדלקה כמה דקות לפני השקיעה, כדי שיוכלו לקבל את השבת לפני השקיעה, ויקיימו את המצווה להוסיף מהחול על הקודש (מ"ב תרעא, מז). במוצאי שבת, מדליקים לאחר ערבית, מפני שלפני התפילה עדיין לא יצאו מהשבת.



טעם הדלקת הנרות בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס, לפיכך צריכים להיות נוכחים בעת ההדלקה בבית הכנסת עשרה בני אדם לפחות. ואם עוד לא התקבצו שם עשרה אנשים, ואי אפשר לדחות את ההדלקה, כגון בערב שבת, שיש חשש שאם יתעכבו לא יספיקו לסיים את תפילת המנחה לפני השקיעה. יש אומרים שהואיל ואח"כ יתקבצו שם עשרה אנשים שיראו את הנרות, אפשר להדליק את הנרות בברכה למרות שאת הברכות לא ישמעו עשרה (מ"א, מ"ב תרעא, מז, ובאו"ה שם). ויש אומרים שידליקו נרות בלי ברכה (מור וקציעה, כה"ח תרעא, עב). 9



טו - הדלקת נרות במקומות ציבוריים

רבים נוהגים להדר בפרסום הנס ולהדליק חנוכיה בכל מקום שמתאספים בו אנשים, כגון בחתונה, בר מצווה, בת מצווה, וכן כאשר מתאספים למסיבת חנוכה או לשמיעת הרצאה. השאלה האם מותר לברך על הדלקת הנרות באירועים אלו.



לדעת רבים מרבני דורנו אין לברך על הדלקת נרות במסיבות אלו, מפני שרק בבית הכנסת נהגו להדליק נרות בברכה, אבל אין בידינו כוח לחדש מנהגים במקומות אחרים, והמברך על ההדלקה במקומות אחרים מברך ברכה לבטלה. ויתכן שטעם המנהג להדליק בבית הכנסת מפני שהוא מקדש מעט, ולכן נהגו להדליק בו נרות זכר למנורה שהדליקו במקדש, אבל במקומות אחרים אין מקום להדליק בברכה.



אולם לדעת כמה פוסקים מותר להדליק נרות בברכה בכל מקום של התאספות ציבורית, מפני שטעם המנהג להדליק בבית הכנסת הוא כדי לפרסם את הנס, ועל כן על פי אותו המנהג יש להדליק נרות בברכה בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. ויותר טוב שישתדלו להתפלל שם מנחה ומעריב, או אפילו רק מעריב, ואז אותו מקום יחשב כבית כנסת, וממילא יוכלו להדליק בו בברכה כמנהג.



למעשה, הרוצה לסמוך על הסוברים שאפשר להדליק בברכה רשאי. ואם יש באותה התאספות גם אנשים חילונים שאולי לא הדליקו נרות בביתם, ישנה חשיבות מרובה להדליק שם נרות בברכה, מפני שרק אם ידליקו נרות בברכה, יעמדו כולם לשמיעת הברכות ויתפרסם הנס לעיניהם וילמדו כיצד לקיים את המצווה. ואם אפשר, עדיף לכבד אדם שאינו רגיל במצוות, שיברך וידליק, ועל ידי כך יתקשר לאמונה, לתורה ולמצוות. 10




^ 1. עיין בבירור הלכה שבת כא, ב, ותורת המועדים ו, כד-כט. ואין מברכים מפני שאולי יוצאים בהדלקה של פחות מחצי שעה, כמובא בהערה 7. ועוד שלפעמים נדמה שהנרות בוודאי יכבו ובאמת אין בזה וודאות, ע' שעה"צ תרעג, ל. וגם אם כיבם במזיד, חוזר ומדליקם בלא ברכה, כי אולי כבר יצא. ועוד, שלא ברור שהכיבוי ביטל את ההדלקה שהיתה כהלכה. כתב בהר צבי או"ח ב, קיד, שאם הדליק במקום שמסיבה חיצונית אינם יכולים לדלוק חצי שעה ובכל זאת דלקו חצי שעה, יצא ידי חובה, ולכן המדליקים בארגז זכוכית ורק אחר ההדלקה סגרו את הפתח, יוצאים, כי בפועל הנרות דולקים חצי שעה.

דעת הרש"ל והט"ז (מ"ב כו), שאם בערב שבת הנרות כבו בשגגה, חייבים לחזור להדליקם, כי עדיין לא דלקו אחר שקיעה. ודעת רוה"פ שאין בזה חובה, אבל ראוי מאוד להדליקם. ואחר שנכנסה שבת או שקיבל על עצמו את השבת, לכו"ע אסור להדליקם.

^ 2. העבירם מבפנים לחוץ או להפך אחר ההדלקה - לא יצא, שהרואה יחשוב שהדליקם לצורך עצמו (שו"ע תרעה, א). וצ"ע שכיום שאין משתמשים בנרות לאורה לכאורה חשש זה בטל. ומ"מ אין להזיז ממקום למקום בתוך ביתו (מ"ב ו). אבל מעט כאשר ברור שהוא כדי לפרסם הנס, נראה שמותר, וע' שעה"צ תרעד, ד; ימי החנוכה ו, לג; הלח"ב ט, 26.

^ 3. לדעת הרז"ה והעיטור, מותר להשתמש לאורם תשמיש של קדושה. ולדעת הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש ועוד - אסור, וכך הלכה. ולדעת הרא"ש תשמיש ארעי של חול שאין בו גנאי מותר, כגון למנות מעות מרחוק. ולרוה"פ אסור, וכ"כ בב"י ושו"ע תרעג, א. ובבאו"ה ד"ה 'ויש' כתב שתשמיש קדושה דרך ארעי, כגון ללמוד מעט לאורן, אפשר דמותר. ללכת לאור נר חנוכה שלא יכשל מותר, ואינו חייב לעצום עיניו, כי אין זה נחשב תשמיש (שעה"צ יא). וע' בבירור הלכה שבת כא, ב; מ"ב ח; הלח"ב ט, א-ג, תורת המועדים ו, מג-מה.

^ 4. ע' שבת כב, א, בירור הלכה שם, שו"ע תרעד, א, ויש בסוגיה זו דעות ופרטים רבים. אבל המנהג שלא להדליק אפילו נר מצווה מנר מצווה כמבואר ברמ"א ומ"ב, וכ"כ בכה"ח ח. ובשעת הדחק יכול לסמוך על דעות המקלים. וע' בתורת המועדים ו, לט.

^ 5. שו"ע תרעב, ב, מ"ב ז-ח. ומתחשבים בדעת הרש"ל שחושש לרואים שיחשבו שנהנה באיסור, ובדעת הב"ח שמתיר בהנאה רק אם התנה שלא תחול הקדושה על הנותר אחר חצי שעה. ועיין להלן יג, ד, שכיום יש הידור מצווה שהנרות ידלקו יותר מחצי שעה. ועפ"י סברות אלו כתבתי בסתם ששמן הנותר אסור, בלא לחלק אם כבר דלק חצי שעה. אמנם אם התכוון לכבות את הנר אחר חצי שעה ולהשתמש בנותר לצורך חול - מותר, כמבואר במ"ב תרעז, יח. וע' תורת המועדים ו, לג; הלח"ב ט, ד, ימי החנוכה ה, יא-יב.

^ 6. עיין בשבת כא, ב, ובירור הלכה שם. שו"ע תרעא, ה, באו"ה ד"ה 'וצריך', שיש עניין להבחין בין נרות המצווה לנר רשות. וע' בתורת המועדים ו, מט.

לדעת השו"ע ורמ"א תרעג, א, ורוב הפוסקים, נר שמש אחד מתיר את השימוש לאור כלל הנרות. אמנם י"א שאם בא לעיין ממש אסור, כי נהנה מתוספת האור של נרות המצווה. והפר"ח סובר שרק אם צריך לאור רב אסור. ולמ"ב תרעג, טו, עפ"י מ"א, לכתחילה אין להשתמש לאור הנרות והשמש, כי הרואה יאמר שלצורכו הדליקם. ועיין עוד במ"ב כד, ובבאו"ה שם ד"ה 'שאם', ו'יהיה', וכה"ח לט, ותורת המועדים ו, נג, הלח"ב ט, ז.

^ 7. מנהג זה מבואר בשו"ע תרעו, ה, דרכי משה ב, האר"י בשער הכוונות, כה"ח לא. והעמידה קרוב לנר החדש השמאלי מבוארת בח"א קנד, כג, ומ"ב יא, ונראה להוסיף, שעל ידי שיעמוד בצד השמאלי של הנרות, בבואו להדליק את הנר הראשון בשמאל, לא יחשב כמי שפונה לשמאל, אלא כמדליק את הנר הקרוב אליו ומשם פונה לצד ימין. ויש עוד שני מנהגים: מהרש"ל והגר"א סוברים שתמיד יש להדליק תחילה את הנר הראשון, כי הוא עיקר המצווה והשאר למהדרין, וזה יותר חשוב מלהדליק משמאל לימין. ושיטת הט"ז הפוכה מהשיטה המקובלת, מפני שסובר שהפנייה לצד ימין, פרושה שיתחיל להדליק את הימני ומשם ימשיך לשמאל. ושיטות אלו נתבארו במ"ב ובאו"ה שם, וכתב שבכל הדרכים יוצא ידי חובה. וע"ע בתורת המועדים ו, לה, וימי החנוכה ו, יט.

^ 8. הטעם העיקרי שנזכר בראשונים - משום פרסום הנס. וכ"כ המאירי שבת כג, ב, המנהיג, הכלבו, ועוד רבים. והריב"ש קי"א כתב שהואיל והתחילו להדליק בפנים הנהיגו להדליק בביה"כ לפרסם הנס ברבים. ועוד טעם כתב המנהיג, שהואיל והנס היה במקדש רצו לפרסמו בביהכ"נ שהוא מקדש מעט. ולטעמים אלו אין יוצאים בהדלקה זו. ובכלבו ואו"ח כתבו שהמנהג נועד גם כדי להוציא את מי שאינו בקיא או שאינו זריז במצווה. וי"א שהוא להוציא האורחים שאין להם בית. ולטעמים אלו משמע שאפשר בשעת הדחק לצאת בהדלקה שבביה"כ. ולשיטת רש"י, רמב"ם ומרדכי, שהובאה בהערה 5, גם מי שיצא ידי חובת הדלקת נרות בהדלקה שהדליקו בביתו לא יצא ידי חובת הודאה, ויכול לצאת בשמיעת "שעשה נסים" בהדלקה שבביהכ"נ.

ומ"מ עיקר המגמה בהדלקה להלכה שנהגו להדליק בביהכ"נ כדי לפרסם הנס, והמדליק בביהכ"נ לא יצא ידי חובתו, כי החיוב להדליק בבית. וכשהוא מדליק גם עבור אשתו או בני ביתו, פשוט שבביתו יחזור לברך את כל הברכות. אולם כשהוא מתגורר לבדו, ביום הראשון יברך בביתו רק שתי ברכות, מפני שי"א שברכת "שהחיינו" היא על עיצומו של יום וכבר יצא בה (ע' ב"י תרעו, ג, שעה"צ ג), ק"ו כשברך אותה על הדלקה שהדליק בביה"כ. וכ"כ במ"ב תרעא, מה, כה"ח עד. (וביחו"ד ב, עז, כתב שגם "שעשה ניסים" לא יחזור לברך, ובאג"מ או"ח א, קצ, כתב שגם "שהחיינו" יחזור לברך).

^ 9. כתב בשו"ת רב פעלים או"ח ב, סב, שאם יש שם עשרה בצירוף נשים שבעזרת נשים, גם למצריכים עשרה אפשר לברך. ובתורת המועדים ז, ח, הביא דעות שאפשר לצרף קטנים, וכתב שאם מצרפים קטן טוב שהוא יברך.

^ 10. המחמירים בזה הם: מנח"י ו, סה, ציץ אליעזר טו, ל, דברי יציב או"ח רפו, שבט הלוי ד, סה, הרב אלישיב והרב אוירבאך. לעומת זאת הרב אליהו התיר בתנאי שיתפללו שם ערבית. והרב ישראלי התיר להדליק גם אם לא יתפללו ערבית (מקראי קודש הררי י, הערה כד). וכ"כ ביבי"א ח"ז, נז, ו, והביא שכ"כ משנת יעקב להגר"י רוזנטל. ובאז נדברו ה, לז, ו, עה, הורה לברך כאשר ההדלקה נעשית באספה שמתקיימת בחוץ. ומה שכתבתי להעדיף את שאינו רגיל במצוות, כי גם אם הלכה כמחמירים, אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך, וכעין מה שמתרגלים קטנים באמירת ברכות (ע' שו"ע או"ח רטו, ג, ומ"ב יד, שעה"צ יד, ונראה שאמירת ברכות תוך כדי קריאה בגמרא חמורה מחילוני שמתרגל לברך).



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il