"לא תהיה לו כנושה" | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
צדקה והלואה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

3 דק' קריאה

מצות לא תעשה שלא לתבוע ללווה חובו כשיודע שאין לו לשלם, שנאמר: "לא תהיה לא כנושה" (שמות כ"ב).

שמחתו של מי שנודע לימים כ' חכם צבי ' היתה כפולה ומכופלת. זכה הוא לאשה כלבבו, מלאה וספוגה ביראת שמים, מקפידה על קלה כבחמורה, אשה השואפת לבעל תלמיד חכם ומוכנה להתמסר לכך בכל מאודה. בנוסף, זכה כי חותנו העשיר הפקיד בידיו ערב החתונה סכום כסף עצום, על מנת שיוכל להשקיעו בעסק מכניס, ועל ידי כך יוכל ללמוד בשקט וברגיעה, ללא צורך לדאוג לפרנסת הבית.
לאחר החתונה חיפש החכם צבי סוחר נאמן, כדי שיוכל להפקיד בידיו את כספו לשותפות בעסק. הוא פנה ליהודי שנחשב היה לאמיד, ושיושרו היה מפורסם בפי כל. הם ערכו ביניהם שטר עיסקה חתום כדין והחכם צבי נתן לו את כל כספו. מידי חודש היה העשיר שולח לחכם צבי תשלום שהספיק בשפע לפרנסת ביתו, וכך ישב בנחת ולמד ללא דאגות, מתוך שבח והודאה לה' על הטוב שגמלו.
אולם כעבור כחצי שנה, נודע לו כי העשיר שעמד בפני פשיטת רגל, לקח את כל כספו וברח למדינה אחרת. צערו של החכם צבי היה ללא גבול, הוא הבין היטב את משמעות הדבר ביחס אליו, שכן מעתה אין לו ממה להתפרנס, ובמקום לשבת וללמוד תורה יצטרך לחפש פרנסה. מבני משפחתו היו שלחצו עליו לפנות לאביו של העשיר הבורח, שהיה הערב החתום על השטר אותו ערך עם בנו. אולם החכם צבי שידע כי האב אינו אדם עשיר, בלשון המעטה, מיאן לעשות זאת בשום אופן. צערו שהלך והתגבר ככל שעבר הזמן, היה ללא גבול, עד שנחלה ונפל למשכב. יום אחד שמע כי אביו של העשיר חלה אף הוא כתוצאה מהבושות שגרם לו בנו, ומהחשש כי החכם צבי עלול לתבוע ממנו את כספו. כששמע זאת, לקח החכם צבי את השטר קרעו לגזרים ושלחו במעטפה לאביו החולה של העשיר, על מנת שיירגע מהידיעה שאין בכוונתו לתבוע ממנו את הכסף.
יש הסוברים שיתכן ובזכות המעשה המופלא שעשה, זכה החכם צבי לבן שיאיר את עיני ישראל - היעב"ץ - רבי יעקב (בן צבי) עמדין זצ"ל.

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

55 - "לא תשיך לאחיך"

56 - "לא תהיה לו כנושה"

57 - "...אל תונו איש את אחיו"

טען עוד

*
תחושת הזכות הגדולה שנפלה בחלקם, הניעה את תושבי העיר וילנא להקציב סכום שבועי של שבעה זהובים, לפרנסתו של הגאון השוכן בקרבם. מידי שבוע היה נשלח שמש הקהילה עם המטבעות לביתו של הגאון ומוסרם לרבנית שנהלה את ביתה ברווח בזכות סכום זה.
אולם השמש שמצבו הכלכלי היה קשה ביותר, וביתו עמד ריק מכל, לא יכל לעמוד אל מול תחנוניה-דרישתה של אשתו לקחת בהלואה מהמטבעות המגיעות לרב. "שבעה מטבעות זה סכום גדול שודאי שאין לרב ולמשפחתו צורך בכולו, בנוסף אנחנו מזכים אותם במצות הלוואה, והרי אנו נחזיר להם הכל..."
כשקיבלה הרבנית רק ששה מטבעות חשבה כי אך מקרה הוא, צמצמה קצת בהוצאות השבועיות, ולא ייחסה לעניין כל משמעות. בחלוף הזמן הסכום הלך והתמעט עד שכעבור מספר חודשים השמש הביא לרבנית מטבע אחד בלבד. הדוחק בבית הגאון היה נוראי, עד לפת לחם ממש. אולם הגאון לא הרשה לרעייתו בשום אופן לפנות לפרנסי הקהילה ולהתלונן על מנת שלא לבייש את השמש, וכדי שלא יפוטר מעבודתו. הוא אף אסר עליה לנזוף בשמש שמצבו הדחוק לא יאפשר לו להחזיר את הכספים שלקח, ואף לעבור בסמיכות לביתו של השמש אסר עליה על מנת שלא יחשוש שמה באה לדרוש את כספה. וכך הלך והדרדר המצב בביתו של הגאון, כשהשמש חדל להביא את הכסף לחלוטין.
יום אחד נפל השמש למשכב. כשהרגיש כי זוהי מחלתו האחרונה, קרא לראש הקהל. כשנכנס ראש הקהל לביתו, מצא את השמש מתייפח בבכי קורע לב. הוא נדהם לשמוע מפיו של השמש על המעילה בכספי הגאון. ראש הקהל רץ לביתו של הגאון לעמוד מקרוב על מצב העניינים שם, ונדהם לראות את הרבנית מחלקת לילדיה חתיכת לחם יבש לכל אחד.
כשנפטר השמש, הלכה הרבנית לנחם את האלמנה. האלמנה בראותה את הרבנית פרצה בבכי למשך שעה ארוכה. הרבנית בחיוך חם הרגיעה אותה ואמרה לה כי אינם מקפידים עליהם כלל וכלל. לפני צאתה שלפה הרבנית מתיקה שקית מטבעות, מהמטבעות שקיבלה מאז שהשמש המנוח חדל לעבוד, ונתנה אותם לאלמנה על מנת שתוכל לפרנס את ילדיה עד שתתאושש ותוכל למצוא לעצמה מקום פרנסה.

צדקה והלואה

מצוה גדולה