^ 1. פירושים מעין אלו נזכרים אצל מספר ראשונים: ר"ן לתענית ה ע"ב בדפי הרי"ף; רש"י, ריטב"א ורשב"א לעירובין כה ע"ב; רש"י לעירובין כו ע"א, ד"ה להרע; טור או"ח, סימן תקנא, ומפרשים.
^ 2. יש שהסיקו מכאן שמותר לעשות בפורים מלאכות אחרות שיש בהן שמחה. כך, למשל, כותב המאירי למגילה ה ע"ב: "מכאן סומכים תלמידי חכמים לכתוב סברותיהם אף ביום הפורים דרך שמחה ושעשוע, וכענין שאמרו (יז ע"א): היה כותבה, דורשה ומגיהה". ראה עוד: ארחות חיים (הלכות מגילה, אות כז). באופן אחר כתב הרב ישראל איסרלן, שו"ת תרומת הדשן, חלק א (שו"ת), סימן קיב, וכפי שהביא זאת תלמידו בלקט יושר, חלק א (או"ח), עמוד קנט, עניין ג: "נראה לע"ד, דאע"ג דכתב הרמב"ם דאין ראוי לעשות מלאכה בפורים, ובסמ"ק כתב דיש מקומות דנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים – מכל מקום כל המלאכות שעושין כדי לשמח, כגון שתופרין ומציירין ומתקנין כמה כלים ועניינים לשמח, אע"פ שעושין מלאכות גמורות, כלהון שרי. והכי איתא בפרק קמא דמגילה, ה ע"ב, דמשני: לעולם נוהג איסורא אפילו באתרא דרבי, אלא רבי נטיעה של שמחה נטע, ואין לך מלאכה גמורה יותר מנטיעה, ואפילו הכי שרי בכהאי גוונא. זה מצאתי מתשובת הגאון ז"ל". עוד על מלאכה בפורים, ראה: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו, או"ח, סימן מז; שו"ת יחוה דעת, א, סימן צ.
^ 3. כך פירש גם רש"י לכתובות טו ע"א.
^ 4. כך מפרשים גם התוס' רא"ש, ובשיטה מקובצת למגילה שם. בגמרא בתענית טוען ר' יוחנן, שלוּ הוא היה בתקופת החורבן, היה קובע את הצום ל-י' באב, מפני שרובו של בית המקדש נשרף אז. חכמים קבעו את הצום בכל זאת ב-ט' באב, מאחר שלפיהם יש עדיפות לקבוע את הצום במועד תחילת הפורענות. דעת חכמים זו מופיעה בירושלמי תענית ד, ו, ובירושלמי מגילה א, ד, בשמו של ר' ירמיה בשם ר' חייא בר בא. עם זאת, מצינו בירושלמי שם דעות של חכמים, שקיבלו את ההכרעה לצום ב- ט' באב, אך הוסיפו להתענות גם בעשירי, או לפחות גם בליל עשירי.
^ 5. ראה, למשל, בדברי הרשב"א והריטב"א שם. אחרונים עסקו אף הם בדברי תוס', בבירור כוונתו של רבי, ובשאלה: כיצד עולה נסיונו בקנה אחד עם הכלל שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה ובמניין. ראה: מהר"ץ חיות שם; הרב נסים חיים משה מזרחי, שו"ת אדמת קודש, א, חלק יו"ד, סימן יד; החיד"א, שו"ת חיים שאל, חלק ב, סימן כג; הרב שלום מרדכי הכהן, שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן רכז, ועוד.
^ 6. הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, משנת יעבץ, או"ח, סימן מו, ב, כותב שרבי רצה לבטל כליל את צום ט' באב, וחלק על עיקר התקנה של צום זה. להבנה זו הוא הגיע מתוך הגמרא ביבמות עט ע"ב ורש"י שם, מהם ניתן להבין שרבי סובר שההלכה ש"מקריבין אע"פ שאין בית" אינה רק הוראת היתר להקריב, אלא היא חובה ממשית, "והרי זה כאילו בית המקדש קיים, אם כן נמצא שלא חרב הבית", וממילא אין מקום לצום ב-ט' באב. אף שדבריו חריפים, נלענ"ד שאינם מוכרחים.
^ 7. דברי רב חנא בר ביזנא באו להשיב על שאלת הגמרא מדוע אין השלוחים יוצאים להודיע שהתקדשו חודש טבת וכן חודש תמוז, והרי יש לידע מתי יחול הצום. לכאורה תשובתו איננה ברורה, שכן בכל מקרה יש לשלוח את השלוחים: אם יש שלום – יש לשלוח אותם בכדי שיודיעו שאין לצום, ואם יש שמד – צריך להודיע שיש לצום. ראה שו"ת הרדב"ז, חלק ב, סימן תרעב.
^ 8. סיכום הדעות ראה: הרב ד"ר נריה גוטל, "צום החמישי בתקופת בית שני", שמעתין, 72 (תשמ"ג), עמ' 5–16 (חלק א); שמעתין, 73–74 (תשמ"ג), עמ' 5–14 (חלק ב); הרב נחום לאם, "תשעה באב בימי בית שני", הלכות והליכות, עמ' קצ–קצח. ראה עוד במאמר: "תקנת הצומות וביטולם", בספרי: מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא: מכון תורני אור עציון, תשס"ב, עמ' 436–443.
^ 9. הרשב"א למגילה ה ע"א כותב דברים דומים. גם הרמב"ן בתורת האדם, שער האבל, עניין אבלות ישנה, ד"ה ומסתברא דכולהו, מסביר שאצל רבי – "אין שלום ואין שמד היה בימיו, ומשום הכי רחץ".
^ 10. הרב יהושע ויצמן, "לקיים את ימי הפורים", קבעוני לדורות, עמ' 235–242, מוכיח שבפורים המצוה היא ליצור את שמחת היום, "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", בשונה ממצוות השמחה ביום טוב, שבו היום עצמו הוא יום שמחה. יתכן שבמסגרת יצירת השמחה בחג ניתן לטעת גם נטיעה של שמחה.
^ 11. בסיכומם ובביאור דבריהם, ראה: הרב שלמה גורן, תורת המועדים, "פורים ביום הכניסה וזיקתו למלכות ישראל", עמ' 260–272.
^ 12. לפי דברינו נוכל להשיב על קושיה נוספת שהעירו עליה אחרונים. מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק, בהערות לגליון מסכת מגילה עמ' ב (בסוף בירור הלכה למסכת מגילה), מעיר שלתלמיד חכם אסור לעשות מלאכה בפני שלושה (קידושין ע ע"א), ואם כן יש לשאול: כיצד נטע רבי בפרסום? "וי"ל שהפרסום הוא לאו בשעת מעשה". הרב יששכר תמר, עלי תמר לירושלמי מגילה, עמ' יד, מפרש שלכן הדגישה הגמרא שזאת עשה רבי בפרסום, מה שלא עשה כל השנה, "כי כן דרכם בהלכה מסופקת לעשות הדבר ברבים כדי שיראו וכן יעשו, ולא יהיה ליבם נוקפם". לדברינו נראה להסביר שרבי עשה כן לא בשל העובדה שרצה להראות שמותר לעשות מלאכה בפורים – שכן נטיעת עץ דווקא בפורים איננה מלאכה נצרכת וחיונית – אלא הוא רצה להעביר מסר שמצבנו כיום הוא כבני מלכים, ולכן נטע נטיעה שמלכים נוהגים לטעת בחצרותיהם.
^ 13. רבי עצמו בא ממשפחת בית דוד, והוא אף נהג במקצת ממידות המלכות. בראש השנה כה ע"א מסופר שרבי שלח את ר' חייא לקדש את החודש בעין טב, "ושלח לי סימנא: 'דוד מלך ישראל חי וקיים' ". בסנהדרין לח ע"א מרגיע ר' חייא את רבי, לאחר שבני ר' חייא אמרו שאין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות בישראל, הנשיא וראש הגלות. בגמרא בהוריות יא ע"ב מתעניין רבי בשאלה העוסקת במצב תיאורטי שבית המקדש היה קיים: האם היה רבי מקריב קרבן שעיר כמלך, או שעירה כהדיוט (לוּ הוא היה חוטא). ראה בספרי: "מנהיגים מבית דוד שאינם מלכים", מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא: מכון תורני אור עציון, תשס"ב, עמ' 76–86.
^ 14. על נטיעה כאתחלתא דגאולה, ראה: הרב עוזי קלכהיים, באר מגד ירחים, עמ' נז–ס. על ט"ו בשבט, ראה עוד: הרב יששכר תמר, עלי תמר לקידושין, עמ' תעד–תעה.
^ 15. שו"ע, או"ח, תרצו, א. על עשיית מלאכה בפורים, ראה: בירור הלכה למגילה, עמ' י–יא.