- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תלמוד תורה
- ספריה
- תורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מסעוד בן רזלה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
שאלה מרכזית בנושא החינוך היא, כמה תלמידים ראוי שיהיו בכל כיתה. בשאלה זו מתנגשים שני צרכים שונים. מבחינת הלימוד ברור שעדיף לתת לכל מורה כיתה קטנה שבה כל תלמיד יקבל את היחס והטיפוח המתאים. אבל מן הצד הכלכלי, ככל שמספר התלמידים בכיתה יהיה רב יותר, כך הוצאות החינוך יקטנו, ויקל על הקופה הציבורית לממן את שכר המורים. למשל במקום שבו כל בני המחזור מונים מאה ועשרים תלמידים, אם נקצה מורה לכל ארבעים תלמידים, נוכל להסתפק בשלושה מורים. ואם נקבע שכל כיתה לא תמנה יותר מעשרים וחמישה תלמידים, אזי נצטרך חמישה מורים שלכל אחד נצטרך לשלם משכורת מלאה, דבר שייקר את עלויות החינוך.
תשובה: כבר בכלל התקנה העקרונית, שניתקנה לפני כאלפיים שנה, להקים בית ספר בכל ישוב, נידונה גם שאלה זו. ונפסקה הלכה שכל מורה ילמד לכל היותר עשרים וחמישה תלמידים.
ואם באותו מקום ישנם עשרים וששה תלמידים בני אותו מחזור, אזי יוסיפו עוזר למורה, כדי שהמורה יוכל ביחד עם עוזרו ללמד היטב את כל הילדים. ואף אם הכיתה תגדל, יוכלו המורה ועוזרו ללמדם עד אשר תגיע הכיתה לגודל של ארבעים תלמידים.
ואם נמצאו באותו מחזור ארבעים ואחד ילדים, אזי יחלקו אותם לשתי כיתות ולכל כיתה יהיה מורה מיוחד. 1
עוד התעוררה שאלה, מה יעשו בני הישובים הקטנים, שבהם עשרה ילדים בכל מחזור?
תשובה: עליהם לשלוח את הילדים לישוב סמוך, ושם ילמדו בכיתות רגילות. ואף שבתקנת יהושע בן גמלא נקבע שאין שולחים ילדים ממקום למקום, זהו דווקא כאשר ניתן להקים באותו מקום כיתה רגילה, אבל במקום שאין מספיק תלמידים לכיתה רגילה בת קרוב לעשרים וחמישה תלמידים, צריכים לשולחם ללמוד בישוב הסמוך (ב"ב כא, א. ועיין אמונת שמואל כ"ו).
ואם הדבר בלתי אפשרי, משום שגם הישוב הסמוך רחוק מידי, או מפני סכנת הדרכים. אזי חובה על בני אותו המקום להקים ביישובם בית ספר. שלא יתכן שיהיה מקום שבו ילדי ישראל לא ילמדו תורה. על פי תקנת חז"ל האחריות לכך מוטלת הן על ההורים והן על כלל הציבור. בתקופת הגלות היו היהודים מאורגנים במסגרת של קהילה, שלקופתה היו משלמים את מיסיהם, וממילא אחריות התשלום עבור שכר המורים הייתה מוטלת על קופת הקהילה. כיום כל אזרחי ישראל משלמים מיסים לממשלה, וממילא האחריות לכך מוטלת על הממשלה לדאוג שלא יהיה בישראל מקום שבו הילדים לא יוכלו ללמוד תורה במסגרת מסודרת (רמ"א חו"מ קסג, סו"ס ג'. שו"ע הרב הל' ת"ת א, ג).
2 - המורה
אחריות גדולה מוטלת על מורי ישראל, עתידו הרוחני של עם ישראל תלוי בהם, ובעצם עתיד העולם כולו, שהרי ישראל בעמים כמו הלב באיברים. ועל כן צריכים המורים לעשות את מלאכתם נאמנה, ולא לצאת לענייניהם באמצע השיעור, וקל וחומר שלא לבטל אף שיעור. וכל מורה שמתרשל בתפקידו, עליו הכתוב אומר: "ארור עושה מלאכת ה' רמיה" (ירמיה מח, י; ב"ב כא, ב). לפיכך אין למנות מורה אלא אם כן הוא ירא שמים, ומוכשר בלימודו, ומלמד את התלמידים במהירות ובדייקנות (שו"ע יו"ד רמה, יז).
ואם לא נמצא מורה שהוא גם מהיר וגם דייקן, ועומדים בפנינו שני מורים, האחד מלמד בדייקנות אך בקצב איטי, והשני מהר יותר אך לפעמים טועה בדבריו. יש להעדיף את המורה האיטי והדייקן על פני המהיר שאינו מדייק (ב"ב כא, א; שו"ע שם יט).
וצריך המורה להיזהר שלא להישאר ער שעות מרובות בלילה, כדי שלא יהיה עייף בעת שהוא צריך ללמד את תלמידיו, וכן יקפיד לאכול באופן מסודר, לא הרבה מידי ולא מעט מידי, כדי שלא יהיה עייף או חלש ויוכל ללמד היטב. ואם המורה נשאר ער עד השעות הקטנות של הלילה או שמסגף את גופו ומתוך כך אינו מלמד כראוי, יש לפטרו ולמצוא מורה אחר שעושה את מלאכתו נאמנה (רמ"א יו"ד רמה, יז).
עוד צריך לדעת שעל פי ההלכה חובה למצוא לילדים את המורה הטוב ביותר, ולכן אם למדו אצל מורה בינוני, ובמשך הזמן התאפשר לשכור מורה טוב ממנו, יש להחליף את המורה הבינוני וליקח תחתיו את הטוב (שו"ע שם יח).
ואמנם כל זה היה אפשרי בתקופות בהן לכל מורה הייתה אפשרות לעבוד במקומות אחרים, ורק מפני שנתבקש ללמד תלמידים עזב את עבודתו, וממילא כאשר נמצא מורה טוב ממנו, יפסיק ללמדם ויחזור לעבודתו. אבל כיום שההכשרה המקצועית אורכת זמן רב, ואדם אינו יכול להחליף פתאום את פרנסתו, וישנם הסכמי עבודה, על פי ההלכה לא ניתן לפטר פתאום מורה ולהשליכו לרחוב ללא פרנסה.
ולכן מן הראוי היה שמשעה שהתברר שמורה מסוים אינו טוב מספיק וניתן למצוא טובים ממנו, יפסיק אותו אדם ללמד, וכיוון שעבד על סמך חוזה, יש להמשיך לשלם לו משכורת ובתוך כך לאפשר לו לימודים להסבה מקצועית, כך שמחד זכויותיו לא יפגעו, ומאידך הילדים יקבלו את המורים הטובים ביותר.
^ 1. המקור בדברי רבא בב"ב כא, א, וכפירוש הרמב"ם ונימוקי יוסף, וכן פסק השו"ע יו"ד רמה, טו. ואמנם הרא"ש פירש שהמספר עשרים וחמישה בא לסמן את המספר המזערי לכיתה. ואם כן מורה אחד מספיק לכיתה שגודלה בין עשרים וחמישה תלמידים לשלושים ותשעה תלמידים. ואם יש בה ארבעים עד ארבעים ותשעה - צריכים מורה ועוזר. ואם יש בה חמישים - צריכים שני מורים. אבל כאמור השו"ע פסק כרמב"ם, וגם הרמ"א לא חלק עליו. ואמנם הש"ך הזכיר את דעת הרא"ש מכל מקום כתב "שנראה שהולכים בזה אחר המלמד ואחר הנערים, אם הם לומדים מעט או הרבה, והכל לפי העניין". ובעינינו אנו רואים שלרוב המורים והתלמידים קשה מאוד ללמוד בכיתה שגודלה למעלה מעשרים וחמישה תלמידים. וכן כתב בתשובות אמונת שמואל כ"ו, ולכן כתבתי כדעת הרמב"ם. ורק במקום שהמורה מצוין והתלמידים טובים, וקשה לממן שני מורים, ניתן להקל כדעת הרא"ש.
קודש וחול - חכמת השילוב
הרב אליעזר מלמד | חוקת תשס"ט
חנוך הילדים לתלמוד תורה
הלכות תלמוד תורה שיעור מספר 6
הרב אליעזר מלמד | אב תשס"ז
קביעת עתים לתורה וסדר הלימוד
הרב שמואל אליהו | תשנ"ז
ופרצת
חשיבות ההתישבות ביש"ע ומצוות לימוד תורה לנשים
הרב אליעזר מלמד | כסליו תשע"א
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מתנות בחינם
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אנחנו בצד של החזקים!
מה הייעוד של תורת הבנים?
רצונם המיוחד של 250 איש מקריבי הקטורת
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
איך נהנים כשעובדים קשה?