"כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה...", סיים נחמיה את החזרה האחרונה לקראת קריאת הפטרת בר המצוה שלו, וקולו הנעים והחזק הדהד ברחבי הבית. הוא עצם לרגע את עיניו וראה בעיני רוחו את התגשמות הנבואה.
- אני כל כך אוהב את הפסוק הזה, שח לאביו שישב לצידו, הגאולה המתוארת בפסוק זורמת בהשקט ובנחת, הארץ הולכת ונבנית, וכך אכן קורה במציאות.
- אתה עוד צעיר נחמיה, חייך האב בחיוך נוגה, לא ראית מה שאני ראיתי. לצערנו יש הרבה סיבוכים ובעיות בתהליך הגאולה.
- אבל למה, אבא, למה?