- מדורים
- סיפורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אסף בן ציפורה ברכה
מעשה בבן מלך שנפל לתוך שגעון והעלה על עצמו שהוא תרנגול הודי. פשט את בגדיו וישב ערום תחת השולחן והדיר עצמו מן האוכל ולא היה מכניס לתוך פיו אלא קצת גרעיני שבולת שועל ופירורי עצמות, הביא המלך אביו אליו את כל הרופאים לרפאותו ולא הועילו כלום.
לבסוף בא חכם אחד אל המלך ואמר לו: אני מקבל עלי לרפאותו.
מיד עמד אותו חכם ופשט את בגדיו, ישב תחת השולחן ליד בן המלך והיה מלקט גרעיני שבולת שועל וגורר לשם פירורי עצמות ושם לתוך פיו.
שאלו בן המלך: מי אתה ומה כאן מעשיך?
אמר לו החכם: ומי אתה ומה מעשיך כאן?
השיב לו בן המלך: אני תרנגול הודי.
אנה אף החכם חלקו: וגם אני תרנגול הודי.
ישבו שני התרנגולים יחד עד שנעשו מורגלים זה בזה. כיוון שראה החכם כך בקש ברמיזה מאת המלך להגיש לו כתונת. לבש את הכתונת ואמר לבן המלך: כסבור אתה שתרנגול הודי אינו רשאי ללבוש כתונת? הוא רשאי, ואין הוא יוצא על ידי כך מכלל תרנגול הודי.
נכנסו הדברים ללב בן המלך והסכים אף הוא ללבוש כתונת.
לימים ביקש החכם ברמיזה להביא לו מכנסים. לבשם ואמר לבן המלך: כסבור אתה שתרנגול הודי אסור במכנסים? אפילו הוא לבוש מנסים עשוי הוא להיות תרנגול הודי כהלכתו
הודה לו בן המלך אף בכך ולבש גם כן מכנסים, עד שלבש לפי הוראות החכם גם את יתר הבגדים.
לאחר כך בקש החכם להגיש לו מאכלי בני אדם מעל השולחן. נטל ואכל ואמר לבן המלך: כסבור אתה שתרנגול הודי אסור באכילת מאכלים טובים? אפשר לאכול כל טוב ולהיות תרנגול הודי כדבעי. נשמע לו בן המלך גם בכך והתחיל לאכול כבן אדם.
כיון שראה החכם כך פתח ואמר לבן המלך: וכלום סבור אתה שתרנגול הודי אחד דינו לישב תחת השולחן? לאו דוקא, גם תרנגול הודי מתהלך לו לכל מקום שהוא רוצה ואין מוחים בידו.
ובן המלך סבר וקיבל את דעתו זו של החכם. כיוון שעמד והלך כבן אדם התחיל להתנהג כבן אדם גמור.
אף הצדיק מתלבש בחומריות ומתנהג כבשר ודם כדי לקרב את הבריות לעבודת השם.
לבסוף בא חכם אחד אל המלך ואמר לו: אני מקבל עלי לרפאותו.
מיד עמד אותו חכם ופשט את בגדיו, ישב תחת השולחן ליד בן המלך והיה מלקט גרעיני שבולת שועל וגורר לשם פירורי עצמות ושם לתוך פיו.
שאלו בן המלך: מי אתה ומה כאן מעשיך?
אמר לו החכם: ומי אתה ומה מעשיך כאן?
השיב לו בן המלך: אני תרנגול הודי.
אנה אף החכם חלקו: וגם אני תרנגול הודי.
ישבו שני התרנגולים יחד עד שנעשו מורגלים זה בזה. כיוון שראה החכם כך בקש ברמיזה מאת המלך להגיש לו כתונת. לבש את הכתונת ואמר לבן המלך: כסבור אתה שתרנגול הודי אינו רשאי ללבוש כתונת? הוא רשאי, ואין הוא יוצא על ידי כך מכלל תרנגול הודי.
נכנסו הדברים ללב בן המלך והסכים אף הוא ללבוש כתונת.
לימים ביקש החכם ברמיזה להביא לו מכנסים. לבשם ואמר לבן המלך: כסבור אתה שתרנגול הודי אסור במכנסים? אפילו הוא לבוש מנסים עשוי הוא להיות תרנגול הודי כהלכתו
הודה לו בן המלך אף בכך ולבש גם כן מכנסים, עד שלבש לפי הוראות החכם גם את יתר הבגדים.
לאחר כך בקש החכם להגיש לו מאכלי בני אדם מעל השולחן. נטל ואכל ואמר לבן המלך: כסבור אתה שתרנגול הודי אסור באכילת מאכלים טובים? אפשר לאכול כל טוב ולהיות תרנגול הודי כדבעי. נשמע לו בן המלך גם בכך והתחיל לאכול כבן אדם.
כיון שראה החכם כך פתח ואמר לבן המלך: וכלום סבור אתה שתרנגול הודי אחד דינו לישב תחת השולחן? לאו דוקא, גם תרנגול הודי מתהלך לו לכל מקום שהוא רוצה ואין מוחים בידו.
ובן המלך סבר וקיבל את דעתו זו של החכם. כיוון שעמד והלך כבן אדם התחיל להתנהג כבן אדם גמור.
אף הצדיק מתלבש בחומריות ומתנהג כבשר ודם כדי לקרב את הבריות לעבודת השם.
ברצוני לעיין מעט בסיפור זה, מתוך ההסבר הקצר שהוסיף לו ר' נחמן עצמו כפי הנראה.
סיפור זה איננו נמצא בספר סיפורי מעשיות, הוא נמצא בספר שיח שרפי קודש וכן באוסף כתבי ברסלב ואף שיר נכתב עליו.
בן מלך והמחלה
להיות בן מלך זה לא דבר פשוט, יש בו עוצמות רבות ואפשרויות רבות הנצבות לפניו ואף יעודים גדולים מיועדים לו. הרי הבן מלך אמור בשלב מאוחר יותר להיות המלך בעצמו, להיות בעל השליטה על כל המלכות, על הכל, הוא אמור להחליף את אביו לכשיגיע העת הנכונה. וכך האב, המלך, משקיע בבנו את המיטב שיש בידו על מנת שיגדל באופן המתוקן ביותר, להכשיר אותו באופן הטוב ביותר לשלמות המתאימה אל היעוד הצפוי לו.
אלא שכאן מגיע דבר לא נעים. בן המלך חולה במחלה קשה, הוא עוזב את מקומו, את כל ההדרכות שקיבל, את כל הכלים שלמד מטובי המלמדים והמדריכים, מהמלך עצמו ומשתגע לגמרי. הוא מחליט שהוא תרנגול הודי, פושט את בגדיו, בגדי המלכות, אף אוכל "נורמלי" מפסיק הוא לאכול, ומתחיל להתנהג באופן משונה.
מה מקורה של המחלה הזו? ממה היא נובעת וכיצד יש לטפל בה? האם בכלל אפשר להחזיר את בן המלך להיות בן מלך באמת ולא תרנגול הודי מדומה?
נראה שאנו צריכים להבין את המשמעות של הדברים מתוך נמשל שאנו יכולים לראות בסיפור.
הסיפור עצמו העוסק בצדיק הבא להחזיר את בן המלך למקומו ודרכו המתאימה לו, כפי שר' נחמן עצמו מסביר.
כמו שנראה ברוב המקומות בסיפורי ר' נחמן, המלך הוא הקב"ה. הקב"ה יש לו בן בחיר, בן אשר הוא אמור להיות המלך של כל המציאות כולה, אמור להתרומם מתוך הדרכה נכונה להיות מתאים להנהיג את כל המציאות. בכך הקב"ה בבריאתו את ישראל, נתן להם את היכולת להנהיג את המציאות להיות כאלוקים ממש. כפי שאמרו חז"ל 1 :
"דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך..."
אך על מנת שהאדם יגיע למצב שבו מעשה ידיו גדולים יותר ממעשה שמים וארץ צריך הוא לעבוד עבודה גדולה, צריך הוא לישר את מידותיו, לתקן את עצמו ולהכשיר את עצמו להיות בגדר "צדיק" ואז גדולים מעשיו ממעשה שמים וארץ, הוא נהיה המלך של המציאות, הוא נהיה המנהיג את המציאות.
כל עוד שהאדם לא "זיהה" את עצמו עם הרצון האלוקי, ממילא היותו אלוקי גורם לו להיות מתנגד אל ה', וממילא עושה הקב"ה שהאדם לא יהיה יחידי בעולם על מנת שלא יאמרו שכשם שה' מלך בעליונים כך האדם מלך בתחתונים, אך כאשר האדם באמת מתוקן, שהוא יודע את מקומו ואיננו ניצב במקום ה' ממילא אין בעיה של הצטיירות של מלך בתחתונים ובכל מלכותו של האדם ניכר שהוא מולך מצד הקב"ה.
דבר זה אפשר לראות בדברי ה' על בריאת האדם שאמר "בצלמנו כדמותנו" ואף נאמר לאדם "ורדו בדגת הים" והדברים קשורים כפי שמופיע במדרש 2 :
"ורדו בדגת הים אמר רבי חנינא אם זכה רדו ואם לאו ירדו אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא בצלמנו כדמותנו ורדו את שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו רבי יעקב דמן כפר חנן אמר יבא צלמנו ודמותנו וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו..."
כאשר האדם יורד ממדרגתו ממילא אין לו את האפשרות לשלוט, את האפשרות לרומם את כל המציאות אל האידאל שלה וממילא הוא גם מאבד את הזכות לרדות במציאות. כאשר היה האדם ביעודו, בקישור שלו אל הקב"ה, כל דבר שהוא היה קשור אליו הוא היה מעלה אותו אל האלוקים, וזה היה מקרב את הדבר אל יעודו, אך כאשר האדם ירד, כתוצאה מכך אין לו רדיה בבריאה שכן אין לו רדיה בבריאה לצרכו הנמוך והגס.
בן המלך אשר היה בכוחו להמשיך עם כל הכלים שלו להיות מלך בהמשך, חולה במחלה נוראה. מהי המחלה? הוא שוכח שהוא בן מלך, הוא מדמה לעצמו שהוא משהו אחר לגמרי. וכך מסביר הרב קוק זצ"ל את המחלה הזו המתאימה כל כך למחלתו של בן המלך 3 :
ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי... חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איך, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח..."
החטא הוא השיכחה של העצמיות והוא שיגעון מוחלט, השכחה היא מחלה שהאדם שוכח לגמרי מה הוא באמת, ובכך הוא מתרחק מהעצמיות שלו, הוא מגיע למצב שאין הוא מכיר כלל שיש לו עצמיות, האדם שוכח שהוא בן מלך ואף כאשר מזכירים לו את הדבר, אין זה משפיע עליו, הוא לא מכיר בכך, ומאבד לגמרי את המקום שלו 4 .
במצב זה שאין לאדם מקום, לא ברור לו היעוד שלו, לא ברור לו המטרה שלו, אז גורם הדבר שהאדם הולך לחקות אנשים אחרים, מציאויות אחרות אשר נראות בדברים אחרים דומים לאדם אך באמת אין להם כל שייכות אמיתית לאדם אלא רק כלי שאמור לשרת את האדם.
אך אולי יש עוד נקודה הגורמת לבן המלך לחלות במחלה הנוראה.
בן המלך יודע את מה שמיעדים לו, יודע את הצפיות ואת האחריות, ואולי דוקא מדאגה זו ומפחד זה הוא חולה ומוביל מהלך הפוך לגמרי.
פעמים רבות הנפילה של האדם נובעת מאי המוכנות לקבל על עצמו אחריות, להיות אחראי על דברים גדולים אלא בוחר הוא לחיות חיים פשוטים, חיים בלא משימות גדולות בלא התמודדויות גדולות שעלולות בעיניו להיות גדולות עליו. הוא מעדיף להיות תרנגול הודי אשר אוכל גרגירים מתחת לשולחן ובלבד שלא ילבש את בגדי המלכות, את הבגדים המזכירים לו לקראת מה הוא הולך, לקראת איזו אחריות איזה עול עומד להיות ניתן עליו, והוא לא רוצה להיות בן מלך הוא לא רוצה להיות המלך של הדור הבא.
פעמים בעם ישראל עלולה להיות ירידה מהאידאל מפני אי בהירות במשמעות של האידאל. עם ישראל עלול לשכוח את יעודו, לשכוח את הפנימיות שלו ולראות את הדמיון החיצוני אל הגויים, ובכך לרדת ברמה הרוחנית ולחיות חיים חומריים, חיים של הנאות גשמיות וכו'. אך ישנה גם ירידה אחרת, ירידה אשר מקורה באידיאולוגיה, בבירור שכלי, האומר לאדם ולעם שהתפיסה של היותו מרומם מכל עם היא אך ורק דמיון, אך ורק גאווה של רצון להיות טוב יותר מאחרים, שיהיה לו מקום, אך באמת הרי הוא ככל הגויים, ואולי אף פחות טוב מחלק מהם. הוא לא רוצה להיות שליט עליהם, איננו רוצה להיות מעליהם אלא רוצה לחיות באופן טבעי יחד עמהם. בכך בוחר הוא שאף הקמת מדינה תהיה מתוך תביעה למדינה שיש לכל העמים, הבקשה למלך ככל העמים, להיות עם חופשי בארצנו כאידאל, עד כדי שרואה הוא את מי שטוען על סגולת ישראל כמשיחיות שקר. בכך בוחר הוא להתרחק מכך דוקא מתוך הבנה אחרת, מתוך השקפה אחרת.
כאן כבר המצב קשה יותר, המחלה שקועה עמוק יותר באדם וצריך עבודה גדולה יותר על מנת להוציא את האדם ואת העם מהמחלה הזו.
פעמים רבות המחלה מגיעה בשלב הראשון מתוך השכחה ואי הבהירות ולאחר מכך לאחר שכבר ישנה חוסר בהירות ממילא כאשר רואים את הטוב אצל הגויים, כאשר נכנס מוסר שונה, נוצרת תפיסת עולם שונה, הגורמת לאדם ולעם לחשוב שהוא באמת מעולם לא היה בן מלך אלא הוא הרי בטבעו תרנגול הודי בלבד ובן מלך זה רק מציאות מדומה הבנויה על כל מיני תופעות פסיכולוגיות וכו'.
תרנגול הודי
בן המלך מחליט במחלתו שהוא תרנגול הודי. מדוע דוקא תרנגול הודי?
אולי היה אפשר לומר שעל משוגעים אי אפשר לשאול שאלות, אך נראה שר' נחמן רוצה גם כאן ללמד אותנו נקודה נוספת.
תרנגול נקרא בלשון חז"ל "גבר" הוא בשמו דומה לשם האדם, הוא מתדמה לאדם למרות שבמציאותו באמת אין לו כל קשר אל האדם. התרנגול עושה את הדברים הבסיסיים שהאדם עושה אך באופן הרדוד ביותר, כפי שבן המלך אוכל, גם התרנגול אוכל, אמנם בן המלך אוכל מעדנים המוגשים על השולחן ואילו התנרגול אוכל את הגרגירים מתחת לשולחן. בן המלך אוכל מעדנים ואילו התרנגול אוכל זרעונים.
ישנן שתי דרכים לאכילה. ישנה אכילה של בן מלך וישנה אכילה של תרנגול הודי.
האכילה על השולחן נראה באופן הפשוט שהיא ממש אותה אכילה, אלא במקום אחר, בצורה מנומסת יותר, מפותחת יותר, אך באמת שגם אכילה כזו של מעל השולחן יכולה להיות כאכילה מתחת לשולחן.
בדברי חז"ל אנו מוצאים שהשולחן איננו דבר פשוט כלל, איננו רק דבר טכני אלא אמרו חז"ל 5 :
"וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו"
האדם צריך לזכר באכילתו שהוא אוכל לפני ה'. כאשר האדם אוכל לפני ה' ממילא כל אכילתו שונה, לדוגמא מוצאים אנו בחז"ל הדרכה שצריך שיאמרו על השולחן דברי תורה כדברי המשנה 6 :
"רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח), כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מְלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא), וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'"
כל המהות של השולחן שונה כאשר אומרים עליו דברי תורה, כאשר מכירים שהשולחן הוא לפני ה' ומביאים דבר זה לידי ביטוי ממילא האכילה נשארת תמיד לפני ה'. וכך מוסיף השל"ה הקדוש 7 :
"שלא לכבות אש מעל המזבח, שנאמר (ויקרא ו, ו), לא תכבה... ועכשיו שולחנו של אדם במקום מזבח, ואם לא אמר עליו דברי תורה אש של גיהנם שורפתו, זהו שאמר אש של תורה תוקד תמיד על השלחן. ואם לאו, לא תכבה אש של גיהנם, זעום ה' יפול שם. ובהיות שהתורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל מים רעים שבעולם לא יוכלו לכבות את אש האהבה, אלא תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
באכילה ישנה התגברות של כל הכוחות הטבעיים, ודוקא אז אם האדם ישכח את היותו לפני ה', ממילא לא רק שהשולחן עצמו נהיה מאוס, אלא עצם האכילה גורמת לשליטה של אש זרה של אש גהנום, אך כאשר האדם מחבר את האכילה אל היעוד שלה, כאשר הוא זוכר שהוא ניצב לפני ה' וממילא גם האכילה היא לפני ה', היא חלק מהעבודה ומהתיקון של האדם, אז האכילה עצמה מעוררת אש של אהבה אל ה'.
באכילה זו בן המלך איננו עומד, הוא שואף לאכילה טבעית בלבד, לא אכילה של עליה או ירידה, אכילה של התמודדות בין שתי קצוות אלא אכילה שלא יסתכלו עליו, שלא תהיה אכילה של בן מלך אלא אכילה מתחת לשולחן. אמנם אכילה זו תהיה אכילה של זרעונים, של אוכל לא מפותח, אוכל שאיננו מעורר תאווה ואולי גם בשל כך לא מושך כל כך, אך מונע מהאדם את ההתמודדות.
האדם מכיר שבאכילה זו אין הנאה רבה, אך הוא חושב על היות התרנגול תרנגול הודי. מדוע דוקא תרנגול הודי? אולי הודו היא סמל של מציאות רחוקה וקסומה 8 , שעם הפשטות שלה אפשר לחוש את הביטול.
הודו מזכיר לנו את התרבויות של המזרח הרחוק, של ההתנתקות מכל מרוץ החיים, התבטלות של הכוחות הגשמיים אל מציאות של פשטות טבעית ולנסות לחוש אותה 9 לנסות מתוך ההתנתקות הזו לחוש ולחיות עולמות רוחניים, כוחות ורגשות וכו'.
ביהדות אנו יודעים שאין דרך כזו, הדרך היא אך ורק מעל השולחן להיות בן אדם, להיות בן מלך. ומתוך היות האדם בן מלך המתעלה ומתרומם בכל מעשה ובכל התמודדות ממילא גם הוא זוכה להיות לפני ה' עם כל המשמעויות הקשורות לכך.
פשיטת בגדי המלכות
מדוע צריך בן המלך לפשוט את בגדי המלכות? וכי איננו יכול להיות תרנגול הודי עם בגדי מלכות כפי שמציג לפניו החכם לאחר מכן?
נראה שבן המלך אשר סבל על היותו בן מלך, חש הוא שעל מנת להיות באמת תרנגול הודי, צריך הוא להוריד את בגדי המלכות 10 , רק מתוך התנתקות ממה שמהוה סמל כבוד , מהוה מסגרת מתוקנת, הוא מסוגל לצאת מהמערכות ולהיות באמת משהו טבעי לפי הבנתו.
פשיטת הבגדים מהוה עזיבה של כל המערכת הקשורה אל המלכות, את כל ההכרה במעמד ובמקום, ומשאירה אותו בלא בגדים, באמת הוא בלא בגדים אם אין הוא לבוש בגדי בן מלך, אין לישראל בגדים אחרים, ובמקום שפושטים הם את הבגדים האלו מוצאים הם את עצמם בלא בגדים כלל.
כך גם האדם הראשון כאשר הוא חטא הדבר המיוחד שהוא מגלה זה שהוא ערום, והוא מתחבא, ואך הקב"ה בחסדו נותן לו בגדים אחרים, כל הבגדים שהאדם מנסה ליצור לעצמו אינם מסוגלים לכסות את הכלימה, את הערום ורק אחר שהקב"ה מלביש ערומים מסוגל האדם ליצור לו בגדים גשמיים, בגדים שאין הם בגדי מלכות, בגדים אלוקיים אלא בגדים הנותנים לו אפשרות להתמודד בעולם לחיות במסגרות העולמיות ולהתקדם לאט לאט אל יעודו.
בכל ירידה רוחנית, בעיני הציבור נראים הדברים באופן שלילי. הרואים מהצד מתעוררים לתמוה, פעמים אף להעיר. כאשר האדם נמצא ערום, בלא מעלות רוחניות, בלא מעטפת בהירה פעמים רבות הוא מרגיש לא נוח בחברה ממש כפי שהאדם בלא בגדים מרגיש שלא בנוח בחברה.
במצב זה ישנם אנשים הבוחרים להחזיר את הבגדים ולו אך כדי שהאדם לא ירגיש שהוא בלא בגדים, מוכן הוא לסבול את היותו לובש בגדים לא נוחים לו והעקר שלא ימצא עצמו מול עיני הרבים בלא בגדים.
אך האדם אשר הבגדים כל כך העיקו עליו, הוא לא מסוגל ללבוש שוב את הבגדים, הוא מוריד אותם וניצב בקלונו לעיני כל 11 . פעמים שדוקא מפני הצורך לברר ולבנות, צריך שתהיה הירידה ברורה לעין כל. כל עוד שיש לאדם מעטפת הנראית טוב בעיני אחרים, שיש מעטפת שלא ניכר מה עובר בפנים על האדם ואיננו נותן לאחרים לראות את הניכור בינו לבין הבגדים, ממילא גם הניכור מתגבר וגם האדם עסוק כל הזמן בניכור ובמעטפת ואיננו מתפנה כלל לטפל בעצם הבעיה. ולכך לפעמים עצם הירידה היא ההכשרה אל העליה וההכרה בנפילה היא היסוד להתרוממות של העליה.
אם בן המלך היה מרגיש רע בתוכו פנימה ואילו בחוץ היה ממשיך להתנהג באופן המצופה ממנו, רבים לא היו חשים את הצורך לפעול על מנת למצוא את הקישור הנכון בין הפנימיות לבין החיצוניות, שכן הכאב הפנימי שלא היה מופיע באופן הבהיר כל כך, היה גורם לתחושה שהדבר לא כל כך דחוף, לא כל כך רציני, וממילא ההשקעה לפטור את הדבר היתה חלקית ביותר. כאשר נשברים הכלים ממילא ברור שצריך לפתור את הבעיה.
יכול להיות שהמחלה של בן המלך היתה כבר קיימת קודם לכן, אלא שעד שלא נשברו הכלים לא היה לדבר משמעות מעשית ולכן לא התחילו להתעסק בה.
המחלה קיימת בעם ישראל כבר בשלבים מוקדמים 12 , וכל התהליך של המציאות הוא לתקן אותה. ההופעה שלה מעל פני השטח גורמת לכך שיהיה ניכר הדבר וממילא המסגרת הנשברת גורמת לכך שהירידה תהיה גורם לעליה ולתיקון 13 .
השאילה ברופאים
מכירים אנו בתנ"ך על השאלה ברופאים על אסא מלך יהודה שהיה מלך צדיק ופעל רבות בעם ישראל לתיקון המצב הרוחני באומה אך נאמר בדברי הימים בסוף חייו של אסא 14 :
"וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים"
ומפרש המלבי"ם 15 :
"וגם - ר"ל גם בזה חטא שסמך עצמו על אמצעיים טבעיים שזה מורה שלא היה בטחונו שלם".
וכך כותב הרמב"ן על השאילה ברופאים 16 :
"והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג) ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם אבל הוא כאשר יאמר אדם, לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ: אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים - ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו: וכך אמרו (ברכות סד -) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא, והמשל להם (במדב"ר ט ג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים".
ה' בחסדו נתן לאדם גם כלים טבעיים להתרפא בהם, ואף התיר לאדם לדרוש ברופאים 17 אך צריך האדם לזכור שהמחלה הזו שעוברת עליו אין היא רק מחלה חיצונית אלא יש לה גם שורש פנימי והטיפול במחלה בלבד באופן החיצוני דומה לעיסוק בסימפטומים ולא בגורמים.
כך גם פעמים חלף לבדוק כיצד לרפא את השורש בוחרים לרפא את הדבר החיצוני על מנת לא לחוש את הבעיה האמיתית, ובכך משאירים את השורש בחסרונו. רק כאשר האדם יורד לשורשם של הדברים ומטפל בהם ממילא גם המחלה עצמה תעבור באמת.
וכך גם הרופאים אשר המלך קורא להם מנסים לרפא ואינם מסוגלים 18 , שכן המחלה היא מחלה שורשית אשר דורשת את החכם (הצדיק) דוקא לדעת כיצד לרפא אותה. הרופאים אינם מסוגלים להכנס לשורש של הדברים ולכך גם צריכים הם לדעת את מקומם, לדעת את הרשות שניתנה להם לרפא ולא לשכוח שאין הם היסוד של הכל אלא הם שליחים של הקב"ה ואם הם פושעים בשליחות הם רק מקלקלים ודבר זה לא ניתנה להם רשות 19 . לכך אמרו חז"ל 20 "טוב שברופאים לגהנום".
הקב"ה נותן לעם ישראל אפשרות לחזור בתשובה באופן חיצוני, בדרכים שאינן דורשות שינוי מהותי, ובכך לא יהיו צריכים לסבול. באופן זה ישנו חסד של הקב"ה שנותן אפשרות זו לעם ישראל לחזור אל היעוד שלו, אך המחלה חדרה כל כך לעצמותו שאין פתרון אלא על ידי החכם המסוגל להתמודד עם המחלה. כאשר המחלה עדיין לא היתה פנימית היתה אפשרות לרפא אותה באופן חיצוני ובכך להחזיר את המערכת אל הדרך הנכונה אך כאשר עבר הזמן המחלה נהיתה כבר דבר שורשי ממילא צריך מהפך פנימי שלם על מנת לחזור אל היעוד המצופה.
פשיטת הבגדים של החכם
במקום זה בא החכם לרפא את בן המלך.
החכם מתוך אהבתו את המלך, רואה בצערו ורואה כיצד הרופאים אינם מסוגלים לרפא את בן המלך, מבין שצריך הוא להכנס אל התפקיד. מבין הוא שרק הוא מסוגל לרפא את בן המלך ולהשיב אותו אל המלך בריא ושלם.
וכך כותב בספר קול מבשר 21 :
"...כי מבואר ברמב"ם הלכות תשובה, כשם שיש חולי הגוף, כן יש חולי הנפש... וכשם שחולי הגוף, צריך לילך לרופא להתרפאות... כך חולי הנפש - צריך לילך לרופא להתרפא. ומי הוא הרופא ? - חכם שבדור. ע"כ [לשון הרמב"ם]. ושמעתי בשם מרן אדמו"ר הה"ק מוהרי"י מלובלין זצ"ל, על אמרם, טוב שברופאים לגיהנום, ירצה, חכם הדור, שמרפא את האדם שלא ירד לגיהנום - הוא טוב שברופאים... לכן, איש הנלבב הרוצה למלט נפשו מיד שאול סלה, עצה היעוצה לו - ללכת בעצת דברי הרמב"ם. לילך לרופא אמיתי, חכם שבדור, להסתופף בצלו ולהיות מתאבק בעפר רגליו, וימציא לו מזור ורפואה למכתו. וכמו שבחולי הגוף, אם לא נמצא תרופה על ידי רופא זה, הולך ומבקש מרופא אחר, אולי יגהה מזורו - כן בחולי הנפש, צריך לכתת רגליו מרופא לרופא, עד ימצא מזור ותרופה לנפשו. כי לא מכל האדם זוכה ללמוד, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. ויבקש רחמים מהשי"ת, שיוליכהו בדרך אמת לצדיק אמיתי, שהוא משורש נפשו. ויזכה להתחבר אליו, ולדבק בו בגופו ונשמתו, והונו ורכושו. ומחובר לטהור - טהור".על מנת לרפאות רפואת הנפש צריך את האדם המתאים לרפא את הנפש, והאדם החש את חולי נפשו צריך לפנות אל הרופא, אך כאן ישנו כבר מצב אחר. כל עוד האדם יודע את חסרונו, חש את המחלה שלו, הוא יודע לפנות אל הרופא שירפא אותו, אך לפעמים המחלה נהיית קשה יותר, החולה חולה כל כך עד כדי כך שאיננו מבין שהוא חולה, הוא שוכח כלל את המציאות המתוקנת וחושב שהמחלה שלו היא המצב הנורמלי, המצב הטבעי ולכן מעצמו לעולם לא ילך אל הרופא 22 . במצב זה הצדיק לא יכול להשאר בצד ולחכות למי שחש את המחלה שיבוא אליו אלא הוא צריך לכתת את רגליו אל החולה ולהוציא אותו ממחלתו. כאן כבר הדבר גם יהיה קשה יותר, שכן פעמים שהחולה כל כך לא יחוש שהוא חולה שעלול הוא שלא לרצות לשמוע לדברי הצדיק.
במצב זה הצדיק צריך לרדת אל המדרגה של בן המלך ורק מתוך הירידה הזו מסוגל הוא לדבר עם בן המלך המבולבל והחולה 23 .
הצדיק במשך החיים שלו בנה לעצמו עולם רוחני, בונה לעצמו מעלות רוחניות וכו'. פעמים רבות אין העולם שלו קשור אל העולם של שאר בני האדם. הוא איננו קשור אל התרבות שלהם, הוא מכיר את התורה ממנה מקבל הוא את כל החיות שלו, ומה שהם חיים ממנו אין לו כל הכרה, הרי הוא ממקום אחר לגמרי ומה לו ולכל העולם הזה הוא הרי בן העולם הבא? אלא שכאן ישנה דרישה אל הצדיק, מפני הצורך הגדול, לפשוט אף הוא את בגדיו, בגדי החכם. כפי שכותב ר' נחמן בסוף הסיפור: "אף הצדיק מתלבש בחומריות ומתנהג כבשר ודם כדי לקרב את הבריות לעבודת השם".
הרוצה להשפיע צריך "להיכנס לראש" של מי שהוא רוצה להשפיע עליו 24 , רק מתוך הירידה אליו מסוגל הוא להשפיע ולהעלות אותו אל המקום המתאים לו.
אמנם לא מתאים לצדיק להוריד את בגדיו, את כל המעלות הרוחניות שקנה במשך השנים, אין מתאים לו באופן הפשוט להתנהג כתרנגול הודי, אך כאשר הצדיק חי את הקשר אל הקב"ה, הוא רואה בצער המלך, אין הוא מסוגל לעמוד מנגד, הוא מבין שרק על ידי דרך זו מסוגל הוא להעלות את בן המלך אל מקומו הנכון. לכך הוא מוסר את נפשו, את כל העולם הזה שלו, את כל הקניינים שלו אך ורק על מנת להחזיר את האבדה אל מקומה, להחזיר את בן המלך אל היעוד שלו, והצדיק מגיע לתחושה שבאמת אין לו כלום בלעדי העלאת בן המלך, שכל הרצון שלו הוא רק שמחת המלך עצמו ולכך הוא מוותר על כל מעלות שלו ופועל מתוך התקשרות אמיתית למלך, התקשרות שפנימית שבחיצוניות לא ניכר שהוא פועל בתור שליח של המלך.
במצב זה הצדיק צריך לרדת אל המדרגה של בן המלך ורק מתוך הירידה הזו מסוגל הוא לדבר עם בן המלך המבולבל והחולה 23 .
הצדיק במשך החיים שלו בנה לעצמו עולם רוחני, בונה לעצמו מעלות רוחניות וכו'. פעמים רבות אין העולם שלו קשור אל העולם של שאר בני האדם. הוא איננו קשור אל התרבות שלהם, הוא מכיר את התורה ממנה מקבל הוא את כל החיות שלו, ומה שהם חיים ממנו אין לו כל הכרה, הרי הוא ממקום אחר לגמרי ומה לו ולכל העולם הזה הוא הרי בן העולם הבא? אלא שכאן ישנה דרישה אל הצדיק, מפני הצורך הגדול, לפשוט אף הוא את בגדיו, בגדי החכם. כפי שכותב ר' נחמן בסוף הסיפור: "אף הצדיק מתלבש בחומריות ומתנהג כבשר ודם כדי לקרב את הבריות לעבודת השם".
הרוצה להשפיע צריך "להיכנס לראש" של מי שהוא רוצה להשפיע עליו 24 , רק מתוך הירידה אליו מסוגל הוא להשפיע ולהעלות אותו אל המקום המתאים לו.
אמנם לא מתאים לצדיק להוריד את בגדיו, את כל המעלות הרוחניות שקנה במשך השנים, אין מתאים לו באופן הפשוט להתנהג כתרנגול הודי, אך כאשר הצדיק חי את הקשר אל הקב"ה, הוא רואה בצער המלך, אין הוא מסוגל לעמוד מנגד, הוא מבין שרק על ידי דרך זו מסוגל הוא להעלות את בן המלך אל מקומו הנכון. לכך הוא מוסר את נפשו, את כל העולם הזה שלו, את כל הקניינים שלו אך ורק על מנת להחזיר את האבדה אל מקומה, להחזיר את בן המלך אל היעוד שלו, והצדיק מגיע לתחושה שבאמת אין לו כלום בלעדי העלאת בן המלך, שכל הרצון שלו הוא רק שמחת המלך עצמו ולכך הוא מוותר על כל מעלות שלו ופועל מתוך התקשרות אמיתית למלך, התקשרות שפנימית שבחיצוניות לא ניכר שהוא פועל בתור שליח של המלך.
החכם - תרנגול הודי?
החכם מברר מה גורם לבן מלך לעשות את כל המעשים האלו, הוא מזדהה עמו, מתנהג כמוהו, עד כדי כך שכשבן המלך אומר שהוא תרנגול הודי, אומר החכם שאף הוא כזה. האם החכם משקר? הרי הוא יודע שאיננו תרנגול הודי? אפשר להבין שכל זה תרמית על מנת לשכנע את בן המלך על מנת שיתן אמון בו, ואך יתן בו אמון יוציא אותו מהיותו תרנגול הודי. אך נראה שהתחפושת הזו של החכם באמת איננה תחפושת! אם היתה זו תחפושת ספק רב אם היה מצליח לשכנע את בן המלך!! אם המחלה היא רק דמיון חיצוני ממילא אפשר יהיה גם להשפיע עליה על ידי דברים חיצוניים, אך אם היא באמת דבר פנימי עמוק ממילא צריך הזדהות אמיתית פנימית על מנת להוציא את המחלה. אם הזכרנו שהמחלה הזו של בן המלך איננה מחלה פרטית מקרית אלא מחלה עולמית ממילא גם הטיפול בה אמור להיות בשורש.
החכם, הצדיק יודע שבאמת הוא ניצב כל הזמן בבגדים בפני כל, הוא יודע שהוא אוכל אוכל חשוב וכד', אך הוא באמת אשר איננו חי את האוכל ואת הבגדים, יודע גם הוא שאין בהם ממש, הם רק מעטפת.
מי שחי בחיצוניות הוא מתרגש מהבגדים, ואז גם איננו מסוגל לפשוט אותם, מי שקשור אל האוכל המשובח, איננו מסוגל זמן רב לאכול זרעונים ועצמות מתחת לשולחן, אך מי שקשור באמת אל השורש, מי שחי את הקישור האמיתי, איננו מקבל חיות מכל המעטפות, ואף מכל המעלות הקנייניות שקנה, הוא חי מהקשר אל המלך בהיותו עושה את רצון המלך. הוא מפני רצון המלך פושט את הבגדים, ומגלה שגם הוא באמת בחיצוניות תרנגול הודי, הוא מבין מה בן המלך מחפש, שכן הוא יודע מתוך הירידה מתחת לשולחן, מה ההשגות והיתרונות שבן המלך כל כך חפץ בהם. הוא איננו חי את ההתמודדות שכן הוא כבר עבר אותן, הוא כל רצונו רצון המלך באופן הטבעי ביותר 25 . בכך הוא מבין את השלב שבן המלך היה בו, והוא גם חש את המצב המתוקן של אחר ההתמודדות, את התחושות שבן המלך שואף אליהן, אך לא כבן המלך אשר רוצה אותן מפני הנעימות שבהן, ומפני היתרון, שאין בהם את ההכרח ואת ההתמודדות, אלא מפני שהוא עבר את השלב, הוא חי באמת בלא כל הדברים האלו, גם הבגדים שהוא לובש אינם בגדים מבחינתו, מעולמו וגם האוכל שהוא אוכל, למרות שהוא אוכל מעדני עולם, הוא לא חי מהם אלא לדידו הכל זרעונים ושיירי עצמות. בכך הוא חי בטבעיות כתרנגול והוא חי ברוחניות כיהודי.
רק כאשר הוא ממדרגתו מאמין שהוא גם כן תרנגול הודי שאיננו סותר את היותו אדם, הוא מסוגל להוציא את ה"בן מלך" השקוע אך ורק בתרנגול הודי. במצב שבו איננו מסוגל לראות את הטוב ואת היתרון בהיותו אדם.
רק החכם מסוגל גם להגיע למדרגה של היותם מורגלים זה לזה. כאשר ישנה הצגה אולי בן המלך מסוגל להיות מורגל לחכם אך החכם כיצד יהיה מורגל לבן מלך הרי הוא רק בהצגה? אלא שהואיל ואיננו ממש בהצגה אלא רק חושף חלק ממנו לפי דרגת ראות בן המלך, על ידי כך הוא גם מתרגל לבן המלך, הוא חי את הדברים שבן המלך מבקש, הוא לומד את המעלות העליונות שיש בהיותו תרנגול הודי, ובכך גם הוא משתפר, הוא מתקדם. הוא מזדהה באמת עם בן המלך עד כדי כך שהוא מסוגל לעקוף את המעטפת של היותו בלי בגדים ולבחון מה השאיפות של בן המלך, מה הוא חי ומה דוחף אותו. כאן הוא מסוגל ללכת עמו צעד אחר צעד ולהוציא אותו מן המחלה.
כיצד מתקנים?
החכם אחר ההתרגלות שלו לבן המלך כבר מבין מה בן המלך מחפש ויתר על כך ממה הוא בורח. הוא יודע שאין בכוחו לגרום שבן המלך לא יחשוב שהוא תרנגול הודי באופן מהיר, התיקון הוא שלב אחר שלב, דרגה אחר דרגה.
כאשר אנו רוצים לקדם אדם, ואף לקדם את עצמנו, אם אנו נשאף מיד למהפך, אין לנו סיכוי שכן המציאות תתנגד אל מאמצנו, המאמצים לא יופנמו והשינוי אף אם הוא יתקבל, הוא לא יקבע בנפש והאדם יפול לאחר מכן אל אותה המדרגה, ואותה המחלה שהיה בה, אם לא חמורה יותר, שכעת הוא גם יתמלא תחושה שאין באמת אפשרות לצאת מהמחלה ואין מה להתאמץ.
כאשר האדם יודע באמת את מקומו, ממילא הוא שואף להתקדם באופן השקול, הוא יודע לבחור להתקדם צעד קדימה, לא שלמות מעבר למדרגתו ובכך הוא מתקדם צעד אחר צעד, לאחר המדרגה שקנה מבקש הוא את המדרגה הבאה. מי שרוצה להיות צדיק גמור איננו יכול להיות בעל תשובה.
החכם הבא לגאול את בן המלך, מבין את מצבו, מבין שיחד עם המחלה, עם הבלבול ישנו גם פחד, פחד שעלול הוא לחזור להיות בן מלך עם כל המשמעויות הנלוות לכך, ולכן מושך את בן המלך לפי התפיסה שהדברים לא סותרים את היותו תרנגול הודי, שהוא מסוגל לעשות דברים רבים למרות שישאר תרנגול הודי בכל אופן ואם כן יהיה מסוגל לקבל את השינוי ואת ההתקדמות.
בעיה זו של פחד, כעת עלולה להוסיף עוד שלב, לא רק פחד מלחזור להיות בן מלך, אלא גם פחד להפסיד את כל האוצרות שיש לו כעת. כעת עם כל הירידה שלו הוא חש שחרור, חש תחושות חיוביות ואילו ההליכה לדבר חדש עלול לגרום לו לאבד את כל הטוב שיש לו. לכך רק כאשר מתוך אמון הוא מתחזק בכך שהוא ישאר תמיד תרנגול הודי, הוא מסוגל להמשיך הלאה.
גם כאן באופן החיצוני נראה שזו תרמית של החכם אשר יודע את דעתו של בן המלך ומבין כיצד לעקוף את הבעיות אליהן נקלע בן המלך, אך נראה שגם כאן אין בריחה מן האמת.
הטבעיות עליה מדבר בן המלך, מבין אותה היטב החכם, הוא מבין היטב כיצד אפשר להמשיך באמת להיות עם הטבעיות הזו ולהופיע את האמת הפנימית ואף יתר מכך כיצד כל המעטפות לא יפסיקו את ההרגשות הטבעיות.
הצדיק יודע שצריך את המסגרות במציאות, יודע הוא שאי אפשר שבן המלך ימשיך להתנהג כתרנגול הודי במציאות הזו, מבין הוא גם את הקושי שיש בלבישת בגדים לא מתאימים וכד' ולכך הוא גם מסוגל להוביל את האדם אל מציאות המתוקנת שבה הבגדים לא יחייבו אותו להפסיק להיות תרנגול הודי כאשר הוא לא מסוגל לכך. כאשר בן המלך יחוש שהוא מאבד "משהו" יקר, הוא לא יהיה מסוגל לעבר שינוי. ואך כאשר הוא יחוש שכבר הוא לא מפסיד דבר, שכן יש לו הרבה יותר מדבר זה, הוא הרי כבר השלים את החסר, ממילא אין לו כל הפסד, אז הוא באופן הטבעי יפסיק להיות תרנגול הודי ויחזור להיות כבן אדם.
לבישת הבגדים בסיפור מתחלקת ל - 3 שלבים. לבישת הכותונת, מכנסים ושאר הבגדים.
כל שלב נראה יש לו משמעות, שיש לו חשיבות וממילא צריך לעיין בו מה היא ההתקדמות החלה בבן המלך ומדוע דוקא צריך לפי השלבים האלו ואך על ידם לתקן ולהתקדם להיות בן מלך בצורה השלמה של הדבר.
לבישת הבגדים
הבגד הראשון אשר החכם לובש ומלביש את בן המלך הוא כתונת.
אנו מכירים את הכתונת מכמה מקומות שבה היא מוזכרת ונושא זה אולי דורש לימוד שלם אך ננסה לגעת מעט בדברים הקשורים אל הענין שאנו עוסקים בו בלא לנסות להקיף את הנקודות החשובות באופן הכללי.
הבגד התחתון של הכהן היה כתונת, ולומדת הגמרא שהכותונת היא בגד קודש והיא מכפרת על חטאים שישנם בעם ישראל. הכתונת מכפרת על שפיכות דמים. וצריך להבין מדוע דוקא הכותונת מכפרת על שפיכות דמים? וכותב הכלי יקר 26 :
"רז"ל אמרו (ערכין טז.) שהכתונת בא לכפר על שפיכות דמים, ומה ענין זה לזה ואם בעבור שהשבטים אחי יוסף טבלו כתונת יוסף בדם, מ"מ כל שפיכות דמים הנעשה בכל דור ודור מה ענינו על הכתונת, כי בלי ספק שכפרה זו היא בכל דור ודור ולא על ש"ד של השבטים לבד? ואולם מצאתי ישוב לזה ממה שכתב רבינו בחיי פרשת וישב וז"ל על הכתונת נתגלגלו הדברים בשעבוד גופותם במצרים וכן לאחר זמן היו עשרה הרוגי מלכות כי כן הגוף כתונת הנפש, עד כאן לשונו. הנך רואה דעת הרב, שהגוף הוא כתונת של הנפש ומלבושו, ואם כן יש דמיון ויחס לכתונת זה עם גוף הנרצח. והיה כולו שש, דהיינו פשתן כי קין היה ראש לכל הרוצחים, ונתגלגל הדבר על ידי שהקריב זרע פשתן ולא נתקבל קרבנו, ונתקבל קרבן אחיו הבל, על כן נתקנא בו והרגו, ועל כן היו שש ערי מקלט כי שש נופל על לשון ששה"
צריך האדם לדעת שהכותונת איננה רק בגד חיצוני חסר תוכן, חסר ערך. הכותונת היא בגד של הנפש, היא השומרת על הנפש שתופיע בצורה הנכונה, באופן המתאים. אמנם היא בגד פנימי אשר איננו ניכר כל כך כלפי כחוץ כפי דברי חז"ל 27 אך היא היסוד של הנפש. רק על ידה הנפש מסוגלת להשאר ולהופיע. אמנם אין דרך לצאת כלפי חוץ בכותונת אלא רק בתוככי הבית, במקומות יותר צנועים אשר האדם איננו אמור להציג את עצמו לעיני אחרים 28 אלא הוא שומר על הנפש שתופיע בצורה הטבעית המתוקנת הראויה.
כאשר הבגד אמור להיות מקובל בעיני אחרים ממילא הוא מגביל הרבה יותר את הלובשו שבאמת יהיה לפי טעם הרואים, אך הכותונת הביתית זה יתרונה שהיא תמיד נשארת ביתית, טבעית אך שלב אחד קדימה, אין היא משאירה את האדם ערום שאי אפשר כלל לחיות עמו, לראות אותו, אלא היא מכסה מעט, נותנת את דבר הבסיסי של ההופעה של האדם, בהיותו לבוש, בהיותו יוצא מהחיתיות שלו, אל מציאות יותר שלמה. וכך כותב הרש"ר הירש 29 :
"כתונת תשבץ מכסה את חלקו העליון של הגוף: הגב, החזה והזרועות, וכן הרגלים הכתפיים ועד לעקבים. היא מלבישה אפוא את טבעו האנימלי (החייתי) של האדם (התחושה והרצון, הפעילות והתנועה) בתכונה של טהרה ההולמת את תעודתו כיציר נברא, וטהרה זו מצוינת במיוחד על ידי "תשבץ"... אריג הכתונת היה עשוי כולו גומות מעין בתים קטנים המשמשים מסגרות לאבני חן. הטהרה מתבטאת בראש ובראשונה בשלילה ובהרחקה של כל דבר בלתי טהור וזר, והדרגה הראשונה של השתלמות מוסרית היא תמיד מידת "סור מרע". ה"תשבץ" היא כבר הכנה לעלייה לדרגה גבוהה יותר, התשבץ, וכן הכשר הכוחות הבאים לידי ביטוי, להציע את עצמם ככלים המשמשים לדבר נעלה יותר. על ידי הטהרה מורמים כוחות האדם מתוך הגסות והרוע, וכוחות אלה כוללים גם את היצרים והגירויים השפלים, המורמים על ידי הטהרה מתוך תחום השיעבוד החושני, אל תחום האחריות המוסרית. עתה יורשו רק הכוחות האלה לקבל את הוראת התורה, המורה לאדם את השימוש החיובי בכל הכוחות האלה".
חטא של שפיכות דמים הוא חרבן של כל המציאות הטבעית של העולם, שהחטא של שפיכות דמים הוא ביטול של עצם הנפש 30 שהנפש עצמה איננה מסוגלת להופיע בלא הלבוש הבסיסי ביותר שלה. כאשר היסוד החיתי של האדם ישלוט, ממילא הנפש שתהיה בלא כל לבוש לא תוכל להופיע כלל, לכך צריך האדם ללבוש לבוש בסיסי לנפש, לטהרה בסיסית, ולמוסריות יסודית, על מנת להתחיל להתקדם.
בכך אנו גם יכולים להבין את הפרשייה של יוסף והכתונת, אשר נראה במבט ראשון תמוהה, מה האחים רואים כל כך חשיבות בכותנת הפסים? אלא שהם רואים בה את לבוש הנפש, וממילא הדבר מגלה דבר במדרגה אחרת לגמרי, ובעל חשיבות, אשר דורש התייחסות.
בחירה זו של החכם, שהשלב הראשון צריך להיות לבישת הכתונת, מובנת. שהיא היסוד הבסיסי ביותר לבנין, וגם היא דבר טבעי ביותר, שעצם יצירת האדם היא שלא יהיה חיה, לכך ניתנו לו כל הכוחות וכל התכונות, וממילא הדרישה הראשונה איננה אמורה לסתור את הטבעיות.
אלא שעלול האדם לחשוב שדבר זה הוא איזו דרישה מוסרית בסיסית שאין לה קשר לעבודת ה', שהיא דבר מובן מאליו וטבעי, שכל אחד צריך אותו ודוקא מתוך בסיסיותו, נראה שהוא לא חלק מעבודת ה'. לכך אומר האור החיים הקדוש 31 :
"כתנת בד קודש טעם אומרו קודש בכתונת, ולא הספיק במה שגמר אומר "בגדי קודש הם", אולי שחש הכתוב שידון אדם בדעתו שלא צוה ה' לעשות משל קודש, אלא שלשה הבגדים, חוץ מן הכתונת, כי הכתונת הוא מלבוש המתחייב לכל אדם ללבוש, ויהיה משלו, ועל השלשה הוא שאמר בגדי קודש שהם בגדים שיכולים להיות לצד כבוד משרתי עליון, לזה אמר כתונת בד וגו' שגם היא קודש, וכדי שלא תחשוב כי דוקא כתונת חקק ה' שתהיה של קודש, לזה חזר ואמר בגדי קודש הם כולם יחד"
המוסריות הבסיסית היא גם כן קודש, היא גם כן תורה, שהתורה מגיעה עד הפרטים הפשוטים ביותר ומעלה אותם, מבררת את השייכות שלהם אל הקודש. כך גם החכם מגלה לבן המלך, דע לכך אף הכתונת הזו שהיא נראית שאין לה משמעות, שהיא לא סותרת את היותך תרנגול הודי, היא דבר חשוב.
שלב שני הוא לבישת המכנסים.
גם המכנסים יש להם משמעות אמנם הם כבר השלב השני, אחר הבנין הנפשי הבסיסי, כעת מגיעים אל השלב הבא. כאשר השלב השני יבוא בלא ביסוס של השלב הראשון הוא יגרום לאדם לרצות לנטוש אותו, שהוא יגרום לאדם תחושת הכבדה ושאין הדבר מתאים לו. אף אולי האדם עצמו יבנה בצורה שאינה מתוקנת וכל השאר יבנה בצורה הגורמת לריחוק.
על המכנסים כותב המהר"ל 32 :
"ומכנסים כתובים למטה בפרשה. נראה לי מה שלא כלל את המכנסים עם שאר הבגדים, מפני שאין דומה מכנסים לשאר בגדים, כי מכנסים אינו מלבוש לכבוד, רק הוא לכסות הערוה (פסוק מב), ושאר מלבושים כלם כבוד הגוף הם, והרי המכנסים אינם רק להסיר הגנאי, והערוה לכסות, ושאר בגדים הם "לכבוד ולתפארת" (פסוק ב), לכך נאמר אצל הבגדים "לכבוד ולתפארת", ולא נאמר (ר' פסוק מא) 'והלבשתם' על המכנסים, מפני שהלבוש נקרא אותו שאדם לובש בהם לכבוד ולתפארת, ובכל מקום לא יחבר המכנסים עם שאר מלבושי כבוד, שאינו דומה ואינו שוה להם".
המכנסים אינם נקראים בגדי קודש בפעם השניה בפסוקים שכן הם לא באים להקנות לאדם מדרגות של קדושה, אלא הם באים בענין של "סור מרע". החלק התחתון של האדם, החלק של התאוות, ושל היצרים (אשר תאוות העריות היא התאוה החזקה ביותר במציאות אשר אי אפשר לבטל שאז יתבטל כל העולם כפי שאומרים חז"ל על הנסיון לבטל את יצר העריות). החלק הזה אף כאשר האדם מתעלה מהשלב של חוסר המוסריות הבסיסית ושל הבהמיות השולטת, הוא עדיין קשור אל התאוות ואי אפשר להתקדם. כל שלב הוא יפול שוב ברשת של התאוות. לכך הבגד השני צריך להיות ההתמודדות נגד השיעבוד לנפילות, השיעבוד אל הכוחות התחתונים השולטים בבעלי החיים.
כאשר אנו מתבוננים בבעלי חיים, אנו רואים את הטבעיות שלהם, ונהנים. פעמים אף מעורר אותנו רצון להיות כמותם, אך אם נתבונן בהם יתר לעומק נראה כיצד מעשיהם נשלטים על ידי דברים תחתוניים שאין בהם כל מקום להתרוממות.
האדם שיש לו בחירה חופשית, ואפשרות לעלות מעלה כאשר לא יבחר את העליה ממילא גם לא יוכל להיות כבהמה, במקום שלא תכנס הבניה ישתלטו היצרים והכוחות התחתונים שבאדם.
לכך השלב השני אחר הביסוס של הנפש באופן הבריא הוא ההתנתקות מהתאוות, הלבוש אשר מכניס את הכלים הבלתי צנועים המעוררים את התאוות לשלוט ולפעול, לתוך מסגרות נכונות, לעדן אותם ולאחר מכן לתת את האפשרות גם לקדש אותם. המכנסים הם בסיסיים, אף הכתונת מכסה אותם והם מכפרים על עבודה זרה. מה למכנסים ולעבודה זרה? אלא שתכונות האדם הם כלים ויסודות לעבודה, וכאשר ישלטו בכלים האלו כל הכוחות התחתונים, ממילא תהיה זו עבודה זרה, עבודה הזרה לכל הכלים, עבודה המשתמשת בכל הכלים האלו לצרכה הנחות.
בשלב השני בא החכם, ומפנים אצל בן המלך, שאין ההגבלה של התאוות באה לסתור את הטבעיות הנפשית, האדם מסוגל להיות תרנגול הודי גם כאשר הוא לובש מכנסים, למרות שהדבר במבט ראשון נראה תמוה. במבט ראשון ההגבלות האלו אמורות לסתור לגמרי את הטבעיות וכיצד ייתכנו הדברים?
אלא שכאשר האדם יתבונן באמת, בלא נגיעות אישיות, יראה כיצד דוקא ההגבלות האלו הבסיסיות כל כך, הן אשר נותנות לו את האפשרות להישאר באופן הטבעי, להשאר הוא עצמו, לא להיסחף אחר דברים חיצוניים לו, הרי התאוות האלו אינן קשורות אל החיים שלו, הן אך ורק השתלחות הכוחות בלא כל התאמה בלא כל תועלת, ממילא הרי לא בכך הוא מוציא את הכוחות לפועל בצורה הטובה, לא מכך הוא יחוש טוב. כאשר האדם חוטא ומוציא את כוחותיו בצורה מקולקלת הוא חש בפנימיותו שזו לא הדרך, ושהוא נופל בתוך מערבולת שאין לו כח לצאת ממנה.
"תנאי התנה החסיד בחובת הלבבות שהנפש תתרצה במרירות הסם" 33 שהיא תחוש שהיא צריכה את התרופה הזו על מנת להמשיך הלאה, שלא תחוש את צער הקלקול אלא תחוש את ההופעה הטהורה. כאשר הבסיס של האדם נכון ממילא מסוגל הוא להגיע לשלב הבא, להכניס את עצמו גם לדבר זה, אך כאשר הבסיס איננו יציב, דבר זה עלול בעצמו להחריב את האדם לכך צריך החכם לדעת מתי להתקדם צעד קדימה, מתי לבישת החלוק כבר נהפכה לדבר טבעי שאיננו עול, ולאחר מכן אפשר וצריך לדחוף את לבישת המכנסים.
אחר הבסיס של שני הבגדים האלו אפשר גם באופן מקוצר יותר ללבוש את שאר הבגדים.
האכילה
האכילה היא כבר דבר אחר לגמרי. לעומת הבגדים אשר אמורים להיות מעטפת לאדם, האוכל נהיה דבר עצמי באדם. לעומת הבגדים שהאדם רק משתמש בהם האוכל הוא ההתיחסות של האדם אל המציאות שמחוץ לו.
האדם האוכל לוקח אוכל במדרגת דומם או צומח או אפילו חי, והופך אותו להיות חלק ממנו 34 . ואולי הוא גם מגלה את היחס של האדם אל מה שמחוץ לו, לא רק ברמה של התגוננות, אלא ברמה של כיצד באמת להתיחס באופן האמיתי.
בן המלך אשר היה מתחת לשולחן אכל זרעונים ושאריות עצמות, בחר שעל מנת שהאכילה לא תשתלט עליו, שעדיף לאכול דברים פחותים אלו שאינם מעוררים תאווה, אינם מושכים את האדם ובלבד שיוכל להשאר תרנגול הודי. וכך ישנם גם בעולם התורה אשר אמרו ש"פת במלח תאכל" 35 היא הדרכה לכתחילאית, שצריך האדם לפרוש מכל הדברים האלו, על מנת שלא לשקוע בתוך האכילות המפתות, והמכניסות את האדם למערכת של הנאות.
אך בתיקון האמיתי כל עוד שבן המלך איננו חוזר לאכול אוכל של בני מלכים אין הוא יכול להתקדם לחזור להתנהג כבן מלך! אי אפשר להשאיר את האכילה רק לדרגה של בדיעבד ולהתנתק מכל הנאות האכילה, שהפורש מכל זה נקרא חוטא 36 !
האכילה של מעדני מלך גורמת לאדם להנאה, האם ההנאה הזו היא אסורה? הגמרא מספרת על רבי שזכה לשני עולמות, ועם זאת אמר בסוף חייו שלא נהנה מהעולם הזה אף לא באצבע קטנה. וכיצד הדבר יתכן?
נראה שאם האדם מתבונן בענין האכילה בעין פקוחה הוא רואה שהדרך שהאדם יתיחס אל האוכל יהיה תלוי במה מונח אצל האדם, מה בנוי, וממילא עם מה הוא ניגש אל האוכל.
כאשר כל הדרגות הקודמות שהזכרנו אינן בנויות באופן הנכון, ממילא כאשר יגש אל האוכל כל הדרגות הקודמות ישחקו ויעלמו, וימצא האדם את עצמו אוכל כבהמה, ויתר על כך התאוות רק יגרמו לו שהאכילה שלו תהיה שטופה בתאוות. במצב זה כל אכילה ככל שתהיה עם יותר הנאה, רק תגרום לאדם יותר ויותר לשקוע באכילה.
אך כאשר האדם נבנה נכון, כאשר הוא בנה את כל השלבים הקודמים באופן הבריא והישר, מתוך תחושה שאין בכך הגבלה המאיימת על היותו חי באופן הטבעי, ממילא כאשר יגש אל האוכל יבחן כיצד הוא צריך להתיחס אל האוכל. מה שייך באוכל עבודת ה' לפי מדרגתו.
בספר סידורו של שבת 37 מגדיר שישנן דרגות באכילה, ישנה אכילה של תאוות, שהיא מרחיקה את האדם מעבודת ה', ישנה אכילה שהיא לצורך עבודת ה', כגון לימוד תורה וכד' שהיא נהיית עבודת ה' ובה ככל שהאדם יכוון יותר, ממילא אכילתו תהיה קדושה יותר, וקשורה יותר אל היעד שלה. והאכילה של הצדיקים הגדולים היא אכילה של העלאת ניצוצות מתוך האוכל ותיקון של האדם ושל האוכל עצמו.
בן המלך אשר כבר לובש את הכתונת ואת המכנסים ומרגיש עדיין שהוא תרנגול הודי, מרגיש הוא שהלבישה של הכתונת ושל המכנסים לא קלקלו לו את היותו תרנגול הודי, מסוגל כבר כעת להתחיל לאכול אוכל לא מינימלי על מנת להתקיים, אלא אוכל שיש בו גם הנאות, שכן הוא מסוגל כבר לקחת גם את הדברים הטובים ולקשר אותם אל עבודת ה', הוא כבר איננו מפחד כל הזמן אולי ישקע בתענוגות.
הוא מתחיל לאכול את אוכל שולחן המלך אך עדיין לשבת מתחת לשולחן, ולהיות תרנגול הודי בתפיסתו
אמנם אין הוא חש את היותו בן מלך, הוא עדיין חי את היותו תרנגול הודי, אך הוא אוכל אוכל של בן מלך, הוא כבר פועל פעולות של בן מלך, הוא כבר מתקדם בהתקשרות אל הסביבה ואל היעוד בכך שהוא מתקשר בבירור מה קשור אליו, מה מקדם אותו וכיצד הוא אמור להתיחס אל הדברים האמורים להשפיע עליו.
שלב ראשון צריך האדם לבנות באופן המתקן את היותו מקבל באופן הנכון. כאשר הוא יקבל באופן המתאים לו ממילא גם הוא יהיה מסוגל לעכל את מה שמופיע עליו, ולהבנות מכך. הוא צריך לקלוט את מקומו, ומה המזון האמור לבנות אותו, ואך אז הוא יוכל להשתייך למלך.
הוא צריך קודם כל לקלוט שהוא "בן" מלך, ורק לאחר מכן לחיות את ה"מלך" שבבן. דבר זה אולי בא לידי ביטוי בנקודה יותר מפורטת בסיפורו של ר' נחמן על בן המלך העשוי מאבנים טובות, שבן מלך זה כעת הוא בבחינת בת המלך, הוא בבחינת המקבל שעדיין לומד כיצד לקבל 38 .
ברגע שבן המלך ינסה לקפוץ מדרגות, ולעלות על השולחן הוא עלול להתבלבל מהמעמד, מהחשיבות ולאבד את הכל, כל עוד שלא התרגל שלא "להסחף" אחר המעדנים של בין המלך, הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. גם שלב זה של אכילת המעדנים, ולהשאר תרנגול הודי, זה דבר לא פשוט הדורש כל הזמן לחזור אל השורש, לחזק את היסודות ומתוך החיזוק של היסודות להמשיך עוד צעד קדימה.
הצדיק יודע את השלבים, הוא יודע מה הסכנות בכל שלב, יודע שנסיון לקפוץ מדרגות עלול לגרום לבן המלך לאבד את האמון ואולי לחזור להיות תרנגול הודי בלא בגדים וכו' כפי שהיה קודם לכן, ולכך הוא ממשיך צעד אחר צעד, מכין את בן המלך לקראת החזרה. כאן כבר בן המלך ניכר שהוא בן מלך, אמנם במחשבתו הוא עדיין תרנגול הודי, אך כבר עיקר המעשים שלו הם של בן מלך.
גם הצדיק עצמו יודע את השלבים, מפני שהוא קבוע כל כך בהיותו חכם של המלך, אוכל הוא מעדנים אך המעדנים האלו אינם משפיעים עליו כלל, הוא אינו מתרגש מהם, שאין בהם את החיות שמחיה אותו, הרי הוא מסוגל בכל עת לוותר עליהם, הם נשארים מבחינתו בעקרם גרגירים ושאריות של עצמות.
את שאר הדברים הוא מכיר שהם מפותחים מפני שהם שייכים באמת למלך, ולכך ההופעה של המלך אמורה להיות כוללת את כל צדדי המציאות, ואף באוכל אמור להיות ניכר שהוא אוכל של מלך, אוכל של כל מעדני העולם, שכל ההנאות של העולם יהיו כלולות באוכל הזה.
כך גם הבנין הנדרש מבן המלך איננו פשוט, הוא לא יכול להמשיך להסתפק בגרעינים ועצמות, הוא אמור דוקא מפני היותו בן מלך, להתמודד עם כל הנאות העולם, לדעת כיצד להבנות מהם ושהם לא יפילו אותו.
כך גם בבנין של האדם ושל עם ישראל. פשוט היה לחיות במציאות מנותקת מכל הנאות העולם, ליצור עולם רוחני מופשט בלא התמודדויות עם כל המציאות. אך הדרישה היא להיות בן מלך, לא להשאר אדם פשוט, וכך גם מישראל הדרישה היא לכונן מלכות ה' בעולם, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו..." ותפקיד זה של בן מלך היא להפוך בבוא העת להיות המלך עצמו (כמובן לא במקום הקב"ה, אלא להבלע בגוף המלך, ולהתאחד עמו בכל השאיפות והמעשים, ולחיות את המציאות שהוא בכל מציאותו, ולא רק בנשמתו, הוא חלק אלוק ממעל ממש). לשלב זה צריך להתמודד עם כל האכילות של המעדנים הגדולים ביותר, רק עם התמודדות זו של כל המציאות יהיה אפשר להגיע לשלב שבאמת הוא יהיה מסוגל להיות בן מלך, בכל מהותו ובכל חייו.
לכך היותו תרנגול הודי גורם לו לשמור על הענווה, לשמור על מקומו, שכל הדברים הם רק בחיצוניות והוא נשאר בפנמיותו בזכותו ובטהרתו. הוא בנוי מכל השלבים אך אין הם פוגמים את עצמיותו, ובכך גם הוא מסוגל להתמודד ולאכול את כל המעדנים שלא ישכיחו ממנו את היותו עצמו באמת.
כעת מתוך האכילה הזו של מעדני המלך הוא כבר מסוגל שהקבלה שלו באופן הזהיר והמאוזן תגרום לו להתפתח, ולהכשיר את עצמו להיות באמת בן מלך, לא במעטפת של צדדים מסוימים, אלא בן מלך בכל הצדדים.
אחר האכילה של מעדני המלך גם ישנה אכילה בדרך של בני אדם. התרנגול הודי אוכל בדרך של בעלי חיים בלא תרבות, ואלו האדם אוכל באופן מנומס, באופן מחושב, אינו שוקע באוכל. כאשר היחס אל המעדנים יהיה נכון, ממילא גם אפשר לאכול כבני אדם ואין בכך נסיגה מהפנימיות.
ההליכה כבני אדם
אחר ההפנמה של האכילה ישנו צעד נוסף והוא ההליכה כבני אדם.
לעומת האכילה שהיא הכנסה אל תוכיות האדם, ההליכה היא כבר דבר אחר לגמרי, היא כבר השפעה של האדם על המציאות בהיותו פועל. הוא כבר לא בעל חיים החי את ההנאות שלו, את הטבעיות שלו, אלא הוא חי את ההתקדמות, את ההליכה למטרה מסוימת, וביטוי של הופעה של שאיפות ורצונות מעשיים.
התרנגול הודי חי את הרעיונות אך מנותק מנסיון להגשים אותם במציאות שכן הוא מעדיף כאשר מדובר על ההוצאה לפועל, להשאר תרנגול הודי, הניצב מתחת לשולחן ואוכל זרעונים. להשאר הוגה דעות של רעיונות מופשטים. אך בן המלך אמור להיות בן מלך, בן של מלך המתנהג כבן מלך בכל הדרכים שלו, לכך צריך קודם כל הליכה, צריך להשפיע ולבנות, צריך להופיע בפני אחרים ולגלות להם את היחס שאמור להיות לבן המלך ולמלך עצמו.
צריך האדם לדעת שדוקא ההליכה הזו היא היסוד של המשך ההתקדמות. אמנם קודם לכן היה בנין יסודי של האדם, אך האדם נקרא מהלך, לעומת המלאכים השרויים בשלמות שלהם מעצם הבריאה שלהם, האדם בכל מהותו הוא מהלך, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" 39 והוא איננו אמור להשאר במקומו. מתוך היותו בפנימיותו נשאר הוא בטבעיותו והוא מסוגל גם ללכת לדברים אחרים, למקוות אחרים, למצבים אחרים, ולהשאר במקומו בפנימיותו. הוא הולך ומשפיע בתוך כל הכלים המציאותיים, ויחד עם זאת הם לא משפיעים עליו לגרום לו להתכחש אל עצמיותו ולאט לאט לחוש שהמעטפת הזו מהוה לו עול שישאף להשתחרר ממנו.
בן המלך ילך כבן אדם, ילך כאדם אשר הוא חי באדמה אך הוא גם בבחינת "אדמה לעליון" חי את החיבור של שמים וארץ, חי את ההתקדמות ואת הקידוש של החומר, את הפעילות של התרוממות כל המציאות אל היעד שלה.
בשלב זה שכל החיים כבר בבחינת הליכה, כבר אין מקום לכך שהוא ישאר תרנגול הודי.
הוא כבר איננו שקוע במחשבות האם הוא נשאר עצמו או שמא הוא מאבד את עצמיותו, את כל האוצרות שלו, שכן הוא מגיע לשלב של הצדיק, לשלב שהוא קשור ומבטא את היותו בן מלך באמת, ובשלב זה כבר הוא בנוי באופן המתוקן, באופן שאין לו צורך בתרנגול הודי.
אין הוא עוסק במחשבה אם הוא נשאר תרנגול הודי או שכבר הוא אדם, שכן אין לו כל רווח בהיותו תרנגול הודי, הוא מסוגל להיות בן אדם בכל הצדדים ובפנימיותו מתוך הבנין הבריא והשלם בכל שלביו, הוא נשאר בעצמיותו האמיתית וממילא גם קשור אל המלך באמת.
זוהי המלאכה של הצדיק.
הצדיק אשר עולמו הוא עולם נפלא, בן עולם הבא, אך הוא מתוך אהבת המלך, יורד לתוך המציאות, חי את המציאות בכל המהמורות שלה, בכל המשמעויות שלה, בוחן כיצד להחזיר את בני המלך אל מקומם, ואת בן המלך הכללי, עם ישראל אל היעוד שלו, אל המקום שלו באופן השלם ובכך להשיב את שמחת המלך.
בדורות של הגלות, היה חילוק בין הצדיק לבין שאר האדם, הצדיק היה עסוק בטיפול בבן המלך הפרטי והכללי, ואילו שאר האנשים נשארו מחוץ למערכת 40 .
אך בשלב הגאולה כל אדם נקרא להיות הצדיק "מי פעל עם אל יבוא ויטול שכרו" 41 , הוא נדרש להיות החכם בסיפור, לבחון להיות שליח, לרדת אל המציאות הזו, לעזור לעם ישראל לשוב אל היעוד שלו באופן המלא.
דרך רבה לפנינו וראוי שנתבונן במהלכו של הצדיק ונלמד כיצד אנו יכולים ללמוד ממנו כיצד להמשיך הלאה בתיקוני המלכה לקראת החתונה הגדולה.
במהרה בימנו אמן.
^ 1 כתובות ה' ע"א.
^ 2 מדרש רבה ח, יב.
^ 3 אורות הקודש ח"ג בקשת האני העצמי
^ 4 כיום מצוי מאוד שמדברים על העצמיות של האדם, אך אנו לא מחפשים מימוש עצמי על מנת לתת תחושה טובה לנפש של האדם, אלא אני מבקשים לעבוד את ה' מתוך המהות המיוחדת של האדם. העצמיות נובעת מנקודה עמוקה לאין ערוך, ממיוחדותה של הנשמה של הנשמה של האדם. כאשר לא מכירים את הנשמה המיוחדת, מחפשים עצמיות חיצונית יותר.
^ 5 מסכת חגיגה כז, ע"א
^ 6 מסכת אבות פרק ג'.
^ 7 ספר ויקרא - פרק דרך חיים תוכחות מוסר. פרשת צו
^ 8 כפי שמופיע בספר הכוזרי על מלך הודו שהוא מיטיב בלתי מוכר אלא יש לאדם איזו תחושה בו איזו שייכות.
^ 9 כמובן שאין רצוני להכנס אל הרעיונות של המזרח הרחוק, שאף אין לי הבנה בהן ואף מה שמושג מעט מזעיר אין כאן מקומו אך נקודה זו נראה שהיא קשורה ולכן הבאתי אותה למרות שדורשת היא אריכות רבה ובירורים ארוכים.
^ 10 בודאי שלבגדים יש משמעות חשובה, ויש תפקיד חשוב, כפי שאנו מוצאים במקומות רבים, אך במצב שבו צריך טיפול פנימי, תיקון לבעיה פנימית, הבגדים הם חיצוניים יותר, וחשוב שלא להיות משועבדים אליהם יתר על המידה. כמו בן של מלך שהוא יקר למלך לאין ערוך מהבגדים המפוארים שהוא לובש.
^ 11 כפי שאנו יכולים לראות פעמים לא מעטות אצל נערים מתבגרים, אשר עוזבים לא רק את כל הדברים אשר חונכו אליהם בבית הוריהם אלא גם מזניחים את המראה החיצוני שלהם, גורמים לאחרים לחוש אליהם ניכור וריחוק. פעמים שדוקא מפני שהוא מוצא את עצמו בלא לבושים, הוא בוחר להקצין את המצב ולו רק שלא להתחבא בלבושים שאינם מתאימים לו. המחנך צריך לבחון מה נובע מהדבר עצמו ומה מהרצון להוריד את הבגדים ולדעת כיצד להגיב אל כל דבר או על מה לא להגיב ואכמ"ל.
^ 12 לדוגמא מוצאים אנו בדברי חז"ל שפסל מיכה עבר עם עם ישראל את הים בקריעת ים סוף וחטאי האבות המעידים על היות החסרון בשורש שיתגלה לאחר מכן באופן הנמוך שלו וממילא יבוא התיקון שלו.
^ 13 עיין כל כך במערכת התעלות העולם באורות הקודש ח"ב בסופו באריכות על העליות והירידות במציאות ועל הקישור של הירידות אל התיקון הן בפנימיות והן בחיצוניות.
^ 14 דברי הימים ב, טז', יב'.
^ 15 שם.
^ 16 בפירושו על ויקרא כו' פסוק יא'.
^ 17 בניגוד לדעתו של האבן עזרא ואכמ"ל.
^ 18 דוגמא לדבר, צערת, שהיא עבודת הכהנים, עבודה רוחנית, ולא עבודה של רופא, לכן רופא לא יכול לרפא אותה. (הערת הרב א.פ.)
^ 19 רש"י קידושין. ועיין מהר"ל חידושי אגדות ח"ג על הגמרא הנ"ל.
^ 20 קידושין פ"ד משנה יד'.
^ 21 ח"א על ספר תהילים
^ 22 כפי שנאמר על אסתר "ואנוכי אסתר אסתיר פני בעת ההיא" שאף היות הדבר בהסתר זה גם כן בהסתר שלא ידעו כלל על עצם ההסתר, וכך גם באותו הדור עם ישראל היו בגלות ולא חשו כלל את הגלות וממילא זה היה תוקף ההסתר. ועי' על כך באריכות בספר מנות הלוי.
^ 23 צריך באמת בירור וסידי, מתי העשייה היא להתרומם למעלה, ומתוך כך ימשכו כולם למעלה, כגון החכם שבונה מגדל, ומתוך הניתוק מהמציאות, העולם יתרומם, ומתי צריך לרדת על מנת לעזור לאנשים לעלות, ועל הירידה על מנת לעלות יש משל יפה של ר' נחומקה מהורדנא, שהדבר דומה למשחק הדמקה, הולכים צעד צעד קדימה, אם יש מכשול עוקפים אותו, וכשמגיעים לסוף אפשר ללכת אחורה הרבה. קודם שהאדם התרומם, אם יפנה אחורה הוא עלול ליפול. כאשר איננו מבוסס בחיות של המדרגה העליונה, המפגש שלו עם החיות של המדרגות התחתונות עלול לשבות אותו, והוא ישאר במדרגה התחתונה. אך כאשר האדם מבוסס יש מקום וישנה חשיבות לכך. באופן הכללי נראה מדבריו של ר' נחמן, שכאשר ישנו חולה, יש חשיבות גדולה ללכת לרפא אותו, ללכת ולרדת אל המדרגה שלו, אך כבר העיר הוא בעצמו שדבר זה נכון רק לפעמים, וצריך לשקול כל דבר לגופו. כאשר אין לו אפשרות להשפיע, כאשר המתנגדים רוצים להפיל אותו, ממילא אין לו אפשרות להשפיע, ולכן הוא צריך להסתגר ולתקן את עצמו, לרומם את העולם הרוחני שלו, ובכך בעולם המתוקן גם אחרים יראו וירוצו.
^ 24 עיין בהדרכתו של האדמו"ר מפסצנה על החינוך וכן בהרחבה בספר סוד ה' ליראיו על 7 מדרגות בחינוך ואכמ"ל.
^ 25 כהבדל בין הצדיק לבין הבינוני בספר התניא בתחילתו.
^ 26 שמות כח, לט'.
^ 27 כפי שמופיע במדרש רבה שם שהיא הבגד הפנימי שאיננו ניכר כמעט כלפי חוץ.
^ 28 הכתב והקבלה רוצה לומר שאף אצל יוסף שנראה שהכותונת היא בגד חיצוני, שבאמת המטרה של יעקב היתה לא לבגד חיצוני שעלול לעורר קנאה בין האחים אלא לבגד פנימי מוסתר על ידי שאר הבגדים.
^ 29 על חומש שמות פרשת תצוה על הבגדים.
^ 30 כפי שמגדיר זאת המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק ד' על סיבת חורבן בית המקדש בעבור שפיכות דמים.
^ 31 ויקרא טז, ד'
^ 32 גור אריה על שמות כח, מ'.
^ 33 מוסר אביך.
^ 34 הוסבר באריכות בשיחתו של האדמו"ר מלובבי'ץ על הגמרא במסכת מגילה שקם רבא ושחטיה לרבי זירא.
^ 35 אבות פרק ו' משנה ד'.
^ 36 כפי אחד ההסברים של חז"ל על הנזיר שהזיר עצמו מן היין ולכך צריך להביא קרבן חטאת וכך כל מי שמזיר עצמו מן עולם. מותר לאדם להיות נזיר רק כאשר פחז עליו יצרו, שאז צריך הוא למגננה על מנת שלא ליפול אך אין זהו הדרכה לציבור. אמנם הנצרות באה ויצרה את מושג הנזירים כמושג מקובל ובכך הפקירה את העולם המעשי לידי השלטון של התאוות.
^ 37 ח"א באריכות והבאנו את הדברים בקצרה.
^ 38 ועיין באריכות יותר בביאור על סיפור הנ"ל שבו הענין מורחב ומוסבר ואף נלמד כיצד להתמודד עמו ולהבנות ממנו באופן הנכון שלא יהפך לרועץ אלא יהווה הכנה אל הקישור הנכון של בן המלך האמיתי והשלם ואכמ"ל.
^ 39 זכריה ג, ז'. ובמקומות רבים הרחיבו על משמעות היות האדם מהלך.
^ 40 כפי שאפשר לראות בעיון בסיפור של אבידת בת מלך בשלב שהמשרת של השליח של המלך נשאר לבד, שבשלב הראשון הוא נמצא משרת את החכם, אין הוא חי את הנפילות ואת האבידות, את ההתמודדות שאין לו כל השגה בה, ובשלב הבא הוא כבר נשאר לבד והצדיק ממשיך לבד בשלבים הבאים ע"ש.
41
^ 2 מדרש רבה ח, יב.
^ 3 אורות הקודש ח"ג בקשת האני העצמי
^ 4 כיום מצוי מאוד שמדברים על העצמיות של האדם, אך אנו לא מחפשים מימוש עצמי על מנת לתת תחושה טובה לנפש של האדם, אלא אני מבקשים לעבוד את ה' מתוך המהות המיוחדת של האדם. העצמיות נובעת מנקודה עמוקה לאין ערוך, ממיוחדותה של הנשמה של הנשמה של האדם. כאשר לא מכירים את הנשמה המיוחדת, מחפשים עצמיות חיצונית יותר.
^ 5 מסכת חגיגה כז, ע"א
^ 6 מסכת אבות פרק ג'.
^ 7 ספר ויקרא - פרק דרך חיים תוכחות מוסר. פרשת צו
^ 8 כפי שמופיע בספר הכוזרי על מלך הודו שהוא מיטיב בלתי מוכר אלא יש לאדם איזו תחושה בו איזו שייכות.
^ 9 כמובן שאין רצוני להכנס אל הרעיונות של המזרח הרחוק, שאף אין לי הבנה בהן ואף מה שמושג מעט מזעיר אין כאן מקומו אך נקודה זו נראה שהיא קשורה ולכן הבאתי אותה למרות שדורשת היא אריכות רבה ובירורים ארוכים.
^ 10 בודאי שלבגדים יש משמעות חשובה, ויש תפקיד חשוב, כפי שאנו מוצאים במקומות רבים, אך במצב שבו צריך טיפול פנימי, תיקון לבעיה פנימית, הבגדים הם חיצוניים יותר, וחשוב שלא להיות משועבדים אליהם יתר על המידה. כמו בן של מלך שהוא יקר למלך לאין ערוך מהבגדים המפוארים שהוא לובש.
^ 11 כפי שאנו יכולים לראות פעמים לא מעטות אצל נערים מתבגרים, אשר עוזבים לא רק את כל הדברים אשר חונכו אליהם בבית הוריהם אלא גם מזניחים את המראה החיצוני שלהם, גורמים לאחרים לחוש אליהם ניכור וריחוק. פעמים שדוקא מפני שהוא מוצא את עצמו בלא לבושים, הוא בוחר להקצין את המצב ולו רק שלא להתחבא בלבושים שאינם מתאימים לו. המחנך צריך לבחון מה נובע מהדבר עצמו ומה מהרצון להוריד את הבגדים ולדעת כיצד להגיב אל כל דבר או על מה לא להגיב ואכמ"ל.
^ 12 לדוגמא מוצאים אנו בדברי חז"ל שפסל מיכה עבר עם עם ישראל את הים בקריעת ים סוף וחטאי האבות המעידים על היות החסרון בשורש שיתגלה לאחר מכן באופן הנמוך שלו וממילא יבוא התיקון שלו.
^ 13 עיין כל כך במערכת התעלות העולם באורות הקודש ח"ב בסופו באריכות על העליות והירידות במציאות ועל הקישור של הירידות אל התיקון הן בפנימיות והן בחיצוניות.
^ 14 דברי הימים ב, טז', יב'.
^ 15 שם.
^ 16 בפירושו על ויקרא כו' פסוק יא'.
^ 17 בניגוד לדעתו של האבן עזרא ואכמ"ל.
^ 18 דוגמא לדבר, צערת, שהיא עבודת הכהנים, עבודה רוחנית, ולא עבודה של רופא, לכן רופא לא יכול לרפא אותה. (הערת הרב א.פ.)
^ 19 רש"י קידושין. ועיין מהר"ל חידושי אגדות ח"ג על הגמרא הנ"ל.
^ 20 קידושין פ"ד משנה יד'.
^ 21 ח"א על ספר תהילים
^ 22 כפי שנאמר על אסתר "ואנוכי אסתר אסתיר פני בעת ההיא" שאף היות הדבר בהסתר זה גם כן בהסתר שלא ידעו כלל על עצם ההסתר, וכך גם באותו הדור עם ישראל היו בגלות ולא חשו כלל את הגלות וממילא זה היה תוקף ההסתר. ועי' על כך באריכות בספר מנות הלוי.
^ 23 צריך באמת בירור וסידי, מתי העשייה היא להתרומם למעלה, ומתוך כך ימשכו כולם למעלה, כגון החכם שבונה מגדל, ומתוך הניתוק מהמציאות, העולם יתרומם, ומתי צריך לרדת על מנת לעזור לאנשים לעלות, ועל הירידה על מנת לעלות יש משל יפה של ר' נחומקה מהורדנא, שהדבר דומה למשחק הדמקה, הולכים צעד צעד קדימה, אם יש מכשול עוקפים אותו, וכשמגיעים לסוף אפשר ללכת אחורה הרבה. קודם שהאדם התרומם, אם יפנה אחורה הוא עלול ליפול. כאשר איננו מבוסס בחיות של המדרגה העליונה, המפגש שלו עם החיות של המדרגות התחתונות עלול לשבות אותו, והוא ישאר במדרגה התחתונה. אך כאשר האדם מבוסס יש מקום וישנה חשיבות לכך. באופן הכללי נראה מדבריו של ר' נחמן, שכאשר ישנו חולה, יש חשיבות גדולה ללכת לרפא אותו, ללכת ולרדת אל המדרגה שלו, אך כבר העיר הוא בעצמו שדבר זה נכון רק לפעמים, וצריך לשקול כל דבר לגופו. כאשר אין לו אפשרות להשפיע, כאשר המתנגדים רוצים להפיל אותו, ממילא אין לו אפשרות להשפיע, ולכן הוא צריך להסתגר ולתקן את עצמו, לרומם את העולם הרוחני שלו, ובכך בעולם המתוקן גם אחרים יראו וירוצו.
^ 24 עיין בהדרכתו של האדמו"ר מפסצנה על החינוך וכן בהרחבה בספר סוד ה' ליראיו על 7 מדרגות בחינוך ואכמ"ל.
^ 25 כהבדל בין הצדיק לבין הבינוני בספר התניא בתחילתו.
^ 26 שמות כח, לט'.
^ 27 כפי שמופיע במדרש רבה שם שהיא הבגד הפנימי שאיננו ניכר כמעט כלפי חוץ.
^ 28 הכתב והקבלה רוצה לומר שאף אצל יוסף שנראה שהכותונת היא בגד חיצוני, שבאמת המטרה של יעקב היתה לא לבגד חיצוני שעלול לעורר קנאה בין האחים אלא לבגד פנימי מוסתר על ידי שאר הבגדים.
^ 29 על חומש שמות פרשת תצוה על הבגדים.
^ 30 כפי שמגדיר זאת המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק ד' על סיבת חורבן בית המקדש בעבור שפיכות דמים.
^ 31 ויקרא טז, ד'
^ 32 גור אריה על שמות כח, מ'.
^ 33 מוסר אביך.
^ 34 הוסבר באריכות בשיחתו של האדמו"ר מלובבי'ץ על הגמרא במסכת מגילה שקם רבא ושחטיה לרבי זירא.
^ 35 אבות פרק ו' משנה ד'.
^ 36 כפי אחד ההסברים של חז"ל על הנזיר שהזיר עצמו מן היין ולכך צריך להביא קרבן חטאת וכך כל מי שמזיר עצמו מן עולם. מותר לאדם להיות נזיר רק כאשר פחז עליו יצרו, שאז צריך הוא למגננה על מנת שלא ליפול אך אין זהו הדרכה לציבור. אמנם הנצרות באה ויצרה את מושג הנזירים כמושג מקובל ובכך הפקירה את העולם המעשי לידי השלטון של התאוות.
^ 37 ח"א באריכות והבאנו את הדברים בקצרה.
^ 38 ועיין באריכות יותר בביאור על סיפור הנ"ל שבו הענין מורחב ומוסבר ואף נלמד כיצד להתמודד עמו ולהבנות ממנו באופן הנכון שלא יהפך לרועץ אלא יהווה הכנה אל הקישור הנכון של בן המלך האמיתי והשלם ואכמ"ל.
^ 39 זכריה ג, ז'. ובמקומות רבים הרחיבו על משמעות היות האדם מהלך.
^ 40 כפי שאפשר לראות בעיון בסיפור של אבידת בת מלך בשלב שהמשרת של השליח של המלך נשאר לבד, שבשלב הראשון הוא נמצא משרת את החכם, אין הוא חי את הנפילות ואת האבידות, את ההתמודדות שאין לו כל השגה בה, ובשלב הבא הוא כבר נשאר לבד והצדיק ממשיך לבד בשלבים הבאים ע"ש.
41
הרב חיים דוד הלוי זצ"ל - שיחה על דמותו ופועלו
הרב יצחק בן יוסף | י"ט אדר תשפ"א
מלחמת העצמאות - סיפורו של מאיר היימן
שיחה שניתנה ביום העצמאות תשע"ה בישיבת בית אל
רבנים שונים | ד' אייר התשע"ה
גל עייני
עודד מזרחי
מסלול העלייה לציונו של הראשון לציון הרב בן ציון עוזיאל זצ"ל
הרב משה אלחרר | אלול תשפ"ג
הלכות נתינה בפורים
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
משמעות המילים והדיבור שלנו
אי אפשר לבד!
איך ללמוד אמונה?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
מה מברכים על ברקים ורעמים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?