קנאה

יעלזו החסידים וירננו הצדיקים, אשר לבם הטהור ומצפונם הנקי, רחוק מאד מכל זיק של קנאה ותחרות, והם תמיד מאושרים, ושמחים בחלקם. ולכן הם שקטים ושאננים מתגרת הקנאה המכלה והורסת הגוף והנפש גם יחד, כמ"ש להלן בס"ד.
והנה בעצם, האדם הנגוע במדה זו של קנאה, שתים רעות גורם לעצמו, גשמית ורוחנית.
א. הנזק הגופני הנגרם לו בעטיה, הוא דבר שאין לו תקנה, כי תמיד לבו בוער באש הקנאה בראותו יקר תפארתו וגדולתו של השני, ועיניו רואות וכלות ואין לאל ידו להגיע גם הוא לאותו מצב ולאותו מעמד. והקנאה מכרסמת בלבו, ואוכל בשרו בשיניו, וסופו מכלה את כחו לריק ושנותיו לבהלה. וכ"ז מבלי שיביא כל תועלת לעצמו אפילו במאומה, או להזיק לשני אפילו כמלוא נימא. והוץ מזה, ע"י המחלה הזאת של הקנאה המקננת בלבו תמיד, יהיה נאלץ לעבוד ולעמול ללא הרף יום ולילה יותר מכוחו, בכדי להגיע גם הוא להישיגים טובים לפי דעתו. ולפי מחשבתו הוא, בזה מוצא פורקן להשקיט אש הקנאה הבוערת בקרבו, והוא לא ידע שזה דומה למכבה האש בנפט. והתוצאה הבלתי נמנעת היא, שהורס את בריאות גופו, גם אם חסון הוא כאלונים. ורבותינו הקדושים כבר העירונו ע"ז, ברוח קדשם, באומרם עה"פ ורקב עצמות קנאה, מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים (שבת קנ"ב ע"ב). והגם שפשט דבריהם הקדושים, היינו שעצמותיו מרקיבים בקבר כמבואר שם, המתעמק היטב יוכח שעצמותיו מרקיבים גם בעודו חי, כאמור.
ב. הנזק הרוחני הנגרם לנפש ממנה הוא, כי המאמין בה' יתעלה אמונה שלימה ומוחלטת, ובטחונו חזק ואיתן, ברור לו כשמש כי הכל מאתו יתברך, וכמ"ש והעושר והכבוד מלפניך, ולא כחו ועוצם ידו של האדם הקובעים והמכריעים, א"כ אין לו מה לקנאות בחבירו, כי ה' יתעלה רצה כך ואין מי יאמר לו מה תפעל. בזה שהוא מקנא בחבירו, בחושבו שהחריצות והתבונה שלו הם שהביאוהו עד הלום, מראה על עצמו שאמונתו פגומה, ובטחונו לקוי, ובפרט שברור הדבר, שאין לו בזה שום תועלת לעצמו, ולא נזק לחבירו כאמור.
אמנם כמו שיש בכל מידה גם חיוב וגם שלילה, גם במדה זו של קנאה יש חיוב ושלילה. השלילה היא, כמו שהסברנו למעלה, התוצאות השליליות הנובעות ממנה לגוף ולנפש. והחיוב הוא, אם מתקנא באנשים ישרים ותמימי דרך, או בצדיקים וחסידים, ללמוד ממעשיהם הטובים, וללכת בעקבותם. וכמ"ש המפרשים ז"ל בדרך רמז עה"פ אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת (שמות כ' ד'), שהרמז בזה, שבדברים רוחניים המכונים שמים, יש לשאוף תמיד לעלות במעלות הצדיקים שהם למעלה ממנו, ולהשתדל להיות גם הוא כמותם, אבל בדברים גשמיים המכונים ארץ, להיפך ישתדל תמיד לראות רק מי שהוא למטה ממנו, כי כולם הבל ורעות רוח ואין בם מועיל, וזה אומרו, אשר בשמים, ממעל, ואשר בארץ, מתחת.
כלל הדברים. הקנאה לא תמצא רק באדם חסר לב, אמונתו חלשה, ובטחונו בו יתברך מעורער. אולם הישרים בלבותם והבטוחים בה' יתב"ש, על מי מנוחות ינהלם.