מצב האידאה הלאומית והאלוקית בגלות, והשפעתן
למהלך האידאות בישראל,עמ' קח - קט
מצבה של האידאה הלאומית בגלות, ללא הופעתה של האידאה האלוקית - הוא ירוד מאוד, ללא יכולת לחיות חיי עם. אמנם, למרות הכל - תמיד ישנו קשר בין האידאה הלאומית לאלוקית, וזה הביא לכך שנשארו מעט הרגשות של לאומיות בתוך החיים המצומצמים בגלות.
המצב של פירוד האידאות, והצטמצמותן, בעקבות הגלות - הוא מצב מכאיב, ורק יחידים מבינים את עומק הכאב.
האידאה האלוקית בגלות, ללא בסיס איתן של לאומיות שמתנהלת על פיה - הופיעה באומה הישראלית באופן מצומצם יותר, ע"י התורה ושיורי השפעת הנבואה ורוח הקודש שהיו בה בעבר, ואף הופיעה פה ושם אצל יחידים שבכל אומה ולשון. באופן זה, אומות העולם, שהיו בעלי תפיסה האלילית - הזדככו הרבה, אך לא באופן שלם. כי האידאה האלוקית המצויה בין העמים - גררה עימה גם צללים, שמביאים רשע וטומאה.
כל המצב הזה נגרם כתוצאה מפירוד שתי האידאות, האלוקית והלאומית. וכדי לאחד אותן - יש צורך שיהיו במקום האחדות הטבעי להן - בארץ ישראל, ע"י גאולת ישראל.