חסידים מספרים

חיילים בצבא ה'

אנו חיילים בצבאו של בורא עולם; עלינו מוטל התפקיד של פירסום שמו של הבורא בעולם; קרבות רבים מתנהלים סביב תפקיד זה; רבים הם הגורמים בעולם המכחישים פמליה של מעלה ומביאים לחילול שם ה' במקום לקידוש שם ה'.

ללמוד בספרים וללכת לצדיקים

זה ספר תולדות האדם

ההתבוננות וההתקשרות עם הצדיקים מפגישה את האדם עם מימוש הרעיונות הכתובים בספר, בעולם העשייה ממש; בדיוק כפי שנאמר לעיל ביחס להצגה, גם בפגישה עם הצדיק יש לכל הסובב משמעות: דיבוק החברים, מקום המפגש, הסיפורים, התורות, הקולות – כל אלו מטביעים את חותמם על נפש הבא להתקרב אל הצדיק.

עלבונם של הכתלים

הנסיעה לצרכי מסחר היא נסיעה לקראת מטרה שאינה מצויה כאן, אלא במקום אחר; האדם מטלטל את עצמו כאילו אין לו כאן מה שהוא צריך; חסידות פשיסחה אמרה שאם "לית אתר פנוי מיניה" הרי שהאור האלוקי יכול להתגלות גם כאן; הנסיעה מיותרת בעצם; הכל מצוי תחת היד.

שחמט עם הרבי

האדם שקוע כל כך בתפיסתו המעוותת, עד שהוא אינו יכול להשתחרר מהתפישה הזו לטובת דרך אחרת, טובה ומתוקנת, שתביא לו את הניצחון במשחק; כך לימדונו חכמים: כיוון שעשה אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר; ההשתקעות בתפישה מעוותת מטשטשת את הצורך ואת האפשרות של התשובה, עד שהאדם אינו כי יש דרך אחרת.

תפילה מעל לזמן

הזמן הוא מסגרת מגבילה ומצמצמת; הצורך לעשות דברים במסגרת של זמנים מסוימים הוא צורך העלול לצמצם את הנפש; ההתפטרות מן השעון, כמוה כהתנתקות ממסגרות המציאות המגבילות של חיינו; יש בה מן השאיפה אל החירות הגמורה, זו שאיננה נתונה למסגרות ולמגבלות של שעות, דקות ושניות.

כשרות המילים

החסידים הדנים כה רבות בכשרות המזון המוצג לפניהם אינם דנים בבושת הפנים שהם מביאים על מארחיהם. טוב היה להם לחסידים אילו שמו דגש על היוצא מן הפה לא פחות מאשר על הנכנס אל הפה.

כיבוד הורים של יתום

גדולתו של התלמוד מתגלה בהתקשרותו לעולם המעשה; הלימוד אמור לכוון את העשייה הגשמית שלנו ולהעניק לה את המשמעות הרוחנית; הנער חוזר הבייתה ומקיים את מצוות אימו ובכך הופך את הלימוד בבית המדרש ללימוד בעל משמעות בחיי המעשה שלו.

ללמוד את לשון החיות

הבנת לשונם של בעלי החיים אינה אומנות קשה כלל - האומנות הגדולה היא ההבנה של הדיבור בכלל. מסתבר שלעיתים אנו שומעים אנשים מדברים ולמרות שנדמה לנו שאנו מבינים מה הם אומרים, בעצם איננו מבינים דבר; התפיסה שלנו את הדברים שאנו שומעים לעיתים קרובה להיות תפיסה ברמה של געיית שור.

דיבורים של אמת

מי שניטל ממנו הכוח לדבר ולהביע את עצמו, דיבוריו – ואפילו דיבורי הקודש שלו – אינם נשמעים בעולם האמת; כדי שיישמעו הדיבורים בעולם האמת הם חייבים בראש ובראשונה להיות דיבורים; הם חייבים לבוא מליבו של האדם הרוצה לדבר, לתקשר, להתחבר; אדם שהרצון הבסיסי לדבר ניטל ממנו, אין דיבוריו דיבורים.

לחפש כמו אברהם אבינו

כך הייתה דרכו של אברהם אבינו: חיפש את האלוקות בכל מקום, נשא את עיניו לשמים וראה את גרמי השמים ואת כוחם הגדול, אולם יחד עם זאת הבין שהם אינם אלא כלים בידיו של כוח עליון; את ה'מה לא' כבר הבין אברהם מדעתו; רק לאחר שהבין שכל הנראה לנגד עיניו אינו אלא מעטפת חיצונית של מציאות אלוקית, רק אז הציץ עליו בעל הבירה.

אש מתוך האפר

אש ההתלהבות לעבודת ה' מסמלת את ההתבטלות כלפי ה', את קבלת העול; ההתלהבות נקשרה בתפיסה החסידית עם הדבקות בבורא; דבקות זו אפשרית רק לאחר שהאדם מבטל את עצמו, את אישיותו, את ה'אני' שלו, בפני אלוקיו; מי שרוצה למצוא את אש ההתלהבות יחפש באפר של מידת הענווה.

מבחן הארנק המלא

מהי עמדתו אמיתית של ר' חיים מצאנז? האם הוא בעד השוטה או בעד הרשע? נראה שיש רק שתי אפשרויות בסיפור שלנו, להחזיר את הכסף לבעליו או לא להחזיר; הבעיה היא שכל בחירה גוררת בעקבותיה כינוי שאיננו מחמיא כלל; שוטה או רשע.

תפוחים לשבת

העולם אומרים שאין מקשים קושיות על מעשיות. אבל האמת היא שהסיפור הזה הוא סיפור קשה. התפוחים היו באמת גרועים, וכל הסיבה שר' חיים מצאנז הצליח למכור אותם היתה משום שר' חיים מצאנז היה המוכר; תפוחים של שבת הם תפוחים אחרים; אלו תפוחים שטביעת ידו של הנותן טבועה בהם, והמחיר הוא מחיר כפול ומשולש.

שריפה בעיירה

בכל אדם מקננים כוחות שמידי פעם גורמים למעין פוגרום פנימי; לכל אדם יש יצר רע, לכל אדם יש נטיות שליליות; לעיתים יוצאים הכוחות הללו ומציתים את האש; לעיתים אדם נקלע להתמודדות עם כוחות שליליים הפועלים בתוכו; השאלה אם האדם יכבה את השריפה וימשיך הלאה, או יטפל בשורש הבעיה.

נשמה של תוהו

היודע שיש תוהו, המבין את משמעותו של התוהו, יודע שהתוהו עלול להיות בנפשו, אבל דווקא מכח החשש מפניו הוא מתמסר לעשייה של בניין ושל משמעות. היכולת לחוש את החידלון ואי המעש, היא שמעניקה לאדם את היכולת גם לחוש את הסיפוק שבבניין היצירה.

תיקון חצות

בשעה שבקע ר' משה לייב מסאסוב את העצים עבור היולדת אמר "תיקון רחל"; וכשהניח את העצים המוכנים בתוך התנור אמר את "תיקון לאה"; מה מסמלים שני חצאי תיקונים אלו?

אמת מארץ תצמח

יש אמת ויש אמת. יש אמת הצומחת מן השמים, זו אמת מוחלטת, אך אין אדם מסוגל לעמוד בה; ויש אמת הצומחת מן הארץ ומותאמת לבני האדם, היא מבינה כי לאדם יש מגבלות בהשגתה. אמת זו, מקימה את האדם הנופל על רגליו, מעניקה לו את הסיכוי למצוא את נקודת האמת האנושית.

כל אות וכל נשמה

"שני יהודים שלוש דעות"; משפט זה שהולדתו בגנותו של עם ישראל, מצביע על הפריון המחשבתי הרב הקיים בציבוריות הישראלית; דווקא הבדל הדעות וההשקפות המתגלות בשעה שקיבוץ גדול מישראל מתכנס יחד, חושף את המגמה הכללית הפועלת לכיוון אחד, והוא תיקון העולם.

למחר בירושלים

הרבי ממיר את הברכה המופשטת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" בברכה שיש לה אחיזה במקום ובזמן: שבמים הללו שאנו שואבים כעת כאן בבלעז, נאפה את המצות מחר בירושלים ונאכל אותן כשיבוא משיח צדקינו; הרבי הופך את הברכה למציאות ממשית, המתחילה בפעולה שאנו עושים כרגע ונגמרת מחר בירושלים.

חוט של חסד

הלילה נתפס כליל הגלות הארוכה, ומחצות הלילה ואילך מתחיל היום הבא; החסידים ואנשי מעשה קמים ומבכים את חורבן הבית וגלות השכינה; רוצים הם שהיום שיפציע יהיה של גאולה, יום שבכי הלילה ולימודו יהיה מוטבע בו. איך יתכן שלאחר קימת הלילה עדיין חיים אנו בתוך הדוחק שחיינו בו קודם?

ענווה של פגישה

הפגישה באמצע הדרך מסמלת את ההליכה של אדם לקראת אדם אחר; לא במשמעות הגיאוגרפית אלא גם המשמעות הנפשית – רוחנית; הפגישה באמצע הדרך מסמלת ויתור על עקרונות ועל כבוד לטובת התקרבות לזולת.

מתנות בשר ודם

"ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם"; אדם צריך לחנך את עצמו שלא לראות בבני האדם את נותני המתנה, אלא בבורא עולם.

בני חיי ומזוני

בסיפורנו עומד הרבי מגור ומכריז כי מי שבא אליו בצרכים גשמיים בלבד, מוטב לו שיסע לאחרים. גאולת הפסח איננה עוסקת בגאולה גשמית בלבד - היא יכולה לשמש כמנוף לחירות רוחנית גדולה.

אל אמונה ואין עוול

ר' הירש שהעולם שממנו הוא עצמו צמח היה עולם פשוט וטבעי, מנסח את תמצית השקפת העולם היהודי במושגים של עולם מתוקן כפי שכל בר דעת מבין, מתוך הנטייה הטבעית, המוטבעת באדם באשר הוא ובעולם באשר הוא; אם יהיה האדם הישר וטבעי, הרי שמתוך עצמו יגיע לשלמות המוסרית הנתבעת ממנו.

התחלה חדשה

ר' יוחנן היה סנדלר. לא איש מיוחס או עשיר, אלא סנדלר. השלשלת התחילה ממנו. כשם שר' יוחנן התחיל שלשלת חדשה, כך יש אפשרות בדור מן הדורות, לאחד מצאצאיו של אותו ר' יוחנן הסנדלר, לחדש שלשלת חדשה.

בכל דרכך דעהו

מנדלי שואל את התלמיד מה העיקר של תורת רבו, הוא רוצה לכנס את הרעיונות של ר' משה לתוך עיקר אחד. תשובת התלמיד היא שבעצם הוא כופר בעיקרון של עיקר, שמשמעו שהאמת נמצאת במקום אחד, ואילו רבו היה מוצא את העיקר בכל דבר שבו היה עוסק. אין מקום לניסוח אחד של עיקר אחד כשהאמת מבצבצת מכל דבר שבו עוסקים.

בית דין של מעלה בפעולה

זוהי עבודת הסנגוריה; היא אינה מתבוננת בערכם הטכני של המעשים אלא בכוונת הלב המצורפת אליהם; נותן הצדקה מתכוון לפרנס את העני ואת בני ביתו, בעוד הגזלן איננו מתכוון לצער את הנגזל ואת בני ביתו, וכל מעייניו נתונים אל הכסף.

תשובה מאירה

יש ג' פעמים שמדליקים נרות עבור האדם: האחת בעת שנכנס לברית מילה, השנייה בעת שהולך לחופה, והשלישית בעת שבא זמנו להיפרד מן העולם. בפעם הראשונה אי אפשר לעשות תשובה, כי עדיין אינו בר דעת. בפעם השלישית גם כן אי אפשר, שכבר מאוחר מדי. אך כשמדליקים עבורך הנרות בפעם השנייה, יש לך עוד ברירה לעשות תשובה, ואם לא עכשיו אימתי...

זכרו - תורת משה

בעלותם של ישראל על התורה אין עניינה כפירה באלוקיותה של התורה, ההיפך הוא הנכון: בעלות זו יוצרת התחברות של משה וישראל עם התורה. משה וישראל חשים שהתורה הזו היא תורתם, ומתוך כך הם יוצרים הזדהות עם נותן התורה. זהו השלב שבו הקב"ה רואה את התחברותם של משה וישראל עם תורתו.

שינת הצדיק

ר' שמלקי ישן. השינה מבאה אותו לשחרור פנימי המאפשר לו להוציא מהכוח אל הפועל כוחות שעד עתה היו כלואים בקרבו; זוהי הנקודה בה פונה ר' שמלקי אל בית המדרש לתפילת הבוקר שלו; תפילתו, שגוון של חירות פנימית טבוע בה, משחררת לא רק אותו, אלא גם את בני עדתו.

חלה של אחדות

לחמי המשנה, שתים עשרה החלות, שנים עשר השבטים, זקוקים לעצמאות כשם שהם זקוקים לחיבור; לעיתים דווקא הדיבוק הכפוי בין החלות מטשטש את זהותה של כל חלה וחלה; היא רוצה להיות לבד, לחיות את חייה, לעמוד על זהותה הפרטית.

השדה אשר ברכו ה'

בימים של עלייה אנו יוצרים, אנו פועלים ומתקדמים. לעיתים יש תחושה כי לימי הירידה בחיינו אין שום משמעות, נראה לנו שאלו סתם ימים שעלינו לעבור בשלום, אך איננו מייחסים להם חשיבות, אבל האמת היא בדיוק כמו החפירה שבצד הערוגה. גם לימי הירידה שלנו יש חשיבות ומשמעות בתהליך הבנייה האישית שלנו.

לבוש של מלך

המתעטר בטלית ותפילין מתעטר בלבוש מלוכה; לבוש זה אמור לפעול על המתעטר שייהפך לאיש אחר; יהודי מעוטר בטלית ותפילין אינננו אדם פרטי, מלך מלכי המלכים עומד מאחוריו; עיקרה של לבישת הטלית והתפילין היא ההתבטלות אל המסר, אל הסמל, אל הייצוג שהם אמורים להוביל.

מטבע של חינוך

צדקה: לא להתבייש לבקש ולא לצפות לגדולות.

נשמה שנתת בקרבי

"תכלית חכמת הקבלה היא קבלת עול מלכות שמים, ותכלית כל הכוונות היא לכוון את הלב לשמים. כשאומרים 'ה' אלוקי'...איך אפשר שלא תצא נשמתו מגופו?!" תוך כדי דיבורו נתעלף ר' משה; ההרגשה המתוקה של הנוכחות האלוקית בכל, כובשת את התודעה הפנימית.

באותות ובמופתים

היולדת נושעת, אולם המופת שעושה ר' נחום איננו מוצא חן בעיני ר' שלום שכנא, משום שר' נחום תולה את עצמו ואת מפעלו בנתונים חיצוניים: מקווה, בית מבודד, שולחן חדש, מאה ושישים פרוטות; חפצים אלה, שיש להם ערך סגולי, עוזרים לו במלאכתו; לפנינו מופת שיש בו טכניקה.

החמצן של הנשמה

נר ה´ נשמת אדם; שלשה חלקים יש בו בנר: שמן, פתילה ושלהבת. שלשת החלקים הללו נמשלו לשלושת החלקים המרכיבים את האדם; הצד החמרי, הצד הרוחני, והמקשר ביניהם.

עבודת ה' בלהט

רבי משה מגוברין סיפר על מענה הגנרל גוברין לניקולאי: הגנרל היה זקן מופלג ועבד בצבא חמישים שנה... פגשו ניקולאי ושאלו: "העוד דמך לוהט?" השיב הזקן, "לא הדם לוהט, העבודה לוהטת". עלינו ללמוד ממנו את דרך עבודת ה' גם לעת זקנתנו.

מַן מן השמים

ר' מנחם מנדל היה מודע לעוני שבביתו, אלא שהתייחסותו לדברים הייתה רוחנים-משהו; ר' אלימלך חיבר את התלמיד אל קרקע המציאות; כדי לקבל את השפע יש צורך בכלים; כדי להכיל את טובו של הקב"ה יש צורך בהכנות גשמיות ומעשיות, שיהוו תשתית הגשמית להכלת ברכתו של הקב"ה שתבוא ממעל.