כל הצומות שאנו צמים על החורבן הם בגלל שעדיין עם ישראל לא ראוי שייבנה בית המקדש, אם אנחנו יושבי בית המדרש לא נעשה תשובה מי יעשה תשובה, ואם אנחנו נעשה אז מה הועלנו אלא כל ישראל ערבים זה לזה וזו הגדולה של עם ישראל
בצום עלינו להתעלות מעל החומר והגוף וכך להתעסק בעבודת ה'.
פטירת עזרא הוא מלאכי כואבת לנו כי היא בעצם סוף הנבואה בישראל.
הפיתרון - אחדות.
תפקידנו בדור הגאולה לשאוף לגדלות והתקדמות הגאולה.
צום עשרה בטבת יכול להיות אפילו בשבת, אך מה כל כך חמור בעשרה בטבת?
זוהי נקודת ההתחלה והשורש לכל החורבן, וכל החורבן הוא ר מעט מצער השכינה.
התענית היא חיבור לצער השכינה.
למרות כל הקשיים מבית ומחוץ, אסור לפחד וצריך להתחזק באמונה ובביטחון.
א. תענית ציבור – המצווה מהתורה ומדרבנן ב. מאורעות חודש טבת ותיקונם ג. מהותו הפנימית של יום התענית – יום קדוש של התעלות רוחנית ד. חשבון הנפש של דורנו ה. תפקיד לומדי התורה.
מדוע האריכו חכמים בתיאור הפגישה בין יוסף ליהודה, האם הסיפור בתורה אינו מספיק דרמטי? מה ההבדל בין דרכו של יוסף לדרכו של יהודה? רבונו של עולם נמצא איתנו בכל רגע. מהם "חיים של תורה"? מה עלינו לחשוב בעשרה בטבת?
תפקיד הצומות להחזירינו למוטב; ומצווה מן התורה לזעוק על כל צרה שבאה; גם בימינו עלינו לזעוק על הכוונה לחלק את הארץ; ו"מוטב לקצץ בהונות היד ולא לחתום על ויתור".