מצד אחד אסור להתעצל כלל בהספדו של תלמיד חכם, וקל וחומר בזה של מורנו ורבנו. אבל מצד שני, אם לא אומר כל מה שצריך בשלמות אולי גם זו תהיה התעצלות, ואולי יותר נכון "לך דומיה תהילה".
ההכרה בסגולת ישראל ובהיותם מספרים תהילת ה' מעמיקה את המבט על המציאות ומאפשרת התייחסות נכונה לארועים. הרב צבי יהודה לימד אותנו דברים אלו חזור ושנן. סיכום דברי הרב מלמד בכנס לרגל 25 שנה לפטירתו של הרצי"ה.
היחס לחיילים המגרשים; כוונת הרצי"ה - "על יו"ש תהיה מלחמה"; אהבה ואמונה; מה עם עמ"י? החשש למלחמת אחים; המצב כניסיון של שמירה על אהבה; התפילה לשלום המדינה - מה יהיה? סירוב פקודה במעגלים החיצוניים.
אחרי חורבן גוש קטיף והמאבק בעמונה, מהי הדרך הטובה ביותר לנצח במאבק? עד כמה ניתן באמת לשנות בפועל? האם המתנחלים בלתי מוסריים? האם יש במאבק מימד של חילול ה'? לשים סרט שחור על הדגל? איך קורה שיש פערים גדולים כל כך בדעות של תלמידי הרצי"ה?
א. ישר כח לנוער ב. למה לא נכון לוותר ג. ערכה של מסירות נפש ד. ממשיכים תמיד להתקדם ה. הקשר עם הציונות החילונית ו. ארץ ישראל וקירוב רחוקים ז. היחס לצבא ח. לימוד תורה או מאחזים?