"ואני תפילה" אומר דוד המלך ע"ה. אך מה עושים כאשר ה"אני" ולפחות החיצוני אינו תפילה? האם מישהו מחוץ לאדם יכול להכריחו להתפלל? והאם יש ערך לתפילה של מלמול שפתיים בהכרח או ישיבה בבית הכנסת וליבו בל עמו?
שאלת היחס לאחר הגירוש לסובב אותנו, מה בין סלחנות וקבלת ייסורים באהבה להיבדלות מהרשעה ונושאיה, הרב שרייבר בהבחנה בין הפרט לכלל וביצרת תקווה להובלת העגלה