בית המדרש

איך ללמוד את כל התורה בחצי שעה ביום?

ביתו צפוף לרווחה - שיעור מיוחד ליום ירושלים

על מה באמת חוגגים את ל"ג בעומר?

המדריך השלם - הלכתי ורוחני - לליל סדר מושלם!

הדגמת ליל סדר, שלב אחרי שלב, עם הרבנים חגי לונדין ועמיחי אליהו.

שכל של תורה

סברא מופשטת היא הפתח שלנו לעבור מעולם הפרטים לעולם הכלל, היא ההבדל בין החוכמה היוונית למאור לימוד התורה והיא שאפיינה כל כך את הלימוד אצל הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל.

חיבור לנצח

על ידי רכישת חלקת קבר ודווקא בחברון הביע אברהם אבינו את החיבור העמוק והנצחי לארץ ישראל .

ביאור קצר ועמוק לסדר הוידוי

רגליים בקרקע, עיניים לשמיים

האופטימיות של האמונה אינה נאיבות, אלא הכרה במגרעות שבהווה וידיעה ברורה שהעתיד הולך לקראת תיקון. מן הטעם הזה אדם אמוני לא צריך לחשוש לעתידה של מדינת ישראל אלא דווקא לראות כיצד היא צועדת אל עתיד בטוח ונעלה יותר.

תלמיד חכם שנפטר

להתמקד בעיקר

לצחוק מול ההסתר

האדם המאמין הוא אדם צוחק, במשמעות של אדם שחותר כל העת אל הפנימיות, אל החיבור. אדם ענו, חכם וביקורתי במובן החיובי של המילה. וכן, גם זורק בדיחה מדי פעם.

ללמוד כדי לחיות

הנחת היסוד היהודית, בניגוד לזו היוונית, היא שיש עומק אין־סופי המסתתר מאחורי קירות החומר. לכן גם צורת הלימוד שלה מכוונת תמיד אל הנקודה הפנימית, ולא מסתפקת בקליטה של הפרטים הגלויים בלבד.

מלחמת 1948

הציווי הראשון לאברהם היה ללכת, ומכאן ואילך הוא מופיע בפסוקים כאדם פעלתן שחייו מלאים תזוזה ועשייה. חז"ל מציינים את מקומו על ציר הזמן כמעבר מתוהו לתורה, ובכך מלמדים אותנו שהמסע בעקבות הצדק והמוסר דורש מוכנות נפשית להליכה מתמדת ועמידה בניסיונות .

מהי הנקודה המיוחדת שיש בליל הושענא רבא זה?

מתוך לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ב בישיבת הדרום.

סימני דרך

לא רק לסימנים עצמם יש ערך, אלא גם הסדר שבו אנחנו טועמים מהם טומן בתוכו ערכים שכדאי שנטמיע בנו בפתח השנה החדשה. מסע בין סימני ראש השנה

קרבת אלוקים לי טוב

המלחמה באינסטגרם או בתכנים לא צנועים היא הפניה של האש לכיוון הלא נכון. טיפול השורש צריך לחזור אל המצוקה שמסתתרת מתחת לפוסטמודרנה - הדרישה לחוויית חיים גדולה ועכשווית, שאת סיפוקה תוכל למצוא רק בדרישת אלוקים אמיתית

כמו שאומרים האופטימיים

התגובה העגמומית לרצף המאורעות שפקד אותנו - מהקורונה והאסון במירון ועד מבצע 'שומר החומות' - היא לא רק טעות בהבנת המציאות, אלא גם עמדה נפשית לא יהודית. האדם המאמין אופטימי תמיד.

למעלה מהשגתנו

יש כאלה שהמשיח מבחינתם הוא בניין בית המקדש, יש החולמים על תקופת הפנסיה, אחרים מחכים שיבריאו מהמחלה, שיהיה שלום בינינו לבין הערבים, ויותר מכול – שנבחרת ישראל תעלה למונדיאל. לכל החלומות הללו יש מכנה משותף אחד: הציפייה לרגע שבו לא תהיינה עוד בעיות. זו ציפייה לא נכונה

תדמית יוונית

כדי לתחזק בכל זאת את הבניין האישי המזויף שיצר, הוא צריך לשכנע את כולם – ובעיקר את עצמו – שהוא אכן מושלם. מתרחשת מול עינינו תופעה מתמיהה: אותם אנשים שמצהירים השכם והערב שלא אכפת להם מאחרים, עסוקים באובססיביות בשכנוע אחרים שלא אכפת להם מאחרים

לא סוף העולם

בניגוד לתפיסה האפוקליפטית של ‘גוג ומגוג’, הנבואות שנקרא בחג הסוכות מכוונות למשברים תרבותיים־רוחניים ולצמיחה שבאה בעקבותיהם, ולא למלחמות רוויות דם עם יצורים דמוניים. את זה צריך לזכור וליישם גם לגבי הקורונה, שבוודאי תחלוף, אבל תשאיר אותנו להסיק מסקנות