האמונה היא רצון ה' המקיים את כל המציאות, והמעניק לו משמעות. אין מציאות ללא יעוד ומשמעות אלוקיים, מתוך כך אנו שואלים ביחס לכל דבר שאנו נפגשים בו – מה המשמעות שלו כלפינו? מדוע נולדתי דוקא בדור הזה? השיעור הבא יעסוק בדרך לממש את התפקיד של כל אחד מאיתנו.
אחרי שאדם מבין את הנחת היסוד שכל דבר מלא בקיום שמו יתברך, וממילא שמשימת חייו היא לחפש זאת, הדרך לכך היא התבטלות – התנקות מהכתמים המאפשרת לאדם לכוון את עצמו לרצון ה'.
תרבות, האם זה בכלל שייך לבית המדרש? האם יש לנו מה לומר על זה? ואם תגידו כן, אולי הכוונה שכל מה שיש לנו לומר על זה שזה אסור ושלילי ולא טוב כי תרבות זו תרבות מערב וזה חיקוי של הגויים ועוד כהנה וכהנה...
'פסח מצה ומרור' הם שלשה דברים שחייבים לומר בפסח. ה'פסח' מבטא את הצורה שבה מתרחשים הדברים, וצורה זו היא מהותית בבניין הרוחני, היא מלמדת שיש דברים שהקב"ה פועל רק לאחר שהאדם פעל. גם בצמיחה הרוחנית של כל אדם, שאלת ה'איך' היא שאלת מפתח - שימוש תלמידי חכמים הוא המחבר את האדם למקור מצד אחד, ומאפשר לו לצמוח ולגלות את האות המיוחדת שלו בתורה מאידך.
בפרשתנו נמצא הצווי "לא תסורו ימין ושמאל" המזכיר את החיוב לשמוע בקול חכמים. כשבא האדם לקיים צווי זה הוא נתקל בקושי שכן נראה שנשללת ממנו התנהגות על פי שיקול דעתו האישי וכן יתכן שהרב טועה בדבריו. הפתרון לקשיים אלו הוא לתאם את נקודת מבטו של התלמיד עם זו של הרב.
מהותו של יום הדין - אף שלא מתוודים בו, הוא מחובר בקשר עמוק לתשובה. הקשר המהותי שבין התשובה לבין התחיה הלאומית. ביאורו של הרב קוק לסדר התקיעות תקיעה - שברים - תרועה - תקיעה.