בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכשרת כלים וכשרות לפסח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

חלק ב

הלכות כשרות לפסח

דיני איסור חמץ. דברים שצריכים השגחה מיוחדת. דיני סבונים, וכד'. דיני המוצא חמץ בפסח. חמץ שעבר עליו הפסח. מכירת חמץ לגוי. מנהגים וחומרות.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ניסן ה'תשס"ב
10 דק' קריאה

פסח"




א. ראוי לאדם שיזכור כל השנה את חג הפסח ויתכונן אליו כבר ממוצאי פסח בכך שיזהר שלא יתפזר חמץ בבית במקומות שיהיה קשה למצוא אותו בערב פסח. ושלא יאכל חמץ בשעה שספר פתוח לפניו שלא יכנסו בו פירורים שיקשה להוציאם בבדיקות חמץ.
ב. כתב בזוה"ק (רע"מ כי תצא דף רפ"ב ע"ב) שהשומר עצמו בפסח מחשש חמץ - שמור גופו מיצה"ר, נשמתו עליונה ועליו נאמר "לא יגורך רע". על פי זה מובא מהאר"י שהנזהר מחמץ במשהו - מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.
ג. מצרכים לפסח - אין לקנות שום מוצר לפסח, אלא אם כן יש עליו השגחה מרבנות מוכרת ואחראית שהוא כשר לפסח.
ד. כל המצרכים המיועדים לפסח בבית או בחנות, צריכים להיות שמורים במקומות מיוחדים לבל יפול עליהם אבק קמח או חמץ. ויזהרו שלא להניח את המצרכים המיועדים לפסח במקום שיש חשש שיתערבו עם החמץ וביותר יש להזהר בבית שיש בו ילדים קטנים.
ה. בעלי מכולות וצרכניות יזהרו ביותר להפריד לפני פסח את המדפים שיש עליהם חמץ, מהמדפים שיש עליהם סחורה כשרה לפסח, כיוון שתערובת עלולה להכשיל רבים ועלולה לבוא מכך תקלה גדולה. על כן בערב פסח יש להוציא את החמץ למחסנים שלא יהיה חמץ בחנות כלל, ולא יניחו אותו על המדפים כשהוא מכוסה בנייר או בבד, כיוון שהמכסה יכול להקרע ואנשים עלולים לקנות חמץ בפסח ולחשוב שהוא כשר. ועוון תלוי בצוואר המוכר.
ו. תרופות - יש כיום רשימות של התרופות הכשרות לפסח לכל נותני הכשרויות ולקופות החולים, ולכל תרופה או סירופ בחשש חמץ אפשר למצוא בדרך כלל תחליף תרופה כשירה כפי שיתן הרופא.
ז. אם לא נמצאה תרופה כשרה לפסח, ויש הכרח לקחת את התרופה החמץ, יקנה קפסולות כשירות לפסח, ישים את התרופה בתוך הקפסולות ויבלענה. וכל זה בגלל החשש שהחמץ נמצא בציפוי הממותק של התרופה, ובשעה שהוא מונח בקפסולה כשרה כנ"ל - הוא לא נהנה ממנו כלל.
ח. תרופות חמץ יכול להשהותם בבית בארון של תרופות, אך אסור להשתמש בהם. ובמקרים מיוחדים ישאל שאלת חכם.
ט. חומצת לימון, ואלכוהל - שאין להם הכשר אין להשתמש בהם בפסח, כיון שכיום הם נעשים לעיתים מחמץ, ואע"פ שיש שלב שבו הם לא ראוים למאכל כלב, אעפ"כ בשעה שמשתמשים בהם למאכל "אחשביה" והרי הם ראוים למאכל משובח של אדם, ואסורים.
י. תבלינים - יקנה תבלינים לפסח, רק במקום שברור לו, שבדקו קודם הטחינה שאין בתבלין חמץ ושאין קמח ודגן במטחנות, ואין לסמוך על המקילים שאומרים כי חמץ בטל קודם פסח.
יא. ביצים - באופן כללי אין כיום בעיה בביצים, ומ"מ אם קונה במקום שתבניות הביצים אינן נקיות - יבדוק שלא נדבק בביצים תערובת או קמח. ביצים המוחתמות בדיו כשר לפסח, מסומנות כיום בכוכבית.
יב. שפתון ומשחת שיניים - צריכים הכשר לפסח (ואסור למורחם בשבת ובחג).
יג. תמונות - מי שיש לו תמונה עם שיבולים על הקיר או מגש של חמץ תלוי לנוי על הקיר - יורידו משם ויצניעו לפני הפסח, שמא יבוא בפסח להורידו ולהשתמש בו. (עיין מג"א שם ס"ק ב).
יד. כרית כוסמת - כרית המלאה בכוסמת לא ישכב עליה בפסח, אלא ישים אותה עם החמץ וימכרנה לגוי.
טו. חיטים מורעלות - חיטים מורעלות המשמשות כרעל עכברים, וכד' אע"פ שהנאת האדם אינו בקיומם אלא בביעורם על ידי העכברים, עם כל זה כעת רוצה בהם ואסור להשהותם בבית (שד"ח).
טז. כלים שלא משתמשים בהם בפסח - אין צורך להכשירם אבל צריך לשפשפן היטב בערב פסח שלא יהיה חמץ ניכר. ויעשה זאת קודם שעה ששית. ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח. (שו"ע תנא סע' א. מ"ב ס"ק ב כה"ח שם ס"ק ב, ד).
יז. לכתחילה לא יצניע את כלי החמץ במטבח אלא במחסן, ואם מצניעם במטבח אין די בהדבקת מדבקה שכתוב בה "חמץ" על הארון, אלא ידביק את הארון עצמו בנייר דבק חזק על מנת שלא יפתח בקלות באופן, שאם בטעות יבוא לקחת משם כלי יזכר בנתיים (עיין שו"ע כה"ח ס"ק י"ג מ"ב ס"ק ח').
יח. אם קודם פסח לא שפשף הכלים מחמץ הדבוק בהם - ישפשפם בפסח (אם לא שמכר חמץ הדבוק בכלים, עיין בסעיף הבא), אם לא שפשפם בפסח - ישפשפם לאחר הפסח (עיין כה"ח סי' תמ"ח ס"ק ז' ומ"ב שם ס"ק ו').
יט. גם מי שמוכר את כל חמצו לגוי צריך לנקות את הכלים כיוון שאין נכרי שיקנה את ה"חמץ הדבוק בכלים". ואת הכלים עצמם אין אנו מתכוונים למכור. ולכן יש לשפשף ולנקות את הכלים היטב. ובדיעבד, מי שמכר "חמץ הדבוק בכלים" לגוי - יכול להשתמש בכלים אלו אחר הפסח. ואם לא מכר לגוי - ינקה אותם אחר הפסח. - כה"ח שם ס"ק ז).
כ. כלים שמשתמשים בהם בפסח - צריך להכשירם אם הם משומשים ועיין לקמן בדיני הכשרת כלים. ואם הם חדשים - הם צריכים טבילה בלבד.
כא. חמץ גוים ברשות ישראל - מותר להשכיר חדר לנכרי כדי שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שהנכרי יכניס לתוכו חמץ. מכל מקום, הישראל אינו נוטל ממנו שכר על הכנסת החמץ אלא שכר על שכירות הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו. (ועיין שו"ע יורה דעה קנא סע' י, מתי מותר להשכיר).
כב. מי שנזקק לסיוע של עובדים זרים, יזהירם לבל יכניסו חמץ לביתו. שמא יחשדו בו שמאכילם חמץ, ועוד שעל ידי זה עלולים להתפזר פירורי חמץ בבית. אך אם הנכרים קונים חמץ לעצמם ואוכלים אותו בחדר המיוחד להם - מותר.
כג. מותר ליתן כסף לגוי על מנת שיקנה אוכל לעצמו, אע"פ שיודע שיקנה בזה חמץ אך אסור ללכת למסעדה ולשלם עבור החמץ שאכל הגוי (שו"ע ת"נ סעי' ז).
כד. במפעלים וכד' שהפועלים אוכלים ביחד לא יאכל בפסח על שולחן אחד עם מי שאוכל חמץ ואפילו אם האוכל הוא לא יהודי, ואפילו אוכלים על מפות נפרדות. (שו"ע ת"מ סעי' ג').
כה. חמץ בערב פסח - אם נמצאה תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי היא כמו שאר איסורין שבטלה בששים. ולכן אם נמצא גרעין חיטה בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח. (שו"ע תמז סע' ב ג).
כו. לא ישליך גרעיני תבואה בלול או במקום לח תוך ל' יום קודם פסח, שמא ישכח מלבערם.
כז. חמץ בפסח - היות שחמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה, לכן אם נמצא חמץ של ממש בתבשיל - הכל אסור. אבל אם נמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן בתוך הפסח, צריכין לשאול שאלת חכם (שו"ע תמז סע' א). .
כח. באר מים שנמצאו בה גרעיני תבואה, אין להשתמש במים הללו. אמנם אם אין מים אחרים בנמצא - יסננו את המים הללו וישתמשו בהם. (מ"ב תסז ס"ק סז). ואם נמצא בו חתיכת פת - אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא יועיל.
כט. מצא חמץ בביתו בחול המועד - יוציאו וישרפו מיד. או יזרקנו לשירותים (שו"ע תמו סע' א). אך לא יברך על ביעורו כיוון שכבר ביטלו בערב פסח. וכשמגביה את החמץ - יכוין שלא לזכות בו. (כה"ח תלה ס"ק יב).
ל. אם מצא חמץ ביום טוב או בשבת חול המועד וכן בשבת שחל בערב פסח אחר זמן הביעור - אסור לטלטלו משום שהינו מוקצה. ולכן יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב או מוצאי שבת ואז ישרפו. וכששורפו - יברך ללא שם ומלכות (כה"ח תל"ה ס"ק י"ב. שו"ע תמו סע' א. כה"ח תמו ס"ק ט).
לא. מי שמצא פיתות בתא ההקפאה בחג או בשבת - יפרוש עליו מגבת והרי זה כעין כפיית כלי. ובמוצאי שבת - יבערנו
לב. המוצא חמץ בשבת או ביום טוב בזמן איסור חמץ ואינו יכול לבערו אז, כדלעיל, טוב שיאמר: "רבש"ע מה שאיני שורף החמץ הוא מפני שחכמים גזרו שלא לגעת בו משום מוקצה ואתה ציויתני "ועשית ככל אשר יורוך" ואני מקים את מצותך". באמירה זו אדם מוכיח כוונתו לא יעבור על "בל יראה ובל ימצא" כי רצונו לבערו מיד לכשיוכל. (עיין תוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה ר"א ועיין תוס' כתובות דף ז' ד"ה: "טוב שיאמר").
לג. המוצא חמץ ברשות הרבים בימי הפסח אסור לו להגביהו, ואפילו אם מתכוין שלא לקנותו. ואם חושש שילדים יאכלו אותו, ירים אותו ויתכוין לא לזכות ויניח אותו במקום אחר (כה"ח תמו ס"ק א).
לד. חמץ אחר הפסח - אסור לאכול חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח.
לה. חמץ ממש שעבר עליו הפסח - אסור בהנאה ואסור למוכרו לנכרי וכד'. אמנם כלים שבלעו חמץ מותרים בשימוש אחר הפסח. (שו"ע תמח סע' ג. כה"ח ס"ק כט, כה"ח תנא ס"ק ה).
לו. הקונה חמץ אחר הפסח, יקנה רק מאדם או חנות שמכרו חמצו לנכרי. ומי שלא מכר חמצו אין לקנות ממנו מספר ימים, עד שיגמר לו החמץ שנשאר אצלו בחנות בפסח.
לז. חמץ שנתערב בשאינו חמץ, בין שנתערב קודם הפסח, בין שנתערב בפסח עצמו, ובין שנתערב לאחר הפסח, כיון שעבר כל הפסח - בטל בשישים (שו"ע תמ"ז ס"ק י"א).
לח. מצה לאחר הפסח - הפוסקים כשו"ע מברכים על מצה שנותרה מפסח "המוציא" עד י"ד באייר, ובמשך כל שאר השנה עד פסח הבא מברכים עליה "מזונות". הפוסקים כרמ"א מברכים על המצה כל השנה המוציא. ומכיוון שדבר זה הוא מחלוקת טוב לאוכלה בתוך הסעודה, ומי שנמנע מלאכול מצה במשך השנה אם לא בסעודת פת - תבוא עליו ברכה. (עין בי"ד או"ח סי' ע' מחב"ר סי' קנ"ח כה"ח קנ"ח ס"ק מ"ג, אורח חיים עמ' רי"ג סעי' כ"ג, מ"ב קס"ח ס"ק ל"ו, כה"ח שם ס"ק ס"ה, ס"ו)

מכירת חמץ
לט. מי שיש ברשותו חמץ שלו בפסח, עובר בכל רגע על "בל יראה ובל ימצא". החמץ אסור בהנאה לעולם, אפילו ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מהעולם, יכול למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שעדיין מותר בהנאה.
מ. ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת לגוי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור בפחות מן המחיר הראוי ויעשה קנינים כדין וכן יקבל מן הגוי דמי קדימה. ולאחר הפסח יבקש מאת הגוי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כמשחק בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש. (בא"ח צו ט). ומאחר ויש דינים רבים כיצד להקנות לגוי, על כן לא יעשה את המכירה באופן פרטי, אלא באמצעות רבנות מוכרת, או על ידי חכם המומחה לדבר. (שדי חמד ח, עמ' 379 סע' ו).
מא. החמץ שהוא מוכר לגוי צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו - מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו. (כה"ח תמח ס"ק מה). ואע"פ שמוכר החמץ אינו בעל הדירה, יכול הוא להשכיר את הדירה לנכרי למספר ימים.
מב. להלכה מועילה המכירה גם למי שהדירה בה נמצא החמץ היא דירה מושכרת ולא דירה שלו, אומנם דבר זה מכביד על התר מכירת החמץ ומטעם זה ומסיבות נוספות עדיף שלא להזדקק למכירה.
מג. אם אינו יכול להשכיר לו את כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, ואף על פי כן ישכיר לנכרי את המקום ודרך גישה אליו.
מד. מי שנוסע לפני פסח וסומך על אשתו שתמכור ותבדוק את החמץ - כדאי שיתן לה רשות בפירוש למכור את החמץ ולהשכיר את החדר. וגם אם לא נתן רשות במפורש, יכולה למכור ולהשכיר ולבדוק.
מה. חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (זכוכית, מתכת וכד') לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש, בלי ברכה. ולכן ישאיל את הכלי לנכרי כדי שיהא החמץ בתוך כליו של קונה. (עיין פ"ת קכ ס"ק יג. בא"ח צו ט).
מו. צריכין ליזהר שלא ליהנות אחר הפסח מחמצו של ישראל החשוד שלא מכרו לנכרי.
מז. מהדין אין צריך למכור שעועית יבשה או סוכר שאין עליו הכשר לפסח, ובודאי שאין צורך למכור קיטניות וכד' והמחמיר למכור דבר שאין עליו הכשר - תבוא עליו ברכה.

מנהגים וחומרות
מח. האר"י ז"ל לא היה מזלזל בשום חומרה שנהגו בה ישראל בענין חמץ או חשש חמץ בפסח.
מט. מי שרוצה להתחיל לנהוג באיזה חומרה חדשה, יעשה תנאי לפני כן שעושה המנהג הזה בלי נדר. וכל זאת משני סיבות א) כדי שאם ירצה יוכל להפסיק את המנהג הזה בלי התרת נדרים. ב) שאם פעם אחת יכשל בו בלי כוונה - לא יענש על כך.
נ. שינוי מנהג - כל הרוצה לשנות מנהגו יעשה לפני כן שאלת חכם כי יש מנהגים שנהגו במקום מסוים בגלל חשש שהיה בזמנם ועבר, ויש מנהגי איסור בגלל תקנה או הסכמה של ציבור. ולכן מי שרוצה לשנות מנהג לפעמים הוא צריך "התרת נדרים" ולפעמים אין צורך ולפעמים לא תועיל התרת נדרים. על כן תמיד צריך שאלת חכם.
נא. אשה שנשאת - אשה שנהגו בבית הוריה איסור באכילת אורז בפסח או במנהג איסור אחר המתחתנת עם בעל הנוהג בזה היתר, תעשה "התרת נדרים" על מנהגה שמקדם ותהיה מותרת באכילה כמו בעלה. אמנם אינה חייבת לאכול אם אין רצונה בכך. ומותר לה לבשל לבעלה אף אם היא אינה אוכלת מכך. (לעניין בישול ביום טוב תעשה שאלת חכם. - ועיין שו"ת רב פעלים ג, או"ח ל).
נב. אורחים - מי שמתארח אצל חבירו לא יאכילנו דבר האסור לו. ונהגו שלא להגיש לאורחים בפסח אלא רק דברים שאין עליהם שום חשש כגון תמרים ושקדים.
נג. קטניות - אשכנזים נהגו לא לאכול בפסח קיטניות ירוקות או יבשות ובכלל זה אפונה, שעועית, תירס, שומשום, סויה, חרדל, גרעיני חמניות ועוד. (רמ"א תנג סע' א). ובירושלים נהגו האשכנזים לאכול קטניות ירוקות.
נד. מעיקר הדין לא קיבלו עליהם הספרדים את האיסור לאכול קטניות בפסח. אבל יש שהחמירו בזה שלא לאכול כלל. ויש שנהגו לא לאכול קטניות יבשות אבל קטניות טריות הם אוכלים. ויש נהגו לאסור כל קטניות והתירו אורז. ויש שנהגו לאסור כל קטניות יבשות והתירו קטניות קליות. ועוד מנהגי חומרות יש כגון אלו שלא השתמשו בשמן העשוי מקטניות אלא בשמן זית בלבד. ויש שלא השתמשו בסוכר מחשש לחמץ בתהליך היצור. וכל אחד ינהג בענין זה כמנהג אבותיו, ואם רוצה לשנות - ישאל שאלת חכם.
נה. גם הנזהרים מקטניות בפסח, אין להם להחמיר בתרופות העשויות בתערובת קטניות.
נו. מי שנוהג איסור בקיטניות יכול לאכול אוכל בלי קטניות אצל מי שנוהג בהם היתר כיוון שהכלים לא נאסרים. ובלבד שלא יאכל קיטניות ממש. (שו"ע תנג סע' א ונו"כ. כה"ח שם ס"ק כז).
נז. "מצת מכונה" - יש אומרים שהיא חמץ גמור, ויש אומרים שאינה חמץ רק שהיא "שלא לשמה" ולכן מותרת רק לשאר ימי החג אך לא למצות מצוה בלילה ראשון. ויש אומרים שאין בה שום חשש חמץ ואדרבה כשרה למהדרין אף למצת מצוה. ואנו נוהגים כדעה אמצעית. ובמיוחד היום אין חשש חמץ במצות מכונה כיון שבמכונות של היום עושים מצות ביתר הידור והקפדה וזהירות מהחמצה.
נח. הרוצה להחמיר על עצמו שלא לאכול מצות מכונה בפסח, יקפיד לומר שעושה כן בלי נדר.
נט. גם המקפיד שלא לאכול מצות מכונה, אין כלי חבירו האוכל ממנה נאסרים עליו, ואל ירבה מחלוקת בישראל.
ס. "מצה עשירה" - היא מצה הנאפית מקמח רגיל עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין וכדומה. ספרדים נהגו בה היתר מעיקר הדין ואשכנזים נהגו בה איסור. ובכל מקרה צריך להזהר בה מאוד מאוד שלא יתערב בקמח אפילו מעט מים, שטיפת מים אחת מחמצת כל העיסה.
סא. מכיוון שאפילו טיפת מים מחמיצה עיסה שלמה נהגו גם הספרדים כיום שלא לאוכלם, ובפרט עוגות שנעשות במפעלי תעשיה שקשה מאוד להשגיח עליהם שלא תבוא אליהם טיפה אחת של מים. (שו"ע תסב סע' א).
סב. יש להזהר מעוגות מצה עשירה הנעשות במפעלים כיון שכיום יש שמכניסים בהם חומר משמר, אלכוהול, חומר כימי מתפיח וחומרים שמפרישים מים - על כן אין לזה דין של מצה עשירה שאינה מחמיצה, ואסורים באכילה. (ועיין פסחים כ"ח ע"ב ותוד"ה "מחמת" שכל דבר שהוא מחמץ כגון שמרי יין וכדו' אסור. ועיין פקודת אלעזר תס"ב, א').
סג. עוגה שנאפתה מקמח העשוי ממצה טחונה אין בו שום חשש מהחששות הנ"ל, וצריך מאוד להבדיל בין שני סוגי עוגות אלו.
סד. "מצה שרויה" - יש שנוהגים לא לאכול מצה שרויה, מחשש שמא היא תחמיץ על ידי המים, ומחמירים כמו כן שלא להשתמש בקמח מצה לקציצות או דגים. ורבים לא נוהגים בחומרה זו כיוון שעל פי ההלכה אין המצה יכולה להחמיץ אחרי האפיה. ואין לחשוש גם לקמח שבתוך המצה כיון שמצות מכונה של היום הם דקות ביותר ואין בתוכם קמח שלא נלוש או לא נאפה.
סה. מי שהחמיר לאסור מצה שרויה ורוצה להקל בזה - צריך "התרת נדרים" על ידי חכם. (שו"ע תסא סע' ד)
סו. חלב - יש כאלו שנהגו להחמיר שלא לשתות חלב אפילו מבהמת גוי שאכלה חמץ בפסח וכל שכן בהמת ישראל בגלל איסור הנאה מחמץ בפסח. ולכן הם קונים חלב ומוצריו לפני פסח או חלב שנחלב לפני פסח להיות בטוחים שלא שותים מבהמה שאכלה חמץ בפסח (בא"ח צו מב).
סז. עופות - יש כאלו שנהגו לא לקנות עופות בפסח מחשש שמא ימצאו בהם חיטים ושעורים. ואם רוצים לשנות מנהגם צריכים "התרת נדרים". (בא"ח צו מ).
סח. הקונה עוף חי בפסח יכוין שלא לקנות את החמץ שבזפק ובקורקבן של העוף. וכשפותח את העוף יזרוק את החמץ שבו. (בא"ח שם).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il