האם נכון להפלות בירושה בן שמתרשל במצוות ובכיבוד הוריו? * אין רוח חכמים נוחה ממי שמנשל אחד מבניו מן הירושה * גם כשהבן אינו טוב, אולי הנכד יהיה טוב ממנו * שימוש בירושה לתמרץ שליחת הנכדים לחינוך תורני * הלקח ממכירת יוסף: למנוע קנאה בין הבנים * גיליון ה-200 של כתב העת התורני החשוב 'המעיין' * מצווה לשרת בצבא למרות החלטת המחפירה בעניין שירת נשים * במקום שכופים לשמוע שירת נשים, גם הנוהג להקל צריך לסייע לנוהגים כעיקר הדין
אדם נפטר, ובצוואתו הוריש את רכושו לבנו, ואת שתי בנותיו הגדולות, שהן הנתבעות, רשם כאפוטרופסיות על רכושו של הבן שהיה קטן. לאשתו, שהיא התובעת, נתן הנפטר זכות לנהל את חנות הספרים שלו, ולהשגיח על בנו, למשך שנתיים. לאחר שחלפו אותן שנתיים, הגישה התובעת תביעת מזונות, מדין מזונות אלמנה.
אדם נפטר, והוריש את רכושו לארבעת ילדיו. בצוואתו הוריש חלק מהרכוש לכל הילדים בשווה, ולגבי החנות שבבעלותו ישנה אי הסכמה בין היורשים בפרשנות הצוואה. התובע טוען שהנפטר הוריש את החנות לו בלבד, ואילו הנתבע טוען, שגם את החנות הוריש האב בשווה לכל האחים.
כאפוטרופוס מינה האב את אחד האחים, שהוא הנתבע. מתוקף סמכותו, מכר הנתבע את החנות לאדם אחר, בלא הסכמת התובע, וחילק את דמי המכירה בשווה בין האחים.
אדם נפטר והשאיר צוואה. לשון הצוואה הרלוונטית לעניין היא: "אצל פלוני נמצאים כך וכך פחי שמן. ואצל אלמוני עוד כך וכך פחי שמן. אם, בל יתן ה', יקרה לי משהו, כל הנמצא בבית שייך לאשתי, ולאף אחד מן האחים אין רשות לשים יד. החצי השני של החנויות במרכז המסחרי, בל יתן ה', גם כן נמסר על ידי לאשתי".הצוואה נכתבה על ידו בעודו שוכב בבית החולים לפני ניתוח, ונחתמה על ידו הן בעברית והן ברוסית. כשבוע לאחר הניתוח מת המצווה בבית החולים.
חולה סרטן נפטר והניח אחריו צוואה שנכתבה כחצי שנה קודם מותו. בצוואה הוא הקנה את כל רכושו, כולל כספים בבנק וזכויות שיגיעו לו בעתיד, לישיבה. לשון הצוואה הנוגעת לענייננו היא: "ברצוני לצוות את אשר ייעשה ברכושי ובהוני לאחר אריכות ימי ושנותי... שטר צוואה זה יחול באופן היותר מועיל על פי דיני תורה ועל פי מנהג המדינה... הנני מצווה ומקנה בזה את כל רכושי כולל כספים בבנקים וזכויות שיגיעו לי בעתיד... את כל הנ"ל אני מקנה ונותן מהיום ושעה אחת קודם פטירתי לישיבה פלונית".
אדם כתב צוואה ובה נכתב: "לאחרי מותי אני מצווה כדלקמן: מרכושי יקבלו: 300 לירות הכלה שלי הגברת פלונית (התובעת)". לאחר עוד ציוויים בנוסח זה, סיים במלים: "חתום בהכרה מלאה" - וחתם בשמו המלא. יומיים לאחר מכן, ביום חתונתו עם התובעת, התאבד המצווה, וקודם מותו השאיר מכתב ובו נאמר (כלפי התובעת ארוסתו): "צוויתי לך שלוש מאות לירות בצואה, וזה ישמש כמו כן סימן כלפי חוץ שרק את חשבת עלי לטובה".
אדם כתב צוואה ובה נכתב: "אני החתום מטה מצווה את אשר יעשה ברכושי אשר ישאר לאחר מותי כדלקמן: כל רכושי יקבלו לאחר מותי מר פלוני ומר פלוני. ולראיה באתי על החתום...". על הצוואה היה חתום הנפטר, ועוד שני עורכי דין דתיים, שהם אחים.
על פי בירור שנעשה בבית הדין, לא נמצאו קרוביו של המנוח הראויים ליורשו על פי הדין.
אין להפלות אחד מהבנים בירושה גם אם כיבוד ההורים שלו לקוי. המפלה בין ילדיו מעורר מחלוקת ביניהם. בן שאינו שומר תורה ומצוות, יש מקום לשקול להקטין את חלקו בירושה. במקום שיש חשש לקנאה אין להפלות לטובה.