אנציקלופדיה תלמודית:מעביר ד' אמות ברשות הרבים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - האיסור להעביר דבר מרחק של ארבע-אמות* ברשות-הרבים*.

האיסור, מקורו וגדרו

מקורו

במקורו של איסור מעביר ד"א, אמרו בתלמוד שהוא הלכה למשה מסיני[1], ובבריתא למדו מהכתוב "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי"[2], על הוצאה מחוץ לד' אמות של אדם[3]. ונחלקו ראשונים ואחרונים:

יש סוברים שהכתוב "שבו איש תחתיו" לא נדרש להעברה ד' אמות, אלא ליוצא לחוץ לתחום שבת, שמותר לו ללכת רק ד' אמות[4].

ויש סוברים שעיקר מקור האיסור הוא מהלכה-למשה-מסיני, ואילו הכתוב שבו איש תחתיו, שהביאוהו ראשונים להלכה[5], אינו אלא אסמכתא בעלמא[6].

ויש סוברים שהכתוב "שבו איש תחתיו" מלמד על איסור באופן שהוא יושב במקומו ומוציא את הכלי על ידי הושטת ידו חוץ לד' אמותיו, אבל באופן שאוחז בחפץ בידו ומוליכו ומעבירו ד' אמות, לא ניתן ללמוד זאת מהכתוב, משום שאינו מוציא את החפץ ממקומו, שכל מקום שהולך מקומו עמו, ונלמד איסורו מהלכה למשה מסיני[7].

ויש סוברים שהאיסור להעביר ד' אמות ממקום עקירת החפץ עד מקום הנחתו, נלמד מהלכה למשה מסיני, ואילו כאשר החפץ מונח בסוף ד' אמות של האדם ומוציאו מחוץ לד' אמות, אף על פי שאין ממקום עקירת החפץ עד הנחתו ד' אמות, מכל מקום אסור מדרבנן, ונסמך על הכתוב "שבו איש תחתיו"[8].

ויש סוברים שהאיסור להעביר ד' אמות, וגם שיעור ד' אמות, נלמד מההלכה לאסור, ובשיעור המלאכה האסורה אין חילוק בין אדם גדול שאמתו גדולה לאדם קטן שאמתו קטנה, ומהכתוב "שבו איש תחתיו" נלמד שכל ד' אמות שהאדם עומד בצידן חשובות מקומו של אדם ומותר לטלטל בהן, ואינו בכלל מלאכת מעביר ואותן ד' אמות נמדדות לפי אמה של אותו אדם, ונמצא שאם הוא אדם גדול ואמתו גדולה, הרי שד' אמות שלו הן יותר מד' אמות והותר לו להעביר בהן, ולכן לא הותר טלטול בתוך ד' אמות הסמוכות אלא כשיש לו שם קביעות, לסוברים כן[9].

החידוש שבהלכה

מעביר ד"א שנלמד מהלכה למשה מסיני, יש מן הראשונים שכתבו שאין הכוונה שההלכה חידשה חיוב חדש, שהרי יש רק ל"ט אבות מלאכות, וכן אין עונשים על הלכה למשה מסיני, אלא ההלכה חידשה שמעביר ד"א הוא תולדה של מלאכת מוציא* מרשות לרשות[10]. יש מן האחרונים שכתבו שעצם המלאכה של העברה ברשות הרבים היתה במשכן, בנשיאת כלי המשכן, וההלכה לא נצרכה אלא למד שהשיעור הוא ד' אמות בדוקא, וכמו שאמרו ששיעורים הם הלכה למשה מסיני[11]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף עצם המלאכה של ההעברה ד"א ברה"ר נלמדת מהלכה למשה מסיני, ולא רק שהשיעור הוא ד' אמות[12].

תולדה של מוציא

מעביר ד"א, כתבו ראשונים שהוא תולדה של מוציא מרשות לרשות[13], ומהם שכתבו שמצינו שד' אמות של אדם נחשבות כרשותו - כגון לענין קנין[14] - וכשמוציא מחוץ לד' אמות הרי זה כמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[15], וביארו אחרונים בדעתם, שכשם שיש לאדם ד' אמות שהן נחשבות רשותו, כך לחפץ יש ד' אמות שהן נחשבות מקום החפץ והמוציא את החפץ חוץ לד' אמות ממקום שהיה החפץ מונח בו, הרי זה כמוציא החפץ מרשותו[16]. ובירושלמי אמרו בדעת רבי יהודה שמעביר ד"א ברה"ר הוא אב בפני עצמו[17], ובבבלי נראה בדעת רבי יהודה שמעביר ד"א ברה"ר אינו אב בפני עצמו[18].

מהות המלאכה

מהות המלאכה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שההולכה של החפץ ד' אמות היא חלק ממעשה המלאכה וסיבת החיוב[19], ולדעתם זה הטעם לאותה שכתבו ראשונים שהזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע בגד בהליכתו, פטור מתשלומים - מדין קים-ליה-בדרבה-מיניה* - הואיל ואיסור שבת ואיסור גניבה באים כאחד[20] - ואף על פי שבמוציא מרשות לרשות, אם החיוב על הגניבה לא היה בשעת הנחת החפץ, אין אומרים שאיסור שבת ואיסור גניבה באים כאחד[21], שבמעביר ד"א ההעברה בכל הד' אמות היא גורם החיוב, ולכן אם עשה איסור גניבה בזמן ההעברה חשוב שהאיסורים באים כאחד, מה שאין כן במוציא מרשות לרשות, המעשה שבין העקירה וההנחה אינו חלק מהאיסור[22]. וכן לדעתם זהו שנראה מדברי ראשונים שהד' אמות צריכות להיות ברשות הרבים דוקא ואם עבר מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד אין רשות היחיד מצטרפת לשיעור ד' אמות[23], שההעברה ד' אמות היא ממהות המלאכה[24]. וכן לדעתם זהו שכתבו ראשונים, שלסוברים שיש ידיעה לחצי שיעור - היינו שאם נודע לו שחטא תוך כדי עשיית המלאכה, ועשה חצי שיעור קודם הידיעה וחצי שיעור אחריה, שאין מצטרפים לחייבו[25] - ואם נודע לו שחטא בין העברת ב' אמות ראשונות לב' אמות אחרונות, הידיעות מחלקות, ואף על פי שבהוצאה אם נודע לו בין עקירה להנחה אין הידיעה מחלקת[26], שבמעביר ד' אמות עצם ההעברה הוא האיסור, והעברה של ב' אמות היא חצי שיעור של המלאכה, והעקירה וההנחה אינן אלא תנאי להתחייב על ההעברה[27]. וכן לדעתם זהו שכתבו ראשונים שהמעביר ד"א ברשות הרבים חייב אפילו העקירה וההנחה היו ברשות היחיד ולא ברשות הרבים, והיינו שלא במקום חיוב[28], שגוף האיסור הוא ההעברה, והעקירה וההנחה הן רק תנאי בחיוב[29].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שעיקר החיוב הוא על ההוצאה מחוץ לד' אמות, אבל הולכת החפץ במשך ד' אמות אינה עיקר בגורם החיוב[30], מהם שכתבו שזהו שכתבו הראשונים שמעביר ד"א הוא תולדה של מוציא, משום שד' אמות הן מקומו של אדם, וכשמוציא מאותן ד' אמות הרי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[31]. וכן לדעתם זהו שכתבו ראשונים שהמעביר ד"א כאשר החפץ למעלה מי' טפחים, חייב[32], שבהעברת ד"א אין ההעברה עצמה חלק ממעשה העבירה ולכן חייב אף על פי שהעביר דרך מקום פטור[33]. וכן יש מן האחרונים שכתבו שבמעביר ד"א העיקר הוא העקירה בתחילת ד' וההנחה בסוף ד', וההעברה עצמה אינה חלק מהחיוב[34].

מלאכת מחשבת

מעביר ד"א ברה"ר, יש מן האחרונים שחידשו שלא נאמר בה דין מלאכת- מחשבת*[35], כיון שהיא נלמדת מהלכה-למשה-מסיני*, ולא מהמלאכות שהיו במשכן[36]. וחלקו עליהם אחרונים[37], שההלכה למשה מסיני היא שהעברת ארבע אמות היא בכלל מלאכת מוציא*[38].

מלאכה שאינה צריכה לגופה

מעביר ד"א ברה"ר, יש מן האחרונים שכתבו שאין בו פטור של מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה* - לסוברים שפטור עליה[39] - ולדעתם זהו שאמר רבי יהודה שהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ברשות הרבים ד' אמות חייב שנים, אחת משום הוצאה ואחת משום מעביר ד"א ברה"ר, ואמרו בתלמוד שמדובר באופן שאמר כל מקום שתרצה תנוח[40], והיינו שאין לו צורך בהעברה ד' אמות ומכל מקום חייב[41]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף במעביר ד"א ברה"ר יש פטור משאצל"ג, שכן פטור משאצל"ג הוא משום דין מלאכת מחשבת[42], שלדעתם ישנו אף במעביר ד"א ברה"ר[43], ולדעתם זהו שאמרו בתלמוד שהמתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע פטור[44].

התראה

המעביר ד"א ברה"ר, והתרו בו לאחר שהעביר שתי אמות, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאף על פי שהעקירה היתה בלא התראה, מכל מקום כיון שהתרו בו לעשות הנחה מיד קודם גמר ארבע אמות, הרי זו התראה[45]. ויש חולקים וסוברים שכיון שחציה הראשון של העברה היה שלא בהתראה פטור[46], שלעולם יש להתרות בו בתחילת העברה, שכיון שהוא מזיד בתחילתה, על דעת הראשונה הוא עושה, אבל כשהוא מזיד בסופה, אינו נחשב למזיד למפרע[47].

ביום טוב

העברת חפץ ד"א ברה"ר, שאסורה היא בשבת מהלכה-למשה-מסיני*, והיא תולדה של הוצאה, נחלקו אחרונים אם אסורה היא ביום טוב: יש סוברים שמותרת ביום טוב אפילו שלא לצורך כלל[48], שמלאכות יום טוב למדים בבנין-אב* משבת, וכיון שבשבת הלכה למשה מסיני היא, אין למדים יום טוב משבת, שאין למדים מהלכה במדות-שהתורה-נדרשת-בהן*[49], וזה שהתירו ראשונים לשחק ברשות הרבים בכדור ביום טוב[50], הרי זה אף על פי שאין בו צורך כלל, מפני שאין איסור בהעברת הכדור ברשות הרבים[51]. ויש סוברים שכיון שהעברת ארבע אמות ברשות הרבים תולדה של הוצאה היא - וההלכה לא באה לחדש איסור אלא לפרש את הפסוק האוסר הוצאה מרשות לרשות, שאף העברת ארבע אמות בכלל[52] - הרי זו בכלל הוצאה שאסורה ביום טוב כבשבת[53], ולא התירו לשחק ברשות הרבים בכדור אלא מפני שהמשחק בכלל טיול ושמחת יום טוב הוא, וחשוב צורך יום טוב[54].

אופני האיסור

שיעור החפץ

מעביר ד"א ברה"ר, יש מן האחרונים שכתבו שלא נאמר בו שיעור כגרוגרת - שהוא שיעור החיוב על הוצאת דבר הראוי לאכילה[55] - ואף המעביר דבר הראוי לאכילה בשיעור כל שהוא, חייב[56], וכתבו בדעתם, שהטעם שבשאר מלאכות פטור על פחות מכשיעור הוא משום מלאכת מחשבת, ולדעה זו במעביר ד"א ברה"ר אין דין של מלאכת מחשבת[57]. וכתבו אחרונים, שאף על פי שדין חצי שיעור במלאכות שבת שאסור מן התורה נלמד מן הכתוב "לא תעשה כל מלאכה וכו'"[58], ולכאורה מעביר ד"א אינו נכלל בכתוב זה, כיון שהוא הלכה למשה מסיני, מכל מקום כיון שנתחדש בהלכה שהוא תולדה של הוצאה[59], אף בו חצי שיעור אסור מן התורה[60].

שיעור ד' אמות

שיעור ד' אמות, נחלקו בו ראשונים: יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהוא ד' אמות ואלכסונן, דהיינו חמש אמות ושלש חמישיות האמה, ועד שיעור זה מותר להעביר לכתחילה, ולדעתם זהו שאמר רב אחא שהמעביר ד"א ברה"ר אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן[61], ומה שבכל מקום אמרו שיעור ד' אמות בלבד, ולא הזכירו אלכסונן, הוא משום שהאלכסון מחושב לפי ד' אמות[62].

ויש מן הראשונים סוברים שמרבעים ד' אמות ברשות הרבים בריבוע העולם, ואם מעביר ממזרח למערב או מצפון לדרום, חייב בהעברת ד' אמות בלבד, ואם מעביר באלכסונו של עולם, אינו חייב עד שיעביר ד' אמות ואלכסונן[63].

ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שג' מידות בדבר: עד ד' אמות, הרי זה מותר, מד' אמות עד ד' אמות ואלכסונן, פטור, ומד' אמות ואלכסונן, חייב[64], וכתבו אחרונים שלדעתם אותה שאמר רב אחא שאינו חייב עד שיעביר ד' אמות ואלכסונן[65], היינו לענין חיוב, אבל איסור יש בד' אמות בלבד[66]. ויש שביארו בדעתם, שבתוך ד' אמות חשוב מקומו של אדם ואין כאן כלל מלאכת מעביר, ולכן מותר לכתחילה, וביותר מד' אמות עד ד' אמות ואלכסונן כיון שהוציא את החפץ ממקומו יש התחלה של מלאכת מעביר אך עדיין אין שיעור מלאכה, ולכן פטור אבל אסור, וביותר מד' אמות ואלכסונן, עשה שיעור המלאכה לחיוב ולכן חייב[67].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכאשר אדם בוחר לעצמו ריבוע של ד' אמות ברשות הרבים, הרי הוא נשכר את הזויות ומותר לו לטלטל עד ד' אמות ואלכסונן, אבל כאשר לא בחר לעצמו ריבוע של ד' אמות, אלא מטלטל באקראי, באופן זה אסור לו להעביר יותר מד' אמות[68].

ויש מן הראשונים שכתבו שאסור לטלטל גם בד' אמות, וכל שכן בד' אמות ואלכסונן, ובשעת הדחק מותר בין בד' אמות ובין בד' אמות ואלכסונן[69].

טלטול בתוך ד' אמות

טלטול בתוך ד' אמות, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר, שכל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם[70], ולדעתם זהו שאמר רבא שבטלטול חפץ ברשות הרבים בין לחכמים ובין לר' יהודה מותר לטלטל עד ד' אמות[71], וכן שנינו שעומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות[72]. ואותה שהתירו טלטול רק במי שהחשיך בדרך[73], או במוצא תפילין[74], היינו כשמטלטל יותר מד' אמות, בטלטול פחות פחות מד' אמות בכל פעם[75].

ויש מן הראשונים שכתבו שלא הותר טלטול בתוך ד' אמות אלא כאשר שבת אדם או שיצא חוץ לתחום לאנסו או לרצונו[76], או כאשר מטלטל למעלה מי' טפחים[77], שלא מצינו שהתירו טלטול בתוך ד' אמות אלא במי שהחשיך בדרך[78] או במוצא תפילין[79].

וביארו אחרונים, שבתוך ד' אמות חשוב מקומו, ונלמד מהכתוב "שבו איש תחתיו" שבתוך מקומו של אדם מותר לו לטלטל, ואין לו שם מלאכת מעביר כלל[80].

שיעור האמה

שיעור האמה, שבתוך ד' אמות מותר לטלטל, מודדים לכל אדם באמה שלו - היינו הזרוע[81] - ואם אמתו קטנה - והוא גדול, ונמצא שלא יספיקו לו ד' אמות לפי מידתו[82] - נותנים לו ד' אמות בינוניות של כל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים[83]. יש שכתבו שאותה שאמרו שמשערים באמת כל אדם לפי גודלו, היינו רק לשיעור "מקומו" שבו מותר לו לטלטל ואינו בכלל מלאכת מעביר כלל, אבל לענין מלאכת מעביר ד' אמות, השיעור הוא קבוע ואינו משתנה לפי גודל האדם[84].

מצומצמות או מרווחות

אותן ד' אמות שיש לו לאדם שיכול לטלטל בהן[85], אמרו בתלמוד שנחלקו בהן ר' יהודה ור' מאיר אם הן מצומצמות או מרווחות[86]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שלר' יהודה - שחישב שיעור ד' אמות שגופו הוא ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו[87] - הן מצומצמות, ולר' מאיר - שחישב ד' אמות שגופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו[88] - הן מרווחות[89]. ויש סוברים להיפך, שלר' יהודה הן מרווחות, ולר' מאיר מצומצמות[90].

ואף להלכה נחלקו: יש מן הראשונים והאחרונים שפסקו שהאמות הן מרווחות[91], שכך סובר ר' יהודה והלכה כמותו[92]. ויש מן האחרונים שכתבו שהאמות הן מצומצמות[93], היינו שימדוד אותן בצמצום[94].

חוץ ממקום החפץ

שיעור הד' אמות, כתבו אחרונים שהוא חוץ ממקום הנחת החפץ[95].

חצי שיעור בפחות מד"א

מעביר ברשות הרבים פחות מד' אמות, שהוא מותר, לסוברים כן[96], בטעם שאינו אסור מדין חצי-שיעור*, יש מן האחרונים שכתבו שהוא לפי ששיעורו מפורש בתורה, שכן למדים שיעור ארבע אמות מן הכתוב: שבו איש תחתיו[97], ואין חצי של שיעור המפורש בתורה אסור מן התורה, ואף חכמים לא אסרוהו[98], ויש מן האחרונים שכתבו שהוא לפי שהעברת חפץ פחות מארבע אמות חצי מלאכה היא ולא חצי שיעור[99]. ויש שכתבו הטעם לדעת הסוברים ששיעור ארבע אמות האמור במעביר ברשות הרבים הוא שיעור רשות, והמעביר ארבע אמות כמוציא מרשות לרשות[100], בתוך ארבע אמות הרי זה כמעביר בביתו מזוית לזוית, שאין בה התחלת איסור כל עיקר[101].

טלטול יותר מד"א ע"י כמה בני אדם

העברה יותר מד' אמות על ידי כמה בני אדם, כאשר כל אחד מהם מעביר פחות מד' אמות, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא מותרת, שכל אחד לא טלטל אלא ב' אמות שלו[102], שלדעתם זהו שאמר ר' יהודה במשנה נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו[103], והלכה כמותו[104], ואף חכמים לא נחלקו על ר' יהודה ואסרו אלא מצד איסור תחומים[105]. ויש מן הראשונים שכתבו שאסור, שאין הלכה כר' יהודה[106], ואפילו לדבר מצוה כגון הצלת תפילין וכן סכנת ליסטים לא התירו לטלטל באופן זה של טלטול על ידי כמה אנשים, משום "אוושא מילתא"[107]. ויש מן הראשונים שכתבו שמותר בשעת הדחק[108].

הולכת פחות פחות מד"א

הולכת פחות פחות מד' אמות על ידי אדם אחד, כאשר בין הכל מוליך יותר מד' אמות, הרי היא אסורה, ואפילו בכרמלית[109], ואפילו בין השמשות[110], שלא התירו להוליך חפץ ברשות הרבים פחות פחות מד' אמות, אלא במקום נזק של רבים, כגון הולכת קוץ[111], או במי שהחשיך לו בדרך וכיסו בידו ואין לו נכרי או חמור או חרש שוטה וקטן שיכול על ידם להניח כיסו מידו[112]. וכאשר הוא בכרמלית ובין השמשות, יש מן האחרונים שכתבו להקל[113]. ויש שצידדו להחמיר ורק לצורך מצוה או במקום הדחק מותר[114].

עקירה והנחה ברשות היחיד

העברה ד' אמות, כאשר הן העקירה והן ההנחה היו ברשות היחיד, יש מן הראשונים שכתבו שחייב משום מעביר ד"א ברה"ר[115]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם, שמצינו במשכן שהעבירו ד"א ברשות הרבים בעקירה והנחה ברשות היחיד, בנשיאת בני קהת את המזבח והארון שהם עצמם חשובים רשות היחיד, והניחום בחצר המשכן שהוא רשות היחיד[116], או שכיון שהם עצמם חשובים רשות היחיד, הרי שעקירת והנחתם היא ברשות היחיד[117]. וכתבו אחרונים שלדעה זו אף כאשר עקר מכרמלית*, חייב[118].

ויש הראשונים שכתבו שפטור, ואינו חייב אלא כשהניחו ברשות הרבים[119], שלא מצינו מעביר ד"א ברשות הרבים במשכן באופן שהעקירה וההנחה היו ברשות היחיד[120], וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים להלכה, שאינו חייב עד שיעקור ויניח ברשות הרבים[121]. ואף בדעת הראשונים שכתבו שחייב על העברה ברשות הרבים כאשר העקירה וההנחה היו ברשות היחיד[122], יש מן האחרונים שכתבו שאינו חייב משום מעביר ד"א ברה"ר אלא כעין מושיט*, שאינו חייב על מעביר ד"א ברה"ר אלא כשהעקירה וההנחה היו ברשות הרבים[123].

מעביר ד"א דרך מקום פטור

המעביר ד"א דרך מקום פטור, כתבו ראשונים שחייב[124], מהם שלדעתם זהו שאמר רבא שהמעביר חפץ מתחילת ד' אמות לסוף ד' אמות ברשות הרבים חייב אף על פי שהעביר דרך עליו[125], והיינו שהעביר למעלה מי' טפחים[126].

מעביר ד"א דרך רה"י

מעביר ד"א, לסוברים שחייב אף כשהעביר ברשות הרבים למעלה מי' טפחים שהוא מקור פטור[127], יש מן האחרונים שנסתפקו אם היינו דוקא כשהעביר מעלה רשות הרבים, או אף המעביר ד' אמות דרך רשות היחיד, חייב[128].

מהלך כעומד

מעביר ארבע אמות ברשות הרבים, לסוברים שמהלך כעומד – ואם כן, כל אמה ואמה שהולך הרי הוא נח[129] - כתבו ראשונים שחייב אף כשהולך[130], שכך הלכה למשה מסיני[131]. בגדר החיוב במעביר ארבע אמות, יש שנראה מדבריהם שלמדים מההלכה שלענין מעביר ברשות הרבים מהלך אינו כעומד[132], ויש שנראה מדבריהם שההלכה היא שאף על פי שהמהלך כעומד, המעביר ארבע אמות חייב, משום שאי אפשר להתחייב באופן אחר, אם לא במהלך[133]. כתבו ראשונים שאף על פי שהמהלך חייב, אם עמד לפוש תוך ארבע אמות, פטור, וכן נראה מדבריהם שהמעביר ארבע אמות ברשות הרבים אפילו לא עמד לאחר ארבע אמות, חייב, שחשוב כעומד[134]. ויש שנסתפקו בעומד לפוש בתוך ארבע ובלא עמד לאחר ארבע אם חייב[135]. ויש מן האחרונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת, שלסוברים שלמדים מההלכה שלענין מעביר ברשות הרבים מהלך אינו כעומד[136], אם עמד לפוש בתוך ארבע אמות, פטור, והמעביר ארבע אמות אינו חייב עד שיעמוד, ולסוברים שההלכה היא שהמעביר ארבע אמות חייב אף על פי שהמהלך כעומד[137], אפילו עמד לפוש תוך ד' אמות, חייב, שבמלאכת מעביר אין עמידה חשובה הפסקה, וכשהעביר ארבע אמות אפילו לא עמד, חייב, שהרי הוא כעומד[138]. ויש מן הראשונים שכתבו שהמעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב, משום שלא אמר בן עזאי שמהלך כעומד אלא במקום שיש שינוי רשויות, ולא ברשות אחת[139], או שלא אמר בן עזאי שמהלך כעומד אלא במקום פטור או ברשות היחיד, ולא ברשות הרבים[140]. בירושלמי נתקשו אמוראים בטעם שלבן עזאי המעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב[141], יש מן הראשונים שלגירסתם אין בירושלמי ישוב[142], ויש מן הראשונים שגורסים בירושלמי שלבן עזאי אין חייב אלא הקופץ[143] מתחילת ארבע לסוף ארבע[144].

עקר שלא על דעת להעביר

המעביר ד"א ברה"ר, באופן שכאשר עקר מתחילה, לא היה בדעתו להעביר ד"א, כתבו ראשונים שפטור[145]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחייב[146], ואינו כמלאכת מוציא מרשות לרשות, שהדין בה הוא שהמעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאם, שפטור משום שלא היתה דעתו הראשונה להוציא[147], שהחיוב על העברה ד"א ברה"ר אינו נלמד מהמשכן אלא מהלכה למשה מסיני ולכן אין צריך שיהיה הוצאה כמו במשכן[148], ויש שביארו בדעתם שהפטור של נמלך במלאכת מוציא הוא משום מלאכת מחשבת[149], ומעביר ד"א ברה"ר אין בו דין של מלאכת מחשבת, ולכן חייב[150].

גלגול חפץ

המגלגל חפץ שהוא עגול, כגון חבית, ועבר החפץ ד"א ברה"ר, כתבו ראשונים שחייב, שלא נח, אבל המגלגל תיבה שהיא מרובעת, פטור, שאי אפשר שלא תהא נחה קצת בינתיים[151].

על הזורק ד"א ברה"ר, ע"ע זורק[152].

שמא יעביר

שמא יעביר ד"א

דינים שונים, מצינו שטעמם שהוא מחשש שמא יעבירם ד' אמות ברשות הרבים: אסור לצאת לרשות הרבים בכל תכשיט שהוא רפוי שיכול ליפול בנקל, שמא יפול ויעבירנו ד"א ברה"ר[153]; תכשיט שמהודק לשיער הראש שהוא חציצה* בטבילה, אסור לצאת בו לרשות הרבים שמא תזדמן טבילה של מצוה ותסירו ותעבירנו ד"א ברה"ר[154]; תכשיט שהוא מיוחד, אסור לצאת בו, כגון עיר של זהב, לדעת חכמים, שמא תסירנו להראות לחברותיה ותעבירנו ד"א ברה"ר[155] כובע של לבד שאינו מהודק, שאסור ללבשו בשבת ברשות הרבים[156], יש שכתבו הטעם שמא תגביהנו הרוח מעל ראשו ויבוא להעבירו ד"א ברה"ר[157]; היורד לרחוץ בים, כשהוא עולה צריך לנגב עצמו שמא יעביר מים שעליו ד' אמות בכרמלית[158]; מי שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס, לא גילו חכמים שיש לו תקנה על ידי שיוליכנו פחות פחות מד' אמות, שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים[159]; עז שקשר לה אפסר בקרנה או בזקנה, אסור להוציאה כך לרשות הרבים, שמא יתנתק ויביאנו בידו ברשות הרבים[160]; קיטע שיש לו קב - רגל תותבת - שלדעת ר' יוסי, וכן הלכה, אסור לו לצאת לרשות הרבים[161], אמרו בתלמוד שהטעם שמא ישמוט מעל רגלו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר[162]; לא יצא אדם בתפילין לרשות הרבים, ואפילו לסוברים ששבת זמן תפילין[163], שמא יצטרך להסירם כשיתפנה ויעבירם ד"א ברה"ר[164]; בטעם שאין מטבילים כלים בשבת[165], אמר רבה שהוא משום גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר[166].

על מנעלים שאסרו חכמים לצאת בהם בשבת, שמא יחלצם מרגליו ויעבירם ד"א ברה"ר, שיש סוברים שביום הכפורים מותר לנעלם ואין לחוש לכך, ע"ע יום הכפורים[167].

היתר איסור שמא יעביר

וכן מצינו שהתירו איסור אחר כדי שלא יבוא להעביר ד' אמות ברה"ר: מי שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס, התירו לו לתת כיסו לנכרי - ואף על פי שיש בזה משום אמירה-לנכרי-שבות* - שמתוך שאדם בהול על ממונו, אם לא נתיר לו לתת לנכרי, יבוא להעביר ד"א ברה"ר[168].

ביטול מצוות משום שמא יעביר

מצוות שונות, כאשר זמן קיומן חל בשבת, מצינו שביטלון חכמים, מחשש שמא יעביר ד"א ברשות הרבים: נטילת-לולב* בשבת[169], תקיעת-שופר* בראש השנה שחל בשבת[170], ומקרא-מגילה* בפורים שחל בשבת[171], והיינו שחששו שמא יטול בידו - את הלולב או את השופר או את המגילה - ויוליך אצל בקי וילמדנו, ויעבירנו ד' אמות[172]. וכן גזרו על הזאת אפר פרה על טמא מת בשבת כדי שיוכל לעשות הפסח, שמא יטלנו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים[173]. ובטעם שגזרו משום מעביר ד"א ולא משום מוציא* מרשות לרשות, יש מן הראשונים שכתבו שברוב מקומות וענינים יש לחוש להעברת ד"א, ואין לחוש להוצאה[174], ויש מן הראשונים שכתבו שבמוציא מרשות לרשות יש היכר אבל במעביר ד"א ברשות הרבים, פעמים שלא בדעתו ומעביר ד' אמות[175], ויש מן הראשונים שכתבו שהחשש הוא שמא יוציא מרשות היחיד שלו לרשות היחיד של הבקי דרך רשות הרבים, וכיון שאינו מניח את החפץ ברשות הרבים, אי אפשר לחייבו משום מוציא מרשות לרשות, אלא רק משום מעביר ד"א ברשות הרבים[176].

במקום מצוה או מנהג, ואם יעביר ד"א ברה"ר לא יעבור על איסור תורה, כתבו ראשונים שלא ביטלו את המצוה או המנהג, כגון תקיעת שופר שנהגו לתקוע במוצאי יום-הכיפורים*[177], ואף על פי שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל[178], מכל מקום כיון שאפילו יעביר השופר ד"א ברה"ר לא יעבור אלא איסור דרבנן[179], הרי שלא גזרו בזה גזירה לגזירה[180]. על טעמים נוספים לכך שלא גזרו שמא יעבירנו, ע"ע יום הכפורים[181].

הערות שוליים

  1. ↑ שבת צו ב, ועי' מאירי שם שי"ג הלכתא גמירי לה, אולם עיקר הגי' לדעתו היא גמרא גמירי לה ואין הכוונה להלל"מ.
  2. ↑ שמות טז כט.
  3. ↑ בריתא עירובין מח א.
  4. ↑ ע"ע תחומים. שאילתות בשלח שאיל' מח; בה"ג הל' עירובין פרק מי שהוציאוהו (עמ' קנט); רש"י עירובין נא א ד"ה אלו.
  5. ↑ רמב"ם שבת פי"ב הט"ו; סמ"ג לאוין סה.
  6. ↑ מרכבת המשנה שבת פי"ג הי"ז בד' הרמב"ם שם פי"ב הט"ו, והו"ד בחת"ס שבת ב א ד"ה והנה.
  7. ↑ חת"ס שבת ב א ד"ה והנה.
  8. ↑ חזו"א או"ח סי' קיב ס"ק יא.
  9. ↑ עי' ראב"ד שבציון 75. מאמר רי"מ פיינשטיין (נד' בישורון א') עמ' קלט ד"ה אמנם ועמ' קמא ד"ה ובזה, ועי' חזו"א או"ח ס' קיב ס"ק יא.
  10. ↑ רשב"א שבת צו ב ד"ה זרק; ריטב"א שם ד"ה גמרא גמירי. ועי' מאירי שבציון 1 שאין הכוונה שכך קיבלו מסיני אלא כך היה מקובל בידם שהעברה היא תולדה של הוצאה.
  11. ↑ ע"ע שיעורים. שערי ציון (שטרנפלד) ח"א סי' ח אות ב.
  12. ↑ מגדל דוד לרידב"ז מערכה שניה למס' שבת ד"ה ונראה, ועי"ש שנשיאת כלי המשכן אינה חשובה העברה ברה"ר, אלא כל הזמן חשובים שהיו בתוך מחיצתם.
  13. ↑ עי' ראשונים שבציון 10; עי' תוס' שבת ב א ד"ה פשט שמ' מדבריהם שמסברא מעביר ד"א אמות נידון כתולדת הוצאה; עי' רמב"ם שבת פי"ב ה"ח ומנ"ח מ' רצח אות יח בדעתו, אולם עי' מנ"ח מ' לב מוסך השבת אות לט שכ' שמ' מד' הרמב"ם שהוא אב בפני עצמו; בעה"מ שבת צו ב (לו ב). ועי' ריטב"א שבת עג א ד"ה והמוציא, שמטעם שהמעביר ד"א אינו אלא תולדה, לא הוזכר שם במשנה של אבות המלאכות, שהמשנה לא מנתה תולדות, ועי' ירו' להלן.
  14. ↑ ע"ע ארבע אמות (קנין).
  15. ↑ בעה"מ שם. ועי' שו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' עט ד"ה והנה, שתמה, שהרי קנין ד"א אינו אלא מדרבנן, ואין שייך לומר שמדאו' חשובות מקומות של אדם, ועוד, שהרי קנין ד"א אינו קונה ברה"ר עצמה, ועי"ש בתירוצו.
  16. ↑ קה"י כתובות סי' לב, בד' בעה"מ שם.
  17. ↑ ירו' שבת פי"א ה"א, ועי"ש שלר"י יש מ' אבות מלאכות, והמשנה שמנתה רק ל"ט אבות, מנתה רק את המוסכם שאינו במחלוקת.
  18. ↑ עי' שבת צז ב בזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד"א ברה"ר, ששמואל אמר בד' ר"י שחייב ב', אחת משום הוצאה ואחת משום מעביר ד"א, ודחו שר"י אינו מחייב על תולדה במקום אב, ומ' שמעביר אינו אלא תולדה, ועי' רשב"א וריטב"א שבת צו ב.
  19. ↑ כתבי הגר"ח סי' קיא (נד' בסוף חי' הגר"ח בסטנסיל), הו"ד באהא"ז גניבה פ"ג ה"ב וקה"י שבת סי' ו ענף ב אות ב וכתובות סי' לב; תוצאות חיים סי' ז אות ג, בד' הרמב"ם שבת פי"ג ה"ז; אפיקי ים ח"ב סי' לז, בד' המאירי סוכה מב ב ד"ה שאל, בשם גדולי המפרשים; אביעזרי מהדו"ק שבת פ"א הי"ט, בד' המאירי שבת ג ב ד"ה יש לדון.
  20. ↑ רמב"ם גניבה פ"ג ה"ב.
  21. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ה ושער המלך שם ה"ב שהק' סתירה בין פסקי הרמב"ם, שבד' בה"ב מ' שעקירה צורך הנחה, ואילו בה"ה מ' שעקירה אינה צורך הנחה.
  22. ↑ כתבי הגר"ח שם, ועי' גנזי הגר"ח סי' מ במה שהק'.
  23. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ג הי"ז ומרכבת המשנה שם ורלב"ג שמות כ א, בדעתו.
  24. ↑ תוצאות חיים שם.
  25. ↑ ע"ע ידיעות מחלקות: ידיעה לחצי שיעור, ציון 135 ואילך, מח' תנאים.
  26. ↑ מאירי שבת ג ב ד"ה יש לדון.
  27. ↑ אבי עזרי שבת מהדו"ק פ"א הי"ט, בד' המאירי שם.
  28. ↑ מאירי סוכה שם, ועי' ציונים 175, 114.
  29. ↑ אפיקי ים ח"ב סי' לז, בד' המאירי שם.
  30. ↑ אפיקי ים ח"ב סי' לז, בד' הרמב"ם שבת פי"ב ה"ח שכ': המעביר ברה"ר וכו' הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב; אהא"ז גניבה שם, שכ"מ מל' הרמב"ם שבת פי"ב הט"ו: שלא יטלטל חוץ למרובע זה וכו', ועי"ש שנשאר בצ"ע, ועי' גליונות הרי"ק לאהא"ז שם, שעדיין יש לומר שכל הד"א הם חלק ממעשה העבירה; קה"י כתובות סי' לב ד"ה ואולם, בד' בעה"מ שבציון 15; אבי עזרי שבת פי"ג הי"ז, בד' רש"י שבת ט א.
  31. ↑ עי' בעה"מ שבציון 15.
  32. ↑ עי' רש"י ורמב"ם שבציון 123.
  33. ↑ אבי עזרי שם, בד' רש"י שם.
  34. ↑ עי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' קסד ד"ה גם יש.
  35. ↑ עי' ציונים לתורה כלל יט ואמבוהא דספרי פ' שלח (קעו א), בד' הג' חו"י לרש"י על הרי"ף שבת לב ב אות ד, שהמעביר ד"א ברה"ר חייב אף בכ"ש, וע"ע מלאכת שבת/ שיעוריה; עי' ציונים לתורה שם, וארץ צבי (פרומר) סי' עו ד"ה אך קשה בהג"ה, בד' דברי חיים (הלברשטם) פ' ויצא שחייבים על העברת ד"א אף כשהיא משאצל"ג; עי' ארץ צבי שם, ואפיקי ים ח"ב סי' לז, ותוצאות חיים סי' א אות ד וקונ' גרם המעלות אות קנו ואמבוהא דספרי שם (קעה ב), בד' יום תרועה כט ב, שבהעברת ד"א א"צ שתהיה דעתו מתחילה לכך, ועי' ציון 145 ואילך; מלאכת מחשבת (גרינשפאן) פ"א ד"ה ואין (והביא) שיש מחברים שחידשו כן; השואל בשו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' נח אות ד. ועי' גרם המעלות אות קכג, בהוצאה.
  36. ↑ עי' מלאכת מחשבת שם; השואל בחלקת יעקב שם. ועי' גרם המעלות אות קנו, טעם אחר.
  37. ↑ עי' ציונים לתורה שם, ע"פ ב"ק כו ב; חלק"י ח"א סוס"י ז; מלאכת מחשבת שם: הוא דחוק מאוד; אמבוהא דספרי שם (עו א), ע"פ רמב"ם שבת פי"ב ה"ט, שהעברת ד"א יש בה דין שיעור, וע"ש (קעה ב) שכ"מ במהרש"א ח"א ב"ב קיט ב; חלקת יעקב שם.
  38. ↑ חלק"י שם.
  39. ↑ ע"ע מלאכה שאינה צריכה לגופה ציון 172 ואילך.
  40. ↑ שבת צז ב.
  41. ↑ ציונים לתורה (ענגיל) כלל יט, בשם הדברי חיים עה"ת ויצא, ועי"ש שלפי"ז מובן למה גזרו לבטל שופר ומגילה וכדו' בשבת גזירה שמא יעביר ד"א ולא שמא יוצא מרשות לרשות, שבמעביר חייב אף במשאצל"ג, ועי' ציון 168 ואילך.
  42. ↑ ע"ע משאצל"ג ציון 193.
  43. ↑ ציונים לתורה ותוצאות חיים שבציון 37.
  44. ↑ ב"ק כו ב. ציונים לתורה שם.
  45. ↑ 235 . פנים יפות עה"ת סו"פ שלח. ועי' אהל תורה קונט' א להגר"א וסרמן, שדייק כן מד' הריטב"א מכות טו א.
  46. ↑ אמרי בינה דיני בשר בחלב סי' ב; חי' ר"ש שקופ כתובות סי' יט; חמדת ישראל מצוה קסב, ועי' כלי חמדה פ' פנחס עמ' קיב שדן בארוכה בדברי הפנים יפות.
  47. ↑ חי' ר"ש שקופ שם.
  48. ↑ בינה לעתים יום טוב פ"א ה"ו, והובא בס' קובץ שם; עטרת חכמים ר"ה כט ב ד"ה מעתה; שו"ת כת"ס או"ח סי' עז: להלכה ולא למעשה. ועי' שו"ת נטעי נעמנים או"ח סי' כה.
  49. ↑ ע"ע הלכה למשה מסיני, כרך ט: מידות התורה בהלמ"מ. בינה לעתים שם; עטרת חכמים שם
  50. ↑ תוס' ביצה יב א סוד"ה ה"ג, והובא ברמ"א בשו"ע או"ח תקיח א. ועי' יש"ש ביצה פ"א סי' לד שתמה למה התירוהו, שאין בזה צורך יום טוב כלל.
  51. ↑ בינה לעתים שם.
  52. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 228 לענין גז"ש. שו"ת חסל"א (תאומים) מהדו"ת סי' סד וספר קובץ שם, שכל שההלכה באה לפרש את הכתוב, ה"ז כדבר המפורש בכתוב ולמדים הימנה.
  53. ↑ פמ"ג או"ח סי' תקפח מ"ז ס"ק ה; חסל"א שם; מנ"ח מצוה רצח.
  54. ↑ כף החיים סי' תקיח אות יג. וכ"נ ברי"ו נ"ד ח"א, אלא שאין ראיה שהעברה ברה"ר אסורה, שאפשר שכוונתו לענין הוצאת הכדור מביתו כדי לשחק בו ברה"ר.
  55. ↑ ע"ע מלאכת שבת/ שיעוריה ציון 272.
  56. ↑ הג' חו"י לרש"י שברי"ף שבת לב ב אות ד.
  57. ↑ ציונים לתורה כלל יט; תוצאות חיים סי' ח מכתב אחרון אות ג.
  58. ↑ שמות כ ט. ע"ע חצי שעור ציון 187.
  59. ↑ עי' לעיל.
  60. ↑ פמ"ג בפתיחה להל' שבת אות לג.
  61. ↑ עירובין נא א. עי' ר"ת בתוס' שם ד"ה כזה; מ"מ שבת פי"ב הי"ח, בד' הרשב"א שבת שם; שו"ע או"ח שמט ב דעה א' בסתם, ועי' משנ"ב ס"ק ו ובאה"ל שם.
  62. ↑ ר"ת שם: דנפיק מינייהו אלכסון.
  63. ↑ ר' שמואל בתוס' שם ד"ה כזה.
  64. ↑ רמב"ם שבת פי"ב הי"ט; שו"ע או"ח שמט ב, בשם יש מי שאומר, ועי' משנ"ב שם ס"ק ו שכן הסכמת האחרונים. ועי' כה"ח שם אות יא שאע"פ שהשו"ע סתם לקולא, דעתו לפסוק כסתם, אך כיון שמביא י"א לחומרא, חושש לדעה זו לכתחילה.
  65. ↑ עירובין נא א.
  66. ↑ מ"מ שם הי"ח, ודייק מהל' "אינו חייב" ולא אמרו "מותר".
  67. ↑ רי"מ פיינשטיין (נד' בישורון א עמ' קמא) ד"ה ובזה.
  68. ↑ בהגר"א או"ח שמט ד, בד' הרמב"ם שבת פי"ב הי"ט.
  69. ↑ השג' הראב"ד שבת פי"ב הי"ט, ועי' מאמר הרי"מ פיינשטיין (נד' בישורון א' עמ' קלח) בדעתו.
  70. ↑ רמב"ם שבת פי"ב הט"ו; טוש"ע או"ח שמט א.
  71. ↑ עירובין מח ב. באר הגולה שם א.
  72. ↑ משנה עירובין צח ב. בהגר"א שם א.
  73. ↑ עי' שבת קנג ב. ועי' להלן.
  74. ↑ עי' עירובין צה א-ב. ועי' להלן.
  75. ↑ בהגר"א שם. ועי' להלן.
  76. ↑ השג' הראב"ד שם.
  77. ↑ בהגר"א שם בד' הראב"ד.
  78. ↑ עי' שבת קנג ב. בהגר"א שם.
  79. ↑ עי' עירובין צה א-ב. בהגר"א שם.
  80. ↑ רי"מ פיינשטיין (ישורון א' עמ' קלט וקמא), ועי' ציונים 9, 66.
  81. ↑ מג"א שמט ס"ק ב.
  82. ↑ מג"א שם ס"ק ג.
  83. ↑ מסקנת הגמ' עירובין מח א; רמב"ם שבת פי"ב הט"ו; טוש"ע או"ח שמט א.
  84. ↑ רי"מ פיינשטיין (נד' בישורון א' עמ' קלט ד"ה אמנם).
  85. ↑ עי' ציון 69.
  86. ↑ עירובין מח א ועי' להלן. ועי' מ"מ שבת פי"ז הל"ו שאמה מרווחת יתירה על מצומצמת חצי אצבע.
  87. ↑ גמ' שם.
  88. ↑ שם.
  89. ↑ רש"י שם ד"ה מחלוקת; ריטב"א שם ד"ה איכא ביניהו.
  90. ↑ ר"ח שם; רי"ף שם (יג א); רא"ש שם פ"ד סי' יא.
  91. ↑ טור או"ח שמט; תוספת שבת שם אות א.
  92. ↑ ב"י שם, ועי' ציון 129.
  93. ↑ ב"י שם, בד' הרמב"ם, שמ' שפסק כר' מאיר; מג"א שם א; שו"ע הרב שם א; חיי אדם כלל נג אות יח. ועי' א"ר שם אות א.
  94. ↑ משנ"ב שם א.
  95. ↑ כה"ח או"ח שמט אות יד, ושכ"מ ברמב"ם שבת פי"ב הי"ט.
  96. ↑ עי' ציון 69.
  97. ↑ שמות טז כט.
  98. ↑ שו"ת חוות יאיר סי' טו, וע"ע חצי שעור ציון 419.
  99. ↑ פמ"ג או"ח בסוף הפתיחה להל' שבת, ועי"ש שאם נאמר שהלל"מ לא חידשה שמעביר ד"א הוא תולדה של של מוציא, הרי שחצי שיעור מותר; בית מאיר או"ח שמז.
  100. ↑ עי' בעה"מ שבציון 15.
  101. ↑ עי' לעיל ציון 141. שו"ת ברית יעקב או"ח סי' ב; שו"ת בית יצחק או"ח סי' י, וכעי"ז כ' בבנין עולם או"ח סי' יט ס"ק כא. ועי' ריטב"א (רייכמן) שבת עד א שכ' שמעביר פחות פחות מד"א אינו אסור מה"ת, דבהא ליכא שום עקירת חפץ ממקומו, ועי' בהג' המו"ל שם ציון 378. ועי' בבית מאיר או"ח סי' שמז ובגבורת ארי יומא עד א ובית יצחק שם טעם נוסף להתיר, שכיון שעקר ע"מ להעביר פחות מד"א, אינו חזל"א.
  102. ↑ רמב"ם שבת פי"ב הי"ז; טוש"ע או"ח שמט ג דעה א' בסתם; רמ"א שם ובהגר"א בדעתו.
  103. ↑ משנה עירובין צה ב. גמ' שם מז ב.
  104. ↑ מ"מ שם; באר הגולה שם ד.
  105. ↑ בהגר"א שם ה.
  106. ↑ בעה"מ עירובין (לא ב) בד' הרי"ף שם; מלחמות שם; מ"מ שם בד' הראב"ד, ועי' מרכבת המשנה (אלפנדרי שם) שאין הכוונה לראב"ד בעל ההשגות.
  107. ↑ מלחמות שם. בהגר"א שם ז; משנ"ב שם ס"ק יב.
  108. ↑ השג' הראב"ד שם, ועי' מרכבת המשנה (אלפנדרי) שם, שסובר הראב"ד שהלכה כר"י בשעת הדחק. ועי' מאמר רי"מ פיינשטיין (נד' בישורון א' עמ' קלח) שצידד לומר בד' הראב"ד שאפילו קנה שביתה באותו מקום, אינו מותר לטלטל ע"י כמה בנ"א אלא בשעת הדחק.
  109. ↑ רבנו ירוחם תא"ו נתיב יב ח"ו בשם מר שר שלום; כלבו סי' לא; טוש"ע או"ח שמט ה.
  110. ↑ עי' שבת יז ב: נותן אדם וכו' ורש"י שם; תוס' שם לד א ד"ה ואמאי; מרדכי עירובין פ"ג רמז תפ; טוש"ע שם.
  111. ↑ שבת מב א ורש"י שם. רבנו ירוחם וכלבו שם.
  112. ↑ שבת קנג ב: עוד אחרת היתה וכו' ורש"י שם; רי"ו שם; כלבו שם.
  113. ↑ ט"ז שם ס"ק א וא"ר שם, הו"ד במשנ"ב שם ס"ק יט.
  114. ↑ משנ"ב שם.
  115. ↑ עי' תוס' שבת ב א ד"ה שבועות (בסופו) ועירובין לג א ד"ה והא, וחת"ס שבת צז א ד"ה ואילימא בדעתם ורעק"א שבת ה ב ד"ה המוציא ועירובין לב ב לתוד"ה הכא, וועי' חת"ס שם שלדעת תוס' זהו שהק' הגמ' אילימא במעביר וכו' דהיינו שבמעביר ד"א מרה"י לרה"י חייב, ו; מאירי סוכה מב ב ד"ה שאלו, בשם גדולי המפרשים, ועי' ציונים 29, 175.
  116. ↑ שערי ציון (שטרנפלד) סי' ח, ע"פ הרמב"ן במדבר י יז.
  117. ↑ תוצאות חיים סי' יא; חזו"א שבת סי' סב ס"ק יט ס"ק ד.
  118. ↑ רעק"א שם, שכ"נ בד' תוס' סוכה מג א ד"ה שמא.
  119. ↑ רשב"א שבת צז א ד"ה ובמאי; חת"ס שם, בד' רש"י ותוס' סוכה מב ב שבציון 173, שלא תירצו שהטעם שנקטו לגבי שופר וכו' שמא יעבירנו שהוא משום שחייב במעביר ד"א ברה"ר בעקירה מרה"י והנחה ברה"י, ש"מ שפטור בכה"ג.
  120. ↑ רשב"א שם ועירובין לג א ד"ה והא; ריטב"א שבת שם ד"ה ובמאי.
  121. ↑ רמב"ם שבת פי"ב ה"ט ושו"ת רעק"א החדשות או"ח סי' א בדעתו.
  122. ↑ עי' תוס' שבציון 114.
  123. ↑ עי' מהרש"א עירובין לג א לתוד"ה והא; עי' אפיקי ים ח"ב סי' לז; תוצאות חיים סי' א ס"ק ג; חזו"א שבת סי' סב ס"ק יט אות ג, בד' התוס', וחלק על רעק"א שבציון 114, ועי"ש שהוכיח כן מהגמ' שבת קנג ב לגבי מי שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס בידו, שמניחו ע"ג הבהמה כשהיא מהלכת, שמ' שאין חיוב על מעביר בלא עקירה.
  124. ↑ רש"י שבת ט א; רמב"ם שבת פי"ב הי"ד; עי' השג' הראב"ד שם ומ"מ בדעתו, שלא נחלק אלא בפירוש "דרך עליו" אבל לדינא מודה לרמב"ם.
  125. ↑ שבת ח ב- ט א.
  126. ↑ רש"י שם; מ"מ בד' הרמב"ם שם.
  127. ↑ עי' ציון 123 ואילך.
  128. ↑ חזו"א או"ח סי' סב ס"ק .
  129. ↑ ראשונים דלהלן.
  130. ↑ ראשונים דלהלן. ועי' חת"ס שבת ה ב ד"ה ודע, בד' רש"י והרי"ף, שבן עזאי מודה בעוקר שלא ע"מ להוציא, ונמלך להוציא, שפטור, וא"כ לדעת בן עזאי הטעם שגזרו שלא ליטול לולב בשבת הוא משום שמא יעביר ד"א ברה"ר ולא משום שמא יוציא מרשות לרשות, ועי' רש"י סוכה מג א ד"ה ויעבירנו.
  131. ↑ תוס' שבת ה ב ד"ה בשלמא וכתובות לא ב ד"ה מהלך, ותוס' הרא"ש שבת שם ד"ה מהלך; רשב"א כתובות שם ד"ה אלא, בתי' הא'; ריטב"א שבת שם ד"ה ת"ר, בשם תוס', וכתובות שם ד"ה הא מני.
  132. ↑ עי' תוס' כתובות לא ב ד"ה מהלך ורמב"ן שבת ה ב ד"ה הא דקסבר, שלאחר שכתבו שלבן עזאי המעביר ד"א חייב משום הלל"מ, הביאו טעם מדוע לא נלמד ממעביר שמהלך אינו כעומד, ומ' שההלל"מ חידשה שמהלך אינו כעומד, ולכך יש הו"א ללמוד לשאר דינים, ועי' בהע' המהדיר לתוס' הרא"ש (מהד' מוה"ק) שבת ה ב שבציון הבא, הע' 266.
  133. ↑ עי' תוס' הרא"ש שבת ה ב ד"ה מהלך, ושם שלבן עזאי עומד לפוש בתוך ד' אמות פטור. ועי' חת"ס שבת שם ד"ה ואמנם (לתוד"ה בשלמא) שאין ללמוד ממעביר משום שההלל"מ גילתה שדוקא במעביר א"א מהלך כעומד. ועי' מרומי שדה ושפ"א וקה"י שבציון הבא.
  134. ↑ תוס' רא"ש שבת ה ב. ועי' דו"ח מכת"י (מכון ירושלים) כריתות יג ב, במעביר ארבע אמות בשתי רשויות הרבים שרשות היחיד ביניהן, שחייב שתים, שלענין מעביר ברה"ר מצטרפות שתי הרשויות כיון שמהלך אינו כעומד, ולענין הוצאה חשוב מוציא (וע"ש שאינו חייב אלא שתים, וצ"ב למה לא יתחייב שלש).
  135. ↑ ריב"א בתוס' שבת שם ד"ה בשלמא.
  136. ↑ עי' ציון 131.
  137. ↑ עי' ציון 132.
  138. ↑ מרומי שדה שבת שם ושפ"א שם לתוד"ה בשלמא וקה"י שבת סי' ו ב אות א ד"ה ולענ"ד. ועי' קה"י שם אות ג, שאף לדעה זו המניח ממש את החפץ בתוך ד"א, פטור, ודוקא עמידה לפוש יש לדמות למהלך כעומד. ועי' חי' רעק"א שם, שלפ"ז צריך המעביר שמונה אמות להתחייב שתים, וזו לא שמענו.
  139. ↑ ע"ע מהלך ציון 33.
  140. ↑ רשב"א כתובות לא ב ד"ה אלא, בשם הראב"ד, ושם: לא עדיף מעומד לכתף.
  141. ↑ ירו' שבת פ"א ה"א.
  142. ↑ רמב"ן שבת ה ב ד"ה הא, וכ"ה בירו' לפנינו. ועי' רשב"א יבמות קיד א ד"ה הא דתניא, שלבן עזאי אין איסור תורה במעביר ד"א, וסותר לדבריו שבע' מהלך ציון 75 ובשבת ו ב, וצ"ב.
  143. ↑ תוס' שבת ה ב ד"ה בשלמא ותוס' הרא"ש שם ד"ה מהלך וריטב"א שם ד"ה ת"ר. ועי' דרו"ח ר"ה כט ב בשם חכם א', שהק' שלפי"ז מדוע ביטלו נטילת לולב וכדו' בשבת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, ע"ע נטילת לולב, והרי אינו חייב אלא בקופץ, שאינו שכיח, ועי' ס' קובץ לרמב"ם מגילה פ"ב הי"ג שלבן עזאי אין גזירה שמא יעבירנו.
  144. ↑ ריטב"א שם. ועי' חזו"י שבת ה ב.
  145. ↑ תוס' סוכה מג א ד"ה ויעבירנו.
  146. ↑ כפו"ת סוכה מג א לתוד"ה ויעבירנו, בד' רש"י שם.
  147. ↑ ע"ע מוציא ציון 1302 ואילך.
  148. ↑ כפו"ת שם.
  149. ↑ ע"ע מוציא ציון 1304.
  150. ↑ תוצאות חיים סי' ט ס"ק יא, ועי' ציון 35. ועי' ציון 37 ואילך מאחרונים הסוברים שגם במעביר ד"א יש דין מלאכת מחשבת.
  151. ↑ חי' הר"ן שבת ח ב בשם ריב"א.
  152. ↑ ציון 80 ואילך.
  153. ↑ טוש"ע או"ח שא ז, ועי' בהגר"א שם יד במקור הדין.
  154. ↑ משנה שבת נז א וגמ' שם; רמב"ם שבת פי"ט ה"ו; טוש"ע או"ח שג א.
  155. ↑ משנה שבת נט א וגמ' שם א-ב; רמב"ם שבת פי"ט ה"ו; טוש"ע או"ח שג ד ומשנ"ב ס"ק יד.
  156. ↑ שבת קלח ב: סייאנא אסור וכו' דלא מיהדק.
  157. ↑ רש"י שם ד"ה אלא.
  158. ↑ רב יהודה שבת קמא א; רמב"ם שבת פט"ו הכ"ב; טוש"ע או"ח שכו ז.
  159. ↑ שבת קנג ב.
  160. ↑ תנא דבי מנשיא: תחבה וכו' ורש"י שם ד"ה יוצאה, לענין קשר בקרנה, ובעי רב יוסף שבת נב א לגבי זקנה ועלה בתיקו; רמב"ם שבת פ"כ הי"א לחומרא.
  161. ↑ משנה שבת סה ב; רמב"ם שבת פי"ט הט"ו; טוש"ע או"ח שא טו.
  162. ↑ יומא עח ב.
  163. ↑ ע"ע תפילין.
  164. ↑ שבת סא א ורש"י, ועי' רשב"א שם לגי' בגמ' שהחשש שמא תיפסק רצועה.
  165. ↑ משנה ביצה יז ב.
  166. ↑ גמ' שם.
  167. ↑ ציון 363 ואילך.
  168. ↑ רמב"ם שבת פ"ו הכ"ב, ע"פ משנה וגמ' שם קנג א, ועי' חי' הר"ן שם יז ב.
  169. ↑ משנה סוכה מב ב וגמ' שם ומג א: אמר רבא גזרה שמא וכו'; רמב"ם לולב פ"ז הי"ג. וע"ע נטילת לולב.
  170. ↑ גמ' שם: והיינו טעמא דשופר וכו'; רמב"ם שופר פ"ב ה"ו.
  171. ↑ שם: והיינו טעמא דמגילה; רמב"ם מגילה פ"א הי"ג. בטעם שלא אסרו חכמים מילה בשבת, שמא יעביר הסכין או התינוק ד"א ברה"ר, ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ציונים 107 ואילך, 354.
  172. ↑ רבא שם.
  173. ↑ פסחים סט א.
  174. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה ויעבירנו, ושם: כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה, דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא, ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים, או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו, ונמלך להוציאו, פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים, ועי' תוס' שם ד"ה ויעבירנו.
  175. ↑ תוס' שם: אי נמי וכו'.
  176. ↑ מאירי סוכה מב ב ד"ה שאלו, בשם גדולי המפרשים, ועי' חת"ס שבת צז א ד"ה אילימא בד' התוס' שם ב א ועירובין לג א שבציון 114.
  177. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 2224.
  178. ↑ ע"ע הבדלה.
  179. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 469 ומשנ"ב רצט ס"ק לג שהאיסור הוא רק מדרבנן.
  180. ↑ תוס' מגילה ד ב ד"ה ויעבירנה בשם הרשב"ם.
  181. ↑ ציונים 2247 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מעביר_ד%27_אמות_ברשות_הרבים&oldid=160724"