אנציקלופדיה תלמודית:מעמר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסור מלאכת עימור בשבת וביום טוב[1].

המלאכה וגדרה

מעמר, היינו קיבוץ שיבולים לעומרים[2], וכן קיבוץ שאר דברים, כגון מיני פירות וירקות וצבירתם יחד[3], הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת שמנו חכמים במשנה[4], וחשוב אב מלאכה לפי שהיה במשכן - ומלאכות שהיו במלאכת משכן הן החשובות אבות מלאכות[5] - שהיו מקבצים וצוברים יחד את סממני הצבע מן השדה לאחר קצירתם[6].

קיבוץ עומרים לגדיש

קיבוץ העומרים הקטנים זה על זה לעשות מהם גדיש, כתבו ראשונים שאף הוא בכלל מעמר[7]. ונחלקו אחרונים: יש שכתבו שכיון שכבר נעשתה בתבואה זו מלאכת עימור כשקיבצו בתחילה את השיבולים ועשו מהם עומרים, אין עימור אחר עימור - בדומה למה שמצינו במלאכות שבת נוספות[8] - ואין העימור השני חשוב עימור אלא אם כן מחדש בו דבר שלא היה בתחילה, שבתחילה העומרים לא היו קשורים כל אחד בפני עצמו, וכשמקבצם לגדיש קושרם[9]. ויש שכתבו, שאף על פי שכבר נעשתה בתבואה זו עימור, יש בהמשך עימורה, היינו בקיבוץ העומרים לגדיש, משום מלאכת מעמר, אף אם אינו מחדש בו דבר[10], כיון שכן היא דרך האיכר, בתחילה עושה עומרים, ואחר כך מקבצם לגדיש[11].

שיעור הפיזור

אף דברים שאינם מפוזרים אחד הנה ואחד הנה, כל שאינם בצבור אחד, כתבו אחרונים, שיש באיסופם לצבור אחד משום מעמר, שכן דרך המעמר אחרי הקוצר, שצובר השיבולים המונחים קרובים זה לזה[12].

בלא חיבור

קיבוץ דברים והנחתם יחד בלא לחברם, נחלקו ראשונים אם חשוב מעמר: א) יש סוברים שמגדר מלאכת מעמר הוא שיחבר יחד - עד שיהיו ניטלים כאחד[13] - את הדברים שמקבץ, כגון שיקשור את השיבולים שאוסף לאגודה אחת, או שידביק את הפירות יחד עד שייעשו גוף אחד, אבל המעמיד ערימת שיבולים או פירות בלא לחברם, אינו חשוב מעמר[14], ששיבולים המקובצות יחד בלא שנקשרו לאגודה אחת אינן קרויות עומר[15], או שאף אם קרויות עומר, לענין מלאכת שבת, שמלאכת-מחשבת* אסרה תורה, צריך שהמלאכה תהיה חשובה, והיינו על ידי קשירה דוקא[16]. ומלח שיש בצבירתו משום מעמר - לסוברים כן[17] - הוא משום שלא שייך בו עימור אלא באסיפתו בלא חיבור[18], או שאף עימור במלח אינו אלא באופן שלאחר קיבוצו הוא נעשה חתיכה אחת, על ידי שדוחקים אותו יחד, או אף בלא דחיקתו, על ידי שמניחים הרבה מלח זה על זה[19]. ב) ויש סוברים שמלאכת מעמר היא בקיבוץ הדברים יחד אף בלא חיבור ביניהם[20]. ומכל מקום, בדבר שהדרך לקושרו לאחר אסיפתו, יש שכתבו בדעת ראשונים, שאינו חשוב עימור עד שיקשרנו[21]. וכן אם אין קיבוץ הדברים מתקיים בלא קשירתם יחד, כגון שיתפזר על ידי הרוח, יש שכתבו שאין חייבים עליו עד שיעשנו באופן המתקיים - שכל מלאכה שאינה מתקיימת, אינה חשובה מלאכה בשבת[22] - כגון שיקשור הדברים יחד או שיניח עליהם דבר כבד או שיכניסם לתוך כלי[23], ומכל מקום מדרבנן אסור לעמר אף באופן שאינו מתקיים[24], ולכן המקבץ שיבולים לעשות מהם עומרים, ואינו קושר העומרים, כיון שעומדים להתפזר ברוח, אין בו משום מעמר אלא מדרבנן[25], אבל המקבץ עומרים קטנים, שכל אחד קשור בפני עצמו, לעשות מהם גדיש, כיון שעומרים קשורים אינם מתפזרים ברוח, והגדיש יתקיים אף בלא קשירת כל העומרים יחד, חייב אף בלא קשירה[26]. ולפי זה, קיבוץ דברים ביד האדם אין חייבים עליו, שחשוב עימור שאינו מתקיים, שאין העימור מתקיים אלא כל זמן שאוחזם האדם בידו, ואינו דומה לקשירה, שעל ידי קשירה העימור מתקיים מאליו[27]. ויש סוברים שאף קיבוץ דברים ביד האדם יש בו משום עימור[28]. על המדבק פירות יחד, שהוא תולדה של מעמר[29], שיש שכתבו שכיון שהוא מדבקם ומחברם יחד, יש בהם עימור אף כשאינו אוספם ממקום גידולים - אף לסבורים שאין עימור אלא ממקום גידולו[30] - עי' להלן[31].

חיבור דברים צבורים

חיבור דברים שכבר מכונסים יחד, עד שנעשים גוף אחד, כגון דיבוק פירות שכבר היו צבורים יחד מערב שבת, יש שכתבו בדעת ראשונים שיש בו משום עימור, אף על פי שאינו אוספם כלל, שחיבורם יחד חשוב עימור[32], שמלאכת מעמר כוללת שתי פעולות, שעל כל אחת חייבים בפני עצמה: א. איסוף דברים מפוזרים וצבירתם במקום אחד, כגון איסוף השיבולים לאחר קצירתם. ב. חיבור יחד של דברים המכונסים כבר, כגון קשירת השיבולים לעומרים או דיבוק פירות יחד[33].

שלא ממקום גידולו

עימור של דבר שלא ממקום גידולו, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאין עימור אלא בקיבוץ דברי ממקום גידולו[34], כגון שמעמר השיבולים שבקמה לאחר קצירתה[35], או שמקבץ פירות ממקום שנפלו שם מהאילן[36], ואף אם זזו מעט ממקום גידולם, כל שדרכם להיות שם בשעת עימורם חשוב מקום גידולם[37], שמלאכת-מחשבת* אסרה תורה בשבת, דהיינו מלאכת אומנות[38], ולכן אינו חייב אלא כדרך שרגיל בעל השדה לעשותה, ודרכו לאסוף את הדבר ממקום גידולו[39], וכפי שהיה במשכן[40], ואף על פי שבמלאכות אחרות כגון בדש* או בבורר* חייב אף על פי שאין המלאכה נעשית במקום גידול הדבר, במלאכת מעמר שאין נעשה שום שינוי בגוף הדברים שמעמר, מלבד מה שמקרבם זה לזה, אינו חשוב מלאכה אלא באופן זה[41], וכן הצובר מלח - לסוברים שיש עימור אף שלא בגידולי קרקע[42] - אינו חייב משום מעמר אלא אם כן אוספו ממשרפות המים - היינו חריצים בקרקע שממשיכים לתוכם מי ים, והחמה שורפתם ונעשים מלח[43] - שחשוב כמקום גידולו[44], שהוא מקום יצירתו[45], ומקום תחילת לקיטתו[46]. ופירות ששטחם לייבוש, כגון צימוקים, יש מן הראשונים שכתבו בדעת הירושלמי, שיש בליקוטם לאחר שנתייבשו משום מעמר, שייבושם הוא גמר תיקונם, וכשלוקטם משם חשוב תחלת ליקוטם, כמלקט שבלים לעשות מהן עומרים[47]. וכתבו ראשונים שעימור שלא ממקום גידולו מותר אף לכתחילה[48], ואין חוששים שיבואו להתיר בטעות אף עימור ממקום גידולו, שאין אנשים מחליפים מקום במקום[49]. ומן האחרונים יש שכתבו שעימור שלא ממקום גידולו אסור לכתחילה[50] מדרבנן[51], שנראה כמעמר[52]. ב) ויש סוברים שאף קיבוץ דבר שלא ממקום גידולו חשוב מעמר[53].

דיבוק פירות שלא ממקום גידולם

המדבק פירות עד שייעשו גוף אחד, שהוא תולדת מעמר[54], יש שכתבו שאף לסוברים שאין עימור אלא ממקום גידולו[55], יש בו משום מעמר אף כשאינו אוסף הפירות ממקום גידולם[56], שלא אמרו שעימור הוא בקיבוץ דברים ממקום גידולם דוקא, אלא כשאוסף הדברים בלי לחברם יחד, אבל כשמדבקם עד שנעשים גוף אחד - או שמחברם באופן אחר, כגון על ידי קשירה[57] - חשוב עימור אף שאינו ממקום גידולו[58], שכיון שעושה שינוי בגוף הדבר, חשוב מלאכה[59], או שלא אמרו שעימור הוא בקיבוץ דברים ממקום גידולם דוקא, אלא בדברים שדרך עימורם אינו אלא באופן זה, וכשאוספם שלא ממקום גידולם אין זו מלאכת אומנות, אבל פירות יבשים, שהדרך לדבקם כשאינם במקום גידולם, חשוב מלאכת אומנות אף באופן זה[60]. ויש סוברים שאף המדבק פירות עד שנעשים גוף אחד אינו חייב אלא אם כן אוספם ממקום גידולם[61].

צבירה שלא במקום גידולו

האוסף דבר ממקום גידולו, וצוברו במקום שאינו מקום גידולו, כגון בביתו, יש מן האחרונים שכתבו, שאף לסוברים שאין עימור אלא ממקום גידולו[62], יש בכך משום מעמר, שאין צריך אלא שהאיסוף יהיה מהמקום בו גדל[63].

עימור דברים שנתפזרו

דברים שנאספו וחזרו ונתפזרו, נחלקו ראשונים אם יש באיסופם בשנית משום מעמר: א) יש סוברים שיש באיסוף השני משום מעמר[64], ואף לסוברים שאין עימור אלא בקיבוץ דבר ממקום גידולו[65], אם חזרו ונתפזרו הדברים במקום גידולם, יש בהם משום מעמר, שהרי אוספם במקום גידולם[66]. ב) ויש שכתבו שאין באיסוף השני משום מעמר[67], וביארו אחרונים הטעם, לפי שמלאכת-מחשבת* אסרה תורה, דהיינו מלאכת אומנות, כדרך שרגילים הכל לעשותה[68], וכשם שמטעם זה אין עימור אלא בקיבוץ דבר ממקום גידולו - לסוברים כן[69] - ששם רגילים לעמר[70], כך אין עימור אלא כשאוספו בסמוך לתלישתו מן הקרקע, כפי שרגילים לעשות, ולא לאחר שכבר נאסף וחזר ונתפזר, שאין זה אלא דרך מקרה[71], ומכל מקום, דיבוק פירות עד שנעשים גוף אחד, שיש בו משום מעמר אף על פי שאינו אוספם ממקום גידולם - לסוברים כן[72] - כמו כן יש בו משום מעמר אף על פי שהפירות כבר נאספו קודם לכן[73]. ויש מן האחרונים שכתב בטעם שאין באיסוף השני משום מעמר, לפי שאין עימור אחר עימור - בדומה למה שמצינו במלאכות שבת נוספות[74] - שכיון שכבר נעשתה בדברים אלו מלאכת מעמר פעם אחת, אין בהם עוד איסור מעמר, ולדעתם אף לדעת הסוברים שאיסור מעמר הוא אף שלא במקום גידולו, אין באיסוף השני משום מעמר, ומכל מקום, אם באיסוף השני מדבק הפירות יחד עד שנעשים גוף אחד, כיון שתוספת עימור זו עדיין לא נעשתה מעולם, יש בכך משום מעמר[75].

עימור שלא לצורך תיקון הדבר ושמירתו

עימור שאינו לצורך תיקון הדבר שמעמר ושמירתו, אלא לצורך שימוש בו לאלתר - כגון קיבוץ קיסמים כדי להדליקם לאלתר, שאינו מקבצם אלא מחמת שטורח לו לזרוק כל קיסם לבדו למדורה, ולא בשביל תיקון הקסמים ושמירתם[76] - יש מן הראשונים שכתבו שאין בו משום מעמר[77], ואינו חשוב מעמר אלא כגון המעמר שיבולים, שמקבצם יחד לצורך תיקונם ושמירתם, כדי שלא תפזרם הרוח ולא ידרסו ברגלי אדם ובהמה, שכשהם מפוזרים כל שיבולת בפני עצמה נאבדת בקלות[78]. וכן המקבץ פרחים שונים המונחים לפניו, ומסדרם יחד לנוי, יש מן האחרונים שמצדדים לומר, שכיון שאינו מקבצם כדי לעשות מהם ערימה, אלא כדי לסדרם בצורה יפה, שיתאימו זה לזה, אין זה מענין מלאכת מעמר[79]. וכעין זה יש שכתבו, שעימור שאין דרך האיכר לעשותו בשדהו, כגון דיבוק בצלים חתוכים עם ביצים כדי לאוכלם יחד, אין בו משום מעמר[80]. ויש חולקים וסוברים שאף עימור לצורך שימוש לאלתר, כגון דיבוק מיני אוכלים כדי לאוכלם לאלתר כשהם מדובקים, יש בו משום מעמר[81], ולדעתם אסור לדבק יחד ביצים ובצלים חתוכים[82].

עימור שלא בכוונה

עימור שלא בכוונה - כגון שכוונתו אינה אלא לפנות את המקום בו פזורים הפירות[83] - יש מן הראשונים שכתבו, שאינו חשוב עימור[84], ואף אם הוא פסיק רישיה שהעימור יֵעשה - ופסיק רישיה אסור אף בדבר שאינו מתכוין[85] - במלאכת מעמר כשאינו מתכוין אינו חשוב מלאכה כלל, וכפי שמצינו במלאכות שבת נוספות[86]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעתם, שאין הדברים אמורים אלא במעמר את הדבר שלא במקום גידולו - אף לסוברים שיש עימור אף שלא במקום גידולו[87] - אבל המעמר במקום גידולו, אף על פי שאינו מתכוין לעמר חייב[88].

עימור בלא השוויה וכיוון

עימור בלא להשוות את פני הדברים שצובר, שיהיו מכוונים, יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב עימור[89], מהם סוברים שאין הדברים אמורים אלא במעמר שלא במקום גידולו - אף לסוברים שיש עימור אף שלא במקום גידולו[90] - אבל המעמר במקום גידולו, אף על פי שמעמר בלא כיוון חייב[91]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאף כשאינו מתכוין לייפות את הדבר שמעמר ולהשוותו יש בו משום עימור[92].

שיעורה

שיעור המעמר להתחייב עליו, לאכילת אדם כגרוגרת* - כשיעור שמצינו בדברי מאכל אף בשאר מלאכות שבת[93] - לבהמה כמלוא פי הגדי, ולהסקה כדי לבשל ביצה קלה[94], היינו כגרוגרת מביצת תרנגולת[95]. המעמר מיני ריח, שיעורו בכל שהוא[96].

מנין הדברים הנעמרים

המעמר שני דברים בלבד, ויש בהם יחד כשיעור האמור לענין חיוב, כתבו אחרונים שחייב משום מעמר[97].

צירוף שיעור משתי ערימות

המעמר שתי ערימות שבשתיהן יחד יש כשיעור, נחלקו אחרונים אם מצטרפות לחיוב: יש סוברים שמצטרפות[98], וכפי שמצינו במלאכות שבת נוספות ששני חצאי שיעור במקומות שונים מצטרפים לחיוב[99]. ויש סוברים שאינם מצטרפים, שכיון שצירוף שתי הערימות יחד יש בו משום מעמר, חשוב מחוסר מעשה, כשם שהמוציא שני חצאי גרוגרת לשתי רשות-הרבים* שונות, שרשות-היחיד* מפסיקה ביניהן, פטור - לסוברים כן[100] - כיון שצירוף שני חצאי הגרוגרת יש בו משום הוצאה[101].

חצי שיעור

עימור של פחות מכשיעור, נחלקו אחרונים אם אסור הוא מן התורה כדין חצי-שיעור*, לסוברים שחצי שיעור במלאכות שבת אסור מן התורה[102]: יש סוברים שאיסורו מן התורה, ככל חצי שעור[103]. ויש סוברים שאינו אסור מן התורה, שאינו "חזי לאצטרופי" לשיעור חיוב - וחצי שיעור שאינו "חזי לאצטרופי" אינו אסור מן התורה, לסוברים כן[104] - שהרי אם יעמר בערימה נפרדת עוד חצי שיעור, אין שתי הערימות מצטרפות לכשיעור, לסוברים כן[105], ואם יוסיף על הערימה הראשונה וישלימנה לכשיעור, אין חיובו מחמת מעשה העימור הראשון, אלא מחמת מעשה ההשלמה לכשיעור, שהרי המוסיף על ערימה שכבר הייתה קיימת, והשלימה לכשיעור, חייב, לסוברים כן[106].

הוספה על ערימה קיימת

המעמר פירות, או שאר דברים, וצוברם במקום שכבר היו מונחים מעט פירות, וביחד יש בכל הפירות הצבורים כשיעור, נחלקו אחרונים אם הפירות שהיו מונחים שם מתחילה מצטרפים לשיעור: יש סוברים שאינם מצטרפים, שאין המעמר חייב עד שיהיה במעשיו כשיעור, וכפי שמצינו במלאכות שבת נוספות, כגון לענין הכותב*, שאינו חייב בהוספת אות בצד אות הכתובה מכבר, לסוברים כן[107], אלא צריך שבמעשיו יהיה כשיעור[108]. ויש סוברים שאף הפירות המונחים מכבר מצטרפים[109], ואינו דומה למוסיף אות בצד אות כתובה שפטור, שהרי ענינה של מלאכת מעמר הוא קיבוץ דברים מפוזרים, ולכן כשמוסיף על פירות המונחים מכבר, חשוב שאף בפירות המונחים נעשתה פעולת המלאכה, שהרי אף הם נתקבצו על ידי פעולה זו, ונעשו משתמרים יותר[110].

תולדת מעמר

המדבק פירות עד שייעשו גוף אחד כגון שקיבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהן עד שנתקבצו גוף אחד, וכן כל כיוצא בזה, כתבו ראשונים שחייב משום תולדת מעמר[111]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שדיני תולדה זו כדיני האב[112], ולדעתם לסוברים שאין עימור אלא באיסוף הדבר ממקום גידולו, אף המדבק פירות אינו חייב אלא אם כן אוספם ממקום גידולם[113]. ב) ויש סוברים שדיני תולדה זו שונים מדיני האב[114], ואף לסוברים שאין עימור אלא ממקום גידולו, באופן זה שמדבק הפירות יחד חייב אף אם אינו אוספם ממקום גידולם, וכן אף לסוברים שעימור הוא אף בלא חיבור הדברים יחד, באופן זה שאוספם שלא ממקום גידולם אינו חייב אלא אם כן מחבר הדברים יחד[115], ויש סוברים שחיוב המדבק פירות אינו על אסיפתם כלל, אלא על דיבוקם יחד, ואף אם כבר היו אסופים[116].

שיעור המדבק פירות

שיעור המדבק פירות להתחייב עליו, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שדינו ככל מעמר אוכלין, ששיעורו בכגרוגרת[117]. ויש סוברים שלא די בכגרוגרת, ובעשיית עיגול דבילה אינו חייב עד שיעשה העיגול שבדעתו לעשות, או העיגול שדרך העולם לעשות, ובנקיבת תאנים והכנסת החבל בהן אינו חייב עד שיאגוד יחד שלוש תאנים[118].

עימור מינים שונים

מינים שונים, שיש לאדם צורך בקיבוצם יחד, יש מן האחרונים שכתבו שיש בקיבוצם משום מעמר[119]. ויש מצדדים לומר שאין בו משום מעמר[120], ומכל מקום, אף לדעתם יש שכתבו, שמינים שדרך בעל השדה לעמרם יחד בודאי יש בהם משום מעמר[121].

גזירה משום שמא יעמר

מי שנתפזרו לו פירות בחצר, שאמרו בברייתא שמלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדרך שהוא עושה בחול[122], יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול, חוששים שמא יכבשם בידו בתוך הקופה ויבא לידי עימור, שהמדבק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב משום מעמר[123], ולדעתם אף אם אין הפירות מפוזרים אחד הנה ואחד הנה, אלא נפלו במקום אחד, אסור לאוספם כדרכו[124], ומכל מקום אין האיסור אלא בפירות שנדבקים יחד, ושהדרך לכובשם, כגון תאנים, תמרים וצימוקים, אבל פירות שאינם נדבקים יחד, או שנדבקים יחד אבל אין הדרך לכובשם, מותר ללקטם כדרכו, שאין לחוש שמא יכבשם[125].

הדברים האסורים בעימור

שלא בגידולי קרקע

המעמר דבר שאינו גדולי-קרקע*, נחלקו אמוראים, וראשונים בדעתם, אם חייב משום מעמר: א) בדעת רבה[126] - ויש גורסים רבא[127] - שאמר שהצובר מלח ממשרפות המים - היינו חריצים בקרקע שממשיכים לתוכם מי ים, והחמה שורפתם ונעשים מלח[128] - חייב משום מעמר[129], שאף הוא כמאסף שבלים[130], כתבו ראשונים שיש עימור אף שלא בגידולי קרקע[131], ואף על פי שבמלאכת דש* הלכה שאינה אלא בגידולי קרקע[132], דישה לחוד ועימור לחוד[133]. ב) אביי סובר שאין עימור אלא בגידולי קרקע[134], שהסממנים שבמשכן - שמהם נלמדת מלאכת מעמר[135] - הם גידולי קרקע[136], ואין ללמוד משם עימור בדבר שאינו גידולי קרקע, שחשוב שינוי בצורת המלאכה[137]. וכן לדעת הסוברים שאין דישה אלא בגידולי קרקע[138], יש אחרונים שכתבו שהוא הדין שאין עימור אלא בגידולי קרקע[139], ששתי המלאכות נלמדות מהסממנים שבמשכן[140], ואף לדעת הסוברים שדישה נוהגת אף שלא בגידולי קרקע[141], כתבו אחרונים, שמלאכת מעמר שאינה אלא ממקום גידולו של הדבר - לסוברים כן[142] - אינה נוהגת אלא בגידולי קרקע[143], שדבר שאינו גידולי קרקע אין לו מקום גידול[144]. ואף בדעת רבא שאמר שהצובר מלח ממשרפות המים חייב משום מעמר[145], יש מן האחרונים שכתבו שאין עימור אלא בגידולי קרקע[146], אלא שמלח חשוב כגידולי קרקע[147], או שאף על פי שמלח שממשרפות המים אינו חשוב גידולי קרקע ממש, מכל מקום כיון שיש במינו גידולי קרקע - שמלח גס שחוצבים מהאדמה חשוב גידולי קרקע, לסוברים כן[148] - דינו כגידולי קרקע[149]. ומכל מקום כתבו ראשונים, שאף לדעה זו, אסור לקבץ מלח[150] וכיוצא בו[151] שאר דברים שאינם גדולי קרקע[152], משום שנראה כמעמר[153], ויבואו להחליף בגידולי קרקע[154]. ויש סוברים שלא אסרו מדרבנן אלא בדברים הדומים לגידולי קרקע, כגון מלח, שנוצר בקרקע, ולא בשאר דברים שאינם גדולי קרקע[155]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלדעה זו עימור שלא בגידולי קרקע מותר אף מדרבנן[156]. להלכה, רוב הראשונים פוסקים שאין עימור אלא בגידולי קרקע[157], והמקבץ מלח אינו חייב משום מעמר[158], כאביי[159], שגירסתם שרבה הוא החולק עליו[160], והלכה-כבתראי*[161], או שכיון שלהלכה אין דישה אלא בגידולי קרקע[162], הוא הדין שאין עימור אלא בגידולי קרקע[163]. ויש מי שפסק שיש עימור אף שלא בגידולי קרקע[164], שגירסתם שרבא הוא החולק על אביי[165], ואביי ורבא הלכה כרבא[166], ולדעתם יש בקיבוץ מלח או ביצים משום מעמר[167].

בעלי חיים

בעלי חיים, שיש ראשונים סוברים שחשובים גידולי קרקע לענין מלאכת דש[168], יש אחרונים סוברים שהוא הדין לענין מלאכת מעמר[169], ויש סוברים שלא לכל הדברים חשובים בעלי חיים גידולי קרקע, ולענין מעמר לכל הדעות אינם גידולי קרקע[170].

דברים הבאים מהקרקע עצמה

דברים הבאים מהקרקע עצמה, כגון אבנים שנחצבו מהאדמה, או מלח גס שבא מהאדמה, יש מן האחרונים שכתבו שחשובים גידולי קרקע, ויש בהם משום מעמר[171], ויש סוברים שאינם גידולי קרקע, ואין בהם משום מעמר[172]. על כמהין ופטריות אם חשובים גידולי קרקע, ע"ע כמהין ופטריות[173].

בדבר שאינו אוכל

דבר שאינו אוכל, כגון עצים להסקה, כתבו ראשונים שיש בו משום מעמר[174], שהרי הסממנים שבמשכן - שמהם נלמדת מלאכת מעמר[175] - לא היו ראויים לאכילה[176], וכן אמר רב אחא בר יעקב, שמקושש עצים בשבת במדבר, שנידון במיתה[177], מעמר היה[178], אף על פי שקישש דבר שאינו ראוי לאכילה[179]. ובדעת הברייתא שהמקושש היה חייב משום תולש, וכן בדעת רב יהודה אמר שמואל, שמקושש היה חייב משום מעביר ד' אמות ברשות הרבים[180], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין עימור אלא במאכל אדם[181], שאפשר שהסממנים שבמשכן היו ראויים למאכל, ואף אם מקצתם לא היו ראויים למאכל, אין המלאכה נלמדת אלא מאותם הראויים, שאין לומדים אלא מלאכות חשובות שהיו במשכן, ועימור בדבר שאינו אוכל אינו מלאכה חשובה[182]. וכן בדעת הירושלמי שאמר שכל שהוא נוגע באוכל חייב משום מעמר[183], יש מן האחרונים שכתבו שאין עימור אלא באוכל[184].

דבר שנשתנה מברייתו

דבר שנשתנה מברייתו, כגון שנטחן או נתבשל - אף לסוברים שיש עימור אף שלא במקום גידולו[185] - כתבו אחרונים שאין בו משום מעמר[186]. ויש מן האחרונים סוברים, שיש משום מעמר אף בדבר שנשתנה מברייתו[187], ולדעתם המסדר אותיות בדפוס - לסוברים שיש עימור אף שלא בגידולי קרקע[188] - חייב משום מעמר[189], וכן המרסק קטניות מבושלים ומדבקם יחד עם בצלים חתוכים, או המדבק יחד בצלים וביצים חתוכים, יש בו משום מעמר[190].

הערות שוליים

  1. על מעמר ביום טוב, אם מותר לצורך אוכל נפש, ע"ע מלאכת אוכל נפש.
  2. תוס' רי"ד שבת עג א; שו"ת מהר"ח או"ז סי' ריד; מאירי שם; עי' רע"ב שבת פ"ז מ"ב.
  3. עי' יראה"ש סי' רעד; עי' סמ"ג ל"ת סה; עי' רע"ב שם; אג"ט מעמר ס"א; שביתת השבת מעמר ס"א.
  4. משנה שבת עג א; רמב"ם שבת פ"ז ה"א. וע"ע אבות מלאכות.
  5. ע"ע הנ"ל: גדר האב (ושם על גדר הלימוד ממלאכת המשכן).
  6. עי' רש"י שם ד"ה האופה; טל אורות (ג'וייא) על המרדכי שבת פ"ז (מהד' תשמ"ז עמ' קכג); עי' חיי אדם ח"ס כלל ט ס"א. ועי' נשמ"א שם ס"ק א, שאין הכוונה לתכלת וארגמן ותולעת שני עצמם, אלא לסממנים נוספים שהיו ניתנים בהם.
  7. עי' פיהמ"ש שבת פ"ז מ"ב; מאירי שבת עג א; עי' ר"ן שבת שם (לא ב); פי' קדמון ממצרים שבת פ"ז ה"א. ועי' אג"ט מעמר ס"ק א ושביתת השבת מעמר ס"ק א, שאין ראשונים אלו חולקים על אלו שבציון 1, ושני הפירושים אמת, שמצינו ששתי הפעולות קרויות עימור. ועי' מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ב, שהמניח עומרים זה ע"ג זה אינו חשוב מעמר, ועי' גן דוד מעמר עץ הגן ס"ק ב אמבוהא דספרי טו לג אות יד, שנתקשו מדברי הראשונים דלעיל, ועי' ציון 8, וצ"ב אם אף המנ"ח דעתו כן.
  8. ע"ע טוחן: טוחן אחר טוחן, וע' מבשל: בישול אחר בישול. שביתת השבת דלהלן.
  9. שביתת השבת מעמר ס"ק ג, בד' המאירי שם, שהזכיר קשירה בעשיית הגדיש, ועי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 13.
  10. עי' אג"ט שם, שביאר הטעם שהצריך המאירי שם קשירה בע"א, עי' ציון 20; קצוה"ש שם, בד' המאירי שם. וכ"מ מסתימת שא"ר.
  11. קצוה"ש שם.
  12. שביתת השבת מעמר סוס"ק ז.
  13. מנ"ח דלהלן.
  14. עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' ריד וחי' ר"מ קזיס שבת עג א (בתי' א) ומרכה"מ שבת פ"ח ה"ו ומנ"ח מוסך השבת מעמר אות ב ומנחת סולת מצוה לב מלאכה ד ובני ציון (לכטמן) סי' שמ ס"ק יב ושו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' ריג וחזון יחזקאל שבת עג א, בד' הרמב"ם שבת פ"ח ה"ו ופכ"א הי"א, שמצריך דיבוק בפירות (עי' ציון 110), ועי' ציון 19, שי"ח בדעתו; מהר"ח או"ז שם; מנחת פתים או"ח סי' שמ ס"ט ומנחת סולת שם, בד' המיוחס לר"ן שבת עג א (וכעי"ז בר"י מלוניל שבת שם), ועי' ציון 20, שי"ח בדעתו; עתים לבינה ע"ס העתים סי' רכג ס"ק כב ובני ציון שם, בד' המאירי שבת שם, ועי' ציון 19, שי"ח בדעתו.
  15. מהר"ח או"ז שם.
  16. הר צבי שם.
  17. עי' ציון 124 ואילך.
  18. חי' ר"מ קזיס שם.
  19. מהר"ח או"ז שם. ועי' קצוה"ש שם הערה 15.
  20. עי' רש"י שבת צב ב ד"ה מלגז וד"ה ולוגזין (וכ"ה בריטב"א שם), ועתים לבינה שם ושבט הלוי ח"א סי' עח אות ב בדעתו (ועי' שבט הלוי שם, שלא מצינו בראשונים פי' אחר לגמ' זו), וכ"כ הקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 14, בד' רש"י שם עד ב ד"ה חייב י"א (ועי' ר"ח שם, נד' שם עה א, שכ' כרש"י שם); עי' תוס' ביצה לא ד"ה מן, והר צבי שם בדעתם, וכ"מ במהר"ח או"ז שם בדעתם (ועי' ר"ן שם לג ב, שכ' כעין דברי התוס' שם, ועי' קצוה"ש שם, שמהר"ן אין ראיה); עי' פיהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ז מ"ב ופי"ב מ"ב, ושביתת השבת מעמר ס"ק א וקצוה"ש שם ושבט הלוי שם בדעתו, וכ"כ האחרונים שבציון 56 בד' הרמב"ם שבציון 13, ועי' ציון הנ"ל שי"ח בדעתו; עי' הג' הרמ"ך שבת פ"ח ה"ו, הובא בכס"מ שם, וקצוה"ש שם בדעתו; עי' או"ז סי' נז, ויראים המובא בו, ומהר"ח או"ז שם בדעתם; חי' ר"מ קזיס שבת עג א, בד' הר"ן שבת עג א-ב (לא ב-לב א) והרע"ב שבת פ"ז מ"ב; עי' אחרונים שבציון 56; אג"ט מעמר ס"א וס"ק א, בד' המאירי שבת עג א, והסכים, ועי' קצוה"ש שם הערה 13 בד' המאירי; שביתת השבת מעמר ס"א וס"ק א, ושכ"ד שאר פוסקים; קצוה"ש שם הערות 14, 16. ועי' יראה"ש סי' רעד וסמ"ג שם ומרדכי שבת סי' שסא: יזהר אדם שלא לאסוף פירות ולקבצם יחד, ומ' אף בלא קשירה, וכ"מ במ"ב שם ס"ק לז-לח.
  21. אג"ט שם, בד' רש"י מנחות סג ב ד"ה ואל והמאירי והמיוחס לר"ן שבת שם. ועי' הר צבי שם, שדחה הראיה מרש"י שם, ועי' ציון 8 משביתת השבת, שפי' דברי המאירי שם בע"א. ועי' ציון 25.
  22. ע"ע מלאכת שבת. קצוה"ש דלהלן.
  23. קצוה"ש שם הערות 13-17. ועי"ש הערה 17, שא"צ קשר של קיימא, אלא די בעניבה או בכריכה (ע"ע קושר), כיון שעל ידם מתקיים העימור, וכך הדרך לעשות.
  24. קצוה"ש שם הערה 16.
  25. קצוה"ש שם הערות 13, 16. ועי' אג"ט שם, בד' המאירי שם, שעל קיבוץ שיבולים לעומרים חייבים אף בלא קשירה, שכיון שסופם שיעשו מכולם גדיש אחד ויקשרום יחד, אין הדרך לקשור כל עומר בפני עצמו, ועי' קצוה"ש שם, שנתקשה שאין המלאכה מתקיימת, ודחה הדיוק מהמאירי.
  26. קצוה"ש שם הערה 14, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש שבת פ"ז מ"ב. ועי' ציון 8, שי"ס שאין חייבים על כך כיון שאין עימור אחר עימור. ועי' אג"ט שם, שאין חייבים על אסיפת עומרים לגדיש בלא קשירתם, כיון שהדרך לקושרם, עי' ציון 20 (וצ"ב אם כוונתו דוקא אם העומרים לא היו קשורים כ"א בפנ"ע, עי' ציון 24).
  27. קצוה"ש שם הערה 17. ועי"ש טעם נוסף לפטור, שאין זה כדרך המעמרים, ע"ע כלאחר יד.
  28. עי' אג"ט מעמר ס"ק ד אותיות ט, יא. וצ"ב טעמו.
  29. עי' ציון 110 ואילך.
  30. עי' ציון 33 ואילך.
  31. עי' ציון 56 ואילך.
  32. עי' סביב ליראיו סי' קב ס"ק יב; עי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערות 5, 16. ועי' נשמ"א ח"ב כלל יג סוס"ק א, שנסתפק, ועי' אחרונים נוספים שבציון 56, שסוברים שבדיבוק פירות יש משום עימור אע"פ שאינו אוספם ממקום גידולם, וצ"ב אם לדעתם אע"פ שאינו אוספם כלל יש משום עימור. ועי' ציון 110.
  33. עי' סביב ליראיו שם.
  34. תוס' ביצה לא א ד"ה מן ותוס' ר"פ שם וריטב"א שבת עג ב ושטמ"ק ביצה שם, ע"פ המשנה ביצה שם; הג' הרמ"ך שבת פ"ח ה"ו (והובא בכס"מ שם) ופכ"א הי"א וס' המאורות שבת שם ומאירי שבת שם בדעה א', ע"פ ביצה יג ב; סמ"ג ל"ת סה והגהמ"י שבת פכ"א אות ח וסמ"ק מ' רפב, ע"פ המשנה ביצה לג א (ועי' שלטה"ג שבת עג ב (לב א בדפי הרי"ף) וכנה"ג או"ח סי' שמ הגה"ט אות ג, שד' ההגהמ"י שאף שלא במקום גידולו חשוב מעמר, ועי' א"ר סי' שמ ס"ק יח, שמסקנת ההגהמ"י אינה כן, ועי' ברית משה על הסמ"ג שם אות סז); רשב"א ור"ן ביצה לג ב (יט א), ושכ"ד ריב"ם, ע"פ הגמ' שם, ועי' ר"ן ביצה לא א (יז א), שסותר לכאו' לדברי הר"ן שם, ועי' שו"מ רביעאה ח"ב סי' קה ואג"ט מעמר ס"ק ב אות ה ואילך וקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 9 שיישבו; ס' הבתים על הרמב"ם שבת שער ט אות ג, בדעה א'; עי' טוש"ע או"ח שמ ט, וכ"מ שם שלה ה; אהל מועד שער השבת דרך ד נ"ו, בסתם; עי' שלטה"ג שם, שכ"נ ד' רש"י (אפשר שכוונתו לרש"י על המשנה ביצה לא א); עי' אחרונים שבציונים 59-56, ושם שכ"כ הרבה אחרונים בד' הרמב"ם; עי' חלקת יואב ח"א או"ח סי' יא וקצוה"ש שם הערה 8, בד' התוס' רי"ד שבת עג ב, וכ"מ בשביתת השבת מעשה חושב ד"ה ולענין מעמר (במהד' תשס"א: פ"ד אות ד) בדעתו, ועי' ציון 74; מעשה בצלאל על הריקאנטי סי' קיד וסביב ליראיו סי' קב ס"ק יב וקצוה"ש שם הערות 19-18, 21, בד' היראים שם (יראה"ש סי' רעד), ועי' ציון 60 שי"ח בדעתו; קצוה"ש שם הערה 21, בד' האו"ז שבת סי' נז המרדכי שבת רמז שסא והריקאנטי סי' קיד, ועי' ציון 60 שי"ח בדעתו. ועי' ציון 43, שהראשונים שם הוכיחו מהגמ' המובאת שם שאין עימור אלא ממקום גידולו.
  35. עי' סמ"ג ורשב"א והגהמ"י שם.
  36. הג' הרמ"ך פ"ח שם.
  37. קצוה"ש שם הערה 11. ועי"ש, שאף פרי שנתגלגל בשעת נפילתו מן האילן למקום רחוק, כיון שנפל שם מעצמו, חשוב מקום גידולו.
  38. ע"ע מלאכת מחשבת.
  39. עי' מער"ק שבת פ"ח ה"ו ושביתת השבת מעשה חושב ד"ה ולענין מעמר (במהד' תשס"א: פ"ד אות ד) ודברות משה שבת סי' יז סוף ענף א, ע"פ רש"י ביצה יג ב ד"ה אלא מאי. ועי' מאירי שבת שם: שאין דרך עמור אלא במקום שקצר. וכעי"ז בקצוה"ש שם הערה 2.
  40. קצוה"ש שם הערה 1.
  41. קצוה"ש שם הערות 1-2.
  42. עי' ציון 124 ואילך.
  43. רש"י שבת עג ב ד"ה דכניף.
  44. עי' הג' הרמ"ך פכ"א שם וסמ"ג שם וריטב"א שם והגהמ"י שם ורשב"א ופסקי ריא"ז שבת פ"ז ה"א אות יא ור"ן ביצה לג ב ושטמ"ק שם, ע"פ שבת שם: האי מאן דכניף מילחא ממלחתא וכו'. וכ"מ בתוס' ביצה שם.
  45. עי' שטמ"ק שם.
  46. ריטב"א ופסקי ריא"ז שם.
  47. פסקי ריא"ז שם אות יב*, בביאור הירושלמי שבת פ"ז ה"ב. ועי' קצוה"ש שם הערה 6, שמצדד לומר כן בד' הירושלמי שם. ועי' ציונים 56, 58, 60, לביאורים נוספים בירושלמי שם.
  48. עי' מאירי שם; עי' שטמ"ק שם, וטל אורות (בן ג'וייא) על המרדכי פ"ז (מהד' תשמ"ז עמ' קכו), שמצדד לומר כן בדעתו; א"ז סי' שמ ס"ק יג; שו"ע הרב שם סט"ו וח"א כלל יג ס"א ומ"ב שם ס"ק לז, ע"פ השו"ע או"ח שלה ה; גזע ישי מערכת הא' אות נב, בד' הסמ"ג וההגהמ"י שם והטוש"ע שמ ט, והסכים.
  49. ח"א שם. ועי' ציון 151.
  50. טל אורות (מהד' שע"ו) מעמר; מעשה בצלאל וסביב ליראיו שם וקצוה"ש שם הערות 19-18, 21, בד' היראים שם; קצוה"ש שם הערה 21, בד' האו"ז והמרדכי והריקאנטי שם. ועי' טל אורות (בן ג'וייא) שם, שכ"מ ביש"ש ביצה פ"ד סי' ו, ועי' גזע ישי שם, שדחה.
  51. קצוה"ש שם.
  52. סביב ליראיו שם.
  53. עי' הג' הרמ"ך שבת פכ"א הי"א ואהל מועד וכנה"ג ושלטה"ג שם וס' קובץ שבת שם ומנ"ח מוסך השבת מעמר ואג"ט שם אות טו ומנחת סולת מצוה לב מלאכה ד ובני ציון (לכטמן) סי' שמ ס"ק יב ושו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' ריג, בד' הרמב"ם שם, שבאיסוף פירות שנתפזרו בחצר ודיבוקם יש משום מעמר, ועי' מנ"ח שם שכ"מ גם ברמב"ם שם פ"ח ה"ו; עי' מאירי שבת עג ב, בשם י"מ; ס' הבתים שם, בשם י"א; שלטה"ג וכנה"ג שם, בד' היראה"ש סי' רעד (והובא בריקאנטי סי' קיד) והמרדכי שבת רמז שסא, וכ"מ בסמ"ג ובהגהמ"י שם בד' היראים שם, ועי' ציון 33; עי' אג"ט שם אות ה ואילך, בד' הר"ן ביצה לא א (יז א) בשם אחרים (ועי' קצוה"ש שם הערה 9, שדחה), ושם אות טז, בד' האו"ז שבת סי' נז (ועי' או"ז שאוסר איסוף דברים שנתפזרו, וכ"ה בארחות חיים הל' שבת אות יג, ועי' ציון 65), ועי"ש אות יז, שכן מסקנת האג"ט, ועי' ציון 33. ועי' צל"ח ביצה לא א, שתולה נידון זה במחלוקת תנאים בביצה שם. ועי' השגות הראב"ד ביצה כא ב (י ב בדפי הרי"ף), ושביתת השבת מעמר ס"ק ז, שדן בדבריו. ועי' הר צבי שם, שמיישב הל' ממלחתא שבגמ' שבציון 43. ועי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב וקה"ע ופנ"מ שם, שהשוטח פירות כגון צימוקים לייבשם, ואח"כ מקבצם, חייב משום מעמר, ומ' לכאו' שיש עימור אף שלא ממקום גידולו, ועי' ציונים 46, 56, 58, לביאורים אחרים בד' הירושלמי.
  54. עי' ציון 110 ואילך.
  55. עי' ציון 34 ואילך.
  56. עי' להלן.
  57. חי' ר"מ קזיס ופמ"ג ונשמ"א וסביב ליראיו דלהלן.
  58. עי' חי' ר"מ קזיס שבת עג א (בתי' ב) ופמ"ג סי' שמ א"א ס"ק יז ונשמ"א כלל יג ס"ק א ונחל איתן על הרמב"ם שבת פ"ח ה"ו ותהלה לדוד שם ס"ק ז ושו"ת שבט הלוי ח"א סוס"י עח, בד' הרמב"ם שם ופכ"א הי"א (ועי' ח"א שם ס"ג, שפסק כן); שו"ע הרב סי' שמ סט"ו, בשם י"א; עי' כלכלת שבת לתפא"י מעמר; עי' נחל איתן שם, שמצדד כן בד' התוס' והר"ן שבציון 33; עי' שו"ת רב פעלים ח"א או"ח סי' יט; סביב ליראיו סי' קב ס"ק יב, ושכ"ד הרמב"ם שם והשו"ע שמ ח-ט; קצוה"ש סי' קמו סכ"ד, בשם י"א; עי' פני מאיר על הירושלמי שבת פ"ז ה"ב, בביאור דברי הירושלמי שם, ועי' ציון 110, ועי' ציונים 46, 58, 60, לביאורים נוספים בירושלמי שם. וכעי"ז במער"ק פ"ח שם, בפי' השני בד' הרמב"ם שם, שכיון שבדיבוק פירות אלו צריך שיכוין במלאכתו לעשותו עגול או לנקוב התאנים ולהכניסם בחבל, שזה הוא דרך אומנותו וגמר מלאכתו, שונה דינו משאר עימור. ועי' ציון 31 ואילך, שי"ס שבדיבוק פירות אין איסוף הפירות בכלל המלאכה כלל.
  59. קצוה"ש שם בדה"ש ס"ק מט הערה 2. וכעי"ז בשבט הלוי שם.
  60. עי' מער"ק שם, בפי' הראשון, בד' הרמב"ם שם; עי' שביתת השבת מעמר ס"ד וס"ק ז; עי' מ"ב שם ס"ק לח (ומה שכ"כ בשם הנשמ"א צ"ב). ועי' טל אורות (בן ג'וייא) על המרדכי שבת פ"ז (מהד' תשמ"ז עמ' קכו), בד' הירושלמי שבת פ"ז ה"ב והמרדכי שם, וקצוה"ש שם הערה 6, בד' המער"ק ושביתת השבת שם (ומצדד כן גם בד' ירושלמי שם), שדברים שהדרך לאוספם שלא ממקום גידולם, יש באיסופם משם משום מעמר, אע"פ שאינו מדבקם יחד, ועי' קצוה"ש שם, שדוחה דעה זו משום שברמב"ם לא נתפרש כן (ועי' ציונים 46, 56, 60, לביאורים נוספים בירושלמי שם, ועי' ציון 61 משלטה"ג וכנה"ג בד' המרדכי שם).
  61. הג' הרמ"ך פ"ח שם (והובא בכס"מ שם), ובפכ"א שם; מג"א שם ס"ק טז; א"ר שם ס"ק יח-יט. ועי' א"ר שם ואג"ט מעמר ס"ק ב אות טו, שמהג' הרמ"ך פ"ח שם, ומהכס"מ שם שמביאו, וכן מהב"י סי' שמ, מ' שכ"ד הרמב"ם (וכן הסכים הא"ר שם בד' הרמב"ם שם), אבל עי' רמב"ם פכ"א שם, שמוכח שחייבים אף שלא במקום גידולו, עי' ציונים 56, 60, ועי' ציון הנ"ל, שכ"מ גם בהג' הרמ"ך פכ"א שם.
  62. עי' לעיל.
  63. רש"ש מו"ק יב ב על תוד"ה מכניס. ועי' מער"ק שבת פ"ח ה"ו, וצ"ב אם לדעתו צריך שצבירת הדבר תהיה במקום גידולו.
  64. או"ז שבת סי' נז; עי' אגודה שבת פ"ז סי' קא; עי' ר"ן ביצה לא א (יז ב) בפי' השני, וקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 10 בדעתו; קצוה"ש שם הערה 2, ושכ"ד שו"ע הרב או"ח סי' שמ סט"ו. ועי' מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ג, לענין המדבק פירות והפרידם וחזר ודיבקם, שמ' שיש בדיבוק השני משום מעמר, וצ"ב אם ה"ה בכל מעמר.
  65. עי' ציון 33 ואילך.
  66. קצוה"ש שם, ושכ"ד הר"ן ושו"ע הרב שם. ובד' האו"ז שם, עי' ציון 60 שי"ס שלדעתו יש עימור אף שלא ממקום גידולו, וצ"ב אם זהו הטעם שלדעתו יש באיסוף השני משום מעמר, עי' להלן.
  67. תוס' רי"ד שבת עג ב. ועי' פסקי ריא"ז שבת פ"ז ה"א אות יב: שאינו נקרא מעמר אלא בתחלת לקיטתו.
  68. ע"ע מלאכת מחשבת.
  69. עי' ציון 33 ואילך.
  70. עי' ציון 38.
  71. עי' שביתת השבת מעשה חושב ד"ה ולענין מעמר (במהד' תשס"א פ"ד אות ד), ובמלאכת מעמר ס"ק ז (בביאור ד' הראב"ד) וקצוה"ש שם הערה 8, בד' התוס' רי"ד שם. וכעי"ז בחלקת יואב ח"א או"ח סי' יא בדעתו, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"א סי' עח.
  72. ציון 56 ואילך.
  73. שביתת השבת מעשה חושב שם; עי' שבט הלוי שם.
  74. ע"ע טוחן: טוחן אחר טוחן, וע' מבשל: בישול אחר בישול. שביתת השבת דלהלן.
  75. אג"ט מעמר ס"ק ב אותיות ב-ג, בד' הרמב"ם שבת פכ"א הי"א והתוס' רי"ד שם. ועי' אג"ט שם אות ח, מה שביאר בטעם שאינו כבישול אחר בישול במיני מתכות, שיש בו משום בישול, כיון שאין פעולת הבישול הראשונה ניכרת בו, ע"ע מבשל ציון 527 ואילך.
  76. מהר"ח או"ז דלהלן.
  77. שו"ת מהר"ח או"ז סי' ריד; עי' מגן אבות (ר"מ בנעט) מעמר, שמצדד לומר כן בד' הסוברים שיש עימור אף שלא במקום גידולו, עי' ציון 60; עי' שעה"צ סי' תקא ס"ק יד, בד' הרמב"ם יו"ט פ"ב הי"ד; עי' שביתת השבת מעמר ס"ק ז; מנחת סולת מ' לב מלאכה ד, בד' המאירי שבת עג ב, בשם י"א. וכעי"ז בשו"ת זבחי צדק או"ח סי' כ ובקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 24, שדיבוק מיני אוכלים יחד בסמוך לאכילתם אין בו משום מעמר, שמעמר לאלתר מותר, וכפי שמצינו במלאכות שבת נוספות (ע"ע בורר ציון 32 ואילך וע' טוחן ציון 162 ואילך), ועי' שמחת יו"ט ביצה לא א על תוס' שם ד"ה מן. ועי' ציון 109. ועי' ציון 83, שי"ס שעימור שלא בכוונה אין בו משום מעמר, וצ"ב אם לדעתם המעמר לצורך שימוש בדבר, ולא לצורך תיקונו ושמירתו, אף הוא בכלל מעמר שלא בכוונה. נאה
  78. מהר"ח או"ז ומגן אבות שם.
  79. אג"מ או"ח ח"ד סוס"י עג.
  80. קצוה"ש שם. ועי' קצוה"ש שם הערה 17, שבסידור פרחים לנוי יש משום מעמר, ועי"ש שאף בעל השדה בשדהו נוהג לעשות כן.
  81. שו"ת רב פעלים ח"א או"ח סוס"י יט; עי' מנחת שבת סי' פ ס"ק צט. ועי' ר"ח שבת עד ב (נד' שם עה א) ורש"י שם ד"ה חייב י"א, שהאוסף קנים לצורך הכנת כוורת בשבת חייב משום מעמר, ועי' רשב"א ור"ן ביצה לג ב (יט א), שקיבוץ קיסמים כדי להדליקם יש בו משום מעמר, וצ"ב אם הוא משום שאף מעמר לצורך שימוש לאלתר חשוב מעמר, או משום שלדעתם מקבצים אותם גם לצורך שמירתם ותיקונם.
  82. מנחת שבת שם. ועי' ציון 186.
  83. אג"ט דלהלן.
  84. ס' הבתים על הרמב"ם שבת שער ט אות ג, בשם י"א, שפטור, וצ"ב אם מותר לכתחילה; אג"ט מעמר ס"ק ב אות טז וחמדת ישראל לאוין מ' שכ בקונ' על ל"ט מלאכות מעמר (אות י) וגן דוד המעמר עץ הגן ס"ק ב וזכרון ישכר שבת פ"ז אות פה, בד' המאירי שבת עג ב, בשם י"א, ועי' ציון 88. וכ"מ בפיהמ"ש לרמב"ם שבת פי"ב מ"ב, ובערוה"ש סי' שמ ס"ג בד' הירושלמי פ"ז ה"ב. ועי' ציון 76 ואילך, שאף אם מתכוין לעימור אלא שאינו עושה כן לצורך תיקון הפירות ושמירתם, י"ס שאינו חשוב עימור, וכש"כ כשאינו מתכוין לעימור כלל.
  85. ע"ע דבר שאינו מתכוין: בפסיק רישיה.
  86. ע"ע הנ"ל ציון 186א, וע' מכבה, וע' מלאכת שבת. גן דוד וזכרון ישכר שם, בד' המאירי שם.
  87. עי' ציון 60.
  88. חמדת ישראל לאוין מ' שכ בקונ' על ל"ט מלאכות מעמר (אות י), בד' המאירי שם, וכעי"ז בקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 20.
  89. עי' ס' המאורות שבת עג ב, בשם הרמב"ם; עי' מע"ר שבת פ"ח ה"ו, בפי' ב. וכ"מ במאירי שם, בשם י"א: שכל שצריך כוון בעימור שבו חייב בכל מקום ואפי' בחצרו, אבל המאסף פירות וצברם בלא כוון מותר, ועי' ציון 83 מאחרונים בדעתו.
  90. עי' ציון 60.
  91. מע"ר שם. ובד' המאורות והמאירי שם צ"ב אם אף במקום גידולו צריך להשוות ולכוין.
  92. עי' מג"א סי' שמ ס"ק יז.
  93. עי' שבת פ ב: כל שיעורי שבת כגרוגרת, ורש"י שם ד"ה כל ורש"י שם ע ב ד"ה כגרוגרת ושם עג א ד"ה האופה.
  94. עי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב: כל אילין שיעוריא וכו', ועי' שיירי הקרבן שם וס' הקובץ ודברי ירמיהו שבת שם ושביתת שבת מעמר ס"ק ד, שזהו מקורו של הרמב"ם דלהלן; רמב"ם שבת פ"ח ה"ה, ועי' פיהמ"ש רמב"ם שבת פי"ב מ"ב, ומ' שלפירושו שיעור המעמר לבהמה ולהסקה מפורש במשנה שם. על המעמר דבר הראוי לשימושים שונים, כגון גם למאכל וגם להסקה, אם חיובו לפי השיעור הקטן שבהם, או לפי מה שבדעתו להשתמש בו, ע"ע מוציא.
  95. רמב"ם שם, ועי' מ"מ שם, שהוא ע"פ שבת פ ב.
  96. קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 17, ולמד כן משיעור הוצאתם, ע"ע מוציא. ועי' קצוה"ש שם, שמצדד שה"ה במעמר פרחים לנוי (לסוברים שיש באיגודם משום מעמר, עי' ציון 80).
  97. עי' ערוה"ש או"ח סי' שמ ס"ב; אג"ט מעמר ס"ג; שביתת השבת מעמר ס"א; סביב ליראיו סי' קב ס"ק יב. ועי' אג"ט שם ס"ק ג, שמצדד בד' ראשונים לתלות נידון זה במח' ר' יוסי וחכמים אם אגד של שני דברים שמו אגד, ע"ע אגד ציון 44, ושלהלכה שמו אגד. ועי' ארחות שבת פי"ח הערה קיט, שהיה נ' לכאו' שאין די בשני פירות אלא צריך כמות כזו שתיקרא בשם עומר או אוסף פירות, ושראיית האג"ט צ"ב.
  98. עי' תוס' חדשים שבת פ"ז מ"ב, שבמלאכות שלא הוזכר שיעורן במשנה שם, מצטרפים שני חצאי שיעור ממקומות שונים; עי' מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ג, שמסתפק אם צריך שיהיה ח"ש הראשון קיים בשעה שמעמר את השני, ומ' ששתי ערימות נפרדות מצטרפות; עי' מנחה חדשה מ' לב אות ד.
  99. ע"ע מלאכת שבת. עי' תוס' חדשים שם.
  100. ע"ע מוציא.
  101. ע"ע הנ"ל. אג"ט מעמר ס"ק ח.
  102. ע"ע חצי שעור ציון 10, שנחלקו אמוראים אם ח"ש אסור מן התורה, ושם ציון 585, שי"ס שאף במלאכות שבת איסורו מן התורה.
  103. מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ג; ערוה"ש או"ח סי' שמ ס"ח.
  104. ע"ע חצי שעור ציון 115 ואילך, ושם ציון 137 ואילך, שלד' הסוברים שאינו אסור מן התורה, נחלקו אחרונים אם מ"מ אסור מדרבנן.
  105. עי' ציון 100.
  106. עי' ציון 108 ואילך. אג"ט מעמר ס"ה וס"ק ח.
  107. ע"ע כותב ציון 409, לד' חכמים.
  108. שביתת השבת מעמר ס"ק י.
  109. אג"ט מעמר ס"ה וס"ק ז-ח; תשובת רצ"פ פראנק, המובאת בשביתת השבת שם; שו"ת מגדלות מרקחים סי' נט אות ו. ועי' אג"ט שם ס"ק ז, שאל"כ גם המעמר בעצמו את כל השיעור לא יתחייב, שהרי כשמניח את הפרי הראשון אין בכך משום מעמר, שאין מעמר בפרי אחד, ובע"כ שכשמוסיף פירות נוספים מתחייב גם על שהיה מונח מכבר.
  110. תשו' רצ"פ פראנק שם. וכ"מ באג"ט שם. ועי' ציון 76 ואילך. ועי' שביתת השבת שם, מש"כ לדחות. ועי' מגדלות מרקחים שם, שכ' טעם אחר.
  111. רמב"ם שבת פ"ח ה"ו פכ"א הי"א; או"ז שבת סי' נז; שו"ע או"ח שמ י. ועי' א"ר ס"ק יט ומרכה"מ שמקורו בירושלמי שבת פ"ז ה"ב: ר' שמואל בר ססרטאי בעי תולדות העימור אי זו היא וכו', ועי' פני מאיר על הירושלמי שם, ועי' ציונים 46, 56, 60. ועי' שו"ת ר"י קורקוס סי' ד, שמצדד שמקורו בשבת קמג ב. ועי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 5, שהמקבץ דבילה אינו חייב עד שיעשנה עיגול (או צורה אחרת) בכלי המיוחד לכך, אבל אם עשה כן ביד חשוב מלאכה כלאחר יד (ע"ע) ופטור, ואילו פירות שהדרך לדבקם ביד, חייבים אף על דיבוקים ביד.
  112. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן; אג"ט מעמר ס"ד וס"ק ה.
  113. עי' ציון 61. ועי' ציון 53 מראשונים בד' הרמב"ם שם, שיש שלמדו מתולדה זו שמלאכת מעמר היא אף באיסוף הדבר שלא ממקום גידולו. ועי' ציון 14 מראשונים בד' הרמב"ם, שיש שלמדו מתולדה זו שמגדר המלאכה שיחבר הדברים שמעמר יחד.
  114. עי' להלן.
  115. עי' ציון 56 ואילך.
  116. עי' ציון 31 ואילך.
  117. עי' ציון 93. עי' מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ג; קצוה"ש סי' קמו ס"ק מט הערה 17. ועי' קצוה"ש שם, דהיינו כשכל פרי בפנ"ע פחות מכגרוגרת, שבודאי פרי אחד שיש בו גרוגרת אין בו עימור כשהוא בפנ"ע.
  118. מעשה רקח שבת פ"ח ה"ו; עי' שביתת השבת מעמק ס"ק ז.
  119. עי' שביתת השבת מעמר ס"ק י.
  120. אג"ט מעמר ס"ג וס"ק ד.
  121. קצוה"ש סי' קמו בד"ש ס"ק מט הערה 17.
  122. שבת קמג ב; רמב"ם שבת פכ"א הי"א; טוש"ע שלה ה. וע"ע עבדין דחול.
  123. רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל, שיש ראשונים שביארו טעם האיסור בע"א.
  124. עי' נשמ"א ח"ב כלל יג ס"ק א.
  125. שביתת השבת מעמר ס"ק ח; עי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 5. וכן מצדד לומר בנשמ"א שם.
  126. כ"ה גי' ר"ח שבת עג ב, והרי"ף כת"י שהובא בדק"ס שם, והעיתים סי' רכג, והמ"מ שבת פ"ח ה"ה, והכס"מ שם, והמג"א סי' שמ ס"ק טו, והק"נ שבת פ"ז אות ד בד' הטור או"ח סי' שמ, והג' הר"י ברלין על הש"ס שם.
  127. כ"ה גי' הגמ' והרי"ף שם שלפנינו (ועי' ציון 121), והסמ"ג ל"ת סה, והרא"ש שבת פ"ז סי' ב, והג' הרמ"ך שבת שם, והראבי"ה שבת סי' רכג, וההשלמה שבת עה א והאו"ז שבת סי' נז והעו"ש שם ס"ק ט. וביראים סי' קב: אביי, אבל ביראה"ש סי' רעד אינו מופיע כלל.
  128. רש"י שבת שם ד"ה דכניף.
  129. שבת שם. ועי' ציון 18.
  130. עי' רש"י שם ד"ה משום מעמר.
  131. עי' הג' הרמ"ך שבת פ"ח ה"ה (ועי' טל אורות מהד' שע"ו מעמר, וצ"ב); או"ז שבת סי' נז; ההשלמה שם; מאירי שבת שם; עי' מ"מ שם; עי' כס"מ שם; עי' מג"א שם. וכ"מ בס' העתים שם.
  132. ע"ע גדולי קרקע ציון 66 ואילך.
  133. עי' ההשלמה שם; מאירי שבת שם; עי' מנחת סלת מ' לב מלאכה ד. ועי' נשמ"א ח"ב כלל יז ס"ק ב, שדן בחילוק בין המלאכות. ועי' הג' הרמ"ך שם, שאף הוא נתקשה בכך.
  134. שבת שם. וע"ע גדולי קרקע: במלאכות שבת, על גדרם של גידולי קרקע לענין מלאכות שבת.
  135. עי' ציון 5.
  136. עי' מג"א שם.
  137. חזו"א או"ח סוס"י נז, וכעי"ז בנשמ"א כלל יז ס"ק ב. ועי' רי"ף שם: אין דרך עימור בכך אלא בגדו"ק. ועי' תוס' רי"ד שבת עה ב, שגדו"ק חשובים.
  138. ע"ע גדולי קרקע ציון 66 ואילך וע' דש ציון 23 ואילך.
  139. מג"א שם; מקראי קדש שבת פ"ח; קרית מלך רב שם ה"ה; קהלת יעקב (ר"י אלבעלי) שם.
  140. עי' לעיל, וע"ע הנ"ל ציון 3. מג"א שם.
  141. ע"ע גדולי קרקע שם וע' דש ציון 23 ואילך.
  142. עי' ציון 33 ואילך.
  143. הג' רא"מ הורוויץ שבת עג ב. וכעי"ז בדברות משה שבת סי' יז סוף ענף א.
  144. עי' דברות משה שם.
  145. עי' לעיל.
  146. טל אורות (מהד' שע"ו) מעמר; פתח הדביר ח"ד סי' שמ, בפי' א' בד' שער המצות (לר"ח ויטל) פר' עקב, והובא בשביתת השבת מעמר ס"ק ו; ברית משה על הסמ"ג שם אותיות נז-נט, בד' הרי"ף והיראים והסמ"ג שם.
  147. פתח הדביר שם.
  148. עי' ציון 167.
  149. עי' טל אורות שם. ועי' ברית משה שם, שדברי רבא לא נאמרו אלא במלח שחוצבים מאדמה, ואביי אינו חולק עליו, אלא מפרש דבריו.
  150. עי' רמב"ם ומ"מ שם פכ"א הי"א; עי' רי"ו תא"ו ני"ב חי"ד; עי' טוש"ע וב"י שם.
  151. רמב"ם שם; שו"ע הרב שם סט"ו. ועי' ציון הבא.
  152. עי' שו"ע הרב שם, ועי' ציון 155 משבט הלוי; עי' ח"א כלל יג ס"ב; אג"ט שם ס"ו וס"ק ט, ועי"ש שאוסר לאסוף ביצים.
  153. רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם: שדומה למעמר.
  154. ח"א שם.
  155. קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מו הערה 2, ועי"ש הערה 22, שמ"מ איסוף ביצים בכלל האיסור. וכעי"ז מצדד לומר בשו"ת רעק"א קמא סי' כ, שאין האיסור אלא בדברים הנלקחים מהקרקע, בדומה למלח. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' לט, שמצדד לומר בד' השו"ע הרב שם, שאין לדמות ביצים למלח, וצ"ב.
  156. עי' או"ז שבת סי' נז, ואג"ט שם ס"ק ט בדעתו; עי' ק"נ שבת פ"ז אות ד.
  157. ר"ח שבת שם; העיתים שם; עי' יראה"ש סי' רעד, ועי' ציון 160; רמב"ם שם פ"ח ה"ה; עי' ראבי"ה שם; עי' סמ"ג ל"ת סה, ומגלת ספר שם בדעתו; מרדכי שבת סי' שסא; פסקי ריא"ז שבת פ"ז ה"א אות יא; רא"ש שבת פ"ז סי' ב; רי"ו שם; עי' טוש"ע או"ח שמ ט: אסור לקבץ מלח וכו', שדומה למעמר, ומג"א שם; אגודה שבת פ"ז סי' קא.
  158. עי' ר"ח והעיתים ורמב"ם וראבי"ה וריא"ז ורא"ש ורי"ו וטוש"ע שם.
  159. עי' ר"ח והעיתים וראבי"ה ורא"ש שם.
  160. עי' ציון 121.
  161. מ"מ שבת שם. וע"ע אין הלכה כתלמיד במקום הרב ציון 9 וע' הלכה ציון 116, שנח' ראשונים במקום שנח' רבה ואביי, אם הלכה כאביי שהוא בתרא, או כרבה שהוא רבו, ועי' ציון 163. ועי' תו"ש שם ס"ק יח בד' הרא"ש שם ומחצה"ש שם ס"ק טו בד' המג"א שם, שאף רבא, הסובר שאין דישה אלא בגדו"ק (ע"ע גדולי קרקע ציון 67), סובר שאין עימור אלא בגדו"ק (עי' ציונים 134, 159), והלכה כאביי ורבא שהם רבים, נגד רבה (ע"ע הלכה: על פי הרוב). ועי' עו"ש שם, שמצדד לומר שהלכה זו היא בכלל המקומות שנפסק בהם כאביי נגד רבא, שסימנן יע"ל קג"ם (ע"ע הלכה: אביי ורבא), ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק טו, שר"ל שהאות ע' כוללת את כל ההלכות המתחילות באות זו, וע"ע הנ"ל 937, שזהו נגד ד' כל הראשונים.
  162. ע"ע דש ציון 25 ואילך, שכ"ד רוב הראשונים.
  163. עי' ציון 134. מקראי קדש וקרית מלך רב וקהלת יעקב שם.
  164. עי' הג' הרמ"ך שם; ההשלמה שם; או"ז שבת סי' נז, ושכ"ד היראים שבציון 163, ועי' ציון 153; המאורות שבת עג ב, בד' הרי"ף שם; עי' מאירי שבת שם.
  165. עי' ציון 122.
  166. ע"ע הלכה: אביי ורבא. עי' הג' הרמ"ך וההשלמה ואו"ז שם.
  167. או"ז שם, וגרס כן ביראים שם, וביראה"ש שלפנינו אינו, ועי' ריקאנטי סי' קיד והגהמ"י שבת פכ"א אות ח, שהעתיקו כנוסח שלפנינו, ועי' תועפות ראם שם אות כב, ועי' ציון 153. ועי' ק"נ שם, ומנחת סולת מ' לב מלאכה ד בד' הרמב"ם שם, שספק הוא אם פוסקים כאביי שהוא בתרא, או כרבה רבו (עי' ציון 157), ולכן אסור לעמר בדבר שאינו גידולי קרקע, ומ"מ אם עבר פטור (וצ"ב ל' הרמב"ם שם: מפני שנראה כמעמר).
  168. ע"ע גדולי קרקע ציון 71 ואילך.
  169. מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ב; תהלה לדוד סי' שמ אות ח.
  170. שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' לט, ע"פ הנשמ"א כלל יז ס"ק ב, וכעי"ז מצדד בקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 22.
  171. פמ"ג שם מש"ז ס"ק ה, והובא בשביתת השבת מעמר ס"ג, בשם י"א, ועי"ש ס"ה וס"ק יב. וכ"מ בשו"ת רעק"א מהדו"ק סי' כ. ועי' ציון 144.
  172. פי' קדמון ממצרים שבת פ"ח ה"ה. וע"ע טוחן ציונים 285 ואילך, 320, שנח' אחרונים אם עפר וכיוצ"ב חשובים גידולי קרקע לענין מלאכת טוחן.
  173. ציון 149 מקצוה"ש.
  174. עי' ר"ח שבת עד ב (נד' שם עה א) ורש"י שם ד"ה חייב י"א ומאירי ומיוחס לר"ן שם, שאחת המלאכות שעובר העושה חלתא היא מעמר, שאוסף הקנים; עי' תוס' ביצה לא א ד"ה מן ותוס' ר"פ שם וריטב"א שבת עג ב ושטמ"ק ביצה שם, שהוכיחו שאין עימור אלא במקום גידולו מעימור עצים במשנה ביצה שם (עי' ציון 33); עי' סמ"ג ל"ת סה והגהמ"י שבת פכ"א אות ח וסמ"ק מ' רפב ו רשב"א ר"ן ביצה לג ב (יט א), שהוכיחו שאין עימור אלא במקום גידולו מגיבוב קיסמים וקשים להדלקה במשנה ביצה לג א ובגמ' שם ב (עי' ציון 33); עי' קה"ע שבת פ"ז ה"ב ד"ה בוקלטה, ועי' ציון 180; עי' טל אורות (בן ג'וייא) על המרדכי שבת פ"ז (מהד' תשמ"ז עמ' קכה); אחרונים שבציון 172. ועי' ציון 177 מפיהמ"ש לרמב"ם.
  175. עי' ציון 5.
  176. עי' שביתת השבת מעמר ס"ק ז; חמדת ישראל לאוין מ' שכ בקונ' על ל"ט מלאכות מעמר (אות י); עי' מנחת סולת מ' לב מעמר. ועי' ציון 178.
  177. במדבר טו לב-לו.
  178. שבת צו ב.
  179. מנ"ח מוסך השבת מעמר אות א.
  180. עי' שבת שם.
  181. עי' מנ"ח שם, בד' הרמב"ם שבת פ"ח ה"ה. ועי' מנ"ח שם, מהיכן למד כן הרמב"ם, ועי' ציון 180. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם שבת פי"ב מ"ב, שיש עימור אף בעצים להסקה, ועי' מנ"ח שם, שהרמב"ם בהלכותיו חזר בו. ועי' ילקוט שינויי נוסחאות שברמב"ם פרנקל, שבכת"י תימניים הנוסח שונה, ועי' שבט הלוי ח"א סי' עח אות א, שלפי"ז אין ראיה כלל לדברי המנ"ח.
  182. שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' נא.
  183. שבת פ"ז ה"ב.
  184. עי' בגדי ישע על הגמ"ר שבת פ"ז אות א; עי' מנחת פתים או"ח סי' שמ ס"ט, שאפשר שזהו המקור לדברי הרמב"ם לד' המנ"ח. ועי' טל אורות שם (עמ' קכו) ומרכה"מ שבת פ"ח ה"ו ושביתת השבת פתיחה למלאכת דש אות ד וחמדת ישראל שם, שביארו דברי הירושלמי בע"א, וכ"מ בפנ"מ ובקה"ע שם, ועי' ציון 170 מקה"ע.
  185. עי' ציון 60, שי"ס שיש עימור אף שלא ממקום גידולו, ועי' ציון 54, שי"ס שבדיבוק פירות לכל הדעות יש עימור אף שלא במקום גידולו. עי' אחרונים דלהלן.
  186. ערוה"ש או"ח סי' שמ ס"ג; עי' תהלה לדוד שם ס"ק ח, שמצדד לומר כן; שביתת השבת מעמר ס"ד וס"ק ט ויב, והובא בקצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק מט הערה 24.
  187. עי' אחרונים דלהלן; עי' מנ"ח מוסך השבת מעמר אות ב, שמלאכת מעמר שייכת בדיבוק חתיכות פת או בשר (לסוברים שבשר חשוב גדו"ק, עי' ציון 165), אלא שאינו חשוב דיבוק אלא באופן שינטלו כאחד (עי' ציון 12, שי"ס כן).
  188. עי' ציון 124 ואילך.
  189. עץ החיים (חגיז) מלאכת הכותב אות ב (דף ז); כלכלת שבת לתפא"י הכותב. ועי' מו"ק סוס"י שמ: משום לתא דמעמר, ועי"ש סי' תקמה, שאינו עימור של קיימא. ועי' שביתת השבת מעמר ס"ק ט, שצ"ל שבזמנם היו מהדקים היטב את אותיות הדפוס באופן שלא יפרדו בקלות.
  190. מנחת שבת סי' פ ס"ק צט.