אנציקלופדיה תלמודית:נטילה;קליפה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: איסור שנגע בהיתר, או בשר שנגע בחלב, פעמים שצריך להסיר שיעורים אלו, ושאר המאכל מותר.

נטילה – גדרה ומהותה

שיעורו

כדי נטילה[1] -או נטילת מקום[2]- כתבו ראשונים ואחרונים שהיא עבה יותר מקליפה[3], וצריך ליטול יותר בעומק[4], ושיעורו כעובי -רוחב[5]- אצבע*[6] אגודל[7] של יד[8] בינונית[9], שכך שיערו חכמים שעד עובי אצבע נכנס מאכל אחד בחבירו באופנים מסויימים[10].

שיעור אצבע, יש אחרונים סוברים שהוא 2 ס"מ[11], ויש סוברים שהוא כ-2.4 ס"מ[12].

ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכדי נטילה הוא פחות מעובי אצבע, והוא מעט יותר מכדי קליפה[13].

מאכל שנגע במאכל אחר באופן שאוסר כדי נטילה[14], יש מהאחרונים שהסתפק אם צריך ליטול כעובי אצבע רק במקום שנגע או שצריך ליטול גם כעובי אצבע לכל צד[15].

דופן הקדירה, כיון שאין בו עובי אצבע אינו עולה במקום נטילה[16].

פעמים שנקטו בתלמוד ובפוסקים לשון קליפה והכוונה לנטילה[17].

דינא או חומרא

ישנם מקומות שהנטילה היא חומרא, כגון בצלי שמן של איסור שנגע במאכל של היתר ושניהם חמים, שצריך גם ס' בהיתר כנגד האיסור וגם להסיר כדי נטילה לסוברים כן[18], וכתבו אחרונים שהנטילה היא חומרא[19]. וכתבו אחרונים שמטעם זה אם לא נודע באיזה מקום בחתיכה נגע ויש ס' כנגד האיסור מותר, ואין צריך להסיר מכל החתיכה כדי נטילה מספק[20], וכן ביש ספק אם נגע או לא מותר ואין צריך להסיר כדי נטילה[21]. ויש אחרונים סוברים שאם בשלוהו ללא נטילה מותר גם באין ס' נגד מקום הנטילה, כיון שהיא חומרא בעלמא[22]. אבל בצלי כחוש – לדעת הסוברים שדינו בנטילה[23] - הנטילה היא מדינא[24], מהתורה[25]. ויש שצדדו שגם בצלי שמן הנטילה היא מדינא[26], ולכן באין ידוע באיזה מקום נגע, או בנתבשל ואין ס' כנגד מקום הנטילה יש לאסור[27]. מאכל מלוח של איסור שנגע במאכל של היתר - לדעת הסוברים שדינו בנטילה[28] - הנטילה היא מדינא[29].

בשר וחלב חמים שנגעו זה בזה באופן שמבליע כדי נטילה, כגון חם בחם בלא רוטב[30], יש סוברים שאיסורם מדרבנן כיון שמהתורה אינו אסור אלא דרך בישול ואלו אינם חשובים דרך בישול[31], ויש סוברים שאיסורם מהתורה, שגם באופן זה חשוב דרך בישול[32].

אם צריך ס' כנגד האיסור

פעמים שמלבד הנטילה צריך שיהיה ס' במאכל כנגד האיסור[33]. מאכל שמן של איסור שצלאו עם מאכל היתר - כגון גדי שצלאו בחלבו[34] - מלבד הנטילה צריך שיהיה ס' בהיתר כנגד האיסור, לסוברים כן[35], ואף על פי שהאיסור מתפשט ומתחלק בשוה בכל המאכל, ולכן בטל בששים, מכל מקום באותו מקום שנפל שם האיסור יש שם רושם של איסור יותר משאר המקומות ולפיכך צריך נטילת מקום[36], או שיש ספק אם מתפשט בכולו או בכדי נטילה ולכן צריך שיהיה ס' נגדו וגם ליטול כדי נטילה[37]. על הדעות ופרטי הדינים בזה, ע"ע צלי.

וכן דבר שיש ספק אם הוא מפעפע בכל החתיכה או שמפעפע רק בכדי נטילה, כגון טחול שנצלה בלי ניקור מהחלב שבו, צריך שיהיה בהיתר ס' כנגד האיסור וצריך גם להסיר כדי נטילה[38]. וכן בצלי כחוש של איסור שצלאו עם מאכל של היתר, יש סוברים שהיום אין אנו בקיאים בין כחוש לשמן וצריך ס' ונטילת מקום, מספק שמא הוא שמן ומפעפע בכולו ושמא הוא כחוש מפעפע רק בכדי נטילה[39], על הדעות פרטי הדינים בזה ע"ע צלי[40].

וכן איסור הדבוק בחתיכה של היתר ונתבשלו יחד, שצריך שיהיה ששים בהיתר הדבוק נגד האיסור שעמו[41], צריך גם להסיר מההיתר כדי נטילה במקום שנגע באיסור, שמא היה פעם חוץ לרוטב, וחם בחם בלא רוטב הרי הוא כצלי*, שאף כשיש ששים צריך כדי נטילה במקום הנגיעה באיסור[42].

מאכל מלוח שמן שנגע במאכל אחר, כגון חלב שמלחו עם בשר, צריך להסיר כדי נטילה מהמאכל שאצלו ומלבד זה צריך שיהיה בו ס' כנגד האיסור לסוברים כן[43]. מאכל מלוח כחוש שנגע במאכל שמן, מבליע במאכל שאצלו כדי נטילה ומלבד זה צריך ס', לסוברים כן[44]. על דעות הראשונים והאחרונים בזה, ע"ע מליח[45]. ועי' להלן: קליפה גדרה ומהותה[46].

על חתיכה שנאסר ממנה כדי נטילה ובשלה, או שהכדי נטילה נבלל ונתערב בשאר החתיכה, ואין ס' כנגד הכדי נטילה, אם כל החתיכה אסורה, עי' להלן: בתערובת[47].

קליפה – גדרה ומהותה

מהותה

שיעור קליפה היא בכדי שיטול קליפה דקה[48], כקליפת השום[49], כדי שתוכל להינטל כולה כאחת[50] ביחד[51], לאחר שקילפוה[52]. קליפה זו גסה קצת[53], והיא יותר משיעור הדחה*[54] וגרידה[55], ובין גרידה לקליפה הפרש כל שהוא[56], והיא פחותה משיעור נטילה[57].

במקום שצריך ליטול כדי קליפה, אין צריך ליטלה כאחת ויכול ליטול מעט מעט, אלא שצריך שיהיה בשיעור שאם היה נוטל כולה יחד היתה יכולה להנטל כאחת[58].

יש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים ששיעור קליפה הוא כשיעור נטילה דהיינו כעובי אצבע[59], ורבים חלקו על כך וכתבו ששיעור קליפה פחות משיעור נטילה[60].

שיעור כדי קליפה בדבר לח - כגון בשר רותח שנתנו לתוך חלב צונן שהחלב בולע כדי קליפה מהבשר לסוברים כן[61], ויש סוברים שאף שהכדי קליפה מהחלב נתערב מיד בשאר החלב, צריך שיהיה בחלב ס' כנגד הקליפה, ואם לאו כולו אסור[62] - יש מהאחרונים שכתבו שמשערים כדי קליפה מהבשר ושיעור זה נאסר מהחלב, שהרי יותר מכדי קליפה מהבשר אינו נותן טעם בחלב, וצריך שיהיה ס' בחלב כנגד הכדי קליפה מהבשר[63]. ויש שצדדו שמשערים כדי קליפה מהחלב עצמו, וכתבו שקשה לשער את הדבר[64].

על כלי שנאסר כדי קליפה, ונתן לתוכו מאכל, כיצד משערים כדי קליפה במאכל שבתוכו, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[65].

על כדי קליפה שנאסר והתערב בשאר המאכל, אם אומרים בו חתיכה נעשית נבילה וצריך ס' כנגד המאכל מלבד הקליפה, או שמספיק שיהיה ס' כנגד הטעם שבקליפה, עי' להלן: בתערובת[66].

יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהבליעה בקליפה היא מועטת מאוד, ואינה נבלעת בכל הכדי קליפה, אלא שכיון שאין אנו יודעים כמה היא מצריכים לקלוף[67]. ויש שנראה מדבריהם שהבליעה אינה מועטת והיא בכל הכדי קליפה[68].

ישנם מקומות שהצריכו קליפה עבה יותר לסוברים כן, כגון במליח שמן שמבליע בדבר שאצלו יותר מקליפה דקה, ולכן צריך להעמיק בקליפתו יותר לפי אומד הדעת כמה בלע, לסוברים כן[69]. על דעת שאר הראשונים בזה, ע"ע מליח[70].

מאכל הנאסר כדי קליפה, יש מהאחרונים שכתבו שאם האיסור הוא מכח חומרא בעלמא[71] מותר לקלפו בשבת ואין בזה איסור מתקן, ואם הוא מקום שצריך קליפה מדינא[72], הסתפקו אם מותר לקלפו בשבת, וצדדו שאף בזה מותר[73].

דברים שחשובים קליפה

קליפת ביצה אינה פחותה מכדי קליפה[74].

יש מהאחרונים שכתבו שהנוצות שעל התרנגולת חשובים כדי קליפה[75], ואף שיש בהם נקבים[76].

עור של תרנגולת כתבו הראשונים שחשוב כדי קליפה[77], וכן עור גדיים וטלאים ושאר עופות, חשוב כדי קליפה[78].

קשקשים של דגים חשובים כדי קליפה[79].

עור הורידין יש מהאחרונים שכתבו שהוא חשוב כדי קליפה[80], ולכן עוף שנמלח קודם שהסיר את הורידין שצריך קליפה לסוברים כן[81], עור הורידין הוא במקום קליפה[82].

קרום של מח יש מהראשונים שכתבו שחשוב כדי קליפה[83]. ולכן אם צלה ראש הבהמה ולא הסיר המח שבתוכה אין הראש נאסר מחמת הדם שבמח, ואפילו קליפה אין צריך[84], לפי שהקרום מפסיק בין הדם שבתוכו לבשר ואין הדם נפלט לחוץ[85].

כלי חשוב כדי קליפה, ולכן אם עירה חלב רותח על קדירה צוננת שבתוכה בשר, הבשר מותר, שערוי* אוסר רק כדי קליפה לסוברים כן[86], והקדירה היא במקום הקליפה[87]. על כלי שנאסר כדי קליפה, ונתן לתוכו מאכל, כיצד משערים כדי קליפה במאכל שבתוכו, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[88].

אם נגע איסור בכלי מלוכלך באופן שאוסר כדי קליפה, כגון קערה שיש בה רוטב, יש מהאחרונים שכתבו שהלכלוך חשוב כדי קליפה והכלי מותר[89].

דינא או חומרא

ישנם אופנים שהקליפה היא מדינא, מהתורה[90], כגון בערוי שלא נפסק הקילוח לסוברים כן[91], או במליחה לסוברים כן[92]. וישנם אופנים שנחלקו אם הקליפה היא מדינא, כגון בנתן חם לתוך צונן לדעת הסובר - וכן הלכה[93] - תתאה גבר*, שיש סוברים שהקליפה היא מדינא ויש סוברים שהיא חומרא בעלמא[94], מדרבנן[95].

וישנם אופנים שהקליפה היא חומרא בעלמא לכתחילה, כגון בכבד שמלחו או צלאו עם בשר, לסוברים שצריך קליפה[96], וכן בלב שלא קרעו ומלחו עם העוף, לסוברים שצריך קליפה[97], קליפה זו היא חומרא בעלמא[98], שמדינא הדם שבכבד ובלב מחליק ואינו נבלע בבשר, אלא שהצריכו קליפה לכתחילה[99]. וכן עוף שנמלח קודם שיחתוך את הורידין, שצריך קליפה לסוברים כן[100], קליפה זו היא חומרא בעלמא[101]. וכן חוטים האסורים משום דם[102], שצריך לחתכם[103], אם לא חתכם ומלח את הבשר או צלאו שצריך קליפה לסוברים כן[104], קליפה זו היא חומרא בעלמא[105]. וכן תרנגולת שנמצאת בתוכה חיטה מבוקעת אחר מליחה, ונגעה התרנגולת בחתיכות אחרות, ואותה החיטה לא נגעה בהם, שאותם חתיכות צריכות קליפה לסוברים כן, והיא חומרא בעלמא[106], שמדינא אין טעם החיטה הבלוע בתרנגולת יוצא לחתיכה אחרת בלא רוטב[107].

על מקום שהקליפה היא חומרא בעלמא, והקליפה התערבה במאכל ואין ס' כנגד הקליפה, עי' להלן: בתערובת[108].

ישנם מקומות שהקליפה היא חומרא בעלמא ואין חיוב לעשות כן, אלא שטוב להחמיר ולקלוף, כגון בלב שמלחו עם בשר, שיש סוברין שמהדין אין צריך קליפה אבל טוב להחמיר ולקלוף[109].

ויש שכתב בדעת ראשונים, שבכל מקום שהצריכו קליפה, היא חומרא בעלמא מדרבנן[110], וכן כתבו חלק מהאחרונים[111]. והרבה ראשונים ואחרונים אינם סוברים כן, אלא שישנם מקומות שהקליפה היא מדינא[112].

ויש שחילקו בין בשר בחלב לשאר איסורים, שבבשר בחלב הקליפה היא דרבנן גם בערוי מכלי ראשון שלא נפסק הקילוח, ובצלי[113] ומליחה[114], כיון שדרך בישול אסרה תורה ואלו לא חשובים דרך בישול[115], אבל בשאר איסורים הקליפה היא מהתורה[116]. ויש סוברים שמצינו אף בבשר בחלב שכדי קליפה אסור מהתורה, כגון בערוי חם על צונן, ובצלי, שאסורים מהתורה מפני שחשובים דרך בישול[117], אבל במליחה בבשר בחלב לכל הדעות אינו אוסר מהתורה שאינו חשוב דרך בישול[118], וכן ערוי שנפסק הקילוח, בבשר בחלב אינו אוסר מהתורה, שאינו מבשל אלא מבליע[119], ובבשר בחלב לא אסרה תורה אלא דרך בישול[120], אבל בשאר איסורים יש סוברים שאף במליחה, או בערוי שנפסק הקילוח, אסור מהתורה[121]. ויש סוברים שאין הבדל בין בשר בחלב לשאר איסורים כלל, ובכל מקום הקליפה היא מדרבנן[122].

כשיש ס' כנגד האיסור

יש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים - לדעתם שכל מקום שאמרו כדי קליפה היא חומרא מדרבנן[123] - שמה שאמרו כדי קליפה אינו אלא להקל, שאף אם אין ס' כנגד האיסור מותר בקליפה, אבל כשיש ס' כנגד האיסור אין צריך קליפה[124]. ודעת הרבה ראשונים ואחרונים אינה כן, אלא גם במקום שיש ס' צריך קליפה[125].

ומכל מקום ישנם מקומות שמצאנו שצריך קליפה רק אם אין ס' כנגד האיסור, אבל ביש ס' כנגד האיסור אין צריך קליפה, כגון באיסור מליח שמן שהבליע במאכל היתר שאצלו, לסוברים כן[126]. וכן בעליון רותח ותחתון צונן והעליון דבר מועט, אם יש ס' בתחתון אין צריך קליפה, ואם אין בו ס' צריך קליפה לסוברים כן[127].

כשאין ס' כנגד האיסור

במקום שצריך קליפה גם באין במאכל ס' מותר בקליפה בלבד[128]. ומכל מקום ישנם אופנים שהצריכו גם ס' וגם קליפה, כגון בתחתון רותח ועליון צונן, והעליון הוא דבר מועט, לסוברים כן[129], שאף שהמאכל מתפשט בכולו מכל מקום בכדי קליפה נבלע יותר מבשאר המאכל[130]. וכן באיסור שמן המפעפע כגון חלב, שהוא מלוח, והיה אצלו מאכל אחר, או שהיה האיסור מלוח עם בשר שמן, יש סוברים שצריך שיהיה בהיתר גם ס' כנגד האיסור, ומלבד זה צריך קליפה או נטילה[131], ורבים חולקים וסוברים שאין צריך קליפה או שאין צריך ס'[132]. וישנם מקומות שהצריכו גם ס' וגם כדי קליפה מספק שמא המאכל מתפשט בכולו ושמא אינו מתפשט אלא בכדי קליפה, כגון בדבר מלוח כחוש שהיה אצלו מאכל אחר, שיש סוברים שצריך קליפה מלבד ס'[133], מפני שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן, ויש לחוש שהוא כחוש וצריך קליפה ושמא הוא שמן וצריך ס'[134]. על דעות בזה ע"ע מליח[135].

בבישול

כדי קליפה מצינו אף בבישול[136]. כגון בערוי* דבר לח מכלי ראשון על מאכל אחר, שמבשל כדי קליפה מהמאכל לסוברים כן[137]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין ערוי שנפסק הקילוח לערוי שלא נפסק הקילוח, ע"ע ערוי וע' תתאה גבר[138].

וכן הנותן דבר יבש חם על צונן, יש סוברים שהתחתון מתבשל כדי קליפה[139]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בדבר התחתון בין דבר יבש לדבר לח, ע"ע ערוי וע' תתאה גבר, ועי' להלן: קליפה - ממאכל לכלי ומכלי למאכל[140].

על ערוי בבשר בחלב אם אסור מהתורה משום שמבשל כדי קליפה, ע"ע בשר בחלב[141], ועי' לעיל[142].

על כלי שני שאינו מבשל אפילו כדי קליפה, ע"ע כלי ראשון כלי שני[143].

נטילה – דיניה

בצלי

שני מאכלים יבשים, חמים, ויש בהם מעט לחות, שנגעו זה בזה, יש ראשונים סוברים שאינו מבליע כלל[144], ויש ראשונים סוברים שמבליע אחד בחבירו כדי נטילה[145], ויש ראשונים סוברים שמבליע כדי קליפה[146], ויש אחרונים סוברים שמבליע בכולו[147]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין איסור תורה לאיסור דרבנן, ובין מאכל האסור מחמת עצמו למאכל שנבלע בו טעם של איסור, ובין צלי שאצל האש לצלי שהוסר מהאש[148], ובין בשר בחלב לשאר איסורים[149], ע"ע צלי[150], וע' חתיכה נעשית נבלה[151]. על מאכל יבש לגמרי שנגע במאכל אחר, אם צריך נטילה, ע"ע צלי, ועי' להלן: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[152].

על מאכל שמן אם מבליע יותר מכדי נטילה, ואם בזמנינו מחמירים גם בדבר כחוש מפני שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן, ועל גדר מאכל כחוש ושמן, ועל מאכל שנבלע בו ממאכל שמן ונגע במאכל אחר אם אוסר כדי נטילה, ע"ע צלי[153], וע' תערובת. על מאכל חם יבש שנתנו על מאכל יבש צונן, או שנתן צונן על חם אם מבליע כדי נטילה, ע"ע תתאה גבר, ועי' להלן: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[154].

מאכל לח שנגע במאכל יבש ושניהם חמים, יש מהאחרונים סוברים שנבלע במאכל היבש כדי נטילה[155], ויש סוברים שנבלע בכולו[156], ויש סוברים שאם הדבר הלח הוא מועט נבלע בכדי נטילה, ואם הוא מרובה נבלע בכולו[157].

על מאכל מועט שנפל על מאכל אחר ושניהם חמים, אם אוסר כדי נטילה או כדי קליפה, עי' להלן: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[158].

צלי רותח שנפל לתוך חלב צונן, יש סוברים שהצלי צריך נטילה גם לדעת הסוברים תתאה גבר*[159], מפני שחום על ידי האור ממש מבליע יותר מחום שעל ידי בישול[160]. על דעות שאר הראשונים ועל פרטי הדינים בזה, ע"ע תתאה גבר, וע' צלי[161].

מאכל יבש שנבלל בו דבר איסור לח –כגון שבלל חלב אסור או דם בקמח ועשה ממנו בצק[162], או שבלל חמאה בגרעיני אורז[163] - ונגע במאכל אחר, אינו חשוב כאיסור הבלוע בחתיכה שאינו אוסר מאכל אחר כשנגע בו בלא רוטב[164], אלא אוסר כדי נטילה כדבר האסור מחמת עצמו[165].

בשר שנתבשל בחלב, שנגע בחתיכה אחרת חם בחם בלא רוטב, יש סוברים שאינו חשוב כאיסור בלוע, ומבליע בחתיכה שאצלו כדי נטילה[166]. על דעות הראשונים והאחרונים בזה, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[167].

על בשר שנגע בגבינה ושניהם חמים אם הגבינה צריכה נטילה, ע' להלן: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[168].

עוף – או בהמה[169] - שלא חתך את הורידין וצלאו כשהוא שלם, יש ראשונים סוברים שצריך שישליך הורידין ויחתוך סביבם כדי נטילה[170]. על דעת שאר הראשונים בזה, ע"ע ורידין[171], ועי' להלן: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[172].

בשר שנצלה עם לב שלא נקרע, יש סוברים שצריך להסיר כדי נטילה מהבשר שסביבו[173]. על דעת שאר הראשונים בזה, ע"ע לב[174], ועי' להלן: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[175].

במליחה

מאכל מלוח כחוש שנגע במאכל כחוש, יש סוברים שמבליע בו כדי נטילה[176]. על דעות הראשונים והאחרונים בזה, ע"ע מליח[177]. מאכל מלוח שמן שנגע במאכל אחר, יש סוברים שמבליע בכדי נטילה - אף לסוברים שבמאכל כחוש מבליע רק כדי קליפה[178]. על דעות הראשונים והאחרונים בזה, ע"ע מלוח[179].

ציר שפירש מהמאכל על ידי מליחה, ועמד בפני עצמו ונבלע אחר כך בדבר אחר, יש ראשונים סוברים שנבלע בכדי נטילה[180]. על טעם הדבר, ודעת החולקים, ע"ע מליח[181].

בכלי

מאכל שנגע בכלי ושניהם חמים או שהתחתון חם[182], והמאכל יבש ויש בו רטיבות קצת[183], יש ראשונים ואחרונים סוברים שהמאכל בולע מהכלי כדי נטילה[184], כדין מאכל שנגע במאכל לדעתם[185], ויש ראשונים ואחרונים בדעתם סוברים שבולע מהכלי כדי קליפה, אף לדעת הסובר שמאכל שנגע במאכל בולע כדי נטילה[186], מפני שדוקא במאכל שנח לבלוע ולפלוט אוסר כדי נטילה אבל כלי ואוכל אוסר רק כדי קליפה[187], ויש אחרונים סוברים שבולע בכל המאכל[188], כדין מאכל שנגע במאכל לדעתם[189]. על דעות הפוסקים בזה, ואם יש הבדל בין מאכל שאינו שמן, ע"ע תתאה גבר, וע' צלי. ועי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[190].

על מאכל יבש לגמרי שאין בו רטיבות כלל שנגע בכלי, אם בולע מהכלי, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[191].

על מאכל שנגע בכלי, אם מבליע בכלי כדי נטילה, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[192].

על דיני הכלי שנאסר, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[193].

דבר חריף*, שחתכו בסכין הבלוע מאיסור או מבשר או חלב –או שדכו במדוכה של איסור או של בשר[194], מבליע בדבר החריף כשיעור נטילה לסוברים כן[195], משום שמפליט מהמאכל הבלוע בכלי לדעת הסובר כן[196]. על דעות הראשונים ופרטי הדינים בזה, ע"ע דבר חריף: בחתיכת סכין[197], ועי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[198]. לא הסיר כדי נטילה מהדבר החריף, ובשלו עם היתר, או שבלע בשר ובשלו בחלב, אם צריך ס' כנגד הסכין או כנגד הכדי נטילה, ע"ע דבר חריף[199], וע' חתיכה נעשית נבלה[200]. ועי' להלן: בתערובת[201].

וכן סכין של חלב שחתך בה בשר רותח, אוסרת כדי נטילה מהבשר משום שמפליט מהחלב הבלוע בסכין, לדעת הסובר כן[202].

על מאכל שנחתך בסכין שאינו נקי ואינו בן יומו, אם השמנונית שעל הסכין אוסרת כדי נטילה, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[203].

על אתרוג שנקרוהו עכברים, לדעת הסוברים שפסול למצוה משום מיאוס[204], אם אפשר להכשירו למצוה על ידי נטילת מקום הניקור, ע"ע הקריבהו נא לפחתך[205].

קליפה – במאכל שבלע ממאכל

שני מאכלים

כדי קליפה מצינו במאכל שבלע ממאכל[206]. כגון מאכל חם שנתנו על מאכל צונן, ואחד מהם אסור באכילה[207], או שאחד בשר והשני חלב[208], לדעת הסובר –וכן הלכה[209]- תתאה גבר*, היינו שהתחתון גובר ומצנן את העליון שנופל בו ואינו נאסר כולו[210], מכל מקום התחתון מבליע בעליון ובולע ממנו כדי קליפה[211], שעד שהתחתון מצננו לעליון אי אפשר שלא יבלע מעט קודם שיצטנן[212]; ויש שפירש שהעליון מכביד על התחתון ומפליט בו טעם[213].

על הנותן צונן לתוך חם לדעת רב הסובר שהעליון גובר, אם מבשל כדי קליפה, ע"ע כלי ראשון; כלי שני[214].

יש שכתבו שבעליון חם ותחתון צונן הקליפה היא חומרא בעלמא, ואם התערבה ואין ס' כנגדה מותר[215]. ויש סוברים שהקליפה היא מדינא[216], ובנתערב ואין ס' כנגדו, יש סוברים שאוסר התערובת, ויש סוברים שאינו אוסר מטעמים אחרים[217]. ויש סוברים בערוי שנפסק הקילוח, שאינו מבשל אלא מבליע, ולכן בבשר וחלב הוא מדרבנן שמהתורה אינו אסור אלא דרך בישול[218], ובשאר איסורים הוא מהתורה[219]. ויש שלא חילקו בין בשר בחלב לשאר איסורים[220]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין נפסק הקילוח ללא נפסק הקילוח, ע"ע תתאה גבר, וע' ערוי[221].

וכן מאכל מלוח פולט טעם ומבליע כדי קליפה במאכל שאצלו לסוברים כן[222]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין איסור תורה לאיסור דרבנן, ובין מאכל כחוש לשמן, ע"ע מליח[223], וע' תערובת. על מאכל המלוח בכלי אם מבליע בכלי, עי' להלן: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[224].

ערוי מכלי ראשון מבליע במאכל אחר ובולע ממנו כדי קליפה לסוברים כן[225]. על פרטי הדינים והשיטות בזה, ואם יש הבדל בין נפסק הקילוח ללא נפסק הקילוח, ע"ע ערוי, וע' תתאה גבר. על ערוי לח רותח על יבש, אם אומרים שכל טיפה וטיפה מהלח שנופלת על היבש נאסרת, ע"ע ערוי וע' תתאה גבר[226]. על כלי שעירה עליו מכלי ראשון פעמים רבות, אם רק כדי קליפה ממנו בלע או שכולו בלע, ע"ע ערוי[227].

וכן שני מאכלים יבשים חמים שנגעו זה בזה, ויש בהם מעט לחות, מבליע אחד בחבירו כדי קליפה לסוברים כן[228]. שני מאכלים יבשים לגמרי שאין בהם רוטב, יש אחרונים סוברים שאף לסוברים שביש בהם לחות מבליע כדי נטילה[229], באין בהם לחות מבליע כדי קליפה[230], ויש סוברים שאף בזה מבליע כדי נטילה[231]. ויש על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין כחוש לשמן, ע"ע צלי, וע' תתאה גבר.

פעמים שאמרו שמאכל מבליע בחבירו כדי קליפה ולא יותר משום שאין דרכו ליבלע במאכל[232]. כגון גבינה לחה שנפלה על מאכל של בשר חם, שמספיק לקלוף את המאכל[233], ואף לסוברים שצלי בולע כדי נטילה[234], גבינה אין דרכה ליכנס במאכל כל כך ומספיק לקלוף את המאכל[235]. ויש סוברים שאין הבדל בין גבינה לחה לשאר דברים, וגם בזה צריך נטילה מהמאכל של הבשר[236].

בלח ויבש

כדי קליפה מצינו בין בדבר לח רותח ויבש צונן שהלח בולע כדי קליפה מהיבש ומבליע בו כדי קליפה, ובין בדבר יבש רותח ולח צונן, שהיבש בולע מהלח ומבליע בו כדי קליפה[237]. כגון דבר לח רותח שנתנו על דבר יבש צונן, הלח בולע מהיבש ומבליע בו כדי קליפה[238], וכן דבר יבש רותח שנתנו על דבר לח צונן, היבש בולע מהלח ומבליע בו כדי קליפה[239], אלא שבזה נחלקו ראשונים אם הכדי קליפה מתערב ומתבטל בשאר המאכל[240]. וכן שני דברים יבשים שנגעו זה בזה מצינו שמבליע אחר בחבירו כדי קליפה, כגון בשני דברים יבשים והעליון חם והתחתון צונן[241], וכן בדבר מלוח[242] או בצלי שמבליע במה שאצלו כדי קליפה, לסוברים כן[243]. על לח שנתערב בלח אם מבליע כדי קליפה, ע"ע תתאה גבר וע' ערוי[244].

בשני מאכלים צוננים

כדי קליפה מצינו גם במאכל צונן שמבליע במאכל צונן, כגון בשר צלי צונן שנפל לתוך חלב, שטעון קליפה לסוברים כן[245]. על דעות הראשונים והאחרונים בזה, ואם יש הבדל בין מבושל לצלי, ועל בשר מלוח צונן שנפל לתוך חלב אם צריך קליפה או הדחה, ע"ע הדחה[246], וע' צלי.

על בשר צונן שנחתך בסכין של חלב או בסכין של איסור שאינו מקונח, שיש סוברים שנכון לקלפו, עי' להלן[247].

על דבר היתר צונן שנפל לתוך איסור צונן, ולא שהה בתוכו מעת לעת שיחשב כבוש[248], אם צריך קליפה, ע"ע הדחה[249].

בדבר מועט

כדי קליפה מצינו כשנתן דבר מועט על מאכל אחר, שאינו בולע אלא כדי קליפה[250]. כגון קרבן פסח שסכו בשמן של תרומה בעוד הבשר רותח, ששנינו בו שאם אוכליו הם ישראלים יקלוף את מקומו[251], ולא נאסר כולו אף לדעת הסובר תתאה גבר* ומבליע בכולו[252], משום שהסיכה היא משהו בעלמא[253], וכיון שהוא מועט אינו נבלע אלא בחיצון בלבד[254].

וכן סכין של איסור או של חלב שיש עליו שמנונית, שחתך בו בשר רותח, אפילו הסכין אינו בן יומו, צריך קליפה מפני השמנונית שעליו[255], ואינו אוסר את כל הבשר מפני שהשמנונית היא דבר מועט[256].

וכן השוחט את הבהמה בסכין של נכרי שבלע מאיסור, שאוסר את הבשר בכדי קליפה לסוברים כן[257], יש סוברים שהטעם משום השמנונית שעל הסכין[258], וכיון שהוא דבר מועט אינו אוסר יותר מכדי קליפה[259].

ונחלקו אחרונים אם צריך שיהיה ס' כנגד האיסור: יש סוברים שצריך שיהיה ס' במאכל כנגד האיסור, ומלבד זה צריך קליפה[260], משום שהבליעה מתפשטת בכל המאכל, ומכל מקום בכדי קליפה האיסור נסרך ונדבק יותר ולכן צריך גם קליפה[261]. ויש סוברים שגם באין ס' כנגד האיסור מספיק לקלוף, שהבליעה אינה מתפשטת יותר מכדי קליפה[262]. ויש סוברים שאם יש ס' אין צריך קליפה, ואם אין ס' צריך קליפה[263].

לדעת הסוברים שצריך שיהיה ס' כנגד האיסור, יש מהאחרונים סוברים שצריך נטילה, משום שלדעה זו האיסור מתפשט יותר מכדי קליפה עד כדי נטילה[264], ויש סוברים שאין צריך נטילה ומספיק קליפה[265]. אבל לדעת הסוברים שאינו מתפשט בכולו ודאי שמספיק קליפה ואין צריך נטילה[266].

על דבר יבש שנגע בכלי חם, שדינו כדבר מועט ובולע כדי קליפה, עי' להלן: קליפה ממאכל לכלי ומכלי למאכל[267].

על חום שהיד סולדת בו, שיש סוברים שמבליע ומפליט כדי קליפה גם בכלי שני ושלישי, ע"ע יד סולדת[268], וע' כלי ראשון; כלי שני[269]. על חום שאין היד סולדת בו בכלי ראשון, אם מבליע כדי קליפה, ע"ע כלי ראשון; כלי שני[270]. על חום שאין היד סולדת בו בכלי שני, אם מבליע כדי קליפה, ע"ע כלי ראשון; כלי שני[271].

על המוצא דם בביצה שפעמים שצריך להסיר כדי קליפה מן הביצה מסביב לדם, ע"ע דם ביצים[272].

על מאכל היתר הכבוש* בציר או בחומץ של איסור, ולא שהה כדי שירתיח[273], אם צריך קליפה, ע"ע כבוש[274].

על עוף שלא חתך את הורידין* בשעת שחיטה, וצלאו או מלחו כשהוא שלם, אם צריך להסיר כדי קליפה סביבות הורידין, ע"ע ורידין[275], וע' חתיכה נעשית נבלה[276].

על חוטים* של דם שבבעלי חיים שלא הסירם וצלה את הבשר בעודם בתוכו, אם הבשר צריך קליפה, ע"ע חוטין[277].

על כחל* שצלאו עם בשר בשיפוד, והכחל או הבשר למעלה, אם התחתון צריך קליפה ע"ע כחל[278].

על כליה* שנצלתה עם החלב שעליה, אם צריך להסיר ממנה כדי קליפה, ע"ע כליות[279].

על בשר שנמלח עם הלב* שלא נקרע, אם צריך להסיר ממנו כדי קליפה מחמת הדם שבלב, ע"ע לב[280]. על בשר שנתבשל עם הלב שלא נקרע באופן שלא נאסר הבשר[281], אם צריך לקלוף סביב הלב מהבשר הדבוק בו, ע"ע לב[282].

על בשר שנתאדם מחמת מכה שיש סוברים שאותו המקום טעון קליפה מפני שאין בכח המלח להוציאו, ע"ע מליחה[283]. על בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ולא שהה כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח, אם טעון קליפה, ע"ע מליחה[284].

על הקרום שעל ביצי זכר, שטעון קליפה מפני חוטי דם שיש בו, ע"ע מליחה[285].

קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל

מאכל שבלע מכלי

כדי קליפה מצינו אף במאכל שבלע מכלי שנאסר כולו מבליעת דבר האסור או שנבלע בו בשר או חלב[286].

דבר חריף כגון צנון[287], שחתכו בסכין שבלע מבשר או חלב, או שחתכו בסכין של איסור –או שדכו במדוכה של איסור או של בשר[288]-, מבליע בדבר החריף כדי קליפה לסוברים כן[289], משום שמפליט מהמאכל הבלוע בכלי לדעת הסובר כן[290]. על פרטי הדינים בזה, ע"ע דבר חריף: בחתיכת סכין[291].

וכן סכין של חלב שחתך בה בשר רותח, אוסרת כדי קליפה מהבשר משום שמפליט מהחלב הבלוע בסכין, לדעת הסובר כן[292].

על דבר חריף שחתכו בסכין של איסור ובשלוהו עם היתר, או שחתכו בסכין של בשר ובשלו בחלב, עי' להלן: בתערובת[293].

בשר שחתכו בסכין של חלב שאינו מקונח[294], או שחתכו בסכין של איסור שאינו מקונח[295], אינו צריך קליפה אלא מספיק להדיחו[296]. ויש מהאחרונים שכתבו שנכון לקלוף הבשר[297], מפני שהמאכל בולע מהשמנונית שעל הסכין כדי קליפה מחמת דוחק הסכין[298].

השוחט את הבהמה בסכין של נכרי שבלע מאיסור, יש סוברים שאוסר בכדי קליפה[299], משום שיש בכח חום בית השחיטה בפני עצמו, או בצירוף דוחק הסכין, להפליט אפילו מה שבלוע בתוך הסכין, לדעת הסובר כן[300]. על פרטי הדינים בזה, ע"ע בית השחיטה[301], וע' אידי דטריד למפלט לא בלע[302]. על סכין ששחט בה טריפה ואחר כך שחט בה כשרה, אם צריך קליפה, ע"ע בית השחיטה[303], וע' הדחה[304].

מאכל שיש בו מעט לחות שנגע בכלי ושניהם חמים או שהתחתון חם[305], יש סוברים שהמאכל בולע מהכלי כדי קליפה, כדין מאכל שנגע במאכל שבולע ממנו כדי קליפה לסוברים כן[306], ויש סוברים שמאכל שנגע בכלי בולע מהכלי כדי נטילה, כדין מאכל שנגע במאכל שבולע ממנו כדי נטילה לדעתם[307], ויש סוברים שבולע מהכלי כדי קליפה אף לסוברים שמאכל שנגע במאכל בולע כדי נטילה[308]. ועי' לעיל: נטילה - דיניה[309].

מאכל יבש לגמרי שנגע בכלי ושניהם חמים או שהתחתון חם, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שבולע מהכלי כדי קליפה, אף לדעת הסוברים שמאכל שנגע במאכל בולע כדי נטילה[310], שבליעה מהכלי היא דבר מועט ואינה מתפשטת יותר מכדי קליפה[311], או שאין ממשות באיסור הבלוע בכלי[312]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין מאכל שמן לכחוש, ע"ע צלי, וע' תתאה גבר[313].

כלי צונן שנתן לתוכו דבר חם, יש סוברים שמבליע במאכל כדי קליפה לדעת הסוברים תתאה גבר[314]. על דעות האחרונים בזה, ועל הסוברים שלא אומרים בכלי תתאה גבר ומבליע בכולו כיון שאין בו פליטה גופו, ע"ע תתאה גבר[315].

על אופן שהכלי עצמו נאסר רק כדי קליפה, מה דינו של המאכל שבתוכו, עי' להלן[316].

כלי שבלע ממאכל

כדי קליפה מצינו אף בכלי שבלע ממאכל[317], כגון בערוי* מכלי ראשון על כלי צונן שמבליע בכלי כדי קליפה לסוברים כן[318]. על פרטי הדינים בזה, ואם יש הבדל בין ערוי שנפסק הקילוח ללא נפסק הקילוח, ע"ע ערוי[319].

כלי שנתן לתוכו מאכל ושניהם חמים או שהתחתון חם[320], יש אחרונים סוברים שמבליע בכלי כדי קליפה, אף לדעת הסוברים שמאכל שנגע במאכל מבליע בו כדי נטילה[321], ויש סוברים שמבליע בכלי כדי נטילה[322].

על פרטי הדינים בזה, ועל דעת הסוברים שבמאכל שמן מבליע בכל הכלי, ועל הסוברים שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן ולכן בכל מאכל חוששים שמבליע בכל הכלי, ע"ע צלי. על מאכל יבש לגמרי שיש סוברים שאף במאכל מבליע רק כדי קליפה, עי' לעיל: קליפה – במאכל שבלע ממאכל[323].

כלי צונן שנתן לתוכו דבר חם, יש סוברים שמבליע בכלי כדי קליפה לדעת הסוברים תתאה גבר[324]. על דעות האחרונים בזה, ועל הסוברים שלא אומרים בכלי תתאה גבר ומבליע בכולו כיון שאין בו פליטה גופו, ע"ע תתאה גבר.

מאכל איסור שנמלח בכלי, יש סוברים שמבליע בכלי כדי קליפה[325] - אף לדעת הסוברים שבמאכל אחר מבליע בכולו[326] -, ויש סוברים שמבליע בכל הכלי[327]. על פרטי הדינים בזה, ועל הסוברים שיש הבדל בין כלי חרס לשאר כלים, ע"ע מליח[328].

מאכל איסור הכבוש בכלי של היתר, יש סוברים שאוסר רק כדי קליפה מהכלי[329], ויש סוברים שאוסר כל הכלי[330]. על פרטי הדינים בזה ע"ע כבוש[331]. על מאכל הכבוש בכלי בציר, ושהה כדי שירתיח, ולא שהה מעת לעת[332], אם מבליע בכל הכלי או רק בכדי קליפה מהכלי, ע"ע כבוש[333].

בשר שנמלח ושהה שיעור מליחה ונתנוהו אחר כך בכלי שאינו מנוקב בלא הדחה, הכלי טעון קליפה מפני שנבלע בו הציר שיש בו דם, לדעת הסוברים כן[334]. על חילוקי השיטות בזה ע"ע מליחה[335].

על יין של גויים הכבוש בכלי אם אוסר כל הכלי או רק כדי קליפה ממנו, ע"ע כבוש[336], וע' כלי היין[337].

כלי שבלע כדי קליפה - דיני הכלי והמאכל שבתוכו

כלי שנאסר כדי קליפה, אם ידוע המקום שנבלע בו האיסור קולף מקומו[338], ואם נבלע האיסור בכל שטח הכלי יכול להכשירו על ידי הגעלה[339] או לקלוף את כולו[340], וכן אם אין ידוע המקום שנבלע האיסור צריך לקלוף את כולו[341].

כלי שנאסר כדי קליפה ונתנו בו דבר יבש רותח צריך קליפה[342], וגם אם הקערה חמה מספיק לקלוף המאכל כיון שלא נבלע בקערה יותר מכדי קליפה[343].

כלי שנאסר כדי קליפה ובישלו בו היתר, יש סוברים שצריך שיהיה בהיתר ס' כנגד קליפת הכלי[344], ויש סוברים שגם באין בו ס' התבשיל מותר[345]. על דעות הראשונים והאחרונים בזה, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[346]. כלי שנאסר כולו כדי קליפה, ונתנו לתוכו דבר לח רותח, לסוברים שצריך שיהיה במאכל ס' כנגד קליפת הכלי[347], יש מהאחרונים שכתבו שאם הכלי חם צריך שיהיה במאכל ס' כנגד קליפת כל הכלי גם כנגד מה שמחוץ לרוטב[348], כיון שאם חם מקצתו חם כולו ומפליט מכל הכלי[349], או שחוששים ששכשך בכלי והרוטב עלה ונגע במה שלמעלה[350]; ואם הכלי צונן אין צריך שיהיה במאכל ס' אלא כנגד המקום מהכלי שנגע במאכל[351], ולא כנגד מה שמחוץ לכלי[352]. ויש שצדדו שגם בכלי חם אין צריך שיהיה ס' כנגד כל הכלי, אלא כנגד החלק מהכלי שנגע בתבשיל, ולא תולים שמפליט מכולו[353].

לדעת הסוברים שכלי שנאסר כדי קליפה ובשלו בו צריך שיהיה ס' במאכל כנגד קליפת הכלי[354], כתבו ראשונים ואחרונים שסתם כלים יש במאכל שבהם ס' כנגד קליפת הכלי[355], אבל כלי רחב ונמך, בסתם אין במאכל שבו ס' כנגד קליפת הכלי[356]. וכן כלי שיש מעט תבשיל על שוליו ואינו מלא, אפשר שאין ס' כנגד הקליפה[357].

כלי שנאסר מבחוץ כדי קליפה, הכלי עצמו חשוב כדי קליפה ומה שבתוכו מותר[358]. וכל זה אם הכלי קר, אבל אם אחר כך בישל בכלי, כתבו אחרונים שכח הרוטב נכנס בכל עובי הכלי והתבשיל נאסר[359], ובלבד שיגיע הרוטב עד המקום שנאסר כדי קליפה[360].

כלי שנאסר מבחוץ כדי קליפה, ואחר כן הניחוהו על האש כשהוא ריקן, יש מהאחרונים שכתבו שאין כל הכלי נאסר, ולא אומרים שהבלוע מפעפע מהצד החיצון לצד הפנימי[361].

על כלי מלוכלך שבלע באופן שנאסר כדי קליפה, אם הלכלוך חשוב כדי קליפה והכלי מותר, עי' לעיל: קליפה – גדרה ומהותה[362].

על כלי שבלע כדי קליפה ממאכל, אם קליפת הכלי נעשית נבילה, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[363].

בתערובת

כדי קליפה בלח

מאכל הנאסר כדי קליפה, ונתערבה קליפה זו בשאר המאכל באופן שאין ס' כנגד הקליפה, כגון בשר רותח שנפל לתוך חָלב צונן, ש"תתאה גבר", וצריך לקלוף את הבשר ואת החלב, ואת החלב אי אפשר לקלוף כיון שמתערב מיד בשאר החלב, ואין ס' בשאר החלב כנגד הקליפה[364], נחלקו ראשונים ואחרונים אם כל המאכל נאסר[365], על חילוקי השיטות ופרטי הדינים בזה, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[366].

מאכל הנאסר כדי קליפה שהתבשל

מאכל הנאסר כדי קליפה וקודם שקלף את הבשר בשלו ונתערב הטעם שבכדי קליפה בשאר הבשר ואין בבשר ס' כנגד הקליפה, שאף שאפשר לקלוף לאחר הבישול, כבר התערב הטעם בשאר הבשר[367], נחלקו ראשונים ואחרונים אם כל המאכל אסור או שכולו מותר, על חילוקי השיטות ופרטי הדינים בזה ע"ע חתיכה נעשית נבלה[368], וע' מליח[369]. ומכל מקום גם לסוברים שהתבשיל אינו נאסר, צריך להסיר כדי קליפה לאחר הבישול, כיון שיכול לקלוף והקליפה היא מדינא[370].

במקום שהקליפה היא חומרא בעלמא[371], כגון חוטי הדם שבבהמה שלא חתכם קודם המליחה ובשלם עם הבשר[372], או כבד שמלחו או צלאו עם בשר[373], או לב של עוף שלא קרעו ומלחו עם העוף, לסוברים שהעוף צריך קליפה[374], או בעליון חם שנתנו על תחתון צונן לסוברים שהקליפה היא חומרא בעלמא[375], או תרנגולת שנמצאה בה חיטה מבוקעת אחר מליחה, ונגעה התרנגולת בחתיכות אחרות, שאותם חתיכות צריכות קליפה לסוברים כן[376], אם בשל את המאכל ללא קליפה, המאכל מותר גם באין ס' כנגדו[377].

במקום שאפשר לקלוף לאחר הבישול, והקליפה היא חומרא בעלמא[378], ישנם אופנים שהצריכו לקלוף לאחר הבשול, כגון לב שמלחו עם העוף ובשל אחר כך את העוף, שאף שהעוף מותר, מכל מקום צריך קליפה משום שיש בלב דם בעין שנבלע בעוף[379]. וכן בנתן חלב רותח על בשר צונן לדעת הסוברים שהקליפה היא חומרא בעלמא[380], אם בשלו צריך קליפה[381], גם ביש ס' כנגד הקליפה. ויש סוברים שכיון שהקליפה היא חומרא בעלמא אם בשלו ללא קליפה אין צריך לקלוף וגם הקליפה עצמה מותרת, אפילו באין ס' במאכל כנגד הקליפה[382], שתולים שאחר הבישול התפשט הטעם המועט שבקליפה בשאר המאכל ונתבטל, וגם באין בו ס' במאכל כנגד הקליפה, ודאי שיש בו ס' כנגד הטעם המועט שבקליפה[383]. וכן תרנגולת שנמצאה בה חיטה מבוקעת אחר מליחה, ונגעה התרנגולת בחתיכות אחרות, שאותם החתיכות צריכות קליפה לסוברים כן[384], אם בישלם ללא קליפה, יש סוברים שאף שהמאכל מותר גם באין ס' כנגד הקליפה, מכל מקום צריך קליפה[385], ויש סוברים שאינו צריך קליפה[386].

ישנם אופנים שלא הצריכו קליפה לאחר הבישול, כגון כבד שנצלה עם העוף שהעוף צריך קליפה[387], ואם בשלוהו מותר ללא קליפה[388], כיון שאין דם בעין[389].

על מאכל הנאסר כדי קליפה, ואותה קליפה נתערבה במאכל אחר באופן שצריך שיהיה ס' כנגדה[390], אם אומרים בקליפה זו חתיכה נעשית נבילה, וצריך שיהיה ס' במאכל מלבד הקליפה, או שאין אומרים חתיכה נעשית נבילה ומספיק שיהיה במאכל ס' כנגד הטעם הבלוע בקליפה, ואם יש הבדל בין בשר בחלב לשאר איסורים, ובין מקום שהקליפה היא חומרא למקום שהיא מהדין, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[391].

על כלי שנאסר כדי קליפה ובישלו בו היתר, אם צריך שיהא בתבשיל ששים כנגד קליפת הכלי, וע"ע חתיכה נעשית נבלה[392], וע' מליח[393], ועי' לעיל: קליפה – ממאכל לכלי ומכלי למאכל[394].

על חתיכת בשר המונחת מקצתה בתוך הרוטב שבקדירה ומקצתה מחוץ לרוטב, ונפלה עליה טיפת חלב, שיש סוברים שמה שבחוץ נאסר ונעשה נבילה, וכן כדי קליפה ממה שבתוך הרוטב נאסר, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[395].

כדי נטילה שנתערב

חתיכה שנאסר ממנה כדי נטילה, ואותה חתיכה נתבשלה או נתערבה לח בלח באופן שאין ס' כנגד הנטילה, יש סוברים שהתבשיל אסור גם לדעת המתירים בכדי קליפה שנתערבה ואין ס' כנגדה[396], כיון שחיוב הנטילה הוא מדינא[397]. במקום שהנטילה היא חומרא, כגון בצלי שמן לסוברים כן[398], יש סוברים שאם החתיכה נתבשלה אינו אוסר גם אם אין ס' כנגדו[399], ויש אוסרים גם בצלי שמן שנתבשל[400], משום שגם בצלי שמן הנטילה היא מדינא[401].

מאכל הנאסר כדי נטילה, ואותה כדי נטילה נתערבה במאכל אחר, אם אומרים בכדי נטילה חתיכה נעשית נבילה וצריך שיהיה ס' כנגד הכדי נטילה גם כשידוע לנו שהאיסור הוא פחותת מכדי נטילה, או שאין אומרים בו חתיכה נעשית נבילה ומספיק שיהיה ס' כנגד האיסור, ע"ע חתיכה נעשית נבלה[402].

על איסור הדבוק בהיתר ונתבשלו יחד בקדרה, ויש ס' בהיתר כנגד האיסור, אם צריך להסיר כדי נטילה מההיתר, ע"ע אסור דבוק[403].

על חתיכה שנאסר ממנה כדי נטילה, אם חשוב איסור דבוק* ואוסר את ההיתר שבחתיכה אם אין בו ס' כנגד הכדי נטילה – לסוברים שאיסור דבוק אוסר את ההיתר שאצלו[404] – ע"ע אסור דבוק[405]. על בשר בחלב שנאסר ממנו כדי נטילה אם אוסר את שאר החתיכה, ע"ע אסור דבוק[406].

על חתיכה שנאסר ממנה כדי נטילה ואין ידוע באיזה מקום בחתיכה נגע, אם הכדי נטילה בטל בשאר החתיכה, ע"ע תערובת, ועי' לעיל: נטילה – גדרה ומהותה[407].

חתיכה שנאסר ממנה כדי קליפה או כדי נטילה, ונתערבה יבש ביבש - כגון שמלח חתיכת בשר אסור עם הרבה חתיכות בשר המותר, שהבשר המותר נאסר כדי קליפה[408], או שנגעה חתיכת בשר רותח אסור בחתיכת בשר המותר, שהבשר המותר נאסר בכדי נטילה[409] - ואין ידוע באיזו חתיכה נגעה, אם אותה החתיכה בטלה ברוב, או שצריך להסיר כדי קליפה או נטילה מכל החתיכות, ע"ע תערובת[410]. על חתיכה זו, אם יש בה חשיבות חתיכה שאינה בטלה ברוב, ע"ע חתיכה הראויה להתכבד[411].

על דבר חריף שנחתך בסכין של איסור ובשלו עם היתר, או שחתכו בסכין שבלע מבשר ובשלו בחלב, לדעת הסובר שמבליע בדבר החריף כדי קליפה או כדי נטילה[412], אם צריך ס' כנגד הקליפה והנטילה או שצריך ס' כנגד כל הסכין, ע"ע דבר חריף[413], וע' חתיכה נעשית נבלה[414]. על מאכל זה שכבשוהו אחר שנחתך אם מועיל שיהיה ס' כנגד הסכין, ע"ע דבר חריף[415].

על איסור שנגע בחתיכה באופן שאוסר כדי נטילה, ויש ס' בכדי נטילה כנגד האיסור, אם אוסר כדי נטילה, ע"ע תערובת[416].

הערות שוליים

  1. בלשון זו נזכר בדרך כלל בחז"ל ובראשונים. עי' חולין פ"ז מ"ב: רבי יהודה אומר כדי לקיים בו מצות נטילה, ועי' תפא"י שם אות יב. עי' ברייתא פסחים. עי' פסחים פ"ז מ"ב: יטול את מקומו, ורע"ב ומלאכת שלמה שם. עי' ראשונים ואחרונים להלן ציון 4.
  2. לשון זו נזכרה הרבה בדברי הראשונים והאחרונים, עי' רשב"א וריטב"א וחי' הר"ן ומאירי חולין קיג א, מרדכי פסחים פ"ב רמז תקנו, תוה"א להרשב"א ב"ד ש"א, ובדה"ב שם, האגודה פסחים פ"ב אות כה, יש"ש חולין פ"ח סי' ס, סא, או"ה הארוך יד ג, תו"ח סא ג, מנחת יעקב לח ט, ועוד.
  3. עי' להלן ציון 42 ואילך. ר"ן על הרי"ף חולין מא א מדה"ר. ועי' ר"ן חולין לד ב מדה"ר, הובא להלן ציון 11; עי' רשב"א תוה"א ב"ד ש"א: קליפה עבה ביותר והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום.
  4. רשב"א תוה"א ב"ד ש"א.
  5. הגהות שערי דורא ש"ז סי' ד אות ג; שו"ע יו"ד קה ד; לבוש שם; ט"ז יו"ד כב סק"ג; ט"ז יו"ד כב סק"ג; בית הילל יו"ד קב סק"א; פמ"ג או"ח תמז א"א סק"ב, תנא א"א סקמ"ד; שו"ת רע"א החדשות סי' נז; תפא"י שבת פ"א מ"ד.
  6. רא"ש חולין פ"ז סי' כד ושו"ת הרא"ש כלל כ סי' א; תוס' הרא"ש חולין צו ב; הגהמ"ר חולין רמז תשנה; רי"ו תא"ו נט"ו אות יג (דף קכז טור ב); עי' רע"ב פסחים פ"ז מ"ב; עי' יש"ש חולין פ"ז סי' כח, מט; הגהות שערי דורא ש"ז סי' ד אות ג, ש"י סי' כב אות ג; מהר"י מנהגים הלכות איסור והיתר משערי דורא אות יג; איסור והיתר הארוך ש"ל סי' ז, שמ"ח סי' ב; תורת חטאת כג ג, לז א; טור יו"ד קה; ב"י שם ד, וכס"מ מאכלות אסורות פט"ו הל"ב; שו"ע יו"ד כב א קה ד; לבוש שם ושם; ב"ח יו"ד ע ט, עו ב; פר"ח יו"ד צד סקכ"ה; כנה"ג יו"ד קה הגה"ט אות יז; דברי חמודות חולין פ"ז סי' לה אות קמט; ט"ז יו"ד עו א; פמ"ג או"ח תנא א"א סקמ"ד; חכמת אדם מט ה, ס א; ערוך השולחן יו"ד קה ל.
  7. פמ"ג או"ח תנא סקמ"ד; מחה"ש יו"ד כב סק"ג; מחזיק ברכה יו"ד סי' נו אות יא; תפא"י שבת פ"א מ"ד אות א: כרוחב אצבע אגודל במקום הרחב; משנה ברורה תסא סקכ"ד; שו"ת אור לציון ח"ג פי"א הע' יא.
  8. ע"ע אצבע ציון 11 ואילך. וראה שם על מקומות ששיעור אצבע הוא באופן אחר.
  9. עי' רמב"ם ס"ת פ"ט ה"ט, ובהקדמה לפירוש המשניות מנחות; משנה ברורה שם; עי' ש"ך יו"ד רעב סק"א; ע' מעשה רוקח סוכה פ"ד ה"א בשם רבי אברהם בן הרמב"ם: והאצבע הנזכר הוא הגודל מאיש בינוני ביצירה לא ננס האיברים ולא גדול האיברים ולא רך בשנים אלא ממוצע היצירה שהגיע לתכלית הגידול והוא בן ל"ה שנה או יותר. והביאו בביאור הלכה תרלג א ד"ה למעלה. וע' ספר מדות ושיעורי תורה פ"ה אות ג.
  10. עי' להלן: נטילה – דיניה, ציון 138 ואילך. ערוך השולחן יו"ד קה ל.
  11. עי' שיעורי תורה לגרא"ח נאה סי' א, וסי' ג אות כה והע' נח. ועי' ספר מדות ושיעורי תורה פ"ה א-יב, דעות נוספות בשיעור האגודל.
  12. עי' חזו"א או"ח מועד קונטרס השיעורים סי' לט סק"ז, ובשיעורין של תורה סי' ג אות ב, ושיעורי המצות אות א. ועי' אגרות משה או"ח ח"א סי' קלו. ועי' בספר מדות ושיעורי תורה פ"ה אות ט.
  13. תפארת ישראל חולין פ"ב מ"א אות ג, פסחים פ"ז מ"ב אות יב, בדעת הר"ן חולין לד ב מדה"ר: כדי נטילת מקום שהוא יותר מעט מן הקליפה, ובדעת רש"י פסחים עה ב ד"ה יטול: דלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי; הגהות מנחת פתים (להגר"מ אריק) יו"ד קה ד, בדעת הר"ן שם; בדי השולחן קה ד ביאורים ד"ה כדי נטילה. ועי' ר"ן מא א מדה"ר שכתב: ונטילת מקום המוזכר בפרק כיצד צולין הוא יותר מן הקליפה שצריך להעמיק וליטול חתיכה עבה קצת, משמע גם כן שהוא רק קצת יותר עמוק. ועי' תוה"א להרשב"א ב"ד ש"א (דף כא א) שכתב כדברי הר"ן: כי שיעור הקליפה בכדי שיעור שיטול קליפה דקה אבל הנטילה צריך ליטול בעומק יותר. ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רלד: ונטילת מקום הוא יותר מן הקליפה שצריך להעמיק וליטול חתיכה עבה קצת. אמנם מדברי האחרונים שהובאו לעיל הע' 2 משמע שסוברים שאין בזה מחלוקת, וגם לדעת הר"ן והרש"י הכוונה לעובי אצבע. ועי' תפא"י חולין פ"ז מ"ב אות יב, ובהלכתא גבירתא פסחים פ"ז אות ב, שכתב בסתמא שכדי נטילה הוא כעובי אצבע. ועי' בדי השולחן שם, שכתב שהלכה כדעת השו"ע שהוא כעובי אצבע.
  14. עי' להלן ציון 138 ואילך.
  15. שו"ת רע"א תשובות חדשות (דפו"י) יו"ד סי' י אות ד. ועי' שם שהביא ראיה שאין צריך מהצדדים מדברי השו"ע או"ח תסא ב, שאם לא נגע הכיכר של חמץ במצה המצה מותרת, משמע שגם אם יש ביניהם כחוט השערה מותר, ולא אומרים שהאיסור מתפשט כדי נטילה בעובי התנור ויבלע במצה. ועי' לעיל הע' 5 בלשון הר"ן והרשב"א שכדי נטילה צריך ליטול בעומק, משמע קצת שנוטל דוקא בעומק ולא מהצדדים.
  16. פמ"ג או"ח תנא א"א סקמ"ד; תפארת למשה יו"ד צב ד"ה בבית יוסף; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קל. ועי' שו"ת מהרי"א הלוי דרשות דרשה ו, שהצריך בטיחה שבכירה שתהיה כעובי אצבע להפסיק בין בליעת החמץ שבכירה לבין הקדירה שמבשלים לפסח. ועי' פמ"ג או"ח תנא א"א סקל"ז, שאם רדו חמץ במרדה שאוסר כדי נטילה, ואחר כך הפכו המרדה, אסור לחתות מצה בצד השני כיון שהמרדה אינו בעובי אצבע. ועי' שו"ת שואל ונשאל ח"ה יו"ד סי' סז, אם קליפת ביצה עולה במקום כדי נטילה. ועי' להלן ציון 68, אם עולה במקום קליפה.
  17. עי' בדה"ב ב"ד ש"א: והתם נמי מדכרינן לישנא דקולף דמוכח התם דבעי למימר נטילת מקום; פמ"ג או"ח תנא א"א סקל"ז. ועי' הע' (14). עי' חולין צז ב: אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד, עי' כנה"ג יו"ד קה הגהב"י אות יט, שהוא לאו דוקא שהרי צלי אוסר כדי נטילה; עי' כנה"ג שם הגה"ט אות לד; עי' ש"ך יו"ד קה סקי"ז; ע' חק יעקב או"ח תמז סק"ז ומקור חיים שם סק"ד ומשנה ברורה שם סק"ו; עי' פמ"ג יו"ד צד משב"ז סקי"ג וחוות דעת שם סקי"ד, עי' חזו"א או"ח הלכות פסח סי' קכ סקי"א, ועוד.
  18. עי' תוה"ב הארוך להרשב"א ב"ד ש"א, ושו"ע יו"ד קה ה. וע"ע צלי, הדעות בזה.
  19. מנחת כהן ח"ב פ"ד; ופר"ח יו"ד קה סק"כ, הביאו רעק"א יו"ד קה ה; פמ"ג יו"ד קה משב"ז סקי"א, או"ח תמז א"א סק"ב; ערוה"ש יו"ד קה לז; חזו"א יו"ד כב סק"ה. ועי' בדי השולחן יו"ד קה ה ביאורים סד"ה שנפל למקום ידוע, שאפשר שלדעת השו"ע הוא מדינא. וע"ע צלי.
  20. אחרונים שבציון 19. ועי' רעק"א שם, שהתיר גם בכחוש שהנטילה היא מדינא, מפני שמקום הנגיעה בטל ברוב. ועי' פמ"ג יו"ד קה משב"ז סקי"א, שהתיר בכחוש כשיש רוב לרבות ולבטל בס'. ועי' ערוה"ש שם לז, שהתיר רק כשיש מתחילה ס' כנגד מקום הנטילה. ועי' להלן ציון 392 ואילך. וע"ע תערובת.
  21. פמ"ג שם. ועי' פמ"ג או"ח סדר הנהגות השואל עם הנשאל סדר שני אות כה, שה"ה בנפל הכדי נטילה לתבשיל אחר ונשפך וספק אם יש בו ס', שאם הוא חומרא כגון בדבר שמן מותר, ועי' דרכ"ת יו"ד קה ס"ק קיט, שהביאו.
  22. עי' איסור והיתר הארוך יד ג, ופמ"ג יו"ד קה משב"ז סקי"א, או"ח תמז א"א סק"ב; שו"ת שמן רוקח ח"ב סי' טו, הביאו בפת"ש יו"ד קה סקי"א.
  23. עי' להלן ציון 138 ואילך הדעות בזה. וע"ע צלי.
  24. אחרונים שבציון 19. ועי' יש"ש חולין פ"ז סי' כח, פ"ח סי' ע, שסובר בצלי כחוש שאוסר כולו אם אין ס' כנגדו, ועי' להלן ציון 139. ועי' שערי דורא שער י סי' כג, ובמבוא שערים שם. ועי' פמ"ג משב"ז יו"ד קה סק"ז, שדן בדברי היש"ש. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' ע, שלדעת היש"ש גם בכחוש הנטילה היא חומרא, אלא שכל האחרונים חלקו עליו והלכה כמותם שבכחוש הנטילה היא מדינא.
  25. פמ"ג יו"ד קה משב"ז סקי"א. ועי' תוה"ק להרשב"א ב"ד ש"א על דין נטילה בצלי: ויש אומרים שצריך נטילת מקום והראשון נ"ל עיקר אלא שיש לחוש לדברי המחמירין באיסורין של תורה. ועי' ב"י יו"ד קה ה, שהביאו, משמע שלסוברים שצלי צריך נטילה הוא מהתורה, ולכן החמיר לחוש לדעתם. וע"ע צלי.
  26. עי' להלן ציון 384 דעת החולקים ואוסרים בנתבשל; עי' בדי השולחן קה ה ביאורים ד"ה שנפל, שכתב שלדעת השו"ע הנטילה היא מדינא ועכ"פ מספק יש חיוב נטילה.
  27. בדי השולחן שם. ועי' להלן שם. וכן בנפל הכדי נטילה לתבשיל אחר ונשפך וספק אם יש בו ס', לעיל ציון 21, צידד להחמיר שם.
  28. עי' להלן ציון 169.
  29. ע"ע מליח ציון 231, וציון 240.
  30. עי' להלן ציון 39 ואילך. ועי' להלן ציון 34 ואילך בשני מאכלים יבשים כגון גבינה ובשר, אם מבליע כדי נטילה. ועי' להלן ציון 39 ואילך במאכל לח שנפל על יבש, כגון חלב על בשר, אם מבליע כדי נטילה. ועי' ציון 39.
  31. ע"ע בשר בחלב ציון 46 ואילך, דעת הסוברים שצלי אינו חשוב דרך בישול ואינו אסור בבשר בחלב מהתורה. ועי' יש"ש חולין פ"ז סי' מה, שחם בחם בלא רוטב ודאי שהוא דרבנן ואינו דרך בישול ואיסורו רק דרבנן, ועי' פמ"ג פתיחה להלכות בשר בחלב ד"ה והנה נגע, וחי' רעק"א יו"ד פז א, ופת"ש שם סק"ג, שהביאו דבריו; עי' שו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קמח, שכתב גם כן שגם לסובר שצלי אסור מהתורה, מ"מ בחם בחם בלא רוטב הוא דרבנן.
  32. עי' שם ציון 49 ואילך, דעת הסוברים שצלי אסור מהתורה, ועי' יד יהודה יו"ד פז פיה"א סק"א ופיה"ק סק"ב, שלסוברים שצלי אסור מהתורה גם חם בחם בלא רוטב אסור מהתורה, ומשמע שאוסר כדי נטילה כדין חם בחם בלא רוטב. ועי' להלן ציון 106 ואילך.
  33. עי' להלן.
  34. עי' חולין צו ב, וראשונים להלן ציון 20.
  35. עי' רשב"א תוה"א ב"ד ש"א; עי' שו"ע יו"ד קה ה ורמ"א שם. ועי' רמב"ם מאכ"א פט"ו הל"ב, וב"י יו"ד קה ד, בדעתו, שסובר שביש ס' א"נ נטילה, ועי' ש"ך שם סקט"ו. ועי' רא"ה בדה"ב ב"ד ש"א. וע"ע צלי, הדעות בזה. ועי' רשב"א ושו"ע שם, בשומנו של גיד שאסור רק מדרבנן אם צריך שיהיה ס' כנגד האיסור.
  36. פר"ח יו"ד קה סקכ"א; ט"ז שם סקי"א.
  37. עי' איסור והיתר הארוך יד ג.
  38. האגור סי' אלף קעו בשם מהר"י מולין; ב"י יו"ד קה ה ד"ה ומ"ש רבינו; ערך לחם שם ה ולבוש שם ח.
  39. עי' הגהות סמ"ק סי' רד סק"ג, והגהות שערי דורא סי' לז סק"ג, בשמו; ד"מ יו"ד קה סק"ז ורמ"א שם ה.
  40. ועי' להלן ציון 122 ואילך, לגבי קליפה. על מאכל כחוש של איסור שצלאו עם מאכל שמן אם צריך ס', ע' רמ"א שם, וט"ז סק"י. ועי' פמ"ג יו"ד צד משב"ז סקי"ג, בדעת הט"ז שם שסובר שדבר מועט שנבלע בחבירו מבליע כדי נטילה או הוא שמן או שיש דוחקא דסכינא, ומלבד זה צריך ס' בהיתר כנגד האיסור. ועי' פמ"ג יו"ד קה שפ"ד סק"כ, שמאכל שנבלע בו דבר שמן שאוסר מאכל שנגע בו עד שיהיה בו ס', צריך גם ליטול מקומו אף ביש בו ס'.
  41. ע"ע אסור דבוק ציון 3 ואילך.
  42. ע"ע אסור דבוק ציון 18. ועי' להלן ציון 388 ואילך.
  43. עי' ב"י ושו"ע יו"ד קה ט, ופמ"ג שפ"ד שם סקכ"ז. ועי' ב"י שם שדימה דין זה לצלי לעיל ציון 20. ועי' ש"ך שם סקכ"ז לגבי איסור דרבנן. וע"ע מלוח ציון 243 ואילך, שאר הדעות בזה.
  44. ע' שו"ע יו"ד קה ט. ועי' ש"ך סקכ"ח וביהגר"א סקנ"ד, שכן הדין אפ' הדבר המלוח כחוש, וע' ט"ז סק"כ. ועי' ש"ך שם, ופר"ח שם סקל"ה, דעת החולקים וסוברים שא"צ ס'.
  45. ציון 262 ואילך.
  46. ציון 123 ואילך.
  47. ציון 381 ואילך.
  48. רשב"א תוה"א בית ד שער א; שו"ת אבקת רוכל סי' רטו.
  49. ראש יוסף חולין ח ב: דדבר מועט הוא כקליפת השום. ועי' להלן ציון 28 בשם רעק"א. ועי' פמ"ג או"ח תרמ"ט א"א סק"כ, שאם נפל איסור על אתרוג באופן שנאסר כדי קליפה והסיר את הכדי קליפה, אינו נחשב חסר באתרוג. ועי' בכורי יעקב תרמ"ט סקכ"ח, שהביא דבריו.
  50. ר"ן על הרי"ף חולין מא א מדה"ר; ב"י יו"ד צו; תורת האשם יג א; ט"ז יו"ד צו סקי"ד; פרישה יו"ד צו סק"ח; ש"ך שם סקכ"א; לבוש שם ה; פר"ח שם סקי"ט; חוות דעת שם סקט"ז; שו"ת אבקת רוכל שם; שו"ת רדב"ז ח"א סי' רלד; שו"ת חוות יאיר סי' קעט; חכמת אדם מב יא; שו"ת מגן שאול סי' כז אות ל; כף החיים יו"ד צא אות לב, בשם האחרונים. ועי' כנה"ג הגה"ט יו"ד קה אות יז: שיעור קליפה לא נתבאר בדברי הפוסקים כמה הוא שיעורה, ונראה שאין צריך לשיעורה דכל שנקלף אותו הבשר שנגע האיסור כדי שתוכל להנטל כולה כא' סגי.
  51. רשב"א תוה"א בית ד שער א.
  52. חכמת אדם שם. ועי' להלן ציון 13.
  53. רשב"א ור"ן וב"י שם; אחרונים לעיל ציון 1.
  54. ע"ע.
  55. ע"ע הדחה ציון 148. ראשונים ואחרונים שבציון 1,2. ועי' ריטב"א חולין קיב א: ולמעלה מגרירה קליפה, ולמעלה ממנה נטילת מקום. ועי' ש"ך יו"ד צו סקכ"א ויו"ד צב סקל"ח, שקליפה היא יותר מגרידה. ועי' ש"ך יו"ד צג סק"ו שמשמע שהם אותו שיעור. ועי' מנחת יעקב כלל נו אות טז שהקשה סתירת דברי הש"ך. ועי' פמ"ג שפ"ד צב סקל"ח שתירץ ששם גרידה הוא משותף, פעמים משמעו כדי קליפה ופעמים פחות. ועי' חזו"א יו"ד סי' ט סק"ו, שגרידה אינו קליפה, ומה שכתב על דברי הש"ך שם.
  56. ביהגר"א יו"ד צו ס"ג.
  57. עי' לעיל ציון 1 ואילך, שיעורה. ר"ן חולין מא א מדה"ר; רשב"א תוה"א בית ד שער א; ריטב"א חולין קיב א; מעדני יו"ט חולין פ"ז סי' כד אות ד; גליון מהרש"א יו"ד סי' צד סקכ"ט.
  58. תורת האשם כלל יג א.
  59. עי' להלן. המגיה לפרישה יו"ד קה סקי"ט, בדעת הרשב"א תוה"ק ב"ד ש"א: איסור זה של צנון וסילקא יש מי שאומר שהוא עד כדי קליפה עבה שהיא הנקראת בכל מקום נטילת מקום והשאר מותר. ועי' כנה"ג יו"ד קה הגה"ט אות יז, שחלק על הגהות פרישה בדעת הרשב"א, והביא מדברי הרשב"א עצמו במקומות אחרים שיש הבדל בין שיעור קליפה לנטילה, ועי' לעיל ציון 9. וצ"ל לדעתו שכוונת הרשב"א שדוקא באותו מקום שיעור קליפה הכונה קליפה עבה דהיינו כשיעור נטילה, אבל בעלמא הכונה קליפה דקה כמו שכתב בתוה"א ב"ד ש"א, והיא פחותה משיעור נטילה. ועי' מהרי"ל מנהגים בשם הלכות איסור והיתר משערי דורא אות יג, שכתב: שיעור קליפה הוי בעובי רוחב אצבע. אמנם בהגהות שערי דורא שלפנינו איסור והיתר ש"ד סי' ז אות ג, כתב: דשיעור נטילה הוי כעובי רוחב אצבע. וכן כתב שם ש"י סי' כב אות ג, ובליקוטים אות כד. ובכנה"ג יו"ד סי' קה הגה"ט אות יז, הביא בשם שערי דורא כגירסא שהיתה לפני מהרי"ל, וכתב שהוא ט"ס וצ"ל שיעור נטילה, כגירסא שלפנינו, אבל שיעור קליפה הוא פחות מכן. וכן מבואר מדברי הראשונים והפוסקים לעיל ציון 2 שכתבו ששיעור קליפה הוא כדי להנטל כאחת, וכן מדברי ביהגר"א שהובא בציון 8, ומדברי שו"ת הרשב"א להלן ציון 13, מבואר ששיעור קליפה הוא פחות מזה.
  60. עי' לעיל ציון 2 הראשונים והאחרונים שכתבו ששיעור קליפה הוא כדי להנטל כאחת, ועי' לעיל ציון 8, בדברי הגר"א. ועי' ציון 9. ועי' ציון 13 בדברי שו"ת הרשב"א להלן ציון מבואר ששיעור קליפה הוא פחות מזה.
  61. עי' להלן ציון 76 ואילך, וציון 94.
  62. עי' להלן ציון 180 ואילך.
  63. יד אברהם יו"ד צא ד.
  64. עי' בדי השולחן יו"ד צא ד ביאורים ד"ה והחלב כולו מותר, שפקפק על דברי האיסור והיתר עכ"פ בבשר בחלב משום שהכדי קליפה מהחלב נעשה נבילה וצריך לשער כנגד כולו, וכתב שמלשון הטור יו"ד שם משמע שמשערים כנגד כדי קליפה מהחלב, וכתב שרשה לשער את הדבר. וראה שם ביאורים ד"ה מותר, בשם חי' רע"א יו"ד צא על הש"ך סק"ח, ופמ"ג יו"ד קה משב"ז סק"ו, כולו שאם שפך את החלב לאט לאט נאסר כל חלק מהחלב שנגע בבשר, ויש שיעור גדול מהחלב שנאסר, ורק אם נפסק הקילוח משערים בכדי קליפה מהחלב. ובשם שו"ת חת"ס יו"ד סי' פ, כתב שאם שפך בבת אחת אז תולים שנאסר רק כדי קליפה. ועי' להלן ציון 114.
  65. ציון 40, וציון 198 ואילך, וציון 198 ואילך.
  66. ציון 238 ואילך.
  67. חוות דעת יו"ד צא סק"ח, וחידושי הרי"מ חולין צו ב. וביארו בזה דעת הסוברים שאם נתערב הכדי קליפה בשאר המאכל מותר גם באין ס' נגדו. וגם בדעת האוסרים בנתערב, כתב שסוברים שיש בליעה מועטת, אלא שלדעתם חתיכה נעשית נבילה וכל הכדי קליפה נאסר וצריך ס' נגדו; חזו"א יו"ד סי' ט סק"ז, בדעת ר"ת בתוס' פסחים עו א ד"ה תניא, הסובר שאם הכדי קליפה נתערב בשאר המאכל אינו אוסר, וביאר שודאי יש ס' כנגד האיסור שבכדי קליפה כיון שהוא מועט מאוד. ועי' שם שכתב שגם האוסרים בנתערב, טעמם שלא חילקו חכמים בדבר וגזרו איסור על כל שיעור קליפה, ולא משום שהבליעה מרובה. ועי' בפליתי יו"ד צא סק"ב, שהטעם שבכדי קליפה הוא קלוש מאוד. ועי' שו"ת תשואות חן סי' יא, שכתב סברא זו בערוי שנפסק הקילוח. ועי' להלן ציון 42.
  68. עי' חזו"א שם שנראה כדעת האוסרים בנתערב ואין ס' נגדו, שאין מקור לסברת המתירים; עי' שו"ת תשואות חן שם, על מקום שהקליפה היא מדינא, כגון בערוי שלא נפסק הקילוח; עי' ט"ז יו"ד צא סק"ז וש"ך שם סק"ח שנראה מדבריהם שהאוסרים בנתערב הכדי קליפה ואין ס' נגדו, סוברים שיש בליעה גמורה בכל הכדי קליפה. ועי' להלן ציון 32 ואילך, דעת הסוברים שהקליפה אסורה מהתורה; עי' חידושי הרי"מ חולין צו ב, שבציר הנוטף תמיד מהחתיכה במליחה וצלי מסתבר שנבלע הרבה, ועי' שם בדעת המג"א. עי' חוות דעת יו"ד צא סק"ח, שאפשר שרק במאכל הבליעה מועטת, אבל בכלי הטעם מתערב בכל הכדי קליפה כיון שאין לכלי טעם בעצמו והבליעה עומדת בו כמונח בקופסא. וכן לדעת האחרונים שהביאו הסברים אחרים בטעם שכדי קליפה שנתערב בטל, עי' להלן ציון 355 ואילך, משמע שלא סוברים שיש רק בליעה מועטת. וע' בדי השולחן יו"ד צא סקל"ג, סקל"ד, שהביא את הדעות בזה.
  69. שערי דורא לח, הובא במרדכי חולין רמז תשדמ, ובב"י יו"ד קה ט.
  70. ציון 243 ואילך.
  71. עי' להלן ציון 41 ואילך.
  72. עי' להלן ציון 38 ואילך.
  73. עי' פמ"ג או"ח שכג א"א סקי"ד, ועי' חי' רע"א על המג"א שיח סקל"ב, שציין אליו; עי' שו"ת טוב טעם ודעת ח"ג סי' קפח.
  74. שו"ת הרשב"א ח"ז רצט; ב"י יו"ד סו ו, בשמו; ש"ך יו"ד סו סקי"ג; גליון מהרש"א שם צד סקכ"ט; חדושי רע"א יו"ד סו על הש"ך סקי"ג; שו"ת שואל ונשאל ח"ה יו"ד סי' סז. ועי' דעת תורה יו"ד סח י, שאף שיש בה נקבים קטנים כמבואר בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקטז, חשובה כדי קליפה. ועי' רע"א שם שכתב שאפשר שגם בקליפת הביצה עצמה אינו נבלע בכל עוביה, ששיעור כדי קליפה הוא פחות מעובי ביצה. ועי' שו"ת הר צבי יו"ד סג, במעשה שערו רותחים מכלי ראשון על ביצה ונמצא בה דם, ופסק שהקדירה שהיתה בה הביצה אינה צריכה הגעלה משום שערוי מבשל רק כדי קליפה, וקליפת הביצה היא הכדי קליפה, והביצה עצמה לא נתבשלה.
  75. ש"ך יו"ד סח סק"י; כרתי שם סקי"ז; גליון מהרש"א יו"ד צד סקכ"ט. ועי' פמ"ג שפ"ד סח סק"י שדעת הרא"ש שהטעם אינו משום שהנוצות הם כדי קליפה אלא שהמים מחליקים על הנוצות ואינם נבלעים בעוף. ועי' תורת חטאת כלל לג דין ד שאם עירה על התרגולת פעם אחת תולים שהנוצות נשרו ומעתה אי אפשר לערות עליה שוב, והובא בש"ך שם.
  76. דעת תורה יו"ד סח י.
  77. רא"ש שבת פ"ג סי' טז; מרדכי שבת רמז שז. ועי' רא"ש ומרדכי שם, שכתבו שלכן אם עירה רותחים מכלי ראשון על התרנגולת קודם מליחה מספיק לקלוף העור; עי' איסור והיתר למהרש"ל ש"ג סי' ה. ועי' שו"ת אמרי אש יו"ד סי' כז, שהסתפק אם עור חשוב כדי קליפה מפני שיש בו נקבים. ועי' דעת תורה יו"ד סי' סח י, שדחה דבריו מדברי הרא"ש והמרדכי שם.
  78. עי' שו"ע יו"ד סח י.
  79. עי' טור יו"ד סי' ע, ודרכי משה שם סק"ה, וב"ח שם, וט"ז שם סק"ג, בדעתו; עי' דרישה שם סק"ד; ש"ך שם סק"ה; דעת תורה יו"ד סח י.
  80. עי' להלן ציון 19.
  81. ע"ע ורידין ציון 82.
  82. תפארת למשה יו"ד כב; כרתי שם סק"ו; רע"א שם על הש"ך סק"ו, בשמם. וע"ע ורידין ציון 83.
  83. עי' להלן.
  84. בה"ג סי' סה הלכות דם עמ' תרמז; רא"ש חולין פ"ז סי' ז; שו"ע יו"ד סח א; רמ"א שם ד.
  85. רא"ש חולין פ"ז סי' ז, ועי' שם שכתב: ואפילו אם קצת מן הדם נפלט ונכנס לתוך הבשר כבולעו כך פולטו; ש"ך יו"ד סח סק"א. ועי' ר"ן חולין לא ב מדה"ר, שכתבת הטעם שהקדירה היינו עצם הגולגולת מפסיק בין הדם שבמח לשאר הראש, וכ"כ הפר"ח יו"ד סח סק"א וכריתי יו"ד שם. ועי' מעיו"ט על הרא"ש שם אות ד, שכתב להגיה גם בדברי הרא"ש כך.
  86. ע"ע ערוי.
  87. דרכי משה יו"ד צב סקי"א ורמ"א שם ז, וש"ך שם סקל"ה וביאור הגר"א שם סקל"ז, חוות דעת שם סקכ"ז. ועי' להלן ציון 204.
  88. ציון 198 ואילך, וציון 198 ואילך.
  89. יד אפרים יו"ד עב ד, הביאו בדעת תורה יו"ד סח טו. עי' מהרי"ל הלכות הגעלה אות ח, שכשמגעיל על ידי ערוי ינגב את הכלים, והביאו בד"מ או"ח תנב סק"ה, ובמג"א שם סק"ט ובמשנה ברורה שם סק"כ. אמנם שם משמע שהוא משום שהמים יצננו את הרותחים ולא משום שחשוב כדי קליפה. ועי' פמ"ג משב"ז יו"ד צד סק"א, שכלי מלוכלך בולע על ידי ערוי. ואולי שם מדובר שלא כל הכלי מלוכלך ובלע במקום הנקי.
  90. עי' ר"ן חולין מג א מדה"ר, במליחה וצלי בשאר איסורים, וערך השולחן יו"ד צא אות ה דין ד, בדעתו; עי' ערך השולחן שם; עי' פמ"ג יו"ד צא משב"ז סק"ה; עי' בית מאיר או"ח שיח יא, בערוי שלא נפסק הקילוח שמבשל כדי קליפה מהתורה לסוברים כן, ובנפסק הקילוח מבליע ולא מבשל. עי' חוות דעת יו"ד צא סק"ה, בדעת ר"ת, שערוי מבשל כדי קליפה מהתורה; עי' דעת תורה יו"ד כב סק"ו, בדעת ר"ת שכתב כן. עי' רש"י חולין ח ב ד"ה דוחקא, שמבואר בדבריו שבדוחקא דסכינא הכדי קליפה הוא מהתורה. ועי' רשב"א שם שכתב גם כן שהוא איסור תורה ולכן יש להחמיר מספק. עי' חידושי הרי"מ חולין צו ב, שפירש דבריהם גם בכל דבר הצריך מליחה שהוא מהתורה. ועי' דעת תורה שם, שכתב שיש לפרש דבריהם רק בשמנונית שעל הסכין שמפעפע יותר. עי' שו"ת תשואות חן סי' יא שחילק בין בשר בחלב שהוא דרבנן כיון שאינו אסור אלא דרך בישול, לשאר איסורים שהוא מהתורה; עי' זבחי צדק יו"ד צא אות כג, שכתב כן; עי' כה"ח יו"ד צא אות כט. ועי' להלן ציון 67 ואילך. וע"ע מליח ציונים 6, 16.
  91. ע"ע ערוי מחלוקת הראשונים אם צריך קליפה. פמ"ג יו"ד צא משב"ז סק"ה, בדעת המג"א, וראה שם ובשפ"ד סק"ז, שבנפסק הקילוח הוא חומרא מדרבנן, ועי' פליתי קה סק"ה; עי' רע"א יו"ד צא על הש"ך סק"ח. ועי' חזו"א יו"ד סי' ט ס"ק ה – ז, שדעתו שבנפסק הקילוח אינו נבלע אפילו כדי קליפה.
  92. ע"ע מליח ציון 6 ואילך, וציון 16. עי' להלן ציון 34 ואילך. עי' מג"א תסז סקל"ג. ועי' פמ"ג א"א שם, שבמליחה בכחוש הקליפה היא מדינא, ובשמן ויש ס' הקליפה היא חומרא בעלמא; עי' חדושי הרי"מ חולין צו ב. עי' ערך לחם יו"ד צא אות ה, בדעת הר"ן.
  93. ע"ע תתאה גבר. ועי' להלן ציון 39.
  94. עי' להלן ציון 32 ואילך. וע"ע ערוי וע' תתאה גבר. וע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 705 ואילך. ועי' חיי אדם קכב יח, בשפך שכר של חמץ על בשר שפסק שצריך קליפה מדינא, שלא כדעת החק יעקב או"ח תסז סקמ"ו שפסק על כיוצא בזה שהוא חומרא. ועי' שו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קנא, שחילק בין מקום שהעליון הרותח הוא דבר גוש שאז צריך קליפה מדינא, לבין מקום שהעליון הרותח הוא לח, שאז הקליפה היא חומרא מדרבנן. ועי' להלן ציון 65.
  95. עי' שו"ת האלף לך שלמה שם; עי' שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת סי' קנא, וליקוטי תשובות סי' כז.
  96. הגהות מהרא"י לשערי דורא שער י סי' כו סק"ב, בכבד שצלאו עם עוף; עי' רמ"א יו"ד עג ה-ו לגבי כבר שמלחו עם צלאו עם עוף; עי' תשובות נחלת שבעה סי' כז, בכבד שמלחו. וע"ע מליחה ציון 395 ואילך, לגבי כבד שמלחו עם העוף. וע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 100 ואילך.
  97. עי' מרדכי חולין רמז תרצט, ואיסור והיתר הארוך טו ב, ועי' דרכי משה יו"ד עב סק"ח; עי' נחלת שבעה שם. ע"ע מליחה ציון 107 וע' לב ציון 297 ואילך, לגבי לב.
  98. תורת חטאת כו א בכבד, כז ו, בלב; דרכי משה יו"ד עב סק"ז, בלב. ועי' רמ"א יו"ד עב ב, וש"ך סקי"א. ועי' להלן ציון 38 דעת הסובר שרק טוב לקלוף אבל אינו חיוב.
  99. תורת האשם כו א, כז ו; דרכי משה שם.
  100. ע"ע ורידין ציון 78 ואילך.
  101. ש"ך יו"ד כב ס"ק ו,ז, והשיג על הב"ח שמצריך נטילה.
  102. כ"כ חוטין: חוטי הדם.
  103. ע"ע חוטין: נטילתם וחיתוכם.
  104. ע"ע חוטין ציון 143. ועי' רמ"א יו"ד סה א.
  105. עי' תורת חטאת לד ג; ש"ך יו"ד סה סק"ה; ט"ז שם סק"ג; פר"ח שם סק"ז.
  106. עי' מג"א או"ח תסז סקל"ג. ועי' חזו"א או"ח קכ סקט"ו שתמה על חומרא זו. ועי' שער הציון תסז ס"ק קלה, שכתב שאין צריך קליפה.
  107. עי' ט"ז יו"ד קה סק"ג. חזו"א או"ח קכ סקט"ו. ועי' שו"ת מהרש"ל סי' נז הובא במג"א תסא סקי"ב, במצה שנגעה בפסח במצה כפולה שלא במקום הכפל, שצריך קליפה, ועי' חזו"א שם סקט"ז, שקליפה זו היא חומרא בעלמא. ועי' פמ"ג יו"ד סח משב"ז סק"ט בחתך בשר בכלי שני בסכין חלבי שצריך קליפה משום חומרא, ועי' שו"ת שמחת לבב יו"ד סי' יז, שכתב כן. ועי' תפארת למשה יו"ד סט, על דברי הרמ"א שם סעי' כ. ועי' ט"ז יו"ד צט סקט"ו והגהות הט"ז יו"ד קה סק"א, במאכל שנשרה או נתבשל בכלי ששרה בו איסור מעת לעת, שהוא חומרא בעלמא.
  108. ציון 119 ואילך.
  109. עי' תורת חטאת כז ב ורמ"א יו"ד עב ב. לחוש לדעת הסוברים שצריך קליפה, לעיל ציון 26.
  110. שו"ת אבקת רוכל סי' רטו, בדעת רבני מגנצא שהובאו הגהות הרמ"א למרדכי חולין רמז תרע; עי' שו"ת בנין עולם סי' ד,ט, בדעת הרא"ש.
  111. עי' בית יהודה (עייאש) יו"ד סי' י, לגבי מליחה, שכל מקום שהצריכו קליפה היא דרבנן; עי' שו"ת דרכי נועם או"ח סי' ה: וכבר כתבנו והוכחנו בראיות ברורות שכל מקום שאמרו חכמים קליפה הוא מדרבנן דמדאורייתא שרי בלא קליפה; שו"ת בית דוד יו"ד סי' י. ועי' שו"ת שמחת כהן יו"ד א סי' קכו, דעת הסוברים כן. עי' איסור והיתר הארוך כט ב שכתב שכל מקום שהצריכו חכמים קליפה הוא חומרא בעלמא ולכתחילה, ועי' פמ"ג יו"ד צא משב"ז סק"ה שפירש דבריו רק בעליון רותח ותחתון צונן שתתאה גבר והקליפה היא חומרא, אבל בשאר המקומות הוא מדינא, כדברי המג"א תסז סקל"ג. ועי' שו"ת תשואות חן סי' יא, שפירש דברי האיסור והיתר רק בערוי שנפסק הקילוח, שתתאה גבר. ועי' כנפי יונה יו"ד צא ד, ופליתי שם סק"ב, שכתבו שאפשר לפרש כן בדברי האו"ה. ועי' ט"ז שם סק"ז, שמשמע קצת שפירש דבריו בכל המקומות, ועי' שו"ת בנין עולם סי' ד, ושו"ת בית דוד שם, ושואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' רמו, שמשמע שפרשו כן בדעתו. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג, ודעת תורה יו"ד סי' כב סק"ו, שפירש דברי האיסור והיתר שבכל מקום הקליפה היא חומרא. ועי' להלן ציון 60.
  112. עי' אבקת רוכל שם. עי' ר"ן חולין מג א מדה"ר, וערך לחם יו"ד צא אות ה דין ד, בדעתו. ועי' שו"ת שמחת כהן ח"א יו"ד סי' קכו; עי' לעיל ציון 28 ואילך; עי' חדושי הרי"מ חולין צו ב; עי' חוות דעת יו"ד צא ס"ק ה,ח; עי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג, שהלכה כדעת הסוברים שיש מקומות שהקליפה היא מדינא, ולא כדעת האיסור והיתר שם; עי' שו"ת טוב טעם ודעת ח"ג סי' קפח.
  113. ע"ע צלי אם צלי אוסר כדי קליפה או יותר מזה.
  114. ע' להלן ציון 103.
  115. ע"ע בשר בחלב ציון 40 ואילך.
  116. עי' ר"ן חולין מג א מדה"ר, וערך השולחן (טייב) יו"ד צא אות ה דין ד, בדעתו; ערך השולחן יו"ד צא אות ה דין ד. ועי' בפליתי יו"ד צא סק"ב, שהטעם שבכדי קליפה הוא קלוש מאוד, ואין בו כח להתפשט הרבה, ולכן בבשר בחלב אינו אוסר תערובתו אם נתערב הכדי קליפה בשאר המאכל, שדרך בישול אסרה תורה רק כשיש טעם, אבל בשאר איסורים אוסר שבהם גם טעם קלוש אוסר. עי' זבחי צדק יו"ד צא כג; עי' כף החיים יו"ד צא אות כט. ועי' להלן ציון 84.
  117. ע"ע בשר בחלב שם. עי' ערך השולחן שם, בדעת הפסקי רי"ד פסחים עו א. ועי' להלן ציון 85,86 באחרונים המובאים שם. וע"ע תתאה גבר.
  118. ע"ע בשר בחלב ציון 67 ואילך.
  119. ע"ע ערוי.
  120. ע"ע בשר בחלב ציון 44.
  121. עי' להלן ציון 84. עי' לעיל ציון 38 לגבי מליחה. וע"ע ערוי, לגבי ערוי, ועי' להלן ציון 117 ואילך. ועי' שו"ת תשואות חן סי' יא, שהיקל בשאר איסורים רק במקום הפסד מרובה.
  122. עי' לעיל ציון 56 ואילך. ועי' בערך השולחן יו"ד צא אות ה דין ד, שמדברי האו"ה כלל כט אות ב, וכלל ל אות י, מוכח שאין הבדל בין בשר בחלב לשאר איסורים, ובכל מקום הקליפה היא מדרבנן.
  123. עי' לעיל ציון 48.
  124. שו"ת אבקת רוכל סי' רטו שם, בדעת רבני מגנצא. ועי' שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' נג, ושו"ת אוהב משפט יו"ד סי' סא, בדעתו, שבכל מקום שהכדי קליפה היא חומרא, כגון בדבר שמן שנמלח ונגע במאכל אחר, ויש בו ס', אף שצריך לקלוף, מ"מ אם נתערב הכדי קליפה ואינו יודע היכן לקלוף מותר. ושם התיר רק בדבר שמן שהקליפה בו היא חומרא, ובלא ידוע היכן נגע, אבל בידוע היכן נגע לא היקל.
  125. עי' הגהמ"ר חולין רמז תשדמ: דראב"ן דחלב ובשר שנמלחו יחד צריך קליפה אפילו הוי יותר מששים וסגי בקליפה אפילו ליכא ששים ואני ראיתי כל רבותי שמבטלים בששים, והביאו הב"י יו"ד קה ט; עי' תוה"ב להרשב"א ב"ד ש"א; עי' טוש"ע צא ד וב"י וט"ז סק"ז וש"ך סק"ח, ועי' להלן ציון 146; עי' שו"ע יו"ד קה ט ורמ"א שם. עי' יש"ש חולין פ"ח סי' ע, בעליון חם ותחתון צונן שהעליון צריך קליפה גם ביש בו ס', והביאו הבית לחם יהודה יו"ד צא סק"י.
  126. עי' מרדכי חולין רמז תרפד, בשם רבינו ברוך. ועי' ר"ן חולין לד ב מדה"ר, בשם יש מפרשים. ועי' פר"ח יו"ד קה ס"ק כ,מו, ומנחת כהן ח"ב פ"ד, שהקילו בדבר שמן ויש בהיתר ס' וספק היכן נגע, כיון שהקליפה או הנטילה היא חומרא, והביאם הפמ"ג משב"ז יו"ד קה סקי"א. ועי' לעיל ציון 20. ועי' שו"ת מהרשד"ם יו"ד נג שמשמע כך מדבריו. ועי' שו"ת שמחת כהן יו"ד ח"א סי' קכו שהאריך בזה.
  127. עי' ב"ח יו"ד צד ז, ונקודות הכסף על הט"ז שם סקי"ג, ועי' להלן ציון 147. על שאר הדעות בזה, עי' להלן ציון 110 ואילך, וציון 116.
  128. עי' הגהמ"ר שם; עי' רשב"א תוה"א ב"ד ש"א, בצלי; עי' תוס' פסחים עו א ד"ה תניא, בעליון רותח ותחתון צונן, שבנתערב ואין ס' כנגד הקליפה נחלקו הראשונים, אבל בלא נתערב מותר. וע' שו"ע יו"ד צא ד ובש"ח סק"ח וט"ז סק"ז; עי' שו"ע יו"ד קה ט, ואחרונים שם לגבי מליחה. עי' יש"ש חולין פ"ח סי' ע, בעליון חם ותחתון צונן שבעליון מספיק לקלוף גם באין בו ס'.
  129. ע"ע תערובת, וע' תתאה גבר. ועי' ט"ז יו"ד צד סקי"ג וש"ך בנה"כ שם. ועי' להלן ציון 144. ועי' להלן ציון 102 ואילך, שאר הדעות. ועי' פמ"ג יו"ד צד משב"ז סקי"ג, שלדעה זו צריך כדי נטילה ולא מספיק קליפה כיון שהדבר המועט מתפשט יותר במאכל. ועי' להלן ציון 255 ואילך.
  130. ט"ז שם. ועי' חזו"א יו"ד כב סק"ד, בהסבר דעה זו, שהאיסור מתפשט בתחילה בכדי קליפה ומשם לשאר המאכל, ונשאר יותר בכדי קליפה. וראה חזו"א שם סק"ה, שנחלק על דעה זו וסובר שגם באין ס' מותר בכדי קליפה.
  131. שו"ע יו"ד קה ט, ולמד מדברי הרשב"א תוה"ק ב"ד ש"א (ד ע"ב) שכתב כן בצלי, הביאו הב"י יו"ד קה ו,ט. ועי' רשב"א חולין ח ב, בתירוץ השלישי שכתב כן בדבר שמן שעל הסכין שצריך גם ס' וגם קליפה, וסיים בצ"ע; ועי' ב"י שם ט, שלמד כן מדברי המרדכי חולין רמז תרפד, בשם רבינו שמואל מוורדוס ור"ת ורבינו יואל, שכתבו שמליחה בדבר שמן צריך קליפה, וסובר הב"י שהיינו גם ס' וגם קליפה, משום שאף שנבלע בכולו בכדי קליפה בלע יותר. וראה שם במרדכי שרבינו ברוך סבר כן בתחילה וחזר בו. ועי' ב"י שם ט, ששאר הרבנים לא חזרו בהם. ועי' חזו"א יו"ד כב סק"ז, שכתב שיש לפרש במרדכי שנחלקו אם חלב במליחה מתפשט בכולו כיון שהוא מפעפע, אבל אם מתפשט בכולו בטל בס' וא"צ גם ס' וגם קליפה.
  132. ע"ע מליח ציון 243 ואילך. ועי' יש"ש חולין פ"ח סי' ע, וש"ך יו"ד קה סקכ"ח. ועי' ביהגר"א יו"ד קה סקל"ד, ששאר הפוסקים חולקים על הרשב"א שם. ועי' חזו"א יו"ד כב סק"ד, שרבו החולקים על הרשב"א.
  133. עי' איסור והיתר הארוך יד ג; עי' הגהות שערי דורא לז סק"ג; דרכי משה יו"ד קה סק"ז ורמ"א שם ט וביאור הגר"א סקס"ו.
  134. הגהות שערי דורא שם; דרכי משה שם; ביהגר"א שם סקס"ו.
  135. ציון 223 ואילך.
  136. עי' להלן.
  137. ע"ע ערוי, דעת הסוברים שערוי מבשל, אם מבשל כדי קליפה או שמבשל כולו.
  138. ועי' חוות דעת יו"ד צא סק"ח וחזו"א יו"ד סי' ט סק"ה.
  139. ע"ע תתאה גבר, וע' ערוי.
  140. ציון 125 ואילך.
  141. ציון 40 ואילך.
  142. ציון 65 ואילך.
  143. ציון 170.
  144. עי' רמב"ם מאכ"א פט"ו הל"ב, וכס"מ שם וב"י יו"ד קה ד ד"ה במה ד"א, בדעתו.
  145. תוס' חולין צו ב ד"ה עד; רא"ש חולין פ"ז סי' כד; עי' תוה"ק להרשב"א ב"ד ש"א; בדק הבית שם; שו"ע יו"ד קה ד. וע"ע צלי. ועי' רמ"א יו"ד קה ה, שמבושל בלא רוטב או אפוי דינו בצלי שמבליע כדי נטילה. ועי' אסור והיתר יד ב, שכל ששניהם חמים בחום שהיד סולדת בו דינם כצלי.
  146. עי' תוה"א להרשב"א ב"ד ש"א. ועי' להלן ציון 220. וע"ע צלי.
  147. עי' יש"ש חולין פ"ז סי' כח, פ"ח סי' ע, אף בצלי כחוש. וע"ע צלי.
  148. עי' בדי השולחן קה סקע"א, שצלי שהוסר מהאש יש לו דין צלי ומבליע כדי נטילה. ועי' שם סקנ"ה, שהסתפק בהונח בכלי אם יש לו דין צלי ומבליע כדי נטילה כיון שהצלי שומר חומו בתוכו ורק בדבר המתבשל שחומו מחמת הדפנות חשוב כלי שני כשהעבירו לכלי אחר, או שגם בצלי דינו ככלי שני.
  149. ועי' ש"ך יו"ד צב סק"ז, קה סקי"ז, וחוות דעת יו"ד צב ה, שהאריכו בדין נגיעה בבשר בחלב. ועי' חוות דעת שם, שחילק בין בשר בחלב שנאסר על ידי בישול לנאסר על ידי מליחה או כבוש או צלי. ועי' לעיל ציון 24 ואילך. וע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 761.
  150. וע' שם על חתיכה שמקצתה בתוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב, אם חשובה דבר יבש ומבליע כדי נטילה או שחשובה תבשיל מבליע בכולו.
  151. ציונים 630, 761.
  152. ציון 220 ואילך.
  153. ועי' שו"ע יו"ד קה ז ופמ"ג שפ"ד סק"כ, על מאכל שנבלע בו דבר שמן אם מבליע במאכל שאצלו כדי נטילה, ועי' לעיל ציון 32.
  154. ציון 199 ואילך. ועי' ש"ך יו"ד צא סק"ה, קה סק"ו, שבצלי ללא רוטב בתחתון חם ועליון צונן אוסר כדי נטילה מדינא.
  155. עי' משנה פסחים עה ב ותוס' ד"ה יטול; עי' דרכי משה יו"ד קה סק"ו וע' חוות דעת יו"ד צב ביאורים סק"כ, שדבר מועט אינו קרוי רוטב לענין שיחשב כבישול אלא דינו כצלי, ועי' שם סק"ז. וע' יד אפרים יו"ד עו א, שרק אם הרוטב מקיף את החתיכה חשוב כבישול; עי' ש"ך יו"ד צב סק"ג, שמשמע שרק בצירוף הבדל קדירה מתפשט בכולו, ועי' שפ"ד שם, ועי' ש"ך יו"ד צא סק"ה; ע' פמ"ג יו"ד צד משב"ז סק"ג, שמשמע שרק בצירוף הבדל קדירה מתפשט בכולו ולא בפני עצמו; וע"ע צלי.
  156. עי' רש"ל מכונות ועטרת שלמה כח סק"ד, לז סק"ט; דרישה יו"ד צא סק"ב, וט"ז שם סק"ג, וכף החיים יו"ד צב סק"ד, בשם הרש"ל; חכמת אדם ס ו.
  157. חזו"א יו"ד כב סק"ח, שחילק בין דבר לח מועט שנבלע רק בכדי נטילה.
  158. ציון 228 ואילך, וציון 237 ואילך.
  159. ע"ע. ועי' להלן ציון 191 ואילך. הגהמ"י מאכ"א פט"ו הל"ב אות ס; עי' איסור והיתר הארוך שער ל אות יב. ועי' ש"ך יו"ד צא סקכ"ו, ופר"ח שם סקכ"ב, שהביאו דעה זו ודעת החולקים. ועי' שו"ת בית אפרים יו"ד לח, הובא בפת"ש יו"ד צא סק"י, שביאר שיטתם שרותח של צלי מבליע יותר מרותח על ידי בישול, ולכן צריך נטילה, ופסק כן להלכה. ועי' חי' רעק"א על הש"ך שם וחוו"ד שם סקי"ג. ועי' איסור והיתר ובית אפרים שם, שמשמע שהוא בכל האיסורים ולא רק בבשר בחלב, וכן משמע בפר"ח שם, לדעה זו. על צלי צונן שנפל לתוך חלב, עי' להלן ציון 224 ואילך.
  160. בית אפרים שם.
  161. ועי' ציון 236 ואילך, כיצד הדין בצלי צונן.
  162. חזו"א יו"ד כב סק"ו.
  163. בית מאיר יו"ד צד על הט"ז סקי"ד.
  164. עי' שו"ע יו"ק קה ז. וע"ע צלי, וע' תערובת. אחרונים שבציון 46.
  165. עי' ש"ך יו"ד קה סקי"ח; בית מאיר שם; חזו"א שם.
  166. ע"ע חתיכה נעשת נבילה ציון 758 ואילך.
  167. ציון 747 ואילך.
  168. ציון 214 ואילך.
  169. ע"ע ורידין ציון 40 ואילך. ועי' שו"ע ורמ"א יו"ד כב ב.
  170. ע"ע ורידין ציון 77,73; ע"ע כבולעו כך פולטו ציון 234 ואילך; עי' שו"ע יו"ד כב א.
  171. ציון 68 ואילך. ועי' לעיל ציון 93 ואילך.
  172. ציון 254 ואילך.
  173. ע"ע לב ציון 284.
  174. ציון 276 ואילך.
  175. ציון 259 ואילך.
  176. ע"ע מליח ציון 231 ואילך.
  177. ציון 224 ואילך. ועי' שם ציון 240 ואילך, הכרעת הפוסקים להלכה. ועי' להלן ציון 213 ואילך.
  178. ע"ע מלוח ציון 247 ואילך.
  179. ציון 243 ואילך.
  180. ע"ע מלוח ציון 254 ואילך.
  181. ציון 255 ואילך.
  182. ע"ע תתאה גבר. ועי' שם דעת הסוברים שבכלי לא אומרים תתאה גבר כיון שאין לו פליטה מגופו, וגם בעליון חם מבליע בכולו או בכדי נטילה. ועי' להלן ציון 308.
  183. ש"ך יו"ד צד סקל"ג, קה סקכ"ג; חזו"א יו"ד כב סק"ו. אבל ביבש לגמרי מבליע רק כדי קליפה, עי' ציון 182.
  184. עי' רשב"א חולין קיא ב, וחזו"א יו"ד כב סק"ו, סק"ז, בדעתו; עי' ש"ך יו"ד סט סקס"ד, צד סקל"ג, קה סקכ"ג; ע' פר"ח יו"ד ד סק"ל. ועי' פר"ח יו"ד סט סקנ"ד, שסובר שכלי שנאסר ממנו כדי קליפה, ונגע בו מאכל רותח שיש בו קצת לחות נאסר ממנו כדי נטילה במקום שנגע בכלי. ועי' ציון 287.
  185. עי' לעיל ציון 137 ואילך.
  186. עי' חזו"א שם, בדעת רבינו ירוחם נט"ו ח"ה אות כח, שהובא בב"י יו"ד צד ח, ובש"ך שם סקל"ב. ועי' להלן ציון 286.
  187. חזו"א שם.
  188. עי' ש"ך יו"ד צד סקל"ג, ופמ"ג בשפ"ד שם, וש"ך יו"ד קה סקכ"ג, ופמ"ג בשפ"ד שם. ועי' שו"ת טוטו"ד מהדו"ק סי' קל, שאם נאפה בכלי ממש לכל הדעות הכלי מבליע בכל המאכל, ורק בנגיעת חם בחם יש סוברים שאינו מבליע בכולו.
  189. ע"ע צלי. ועי' ש"ך יו"ד קה סקכ"ג.
  190. ציון 284 ואילך.
  191. ציון 284 ואילך.
  192. ציון 304 ואילך.
  193. ציון 322 ואילך.
  194. ע"ע דבר חריף ציון 99 ואילך.
  195. ע"ע דבר חריף ציון 58. וראה שם ציון 56 ואילך, דעת הסוברים שאוסר כדי נטילה או שכולו אסור. ועי' שם ציון 128.
  196. ע"ע דבר חריף ציון 49. ועי' שם ציון 47 ואילך, דעת הסובר שהוא משום שמנונית שעל הסכין, ועי' לעיל ציון 17. ועי' ש"ך יו"ד צד סקכ"ט, על חתך דבר חריף בסכין שאינו מקונח ואינו בן יומו, שכתב שהחריפות גורמת למה שבקליפת הסכין להיות לשבח והיא מצטרפת עם הלכלוך הבעין שעל הסכין ולכן כל המאכל נאסר. והיינו שיש אופן שהמאכל בולע רק מכדי קליפה מדופן הכלי ולא מכל עובי הדופן. ועי' פר"ח שם סקכ"ה שנחלק על הש"ך.
  197. ציון 56 ואילך.
  198. ציון 277 ואילך.
  199. ציון 77 ואילך.
  200. ציון 550 ואילך, וציון 677 ואילך.
  201. ציון 376 ואילך.
  202. רשב"א תוה"ב הארוך בית ד שער ד, בשם הראב"ד. ועי' ציון 282 דעות נוספות בזה.
  203. ציון 236 ואילך, וציון 245 ואילך. וע"ע דבר חריף ציון 47.
  204. ע"ע הקריבהו נא לפחתך ציון 75 ואילך.
  205. ציון 81,82.
  206. עי' להלן.
  207. עי' פסחים עו א: נטף מרוטבו; רש"י שם עה ב ד"ה חם לתוך חם; טור ושו"ע יו"ד קה ג. ועי' הגהות שערי דורא איסור והיתר ש"י סי' כג סק"ג, שגם כשהאיסור הצונן למטה מפליט ומבליע בעליון, ועי' יש"ש חולין פ"ח סי' ע, שהביאו ופסק כמותו. ועי' טור שם, שמשמע מדבריו כן. ועי' להלן ציון 6.
  208. ברייתא שם עו א: בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח; רש"י שם. ועי' להלן ציון 6.
  209. ע"ע תתאה כבר. ועי' שם פרטי הדינים בזה.
  210. עי' פסחים עו א ורש"י ד"ה עילאה; טור יו"ד קה; לבוש שם ג. וע"ע תתאה גבר.
  211. עי' פסחים עו א; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט הי"ז, בבשר בחלב; טוש"ע יו"ד צא ד. בבשר בחלב, יו"ד קה ג, בשאר איסורים. ועי' פסקי רי"ד פסחים עו א, שסובר שהתחתון הצונן אינו בולע מהעליון כלל, ועי' ערך השולחן יו"ד צא אות ה דין ד. וע"ע תתאה גבר.
  212. פסחים שם ורש"י ד"ה עד דמיקר; הגה"מ מאכ"א שם אות נ; ש"ך יו"ד צא סק"ז; פר"ח יו"ד צא סק"ו.
  213. ט"ז יו"ד צא סק"ו, ועי' פמ"ג במשב"ז שם שפירש מה שכתבו בגמ' פסחים שם: אדמיקר ליה אי אפשר דלא בלע פורתא, שהוא לשון כובד. ועי' ט"ז שם, שכתב כן בשם מרדכי חולין רמז תשטו, ואיסור והיתר הארוך שער כט סי' א. ועי' במרדכי ובאו"ה שם שפירשו כך בדעת הסובר תתאה גבר בתחתון חם, שהעליון מכביד על התחתון ומפליטו והיינו שגורם לו לפלוט בעליון, ולא בהסבר הטעם שצריך קליפה בתחתון צונן.
  214. ציון 157 ואילך.
  215. מג"א תסז סקל"ג, הובא בפמ"ג יו"ד צא סק"ה, וסק"ז, ובשפ"ד סק"ח, וברע"א על הש"ך שם סק"ח. ועי' רע"א שם, שדברי המג"א הם רק בנפסק הקילוח, אבל בלא נפסק הקליפה היא מדינא, ועי' פליתי שם שכתב שאפשר לפרש כן. ועי' פמ"ג שם ושם שמשמע כן. ועי' שו"ת שמחת לבב סי' יז, שכתב כן. ועי' חוות דעת צא ביאורים סק"ח, שמשמע שלא חילק בזה; עי' בית מאיר יו"ד צא ד; עי' איסור והיתר הארוך כט ב, ועי' לעיל ציון 53, פירוש האחרונים בדעתו.
  216. עי' פליתי יו"ד צא סק"ב, קה סק"ה; בגדי ישע על המג"א שם; עי' ט"ז שם סק"ז, וש"ך ופר"ח סק"ח, שלא חילקו כדברי המג"א, ומשמע שסוברים שגם בתתאה גבר הקליפה היא מדינא; עי' חוו"ד יו"ד צא סק"ח, וחזו"א יו"ד סי' ט סק"ז, שדחו את דברי המג"א שם. וע"ע תתאה גבר.
  217. עי' להלן ציון 93 ואילך. עי' יו"ד צא ד, וט"ז סק"ז, וש"ך סק"ח, ופר"ח סק"ח.
  218. ע"ע בשר בחלב ציון 4 ואילך.
  219. בית מאיר או"ח שיח יח, בדעת ר"ת בתוס' פסחים עו א ד"ה תניא; עי' פת"ש יו"ד צא סק"ה, בשם שו"ת תשואות חן סי' יא, שמצדד כן, וכתב שבשאר איסורים אין להקל אלא בהפסד מרובה. ועי' לעיל ציון 38 ואילך.
  220. ע"ע בשר בחלב ציון 40 ואילך. עי' לעיל ציון 44.
  221. ועי' לעיל ציונים: 21,23.
  222. ע"ע מליח ציון 16, וציון 224 ואילך. וראה שם ציון 268 ואילך הדין כשמאכל אחד מלוח ואחד טפל.
  223. ציון 240 ואילך. על דבר מלוח שהוא ספק שמן אם מספיק קליפה, ע"ע מליח ציון 289 ואילך.
  224. ציון 67 ואילך.
  225. ע"ע ערוי, וע' תתאה גבר. ועי' לעיל ציון 79 ואילך.
  226. ועי' תורת חטאת כב ט, ורמ"א יו"ד קד ב וש"ך שם סק"ו, שכתבו שהכל נאסר ואפ' ביש ס' כנגד האיסור אסור. ועי' חי' רע"א יו"ד צא על הש"ך סק"ח ופמ"ג יו"ד קה משב"ז סק"ו, שחילקו בין מקום שנפסק הקילוח ללא נפסק הקילוח. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד פ, הובא בפת"ש יו"ד צא סק"ו, שחילק בין שפך לאט לאט שכולו נאסר, לשפך בבת אחת שנאסר כדי קליפה. ועי' לעיל ציון 18.
  227. ועי' איסור והיתר הארוך לד טו, וט"ז יו"ד צה סקי"ב.
  228. ע"ע צלי. ועי' רשב"א תוה"א ב"ד ש"א: יש איסור שאינו צריך אלא כדי קליפה, והם כל האיסורין שאין מפעפעין ושנתערב עם ההיתר בצלי או במליחה. ועי' לעיל ציון 138.
  229. עי' לעיל ציון 137.
  230. חזו"א יו"ד כב סק"ה, ועי' שם סק"ז.
  231. עי' שו"ע או"ח תסא ה לגבי מצה וחמץ שנגעו זה בזה, שאסור כדי נטילה, ומשמע שמאכל שנגע במאכל גם בנגוב לגמרי אוסר כדי נטילה, לדעת הסוברים שבצלי שיש בו מעט רטיבות אוסר כדי נטילה. ועי' פמ"ג יו"ד קה שפ"ד סקכ"ג, שכתב כן, וחילק בין מאכל שנגע במאכל למאכל שנגע בכלי שבנגוב לגמרי מבליע כדי קליפה במאכל, עי' להלן ציון 289. ועי' חק יעקב או"ח תמ"ז סק"ז, ומשנה ברורה שם סק"ו, שמשמע כן מדבריהם שגם בנגוב לגמרי אוסר כדי נטילה.
  232. עי' להלן.
  233. רבינו ירוחם נט"ו ח"ה אות כח דף קלז ב, בשם ר"י; ב"י יו"ד צד ה, בשמו; שו"ע יו"ד שם. ועי' פמ"ג משב"ז שם סקט"ו שה"ה בשניהם חמים. ועי' ש"ך שם סקל"ב, שהגבינה צריכה נטילה, שהבשר דרכו ליבלע בה. ועי' חזו"א יו"ד כב סק"ו, מה שכתב על דבריו.
  234. ע"ע צלי.
  235. רבינו ירוחם שם; ש"ך שם.
  236. חזו"א יו"ד כב סק"ו, ופירש דברי הרי"ו בנפלה על התנור; עי' פמ"ג משב"ז שם בנפלה גבינה על מאכל של בשר: לא שמענו וגם לא ראיתי ממורי הוראות שחילקו בכך... וצריך עיון; עי' חוות דעת יו"ד צד ביאורים סקי"ז, שלדעת הרמ"א יו"ד קה ט, שגם בכחוש שנגע בחתיכה אחרת אסור כולו, גם בגבינה הכל אסור.
  237. עי' להלן. מנחת כהן ח"ב שער התערובות פ"ד, ופירש שלכן הובאה הברייתא השניה בגמ' פסחים עו א, ללמד שגם ביבש לתוך לח מספיק קליפה; ערוה"ש יו"ד צא יג.
  238. עי' פסחים עו א: סכו בשמן של תרומה כו'; שו"ע יו"ד צא ד: חלב רותח שנפל על בשר צונן; מנחת כהן שם; חזו"א יו"ד ס' ט סק"ג; יש"ש חולין פ"ח סי' ע; ערוה"ש שם. עי' לעיל ציון 59.
  239. עי' פסחים שם: בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכו', ובתוס' ד"ה תניא; שו"ע יו"ד שם: בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן; מנחת כהן שם; יש"ש שם; חזו"א שם; ערוה"ש שם. ועי' לעיל ציון 32, וציון 59. ועי' להלן ציון 135 כיצד משערים כדי קליפה בלח. ועי' שו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קנא, שחילק בין מקום שהעליון הרותח הוא דבר גוש שאז צריך קליפה מדינא, לבין מקום שהעליון הרותח הוא לח, שאז הקליפה היא חומרא מדרבנן. ועי' לעיל ציון 81 בשם פסקי הרי"ד, שדעתו שהתחתון הצונן אינו בולע. ועי' ערך השולחן יו"ד צא אות ה דין ד.
  240. עי' להלן ציון 122 ואילך.
  241. ע"ע תתאה גבר, וע' צלי. ועי' שו"ע יו"ד קה ו; ערוה"ש יו"ד צא יג.
  242. עי' להלן ציון 62 ואילך.
  243. ע"ע צלי.
  244. ועי' דרכ"ת יו"ד צק סקט"ו, שהאריך בזה. ועי' פמ"ג או"ח שיח א"א סקל"ה, יו"ד סח משב"ז סק"ט ד"ה ויש לחקור, וחוות דעת יו"ד צא סק"ה, סק"ח, וחזו"א יו"ד סי' ט סק"ג. ועי' בית מאיר או"ח שיח יא. ועי' מנחת כהן ח"ב שער התערובות פ"ד, שכיון שנבלל אחד בחבירו, ודאי צריך שיהיה ס' כנגד הממשות שיש בו. ועי' ביאור הלכה תסז יג ד"ה לבור, שכתב כן. ועי' ט"ז או"ח תסז סקי"ח.
  245. ע"ע הדחה ציון 23 ואילך, וע' צלי. ועי' רמ"א יו"ד צא ז, וש"ך סקכ"א.
  246. ציון 23 ואילך.
  247. ציון 289 ואילך.
  248. ע"ע כבוש.
  249. ציון 38 ואילך.
  250. עי' להלן.
  251. משנה פסחים פ"ז ה"ג; פסחים עו א.
  252. ע"ע תתאה גבר.
  253. גמ' פסחים שם.
  254. ר"ח פסחים שם. ועי' תוס' פסחים עה ב ד"ה יטול, שהטעם שבצלי מספיק קליפה -לדעת הסובר כן- ולא צריך נטילה אף שיש מעט רוטב בצלי, הוא משום שהרוטב הוא דבר מועט; ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קל, לגבי דבר מועט בחמץ. ועי' ערוך השולחן יו"ד קב י, על חלות שטחו אותם בביצה שנולדה ביו"ט.
  255. ע' ספר התרומה סי' ע והגהות סמ"ק סי' רה אות טו, בשמו, בסכין של איסור; טוש"ע יו"ד צד ז, בסכין של חלב.
  256. ב"ח יו"ד שם, ט"ז שם סקי"ג; ש"ך שם סקכ"ט; פר"ח סקכ"ה.
  257. עי' חולין ח ב. ע"ע בית השחיטה ציון 15 ואילך.
  258. ע"ע בית השחיטה ציון 30 ואילך.
  259. תוס' חולין צו ב ד"ה עד שמגיע; רא"ש חולין פ"ז סי' כד; עי' ט"ז יו"ד צד סקי"ג. וע"ע להלן ציון 127 ואילך.
  260. ט"ז יו"ד צא סקי"ג; ש"ך בנה"כ שם. ועי' לעיל ציון 84.
  261. ט"ז שם.
  262. פר"ח יו"ד צא סקכ"ה; עי' ש"ך שם סקכ"ט, ופמ"ג בשפ"ד שם ובמשב"ז סקי"ג, ופר"ח שם, בדעתו. ועי' לעיל ציון 80.
  263. עי' ב"ח יו"ד צא, וש"ך בנה"כ שם, בדעתו. ועי' בדי השולחן צד ז ביאורים ד"ה ששים, מה שכתב בביאור סברת הב"ח. ועי' לעיל ציון 82. עי' בדק הבית להרא"ה ב"ד ש"א (דף כא א): כי כל דבר שבא לכלל שיעור ששים אין צריך נטילת מקום ולא קליפה כלל שהוא בטל במנין זה. ועי' חזו"א יו"ד כב ס"ק ד-ה. ועי' שו"ת אבקת רוכל סי' רטו. וע"ע תערובת, וע' תתאה גבר.
  264. פמ"ג יו"ד צד משב"ז סקי"ג, בדעת הט"ז שם, שמה שכתב הט"ז קליפה הוא לאו דוקא אלא צריך נטילה, ועי' פמ"ג יו"ד קה משב"ז סק"ז. ועי' פסחים עה ב: נטף מרוטבו על החרס יטול את מקומו. ועי' רשב"א משה"ב ב"ד ש"א שאף שהוא דבר מועט, כיון שהוא שמן צריך נטילה. ואולי שם אינו דבר מועט ממש כמו סכו בשמן של תרומה פסחים שם.
  265. שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' ע, והוכיח מדברי הט"ז יו"ד צו סק"א. ועי' שו"ת מהרש"ם שם, שפסק כן להלכה; עי' בדי השולחן צד ציונים אות קפג, בדעת הט"ז, ובדי השולחן שם סק"צ שפסק כן; עי' שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) יו"ד סד.
  266. עי' פמ"ג שם; חכמת אדם מז ב; ערוה"ש יו"ד צד ל; חזו"א יו"ד כב סק"ה. ועי' חכ"א וחזו"א וערוה"ש שם, שפסקו כן להלכה.
  267. ציון 160.
  268. ציון 63 ואילך.
  269. ציון 170, וציון 453 ואילך. ועי' שם ציון 32 ואילך, על דבר הבא בגושים אם דינו ככלי שני לענין בליעה ופליטה.
  270. ציון 464 ואילך. ועי' שם ציון 219 ואילך, אם מבשל.
  271. ציון 456 ואילך.
  272. ציון 66.
  273. ע"ע כבוש ציון 100 ואילך.
  274. ציון 277 ואילך.
  275. ציון 68 ואילך בצליה, וציון 78 ואילך במליחה.
  276. ציון 381 ואילך. ועי' לעיל ציון 33 וציון 52, וציון 162.
  277. ציון 142 ואילך. ועי' לעיל ציון 35 ואילך.
  278. ציון 136 ואילך, בבשר למעלה, וציון 507 בכחל למעלה.
  279. ציון 287 ואילך. ועי' שו"ע יו"ד קה ח, ומנחת כהן ח"ב שער התערובות פ"ד.
  280. ציון 297 ואילך. ועי' לעיל ציון 30 ואילך.
  281. ע"ע לב ציון 309 ואילך.
  282. ציון 327. ועי' לעיל ציון 165.
  283. ציון 540 ואילך.
  284. ציון 317 ואילך. ועי' שם ציון 326.
  285. ציון 146 ואילך. ועי' שו"ע יו"ד סה ד.
  286. על אופן שהכלי עצמו נאסר רק כדי קליפה, מה דינו של המאכל שבתוכו, עי' להלן ציון 197 ואילך.
  287. ע"ע דבר חריף ציון 10.
  288. ע"ע דבר חריף ציון 99 ואילך.
  289. ע"ע דבר חריף ציון 56 ואילך. וראה שם ושם דעת הסוברים שאסור בכדי נטילה או שכולו אסור. וראה שם ציון 71 הדין בקורט של חלתית שהוא חריף ביותר.
  290. ע"ע דבר חריף ציון 49. ועי' שם ציון 47 ואילך, דעת הסובר שהוא משום שמנונית שעל הסכין, ועי' לעיל ציון 17. ועי' ש"ך יו"ד צד סקכ"ט, שחורפא דצנון משביח רק למה שבקליפת הסכין ולא למה שבלוע בתוך הסכין, ועי' ציון 187.
  291. ועי' ש"ך יו"ד צו סקי"א, על החותך זנבות שומים ובצלים שאינם חריפים ובולעים רק כדי קליפה.
  292. ספר התרומה סי' ע; רשב"א תוה"ב הארוך בית ד שער ד, בשם איכא מאן דאמר. וראה שם בשם הראב"ד הסובר שצריך נטילה. ועי' הגהות סמ"ק סי' רה אות יד, שכולו אסור. ועי' שו"ע יו"ד צד ז, שפסק שכולו אסור.
  293. ציון 259 ואילך. וע"ע דבר חריף ציון 77 ואילך.
  294. חכמת אדם מז ג; בדי השולחן צד ס"ק ק.
  295. איסור והיתר של"ו סי' ח; חכמת אדם שם ד.
  296. ע"ע הדחה ציון 41 ואילך, וציון 66 ואילך. ועי' לעיל ציון 281 ואילך, וציון 286, שדנו רק על דבר חריף או רותח אם מבליע, ולא על דבר צונן; עי' בתוס' חולין ח ב ד"ה אגב, שדוקא ברותח קצת יש להחמיר; ועי' רמ"א או"ח תמז ז ומג"א סקל"ה וחק יעקב סק"מ, ומשנה ברורה סקפ"ה, שדוקא בחותך חמץ בפסח עצמו יש סוברים שלא מספיק הדחה כיון שאיסורו במשהו. ועי' חכמת אדם מז ג, שכך הוא מעיקר הדין.
  297. איסור והיתר שער לו סי' ח; חכמת אדם מז ג; עי' בדי השולחן צד ס"ק ק. ועי' תוס' חולין ח ע"ב ד"ה אגב, בשם הר' יצחק בר מאיר.
  298. איסור והיתר שם; בדי השולחן שם.
  299. ע"ע בית השחיטה ציון 15 ואילך.
  300. ע"ע בית השחיטה ציון 45 ואילך. וראה שם ציון 30 ואילך דעת הסוברים שהוא מפני השמנונית שעל הסכין. ועי' לעיל ציון 144 ואילך.
  301. ציון 15 ואילך. וע' לעיל ציון 120 ואילך.
  302. ציון 1 ואילך.
  303. ציונים: 39,46.
  304. ציון 45 ואילך.
  305. עי' לעיל ציון 193 ואילך.
  306. רשב"א חולין קיא ב, בשם הראב"ד; עי' דרכי משה קה סק"כ, ורמ"א שם ז, שדבר יבש בלא רוטב בולע מכלי כדי קליפה; ש"ך יו"ד צד סקל"ג, קה סקכ"ג.
  307. עי' לעיל ציון 173 ואילך.
  308. עי' לעיל ציון 175 ואילך.
  309. ציון 171 ואילך. ועי' שם ציון 177 דעת הסוברים שבולע בכולו.
  310. עי' לעיל ציון 137. עי' רשב"א חולין קיא ב, בשם הראב"ד; דרכי משה יו"ד קה סק"כ; ש"ך שם סקכ"ג, ושם צד סקל"ג; פמ"ג יו"ד קה שפ"ד סקכ"ג; שו"ת מהרש"ם ח"ה סי' עו. ועי' חזו"א יו"ד כב סק"ו, שפירש דעת הרשב"א שסובר שאף מאכל שנגע במאכל בנגוב לגמרי אינו בולע יותר מכדי קליפה. ולדעתו אין הבדל בין מאכל שבלע ממאכל למאכל שבלע מכלי ובשניהם בולע כדי קליפה. אבל הש"ך שם צד סקל"ג, והפמ"ג שם, חילקו בין מאכל לכלי, וכתב שכך דעת הרמ"א שם קה ה. ועי' לעיל ציון 223 דעת הסוברים שבשני מאכלים נגובים לגמרי מבליע כדי נטילה.
  311. רשב"א חולין שם, בשם הראב"ד. ועי' לעיל ציון 142 ואילך, בדין דבר מועט.
  312. ש"ך יו"ד צד סקל"ג.
  313. ועי' רשב"א חולין קיא ב, וחזו"א יו"ד כב סק"ו. על דבר שמן, עי' ש"ך יו"ד קה סקכ"ג, ודגמ"ר שם. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג.
  314. ע"ע תתאה גבר. עי' רמ"א יו"ד קה ג; עי' ש"ך יו"ד קה סק"י. ועי' בדי השולחן שם סקס"ג, סקס"ד.
  315. ועי' יש"ש חולין פ"ז סי' מה, וש"ך שם.
  316. ציון 197 ואילך.
  317. וע"ע כלי ראשון; כלי שני ציון 33, על דבר הבא בגושים אם מבליע בכלי כדי קליפה.
  318. ע"ע ערוי. ועי' רמ"א יו"ד צח ד וש"ך סקי"ג, ורמ"א שם קה ג, וש"ך סק"י. ועי' יש"ש חולין פ"ח סי' ס, שחולק וסובר שבכלי שאין לו פליטה מגופו מבליע בכולו, ועי' שם פ"ז סי' מה.
  319. ועי' לעיל ציון 21 שהמאכל שבכלי לא נאסר משום שהכלי עצמו חשוב כדי קליפה.
  320. עי' לעיל ציון 199 ואילך.
  321. עי' לעיל ציון 137. עי' פמ"ג יו"ד צז משב"ז סקט"ו, בדעת הט"ז שם, ונשאר בצ"ע; חזו"א יו"ד כב סק"ו, בדעת רבינו ירוחם נט"ו ח"ה אות כח, הובא בב"י יו"ד צד ח.
  322. עי' פמ"ג או"ח תנא א"א סקמ"ד; עי' רעק"א יו"ד קכא על הש"ך סקי"ז; עי' אחרונים לעיל ציון 16.
  323. ציון 220 ואילך. ולדעה זו כל שכן בכלי שאינו מבליע יותר מכדי קליפה.
  324. ועי' לעיל ציון 311 ואילך.
  325. ע"ע מליח ציון 358.
  326. ע"ע מליח ציון 243 ואילך. עי' שם ציון 360. ועי' פמ"ג יו"ד צח שפ"ד סקי"ד. ועי' פמ"ג שם אם יש הבדל בין מאכל שמן למאכל כחוש. וראה שם שהסתפק בכלי שנאסר כדי קליפה ואחר כך עמד הכלי ריקן על האש, אם הכדי קליפה שנאסר בתחילה אוסר את כל הכלי. ועי' שו"ת רע"א תשובות חדשות (דפו"י) יו"ד סי' י אות ד, שהביא ראיה להיתר.
  327. ע"ע מליח ציון 362.
  328. ציון 358 ואילך. וציון 363.
  329. ע"ע כבוש ציון 518.
  330. ע"ע כבוש ציון 520.
  331. ציון 482 ואילך.
  332. ע"ע כבוש ציון 94 ואילך.
  333. ציון 535 ואילך.
  334. ע"ע מליחה ציון 351. עי' רמ"א יו"ד סט כ, צא ה, וש"ך יו"ד צא סקי"ח.
  335. ציון 342 ואילך.
  336. עי' לעיל ציון 38.
  337. ציון 34 ואילך. וראה שם ציון 727 על כלי היין שנאסר וקלפו לצד היין אם צריך הכשר.
  338. איסור והיתר הארוך הגהות שער יד; רמ"א יו"ד צא ה. ועי' תו"ח יג א שגם ביש ס' בקערה כנגד מקום האיסור צריך קליפה כיון שידוע מקומו. ועי' הג"ה שערי דורא ש"ז סי' יג אות א, שכלי הנאסר מציר שהיה בתוכו כדי קליפה, אין יכול להכשירו ע"י ערוי מכלי ראשון, שהערוי כשהוא בתוך הכלי נידון ככלי שני, והציר גם בעודו בכלי מבליע, והביאו הב"י יו"ד סט ד"ה וה"ר פרץ כתב, והתו"ח שם. ועי' פמ"ג יו"ד צא שפ"ד סקי"ח, ושם י משב"ז סקי"ב, וחוו"ד שם סקט"ו, שכתבו בשם הבית לחם יהודה יו"ד צא אות יז, שערוי ספק מבליע כדי קליפה, ע"ע ערוי, ומליחה ודאי מבליעה, ולכן כלי הנאסר כדי קליפה על ידי מליחה אי אפשר להכשיר בערוי אלא בהגעלה. ועי' בספר בית ישראל יו"ד צא ד"ה שם בהג"ה שו"ע, כתב שכלי הנאסר מציר כדי קליפה, אפשר להכשירו ע"י ערוי. ועי' פת"ש יו"ד צא סק"ח, ופמ"ג שם שפ"ד סקי"ח, אם בכלי חרס אוסר כדי קליפה או יותר מזה.
  339. עי' איסור והיתר הארוך ש"י יב; עי' תורת חטאת יג א; רמ"א יו"ד שם וש"ך שם סקי"ח. ועי' ש"ך שם שכתב שהיינו במקום שהכלי יפסד או שאינו רוצה לטרוח, אבל אם רוצה לקלוף כל הכלי רשאי לעשות כן.
  340. ש"ך שם סקי"ח; פר"ח שם סקט"ז; חוו"ד שם סקט"ו.
  341. איסור והיתר הארוך שם. ועי' שם ביש בכלי ס' כנגד מקום הקליפה אם מקום הקליפה בטל בס'. ועי' פת"ש יו"ד צא סק"ט, בשם כתבי מהר"ר דניאל, שאם נפל איסור על מיעט הכלי ואינו יודע היכן, בטל ברוב הכלי, וכתב הפת"ש שמדובר בכלי שאינו יכול להגעיל אותו כגון כלי חרס. ועי' חי' רע"א יו"ד קה ה. וע"ע תערובת.
  342. תורת חטאת יא ח, ורמ"א יו"ד סט טז; ש"ך שם סקס"ד, ופמ"ג שפ"ד שם; פר"ח שם סקנ"ד.
  343. ש"ך שם; פר"ח שם. וע"ע תתאה גבר.
  344. ע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 715 ואילך, וציון 722. ועי' רמ"א יו"ד סט טז.
  345. ע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 718.
  346. ציון 715 ואילך. ועי' להלן ציון 125.
  347. עי' לעיל ציון 189.
  348. עי' תורת חטאת יח ח; ש"ך יו"ד סט סקס"ד; פר"ח שם סקנ"ד; פמ"ג בשפ"ד שם ויו"ד צח שפ"ד סקי"ז. ועי' פמ"ג שם שסובר שגם בלח קצת דינו כן שמשער כנגד כל הכלי, ועי' פר"ח שם שסובר שבלח קצת יש ליטול כדי נטילה ואין צריך לשער כנגד מה שמחוץ לרוטב.
  349. עי' ש"ך שם ודגמ"ר על הש"ך שם; עי' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קיט.
  350. עי' דגמ"ר מהדו"ק שם, ושו"ת מהרש"ם שם, בדעת הש"ך שם. ועי' שו"ת מהרש"ם שם שלטעם זה הוא חומרא בעלמא.
  351. ועי' פמ"ג יו"ד סט שם, שמספיק לשער שיהיה ס' כנגד המקום מהכלי שנגע במאכל, ואין צריך שיהיה ס' כנגד קליפת המאכל עצמו. ועי' חדושי רע"א על הש"ך שם, שזהו בשאר איסורים שמדינא לא אומרים חנ"נ, אבל בבשר בחלב צריך ס"א כנגד קליפת הקערה, משום שכדי קליפה מהמאכל נאסר, וצריך שיהיה ס' במאכל עצמו כנגד הכדי קליפה שבו. ועי' להלן ציון 237 ואילך.
  352. ש"ך ופמ"ג שם. ועי' ש"ך ופמ"ג שם, שבבשר שנמלח בכלי שאינו נקוב, צריך שיהיה במאכל ס' כנגד קליפת הקערה, כיון שיש סוברים שחשוב כאילו הכלי רותח מחמת הציר. אבל בכלי שנאסר כדי קליפה באופן אחר שלא ע"י ציר, אין צריך אפילו ס' כיון שהכדי קליפה אינו ניכר ובאופן זה אין צריך שיהיה ס' במאכל כנגד קליפת הכלי לדעת הש"ך צא סק"ח. אבל לדעת החולקים וסוברים שבכל אופן צריך ס', ע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 699 ואילך, גם בזה צריך ס', אלא שאין צריך כנגד קליפת כל הכלי אלא כנגד מה שנגע מהמאכל בכלי. וע"ע תתאה גבר פרטי הדינים בכלי רותח וצונן.
  353. עי' דגמ"ר על הש"ך יו"ד סט סקס"ד, שפקפק על דברי הש"ך, משום שהלכה שחם מקצתו לא חם כולו גם בכלי חם. ועי' מג"א תנא סקכ"ד, שלא אומרים חם כולו להפליט, ועי' חוו"ד צב סקט"ז שהשיג עליו, ועי' בינת אדם מב אות נט, מו אות סב, שישב דבריו. ועי' פמ"ג משב"ז יו"ד צד סק"א, דעות הפוסקים בזה; עי' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קיט.
  354. ע' לעיל ציון 197.
  355. עי' שו"ת הרא"ש כלל יט סי' ד; עי' שו"ע יו"ד קלז ב; ש"ך יו"ד סט סקס"ה; פר"ח שם סקנ"ד. ועי' לעיל ציון 1 ואילך, שקליפה היא דקה כקליפת השום.
  356. עי' או"ה לו ב; ש"ך שם; פר"ח שם; חכמת אדם מה כא. ועי' חכמ"א שם שכתב: ובאמת קערות כאלו היה בימיהם ועדיין הם נמצאים בגליל פוזנא, אבל בקערות שלנו המקיל וסומך על סתימת לשון הפוסקים כח דהתירא עדיף. ועי' בינת אדם אות מג.
  357. עי' פמ"ד יו"ד סט שפ"ד סקס"ה: וקדירה או קנקן שיש רק מעט על שוליו יש לעיין אי דומה לקערה; עי' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קיט, שבחצי כלי אין ס' כנגד הקליפה.
  358. עי' לעיל ציון 39 ואילך.
  359. חי' רעק"א יו"ד צב על הש"ך סקכ"ז, ושם סו על הש"ך סקי"ג.
  360. חי' רעק"א שם סו על הש"ך סקי"ג. עי' מג"א או"ח תנא סקמ"ד ומשנה ברורה שם ס"ק קלו, ושעה"צ ס"ק קפא, שנראה מדבריהם שאף בבישול אין מפליט לתוך הכלי.
  361. חי' רעק"א יו"ד צב על הש"ך סקכ"ח; עי' פמ"ג יו"ד צח שפ"ד סקי"ד, שהסתפק בזה וסיים בצ"ע.
  362. ציון 41.
  363. ציון 723 ואילך.
  364. עי' לעיל ציון 16 ואילך, כיצד משערים כדי קליפה בלח.
  365. עי' תוס' פסחים שם ד"ה תניא. עי' לעיל ציון 15 ואילך, כיצד משערים כדי קליפה בלח.
  366. ציון 699 ואילך. וראה שם ציון 522 אם בבשר בחלב לח בלח חתיכה נעשית נבילה. ועי' שם ציון 500 שאם החתיכה שנאסר ממנה הכדי קליפה נימוחה כולה ונבללה בהיתר, לכל הדעות אין אומרים בזה חתיכה נעשית נבילה. ועי' לעיל ציון 17 כיצד משערים כדי קליפה בלח.
  367. עי' ש"ך יו"ד צא סק"ח; פר"ח יו"ד שם.
  368. ציון 699 ואילך.
  369. ציון 291. וראה שם אם יש הבדל בין מקרה זה לבין מאכל שהקליפה אינה ניכרת כלל, לעיל ציון 132.
  370. עי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג, שבמקום שהקליפה היא מדינא לכו"ע צריך לקלוף לאחר הבישול. ועי' להלן ציון 203.
  371. עי' לעיל ציון 25 ואילך.
  372. עי' לעיל ציון 34 ואילך.
  373. עי' לעיל ציון 25.
  374. עי' לעיל ציון 25 ואילך.
  375. עי' לעיל ציון 49.
  376. עי' לעיל ציון 36.
  377. תורת חטאת לד ג, וש"ך יו"ד סה סק"ה ופר"ח שם סק"ז, בחוטי הדם; תורת חטאת כו א בכבד שצלאו עם העוף, כז ו, בלב שמלחו עם העוף; שו"ת משאת בנימין סי' סט, בכבד שמלחו עם עוף וחיטה שנמצאה בתרנגולת; מג"א תסז סקל"ז, בתתאה גבר, ומקור חיים שם. ועי' פמ"ג יו"ד צא סק"ה, סק"ז, ורע"א שם על הש"ך סק"ח; עי' חוות דעת עג סק"כ. ועי' ערוך השולחן יו"ד צא יז, שפירש מחלוקת ר"ת והריב"א בכדי קליפה שנתערב ואין ס', בתוס' פסחים עו א ד"ה תניא, שנחלקו אם הקליפה היא מדינא או שהיא חומרא בעלמא. ועי' עוד בזה בע' חתיכה נעשית נבלה ציון 705 ואילך, וע' מליח ציון 291 ואילך. ועי' הגהות הט"ז יו"ד קה סק"א, במאכל שהתבשל בכלי ששרה בו איסור מעת לעת, שהקליפה היא חומרא בעלמא ולכן בנתבשל מותר בדיעבד. ועי' דעת תורה יו"ד צא ד, שכתב בדעת הט"ז שאם אין דרך להשתמש בכלי כמות מועטת, ותמיד יש ס' כנגד הקליפה, מותר להשתמש בכלי אף לכתחילה.
  378. עי' לעיל ציון 223 ואילך.
  379. עי' תו"ח כז ו, בבישל את העוף עם הלב ויש ס' שצריך קליפה משום הדם שנבלע בשעת המליחה, ומשמע שה"ה באין ס' והסיר את הלב אחר המליחה קודם הבישול; עי' ערוך השולחן יו"ד עג כד; עי' בית מאיר יו"ד צא ד. וע"ע לב ציון 327 ואילך, דעות הפוסקים בזה.
  380. עי' לעיל ציון 63.
  381. בית מאיר יו"ד צא ד על הש"ך סק"ח; עי' בית לחם יהודה יו"ד צא סק"י. ועי' שו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' כ, שבכל מקום שנתבשל אם אפשר לקלפו לאחר הבישול חייב לקלוף, ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג, שפירש דבריהם גם במקום שהקליפה היא חומרא. ועי' שו"ת טוב טעם ודעת ח"ג סי' קפח, שמוכח מדבריו שבמקום שאינו לקלוף - כגון מצד איסור שבת אם נאמר שאסור לקלוף בשבת - יהיה מותר לאכול ללא קליפה אף שהקליפה ניכרת, לדעת המתירים בנתערב במקום שהקליפה היא חומרא, כגון בתתאה גבר.
  382. עי' איסור והיתר כט ב, ואמרי ברוך יו"ד צא על הש"ך סק"ח, בדעתו, בנתן רותח על צונן, ועי' דעת תורה יו"ד סח טו שציין אליו. ועי' אמרי ברוך שם על הש"ך סקכ"ב, ועל החוות דעת סקי"ג, שבמליחה שהקליפה בה אסורה מדינא, גם לאחר הבישול לא חוזרת להיתרה; עי' שו"ת שבות יעקב ב קט, בבשר טריפה שנמלח עם בשר כשר לאחר הבישול; עי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג.
  383. אמרי ברוך יו"ד צא על הש"ך סק"ח. וביאר שכיון שהקליפה היא חומרא, יש בה רק טעם מועט, ותולים שאחר הבישול נתפשט הטעם בכל המאכל ונתבטל, ולא אומרים בזה אפשר לסוחטו אסור.
  384. עי' לעיל ציון 123.
  385. מג"א תסז סקל"ג.
  386. שו"ת משאת בנימין סי' סט, הובא במג"א שם. ועי' ערוה"ש או"ח תסז מה. ועי' שבות יעקב ב קט, שהתיר בשר טריפה שנמלח עם הרבה בשר כשר, לאחר שנתבשל ולא הצריך קליפה לאחר הבישול. ועי' נובי"ק יו"ד סי' כ, שהקשה שכיון שאפשר לקלוף לאחר הבישול כיצד היקל ללא קליפה. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' יג, שביאר שנחלקו במקום שהקליפה היא חומרא אם צריך להסיר כדי קליפה לאחר הבישול, ומשמע שם שמצדד להקל.
  387. עי' לעיל ציון 25.
  388. ש"ך יו"ד עג סקכ"א; ערוה"ש שם.
  389. ערוה"ש שם.
  390. עי' לעיל ציון 226.
  391. ציון 657 ואילך. וראה שם ציון 728, 739, 746. וראה שם ציון 695, שבאופן שכל החתיכה היא בעובי קליפה, ודאי שנעשית נבילה. ועי' רמ"א יו"ד סט טז, וש"ך סקס"ד, לגבי כלי הנאסר כדי קליפה, ובשלו בו, כיצד משערים, ועי' חי' רע"א על הש"ך שם, שחילק בין בשר בחלב לשאר איסורים, ועי' לעיל ציון 205. וע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 660, 670, בטעם שכדי קליפה אינה אוסרת כדי קליפה שאצלה.
  392. ציון 714 ואילך.
  393. ציון 357.
  394. ציון 189 ואילך. ועי' לעיל ציון 200 כיצד משערים את הס' שבמאכל.
  395. ציון 631.
  396. עי' פמ"ג משב"ז יו"ד קה סק"ז; עי' יד אברהם יו"ד קו ב; עי' בדי השולחן צא ס"ק לד.
  397. עי' פמ"ג שם. ועי' אחרונים שבציון 19. ועי' לעיל ציון 242, 245, לגבי קליפה.
  398. עי' ציון 19. וע"ע צלי.
  399. עי' לעיל ציון 22.
  400. חוות דעת קה חידושים סקי"ז; עי' בדי השולחן יו"ד קה ה ביאורים סד"ה שנפל למקום ידוע, שיש לפקפק על המתירים משום שהמחבר פסק כהרשב"א שצריך נטילה, ואפשר שלדעתו היא מדינא.
  401. בדי השולחן שם. וע"ע צלי.
  402. ציון 657 ואילך, וציון 677 ואילך. ועי' שם ציון 680 לדעת הסוברים שצריך ס' כנגד הכדי נטילה, שבשר שנצלה או נמלח עם חֵלב, לסוברים שאסור כדי נטילה, ונתבשל אחר כך בעודו עם החֵלב, צריך ס' גם כנגד החלב וגם כנגד הכדי נטילה מהבשר. ועי' שם ציון 551. ועי' יד אברהם יו"ד קו ב.
  403. ציון 18.
  404. ע"ע אסור דבוק ציון 4 ואילך. וראה שם אם האיסור שבחתיכת ההיתר הוא משום בליעת האיסור שבחתיכה, או משום שהחתיכה נעשית נבילה.
  405. ציון 23 ואילך.
  406. ציון 27 ואילך.
  407. ציון 20.
  408. ע"ע מליח ציון 16, וציון 224 ואילך.
  409. ע"ע צלי.
  410. ועי' שערי דורא מבוא שערים איסור והיתר סי' לז, שמדינא בטל ברוב, ומחמת חומרא יש לקלוף הכל, ועי' תורת חטאת לח ג, שהביאו. ועי' רמ"א או"ח תסז יד ומשנה ברורה סקע"ה, שבחמץ בפסח אינו בטל אפילו באלף וכולים צריכים קליפה.
  411. ציון 146, וציון 152 ואילך. ועי' פמ"ג או"ח תנא א"א סקל"ז, שכדי נטילה שנאסר מהחתיכה אינו חשוב דבר שבמנין שלא יבטל, כיון שאין בכדי נטילה חשיבות.
  412. ע"ע דבר חריף ציון 56, 58. ועי' לעיל ציון 173, וציון 186.
  413. ציון 77 ואילך.
  414. ציון 550 ואילך, וציון 677 ואילך.
  415. ציון 84 ואילך.
  416. ועי' חזו"א או"ח קיט סק"ו, לגבי חיטה מחומצת שנגעה במצה, שאם יש ס' בכדי נטילה כנגד החיטה אינו אוסר.