אנציקלופדיה תלמודית:נטען

הגדרת הערך - הנחשד שבא באיסור על אחת העריות* שיכולות להיות מותרות לאחר זמן, לענין היתרו בה בשעת ההיתר.

מהותו

נטען הוא מי שנחשד שבא על אחת העריות*^[1] ויצא עליו קול*^[2], ולעזו עליו הבריות בכך^[3], אף על פי שלא נתברר^[4]. ודנו בו להלכה בערוה שיש לה היתר לאחר זמן - כגון גויה, שאסור לבוא עליה בשעת גיותה^[5], אבל יש לה היתר לאחר גיורה^[6] - אם מותר לו לשאת אותה בשעת היתרה, ועל הצד שאסור לו לשאתה, אם צריך לגרשה, ועל כך הנידון בערך זה.

"נטען" האמור במשנה, יש מהראשונים החולק ומפרש בענין אחר, ועל כך עי' להלן^[7].

על שפחה

שפחה-כנענית* אסורה על ישראל, כדין כל גויה, שאסור מדרבנן לבוא עליה^[8], ועל כך ע"ע שפחה כנענית, אלא אם כן הוא עבד-עברי* שמסרו לו רבו שפחה כנענית, ועל כך ע"ע עבד עברי. ומכל מקום לאחר שחרורה^[9], הרי היא ישראלית לכל דבר, ודינה כגיורת, הפסולה לכהונה^[10] ומותרת לישראל, ועל כך ע"ע שפחה כנענית.

הנטען על השפחה ונשתחררה, הרי זה לא ישאנה^[11], ואפילו אם אין עדים שבא עליה^[12], והיא גזירת^[13] חכמים^[14], משום לעז^[15], שלא יאמרו - התגלה הדבר למפרע^[16] - שאמת היה הקול הראשון^[17], ונאמר: הסר ממך עקשות פה וּלְזוּת שפתים הרחק ממֶּךָּ^[18].

הנטען על השפחה ונשתחררה, שאסור לו לשאתה^[19], אם נישאה לאחר ומת או שנתגרשו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמכל מקום היא אסורה לנטען^[20]. ויש סוברים שאם המתין לה עד שמתה אשתו או עד שנישאת ונתאלמנה, מותר לישאנה לכתחילה, שמוכח הדבר שהקול שקר הוא^[21].

הנטען על השפחה ונשתחררה, שאסור לו לשאתה^[22], אם עבר וכנס, אין מוציאים מידו^[23], שברינון אין מוציאים אישה מתחת בעלה, שנאמר: דרכיה דרכי נֹעם וכל נתיבֹתיה שלום^[24]. ופירשו ראשונים דהיינו שנישא לה^[25]. ויש סוברים שאפילו אם עבר וקידשה^[26] ולא נישאו, אין מוציאים ממנו^[27]. בירושלמי, יש הגורסים על זה: קידש, כמי שכנס^[28]. ויש הגורסים: קידש, אין אומרים לו שיכנוס, אלא שלא יכנוס, כנס, אין מוציאים מידו^[29], ומפרשים שכנס היינו נישואין^[30].

הנטען על השפחה ונשתחררה, ועבר וכנס, שאין מוציאים מידו^[31], אם התרו בו ועבר וכנס, אינו נקרא דיעבד, ומוציאים אותה ממנו^[32], שקונסים אותו חכמים^[33], כיון שעבר על דעת בית דין^[34].

הנטען על השפחה ונשתחררה, ועבר וכנס, וחזר וגירשה, רשאי לכונסה שנית^[35], אם יש לו בנים ממנה מכניסה ראשונה^[36], שאם אינו רשאי לכונסה, נמצאת מוציא לעז על בניה^[37], ואם אין לו בנים ממנה, לא יכנוס^[38].

על גויה

הגויה, אסור מדרבנן לבוא עליה^[39], ומכל מקום לאחר גיורה^[40], הרי היא ישראלית לכל דבר^[41], אלא שפסולה לכהונה, ועל כך ע"ע גיורת: פסולה לכהונה^[42].

הנטען על הגויה ונתגיירה, הרי זה לא ישאנה^[43], ואפילו אם אין עדים שבא עליה^[44], והיא גזירת^[45] חכמים^[46], משום לעז^[47], שלא יאמרו - התגלה הדבר למפרע^[48] - שאמת היה הקול הראשון^[49], ונאמר: הסר ממך עקשות פה וּלְזוּת שפתים הרחק ממֶּךָּ^[50].

הנטען על הגויה ונתגיירה, שאסור לו לשאתה^[51], אם נישאה לאחר ומת או שנתגרשו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמכל מקום היא אסורה לנטען^[52]. ויש סוברים שאם המתין לה עד שמתה אשתו או עד שנישאת ונתאלמנה, מותר לישאנה לכתחילה, שמוכח הדבר שהקול שקר הוא^[53].

הנטען על הגויה ונתגיירה, שאסור לו לשאתה^[54], מכל מקום אם עבר וכנס, אין מוציאים מידו^[55], שברינון אין מוציאים אישה מתחת בעלה, שנאמר: דרכיה דרכי נֹעם וכל נתיבֹתיה שלום^[56]. ופירשו ראשונים דהיינו שנישא לה^[57]. ויש סוברים שאפילו אם עבר וקידשה^[58] ולא נישאו, אין מוציאים ממנו^[59]. בירושלמי, יש הגורסים על זה: קידש, כמי שכנס^[60]. ויש הגורסים: קידש, אין אומרים לו שיכנוס, אלא שלא יכנוס, כנס, אין מוציאים מידו^[61], ומפרשים שכנס היינו נישואין^[62].

הנטען על הגויה ונתגיירה, ועבר וכנס, שאין מוציאים מידו^[63], אם התרו בו ועבר וכנס, אינו נקרא דיעבד, ומוציאים אותה ממנו^[64].

הנטען על הגויה ונתגיירה, ועבר וכנס, וחזר וגירשה, רשאי לכונסה שנית^[65], אם יש לו בנים ממנה מכניסה ראשונה^[66], שאם אינו רשאי לכונסה, נמצאת מוציא לעז על בניה^[67], ואם אין לו בנים ממנה, לא יכנוס^[68].

על אשת איש

הנטען על אשת-איש*, והוציאוה - בית-דין*^[69], משום עדי כיעור^[70] - מתחת ידו - של בעלה, בשביל זה שאסרה עליו, והלך זה ונשאה^[71] - אף על פי שכנס, יוציא^[72], שמדאוריתא אסורה לבועל^[73], שהרי למדנו מהכתוב ששני פעמים אמור בפרשת סוטה: נטמאה^[74], אחד לבעל ואחד לבועל^[75].

הנטען על אשת איש, והוציאו על ידו ונתגרשה מתחת ידי אחר - שראובן נטען על דינה אשת שמעון וגירשה שמעון, ונשאה נחשון וגירשה^[76] - הרי זו אסורה להינשא לנטען^[77], מפני שיצאה מתחת בעלה בגללו^[78], ומכל מקום אם כנס - דהיינו שנישאת^[79] - לא יוציא^[80], אף על פי שאין לה בנים^[81] מן הראשון, ואין לחוש שמא יחזיקו הקול הראשון ויעשו בניה ממזרים^[82].

על עדי כיעור, שמחמתם מגרש האיש אשתו, ע"ע גרושין^[83]. על איסור אשת איש לבעלה מחמת קול* היוצא עליה שזינתה, ע"ע קול. ושם, פרטי הדינים בנטען שבא על אשת-איש*, כשיש קול הפוסק וקול שאינו פוסק.

לענין אישה וביתה ואשת אחות

לענין איסור אשה-ובתה* ואחות-אשה* שנינו: הנטען מן האישה, לא ישא אימה וביתה ואחותה^[84], מדרבנן^[85], משום גזרה*^[86], שמא לאחר שישא את אימה או את ביתה - או את אחותה - תזנה זו עימו^[87], ובזנות ראשונה לא היה נאסר באימה ובקרובותיה, שכן נושאים על האנוסה ועל המפותה, שלא נאסרו קרובות אישה על האישה, אלא אם כן קידשה לראשונה - שרק כשקידש האישה הראשונה^[88], יכול לאחר מכן לעבור על איסור אישה וביתה^[89] ואיסור אחות אישה^[90] - שכן אישות כתוב בה וקיחה: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה^[91], אבל משנשא את אימה ואת ביתה עומדת הנטענת הראשונה עליו בכרת^[92].

איסור זה בנשיאת קרובות האישה שנטען עליה^[93], הוא דוקא עד שתמות זו שנטען עליה^[94], שלאחר מכן שוב אין טעם לגזור בזה^[95].

הנטען על האישה, שאסור לו לשאת קרובותיה^[96], מכל מקום אם כנס, לא יוציא^[97].

יש הגורס בירושלמי, על הנטען על האישה, שאסור לו לשאת קרובותיה^[98], שאם עבר וכנס וגירש, ויש לו בנים ממנה, רשאי לכנוס שנית, שלא להוציא לעז על הבנים, ואם אין לו בנים ממנה, אינו רשאי לכנוס שנית^[99].

על פנויה

הנטען על הפנויה*, אם מותר לו לשאת אותה ולבוא עליה בהיתר, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שמותר לו לשאת אותה^[100]. משום שמותר מדאוריתא לבוא על הפנויה - לסוברים כן^[101] - ולכן לא גזרו חכמים שלא ישאנה, שדוקא בשפחה ונכרית שיש איסור בדבר^[102], גזרו חכמים^[103]. או משום שאסור מדאוריתא לבוא על הפנויה - לסוברים כן^[104] - ומכל מקום לא גזרו חכמים - שאסור לשאת מי שנטען עליה - אלא במי שאין לו בה קדושין*, כגון שפחה ונכרית, שאם נטען עליה, אפילו נתגיירה או נשתחררה לא ישאנה^[105], ודוקא בדומים להם גזרו, משום שלא מצוי לומר שקידשה, אבל בפנויה, שיש לו בה קידושין, אף על פי שיש איסור חמור יותר אם בא עליה בזנות - שהאיסור הוא מדאוריתא - לא גזרו שלא ישאנה, שבזה אין לעז, שכן יאמרו שקידשה בצינעה, וכשנושא אותה מוכח הדבר יותר שקידשה מתחילה^[106].

ב) ויש הסוברים יותר מזה, שמצוה על הנטען על הפנויה לשאתה^[107], משום שיש ללמוד מאנוסה*, שהאונס* מצווה לשאתה^[108], שאף כאן^[109] מצוה על הנטען על הפנויה שישאנה^[110].

ג) ויש מהראשונים סוברים שהנטען על הפנויה, אסור לו לשאת אותה^[111], משום לזות שפתים^[112]. אם משום שכיון שאסור מדאוריתא לבוא על הפנויה - לסוברים כן^[113] - אם בשפחה ונכרית שאין אלא איסור דרבנן^[114], אסרו לנטען עליהן לשאתן^[115], כל שכן בפנויה, שיש איסור דאוריתא, שאסור לנטען עליה לשאת אותה^[116]. או שכיון שאסור מדרבנן לבוא על הפנויה - לסוברים כן^[117] - הרי דינו כנטען על הגויה והשפחה, שאיסורם דרבנן, ואסור לשאתן לאחר היתרן^[118]. ואין ללמוד דינו מהאונס, ששם חייבתו תורה לכונסה אחר שנפגמה, כיון שנפגמה בודאי, אבל כשהוא קול* בלבד, אדרבא, אין להחזיק הקול ולפגום שניהם^[119].

במובן ביאה

יש מהראשונים החולק על כל האמור לעיל, ומפרש ש"הנטען" ששנינו במשנה^[120], היינו שבא עליה^[121], וכן שנינו בתוספתא: ישראל הבא על השפחה ועל הנכרית, אף על פי שחזרה שפחה ונשתחררה, נכרית ונתגיירה, הרי זה לא יכניס, ואם כנס, לא יוציא^[122]. ולדעתו מה שאמרו בטעם הדין שהוא משום הסר ממך עקשות פה וּלְזוּת שפתים הרחק ממֶּךָּ^[123], הדברים אמורים דוקא בגיורת^[124], שאף על פי שהיא גיורת, לא יכנוס, שלא יהיו אומרים בשביל זה נתגיירה זו^[125].

הערות שוליים