אנציקלופדיה תלמודית:פגול

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבן, מן הצומח או מן החי, שנפסל מחמת מחשבת המקריב לאוכלו או להקריבו חוץ לזמנו, שהאוכלו במזיד חייב כרת* ובשגגה חייב מלקות*.

מהותו

פיגול הוא קרבן[1] שחשב עליו הכהן - אפילו במחשבה בלבד, לסוברים כן[2]. או בדיבור דוקא, הנקרא בלשון חכמים "מחשבה", לסוברים כן[3] - המקריב מחשבת פסול בשעת זביחה או הקרבה[4].

על דיני מחשבת הכהן המפגל* הקרבן, ע"ע מחשבה בקדשים וע' מפגל. על העבודה שמחשבה פוסלת בה, עי' להלן[5]. על המחשבה הפוסלת וגורמת לקרבן להיות פיגול, עי' להלן[6]. על הקרבנות המתפגלים, עי' להלן[7]. על מובן אחר שמצינו במקרא לפיגול, עי' להלן[8].

שמו

בפירוש המילה פיגול, נחלקו הדעות: א) יש מפרשים שהוא מלשון ריחוק[9], תיעוב[10], כמו: וּמרק פִּגֻּלים[11], דהיינו רוטב נתעב[12]. ב) ויש מפרשים שפיגול הוא לשון פסול[13]. ג) ויש מפרשים שפיגול הוא לשון שינוי[14], בשר שנשתנה ריחו[15] ומראהו[16], וכן אמרו - לסוברים כן[17] - פיגול טעון עבור-צורה*[18], שאינו נשרף[19] עד שתועבר צורתו[20]. ד) ויש מפרשים שפיגול היינו לא טהור, שמואסים אותו ושסותמים הניחריים שלא יריחו הסירחון[21], ומורה גם בשר של כל נבלות וטומאות[22], ומורה גם בשר שהתחיל להתעפש[23].

על פרטי ודיני עִבור-צורה*, ע"ע.

העבודה שמחשבה פוסלת בה

מחשבת פסול המפגלת הקרבן, היא כשחושבה בשחיטה*, זריקה* וקבלה*[24]. ונחלקו תנאים אם פוסלת אף בהולכה*, ועל כך עי' להלן[25].

מחשבת פיגול פוסלת בזריקה[26], שנאמר: המקריב אֹתו לא יֵחָשֵׁב לו פגול יהיה[27], המקריב, דהיינו בשעת הקרבה, והיא זריקה, שהיא עיקר ההקרבה[28]. ועוד שנאמר שם: לא יֵרצה[29], והריצוי הוא בדם, שהרי נאמר: ונרצה לו[30]. ושתי דרשות מצינו לריבוי שחיטה וקבלה: א) יכול אין מחשבה - מחשבת פיגול[31] - פוסלת אלא בזריקה - במחשב בשעת זריקה על מנת לאכול מזבחו ביום השלישי[32] - מנין לרבות שחיטה וקיבול הדם[33], תלמוד לומר: ואם הֵאָכֹל יֵאכל[34], לרבות שחיטה וקיבול הדם[35], שמכיון שמכתוב זה אנו למדים שמחשבת פיגול מפגלת[36], הרי שיש לדרוש כאילו נכתב "ואם חשוב יחשב", ומכיון שלשונות ריבויין הן, ולא דיברה תורה כלשון בני אדם - לסוברים כן[37] - יש לדרוש הריבוי לומר שבכל עבודה מהעבודות שיחשב פיגל ולא ירצה[38]. ב) יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד, מנין לרבות שחיטה וקבלה, תלמוד לומר: ואם הֵאָכֹל יֵאכל מבשר זבח שלמיו וגו' לא יֵרצה[39], שהוציא הכתוב המחשבה בלשון אכילה, לומר שזמני המחשבה המפגלת הם לכל הדברים המביאים הקרבן לידי היתר אכילה, ושחיטה וקבלה אף הם מביאים לזבח לידי אכילה, שאם לא ישחוט ויקבל הדם לזרקו לא הוכשר הזבח לאכילה[40].

מחשבת פיגול, אם פוסלת בהולכה*, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא - ור' מאיר[41], וסתם משנה[42] - מחשבת פיגול פוסלת בהולכה[43], לפי שאי אפשר לעבודה - לזריקה[44] - בלא הילוך[45], אף על פי שאפשר לבטל עבודה זו, אם ישחוט בצד המזבח ויזרוק, אבל עכשיו ששחט רחוק מהמזבח מוכרח להוליכו למזבח, ושמה עבודה[46], שהרי עכשיו לא ביטלה[47], ומפגל את הקרבן במחשבה, שהולכה לא יצאה מכלל קבלה[48]. ב) ולדעת ר' שמעון, אין מחשבה פוסלת בהולכה, שאי אפשר לעבודה שלא בשחיטה ושלא בקבלה, אבל אפשר לה בלא הילוך, שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק[49], ואין צריך להולכה כלל[50].

להלכה פסקו ראשונים שמחשבת פסול פוסלת בהולכה[51], שאין הלכה כר' שמעון[52].

בשפיכת שירי-הדם*[53] והקטרת אימורים[54] - ואכילת בשר[55] - אין מחשבת פיגול פוסלת[56], שאם שפך שירי הדם ליסוד על מנת לאכול בשר חוץ לזמנו או הקטיר אימורים במחשבה זו[57], אין הקרבן פיגול[58], שנאמר: לא יֵרצה המקריב אֹתו לא יֵחָשֵׁב[59], היינו זריקה שהיא מרצה[60] - או משום שנאמר שם: המקריב[61], והיינו בשעת הקרבה שהיא הזריקה[62] - זריקה בכלל היתה - בכלל דברים המתירים אכילה[63] - ולמה יצאה, להקיש[64] אליה, לומר לך: מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה, אף כל עבודה ומעכבת כפרה, יצאו שפיכת שיריים והקטרת אימורים - ואכילת בשר[65] - שאין מעכבים את הכפרה[66].

על פרים-ושעירים-הנשרפים*, שדמון טעון הזאה* בפנים, כלומר במזבח שהיה בהיכל, שאף ר' שמעון מודה שהולכה במחשבת פסול פסולה, שהרי זו עבודה שאינו יכול לבטלה, שבעל כורחו הוא שוחטם בעזרה ומוליך דמם בהיכל לזריקה, ע"ע הולכה[67]. על ר' אליעזר שאמר המהלך במקום שצריך להלך מחשבה פוסלת, מקום שאין צריך להלך אין מחשבה פוסלת[68], ועל מחלוקת האמוראים והראשונים בביאור דבריו, ע"ע הנ"ל[69]. על הולכת הקומץ של המנחה, שאף בה נחלקו תנאים אם מחשבה פוסלת בה, כפי שנחלקו בהולכת הדם, ע"ע הנ"ל[70]. על הולכה של מתן כלי, כשמוליך את הקומץ ממקום קמיצתו ליתנו בכלי שרת, אם היא עבודה, ע"ע הנ"ל[71].

בעוף ומנחה

בעוף* פסול מחשבה הוא בשני דברים: במליקה* ובמצוי* הדם[72].

המנחות* הנקמצות, פסול המחשבה פוסל בהם בארבע עבודות[73]: בקמיצה[74], ובנתינת הקומץ בכלי שרת, ובהולכת הקומץ למזבח, ובזריקתו על האש[75], שכן הן כארבע העבודות שבקורבן, שמחשבת פסול - לסוברים שכן הדין אף בהולכה*[76], וכן הלכה[77] - מפגלת בהם[78], קומץ היינו שוחט - שזה נוטל ומפריש חלק לגבוה מחלק כהנים, וכן זה[79] - מוליך היינו מוליך, מקטיר היינו זורק[80], ונותן בכלי דומה לקבלה[81].

על המנחות שאינן נשרפות, שאין בהם פיגול, עי' להלן[82].

המחשבה הפוסלת

קרבנות, שחשב בהם מחשבת הזמן - שהיא אחת משלוש מחשבות הפוסלים את הקרבנות[83] - כגון ששחט את הקרבן לשמו, על מנת לזרוק דמו[84] לאחר שקיעת-החמה*, שאינו זמן זריקתו[85], או להקטיר ממנו[86] למחר, אחר עולת-השחר*, שאינו זמן הקטרתו[87], או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה[88], לאחר זמן הראוי לאכילתו[89], זו היא מחשבת הזמן, וקרבנות הללו הם הנקראים פיגול בכל מקום, וזהו פיגול האמור בתורה[90]. מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה - לגבי פיגול - ואם הֵאָכֹל יֵאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי[91] - והשלמים* אינם נאכלים אלא לשני ימים ולילה אחד[92] - אינו מדבר אלא במחשב בשעת הקרבה שיאכל ממנו בשלישי[93]. ומספר לימודים מצינו לכך שכתוב זה מלמדנו על פסילה במחשבה: א) אף על פי שפשט הכתוב באוכל, על כורחך אינו מדבר באוכל ממש, שכן אחר שהקרבן היה כשר, ודאי לא יחזור ויפסל מפני שנאכל לאחר זמנו[94]. ב) נאמר שם: המקריב[95], בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי[96]. ג) נאמר שם: לא יֵחָשֵׁב[97], במחשבה הוא נפסל, ואין נפסל בשלישי[98]. ד) נאמר שם: לא יֵרצה[99], ולשון לא ירצה קרבן הוא[100], שהרי אין לשון "לא יֵרצה" שייך בפסול כהן לעבודה*[101].

להקריב לאחר זמנו

אף המחשב להקטיר מן הקרבן במזבח דבר הראוי להקטרה לאחר זמן הראוי להקטרה, למדו מפני השמועה שהקרבן פיגול[102], שנאמר: ואם הֵאָכֹל יֵאכל[103], בשתי אכילות הכתוב מדבר[104], אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח[105], שמחשבת שתיהן פוסלת[106].

לאוכלו ולהקריבו חוץ למקומו

השוחט את הזבח - במחשבת חוץ למקומו[107] - לזרוק דמו[108] בחוץ, או מקצת דמו בחוץ, להקטיר אימוריו[109] בחוץ, או מקצת אימוריו בחוץ, לאכול בשרו[110] בחוץ, או כזית* מבשרו בחוץ, או לאכול כזית מעור האליה בחוץ, פסול[111], שכן שני כתובים כתובים[112], כשהוא אומר שלישי בפרשת קדושים תהיו - ואם הֵאָכֹל יֵאכל ביום השלישי פגול הוא לא יֵרצה[113] - שאין תלמוד לומר, שהרי כבר נאמר: ואם הֵאָכֹל יֵאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי וגו' פגול יהיה[114], אם אינו ענין לחוץ לזמנו - שכבר למדנוהו מואם הֵאָכֹל יֵאכל מבשר זבח שלמיו[115] - תנהו לענין חוץ למקומו[116]. ונחלקו ראשונים: יש הסוברים שפסול של מחשבת חוץ למקומו אינו בכלל פיגול[117]. ויש הסוברים שהוא בכלל פיגול[118], שהרי קרא הכתוב אף לזה פיגול[119], ולכן בלשון חכמים שניהם נקראו פיגול[120].

על המערב במחשבתו מחשבת הזמן עם מחשבת שינוי השם, אם הקרבן פסול באכילה, ע"ע מחשבה בקדשים.

הקרבן שנוהג בו

אף על פי שלמדנו מהכתוב לפסול מחשבת חוץ לזמנו בשלמים[121], אין דין זה נוהג בשלמים בלבד, אלא הוא הדין לכל קרבן שחשב עליו בשעת מעשיו שיאכל ממנו לאחר זמן הראוי לאכילת אותו קרבן[122], שנאמר: מבשר זבח שלמיו[123], הקיש[124] זבחים לשלמים[125], מה שלמים מפגלים ומתפגלים - דמם הוא מפגל, ובשרם ואימוריהם מתפגלים[126] - אף כל מפגלים ומתפלגים[127] נוהג בו, יצאו מנחת-כהנים* ומנחת כהן משיח[128] ומנחת-נסכים*, שהם מתירים את עצמם ואין בהם שירים להתפגל מחמת עבודות מתיריהם - שהרי נשרפים כליל[129] - שאין פיגול נוהג בהם[130].

אלו דברים שאין חייבים עליהם - כרת* באכילתם[131] - משום פיגול[132] לעולם[133]:

א) הקומץ[134], אם קמץ - על מנת[135] - לאכול שירים למחר, ונתפגלה המנחה - שאינה נאכלת אלא ליום ולילה[136] - אין האוכל את הקומץ בכרת* - כדין האוכל פיגול[137] - שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירים אחרים, והקומץ אין אחר מתירו, כי הוא מתיר את המנחה[138]. ומנין שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירים אחרים, שכן עיקר לימוד פיגול נאמר בשלמים[139], לומר לך: מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירים, בין לאדם בין למזבח - שהדם מתיר להקטיר האימורים למזבח, והאימורים מתירים הבשר לאדם[140] - אף כל שיש לו מתירים, בין לאדם בין למזבח, חייבים עליהם משום פיגול[141].

ב) הקטֹרת*[142], שאין לו מתיר[143].

ג) הלבונה[144], שאין אחר מתירה, אלא היא מתרת את המנחה, כמו הקומץ[145].

ד) מנחת כהנים[146], כולה כליל[147], ואינה נקמצת, הלכך אין אחר מתירה[148].

ה) מנחת כהן משיח[149], דהיינו חביתי כהן גדול[150] שמקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב[151], הנשרפים כליל[152], ואין להם קומץ להתירם[153].

ו) הדם[154], שהרי הוא המתיר[155].

ז) נסכים[156] הבאים בפני עצמם[157], בין שהתנדבם בפני עצמם[158], בין שבאו בגלל זבח, אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר[159].

ויש דברים שנחלקו בהם תנאים אם יש בהם פיגול:

א) נסכים הבאים עם בהמה, אם יש בהם פיגול, נחלקו תנאים: לדעת ר' מאיר, יש בהם פיגול[160], כיון שהזבח מתירם ליקרב[161]. ולדעת חכמים, אין בהם פיגול[162], שכיון שיכול להקריב נסכים למחר[163], נמצא שאין הזבח מתירם ליקרב, אלא הם מתירים את עצמם[164], וכן הלכה[165].

ב) שיירים הנאכלים של לוג-שמן-של-מצורע*[166], אם יש בהם משום פיגול, נחלקו תנאים: לדעת ר' שמעון, אין חייבים עליו משום פיגול[167], שאם פיגל באשם-מצורע* לא נפגל הלוג[168], ואף על פי שהלוג תלוי באשם, ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום[169], למרות זאת, כיון שאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים[170], נמצא שאין האשם מתירו, וכיון שאין לו מתירים אין חייבים עליו משום פיגול[171], וכן הלכה[172]. ולדעת ר' מאיר, חייבים עליו משום פיגול[173], אם פיגל באשם[174], שדם האשם מתירו[175] לבהונות[176], והדברים אמורים בלוג הבא עם האשם[177].

ג) פרים-ושעירים-הנשרפים*, אם יש בהם משום פיגול, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא, יש בהם משום פיגול[178], שכן דמם מתיר את אימוריהם ליקרב[179], וכן הלכה[180]. ולדעת ר' שמעון, אין בהם משום פיגול[181], שכל שאינו על המזבח-החיצון* כשלמים אין חייבים עליו משום פיגול[182], שהטעם שנשנה דין פיגול דוקא בשלמים[183], לומר לך: מה שלמים מיוחדים שיש בו על מזבח החיצון וחייבים עליו, אף כל שישנם על מזבח החיצון חייבים עליו משום פיגול, יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל שאין על מזבח החיצון כשלמים אין חייבים עליו משום פיגול[184].

קרבנות גוים

קרבנות* שמקבלים מגוים[185], אם יש בהם משום פיגול, נחלקו תנאים: א) לדעת ר' שמעון - ויש גורסים: ר' מאיר[186]. ויש גורסים שכן אף דעת תנא קמא[187] - אין חייבים עליהם משום פיגול[188], שכן אנו למדים פיגול מנותר* בגזרה-שוה* "עון" "עון"[189], שנאמר לגבי פיגול: והנפש האֹכלת ממנו עונה תשא[190], ונאמר לגבי נותר: ואֹכליו עונו ישא[191], ואנו למדים נותר מטומאת קדשים בגזירה שוה "חילול" "חילול"[192], נאמר לגבי בנותר: כי את קדש ה' חִלל[193], ונאמר לגבי טומאת קדשים: וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו[194], ויש לדייק ממה שנאמר שם: וינזרו מקדשי בני ישראל[195], ולא מקדשי גוים[196], שכן דרך הלשון תמיד לומר "מקדשי ה' ", או: "מן הקדשים" סתם, ובכל מקום שאומר "מקדשי בני ישראל" יש בו טעם פרטי[197], וכאן בא למעט קדשי גוים[198]. ב) ולדעת ר' יוסי, חייבים על קדשי גוים משום פיגול[199], שנאמר בקדשי גוים: לה'[200], שבכתוב ממנו למדים שגוים נודבים קרבנות[201], נאמר: אשר יקריבו לה'[202], וקדושה אחת להם עם קודשי ישראל, וממילא לא שייך ללמוד שיתחלקו בדינם[203].

להלכה קדשי גוים אין חייבים עליהם משום פיגול[204].

מחשבה ודיבור

מחשבת פיגול, אם די במחשבה בלבד לפגל הקרבן או שיש צורך בדיבור, נחלקו ראשונים: א) יש הסוברים שדי במחשבה בלבד[205], שכן למדו שמחשבת פיגול פוסלת בזריקה[206], מכח הכתוב: לא יֵחָשֵׁב לו פגול יהיה[207], ודרשו: לא יֵחָשֵׁב, במחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי[208], וכיון שאמרו שהוא נפסל במחשבה, הרי שמחשבה היא הפוסלת[209], ועוד, שלמדוהו מלא יֵחָשֵׁב[210]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שאינו פיגול עד שיוציא בשפתיו[211], ומחשבת קדשים אינה מחשבה עד שידבר ויוציא בשפתיו ויגלה מחשבתו בחוץ, אבל אם גמר בליבו ולא הוציא בשפתיו אינו כלום[212], ומחשבה שאמרו בכל מקום לגבי פיגול היא לשון דיבור[213], שכן אנו למדים אזהרה* - לסוברים כן[214] - למפגל בקדשים מכל דבר רע[215], ומזה שהוציאו הכתוב בלשון דיבור, משמע שצריך דיבור[216]. ג) ויש מהראשונים שהסתפקו אם די במחשבה לפגל, אוא שצריך להוציא בשפתיו[217].

איסור האכילה

אסור לאכול מבשר פיגול[218], שנאמר במלואים*: לא יֹאכל כי קדש הם[219], ודרשו: כל שבקודש פסול, בא הכתוב ליתן לא-תעשה* על אכילתו[220], שהמילים "כי קדש הם" מיותרות[221], ובאו לרבות על שאר פסולי המוקדשים שהם בלאו[222], שאותו הכתוב כולל באזהרה* כל מה שנפסד מן הקדשים ואין ראוי לאוכלו[223], כגון פיגול[224]. ואיסור זה הוא אף כשאוכלו בתוך זמן האכילה[225].

על הסוברים שאיסור אכילת פסולי-המוקדשים* אינו נלמד מהכתוב של לא יֹאכל כי קדש הם[226], אלא מכתוב אחר, ע"ע פסולי המוקדשים. ושם, שיש הסוברים שאין כאן לא-תעשה* כלל, ואין הלימודים מהכתוב אלא אסמכתא*.

במנין המצוות

איסור אכילת פיגול[227] נמנה במנין-המצות* כאיסור נפרד לענין פיגול[228], מכח הכתוב הכללי של לא יֹאכל כי קדש הם[229], שבא ליתן לא-תעשה* על אכילת פסולי-המוקדשים*, ועל לימוד זה עי' לעיל[230].

מוני המצוות המונים רק מצוות עשה ומצוות לא תעשה[231], מנו איסור זה כלא תעשה[232]. ומוני המצוות המונים לחוד מצוות לא תעשה שאין בהם עונש, ומצוות לא תעשה שיש בהם עונשים[233], מנאוה כאחד מן העונשים[234].

לסוברים שקרבן שחשבו עליו לאוכלו או להקטירו חוץ למקומו, הוא בכלל פיגול[235], נחלקו ראשונים במניינו במנין המצוות: יש שמנאוהו בכלל הלאו של פיגול[236]. ויש שמנאוהו כלאו נפרד[237], שנאמר: ואם הֵאָכֹל יֵאכל ביום השלישי פגול הוא לא יֵרצה[238], ולמדנו ממנו פסול הקרבן[239].

העונש

האוכל פיגול במזיד - אפילו בתוך הזמן[240] - חייב כרת*[241], ולא לימד הכתוב שהוא בכרת[242], אלא שהדבר נלמד בגזרה-שוה*[243] "נשיאת עון" "נשיאת עון"[244] מנותר*[245], נאמר: פגול יהיה והנפש האֹכלת ממנו עונה תשא[246] - ובאה הקבלה בפירוש זה הפסוק שהוא אמנם ידבר בקרבן שהפסידה אותו המחשבה בעת הקרבתו[247] והוא שייקרא פגול[248] - ונאמר בנותר: ואֹכליו עונו ישא כי את קדש ה' חִלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה[249], מה להלן כרת, אף כאן כרת[250].

העושה אחת מארבע העבודות בקרבן במחשבת חוץ למקומו[251], אף על פי שהקרבן פסול ואסור לאכול ממנו[252], מכל מקום האוכל אינו חייב כרת*[253], שכן בכתוב ממנו למדים חיוב כרת לאכול פיגול[254], נאמר: ואֹכליו עונו ישא[255], וזהו מיעוט, שהרי לא נכתב "והאוכל"[256], ובא למעט חוץ למקומו[257], ואף על פי שתחילת הכתוב בפיגול, שנאמר: ואם הֵאָכֹל יֵאכל ביום השלישי פגול הוא[258], באה גזרה-שוה* "קדש" "קדש" מנותר, שכן בכתוב זה נאמר: את קדש ה' חִלל ונכרתה[259], ובנותר נאמר: ושרפת את הנותר באש וגו' כי קדש[260], ללמד שאף כאן אין חיוב כרת אמור אלא בנותר[261].

האוכל פיגול בשגגה, מביא חטאת*[262].

האוכל פיגול, לוקה על אכילתו[263], כבשאר לא תעשה שיש בו כרת ואין בו מיתת בית דין[264], וכתבו ראשונים שהדבר נלמד באותה גזירה שוה מנותר, שאנו למדים ממנה חיוב כרת בפיגול[265].

העושה אחת מארבע העבודות בקרבן במחשבת חוץ למקומו, שהקרבן פסול ואסור באכילה[266], כתבו ראשונים שלוקה על אכילתו[267]. ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שאינו לוקה על אכילה זו[268].

על צירוף אכילת חצי זית* של פיגול וחצי זית של איסור אכילה אחר בקדשים, לענין חיוב כרת* ומלקות*, ע"ע אסורים מצטרפים[269].

המקום וזמן ואנשים שנוהג

איסור אכילת הפיגול נוהג בזמן הבית, בזכרים ונקבות, אפילו ישראלים, שדרך כלל אסרתו התורה לכל, בין כהן בין ישראל[270].

איסור מחשבת פיגול

המחשב בקדשים מחשבת פסול, עובר בלא-תעשה*[271], שכן שנינו: מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה, תלמוד לומר: לא יֵחָשֵׁב[272], ואנו קוראים ("קרי ביה"[273]) - בשינוי ניקוד[274] - לא יַחֲשֹׁב[275], להזהיר כהנים על כך[276], והדברים אמורים לדעת הסוברים שלאו-שאין-בו-מעשה* לוקים עליו[277]. ויש שלמדו אזהרה* למפגל קדשים על ידי דיבור רע, ממה שנאמר: לא תזבח וגו' כל דבר רע[278], שיהיה עובר בלא תעשה[279]. ויש שפירשו שאזהרה זו באה להזהיר ישראל המקריב, שלא יפגל בשחיטה, שהכהנים כבר איסורם אמור[280] בלא יֵחָשֵׁב[281].

רוב מוני המצוות לא מנו לאו זה[282]. מהם שפירשו שלא יֵחָשֵׁב[283], נדרש לענין אחר[284]. שכתבו שהוא בכלל הלאו של איסור אכילת פיגול[285], ואינו נחשב מחשבון הלאוים, לפי שהוא כעין סניפים ללאו אחר שהוא נחשב בלאוים[286]. ויש ממוני המצוות שמנו לאו זה, כלאו נפרד, מהכתוב: לא תזבח וגו' כל דבר רע[287].

לדעת הסוברים - וכן הלכה[288] - שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה[289], העובר על איסור מחשבת פסול בקדשים, אינו לוקה, לפי שהוא לאו-שאין-בו מעשה*,

אלא מחשבה בלבד[290].

שריפתו

הפיגול נשרף[291], כשאר פסולי-המוקדשים*[292], והדבר נלמד במסורת ואין על כך לימוד מהכתוב[293], ועל כך ע"ע פסולי המוקדשים. ושם, וע' אסורי הנאה[294], שאסורים בהנאה אפילו בשעת שריפתם.

עיבור צורה

פיגול, יש ברייתא בה שנינו שצריכה עבור-צורה* קודם שריפה[295], והדבר נלמד בגזרה-שוה* "עון" "עון" מנותר*, הצריך עיבור צורה[296], שאינו נשרף[297] עד שתועבר צורתו[298], נאמר בפיגול: והנפש האֹכל ממנו עונה תשא[299], ונאמר בנותר: ואֹכליו עונו ישא[300]. ואין הלכה כן[301].

על פרטי ודיני עבור-צורה*, ע"ע.

פקיעת איסור ההקרבה

פיגול שהעלהו לראש המזבח, פקע איסורו ממנו[302], משמשלה האור ברובו[303], ואף אם ירד מהמזבח, יעלה[304], שכן המזבח מקוה טהרה[305].

טומאת ידים

הפיגול מטמא את הידים[306] מדרבנן[307], כראשון לטומאה[308], משום חשדי כהונה[309], שגזרו עליו - חכמים[310] - טומאה, שלא יפגלוהו ברצון, להפסיד את הבעלים[311], ויאמרו: שוגגים היינו[312].

בשיעור הפיגול לטמא את הידים, נחלקו אמוראים: יש סוברים ששיעורו בכביצה*[313], וכן הלכה[314]. ויש סוברים ששיעורו בכזית*[315].

פיגול אינו מצטרף לנותר* לענין שיעור ביצה, לטמא את הידים[316], הואיל וטומאת הידים מדבריהם[317].

תשלום לבעלים

הכהנים שפיגלו במקדש מזידים - שידעו שפוסלים בכך[318] - חייבים לשלם[319] דמיהם לבעלים, שהרי צריכים להביא אחרים[320]. ואף אם קרבן נדבה הוא, שאינו חייב בתשלומין*, מכל מקום קשה בעיניו, שלא הקריב קורבנו, שהרי להביא דורון היה מבקש[321]. אבל הכהנים שפיגלו במקדש שוגגים, פטורים[322].

בתוספתא וברייתא שנינו על דין זה, שהוא מפני תקון-העולם*[323]. לסוברים שהזק-שאינו-נכר* שמו היזק[324], זהו טעם לפטור בשוגג[325], שמצד עיקר הדין, בין במזיד ובין בשוגג חייבים לשלם, ומפני תיקון העולם תיקנו חכמים שמי שפיגל הקרבן פטור מלשלם כדי שיודיע[326] לבעלים שפיגלו, שאם תחייבו בתשלום, לא יודיע לבעלים, ויאכלו איסור[327]. ולסוברים - וכן הלכה[328] - שהיזק שאינו ניכר אין שמו היזק[329], זהו טעם לחיוב במזיד[330], שמצד עיקר הדין בין במזיד ובין בשוגג פטורים מלשלם, ומפני תיקון העולם קנסו חכמים את המפגל במזיד, שחייב לשלם[331].

במובן אחר

מצינו במקרא פיגול אף ככינוי לבשר שיחזקאל מעיד שמעולם לא אכל[332], כפי שנאמר: ולא בא בפי בשר פגול[333], ואף הוא לשון ריחוק[334], שיחזקאל היה מחמיר על עצמו ומרחיק דבר המותר[335]. ונחלקו תנאים בפירוש הדבר: לדעת תנא קמא, יחזקאל מעולם לא אכל מבהמה שהורה בה חכם[336], דהיינו דבר שצריך להוראה מחמת ספק איסור[337]. ולדעת ר' נתן, יחזקאל מעולם לא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה[338], אף על פי שהיא מותרת באכילה[339], שלדעתו מותר מדאוריתא לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה, אלא שיחזקאל החמיר על עצמו[340].

הערות שוליים

  1. ע"ע קרבנות.
  2. עי' ציון 205 ואילך.
  3. עי' ציון 211 ואילך.
  4. עי' משנה זבחים יג א, לפי רבא בגמ' שם; עי' משנה זבחים כט ב; עי' תו"כ צו פר' ח; חינוך מ' קמד.
  5. ציונים 24 ואילך, 72 ואילך.
  6. ציון 84 ואילך.
  7. ציונים 121 ואילך, 185 ואילך.
  8. ציון 332 ואילך.
  9. עי' אונקלוס ויקרא ז יח ויט ז; עי' ת"י יחזקאל ד יד; עי' ראב"ע ז שם.
  10. עי' רש"י ויקרא יט שם.
  11. ישעיהו סה ד. עי' מחברת מנחם ע' פגל; עי' רש"י ויקרא שם; עי' ראב"ע שם. ועי' ת"י ישעיהו שם, וקצת צ"ב מדוע לא תירגם כת"י בציון 9.
  12. עי' רש"י ישעיהו שם.
  13. עי' תיוב"ע שם ושם; עי' ת' ירושלמי ז שם; עי' ת' ניאופיטי שם ושם.
  14. עי' גאונים וראשונים שבציון הבא.
  15. ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש פגל; ס' השרשים לרד"ק שורש פגל.
  16. ס' השרשים לרד"ק שם.
  17. עי' ציון 295 ואילך.
  18. תנא דבי רבה בר אבוה בפסחים פב ב.
  19. עי' ציון 291 ואילך.
  20. ס' השרשים לרד"ק שם.
  21. עי' צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות עבריות ע' פגול.
  22. צמח דוד שם, ע"פ ישעיהו שם ויחזקאל שם.
  23. צמח דוד שם.
  24. עי' תו"כ שבציון 33; עי' ברייתא שבציון 39; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"ג וה"ד.
  25. ציון 43 ואילך.
  26. עי' תו"כ שבציון 33; עי' ברייתא שבציון 39.
  27. ויקרא ז יח.
  28. קרבן אהרן לתו"כ צו פר' ח, בפי' הא'.
  29. ויקרא שם.
  30. ויקרא א ד. עי' קרבן אהרן שם, בפי' הב', וצ"ב שהלא הכתוב מדבר בסמיכה, ועי' ברייתא יומא ה א.
  31. רש"י זבחים שם ד"ה אלא בזריקה.
  32. רש"י שם.
  33. תו"כ שם.
  34. ויקרא שם.
  35. תו"כ שם.
  36. עי' ציון 27.
  37. ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 1 ואילך.
  38. עי' קרבן אהרן שם.
  39. ויקרא שם. ברייתא שם.
  40. קרבן אהרן שם.
  41. תו"כ צו פר' ח; תוספ' זבחים פ"א.
  42. עי' משנה זבחים כט ב.
  43. עי' ת"ק במשנה זבחים יג א, לפי רבא בגמ' שם.
  44. עי' קרבן אהרן לתו"כ שם.
  45. ר' מאיר בתו"כ שם.
  46. רש"י חגיגה יא א ד"ה לא תפקיה. וע"ע הולכה ציון 122.
  47. רש"י זבחים טו א ד"ה ובהולכה רבתי, לגי' צ"ק שם.
  48. עי' רש"י חגיגה שם.
  49. משנה יג שם; תוספ' שם; תו"כ שם.
  50. קרבן אהרן שם.
  51. רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"ג; עי' רמב"ם שם ה"ד; עי' פהמ"ש לרמב"ם זבחים יג א.
  52. פהמ"ש שם. וע"ע הלכה כסתם משנה: מחלוקת ואח"כ סתם.
  53. ע"ע שפיכת שירים.
  54. ע"ע הקטרה (א).
  55. עי' תו"כ צו פר' ח.
  56. עי' תו"כ צו פר' ח; עי' ברייתא זבחים יג א.
  57. רש"י שם ד"ה אף שפיכת שירים; קרבן אהרן שם.
  58. עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם.
  59. ויקרא ז יח. ברייתא שם.
  60. רש"י שם ד"ה לא ירצה.
  61. ויקרא שם.
  62. קרבן אהרן שם.
  63. עי' רש"י שם ד"ה בכלל היתה; עי' קרבן אהרן שם.
  64. ע"ע הקש.
  65. תו"כ שם.
  66. ע"ע הקטרה (א) ציונים 42, 90 ואילך וע' שפיכת שירים. עי' תו"כ שם; ברייתא שם, לגי' שטמ"ק שם אות יא.
  67. ציון 132 ואילך.
  68. משנה זבחים יג א; תו"כ צו פר' ח.
  69. ציון 139 ואילך.
  70. ציון 224 ואילך.
  71. ציון 242 ואילך.
  72. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"ה, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ משנה זבחים סד ב - סה א.
  73. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"ו.
  74. עי' משנה מנחות יב א ויג א; רמב"ם שם.
  75. עי' משנה שם יב א; רמב"ם שם.
  76. עי' ציון 43 ואילך.
  77. עי' ציון 51 ואילך.
  78. עי' גמ' שם יג ב.
  79. רש"י שם ד"ה זה הכלל.
  80. גמ' שם.
  81. עי' גמ' שם, במסקנה.
  82. ציון 128 ואילך.
  83. ע"ע מחשבה בקדשים.
  84. ע"ע זריקה.
  85. ע"ע הנ"ל ציון 102 ואילך וע' עבודה.
  86. ע"ע הקטרה (א).
  87. ע"ע הנ"ל ציון 330 ואילך.
  88. ע"ע אכילת קדשים.
  89. ע"ע הנ"ל: זמן אכילתם וע' קדשי קדשים וע' קדשים קלים.
  90. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"א.
  91. ויקרא ז יח.
  92. ע"ע אכילת קדשים ציון 104 ואילך וע' קדשים קלים וע' שלמים.
  93. רמב"ם שם ה"ב.
  94. עי' ר' אליעזר בתו"כ צו פר' ח וברייתא זבחים כט א.
  95. ויקרא שם.
  96. עי' ר' עקיבא בתו"כ שם; עי' ר' אליעזר שא"ל לר"ע בברייתא שם.
  97. ויקרא שם.
  98. אחרים בתו"כ שם וברייתא שם; בן עזאי בתו"כ שם וברייתא שם, לפי גמ' שם, באבע"א הא'.
  99. ויקרא שם.
  100. בן עזאי בתו"כ שם וברייתא שם, לפי גמ' שם, באבע"א הב'.
  101. עי' רש"י שם ד"ה מדכתיב.
  102. עי' רש"י זבחים כח ב, בפי' הגמ' שבציון 105; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"ב.
  103. ויקרא יז ח.
  104. רבא בזבחים כח ב.
  105. רבא בגמ' שם; רמב"ם שם.
  106. רש"י שם ד"ה בשתי אכילות.
  107. ע"ע מחשבה בקדשים.
  108. ע"ע זריקה.
  109. ע"ע הקטרה (א).
  110. ע"ע אכילת קדשים.
  111. משנה זבחים כז ב.
  112. שמואל בגמ' שם כח א.
  113. ויקרא יט ז. רש"י זבחים שם ד"ה כשהוא אומר שלישי.
  114. ויקרא ז יח.
  115. עי' ציון 84 ואילך.
  116. ע"ע אם אינו ענין ל... תנהו ענין ל... עי' אמר אביי כי אתא רב יצחק בר אבדימי אמר רב בגמ' שם א-ב.
  117. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"א ופט"ז ה"א.
  118. עי' סמ"ג לאוין שלז; עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ ל"ת השמטות ה.
  119. עי' ציון 112 ואילך.
  120. עי' רמב"ן שם.
  121. עי' ציון 91 ואילך.
  122. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ג ה"ג.
  123. ויקרא יז ח. רבא בזבחים כח ב.
  124. ע"ע הקש.
  125. רש"י שם ד"ה מבשר זבח שלמיו.
  126. עי' רש"י שם.
  127. רבא בגמ' שם.
  128. ע"ע חבתין.
  129. ע"ע הנ"ל ציון 287 וע' מנחת כהנים וע' מנחת נסכים.
  130. רש"י שם ד"ה אף כל.
  131. רש"י זבחים מב ב ד"ה אלו דברים; רע"ב שם פ"ד מ"ג.
  132. משנה שם; ברייתא שם מג א; רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  133. רמב"ם שם.
  134. משנה זבחים מב ב; ברייתא שם מד א; רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  135. רע"ב זבחים פ"ד מ"ג.
  136. ע"ע מנחות. רע"ב שם.
  137. עי' ציון 241 ואילך.
  138. רש"י שם מב ב ד"ה הקומץ. ועי' רש"י מנחות יד א ד"ה ולאפוקי מדר"מ ותוס' זבחים שם ד"ה הקומץ.
  139. עי' ויקרא יז ח.
  140. רע"ב שם.
  141. זבחים מד א.
  142. משנה זבחים מב ב; ברייתא שם מד א; רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  143. עי' רש"י שם מב ב סוד"ה הקומץ; עי' רע"ב שם פ"ד מ"ג.
  144. משנה זבחים מב ב; ברייתא שם מד א; רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  145. עי' רש"י שם מב ב סוד"ה הקומץ; רע"ב שם פ"ד מ"ג: אין.
  146. משנה זבחים מג א, לגירסתנו; ברייתא שם מד א; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח. במשנה שם מג א, לגי' רש"י שם ד"ה מנחת נדבת כהנים ורע"ב שם פ"ד מ"ג: מנחת נדבת כהנים.
  147. ע"ע מנחת כהנים.
  148. רש"י שם; עי' רמב"ם שם; רע"ב שם.
  149. משנה זבחים מג א; ברייתא שם מד א; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  150. ע"ע חבתין.
  151. רש"י שם מג א ד"ה וכן מנחת; רע"ב שם פ"ד מ"ג.
  152. ע"ע הנ"ל ציון 287.
  153. עי' רמב"ם שם.
  154. משנה זבחים מג א; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  155. עי' רש"י שם ד"ה והדם; עי' רע"ב שם פ"ד מ"ג.
  156. ע"ע מנחת נסכים.
  157. עי' משנה זבחים מג א; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  158. ע"ע מנחת נסכים וע' נדרים ונדבות.
  159. ע"ע מנחת נסכים. רש"י שם ד"ה והנסכים; עי' רע"ב שם פ"ד מ"ג.
  160. עי' משנה זבחים מג א; עי' ברייתא שם מד א.
  161. עי' רש"י שם מג א סוד"ה וחכמים.
  162. משנה שם מג א; עי' "אמרו לו" לר"מ בברייתא שם מד א.
  163. ע"ע נסכים.
  164. עי' ברייתא שם; רש"י מג א שם; רע"ב שם פ"ד מ"ג.
  165. רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח; רע"ב שם.
  166. ע"ע ציון 597 ואילך.
  167. משנה זבחים מג א, ורש"י ד"ה לוג שמן ורע"ב שם פ"ד מ"ג; עי' "אמרו לו" לר"מ בברייתא שם מד ב.
  168. רש"י מג א שם: באשם; עי' רע"ב שם.
  169. ע"ע לוג שמן של מצורע ציון 565 ואילך.
  170. ע"ע הנ"ל ציון 532 ואילך.
  171. רש"י שם; רע"ב שם.
  172. רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח ופהמ"ש שם; רע"ב שם.
  173. משנה שם; בריתא שם מד א; ברייתא שם ב.
  174. רש"י שם מג א ד"ה ר"מ אומר; רע"ב שם.
  175. ר"מ במשנה שם; ר"מ בברייתא שם מד ב.
  176. ר"מ בברייתא שם.
  177. עי' ר"מ בברייתא שם.
  178. עי' משנה זבחים מג א; עי' ברייתא שם מד א.
  179. עי' משנה שם מג א.
  180. פהמ"ש שם; רע"ב שם פ"ד מ"ג; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ח.
  181. עי' משנה שם; עי' ברייתא שם מד א.
  182. ר"ש במשנה שם מג א.
  183. עי' ויקרא יז ח. עי' ר"ש בברייתא שם מד א.
  184. ר"ש בברייתא שם.
  185. ע"ע גוי ציון 233 ואילך וע' נדרים ונדבות.
  186. משנה זבחים מה א, לגי' רע"ב שם פ"ד מ"ה ולגי' המשנה שבמשניות, ועי' ציון 188, שי"ג בע"א.
  187. ברייתא שם, לגי' שטמ"ק שם אות ג, בשם ספרי כת"י, ושכ"מ מתוס' שם ד"ה דומיא, ובד' רמב"ם שבציון 204, ולגי' כ"י כי"ח וכ"י מינכן וכ"י קולומביה, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  188. משנה שם, לגירסתנו ולגי' משנה כ"י קאופמן וגמ' כ"י וטיקן 118 וכ"י וטיקן 120 וכ"י מינכן וכ"י קולומביה, ועי' ציון 186, שי"ג בע"א; ברייתא שם, לגירסתנו, ולגי' רש"י שם ד"ה מ"ט, לפי שטמ"ק שם, ולגי' כ"י וטיקן 118 וכ"י וטיקן 120, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  189. עי' גמ' שם ותמורה ג א.
  190. ויקרא ז יח.
  191. ויקרא יט ח. תמורה שם.
  192. עי' גמ' שם ושם.
  193. ויקרא שם.
  194. ויקרא כב ב. תמורה שם.
  195. עי' זבחים שם, ורש"י ד"ה דבתרומה, לגי' צ"ק שם; עי' תמורה שם.
  196. עי' זבחים שם.
  197. מלבי"ם פ' אמור סי' סג.
  198. עי' מלבי"ם שם.
  199. כ"מ ממשנה שם; עי' ברייתא שם. ועי' פהמ"ש שם, שנ' שמפרש בע"א, שר' יוסי מודה לזה, ואינו חלוק על על השוחט בחוץ, ועי' שטמ"ק שם ומגיה לשטמ"ק שבד' וילנא.
  200. ר' יוסי בברייתא שם.
  201. ע"ע גוי ציון 233 ואילך וע' נדרים ונדבות.
  202. ויקרא כב יח. עי' רש"י זבחים שם ד"ה שנאמר בהם לה'.
  203. חי' הגרי"ז שם.
  204. רמב"ם פסוה"מ פי"ח הכ"ד. ועי' רע"ב זבחים פ"ד מ"ה: ואין הלכה כר"מ (עי' ציון 186), ולכאו' פי' כרמב"ם שבציון 199, וצ"ב.
  205. עי' מושב זקנים ויקרא ז יח, בשם ר"י, בד' רש"י שם, וסותר לרש"י שבציון 211, וצ"ב; עי' מזרחי דברים יז א, בד' רש"י שם, וסותר לרש"י שבציון הנ"ל, וצ"ב; עי' ריטב"א גיטין נג א; כ"מ משטמ"ק ב"מ מג ב, בשם ריטב"א.
  206. עי' ציון 26 ואילך.
  207. ויקרא שם.
  208. עי' ברייתא זבחים כט א.
  209. עי' מושב זקנים שם, בד' רש"י; עי' שטמ"ק ב"מ שם, בשם תוס' שאנץ, לצד זה.
  210. עי' שטמ"ק שם, בשם תוס' שאנץ, לצד זה, ובשם גליון תוס' בשם תוס' רבינו שמשון.
  211. עי' רש"י זבחים מא ב ד"ה כגון שנתן, וסותר לראשונים בד' רש"י שבציון 205, וצ"ב; עי' רש"י דברים שם; תוס' פסחים סג א ד"ה רבי, ע"פ גמ' שם; עי' תוס' ב"מ שם ד"ה החושב, ע"פ זבחים לא א ומנחות ג ב ופסחים סג א וגיטין נד ב; עי' סמ"ג לאוין שלז, ע"פ זבחים שם; עי' תוס' רא"ש ב"מ שם, ע"פ זבחים שם; עי' מושב זקנים שם, במסקנה, ע"פ ב"מ שם וגיטין שם; עי' שטמ"ק ב"מ שם, ובשם ריטב"א, בשם מקצת רבותינו בעלי התוס'; עי' שטמ"ק (אילן) בכורות כח ב.
  212. תשו' ה"ר ישעיה באו"ז ח"א שו"ת סי' תשנד, ע"פ חולין לט א.
  213. עי' תוס' ב"מ שם, ע"פ זבחים שם ומנחות שם ופסחים שם וגיטין שם; עי' תוס' רא"ש ב"מ שם, ע"פ זבחים שם; עי' מושב זקנים שם, במסקנה, ע"פ ב"מ שם וגיטין שם.
  214. עי' ציון 278 ואילך.
  215. דברים יז א.
  216. עי' שטמ"ק שם, בשם גליון תוס', בשם הר"י בשם ה"ר אהרן מרעגנשבורג.
  217. עי' שטמ"ק שם, בשם תוס' שאנץ.
  218. עי' משנה כריתות ב א ומנחות יא ב וטז א; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת קלב; עי' סמ"ג לאוין שלז; עי' חינוך מ' קמד.
  219. שמות כט לג. ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; חינוך שם.
  220. ר' אלעזר בפסחים כד א.
  221. עי' רש"י שם ד"ה כל שבקודש.
  222. עי' רש"י שם, ועי' רש"ש שם.
  223. חינוך שם.
  224. רש"י שם.
  225. עי' רש"י ויקרא ז יח וזבחים כז ב ד"ה פיגול.
  226. שמות כט לג.
  227. עי' ציון 218 ואילך.
  228. עי' גאונים וראשונים שבציונים 232, 234.
  229. שמות כט לג. עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת קלב; עי' סמ"ג לאוין שלז; עי' חינוך מ' קמד.
  230. ציון 219 ואילך.
  231. ע"ע מנין המצות.
  232. רמב"ם שם; סמ"ג שם; חינוך שם; ועוד.
  233. ע"ע הנ"ל.
  234. בה"ג עונש נג; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 673): אכלת בהם וכו' ופיגולם; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בעונשים: ואוכלי וכו' ופיגוליהם; ועוד.
  235. עי' ציון 118 ואילך.
  236. עי' סמ"ג לאוין שלז.
  237. רמב"ן בהשגות לספה"מ ל"ת השמטות ה.
  238. ויקרא יט ז.
  239. עי' ציון 112 ואילך. עי' רמב"ן שם.
  240. רש"י ויקרא ז יח וזבחים כז ב ד"ה פיגול.
  241. עי' משנה כריתות ב א ומנחות טז א; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ו ושגגות פ"א ה"ד; עי' חינוך מ' קמד.
  242. עי' רש"י כריתות ה א ד"ה הפגול.
  243. עי' ר' ינאי בגמ' שם; עי' חינוך מ' קמד.
  244. עי' חינוך שם.
  245. עי' ציון הבא ואילך.
  246. ויקרא ז יח.
  247. עי' ר' אליעזר בברייתא זבחים כט א; ספה"מ לרמב"ם ל"ת קלב.
  248. ספה"מ שם.
  249. ויקרא יט ח. עי' אמר ר' יוחנן תני זבדא בר לוי בגמ' שם. וע"ע נותר, מהיכן אנו יודעים שכתוב זה אמור בנותר.
  250. אמר ר' יוחנן תני זבדא בר לוי בגמ' שם.
  251. עי' לעיל ציון 108 ואילך וע' מחשבה בקדשים.
  252. עי' לעיל ציון 108 ואילך.
  253. עי' משנה זבחים כז ב.
  254. עי' ציון 243 ואילך.
  255. ויקרא יט ח. גמ' שם כח ב.
  256. רש"י שם ד"ה אם אינו ענין.
  257. עי' גמ' שם.
  258. ויקרא שם ז. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ואימא ואוכליו.
  259. ויקרא שם ח.
  260. שמות כט לד.
  261. עי' אמר ר' יוחנן תני זבדי בר לוי בגמ' שם.
  262. עי' משנה כריתות יא ב; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ו ושגגות פ"א ה"א; עי' חינוך מ' קמד.
  263. עי' משנה מכות יג א; עי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"א; עי' חינוך מ' קמד.
  264. עי' רמב"ם שם.
  265. עי' ציון 243 ואילך. עי' יראה"ש סי' נ, בשם מורי עניו, ותמה.
  266. עי' לעיל ציון 108 ואילך וע' מחשבה בקדשים.
  267. רמב"ן בהשגות לספה"מ השמטות ל"ת ה.
  268. עי' אבהא"ז פי"א ה"א, בד' רמב"ם שם.
  269. ציון 9 ואילך.
  270. חינוך מ' קמד: ונוהג איסור.
  271. עי' ספרי שופטים פיס' קמז, לפי שטמ"ק ב"מ מג בם, בשם גליון תוס', בשם ר"י בשם ה"ר אהרן מרעגנשבורג; עי' זבחים כט ב, בד' ר' ינאי בברייתא שבציון הבא ואילך.
  272. ויקרא ז יח. רב מרי מתני אמר ר' ינאי בגמ' שם; גמ' שם, בלשון הב', בד' ר' אליעזר בברייתא שם א.
  273. ע"ע אל תקרי ציון 30 ואילך.
  274. ע"ע הנ"ל ציון 31.
  275. עי' רש"י זבחים שם ד"ה לא יחשב; עי' סמ"ג לאוין שלז; עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ ל"ת השמטות ד.
  276. רש"י שם.
  277. ע"ע חיבי מלקיות ציון 228 וע' לאו שאין בו מעשה ציונים 24 ואילך, 33, 37, 50, 53 ואילך. רב מרי בגמ' שם.
  278. דברים יז א. ספרי שם, לפי שטמ"ק ב"מ מג ב, בשם גליון תוס', בשם ר"י בשם ה"ר אהרן מרעגנשבורג; עי' רש"י דברים שם; יד דוד זבחים שם, בד' הלשון הא' בד' ר' ינאי בגמ' שם.
  279. מזרחי שם, בד' רש"י שבציון הקודם.
  280. עי' רמב"ן דברים שם: והקרוב.
  281. ויקרא שם. כ"מ מרמב"ן שם.
  282. רמב"ם; סמ"ג; חינוך.
  283. ויקרא ז יח.
  284. עי' סמ"ג לאוין שלז, ע"פ זבחים כט ב: מנין למחשבות שמוציאות וכו'.
  285. עי' חינוך מ' קמד.
  286. חינוך שם: מחשבון שס"ה לאוין, וע"ע מנין המצות.
  287. דברים יז א. עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ ל"ת השמטות ד. עיי"ש שהזכיר שלד' ר' אליעזר הוא נלמד מלא יחשב, ועי' ציון 272.
  288. ע"ע לאו שאין בו מעשה ציון 79.
  289. ע"ע הנ"ל ציונים 27 ואילך, 34, 38 ואילך, 42 ואילך, 47 ואילך, 55 ואילך.
  290. עי' חינוך מ' קמד.
  291. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ט ה"א, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ משנה תמורה לג ב.
  292. עי' רמב"ם שם.
  293. עי' פסחים פב ב, במסקנא: גמרא גמירי לה.
  294. ציון 47.
  295. עי' תנא דבי רבה בר אבוה בפסחים פב ב.
  296. עי' גמ' שם, בד' תנא דבי רבה בר אבוה שבציון הקודם.
  297. עי' ציון 291 ואילך.
  298. ס' השרשים לרד"ק שורש פגל.
  299. ויקרא ז יח.
  300. ויקרא יט ח. רש"י פסחים שם ד"ה מנא ליה.
  301. עי' גמ' שם, שמ' שהוא ד' יחיד; עי' רמב"ם, שהשמיט.
  302. עי' ר' יצחק א"ר יוחנן בזבחים מג ב; עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח הכ"א.
  303. עי' ר' זירא בגמ' שם; עי' רמב"ם שם.
  304. עי' גמ' שם; רש"י שם ד"ה פקע איסורן מהן.
  305. עי' רב חסדא בגמ' שם.
  306. משנה פסחים קכ ב; עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ח ה"ג.
  307. עי' רב יהודה אמר שמואל במעילה יז ב.
  308. רמב"ם שם.
  309. רב הונא ורב חסדא חד אמר וחד אמר בפסחים שם, לפי גמ' שם קכא א.
  310. רשב"ם שם ד"ה משום חשדי כהונה.
  311. רש"י שם ד"ה משום חשדי כהונה; עי' רשב"ם שם.
  312. רשב"ם שם. ועי' רש"י שם (ורשב"ם שם, בשם רבינו), טעם ב', ועי' רשב"ם שם, שדחה.
  313. רב הונא ורב חסדא חד אמר וחד אמר בפסחים קכ ב, לפי גמ' שם קכא א, ורשב"ם שם ד"ה חד אמר כזית.
  314. רמב"ם אבוה"ט פ"ח ה"ג.
  315. רב הונא ורב חסדא חד אמר וחד אמר בגמ' שם קכ ב, לפי גמ' שם קכא א, ורשב"ם שם.
  316. עי' משנה מעילה יז ב; עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ח ה"ג.
  317. עי' רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם; רמב"ם שם.
  318. עי' רש"י גיטין נג א ד"ה מזידין; עי' רע"ב גיטין פ"ה מ"ד.
  319. משנה שם נד ב; תוספ' שם פ"ג: כהנים; עי' רמב"ם חומ"ז פ"ז ה"ד.
  320. רש"י שם נג א ד"ה חייבין; רע"ב שם.
  321. עי' רש"י שם; עי' רע"ב שם.
  322. עי' משנה שם נד ב, לגי' תוס' שם נג א ד"ה והא, בשם רוב הספרים, ולגירסתנו, ליתא; עי' תוספ' שם; עי' רמב"ם שם.
  323. עי' תוספ' גיטין פ"ג; עי' ברייתא בגמ' שם נג א.
  324. ע"ע הזק שאינו נכר ציון 10 ואילך.
  325. עי' ציון 322.
  326. עי' גמ' שם.
  327. עי' ציון 218 ואילך. עי' רש"י שם ד"ה כדי שיודיעו.
  328. ע"ע הנ"ל ציון 16.
  329. ע"ע הנ"ל ציון 13 ואילך.
  330. עי' ציון 319 ואילך.
  331. עי' גמ' שם, ופהמ"ש לרמב"ם שם נד ב ורע"ב שם פ"ה מ"ד.
  332. עי' ציון הבא.
  333. יחזקאל ד יד.
  334. עי' ת"י שם.
  335. עי' פתח עינים חולין לז ב.
  336. עי' ברייתא שם.
  337. מאירי שם.
  338. עי' משום ר' נתן אמרו בברייתא שם.
  339. עי' מאירי שם.
  340. עי' רמב"ן שם. ועי' רמב"ן שם, בשם י"מ, ודחה, שפי' בע"א.