אנציקלופדיה תלמודית:קיום שטרות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - בירור הנעשה בבית-דין* שחתימת ידי העדים בשטר נעשתה על ידם.

שמו, מהותו ומקורו

שמו

הבירור הנעשה בידי בית-דין* שחתימת ידי העדים בשטר נעשתה על ידם, נקרא בתלמוד הבבלי - ובדברי גאונים וראשונים[1] - קיום שטרות[2], מפני שמקיימים בית דין את השטר[3]. וכן מצינו בירושלמי שאמרו על דבר זה שנתקיים הכתב[4]. ובברייתא מצינו שאמרו על שטר זה שהוחזק בבית דין[5].

התוספת שמוסיפים הדיינים לשטר, המעידה על קיום שטרות[6], יש המפרשים שנקראת בלשון תורה[7] בשם: הגלוי[8], ועל זה נאמר: ואקח את ספר המקנָה את הֶחתום המצוה והחֻקים ואת הגלוי[9], שהוחזק בבית דין על פי עדיו וכתבו וחתמו הדיינים קיום השטרות, לעשות הדבר גלוי ומפורסם[10]. ובלשון חכמים[11] נקראת תוספת זו בשני שמות[12]: א) הנפק[13]. ולמה נקרא הנפק, שכתוב בו: שטרא דנן "נפק" לקדמנא ואשרונהי וקיימנוהי[14]. ויש מפרשים הטעם, כיון שהנפק בלשון יווני מליץ ומשתדל בדברי איש אחר, ובשטרי הנפק משתדל בית דין לקיים החוב למלוה[15]. ב) אשרתא דדייני[16], או: אשרת הדיינין[17], או בסתם: אשרתא[18]. ולמה נקרא אשרתא[19], לשון חוזק[20], כמו: יישר כחך[21], שמחזקים את השטר[22] וכותבים בו: "אשרנוהי"[23]. ויש מפרשים הטעם, כיון שאשרתא בלשון רומי דבר מקויים[24].

מקורו

מן התורה, אפילו אם אין עדים שיכירו חתימת העדים, השטר כשר[25], ואין צורך בקיום שטרות[26], שעדים החתומים על השטר, נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית-דין*[27], ואין חוששים לזיוף[28], שחזקה*[29] שאין אדם חצוף לזייף[30], פן יכירו בית דין זיופו[31], ודבר שאינו מצוי הוא שיזייף אדם שטר[32]. ואפילו גזלן* מוחזק שהוציא שטר, צידדו ראשונים שאינו צריך קיום מן התורה, שאף על פי שהוא חשוד על הממון ירא לכתוב שטר מזויף[33].

בגדר נאמנות העדים החתומים על השטר, נחלקו אחרונים: יש מפרשים דהיינו שעדותם היא כמי שנחקרה בבית דין, לענין זה שלא חוששים לזיוף, אלא מעמידים השטר על חזקתו, שכן יש להחזיק האדם בחזקת-כשרות* שלא זייף השטר[34]. ויש מפרשים שחתימתם על השטר היא ממש כאילו נחקרו בבית דין, והשטר נחשב כשני עדים[35], ואי אפשר לפסול שני עדים כשרים כי אם על פי עדות* המעידים בפסולם[36].

אף על פי שמן התורה אפילו אם אין עדים שיכירו חתימת העדים, השטר כשר[37], מכל מקום תקנת-חכמים* לקיים השטר[38], ועדי הקיום אינם מעידים על אמיתות השטר, אלא על חתימת העדים[39]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שאף על פי שמן התורה אין לחוש שמא זייף שטר, חכמים חשו לכך[40]. ויש מפרשים שכפי שמן התורה אין חוששים שמא השטר זויף, כך לא חשו לכך אף חכמים, אלא שחששו שמא ימצא שטר ושם המלווה כשמו, ויגבה בו[41].

יש מהראשונים שכתב שטעם תקנת קיום שטרות, כדי שלא תנעול דלת בפני לווים[42], וביארו אחרונים בדעתו, שאם לא היה הקיום לא היו אומרים שהשטר יועיל, שמא יבוא כל אדם לזייף, וכיון שהקיום לצורך השטר, כדי שיועיל, והשטר עצמו נתקן כדי שלא תנעול דלת בפני לווים - שאין אדם מלוה לחבירו אם יודע ששטר לא מועיל לו כלום, אלא צריך לעולם להביא עדיו לבית דין, ואולי לפעמים לא ימצאו, שילכו או שימותו[43] - הרי כאילו הקיום עצמו נעשה כדי שלא תנעול דלת[44].

במה דברים אמורים שאין קיום שטרות אלא מדרבנן, כשאין שם הכחשה וערער[45], כגון בבא ליפרע שלא בפניו או מיתומים ולקוחות[46], אבל היכן שבעל דין לפנינו ואומר מזויף הוא, או במקום שהעדים עצמם החתומים על השטר אומרים מזויף הוא, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שבמקום שיש ערער, ודאי צריך לברר מן התורה, וקיום שטרות דאורייתא[47]. ויש הסוברים, שאף כשיש ערער, אין קיום שטרות אלא מדרבנן[48].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שקיום שטרות הוא מן התורה[49], שיש לחוש שמא כל אדם שירצה יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו[50], אלא שבמקום שלווה מודה שכתב השטר וטוען שהוא פרוע, לסוברים - וכן הלכה[51] - שהמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו[52], הקיום אינו אלא מדרבנן, וכן אם נתקיים משדה אחת או משתי שדות ויוצא מתחת ידי עצמו, שאנו חוששים שמא הוא מזוייף[53], אין הקיום אלא מדרבנן[54].

כשאין ערעור

בימי התנאים לא היו נוהגים לקיים חתימת העדים בבית דין ללא ערעור[55], דהיינו שרצה הנתבע לפוסלו[56], ובזמן הזה נוהגים לעולם לקיים[57].

גדרו של השטר שאינו מקויים

השטר שאינו מקויים, לאחר תקנת חכמים של קיום שטרות[58], כתבו אחרונים שיש לו דים שטר, אלא שטוענים שהוא מזוייף משום טענה להחזיק ממון בידו, אבל בלא הטענה של החזקת הממון גם אחר תקנת חכמים אין טוענים מזוייף[59], ולכן אם יש שובר* שאינו מקויים, אין הטענה שהוא מזוייף מועילה שיוכל להוציא ממון[60], ואפילו אם יתפוס המלוה, גם כן לא יוכל לזכות בזה, מכיון שבתורת טענה ודאי לא שייך טענה של מזוייך להוציא, ממילא לא הורע כל כך השטר, ושוב אינו מועיל אפילו תפיסה[61].

כתב ידו

במה דברים אמורים שאין שטר צריך קיום שטרות מדאוריתא[62], כשחתמו עדים עליו, וצריך לקיים חתימתם, אבל בשטר שנכתב בכתב יד הלווה, נחלקו הדעות: יש סוברים שצריך קיום שטרות מדאוריתא[63]. ויש סוברים שאף בו אין קיום שטרות אלא מדרבנן[64].


לאחר הקיום

שטר מקויים, צריך שיכירו חתימת העדים או הדיינים[65], דהיינו חתימת שני העדים או שני הדיינים[66], ואם אין מכירים חתימת העדים ולא חתימת העדים, יכול הלווה לערער עליו ולפוסלו[67], שאין לו דין מקויים[68], שאנו חוששים שמא זייף לחתימת הדיינים[69]. ומכל מקום מועיל הקיום לכך, שכיון ששני עדים חתומים עליו ושלושה דיינים[70], יותר בקל יוכל - המלוה[71] - למצוא מי שמכיר החתימות[72], משאילו לא היה חתום אלא בשני עדים[73]. ואין צריכים להכיר חתימת שלוש הדיינים, אלא די שיכירו חתימת שני דיינים מהם[74].

בירושלמי נחלקו אמוראים אם לקיום יש צורך שיקיימו כתב ידי עדים או הדיינים[75]. או שדי שיקיימו כתב יד עד אחד ודיין אחד[76].

עדים המעידים על חתימת ידי דייני הקיום יכולים להיות קרובים לעדי הקיום[77].

שטר שבלה או נאבד

במובן אחר מצינו קיום שטרות, במי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להימחק[78], שמעמידים עליו עדים ובא לבית-דין* והם עושים לו קיום, וכן אם אבד השטר, אין העדים כותבים לו שטר אחר, אלא באים לבית דין ובית דין עושים לו קיום[79]. ומספר נוסחאות נזכרו לשטר קיום זה: א) במשנה שנינו: איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו[80]. ב) בברייתא שנינו: במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני, הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו[81]. ג) גאונים כתבו הנוסח: בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך ליצירה למנין שאנו מונין בו בעיר פלוני דיתבא בנהר או על כיף ימא, איך אנו בית דין פלוני, ופלוני ופלוני עדיו, והוזקקנו לעדותם של עדים אלו ונמצאת עדותם מכוונת, וכתבנו לו שטר קיום זה להיות בידו לראיה ולזכות ולגבות חובו מפלוני בר פלוני בעל חובו[82]. ד) וראשונים כתבו הנוסח: אנו בית דין פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר נמחק לפנינו וזמנו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו[83].

נמחק שטר חובו לגמרי, נחלקו בו ראשונים: יש הסוברים שאפילו אם נמחק לגמרי כותבים לו קיום[84], כיון שיודעים העדים מה היה כתוב בו[85], ומאימתי נכתב ושזהו השטר שהיה לו על פלוני יכולין להעיד לפני בית דין ובית דין עושים לו קיום[86]. ויש הסוברים שאם נמחק לגמרי, שוב אין עושים לו קיום[87].

דרכי הקיום

באחד מחמישה דרכים מתקיים השטר[88] בבית דין[89]:

א) הדרך האחד[90], שיהיו הדיינים בעצמם מכירים כתב ידי העדים[91], שזו עדות פלוני וזו עדות פלוני[92], אז הם כותבים ומעידים שהוא כתב ידם[93]. ואף על פי שקיום שטרות דין הוא[94], ואין-עד-נעשה-דיין*, בעדות דרבנן עד נעשה דיין[95], וקיום שטרות אינו אלא דרבנן[96].

ב) הדרך השני[97], שיחתמו העדים בפניהם[98], ואז הדיינים כותבים ומעידים שבפניהם חתמו[99], שאם כשמכירים חתימתם יכולים לקיים[100], כל שכן כשחתמו בפניהם[101]. ואף על פי שקיום שטרות דין הוא[102], ואין עד נעשה דיין[103], גבי קיום שטרות שהוא דרבנן[104], הקילו[105].

ג) הדרך השלישי[106], שיבואו העדים - בעצמם[107] - החתומים[108] בפני דיינים הקיום[109], ויאמר כל אחד[110] ואחד[111]: זה כתב ידי[112] ואני עד בדבר הזה[113]. על מחלוקת התנאים, אם לצורך נאמנות זו, צריך אחד אחר שיעיד עם כל עד על כתב ידו, עי' להלן[114].

ד) הדרך הרביעי[115], שיבואו עדים - אחרים[116] - ויעידו שהוא כתב ידם של אלו[117] העדים[118]. ועדות זו יכולים להעיד אפילו מתוך כתבם[119], ואינם צריכים להעיד בפיהם[120], אף על פי שאין עדות* אלא בעל פה[121], שכן הקילו בקיום שטרות, שהוא מדרבנן[122]. ומכל מקום צריך שנים שיעידו על כל חתימה מאלו החתימות[123], ועל כך עי' להלן[124].

ה) הדרך החמישי[125], אם אין כאן מי שמכיר חתימת העדים[126], אם כתב ידם יוצא משטרות אחרים[127], מעריכים הבית דין ומדמים זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות האחרים, אם יראה להם שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו[128], הרי השטר הזה הוא מקויים ומקיימים אותו[129], ועל קיום זה עי' להלן[130].

על כתיבת דרך הקיום בקיום, עי' להלן: כתיבת הקיום[131].

עדות על כתב ידם

בעדות העדים עצמם על כתב ידם[132], נחלקו תנאים: לדעת רבי, אינם נאמנים אלא אם כן מצרפים עימהם אחר להעיד על כתב ידם[133], שכן על כתב ידם הם מעידים[134]. ולדעת חכמים, אינם צריכים לצרף עימהם אחר - או שיעיד כל אחד על כתב ידו ועל כתב יד של חבירו[135] - אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי[136], וכל אחד מעיד על כתב ידו לבד[137], שכן על מנה שבשטר הם מעידים[138], והרי יש כאן שני עדים שמעידים על המנה שחייב לו[139]. וכן הלכה[140], שכן הלכה כרבי מחברו[141], אבל - לסוברים כן[142], וכן הלכה[143] - לא מחביריו[144].

עדות על כתב יד אחרים

כשהשטר מתקיים בעדות אחרים שמעידים על כתב ידם של אלו[145], אם אחד מעיד על חתימת האחד ואחד על חתימת השני, לא נתקיים, לפי שצריך שני עדים על חתימת כל אחד[146]. ואם יש שלישי עמהם שמעיד על חתימת שני העדים, נתקיים[147].

רוב הממון יוצא ע"י אחד

שנים שחתומים על השטר, ומת אחד מהם, אמרו בתלמוד שדינו תלוי במחלוקת תנאים: א) לדעת חכמים שעדי הקיום מעידים על מנה בשטר[148], צריך שנים מן השוק להעיד על חתימתו, ואין העד החי יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת, שאם כן יצאו שלושת רבעי הממון על ידו[149], וכן הלכה[150]. ב) ולדעת רבי שעדי הקיום מעידים על כתב ידם[151], יכול העד החי להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת[152].

לסוברים - וכן הלכה[153] - ששנים שחתומים על השטר ומת אחד מהם, אינו יכול החי להצטרף עם עד אחר להעיד על חתימת המת[154], אם לא נמצא אלא עד אחד עם זה העד החי, כותב חתימת ידו בפני עדים - אפילו[155] - על החרס, ומשליכו בבית דין עד שיוחזק כתב ידו בבית דין, כדי שלא יצטרך להעיד על חתימתו - שיחזיקו בית דין חתימתו מתוך כתיבתו[156] - ואחר כך יעיד הוא ואחר על חתימת המת[157]. ואינו רשאי לכתוב כתב ידו על קלף, כיון שיכול אדם לזייף ולכתוב מעליו שטר חוב ולהוציאו עליו[158], ומכל מקום יכול לכתוב כתב ידו בראש הקלף, שאין מקום לכתוב דבר מעליו[159].

לסוברים - וכן הלכה[160] - שעדי הקיום מעידים על מנה בשטר[161], אמר אחד מהעדים: זה כתב ידי, והעיד הוא ואחר על כתב יד השני, לא נתקיים[162], לפי ששלושת רבעי הממון יוצאים על ידי עד אחד[163]. וכן אם העיד אחיו או אביו של הראשון עם אחר על כתב ידו של השני, לא נתקיים, שהרי שלושת רבעי הממון יוצאים על ידי קרובים[164].

קיום משטר אחר

כשמקיימים חתימת העדים משטר אחר[165], שנינו שהדברים אמורים כשהיה כתב ידם יוצא משטר שקרא עליו ערער - שרצה הנתבע לפוסלו[166] - והוחזק בבית-דין*[167] על ידי עדיו[168]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שהדברים אמורים אף אם הוחזק בלא ערעור[169]. ויש סוברים שדוקא כשקרא עליו ערער והוחזק, שאז דקדקו בקיומו ולא קיימוהו אלא אם כן נתברר להם חתימת עדיו, אבל קיימוהו בלא ערעור, לא[170].

שטר זה שהוחזק, נחלקו בו הגירסאות:

א) יש מהגאונים וראשונים הגורסים שאין מקיימים את השטר משטר שקרא עליו ערער, אלא אם כן הוחזק בבית דין[171], ומפרשים שאם לא קרא עליו ערער מקיימים ממנו, ואף על פי שלא הוחזק בבית דין[172], אם רואים שהחתימות דומות זו לזו, ואין חוששים לומר ששניהם מזוייפים, אלא מקיימים כל אחד מחבירו[173]. ולא אמרו שמקיימים משטר שלא קרא עליו ערער, אף על פי שלא הוחזקו בבית דין, אלא כשעדים הללו חתומים על שני שטרות אחרים שהוא מכר שתי שדות ואכלום הלקוחות על ידי שטרות הללו שלוש שנים[174], ובשופי[175], דהיינו בלא ערעור[176] - או שהיו חתומים על שתי כתובות[177] - מקיימים את השלישי מהם, אם החתימות דומות, אבל משטר אחד אין מקיימים אלא אם כן הוחזק בבית דין[178].

ב) ויש מהראשונים הגורסים שאין מקיימים את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין[179], ומפרשים ששטר שלא קרא עליו ערער אין מקיימים ממנו[180], שיש לחוש שמא הוא עצמו מזוייף[181]. במה דברים אמורים בקיום בשטר אחד, אבל מקיימים חתימת העדים משתי שטרות, כשלא קראו עליהם ערעור[182], אם היו העדים חתומים על שני שטרות אחרים, של מכר שתי שדות, שאכלום הלקוחות על ידי שטרות הללו שלוש שנים[183], בשופי[184], דהיינו בלא ערעור[185], או כשהיו חתומים על שתי כתובות[186], ודוקא שני שטרי שדות או שני שטרי כתובות שאכילת פירות של המחזיק שלוש שנים בשופי, וכן כתובת אשה שישיבתה תחת בעלה שלוש שנים בשופי מעידים ששטר כשר הוא, אבל שתי שטרי חובות אחרים או שני שוברים, אם לא נתקיימו אין מקיימים מהם, שיתכן שזויפו ולא ידעו לתבוע ממנו[187].

ג) ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שלעולם אין מקיימים - את השטר משטר אחד, ואפילו הוחזקו[188] - אלא משתים, שהוחזקו בבית דין, כדי שיהיו כשני עדים[189], ושתי שדות שאכלום בעליהם שלוש שנים בהשקט ולא בערעור, כהוחזק בבית דין[190], הלכך אין מקיימים אלא משנים או שהוחזק מהם בבית דין או שאכלום בעליהם של כל אחד שלוש שנים בהשקט[191].

להלכה כתבו הפוסקים, שאין מקיימים את השטר משטרות אחרים, אלא משני שטרות של שתי שדות שאכלום בעליהן שלש שנים אכילה גלויה נכונה בלא שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם, כדרך שאוכלים כל בעלי שדות שדותיהם, או משתי שטרי כתובות[192]. ואם היו שתי השטרות מקויימים, נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שמקיימים מהם[193]. ויש פוסקים שאין מקיימים מהם[194].

במה דברים אמורים שמקיימים חתימת ידי העדים על ידי שתי שטרות אחרים[195], כשהיו השטרות הללו שמקיימים את השלישי מהם יוצאים מתחת ידי אחר, ולא מתחת ידיו של זה המוציא את השלישי[196], שיש לחוש שמא הסתכל בכתב של אותם שטרות וכיון וחתם הוא עצמו את השלישי דוגמת אותה חתימה[197], אבל אם לא היו השטרות תחת ידיו, אין לחוש שמא זייף החתימה, שהואיל והשטרות אינן לפניו אינם מצמצם כתב בכתב כראוי[198].

ובמה דברים אמורים שמקיימים חתימת ידי העדים על ידי שתי שטרות אחרים[199], כשהיו ביד שני לקוחות, אבל אם הם ביד לוקח אחד, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין מקיימים מהם, שאינם חשובים אלא כשטר אחד, שכפי שיש לתלות בשטר אחד שזויף, כך יש לתלות בשנים[200]. ויש סוברים שכל מקום שיוצר מתחת יד אחר, אין חוששים שמא זייף, כיון שאינו מצוי אצלו, וצריך שני שטרות שיש לחוש שמא אותו עצמו שאנו מקיימים מתוכו מזוייף הוא, ובשנים אין חוששים שמא שניהם מזוייפים[201].

ובמה דברים אמורים שמקיימים חתימת ידי העדים על ידי שתי שטרות אחרים[202], בשטרות מכר על שדות וכתובות[203], אבל משטרי הודאות והלוואות אין מקיימים, ששמא מזוייפות הן ולווה לא ידע בהן כלל[204], אבל משתי שדות, כיון שהלוקח מוחזק בהם אין לחוש לדבר, וכן משתי כתובות, שכיון שנשים הללו יושבות תחת בעליהם, ואין אנו יודעים שיש להן כתובות אחרות, הרי שאינם שטרות מזוייפים[205].

קיום מכתב שאינו בשטר

בירושלמי אמרו שמקיימים שטר מספר מוגה[206], כשידוע שהעד חיברו[207], שמוחזק לנו שכתבו בלא עדות אחרת[208]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש מפרשים שמקיימים חתימת העד מכתיבתו בספר[209], כשידוע שנכתב על ידו - שניכר לכל שהוא כתב ידו[210] - שכיון שהוא סופר מומחה נזהר בכתיבתו שתהיה מתוקנת ומאושרת[211]. ויש מפרשים שאף אם אין ידוע שסומכים על הלומדים המגיהים בספר, שאומרים שהוא כתב ידי העד[212]. ויש מפרשים שאין מקיימים חתימת העד מכתיבתו בספר, אלא כשחתם עליו שמו שהוא שלו[213] - שכתב: אני פלוני כתבתי ספר זה[214] - שאז מקיימים ממנו, שכיון שכתב ספרו בדקדוק ומוגה ודאי כתב גם שמו בדקדוק[215], כדרכו לחתום בסתם בשטר[216].

אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש הפוסקים שאין מקיימים חתימת העד מספר שכתבו, אלא כשחותם בו שמו[217]. ויש הפוסקים שמקיימים חתימת העד מספר שכתב[218].

קיום חתימת העד מאיגרת, כשיש עדות שהוא חיברה, נחלקו בו ראשונים: יש הסוברים שמקיימים מאיגרת[219]. ויש הסוברים שספק הוא בירושלמי אם סומכים עליה לקיים חתימתו[220], לפי שאין אדם נזהר בתיקון כתיבתה והיא משתנית לפי הקולמוס ולפי הנחץ[221].

לסוברים שמקיימים חתימת העד מאיגרת כשיש עדות שהוא חיברה[222], הסתפק הירושלמי אם סומכים על איגרת לקיים חתימת העד, כשאין עדות שהעד חיברה, אלא שמוחזקים אנו שהוא חיברה[223].

להלכה כתבו הפוסקים שאין מקיימים חתימה מאיגרת שכתב העד[224].


על כך שניתן להחזיק כתב ידו של העד מתוך חתימתו, אף באופן אחר, אם מת העד החתום עימו, ולא נמצא אלא עד אחד להעיד עם העד החי על חתימת המת, עי' לעיל[225].

הקיום

מנין הדיינים

אין מקיימים שטרות אלא בשלושה[226], מפני שהוא דין[227], דהיינו שדומה לפסק דין[228], ולכן צריך שלושה, ששנים שדנו דיניהם דין - לסוברים כן[229] - אלא שנקראים בית דין חצוף, אבל בקיום שטרות אפילו בדיעבד אין הקיום קיום בשנים, שאם כן מה יש בין הנפק - דהיינו התוספת של הדיינים המעידה על קיום שטרות[230] - לשטר שלמעלה הימנו, כאן שנים חתומים וכאן שנים חתומים, ודומה לשני עדים שמעידים ששמעו מפי עדים שלמעלה שהשוטר כשר, ועד מפי עד פסול[231], אבל כשהם שלושה והם בית דין, זו עדות גמורה שהעידו על חתימת ידם לפני בית דין והכשירו בית דין את השטר, ועכשיו חותמים בית דין ששטר זה כשר הוא, ודומה לפסק דין[232].

קיימו השטר בשנים, אינו קיום[233], שגזירת חכמים היא שקיום שטרות בשלושה[234], שלא יהא כעד מפי עד[235]. ומכל מקום בארצות אשכנז נהגו[236], שרב היושב בישיבה חותם ביחיד לקיים שטרות[237]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש הסוברים שהקיום אינו מועיל[238]. ב) ויש שנסתפקו שמא אם בא בעל דין ומערער על הקיום, אינו מועיל הקיום שנעשה ביחיד[239]. ג) ויש הסוברים שהקיום מועיל, שכן בזה אומרים שהמנהג* מבטל הלכה בדבר שבממון[240]. ד) ויש הסוברים שהקיום מועיל מהדין[241]. אם מפני שהרב היושב בישיבה הרי הוא כדיין מומחה - לרבים, שדן יחידי, לסוברים כן[242] - לענין קיום שטרות[243], ואף על פי שאין יחיד מומחה בזמן הזה[244], מקום מקום לענין קיום שטרות - שאינו אלא דין - דרבנן[245], יש לסמוך עליו[246]. או שהואיל ונהגו כך, הוא כאילו קיבלו עליהם, וכאילו מתחילה התנה שיהיה נאמן הרב יחידי לקיים, וכל תנאי* שבממון קיים[247].

הדיוטות

השלושה שאמרו שמקיימים שטרות[248], אפילו שלושתם הדיוטות[249], מפני שהוא דין[250], דהיינו שדומה לפסק דין[251], ובהודאות והלוואות די - לסוברים כן[252] - בשלושה הדיוטות[253].

קרובים למלוה ולווה

דייני הקיום שהיו קרובים למלוה וללווה, הקיום פסול[254].

קרובים לעדי השטר

דייני הקיום שהיו קרובים לעדי השטר, הקיום כשר[255].

קרובים לעדי הקיום

דייני הקיום, שהיו קרובים לעדי הקיום, אם הקיום כשר, נחלקו גאונים וראשונים: יש הסוברים שהקיום כשר[256]. ויש הסוברים שהקיום פסול[257].

בלילה

אין מקיימים שטרות בלילה[258], מפני שהוא דין[259], דהיינו שדומה לפסק דין[260], ואין תחילת דיני-ממונות* בלילה[261], וקיום שטרות תחילת הדין הוא[262], שכן בו התחלת הדין וגמר הדין באים כאחד[263].

לנוהגים שרב היושב בישיבה חותם ביחיד לקיים שטרות[264], אם יכול לעשות כן בלילה, הדבר תלוי בטעם שהקיום - לסוברים כן[265] - מועיל: לסוברים שהקיום מועיל מן הדין[266], כיון שקיום שטרות אינו בלילה[267], אין הרב רשאי ביחידי לקיים השטר בלילה[268]. ולסוברים שהקיום מועיל מפני שמנהג* מבטל הלכה[269], צידדו אחרונים שיתכן שהיכן שנהוג לקיים בלילה, גם בזה אנו אומרים מנהג מבטל הלכה[270].

מייד לאחר הכתיבה

יש מהראשונים שכתבו, שנהגו מייד לאחר כתיבת השטר, להעיד בפני בית דין על חתימתם, ולכתוב קיום שטרות[271].

שלא בפני בעל דין

שטר, אם מקיימים אותו שלא בפני בעל-דין*, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב, מקיימים את השטר שלא בפני בעל דין[272], ואף על פי שאין קבלת-עדות* אלא בפני בעל דין[273], מפני שאין קיום שטרות אלא דרבנן[274], ומן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין, ואין צריך קיום[275], ולכן הקילו בו חכמים[276]. ויש מפרשים הטעם שאינו דומה לקבלת עדות, מפני שהמקיימים לא על המנה שבשטר הם מעידים, אלא על חתימת העדים[277]. ב) ולדעת ר' יוחנן, אין מקיימים את השטר שלא בפני בעל דין[278], שלדעתו לא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בין קיום שטרות לקבלת עדות[279].

להלכה פסקו בתלמוד שמקיימים את השטר שלא בפני בעל דין[280], ואפילו עומד - בעל דין[281] - וצווח[282]: שטר[283] מזוייף הוא[284], עדי שקר הם, פסולי-עדות* הם[285], אל תקיימוהו[286], אין שומעים לו[287], אלא מקיימים את השטר, ואם יש לו ראיה לפסול, יפסול[288].

יש מהראשונים החולק על כל זה, וסובר, שלא אמרו שמקיימים את השטר שלא בפני בעל דין - לסוברים כן[289], וכן הלכה[290] - אלא כשהיו עדים החתומים מבקשים לילך למדינת הים, ומביאם מלוה לבית דין ומעידים על כתב ידם[291], שאז מקבלים עדות שלא בפני בעל דין[292], אבל לא בענין אחר[293]. ודחו דבריו[294], והסיקו שאפילו אין שם שום אחד מהתנאים שהם בקבלת עדות בעל פה שלא בפני בעל דין[295], אף על פי כן מקיימים אותו שלא בפניו[296]. ויש מהאחרונים הסוברים שהכל מודים שמקיימים את השטר שלא בפני בעל דין, אף כשאין שום אחד מהתנאים שהם בקבלת עדות בעל פה שלא בפני בעל דין, ולדוגמא הוא שפירש אחד מהראשונים שמקיימים השטר שלא בפני בעל דין מפני שהעדים החתומים מבקשים לילך למדינת הים[297].

כשאחד הדיינים אינו מכיר חתימת העדים

שלושה שישבו לקיים את השטר, שנים - מהם[298] - מכירים חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר, עד שלא חתמו - השנים על הקיום[299] - מעידים - השנים[300] - בפניו - שזהו כתב ידם של חתומים[301] - וחותם[302] עם השנים האחרים[303], שאף על פי שאין עד-נעשה-דיין*, מכל מקום בדין דרבנן עד נעשה דיין[304], וקיום שטרות אינו אלא מדרבנן[305]. משחתמו, אין מעידים בפניו וחותם[306], שחתימה ראשונה נחזית כשקר - שכתוב: במותב תלתא הוינא ואישתמודענא דהוא חתימות ידייהו[307] - ובשעה שכתבו, לא ידע השלישי שהוא חתימת ידיהם[308].

ונחלקו אמוראים: לדעת רב הונא אמר רב, דבר זה תלוי בחתימת הדיינים[309], ועד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם, ומשחתמו אין מעידים בפניו וחותם[310]. ולדעת רב פפי משמו של רבא, דבר זה תלוי בכתיבת הדיינים[311], ועד שלא כתבו מעידים בפניו וחותם, משכתבו אין מעידים בפניו וחותם[312].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שעד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם, ומשחתמו אין מעידים בפניו וחותם[313], שאין הכתיבה עיקר אלא החתימה[314], שלדעתם ממקומות אחרים בתלמוד מוכח שאין הלכה כרב פפי[315], וכן הלכה[316]. ויש מהראשונים הפוסקים שאינו רשאי לחתום, אלא אם כן העידו בפניו קודם שיכתבו הקיום[317].

כשמקיימים חתימות העדים על ידי שני דיינים המכירים החתימות ומעידים בפני הדיין השלישי, נחלקו הדעות בנוסח הקיום: יש שכתבו הנוסח - כבקיום רגיל, לסוברים כן[318] - דאשתמודענא[319], או: ומדאישתמודענא[320], שכן השלישי נעשה טפל עם השנים[321]. ויש שכתבו הנוסח: ומדאישתמודענא אנן פלוני ופלוני דייני חתמות ידא דסהדי היא היא, ואסהידנא קמיה דפלוני דיינא חברין עלה דהיא היא, אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי[322].

בבת אחת

אין צורך שיעידו העדים בפני כל הדיינים בבת אחת[323].

קריאת השטר

דיינים החותמים לקיים השטר, חותמים, אף על פי שלא קראוהו[324], שהרי אינם מעידים אלא ששטר זה בא לפנינו והעדים הכירו שהיא חתימתם[325], ואינו דומה לעדים, שאינם חותמים על השטר אלא אם כן קראוהו[326], ששם, על דברי השטר הם באים להעיד[327]. ונחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין צריך לקרותו כלל[328], וכתבו אחרונים בדעתם שמכל מקום צריך שיכתבו - תוך הקיום[329] - מי הם עידי הקיום, שאם יהיו פסולים למלוה ולוה, יכולים להכיר אחר כך[330]. ב) ויש מהראשונים סוברים שדוקא מה שיש בגוף השטר אין צריכים לקרות, אבל מכל מקום צריכים הם לראות מי הם המלוה והלווה, כדי שלא יהיו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידים בפניהם[331]. ג) ויש סוברים שצריך שיקראו שמות המלוה והלווה, או שיכתבו שמות המעידים על החתימות בפירוש[332].

להלכה כתבו הפוסקים שיש לחוש לראשונים הסוברים שצריכים לראות מי הם המלוה והלווה[333].

עדי הקיום

קרובים לעדי שטר

אף על פי שהקרוב פסול לעדות[334], עדי הקיום יכולים להיות קרובים לעדי השטר[335], שיש שינוי בין קיום שטרות לשאר עדויות[336], שכיון שקיום שטרות מדרבנן הוא[337], עדות מעולה היא, שכשמעיד קרוב על צורת החתימה בלבד מעיד[338], שעדות זו שמעידים על חתימת ידי העדים לקיים השטר, אין צריך עדות גמורה, שהקילו חכמים בקיום שטרות[339]. או שהטעם הוא ששני קרובים פסולים לעדות, משום שצריך עדות שאתה יכול להזימה - לסוברים כן[340] - ובעדי השטר אין הזמה, לפי שיש לומר אחרוהו וכתבוהו[341]. ולא עוד, אלא אפילו מת האב החתום בעוד הבן קטן, יכול להעיד על חתימת אביו אחר שיגדיל[342], להצטרף עם אחר כשר[343].

קרובים לדייני הקיום

עדי הקיום, שהיו קרובים לדייני הקיום, אם הקיום כשר, נחלקו גאונים וראשונים: יש הסוברים שהקיום כשר[344]. ויש הסוברים שהקיום פסול[345].

קרובים למלוה וללווה

עדי הקיום, שהיו קרובים למלוה וללווה, אם הקיום כשר, נחלקו גאונים וראשונים: יש הסוברים שהקיום כשר[346]. ויש הסוברים שהקיום פסול[347].

קרובים זה לזה

עדי הקיום, שהיו קרובים זה לזה, אם הקיום כשר, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שהקיום כשר[348]. ויש הסוברים שהקיום פסול[349], וכן הלכה[350].

להעיד בגודלו על מה שראה בקטנותו

מת עד השטר בעוד עד הקיום קטן*, שנינו שנאמן אדם לומר: זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של רבי[351], ומקיימים השטר על פיו, אף על פי שמת אביו בעוד זה קטן[352], ובלבד שיצטרף עם אחר כשר[353].

בירושלמי שנינו על דין זה: ובלבד דברים שהם רגילים[354], ופירשו ראשונים ואחרונים, שהדברים אמורים רק באלו השלושה, שהוא תמיד מצוי ורגיל אצלם, אבל באדם אחר, אפילו אם היה רגיל אצלו, אינו חשוב רגילות[355].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש הפוסקים שעל כתב יד אחר אינו נאמן להעיד בגודלו שהכיר אותו בקטנותו[356]. ב) ויש הפוסקים שאף על אחר נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקטנותו[357], שלדעתם, התלמוד הבבלי, שלא חילק בזה, חלוק על הירושלמי[358], שלא שנינו במשנה אלא אביו רבו ואחיו, שמן הסתם שכיח לגבם וידע כתבם, והוא הדין לאדם רחוק[359]. או שהם מפרשים הירושלמי בענין אחר[360], שבלבד דברים שהם רגילים[361], בא לפרש שהוא הדין אחרים כאלו שהם רגילים בהם[362].

כתיבת הקיום

מקום כתיבת הקיום וחתימתו

בקיום השטרות כותבים הדיינים הקיום[363] בסוף השטר[364] למטה מחתימת העדים[365], ולאחר כתיבת הקיום, חותמים הדיינים למטה[366].

בריוח שמותירים בין השטר לקיום, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב - ור' זעירא בשם רב המונא בירושלמי[367] - אפילו אם השאיר אויר מרובה בין חתימת העדים לקיום השטר, כשר[368], אם טייטו - מילאו כל הריוח שריטות דיו[369] - השורות שבינתיים[370]. ב) ולדעת ר' יוחנן, אפילו הרחיק בין העדים לקיום שיטה אחת, פסול[371], שיש לחוש שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה שטר ושני עדיו, ונמצא הקיום על שטר מזוייף[372], ומכל מקום אם טייט השורות בינתיים, כשר, שכן אין לחוש שבית דין יעשו קיום על טיוטה[373]. ויש שפירשו לדעתו, שכך הדין, אפילו טייטו השורות בינתיים, שכן יתכן שיחתמו בין דין על הטיוט, וימחקוהו ויכתבו שטר חדש, ויהיה עליו קיום מזוייף[374].

ויש מהראשונים המפרשים מחלוקת האמוראים, בשיטה אחת בין חתימת העדים לקיום שאינה מטוייטת, שלדעת רב, הקיום כשר, שלדעתו אין מקיימים אותו מהקיום אלא מהעדים שבו[375]. ולדעת ר' יוחנן, הקיום פסול, שלדעתו מקיימים אותו מהקיום שלו, ויש לחוש שבית דין יקיימו קיום על השריטות[376].

ויש מהראשונים המפרשים שלא נחלקו כלל אמוראים בדין זה, ולעולם הקיום צריך להיות סמוך לחתימת העדים, ואם טייט, כשר אפילו יתר על כן[377].

להלכה כתבו ראשונים שקיום בית דין צריך שיהיה סמוך לכתב ידי העדים[378], ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שיטה אחת פסול, שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה שטר ושני עדיו - ששטר החתום הוא ועדיו בשיטה אחת, כשר[379], לסוברים כן[380], וכן הלכה[381] - ונמצא הקיום על שטר מזוייף[382], שכן כשנחלקו רב ור' יוחנן, הלכה כר' יוחנן[383]. וכתבו להלכה, שאם הרחיק את הקיום מן השטר יתר על שתי שיטים, ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר, שהרי אינו יכול לזייף, ואין חוששים לבית דין שיקיימו קיום על השריטות אלא על גופו של שטר[384]. ויש הסוברים שאם היה רחוק ממנו והיה מלא שריטות, הקיום פסול, שיש לחוש שבית דין יקיימו קיום על השריטות[385].

אם אין הנייר החלק מספיק לכתוב הקיום לאחר חתימת העדים, כותבים הקיום סמוך לצד השטר, או מאחוריו כנגד הכתב[386].

יש שכתב, שאם אין בנייר כדי לכתוב בו קיום, מלפף בו נייר אחר וכותב בו קיום והקיום מלפף בתוכו וכותב בו סימן מובהק[387]. ויש שנראה מדבריהם, שאין כותבים אז קיום[388].

יש שכתב שחותמים על הקיום שלושה עדים, שאחד מהם דיין[389].

על נוסח הקיום, עי' להלן[390]. על' נוסח הקיום, כשמת אחד מהדיינים קודם החתימה, עי' להלן[391].

נוסח הקיום

אף על פי שאמרו בתלמוד שצריך לכתוב: במותב תלתא הוינא[392], לא נאמרו הדברים אלא כשמת אחד הדיינים קודם החתימה[393], ואם חתמו בו שלושה, אין צורך לכתוב "במותב תלתא"[394], שכיון שכולם חתומים, אין חוששים שלא היו במושב אחד[395].

חתמו כל שלוש הדיינים על הקיום, נזכרו בדברי גאונים וראשונים מספר נוסחאות לקיום: א) אתקיים כתבא דנא קדמנא בבית דינא די ממונה מן בבא דמתיבתא דפלוני באתרא פלוני דנוסחיה ושהדיה כתיבין לעילא וקיומיה מניה וביה לתחתא, שהדי אילין דחתימין עלוהי פלוני ופלוני ופלוני, דחתימין בחתימות פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני בסימנהון, ומדאחזיאו חתמות ידיהון על כתבא דנן ואמרו דאילין אינון חתימות ידנא בסימניהון אישרנוהי וקיימנוהי כד חזאי[396]. ב) שטרא דנן נפק לקדמנא, ואשרונוהי וקיימנוהי[397]. ג) שטרא דנן נפק לקדמנא, ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו, ואישרונוהי וקיימנוהי[398]. ד) אשרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא דאשתמודענא דחתימת ידא דסהדי היא[399]. ה) במותב תלתא הוינא, ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו, ואשרנוהו וקיימנוהו, ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו[400]. ויש שכתבו שמוסיפים: כדחזי[401]. ו) במותב תלתא כחדא הוינא, ונפק שטרא דא קדמנא[402], ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו[403], ואישרנוהי וקיימנוהי כדחזי[404]. ז) במותב תלתא כחדא הוינא, ואתו פלוני ופלוני קדמנא ואסהידו אחתימות ידייהו, ומדאסהידו קדמנא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ליה[405]. ח) במותב תלתא הוינא, ונפק שטרא הדין קדמנא, ואסהיד פלוני ופלוני אחתימות ידייהו, ואשרנוהו וקיימנוהו[406]. ט) במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא פלוני ופלוני ואסהידו קדמנא אחתימות ידייהו, ומדאיתברר לנא דהא הוא חתימת ידייהו, אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי[407].

ויש מהראשונים שכתבו, שאפילו לא כתבו הדיינים אלא: נתקיים בפנינו שטר זה כראוי, די בכך[408].

להלכה כתבו הפוסקים הנוסח: במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא פלוני ופלוני ואסהידו קדמנא אחתימת ידייהו, ומדאתברר לנא דדא היא חתימת ידייהו, אישרנוהי וקיימנוהו כדחזי[409]. ויש מהם שכתבו שאם כל השלושה חתומים, אין צריך לכתוב: במותב תלתא הוינא[410], ושאפילו לא כתבו אלא: נתקיים בפנינו שטר זה כראוי, די בכך[411].

לשון קבלת עדות

קיום שכתבו בו לשון של קבלת עדות, ולא לשון דין - כגון: אנו מקבלי עדות קיבלנו עדות אלו העדים הנזכרים בשטר זה[412] - כתבו ראשונים שהוא כשר[413], אף על פי שצריכים דיינים לקיום שטרות, ולא די בעדות, שיש לתלות שהדיינים בעצמם היו מכירים חתימת העדים[414] והיו דיינים ועדים[415].

כתיבת דרך הקיום

בית דין שכתבו: במותב תלתא הוינא ונתקיים שטר זה בפנינו, הרי זה מקויים[416], אף על פי שלא פירשו באיזה דרך - מחמישה דרכים[417] - נתקיים[418], שאין חוששים לבית דין שמא יטעו[419]. וכבר נהגו כל בתי דינים בישראל שיכתבו הדרך שנתקיים בה השטר בפניהם[420].

נמצא אחד הדיינים פסול

כתבו קיום ונמצא אחד מדייני קיום פסול, יחתכו אותו קיום, והשטר נשאר בכשרותו[421].

היה כתוב בקיום "במותב תלתא", וחתומים בו שלושה, ונמצא אחד מהם קרוב - למלוה וללווה, שהקיום פסול[422]. או אף לעדי הקיום, שאף שם הקיום פסול, לסוברים כן[423] - או פסול[424], נחלקו ראשונים: יש סוברים שהקיום פסול[425], אף על פי שניתן לתלות ששלושה כשרים ישבו ולא חתמו מהם רק שנים - שכשאין כותבים "וחד ליתוהי" הקיום כשר, לסוברים כן[426] - והשלישי הפסול חתם אחר כך[427], שלא יאמרו פסולים כשרים לקיום שטרות[428]. ויש סוברים שהקיום כשר[429], אנו תולים ששלושה אחרים ישבו, ולא חתמו מהם רק שנים, והשלישי הקרוב או הפסול חתם אחר כך[430].

הנוסח כשאחד הדיינים איננו

שלושה שישבו לקיים השטר ומת אחד מהם - קודם שחתמו[431], והוא הדין כשהלך למקום אחר[432] - אמרו בתלמוד שצריכים לכתוב: במותב תלתא - כחדא[433] - הוינא וחד ליתוהי[434], שקיום השטר בשלושה[435] - ואם לא יכתבו "במותב תלתא הוינא"[436] - הרואה שנים חתומים בו יאמר שבשנים קיימוהו[437], והרי הוא בטל[438] - ויש מפרשים, שיטעה לומר קיום שטרות בשנים[439] - הלכך כיון שאין חותמים עליו אלא שנים, צריך לכתוב שהיו מתחילה שלושה[440]. ואפילו היה כתוב בו שנעשה בבית דין[441], כגון שכתבו: שטרא דנן נפק לקדמנא בי דינא[442], אינו מועיל[443], אף על פי שאינו נקרא בית דין בפחות משלושה[444]. ואם יש בקיום משמעות שישבו שלושה דיינים - כגון: ואמר לנו פלוני ואמרנו לו[445], או: ואמר לנו פלוני, ששלושה הם[446], שמספרים השנים שפלוני חבירנו שאל אותנו על חתימת העדים[447] - אינו צריך לכתוב "במותב תלתא" וכו'[448]. וכן אם הזכירו בו שהיה הענין בפני מומחה, שידוע הוא שלא היה טועה לומר קיום שטרות בפני שנים, אפילו לכתחילה אין צריך לכתוב כן[449].

בטעם שהצריכו לכתוב "וחד ליתוהי", כשמת אחד הדיינים[450], כתבו ראשונים, כיון שכתב "במותב תלתא" ואין חותמים בו כי אם שנים[451], ויבואו לטעות ולומר שאין צריך בית דין בקיום השטר, ומה שכתבו "במותב תלתא הוינא", לא לשם בית דין כתבו אלא שהיה בדעתם לרבות ולא נזדמן להם שנים שחתמו, אבל כשכתבו "וחד ליתוהי" שוב אין לטעות[452].

מת אחד הדיינים, וכתבו: "במותב תלתא הוינא", ולא כתבו: "וחד ליתוהי", נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהקיום כשר[453], כיון שכל שיש בקיום משמעות שישבו שלושה דיינים, אינו צריך לכתוב כלל "במותב תלתא"[454]. ב) ויש הסוברים שהקיום פסול[455]. ג) ויש מחלקים: אם כתבו "במותב תלתא" ולא כתבו "בי דינא", צריך לכתוב: "וחד ליתוהי"[456], כדי שלא נחשוש שהיו שלושה אלא שהאחד מהם היה פסול או קרוב, ומפני זה לא חתם עמהם כדי שלא יתברר ויתגלה פסולו[457], אבל אם כתבו "בי דינא" ו"במותב תלתא" אין לחשוש לזה[458], שמזה שכתבו "בי דינא", בית דין כשרים משמע ולא פסולים, ומזה שכתבו "במותב תלתא", אין לחוש שמא ישבו ודנו שנים[459].

יש מהפוסקים שכתבו, שאפילו כשלא מת אחד מהם, שנוהגים לכתוב: "וחד ליתוהי" - כי אולי ילך אחד ויצטרכו להדר שיהיה חותם גם כן, וכדומה[460] - כדי להקל מעליהם, שלא יחתמו בו אלא שנים[461].

כשלא קיים השטר

כל זמן שלא קיים השטר, אם הלווה אומר שהוא מזוייף ומעולם לא ציוה לכותבו, נאמן[462]. ואם הלווה מודה שכתבו, אלא שאומר שהוא שטר אמנה[463], או פרוע, נחלקו בו תנאים ואמוראים:

א) לדעת רבן שמעון בן גמליאל - ורב הונא אמר רב[464], ור' אסי[465]. ויש הסוברים כן בדעת ר' יהודה[466], ובדעת ר' מאיר[467], ובדעת חכמים[468] - המודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו[469], שאם הלווה מודה ששטר זה על פיו נכתב[470] ועל פיו נחתמו העדים[471], אין הלווה שוב נאמן לומר פרעתיו[472], ואין המלוה צריך להביא עדים לקיימו[473], וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים[474], שהרי שטר מעולה הוא ובדין נכתב[475]. ואין אומרים בזה הפה-שאסר-הוא-הפה-שהתיר*[476], שכיון שקיום שטרות מדרבנן[477] ומן התורה אין צורך בקיום[478], כאן, כשאמר כשר היה, הרי הוחזק השטר ביד המלוה[479], וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר, ונמצא כטוען טענה אחרת, ועליו להביא ראיה היאך פרעו[480], וכשאמר פרעתיו - ולא הביא ראיה - אינו נאמן, שהרי ביד המלוה הוא[481]. וכן אם אומר הלווה שטר אמנה הוא זה, אינו נאמן[482], שאין נאמן לווה לפוסלו, שאין אדם כותב ומוסר שטר בלא הלוואה[483].

ב) ולדעת רבי - ורב נחמן[484]. ויש הסוברים כן בדעת תנא קמא[485], ובדעת חכמים[486] - המודה בשטר שכתבו צריך לקיימו[487], שאף על פי שהלווים מודים שעל פיהם נכתב ונחתם, יכולים לומר פרענו[488], כל עוד שאין השטר מקויים אלא מפי הלווה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר[489], ויש להאמינו במגו*, שהיה יכול לומר מזוייף הוא[490], ולא היו דברים מעולם[491].

להלכה כתבו ראשונים שהמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו[492], שכן ההלכה כרב נחמן בדינים[493], ועוד, שנחלקו בזה תנא קמא ורבי יהודה - לסוברים כן[494] - ויחיד ורבים הלכה כרבים[495], והמוציא שטר חוב על חבירו, כל זמן שלא נתקיים, אפילו אם מודה ואומר: אמת שאני ציויתי לכותבו, אבל פרעתיו או אמנה הוא, או כתבתי ללוות ועדיין לא לויתי, וכל כיוצא בזה, הואיל ואם רצה אמר: לא היו דברים מעולם, והרי מפיו נתקיים, הרי זה נאמן, וישבע הסת* ויפטר[496]. ויש מהראשונים הפוסק שהמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו[497], שכן רבי נחלק בזה עם רבן שמעון בן גמליאל אביו[498], ובמקום שנחלקו רבי ואביו, הלכה - לסוברים כן[499] - כרבן שמעון בן גמליאל[500].

במה דברים אמורים שהמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, כשאין בו נאמנות*[501], אבל אם נתן הלווה למלוה נאמנות בשטר, שיהא נאמן לומר שלא נפרע החוב, וטען הלווה פרעתי, ויש לו מגו* שהיה אומר שהשטר מזויף, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין אומרים מיגו במקום נאמנות[502], לפי שהוא כמיגו במקום עדים[503], שאם כתב לו שיהא נאמן "כשני עדים", הרי זה כאילו העידו עדים שלא פרע, שאינו נאמן להכחישם[504], ואפילו לסוברים שמיגו חשוב כעדים[505], הרי זה כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו, ואף אם כתב לו נאמנות סתם הרי זה כאילו הודה לו שלא פרע, שאינו נאמן במיגו לומר שפרע[506]. ב) ויש סוברים שנאמן הלווה[507], אף כשכתב למלוה שיהא נאמן כשני עדים[508], לפי ששטר שאינו מקויים הרי הוא כחרס בעלמא, אלא שהלווה מודה שכתבו, והרי הלווה אומר שפרעו, והפה שאסר הוא הפה שהתיר[509], ולולא הודאתו לא היה כאן לא שטר ולא נאמנות[510], ואין זה כסותר את הודאתו, לפי שיכול הלווה לומר ששניהם אמת, שנתן לו נאמנות ושפרעו[511]. ויש שכתבו הטעם שאינו כמיגו במקום עדים, שאין כח נאמנות אלים כעדים[512].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ה"פ הל' הלואה; עי' בה"ג סי' נא; עי' ס' השטרות לרב האי סי' כב; עי' תשוה"ג שע"צ ח"ד ש"ז סי' כג ומד; עי' תג"ה סי' קפא ורלא ותמב; עי' רש"י כתובות קט א ד"ה אבל דיין; עי' רמב"ם עדות פ"ו ה"א ופי"ד ה"ג; עי' ראב"ד בהשגות גרושין פ"ו הי"ד; ועוד.
  2. ↑ עי' גיטין ג א; עי' רבינו גרשום ב"ב מ א; עי' רש"י כתובות שם וגיטין טו ב ד"ה אתי לאיחלופי; עי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה קיום שטרות בג'.
  3. ↑ עי' ס' הערוך ע' אשר א'; כ"מ מס' הערוך ע' זקף.
  4. ↑ עי' ירו' ר"ה פ"ג ה"א וגיטין פ"ט ה"ז.
  5. ↑ עי' ברייתא כתובות יט ב.
  6. ↑ עי' ציון 363 ואילך.
  7. ↑ ע"ע לשון תורה; לשון חכמים: לשון תורה נביאים וכתובים.
  8. ↑ רש"י ירמיהו לב יא, בפי' הכתוב שבציון הבא, ועי' ת"י שם ורפרם בב"ב קס ב (ורמזו רש"י ירמיהו שם) ור"י קרא ורד"ק שם, שפי' בע"א.
  9. ↑ ירמיהו שם.
  10. ↑ רש"י שם.
  11. ↑ ע"ע הנ"ל: לשון חכמים.
  12. ↑ כ"מ מר"ח ב"מ טז ב ד"ה אמר ר' יוחנן; עי' ס' הערוך ע' הנפק; עי' רשב"ם ב"ב מ א ד"ה קיום שטרות בג' וקסג א ד"ה אמר רב.
  13. ↑ עי' ב"מ שם וז ב; עי' רש"י כתובות כא א ד"ה דנפיק מבי דינא וד"ה עד ודיין וגיטין כז א ד"ה בי דינא וב"מ טז ב ד"ה כל מעשה, ועוד; עי' רשב"ם ב"ב שם ושם.
  14. ↑ עי' ציון 396 ואילך. ס' הערוך שם.
  15. ↑ מוסף הערוך שם.
  16. ↑ עי' כתובות כא ב וגיטין כו ב; עי' כתובות פה א, לגירסתנו (ועי' רש"י שם ד"ה אשרתא דשטרי, שנ' שגרס: אשרתא דשטרי); עי' ר"ח ב"מ שם; עי' ס' הערוך שם; עי' רשב"ם ב"ב שם ושם.
  17. ↑ ירו' גיטין פ"ט ה"ז.
  18. ↑ ב"ב קסג א, לגירסתנו (וכ"מ מרשב"ם שם ד"ה אמר רב וד"ה דאמר רב ותוס' שם ד"ה דמטייט וד"ה שטר ועליות דרבינו יונה ורשב"א שם), לפי ס' הערוך ע' אשר א' ופסקי רי"ד שם. בגמ' שם, לגי' ס' הערוך שם: אשרא.
  19. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא ואילך.
  20. ↑ עי' ס' הערוך שם; רש"י כתובות כא ב ד"ה אשרתא ופה א ד"ה אשרתא; ר"ן שם כא ב (ח ב).
  21. ↑ רש"י פה א שם.
  22. ↑ רש"י כא ב שם, לגירסתנו; עי' ר"ן שם.
  23. ↑ עי' ציון 396 ואילך. עי' ס' הערוך שם; רש"י שם: וכותבים אשרנוהי; עי' רש"י שם פה ד"ה אשרתא דשטרי; עי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה אמר רב; עי' ר"ן כתובות כא ב שם.
  24. ↑ מוסף הערוך ע' הנפק.
  25. ↑ תוס' כתובות כח א ד"ה קיום; עי' תוס' שם צב ב ד"ה דינא.
  26. ↑ עי' רש"י שם כח א ד"ה קיום שטרות מדרבנן; עי' תוס' ב"ק קיב ב ד"ה מקיימין, בשם ר"י, וכתובות צב ב שם; עי' סמ"ג עשין צד; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קפט ומיוחסות לרמב"ן סי' כב; עי' רא"ש ב"ק פ"י סי' ה; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ח; עי' שלט"ג שם (לט ב) אות א.
  27. ↑ ר"ל בכתובות יח ב וגיטין ג א.
  28. ↑ תוס' רי"ד גיטין שם; עי' תשו' הרב ר' אביגדור בהגמ"ר מרדכי רמז תקסט.
  29. ↑ שו"ת מהרי"ט ח"א סי' יז, והובא בקצה"ח סי' מו סק"ה.
  30. ↑ ע"ע לא חציף אניש. רש"י שם ד"ה נעשה כמי; פסקי רי"ד שם.
  31. ↑ תוס' כתובות צב ב שם.
  32. ↑ עי' מאירי שם כא ב.
  33. ↑ תוס' שם: נ"ל.
  34. ↑ עי' שו"ת מהרי"ט שם, והובא בקצה"ח שם.
  35. ↑ עי' ברכ"ש ב"מ סי' יג אות א.
  36. ↑ ע"ע עדות. ברכ"ש שם.
  37. ↑ עי' ציון 25 ואילך.
  38. ↑ עי' כתובות כא ב וכח א וגיטין ג א; עי' שו"ת רש"י סי' רד; עי' תוס' ב"ק קיב ב ד"ה מקיימין, בשם ר"י, וכתובות צב ב ד"ה דינא; עי' סמ"ג עשין צד וקט; עי' בעה"ת שי"ג ח"א סי' ג, בשם רב שרירא; עי' או"ז ח"א סי' תשמה, בשם ר"ח; עי' רשב"א גיטין שם וה א-ב וט א וכתובות כא ב ועוד ושו"ת הרשב"א שם; טור חו"מ סי' מו ס"א; עי' טור שם סי' סט ס"ט, בשם רב שרירא, וסי' מו ס"ח; עי' שלט"ג ב"ק שם (לט ב) אות א.
  39. ↑ עי' רשב"א ב"ק שם ושו"ת הרשב"א ח"ב סי' שעו.
  40. ↑ עי' מאירי כתובות כא ב וב"ק קיב ב; עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' יז, והובא בקצה"ח סי' מו סק"ה; עי' לח"מ עדות פ"ו ה"א; עי' גליון בד' וילנא לתוס' רי"ד שם אות א.
  41. ↑ עי' תוס' רי"ד גיטין ג א, ועי' פסקי רי"ד שם, בהערות המהדיר, שהוא בכ"י א' בלבד (ועי' במבוא שם, שבד' וילנא נדפס בשם תוס' רי"ד מכ"י אחר, הדומה לו).
  42. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"א.
  43. ↑ לח"מ שם, ע"פ רמב"ם שם פ"ג ה"ד.
  44. ↑ לח"מ פ"ו שם, בד' רמב"ם שבציון 40: ואולי י"ל. ועי' דברי שאול וזכור לאברהם שם והעמק שאלה שאי' נה סק"ט, שפי' בע"א.
  45. ↑ עי' מאירי כתובות כא ב; עי' תשו' הרב ר' אביגדור בהגמ"ר קדושין רמז תקסט.
  46. ↑ תשו' הרב ר' אביגדור שם.
  47. ↑ עי' מאירי שם, בדעה הא'; עי' תשו' הרב ר' אביגדור בהגמ"ר שם, ע"פ גיטין יז א, והובא בקצור בש"ך חו"מ סי' מו סק"ט (ובקצור נמרץ בסמ"ע שם סק"ט, ובבאה"ג שם סק"י, בשם סמ"ג בשם הגמ"ר), ועי' ש"ך שם, שדחה הראיה.
  48. ↑ עי' מאירי שם, בשם י"מ; עי' ש"ך שם.
  49. ↑ עי' תוס' כתובות כח א ד"ה קיום, בשם ר"י, ודחו, ע"פ גיטין ג א.
  50. ↑ עי' תוס' שם, בקושיא.
  51. ↑ עי' ציון 492 ואילך.
  52. ↑ עי' ציון 487 ואילך.
  53. ↑ עי' ציון 195 ואילך.
  54. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י.
  55. ↑ עי' רא"ש כתובות פ"ב סי' יג, בפי' ל' הברייתא שבציון 167, לשיטתו שבציון 169.
  56. ↑ רש"י כתובות יט ב ד'"ה שקרא עליו ערער.
  57. ↑ עי' רא"ש שם.
  58. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  59. ↑ עי' ברכ"ש ב"מ סי' יג אות א-ב, במסקנה. ועיי"ש אות א, בהו"א, שהסתפק אם לאחר תקנת קיום שטרות אין לשטר שאינו מקויים כלל דין שטר.
  60. ↑ עי' ברכ"ש שם.
  61. ↑ ברכ"ש שם: אפשר.
  62. ↑ עי' ציון 25 ואילך.
  63. ↑ עי' בעה"ת שי"ג ח"א סי' ג וטור חו"מ סי' סט ס"ט, בשם רב שרירא, לפי קצה"ח סי' מו סק"ה; עי' סמ"ע סי' לה סק"ט, לפי קצה"ח שם.
  64. ↑ רמב"ם עדות פ"ג ה"ד, לפי קצה"ח סי' מו סק"ה, ע"פ שו"ת מהרי"ט ח"א סי' יז.
  65. ↑ עי' ירו' שבציונים 67, 75 ואילך; עי' ראשונים שבציון הבא ואילך.
  66. ↑ עי' תוס' כתובות כא א ד"ה עד, ע"פ רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם, ושכ"מ בירו'; עי' שו"ת הרשב"א ח"ז סי' שפד, ע"פ רבא בכתובות כא א, ועיי"ש שבירו' ל"מ כן, אלא שאי"צ קיום, ושאין סומכים על הירו', וצ"ב; שו"ע חו"מ מו ו.
  67. ↑ עי' ר' בא תמן בשם ר' ירמיה הכא בשם רב בירו' גיטין פ"ט ה"ז; טור שם ס"ט.
  68. ↑ שו"ע שם.
  69. ↑ תוס' שם.
  70. ↑ עי' טוש"ע שם.
  71. ↑ טור שם.
  72. ↑ טור שם; עי' שו"ע שם.
  73. ↑ טור שם.
  74. ↑ עי' ש"ך שם ס"ק יא, ע"פ שו"ת הרשב"א ושו"ע שבציון 66.
  75. ↑ עי' ר' בא בשם רב יהודה בירו' גיטין פ"ט ה"ז; עי' ר' הושעיה או ר' בניי בשם שמואל בירו' סנהדרין פ"ג הי"ב.
  76. ↑ עי' ר' בא בירו' גיטין שם; עי' ר' הושעיה או ר' בניי בשם שמואל בירו' סנהדרין שם.
  77. ↑ ב"י חו"מ סי' מו סי"ז: נ"ל; עי' רמ"א בשו"ע שם יח.
  78. ↑ עי' משנה ב"ב קסח א: שנמחק, לפי טור חו"מ סי' מא, בשם ר"י, ועי' ציון 84, שי"מ בע"א; עי' תשוה"ג קורונל סי' קיז; עי' רמב"ם מלוה פכ"ג הי"ב, ועי' הגמ"י שם, שכ"פ הרמב"ם המשנה שבציון הקודם.
  79. ↑ עי' תשוה"ג שם.
  80. ↑ משנה שם א-ב.
  81. ↑ ברייתא בגמ' שם ב.
  82. ↑ עי' תשוה"ג שם.
  83. ↑ רמב"ם שם הי"ג.
  84. ↑ עי' משנה ב"ב קסח א: שנמחק, לפי רשב"ם שם ד"ה מי שנמחק, והגמ"י מלוה פכ"ג הי"ב, בשמו, וטור חו"מ סי' מא ס"א, בשם רשב"ם, והסכים לו, ועי' ציון 78, שי"מ בע"א; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ מא א, בשם י"א.
  85. ↑ טור שם, בשם רשב"ם; עי' רמ"א שם, בשם י"א.
  86. ↑ טור שם, בשם רשב"ם.
  87. ↑ עי' רמב"ם שם הי"ד, ועי' ציון הנ"ל; עי' טור שם, בשם ר"י, לשיטתו שבציון הנ"ל; עי' שו"ע שם.
  88. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ב; שו"ע חו"מ מו ז; עי' לבוש שם.
  89. ↑ רמב"ם שם.
  90. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ב; שו"ע חו"מ מו ז ולבוש שם: האחד.
  91. ↑ עי' כתובות כא ב, ע"פ רב ספרא אמר ר' אבא א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא א"ר הונא ואמרי לה א"ר הונא אמר רב, ועי' רב אשי בגמ' שם, הדוחה הדיוק, ועי' כס"מ שם; עי' רי"ף שם (ח ב); עי' רמב"ם שם; עי' רא"ש שם פ"ב סי' יט; עי' טור שם סי"ב, לגי' ד' ורשא, בשם ס"א; עי' שו"ע שם; לבוש שם.
  92. ↑ רמב"ם שם.
  93. ↑ לבוש שם.
  94. ↑ עי' ציונים 227 ואילך, 250 ואילך, 259 ואילך. עי' לבוש שם.
  95. ↑ ע"ע עד נעשה דיין: בעדות דרבנן.
  96. ↑ עי' ציון 37 ואילך. עי' טור שם; עי' לבוש שם.
  97. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ב; שו"ע חו"מ מו ז ולבוש שם: השני.
  98. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  99. ↑ עי' לבוש שם.
  100. ↑ עי' ציון 90 ואילך.
  101. ↑ כס"מ שם.
  102. ↑ עי' ציונים 227 ואילך, 250 ואילך, 259 ואילך.
  103. ↑ ע"ע אין עד נעשה דיין.
  104. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  105. ↑ לבוש שם.
  106. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ב; שו"ע חו"מ מו ז ולבוש שם: השלישי.
  107. ↑ לבוש שם.
  108. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם סי"ג; שו"ע שם; לבוש שם.
  109. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם.
  110. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  111. ↑ רמב"ם שם.
  112. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  113. ↑ רמב"ם שם, ועי' הגמ"י וכס"מ שם, שהוא ע"פ חכמים שבציון 136 ואילך; שו"ע שם.
  114. ↑ ציון 132 ואילך.
  115. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ב; שו"ע חו"מ מו ז ולבוש שם: הרביעי.
  116. ↑ לבוש שם.
  117. ↑ עי' ברייתא כתובות יט ב, ועי' כס"מ שם פ"ז ה"ג; עי' רמב"ם שם; עי' רמב"ם פ"ו שם, לפי כס"מ שם, ע"פ רמב"ם שם פ"ג ה"ו; עי' טור חו"מ סי' מו סי"ט וס"כ; שו"ע שם: שזה כתב; לבוש שם.
  118. ↑ לבוש שם.
  119. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב (והובא בקצור בב"י שם סכ"ב) וסי' תיג; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  120. ↑ רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  121. ↑ ע"ע עדות.
  122. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב; עי' לבוש שם.
  123. ↑ עי' לבוש שם.
  124. ↑ ציון 145 ואילך.
  125. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ב; שו"ע חו"מ מו ז ולבוש שם: החמישי.
  126. ↑ טור שם סכ"ד ולבוש שם: שטר שאין.
  127. ↑ עי' משנה כתובות יח ב; עי' ברייתא שם יט ב.
  128. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  129. ↑ לבוש שם.
  130. ↑ ציון 165 ואילך.
  131. ↑ ציון 416 ואילך.
  132. ↑ עי' ציון 106 ואילך.
  133. ↑ עי' משנה כתובות כ ב.
  134. ↑ עי' גמ' שם כא א, בד' רבי שבציון הקודם; עי' ר' זעירא תני בכתובות דבית רב בירו' כתובות פ"ב ה"ד.
  135. ↑ לבוש חו"מ סי' מו ס"ז.
  136. ↑ משנה שם כ ב.
  137. ↑ עי' טור שם סי"ג; לבוש שם.
  138. ↑ גמ' שם כא א, בד' חכמים שבציון 136; עי' ר' זעירא תני בכתובות דבית רב בירו' שם, בד' חכמים שבציון הנ"ל; טור שם.
  139. ↑ לבוש שם.
  140. ↑ רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם; רמב"ם שבציון 110 ואילך, לפי הגמ"י וכס"מ עדות פ"ו ה"ב; טור שם; עי' שו"ע שם ז; עי' לבוש שם.
  141. ↑ ע"ע הלכה: כללי הלכה בתנאים ציון 501 ואילך.
  142. ↑ ע"ע הנ"ל: כרבי מחברו ציונים 639 ואילך, 646. ושם ציונים 641 ואילך, 651 ואילך, שי"ח.
  143. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 653 ואילך. ושם ציון 655 ואילך, שי"ח.
  144. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב יהודה אמר שמואל; ב"י שם.
  145. ↑ עי' ציון 115 ואילך.
  146. ↑ עי' רמב"ם עדות פ"ז ה"ג, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ רב יהודה אמר רב בכתובות כא א; עי' טור חו"מ סי' מו סי"א; שו"ע שם ט.
  147. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  148. ↑ עי' ציון 138.
  149. ↑ עי' סתמא דגמ' ורב יהודה אמר רב בכתובות כא א, בד' חכמים שבציון 136 ואילך.
  150. ↑ עי' רב יהודה אמר שמואל שבציון 140; עי' רמב"ם עדות פ"ז ה"ה; עי' טור חו"מ סי' מו סט"ז; עי' שו"ע שם יג.
  151. ↑ עי' ציון 134.
  152. ↑ עי' סתמא דגמ' ורב יהודה אמר רב בגמ' שם, בד' רבי שבציון 133 ואילך.
  153. ↑ עי' ציון 150.
  154. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  155. ↑ רמב"ם עדות פ"ז ה"ה; שו"ע חו"מ מו יג.
  156. ↑ עי' ציון 125 ואילך.
  157. ↑ עי' אביי בכתובות כא א; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם סט"ז; שו"ע שם.
  158. ↑ עי' גמ' שם.
  159. ↑ עי' סמ"ע שם ס"ק לז, בפי' ל' (הרמב"ם ו)השו"ע שבציון 155; עי' באה"ג שם סק"ע, בשמו; עי' אורים שם ס"ק מח. ועי' ש"ך שם ס"ק לז.
  160. ↑ עי' ציון 140.
  161. ↑ עי' ציון 138. עי' הגמ"י עדות פ"ז ה"ד; עי' באה"ג חו"מ סי' מו סק"כ.
  162. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור חו"מ סי' מו סט"ו; שו"ע שם יא.
  163. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם: על יד; שו"ע שם.
  164. ↑ עי' רב אשי בב"ב נז א; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם יב.
  165. ↑ עי' ציון 125 ואילך.
  166. ↑ רש"י כתובות יט ב ד'"ה שקרא עליו ערער.
  167. ↑ ברייתא שם, ורש"י שם כ א ד"ה אין מקיימין; עי' רמב"ם עדות פ"ו ה"ג; עי' טור חו"מ סי' מו סכ"ד; עי' שו"ע שם ז.
  168. ↑ רש"י שם.
  169. ↑ רא"ש כתובות פ"ב סי' יג; טור שם, בשמו.
  170. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה.
  171. ↑ רב אסי בכתובות כ א, לגי' בה"ג סי' נא ורי"ף שם (ז א), ורא"ש שם פ"ב סי' טז, בשמו, ודחה, ורמב"ן שם, ורי"ו מישרים נ"ב ח"ח (יד ב), בשם רי"ף ובד' רמב"ם עדות פ"ו ה"ג (ועי' ציון 179, שי"מ ד' הרמב"ם בע"א), ור"ן שם, בשם בה"ג ורוב הנוסחאות, וב"י חו"מ סי' מו סכ"ד, בד' ראב"ד בהשגות שם, ע"פ ר"ן שם, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  172. ↑ גמ' שם, בדיוק ל' הברייתא שבציון 167: לא קרא עליו ערער לא, לפי ר"ן שם, לגי' שבציון הקודם, ועי' ציון 180, שי"מ בע"א; עי' רמב"ן שם.
  173. ↑ ר"ן שם.
  174. ↑ נהרדעי בגמ' שם, לפי ר"ן שם, ועי' ציון 183, שי"מ בע"א.
  175. ↑ נהרדעי בגמ' שם.
  176. ↑ רש"י שם ד"ה בשופי; טור שם.
  177. ↑ עי' נהרדעי בגמ' שם; עי' ר"ן שם.
  178. ↑ ר"ן שם, שכן נהרדעי ודאי אינם חלוקים על הברייתא שבציון 167.
  179. ↑ רב אסי בכתובות כ א, לגירסתנו וגי' רש"י שם סוד"ה אא"כ קרא ערער, לפי ר"ן שם (ז א), וגי' רא"ש שם פ"ב סי' טז, ורי"ו מישרים נ"ב ח"ח (יד ב), בשם יש שגורסין, וב"י חו"מ סי' מו סכ"ד, בד' רמב"ם עדות פ"ו ה"ג (ועי' ציון 171, שי"מ ד' הרמב"ם בע"א), ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  180. ↑ גמ' שם, בדיוק ל' הברייתא שבציון 167: לא קרא עליו ערער לא, לפי רש"י שם ד"ה אא"כ, ועי' ציון 172, שי"מ בע"א.
  181. ↑ עי' רש"י שם.
  182. ↑ עי' רא"ש שם.
  183. ↑ עי' נהרדעי בגמ' שם, לפי רש"י שם ד"ה משתי שדות, ועי' ציון 174, שי"מ בע"א.
  184. ↑ נהרדעי בגמ' שם.
  185. ↑ רש"י שם ד"ה בשופי; טור שם.
  186. ↑ עי' נהרדעי בגמ' שם.
  187. ↑ עי' טור שם, בשם הרמ"ה.
  188. ↑ ר"ן כתובות כ א (ז א), בשם הראב"ד.
  189. ↑ רמב"ן שם, בשם הראב"ד; עי' ר"ן שם, בשם הראב"ד. ועי' ראב"ד בהשגות עדות פ"ו ה"ג.
  190. ↑ עי' ר"ן שם, בשם הראב"ד.
  191. ↑ ר"ן שם, בשם הראב"ד.
  192. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ג; עי' טור חו"מ סי' מו סכ"ד; שו"ע שם ז.
  193. ↑ רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  194. ↑ רמ"א שם, בסתם.
  195. ↑ עי' ציונים 174 ואילך, 182 ואילך, 189 ואילך.
  196. ↑ עי' רב שימי בר אשי בכתובות כ א, ורש"י ד"ה וביוצא.
  197. ↑ עי' גמ' שם, בקו' על רב שימי בר אשי, ורש"י ד"ה זיופי זייף.
  198. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב שימי בר אשי, במסקנה, ורש"י ד"ה מכוין.
  199. ↑ עי' ציונים 174 ואילך, 182 ואילך, 189 ואילך.
  200. ↑ עי' טור חו"מ סי' מו סכ"ד, בשם הרמ"ה.
  201. ↑ עי' טור שם.
  202. ↑ עי' ציונים 174 ואילך, 182 ואילך, 189 ואילך.
  203. ↑ עי' נהרדעי בכתובות כ א.
  204. ↑ עי' ר"ן שם (ז א-ב).
  205. ↑ ר"ן שם (ז ב).
  206. ↑ עי' רב חנא בירו' כתובות פ"ב ה"ג.
  207. ↑ עי' ירו' שם: כגון אילין דאמרין וכו'.
  208. ↑ ריטב"א כתובות כ א.
  209. ↑ עי' ריב"ש שבציון הבא, לפי שי"ק לירו' שם; עי' קה"ע שם, ועי' שי"ק שם, שהוא ע"פ ריב"ש שבציון הבא; עי' פ"מ שם, בפי' הא'.
  210. ↑ עי' פ"מ שם.
  211. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' קלו.
  212. ↑ עי' ש"ך חו"מ סי' מו ס"ק כז, שזהו "ספר מוגה" שבציון 206, ועי' ציון 215, שי"מ בע"א; עי' שי"ק שם, בשמו, ודחה.
  213. ↑ עי' שי"ק שם, ע"פ ב"י שם סכ"ד; עי' פ"מ שם, בשם הר"ן, ועי' ציון 217.
  214. ↑ ב"י שם, בפרטי רמזי דינים המחודשים.
  215. ↑ שי"ק שם, שזהו "ספר מוגה" שבציון 206, ועי' ציון 212, שי"מ בע"א.
  216. ↑ שי"ק שם.
  217. ↑ עי' רא"ש כתובות פ"ב סי' טז; עי' מרדכי שם רמז קמו; ר"ן שם כ א (ז ב), לפי ב"י חו"מ סי' מו סוסכ"ד, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; עי' רמ"א בשו"ע שם ז, בשם י"א, הב'; עי' ש"ך שם ס"ק כח, במסקנה.
  218. ↑ ר"ן שם, לפי ש"ך שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; כ"מ משו"ת ריב"ש סי' קלו; עי' רמ"א שם, בשם י"א, הא'.
  219. ↑ עי' ריטב"א כתובות כ א וכא א; עי' ש"ך חו"מ סי' מו ס"ק כז, בשמו, והסכים לו.
  220. ↑ ירו' כתובות פ"ב ה"ג: ובאילין אגיראתא צריכין, לפי שו"ת ריב"ש סי' קלו וקה"ע שם (ועי' שי"ק שם, שהוא ע"פ ריב"ש שם) ופ"מ שם, ועי' ציון 223, שי"מ בע"א.
  221. ↑ שו"ת ריב"ש שם; עי' קה"ע שם.
  222. ↑ עי' ציון 219.
  223. ↑ עי' ירו' כתובות פ"ב ה"ג: ובאילין אגיראתא צריכין, לפי ריטב"א כתובות כ א וש"ך חו"מ סי' מו ס"ק כז, ועי' ציון 220, שי"מ בע"א.
  224. ↑ עי' רמ"א בשו"ע חו"מ מו ז. ועי' ש"ך שם ס"ק כז, שנ' שלמסקנה סובר שמקיימים, וצ"ב.
  225. ↑ ציון 154 ואילך.
  226. ↑ עי' רבא א"ר נחמן בב"ב מ א; רמב"ם עדות פ"ו ה"א; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ד; עי' שו"ע שם ג; שו"ע שם ד.
  227. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  228. ↑ עי' ראשונים שבציון 232.
  229. ↑ ע"ע בית דין ציונים 201 ואילך, 206. ושם ציונים 203, 307 ואילך, שי"ח.
  230. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  231. ↑ ע"ע עדות.
  232. ↑ רשב"ם שם ד"ה קיום שטרות בג'; תוס' שם ד"ה קיום, בשמו; עי' הגמ"י שם, בשם רשב"ם ותוס'.
  233. ↑ עי' רשב"ם ב"ב מ א ד"ה קיום שטרות בג'; תוס' שם ד"ה קיום, בשמו; עי' הגמ"י שם, בשם רשב"ם ותוס'; עי' תשו' הרב ר' אביגדור שבהגמ"ר קדושין רמז תקסט; עי' מרדכי גיטין רמז שסח, בשם רשב"ם; עי' תה"ד סי' שלב, בתחי' דבריו, וששמע בשם א' מהגדולים, ע"פ רש"י כתובות כב א ד"ה ואמר לנא, בשם י"מ, עיי"ש; רמ"א בשו"ע שם ד.
  234. ↑ ריטב"א כתובות כא ב, בשם מורו.
  235. ↑ עי' ציון 231 ואילך. עי' רשב"ם ב"ב שם; עי' תוס' שם, בשמו; עי' הגמ"י שם, בשם רשב"ם ותוס'; ריטב"א כתובות שם, בשם מורו.
  236. ↑ עי' תה"ד סי' שלב: מנהג פשוט, והוב"א בב"י חו"מ סי' מו ס"ד; עי' רמ"א בד"מ שם סק"ב ובשו"ע שם ד: וכן המנהג פשוט במדינות אלו; ב"ח שם: נהגו עכשיו. אך עי' ב"י שם: ואנו לא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן.
  237. ↑ עי' תה"ד שם; עי' רמ"א בשו"ע שם: מאחר שנהגו.
  238. ↑ עי' ריטב"א כתובות כא ב, בשם מורו, והסכים לו; עי' יש"ש ב"ק פ"י סי' יא.
  239. ↑ עי' תה"ד שם, בתחי' דבריו: יראה, ושכן שמע שא' מהגדולים הביא ראיה שאינו מועיל, ע"פ רש"י כתובות כב א ד"ה ואמר לנא, בשם י"מ, עיי"ש.
  240. ↑ ע"ע מנהג. עי' תה"ד שם, במסקנה; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם יש מי שכתב; עי' ש"ך שם סק"ח, במסקנה.
  241. ↑ עי' ד"מ שם; עי' אורים שם סק"י.
  242. ↑ ע"ע בית דין ציון 215. ושם ציון 212 ואילך, שי"ח.
  243. ↑ עי' רמ"א בד"מ שם ושו"ע שם.
  244. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 235 ואילך.
  245. ↑ עי' ציון 25 ואילך.
  246. ↑ רמ"א בשו"ע שם; עי' ב"ח שם. ועי' ש"ך שם, שדחה.
  247. ↑ אורים שם.
  248. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  249. ↑ עי' רמב"ם עדות פ"ו ה"א; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ד; עי' שו"ע שם ג.
  250. ↑ עי' רמב"ם שם.
  251. ↑ עי' ראשונים שבציון 232.
  252. ↑ ע"ע בית דין ציונים 167, 179. ושם ציון 168 ואילך, שי"ח.
  253. ↑ עי' ב"י שם.
  254. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל ס סי' ד; עי' ר"ן כתובות כח א (יב ב), במסקנה; עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ מו יט.
  255. ↑ עי' ר"ן כתובות כח א (יב ב), בשם רז"ה, והסכים לו.
  256. ↑ שאלת השואל מרב האי בתשוה"ג שע"צ ח"ד ש"ז סי' מד, בשם גאונים קמאי; רא"ש כתובות פ"ב סי' יח, לפי ד"מ חו"מ סי' מו סק"ז, ועי' ב"י שם סי"ז, שפי' בע"א; רי"ו מישרים נ"ב ח"ג (יב ב), בסתם, ושם ח"ח (יד ג), בדעה הא', ובשם יש מן הגדולים, הא', ותשו' רב נטרונאי והרשב"א, וסותר לרשב"א שבציון הבא, וצ"ב; עי' ר"ן שם כח א (יב ב), בשם הרשב"א; עי' שו"ע שם יח, בשם יש מכשירין.
  257. ↑ עי' תשו' רב האי בתשוה"ג שע"צ שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשן, וסותר לר"ן בשם הרשב"א שבציון הקודם, וצ"ב; עי' ר"ן שם; רי"ו ח"ח שם, בשם יש מן הגדולים, הב', ובשם תוס'; עי' שו"ע שם, בסתם.
  258. ↑ עי' שו"ת רש"י סי' רד; עי' רמב"ם עדות פ"ו ה"א; עי' מאירי סנהדרין לד ב; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ז; עי' שו"ע שם ד.
  259. ↑ עי' רמב"ם שם.
  260. ↑ עי' ראשונים שבציון 232; עי' טור שם.
  261. ↑ ע"ע דיני ממונות ציון 31 ואילך, ושם, מח' תנאים, כשלא הספיקו לגמור הדין ביום (עיי"ש ציון 52 ואילך), אם גומרים בלילה, ושם ציון 50, שלהלכה גומרים.
  262. ↑ עי' שו"ת רש"י שם.
  263. ↑ עי' מאירי שם, בסתם ובשם גדולי המחברים.
  264. ↑ עי' ציון 236 ואילך.
  265. ↑ עי' ציון 240 ואילך.
  266. ↑ עי' ציון 241 ואילך.
  267. ↑ עי' ציון 258 ואילך.
  268. ↑ ב"ח חו"מ סי' מו ס"ז.
  269. ↑ עי' ציון 240.
  270. ↑ ש"ך שם סק"ח: אפשר.
  271. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל ס סי' ד.
  272. ↑ ב"ק קיב ב.
  273. ↑ ע"ע קבלת עדות.
  274. ↑ עי' ציון 37 ואילך. עי' תוס' שם ד"ה מקיימין, בשם ר"י; עי' סמ"ג עשין צד וקט; עי' רא"ש שם פ"י סי' ה; עי' מאירי שם; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ח; עי' שלט"ג שם (לט ב) אות א, בשם כל הפוסקים.
  275. ↑ עי' ציון 25 ואילך. עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' סמ"ג שם צד; עי' רא"ש שם; עי' מאירי שם; עי' טור שם; עי' שלט"ג שם, בשם כל הפוסקים.
  276. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם; עי' שלט"ג שם, בשם כל הפוסקים.
  277. ↑ עי' רשב"א שם ושו"ת הרשב"א ח"ב סי' שעו.
  278. ↑ גמ' שם.
  279. ↑ תוס' שם, בשם ר"י. ועי' תוס' שם, בשם ר"י, פי' רב ששת בגמ' שם, ועי' רשב"א שם, שפי' בע"א.
  280. ↑ רבא בב"ק קיב ב; רי"ף שם (לט ב); רמב"ם עדות פ"ג הי"א; סמ"ג עשין צד וקט; פסקי תוס' שם סי' רעז; רא"ש שם פ"י סי' ה; טור חו"מ סי' מו ס"ח; שו"ע שם ה.
  281. ↑ רש"י שם ד"ה ואע"פ שעומד; עי' רמב"ם שם.
  282. ↑ רבא בגמ' שם; רי"ף שם; רא"ש שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  283. ↑ רמב"ם שם.
  284. ↑ רש"י שם; רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם.
  285. ↑ רמב"ם שם.
  286. ↑ רש"י שם; רא"ש שם; טוש"ע שם.
  287. ↑ עי' רש"י שם; עי' רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם.
  288. ↑ רמב"ם שם.
  289. ↑ עי' ציון 272 ואילך.
  290. ↑ עי' ציון 280 ואילך.
  291. ↑ עי' תוס' ב"ק קיב ב ד"ה מקיימין, בשם ר"י, בד' רש"י שם ד"ה מקיימים את השטר, ועי' ציון 297, שי"מ בע"א; עי' הגמ"י עדות פ"ג הי"א ושלט"ג שם (לט ב) אות א, בשם רש"י.
  292. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י, בד' רש"י; עי' שלט"ג שם, בסו"ד.
  293. ↑ כ"מ מהראשונים שבציון הקודם, בד' רש"י; שלט"ג שם, בשם רש"י.
  294. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' סמ"ג עשין קט, בשם ר"י ורמב"ם (ונ' שפי' כן בד' רמב"ם עדות שם); עי' הגמ"י שם, בשם ר"י, ובשם סמ"ג בשם ר"י; עי' שלט"ג שם, בשם כל הפוסקים.
  295. ↑ ע"ע קבלת עדות.
  296. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' סמ"ג שם; עי' רא"ש ב"ק פ"י סי' ה; עי' הגמ"י שם; עי' שלט"ג שם.
  297. ↑ עי' ב"י חו"מ סי' מו ס"ח, בסו"ד, בד' רש"י שם: אפשר, ועי' ציון 291, שי"מ בע"א.
  298. ↑ טור חו"מ סי' מו ס"כ; שו"ע שם כד.
  299. ↑ עי' רש"י כתובות כא ב ד"ה עד שלא חתמו.
  300. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מעידין; טור שם.
  301. ↑ רש"י שם.
  302. ↑ רב הונא אמר רב בכתובות כא ב; עי' רמב"ם עדות פ"ז ה"ו; עי' טוש"ע שם.
  303. ↑ עי' רש"י שם ד"ה וחותם; טור שם.
  304. ↑ ע"ע אין עד נעשה דיין: בעדות דרבנן.
  305. ↑ עי' ציון 37 ואילך. עי' רב בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; כ"מ מטור שם.
  306. ↑ רב הונא אמר רב בגמ' שם.
  307. ↑ טור שם. ועי' ציון 399 ואילך.
  308. ↑ עי' רש"י שם ד"ה משחתמו; טור שם.
  309. ↑ עי' גמ' שבציון הבא.
  310. ↑ עי' רב הונא אמר רב בכתובות כא ב.
  311. ↑ עי' גמ' שבציון הבא.
  312. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב הונא אמר רב, ע"פ רב פפי משמיה דרבא (לגירסתנו. לגי' רי"ף שם (ח ב): רב פפא) בגמ' שם.
  313. ↑ רי"ף כתובות כא ב (ח ב); רמב"ם עדות פ"ז ה"ו; עי' מאירי שם.
  314. ↑ שו"ע שם, בסתם.
  315. ↑ עי' רי"ף שם, ע"פ גמ' שם פה א וגיטין כו ב, ועי' ציון 317.
  316. ↑ בדה"ב שם, כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעה א'.
  317. ↑ עי' רא"ש שם פ"ב סי' יט, ודחה ראיות הרי"ף שבציון 315; טור שם; עי' שו"ע שם, בשם י"ח.
  318. ↑ עי' ציון 399. עי' מאירי כתובות כא ב.
  319. ↑ רש"י שם ד"ה וחותם.
  320. ↑ מאירי שם, בשם גדולי הרבנים.
  321. ↑ מאירי שם, בד' גדולי הרבנים.
  322. ↑ מאירי שם, בשם נימוקי הגאונים.
  323. ↑ עי' רא"ש כתובות פ"ב סי' יט, ע"פ הגמ' שבציון 302; עי' מאירי שם כא ב, בשם גאוני ספרד, ע"פ הגמ' שבציון הנ"ל; עי' טור חו"מ סי' מו ס"כ. השו"ע השמיט.
  324. ↑ תני ר' חייא בכתובות קט ב, ורש"י ד"ה אבל הדיינים חותמין ור"ן שם (סד א); עי' רמב"ם עדות פ"ו ה"ח; שו"ע חו"מ מו כ. הטור השמיט.
  325. ↑ רש"י שם ד"ה אבל הדיינים חותמין; ר"ן שם.
  326. ↑ ע"ע שטר. עי' תני ר' חייא בגמ' שם א.
  327. ↑ עי' רש"י שם ד"ה דתני רבי חייא; עי' ר"ן שם.
  328. ↑ רמב"ם שם, לפי בדה"ב שם; עי' ריטב"א שם ב, בפי' הב'; שו"ע שם ולבוש שם, בשם י"א.
  329. ↑ לבוש שם.
  330. ↑ רמ"א בשו"ע שם, ועי' ציונים לרמ"א שם, שהוא ע"פ נמוק"י שבציון 332; לבוש שם, לד' זו.
  331. ↑ ריטב"א שם, בפי' הא'; ר"ן שם, בשם הרא"ה, והובא בב"י שם סכ"א; שו"ע שם ולבוש שם, בסתם.
  332. ↑ עי' נמוק"י ב"ב קלח ב (סד ב), בשם הרא"ם, ע"פ גמ' שם.
  333. ↑ עי' בדה"ב חו"מ סי' מו סכ"א.
  334. ↑ ע"ע פסולי עדות. עי' ה"פ הל' הלואה; עי' בה"ג סי' נא; עי' הגמ"י עדות פ"ז ה"א וסמ"ק מצוריך סי' רלג, בשמו; עי' תשוה"ג שע"צ ח"ד ד"ז סי' כג; עי' תשו' רב האי בתשוה"ג שע"צ שם סי' מד.
  335. ↑ עי' ה"פ שם, ע"פ משנה שבציון 342; עי' בה"ג שם, ע"פ משנה שבציון הנ"ל; עי' הגמ"י שם וסמ"ק מצוריך שם, בשמו; עי' תשוה"ג שע"צ שם סי' כג, ע"פ משנה שבציון הנ"ל; עי' תשו' רב האי בתשוה"ג שע"צ שם סי' מד; עי' רמב"ם שם; עי' טור חו"מ סי' מו סי"ח, לפי ד"מ שם סק"ו; עי' ר"ן כתובות כח א (יב ב), בשם רז"ה, והסכים לו; עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב; שו"ע שם יז.
  336. ↑ תשוה"ג שע"צ שם; עי' טור שם סל"א.
  337. ↑ עי' ציון 37 ואילך. עי' ה"פ שם; עי' בה"ג שם; עי' הגמ"י שם וסמ"ק מצוריך שם, בשמו; עי' תשוה"ג שע"צ שם.
  338. ↑ עי' ה"פ שם; עי' בה"ג שם; עי' הגמ"י שם וסמ"ק מצוריך שם, בשמו.
  339. ↑ טור שם.
  340. ↑ ע"ע פסולי עדות.
  341. ↑ ר"ן כתובות כח א (יב ב), בשם רז"ה.
  342. ↑ עי' משנה כתובות כח א; עי' רמב"ם שם ה"א וה"ב; עי' טור שם סל"א וסל"ב; שו"ע שם; עי' שו"ע שם לה ד.
  343. ↑ עי' רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם; עי' ברייתא בירו' כתובות פ"ב ה"י; עי' רמב"ם שם ה"ב; עי' טור שם סל"א; שו"ע מו שם.
  344. ↑ שאלת השואל מרב האי בתשוה"ג שע"צ ח"ד ש"ז סי' מד, בשם גאונים קמאי; רא"ש כתובות פ"ב סי' יח, לפי ד"מ חו"מ סי' מו סק"ז, ועי' ב"י שם סי"ז, שפי' בע"א; רי"ו מישרים נ"ב ח"ג (יב ב), בסתם, ושם ח"ח (יד ג), בדעה הא', ובשם יש מן הגדולים, הא', ותשו' רב נטרונאי והרשב"א, וסותר לרשב"א שבציון הבא, וצ"ב; עי' ר"ן שם כח א (יב ב), בשם הרשב"א; עי' שו"ע שם יח, בשם יש מכשירין.
  345. ↑ עי' תשו' רב האי בתשוה"ג שע"צ שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשן, וסותר לראשונים בשם הרשב"א שבציון הקודם, וצ"ב; רי"ו ח"ח שם, בשם יש מן הגדולים, הב', ובשם תוס'; ר"ן שם; עי' שו"ע שם, בסתם.
  346. ↑ שאלת השואל מרב האי בתשוה"ג שע"צ ח"ד ש"ז סי' מד, בשם גאונים קמאי; מרדכי כתובות רמז קנ, בשם רבינו דוד בר קלונימוס, לפי הג' הרמ"א שם, בשם מרדכי של הגאון מהר"ר מאיר וירשליר (וכעי"ז בהג' הרמ"א שם, בסתם), ולפי הג' בד' וילנא שם, בשם הב"ח; רי"ו מישרים נ"ב ח"ח (יד ג), בשם יש מן הגדולים, הא', ותשו' רב נטרונאי והרשב"א; שו"ע חו"מ מו יט, בשם יש מי שמכשיר.
  347. ↑ עי' תשו' רב האי בתשוה"ג שם; עי' מרדכי שם, בשם הר"ר שמואל מבונבירק; עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב; רי"ו שם, בשם יש מן הגדולים, הב', והתוס'; שו"ע שם, בסתם.
  348. ↑ ר"ח סנהדרין לו ב, בשם יש מי שאומר, ע"פ גמ' שם, ודחה; רי"ו מישרים נ"ב ח"ח (יד ג), בשם יש מן הגדולים, הא', ותשו' רב נטרונאי והרשב"א.
  349. ↑ ר"ח שם, במסקנה; רי"ו שם, בשם יש מן הגדולים, הב', והתוס'.
  350. ↑ רמ"א בשו"ע חו"מ מו יח.
  351. ↑ משנה כתובות כח א; עי' רמב"ם עדות פ"ז ה"א; עי' טור חו"מ סי' מו סל"ב; עי' שו"ע שם יז.
  352. ↑ רש"י שם ד"ה זה כתב ידו.
  353. ↑ עי' רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם; עי' ברייתא בירו' כתובות פ"ב ה"י; עי' רמב"ם שם ה"ב; עי' טור שם סל"א; שו"ע שם.
  354. ↑ ברייתא בירו' כתובות פ"ב ה"י.
  355. ↑ רא"ש שם פ"ב סי' לד, והובא בב"י חו"מ סי' מו סל"ב, ועי' ציון 362, שי"מ הירו' בע"א; עי' קה"ע ושי"ק לירו' שם; עי' פ"מ לירו' שם.
  356. ↑ עי' רא"ש שם, לפי קצור פסקי הרא"ש שם; טור חו"מ סי' מו סל"ב; עי' שו"ע שם יז, בשם י"א ולה ד, בשם יש מי שאומר.
  357. ↑ עי' ריטב"א כתובות כח א, ע"פ משנה שבציון 351; עי' ב"י שם, שהפוסקים השמיטו הירו' שבציון 354; עי' שו"ע שם ושם, בסתם.
  358. ↑ בדה"ב סי' מו שם, בפי' הא'.
  359. ↑ עי' ריטב"א שם.
  360. ↑ בדה"ב שם, בפי' הב'.
  361. ↑ עי' ירו' שבציון 354.
  362. ↑ ש"ך שם סי' מו ס"ק מח, ועי' ציון 355, שי"מ הירו' בע"א; שי"ק לירו' כתובות פ"ב ה"י, בשמו, ודחה.
  363. ↑ עי' רש"י כתובות פה א ד"ה אשרתא דשטרי וקט א ד"ה אבל דיין; כ"מ מס' הערוך ע' אשר א' וע' הנפק; עי' רשב"ם ב"ב מ א ד"ה קיום שטרות בג'; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ה; עי' ר"ן שם כא ב (ח ב) וקט ב (סד א) וגיטין כו ב (יג ב); עי' שו"ע שם ג.
  364. ↑ רשב"ם שם; טוש"ע שם.
  365. ↑ רשב"ם שם. ועי' נמוק"י שם (כא א): בתוך השטר, וצ"ב.
  366. ↑ עי' טור שם ס"ו; עי' שו"ע שם.
  367. ↑ עי' ירו' גיטין פ"ט ה"ז.
  368. ↑ עי' רב בב"ב קסג א.
  369. ↑ תוס' שם ד"ה דמטייט, בשם ר"ת, לפי ב"י חו"מ סי' מו סכ"ח.
  370. ↑ גמ' שם, בד' רב.
  371. ↑ גמ' שם ב.
  372. ↑ עי' גמ' שם, בד' ר' יוחנן.
  373. ↑ רמב"ם שבציון 384, לפי מ"מ מלוה פכ"ז ה"ז, ולפי ב"י חו"מ סי' מו סכ"ח (ועי' ציון 377, שי"מ הרמב"ם בע"א), ועי' ציונים 374, 376, 377, שי"מ ד' ר' יוחנן בע"א; מ"מ שם, במסקנה.
  374. ↑ עי' תוס' שם ד"ה (שם א) שטר, בפי' הא', ועי' ציונים 373, 376, 377, שי"מ בע"א; עי' רשב"א שם; עי' מ"מ שם, בשמו; עי' הג"א שם פ"י סי' ד, בשם מהרי"ח בשם ר"י, במסקנה; מ"מ שם וב"י שם, בד' רי"ף שם (עה ב); ב"י שם, בד' רא"ש שם.
  375. ↑ תוס' ב"ב קסג ב ד"ה (שם א) שטר, בפי' הג', ועי' ציון 377, שי"מ בע"א.
  376. ↑ תוס' שם, בפי' הג', ועי' ציונים 373, 374, 377, שי"מ בע"א.
  377. ↑ תוס' ב"ב קסג ב ד"ה (שם א) שטר, בפי' הב', בד' רב, ששנה דינו דוקא בטיוט (ועי' ציון 375, שי"מ בע"א) ובד' ר' יוחנן, ששנה דינו דוקא כשלא טייט, ועי' ציונים 373, 374, 376, שי"מ בע"א; רמב"ם שבציון 384, לפי ב"י חו"מ סי' מו סכ"ח, בפי' הב', ועי' ציון 373, שי"מ הרמב"ם בע"א.
  378. ↑ רמב"ם מלוה פכ"ז ה"ו: עדים; עי' טור חו"מ סי' מו סכ"ח; שו"ע שם לא.
  379. ↑ עי' טור שם; עי' שו"ע שם.
  380. ↑ ע"ע שטר.
  381. ↑ ע"ע הנ"ל.
  382. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' שו"ע שם.
  383. ↑ ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 851 ואילך. עי' ב"י שם.
  384. ↑ רמב"ם שם ה"ז; עי' טור שם; שו"ע שם לב, בסתם.
  385. ↑ עי' ראשונים שבציון 376; עי' שו"ע שם, בשם י"א.
  386. ↑ רמב"ם מלוה פכ"ז ה"ו, לפי מ"מ שם וב"י חו"מ סי' מו סכ"ט; עי' שו"ע ורמ"א שם לא; עי' לבוש שם.
  387. ↑ ס' העיטור ק - קיום (נג א במהד' רמ"י), בשם גאון; רי"ו מישרים נ"ב ח"ח (יד ג), בשם העיטור בשם גאון; מ"מ מלוה פכ"ז ה"ו, בשם העיטור בשם גאון, ותמה.
  388. ↑ עי' רמב"ם שם, לפי מ"מ שם, והסכים לו.
  389. ↑ ס' השטרות לרב האי סי' כב, וצ"ב.
  390. ↑ ציון 396 ואילך.
  391. ↑ ציון 434 ואילך.
  392. ↑ עי' ציון 434 ואילך.
  393. ↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
  394. ↑ עי' רא"ה כתובות כב א; עי' ריטב"א ב"ב קסה ב ור"ן כתובות שם (ט ב) ושו"ת ריב"ש סי' שיח, בשמו; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קנג ובמיוחסות לרמב"ן שבציון 408; נמוק"י ב"ב שם (עו ב), בשם ריטב"א בשם רא"ה; ב"י חו"מ סי' מו סכ"ג, בד' תוס' כתובות שם ד"ה במותב ורא"ש שם פ"ב סי' כב.
  395. ↑ רא"ה כתובות שם; ר"ן שם, בשמו.
  396. ↑ ס' השטרות לרב האי סי' כב.
  397. ↑ ס' הערוך ע' הנפק.
  398. ↑ רש"י כתובות קט א ד"ה אבל דיין, וסותר לרש"י שבציונים 399, 400, וצ"ב; עי' ר"ן שם (סד א), וסותר לר"ן שבציונים 400, 406, וצ"ב.
  399. ↑ רש"י שם כא ב ד"ה וחותם, וסותר לרש"י שבציונים 398, 400, וצ"ב.
  400. ↑ רש"י שם פה א ד"ה אשרתא דשטרי (וכעי"ז במעט שינוי בב"ק קיב ב סוד"ה מקיימים את השטר), וסותר לרש"י שבציונים 398, 399, וצ"ב. וכעי"ז במעט שינוי בר"ן גיטין כו ב (יג ב), וסותר לר"ן שבציונים 398, 406, וצ"ב.
  401. ↑ רש"י ב"ק שם, וסותר לרש"י שבכתובות שם, שהשמיט, וצ"ב.
  402. ↑ רשב"ם ב"ב מ א ד"ה קיום שטרות; נמוק"י שם (כא א): דנא קדמנא.
  403. ↑ רשב"ם שם; נמוק"י שם: על חתימת.
  404. ↑ רשב"ם שם; נמוק"י שם.
  405. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ס סי' ד.
  406. ↑ ר"ן כתובות שם, וסותר לר"ן שבציונים 398, 400, וצ"ב.
  407. ↑ טור חו"מ סי' מו ס"ה.
  408. ↑ שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' צא.
  409. ↑ שו"ע חו"מ מו ג ולבוש שם, והוא כטור שבציון 407, במעט שינוי.
  410. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם, וכעי"ז בלבוש שם.
  411. ↑ עי' רמ"א שם, לפי סמ"ע שם ס"ק סט (ובאה"ט שם ס"ק סב, בשמו); עי' לבוש שם.
  412. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ס סי' ד.
  413. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם; עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב, בסו"ד; שו"ת ריב"ש סי' שיח, לפי ד"מ חו"מ סי' מו סק"ט; עי' רמ"א בשו"ע שם ל ולבוש שם.
  414. ↑ עי' ציון 90 ואילך.
  415. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' שפב.
  416. ↑ רמב"ם עדות פ"ו ה"ד: במושב שלושה היינו; טור חו"מ סי' מו סכ"ה, בשמו; שו"ע שם ח.
  417. ↑ עי' ציון 88 ואילך. רמב"ם שם.
  418. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  419. ↑ רמב"ם שם; עי' טור שם סכ"ו, בשמו.
  420. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם.
  421. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל ס סי' ד, והובא בב"י חו"מ סי' מו ס"ז; שו"ע שם כח.
  422. ↑ עי' ציון 254.
  423. ↑ עי' ציון 257.
  424. ↑ ע"ע פסולי עדות.
  425. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ס סי' ד, לפי ד"מ חו"מ סי' מו סק"ט; רמ"א בשו"ע שם ל ולבוש שם, בשם י"א, הב'.
  426. ↑ עי' ציון 453 ואילך.
  427. ↑ עי' ד"מ ורמ"א ולבוש שם.
  428. ↑ לבוש שם.
  429. ↑ שו"ת ריב"ש סי' תיג, והובא בד"מ שם; רמ"א בשו"ע שם ולבוש שם, בשם י"א, הא'.
  430. ↑ עי' שו"ת ריב"ש שם; רמ"א ולבוש שם.
  431. ↑ עי' פסקי ריא"ז כתובות פ"ב ה"ב סי' כד; טור חו"מ סי' מו סכ"ג.
  432. ↑ ס' העיטור ק - קיום (נה א במהד' רמ"י); עי' סמ"ע שם סק"ע וש"ך שם ס"ק עה, בד' השו"ע שבציון 461, ועי' ציון 460, שי"מ בע"א.
  433. ↑ ר' זירא בשם ר' אבא בכתובות כב א, לגי' רי"ף שם (ט ב) ופסקי ריא"ז שם, ולגירסתנו ליתא; טור שם.
  434. ↑ ר' זירא בשם ר' אבא בגמ' שם; רמב"ם עדות פ"ו ה"ו, בתרגום לעברית; טוש"ע שם כט.
  435. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  436. ↑ רא"ש שם פ"ב סי' כב.
  437. ↑ רש"י שם ד"ה צריכין למיכתב; עי' רמב"ם שם; עי' פסקי ריא"ז שם; עי' שו"ע שם.
  438. ↑ פסקי ריא"ז שם.
  439. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם; ועי' לבוש שם שהביא פי' זה כהמשך לפי' שבציון 437, ועי' ריא"ז שבציון הקודם.
  440. ↑ רא"ש שם.
  441. ↑ עי' רמב"ם שם.
  442. ↑ עי' גמ' שם.
  443. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה; עי' רמב"ם שם.
  444. ↑ רש"י שם ד"ה ואי כתב.
  445. ↑ עי' גמ' שם: ואמר לנא רבנא אשי, לפי רי"ף שם, ועי' ציון 449, שי"מ בע"א, ועי' רא"ה שם, שפי' בע"א; עי' טור שם, בד' רמב"ם שבציון הבא.
  446. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואמר לנו, בשם י"מ, ודחה (ולרי"ף שבציון הקודם, וכן לריא"ז שבציון הבא, אין מקום לדחייה), ועי' ב"י שם.
  447. ↑ פסקי ריא"ז שם; שלט"ג שם אות א, בשמו.
  448. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם.
  449. ↑ עי' גמ' שם: ואמר לנא רבנא אשי, לפי רש"י שם, בפי' הא', והסכים לו, ועי' ציון 445, שי"מ בע"א; עי' טור שם; עי' שלט"ג שם (ט ב) אות א.
  450. ↑ עי' ציון 434.
  451. ↑ תוס' כתובות כב א ד"ה במותב.
  452. ↑ רא"ש שם פ"ב סי' כב.
  453. ↑ עי' תוס' כתובות כב א ד"ה במותב; עי' טור חו"מ סי' מו סכ"ג ושלט"ג שם (ט ב) אות א, בשמם; עי' פסקי תוס' שם סי' פט; עי' רא"ה שם; עי' שו"ת ריב"ש סי' תיג, בשמו; עי' רא"ש שם פ"ב סי' כב; עי' שו"ע שם כט, בשם י"א.
  454. ↑ עי' ציון 448. עי' תוס' שם; עי' רא"ש שם.
  455. ↑ כ"מ מטור שם, בד' רמב"ם עדות פ"ו ה"ו.
  456. ↑ שו"ת ריב"ש סי' תיג, בשם רמ"ה; עי' שו"ע שבציון 458.
  457. ↑ שו"ת ריב"ש שם, בשם רמ"ה.
  458. ↑ עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם רמ"ה; עי' שו"ע שם.
  459. ↑ עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם רמ"ה.
  460. ↑ כ"מ מב"י סי' מו סכ"ג: וראיתי לרבותי דלכתחילה וכו'; אורים שם ס"ק פט, בד' השו"ע שבציון הבא, ועי' ציון 432, שי"מ בע"א.
  461. ↑ עי' ב"י שם; שו"ע שם ל; לבוש שם, בשם י"א.
  462. ↑ עי' ס' הערוך ע' דד, שפי' כן בד' רשב"ג שבציון 469 ואילך; עי' טור חו"מ סי' מו ס"ב; עי' שו"ע שם א, ועי' בהגר"א שם סק"א, שאף ר"מ שבציון 467 מודה לזה.
  463. ↑ ע"ע אמנה: שטר אמנה.
  464. ↑ כתובות יט א.
  465. ↑ ב"מ עב א-ב.
  466. ↑ אביי בשבת עח ב, בד' ר' יהודה בברייתא שם, ועי' רב יוסף בגמ' שם ורבא ורב אשי בגמ' שם עט א, שפי' בע"א.
  467. ↑ עי' כתובות שם, במסקנה, בד' ר"מ בברייתא שם יח ב, לפי רש"י שם סוד"ה אין המלוה, ורשב"א שם, בשמו, ועי' רשב"א שם, בשם ר"ח, שפי' בע"א, והסכים לו; ר"ל בב"ב קנד ב, בד' ר"מ בברייתא שם (והיא הברייתא בכתובות שם), ועי' ר' יוחנן בגמ' שם, שמודה לזה.
  468. ↑ עי' ר' יוחנן בב"ב שם, בד' חכמים בברייתא שם, ועי' ציון 486, שי"מ בע"א.
  469. ↑ רבא אמר רב נחמן בב"מ ז א, בד' רשב"ג בברייתא שם.
  470. ↑ עי' ס' הערוך ע' דד; עי' רש"י כתובות שם ד"ה מודה בשטר שכתבו; ב"י חו"מ סי' מו ס"ב.
  471. ↑ רש"י שם; עי' ב"י שם.
  472. ↑ רש"י שם ד"ה אין המלוה; עי' ב"י שם.
  473. ↑ עי' רש"י ד"ה אין המלוה; ב"י שם.
  474. ↑ עי' ר' אסי בב"מ שם ב; ס' הערוך שם.
  475. ↑ ס' הערוך שם.
  476. ↑ רש"י כתובות שם; רשב"א שם.
  477. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  478. ↑ עי' ציון 25 ואילך. רשב"א שם.
  479. ↑ עי' רש"י שם; עי' רשב"א שם.
  480. ↑ ס' הערוך שם.
  481. ↑ רש"י שם.
  482. ↑ עי' רבא בגמ' שם, בפי' מימרא ב' של רב הונא אמר רב בגמ' שם. ועי' אביי בגמ' שם, שפי' בע"א.
  483. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כדרב הונא.
  484. ↑ כתובות יט א.
  485. ↑ אביי בשבת עח ב, בד' ת"ק בברייתא שם, ועי' רב יוסף בגמ' שם ורבא ורב אשי בגמ' שם עט א, שפי' בע"א.
  486. ↑ עי' כתובות יט א, במסקנה, בד' חכמים בברייתא שם יח ב, לפי רש"י שם סוד"ה אין המלוה, ורשב"א שם, בשמו, ועי' רשב"א שם, בשם ר"ח, והסכים לו, שפי' בע"א; עי' ר"ל בב"ב קנד ב, בד' חכמים בברייתא שם (והיא הברייתא בכתובות שם), ועי' ציון 468, שי"מ בע"א.
  487. ↑ ר' ינאי אמר רבי בב"ב קנד ב, לגי' רש"י שם ד"ה ויכפור בר' ינאי ורמב"ן שם, וגי' גליון בד' וילנא שם, בשם נ"א, ובגמ' שם, לגירסתנו: אינו צריך לקיימו; רבא אמר רב נחמן בב"מ ז א, בד' רבי בברייתא שם.
  488. ↑ עי' רב נחמן בכתובות שם, ורש"י ד"ה כי אתו לקמן וד"ה קיימו שטרייכו; ב"י שם.
  489. ↑ ב"י שם.
  490. ↑ טור שם.
  491. ↑ רמב"ם מלוה פי"ד ה"ה.
  492. ↑ רי"ף ב"מ ז א (ג ב); עי' רמב"ם שבציון 496; עי' ס' העיטור י' מאמרות מאמר א - זמן (ח ג במהד' רמ"י): אליבא דרבוותא דפסקי וכו', ומאמר י - שטרות היוצאין (לה ב) ואות ק - קיום (נג ב); עי' רמב"ן ב"ב קנד ב; עי' מ"מ, בשם רוב המפרשים ורי"ף ורמב"ן ורשב"א; עי' טוש"ע שבציון הנ"ל.
  493. ↑ ע"ע הלכה: כרב נחמן בדינים. עי' רמב"ן שם; ב"י שם.
  494. ↑ עי' ציונים 466, 485.
  495. ↑ ע"ע הנ"ל: על פי הרוב ציון 222 ואילך. עי' רמב"ן שם.
  496. ↑ עי' רמב"ם שם; כ"מ מטור יו"ד סי' מו ס"ב; שו"ע שם א.
  497. ↑ עי' ס' העיטור ק - קיום (נג ג במהד' רמ"י), ועי' העיטור מאמר א שבציון 492. ועי' ס' הערוך ע' דד, שפי' רק הסוברים שמודה בשטר שכתב א"צ לקיימו.
  498. ↑ עי' ציונים 469, 487.
  499. ↑ ע"ע הנ"ל: כרבי מחברו ציון 672. ושם ציון 673, שי"ח.
  500. ↑ עי' ס' העיטור שם (נג ב-ג).
  501. ↑ עי' טוש"ע חו"מ מו ב.
  502. ↑ עי' ס' העיטור ע - עיסקא וחוב (יג ד במהד' רמ"י); עי' טור חו"מ סי' מו ס"ב וסט סי"ב, בשמו; שו"ע שם מו ב, בשם י"א הא'.
  503. ↑ ב"י סי' מו שם, בד' העיטור.
  504. ↑ ס' העיטור שם.
  505. ↑ ע"ע מגו ציון 964 ואילך. ושם ציון 962 ואילך, שי"ח.
  506. ↑ ס' העיטור שם.
  507. ↑ עי' ס' העיטור שם, בשם איכא מ"ד; בעה"ת שי"ג ח"ב ושי"ז ח"א ושכ"ה ח"א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף מט וח"ב סי' רנ ורנא ומיוחסות לרמב"ן סי' צז; עי' טור סי' סט שם וסי' עא ס"ה, בשם בעה"ת, וסי' מו שם, בשם בעה"ת ושכן מסתבר, וסי' פב ס"א, בסתם; שו"ע מו שם, בשם י"א הב', וסט ב ופב א, בסתם; רמ"א בשו"ע מו שם, שכן מסתבר, ועא א.
  508. ↑ בעה"ת שכ"ה שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רמט, שע"ז מוסבת התשובה שם סי' רנ ורנא.
  509. ↑ בעה"ת שי"ג ושי"ז שם; שו"ת הרשב"א שם סי' רנ ורנא; טור סי' פב שם.
  510. ↑ שו"ת הרשב"א שם ושם.
  511. ↑ בעה"ת שי"ג שם.
  512. ↑ ב"י שם, בד' בעה"ת, ועי' סמ"ע שם סק"ב וקצה"ח שם סק"ב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קיום_שטרות&oldid=160692"